פסקי דין על י. אליה ובניו יזמות וקבלני בנין | פסקי דין על אליה שלמה |

1213/09 העז     31/08/2014




העז 1213/09 מדינת ישראל נ' י. אליה ובניו יזמות וקבלני בנין בע"מ, אליה שלמה








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

הע"ז 1213-09

31 אוגוסט 2014

לפני: כב' השופט יוסף יוספי


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד אייל נון


נגד

הנאשמים
:
1
.
י. אליה ובניו יזמות וקבלני בנין בע"מ


(ח.פ - 511422701
2
.
אליה שלמה
(ת.ז. -
02275396 )

הכרעת דין

1.
בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב באישום.

2.
בכתב האישום הואשמה נאשמת 1 בכך שביום 28.4.04 העסיקה עובד זר, שפרטיו בסעיף 5 (א) לכתב האישום, בביצוע עבודות בנייה בפרוייקט "מגדלי העיר" בשדרות רגר בבאר – שבע (להלן:"אתר הבנייה"), וזאת ללא היתר כדין ובניגוד להוראות סעיפים 2 (א) (1), 2 (א) (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן:"החוק").
הנאשם 2 הואשם על פי הוראות סעיף 5 לחוק באחריות נושא משרה לעבירות המיוחסות לנאשמת 1.

3.
הנאשמים כפרו באישומים, ועל כן התקיימה מסכת ראיות בתיק. לאחר סיום מסכת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, לפי בקשתם.

4.
מטעם המאשימה העידו המפקח ישי פז, המפקח רועי ביטון, והרכז הבכיר מר אבי ישראלי. מטעם הנאשמים העידו מר עמוס איליה – מנכ"ל הנאשמת, וכן העיד הנאשם.

5.
נפרט להלן את שעלה מעדויות עדי המאשימה, ואחר כך נפרט את שעלה מעדויות עדי הנאשמים.

6.
המפקח ישי פז שימש במועדים הרלוונטים כמפקח התמ"ת. עד זה העיד כי אינו זוכר דבר, וכי כל שהתרחש משתקף מן המסמכים שהוגשו.
ואכן, יצויין כי האירוע הנטען התרחש בשנת 2004, ואך תמוה היה לו העד היה מתיימר לזכור את פרטי האירוע, בהעידו בשנת 2013.
עד זה תמך בטענת הנאשמים, לפיה היו הארכות גורפות של אשרות עבודה, וטען כי לגבי העובד שנתפס יתכן שהיתה הארכה גורפת. עד זה אישר, כי בעת הבדיקה שנעשתה עלה כי "אין בעיה משפטית" עם העובד שנתפס. ועוד הוסיף העד ואישר, כי החברה שהופיעה כמעסיק של העובד שנתפס, בויזה ובדרכון, לא היתה הנאשמת, אלא חברה אחרת בשם "נאות איליה".

7.
המפקח רועי ביטון שימש אף הוא כמפקח במועדים הרלוונטים, והוא זה שגבה את הודעת הנאשם ביום 11/7/04. כמובן שגם עד זה לא זכר את פרטי האירוע.

גם עד זה אישר, כי המעסיקה על פי ההיתר היתה חברת נאות איליה, ולא הנאשמת.
עד זה לא ידע להתייחס לטענה כי בשנת 2004 התנהל בירור לגבי העובד שנתפס, וכי לפיכך היתה הארכה גורפת של תוקף האשרה שלו.

עד זה לא ידע להסביר מדוע נכתב בתיאור המקרה כי העובד "נמצא עובד כחוק עם אשרה בתוקף על שם י.איליה", והוא אף מסר כי לא בדק את הדברים אלא הסתמך על חומר החקירה שהועבר אליו.

8.
העד השלישי מטעם המאשימה היה מר אבי ישראלי, רכז בכיר במועד הרלוונטי.

מר ישראלי הוא זה שערך את מסמכי החקירה, מא/1 – מא/5, וחתם עליהם. עד זה גם רשם חלק מיומן החקירה.

