פסקי דין על אינג' מ.יוקלה ושות' (2000) 1996 | פסקי דין על ב.ס מהנדסים | פסקי דין על ח. דנון מהנדסים ואח' | פסקי דין על אריה פרידמן | פסקי דין על חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל |

39980-08/10 א     04/09/2014




א 39980-08/10 אינג' מ.יוקלה ושות' (2000) 1996 בע"מ, ב.ס מהנדסים, ח. דנון מהנדסים בע"מ ואח' נ' אריה פרידמן, חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 39980-08-10 אינג' מ.יוקלה ושות' (2000) 1996 בע"מ ואח'

נ' פרידמן ואח'





בפני

כב' השופטת
דורית קוברסקי

התובעים
1.אינג' מ.יוקלה ושות' (2000) 1996 בע"מ

2.ב.ס מהנדסים

3.ח. דנון מהנדסים בע"מ

4.הנדלר

5.ג. רוזן הנדסה בע"מ

6.אן. אר. די. פיתוח משאבי טבע בע"מ

7.אינג' י. אהרוני הנדסת חשמל בע"מ
8
.מ.ג. יועצים לאקוסטיקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הוכברג

נגד

הנתבעים
1.אריה פרידמן

2
. חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סטרטינר


פסק דין


רקע עובדתי

1.
התובעת 1, אינג' מ. יוקלה ושות' (2000) 1996 בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה הנדסית העוסקת בהנדסת בניין ומתמחה בניהול ופיקוח על עבודות בניה.
מנואל יוקלה (להלן: "יוקלה") הוא בעלים ומנהל התובעת. התובעים 2-8 הם יועצים בתחום הבניה (להלן: "היועצים"). הנתבעת 2, חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ
(להלן: "החברה לפיתוח") היא חברה ציבורית, אשר עסקה בתחום הנדל"ן ונסחרה בבורסה בת"א. הנתבע 1, אריה פרידמן
(להלן: "פרידמן") היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעל שליטה ומנכ"ל החברה לפיתוח.
בית התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ (להלן: "בית ההתאחדות") היא חברת-בת בהחזקה מלאה של 100% של החברה לפיתוח ובבעלותה היה מגרש ברמת החייל עליו היא תכננה לבנות בניין משרדים וחניון (סעיף 3 לתצהיר פרידמן, פרוט' עמ' 31 שורות 4-8, להלן: "הפרוייקט").

2.
במהלך שנת 2008 פנה פרידמן לתובעת באמצעות יוקלה על מנת שתסייע לו בניהול הפרוייקט, ליוויו המקצועי, תכנונו, ופיקוח על ביצועו. פרידמן ביקש שהתובעת תעביר לו רשימה של יועצים מומלצים בתחומי הבניה השונים, לרבות עלות שכרם. (להלן: "הרשימה"). יוקלה פעל על פי בקשתו של פרידמן, העביר את הרשימה ופרידמן אישר אותה בחתימתו (נספח א' לתצהיר יוקלה).

3.
התובעת והיועצים קיימו פגישות עבודה, תכנונים ובדיקות, אשר פורטו במסמכים שצורפו על ידי יוקלה: כך ביום 5.11.08 הוצא מכתב על ידי ח. דנון מהנדסים בע"מ בנוגע למיזוג האוויר (נספח ד3), ביום 26.11.08 הוצאה רשימה על ידי ב.ס.ב מהנדסים בנוגע לתכניות קונסטרוקציה (נספח ד2), ביום 14.1.09 הוצא מסמך ע"י הנדלר מהנדסים בע"מ בנוגע למערכות אינסטלציה וכיבוי אש (נספח ד4), ביום 20.1.09 הוצא מכתב מפורט בנוגע למשמרת מים ע"י
nrd
פיתוח משאבי טבע בע"מ (נספח ד6), ביום 3.2.09 הוצא מכתב ע"י הנדלר מהנדסים בע"מ בנוגע להערותיהם ביחס לתכניות הבניין (נספח ד5), ביום 26.2.09 הוצא מסמך ע"י מ.ג יועצים לאקוסטיקה בע"מ בנוגע להנחיות אקוסטיות ראשונות (נספח ד1), וביום 21.4.09 נערכה פגישת תיאום ותכנון בנוגע לתנועה, ברח' הברזל 9 (נספח ד8). פרידמן נכח בחלק מישיבות העבודה ובכל מקרה עודכן לגבי התקדמותה (נספח ה לתצהיר יוקלה).

4.
בשלב כלשהו, לבקשתו של פרידמן ולאחר החלפת מספר טיוטות נשלחו הסכמים חתומים על ידי התובעת ומרבית היועצים לחתימתה של החברה לפיתוח. החברה לפיתוח לא חתמה על ההסכמים, (נספח ו' 1-4 לתצהיר יוקלה) שמה נמחק כצד המתקשר בהסכם ובמקומה נרשמה וחתמה בית ההתאחדות, שהינה כאמור חברת בת בשליטה מלאה של החברה לפיתוח (נספחים א', ב' 1-5 לתצהיר פרידמן). אין חולק שמדובר באותם הסכמים וכי האמור בהם מחייב את שני הצדדים.
(עמ' 31 שו' 4).