גם עד זה כמובן לא זכר את פרטי האירוע. מעדות העד עולה, כי בדק מול משרד הפנים וגילה כי העובד היה עובד כחוק. לדבריו, העובד הזדהה עם דרכון.
עוד הוסיף העד, כי באשרת העבודה של העובד נרשם כי המעסיקה היא חברת נאות איליה, ולא הנאשמת. העד הודה כי "סביר להניח שלא עשיתי אבחנה בין שתי החברות ברגע הבדיקה", וכי לכן רשם בתיאור המקרה כי המעסיקה היא הנאשמת, וכן גם ברשימת העובדים.
ובלשונו של העד: "באשרה כתוב נאות איליה, וברשימת עובדים כתוב י.איליה, יכול להיות שהיה תקוע לי בראש י. איליה ממקרים קודמים, ולכן רשמתי כך בתיאור המקרה".
לפיכך, עולה כי אין כל משמעות לרישומי עד זה, לפיהם המעסיקה היתה הנאשמת. עד זה הודה כי לא עשה אבחנה בין שתי החברות, ועולה מעדותו כי בטעות רשם את שמה של הנאשמת כמעסיקה של העובד שנתפס.
עד זה הוסיף ותיאר את המונח "הארכה גורפת" ; והסביר כי העובד נתפס בחודש אפריל 2004, היתה לו אשרה עד 31.12.03, הוגשה בקשה להארכה, ומכיוון שהעובד לא השלים 63 חודשי עבודה, הוא נחשב כעובד כחוק בעת הביקורת.

9.
הנה כי כן, כבר משמיעת עדי המאשימה עולה כי לא הנאשמת העסיקה את העובד, אלא חברה אחרת בשם נאות איליה. וזוהי למעשה טענת ההגנה של הנאשמת. וכעת נעבור לעדי הנאשמים, ונווכח לראות כי גם לאור עדויותיהם כי לזכות את הנאשמת.

10.
מר עמוס איליה הינו מנכ"ל הנאשמת, ובעדותו הסביר כי החברה שביצעה את העבודות באתר היתה נאות איליה ולא הנאשמת. הנאשמת היתה למעשה היזמית של הפרוייקט, וחברת נאות איליה היתה למעשה הקבלן המבצע.
עד זה הציג "הסכם קבלן משנה", בו הנאשמת מוסרת את ביצוע העבודות באתר לחברת נאות איליה (נ/4).
עוד הציג העד העברות כספיות מהנאשמת לחברת נאות איליה עבור ביצוע העבודה בפרוייקט זה (נ/5).
עד זה העיד, כי חברת נאות איליה היא זו שהעסיקה את העובד שנתפס. העובד הגיע דרך חברת אשכול, שהיא חברת כח אדם. לפי עדות העד, גם אם שילמה הנאשמת לחברת אשכול עבוד עובד שעבד אצל חברת נאות איליה, היה מתבצע קיזוז מתאים.
העד השיב לשאלה שנשאל על ידי ב"כ המאשימה, ומסר כי הקיזוז בא לידי ביטוי במסמכים, ושניתן לפנות לרואה החשבון בנושא. ביחס לדוחות הכספיים של שתי החברות לשנת 2004 השיב: "הייתי מביא את זה אילו התבקשתי".
עדותו של עד זה מהימנה על בית הדין, והתרשמתי כי תיאר דברים כהווייתם. יש לציין, כי לו היתה המאשימה נערכת מראש ומבקשת מסמכים מהנאשמים, התרשמתי כי מסמכים אלה היו מומצאים ותומכים בטענות הנאשמים.

11.
עד הגנה נוסף היה הנאשם. נפתח ונציין כי עדות הנאשם נמצאה מהימנה על ידי, והתרשמתי כי תיאר דברים כהווייתם.
הנאשם היה אחד הבעלים בנאשמת, וכן שימש כמנהל כח אדם בה וגם בחברה האחרת, נאות איליה. עד זה הגיש טופס (נ/6) שהוגש למשרד הפנים כדי לקבל עובדים זרים. וטופס זה אכן תומך בטענת הנאשמים, לפיה חברת נאות איליה היתה הקבלן המבצע הפרוייקט. צורפו אליו היתרי בנייה וכן חוזים בין החברות, לרבות חוזה ביצוע, לפיו חברת נאות איליה תבצע את הפרוייקט עבור הנאשמת.
גם עד זה הסביר, כמו הרכז ישראלי, את המונח "הארכה גורפת", והסברו היה זהה לזה של מר ישראלי.
עד זה הוסיף ופירט, כי חברת נאות איליה היא זו שבנתה את הפרוייקט עבור הנאשמת, בהתאם לחוזה שנחתם ביניהן (נ/4), וכי הונפקו חשבוניות באופו מסודר.
לגבי העובד שנתפס, האשרה הוצאה על שם חברת נאות איליה, והיא זו שהעסיקה אותו.
העד הסביר, כי חברת כח אדם אשכול היא זו שסיפקה עובדים לחברת נאות איליה וגם לנאשמת, וגם אם בטעות דרשה תשלום מהנאשמת במקום מחברת נאות איליה, החשבוניות היו יוצאות באופן נפרד ומסודר.
עד זה הסביר כי לנאשמת היו היתרים משלה, ולפיהם יכלה להביא עוד 5 עובדים זרים, כפי שפורט במסמכים. לפיכך, הנאשמת לא היתה זקוקה לעובדי חברת נאות איליה.
באשר לדברים שאמר למפקח בעת מסירת עדותו (מ/7), הסביר העד כי דיבר בשם שתי החברות, ולכן עלה כביכול מדבריו כי מדובר בעובד של הנאשמת.
בהקשר זה אציין, כי אני מקבל את הסברו זה של הנאשם, והתרשמתי כי בטעות הובן מדבריו כי העובד הינו עובד של הנאשמת.
העד התייחס גם להסכם בין שתי החברות (נ/4), ועולה מעדותו כי עסקינן בהסכם אמיתי ואותנטי, שאף הוגש למשרד הפנים, ושלו היתה המאשימה מבקשת, היה מומצא לה כל החומר שהוגש.
עד זה גם הסביר מדוע בידי המאשימה עותק לא חתום, וזאת מאחר והפקידה הוציאה עותק החוזה מהמחשב. הסברו זה של העד מתקבל, ואני מקבל את גירסתו במלואה, לרבות את טענתו כי "אם היו מבקשים ממני הייתי שולח עותק חתום".

12.
בסיכומיה הפנתה המאשימה אל הדברים שמסר הנאשם למפקח ביטון. כפי שפורט לעיל, אני מקבל את הסברו של הנאשם ביחס לדברים אלה, מה גם שלא עולה מהם כי הנאשמת העסיקה את העובד, אלא רק שהוא עבד "באתר שלנו", וישן "בדירה שלנו". ונזכיר כי הנאשם ניהל את שתי החברות. אמנם, הנאשם מסר למפקח כי כרטיס העבודה נוהל
על ידי הנאשמת וההוראות ניתנו על ידי הנאשמת; אך קיבלתי את הסברו של הנאשם לטעות שנפלה בדבריו, ואין ליתן משקל לדברים אלה. בנוסף, העד לא נחקר במסגרת חקירתו הנגדית על שורות אלה, ויתכן שלו נחקר היה מוסר הסבר מפורט יותר.

המאשימה טענה עוד כי רמי איליה לא הובא לעדות על ידי הנאשמים. לא מצאתי שיש ליתן משקל לטענה זו, מאחר וההסכם עליו חתם רמי איליה הוגש לבית הדין, ואמיתותו הוכחה, מה גם שהמאשימה לא דרשה מהנאשמים לקבל עותק חתום.

באשר לטענות המאשימה ביחס להגשת תיק המוצגים, החלטה מפורטת בנושא ניתנה, ונקבע כי מסמכים שלא הוגשו על ידי המאשימה באמצעות עד לא ישמשו כראיה. אינני מוצא לנכון לשנות החלטה זו.

13.
מכל האמור לעיל עולה, כי העובד שנתפס לא הועסק כל ידי הנאשמת, אלא על ידי חברת נאות איליה. משעולים הדברים באופן ברור שכזה, אין מקום לחזקה, לפיה אם יש לגורם שליטה באתר מסויים, הרי שכל מי שעובד שם מועסק על ידו.

ראה: ע"פ (ארצי) 20422-01-11 אוזן- מדינת ישראל
(4.8.11)

יש לזכור, כי הנאשמת היתה היזמית של הפרוייקט, וחברת נאות איליה היתה הקבלן המבצע, כפי שהוכח. נאות איליה היא זו שבנתה באתר בפועל, לכן היא זו אשר לה השליטה באתר, ולפיכך גם אם נפעיל את החזקה דלעיל, יש לקבוע כי נאות איליה היא זו שהעסיקה את העובד.
דא עקא, קבענו זאת כבר בהתאם לראיות ולעדויות שהובאו בפני
נו, והפעלת החזקה רך תומכת במסקנה זו.

אחרית דבר

14.
לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם.

15.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה
בתוך 45 ימים מיום המצאת הכרעת הדין.


ניתנה היום, ה' אלול תשע"ד,
(
31 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











העז בית דין אזורי לעבודה 1213/09 מדינת ישראל נ' י. אליה ובניו יזמות וקבלני בנין בע"מ, אליה שלמה (פורסם ב-ֽ 31/08/2014)