5.
יוקלה שלח לפרידמן מעת לעת חשבונות מאושרים על ידו (נספח ז' לתצהיר יוקלה). פרידמן לא העלה כל תמיהה או הסתייגות ביחס לחשבונות, אך לא אישר אותם וכפועל יוצא מכך שכרה של התובעת והיועצים לא שולם. יוקלה פנה פעם אחר פעם לאישור החשבונות לרבות פגישות אישיות שקיים עם פרידמן בעניין זה, וכשפניו הושבו ריקם הגישו התובעים את התביעה שלפני, שעניינה אי תשלום שכר הטרחה של התובעת והיועצים בפרוייקט.

6.
ביום 23.2.11 ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה כלפי הנתבעים. פרידמן הגיש בקשה לביטולו, ובית המשפט נעתר לה כפוף לתשלום הוצאות. פסק הדין כנגד החברה לפיתוח לא בוטל (החלטות מיום 3.11.11 ו-14.12.11). באוקטובר 2009 פורסמה "אזהרת עסק חי" כלפי החברה לפיתוח ובמאי 2010 ניתן כנגדה
צו כינוס.

תביעת התובעת

7.
הצדדים חלוקים בשאלה מי מבין החברות הוא הצד המזמין. לטעמי, אין צורך להכריע במחלוקת זו שכן כאמור, בית ההתאחדות היא חברת-בת בשליטה מלאה של החברה לפיתוח. פרידמן אישר שמדובר בנוסח זהה של ההסכמים וכי הוא איננו מתכחש לחבות הצד המזמין על פיהם. בכל מקרה כנגד החברה לפיתוח ניתן צו כינוס ומטבע הדברים כך גם ביחס לבית ההתאחדות.

8.
בהסכם עם התובעת נקבע שהתמורה עבור שירותי הניהול היא בסך 3.15% מערך העבודות הקבלניות שיבוצעו בפועל ויאושרו על ידי התובעת, (מנהלת הפרוייקט). על חשבון שכר מנהל הפרוייקט ישולמו תשלומי ביניים, וזאת על פי חשבון שיגיש מנהל הפרוייקט אחת לחודש ואשר יאושר על ידי המזמין. תשלומי הביניים יהיו בגין כל אבן דרך בהתאם לחלק היחסי של ביצוע אבן הדרך באותו חודש (סעיפים 7.1,7.5 להסכם). בנספח ד' להסכם מפורטים אבני הדרך לתשלום ונקבע שעד לסיום השלב הראשון של התכנון וקבלת היתר הבניה ישולם סך של 20%. (נספח ו' לתצהיר יוקלה, נספח א' לתצהיר פרידמן).

9.
אני דוחה את טענתו של פרידמן כי לתובעת לא הגיע שכר, שכן היתר הבניה לא הוצא ושלב התכנון היה בראשיתו. אמנם הוכח שבקשת ההיתר טרם הועברה לדיון בועדה המקומית, היות והתקבלו הקלות המחייבות פרסום ומאפשרות לכל מי שרואה עצמו כנפגע מהתכניות להגיש התנגדות (פרו' עמ' 25 שו' 31-32), אך בכך אין כדי לשלול את זכותה של התובעת להגשת "חשבון ביניים" כפי שנקבע בהסכם.
לשיטתי הקושי נעוץ בהוכחת רכיבי התביעה. התובעת לא פרסה תשתית עובדתית מינימלית לגבי היקף העבודה שביצעה. צירוף הנספחים (ד 1-8) לתצהירו של יוקלה איננו מהווה תחליף להוכחת היקף העבודה.



יוקלה העיד בחקירתו הנגדית ששכר הטרחה איננו מבוסס על שעות עבודה. (עמ' 25 שו' 5) על מה מבוססת, איפוא, דרישת השכר? רק על הצגת חשבונות הביניים? התובעת הפחיתה את שכר טרחתה והעמידה אותו על 12% לראשונה בסיכומיה (סעיף 57). נשאלת השאלה מדוע בחרה דווקא בשיעור זה. בהיעדר תשתית ראייתית לגבי היקף העבודה, הסבר ופירוט לסכום התביעה אין מנוס מדחייתה.

תביעת היועצים

10.
ביתר שאת הדברים אמורים לגבי תביעת היועצים. אין חולק שעם רוב היועצים נחתמו הסכמים (נספחים ב5–1 לתצהיר פרידמן) ואני גם מקבלת את טענתו של יוקלה שפרידמן בשם החברה לפיתוח הסכים להעסיק גם את יועצת התנועה (נספח ג' לתצהיר יוקלה), יועץ הידרואלי ויועץ בתחום הנגישות. (נספח ט' לתצהיר יוקלה).
דא עקא, שאף לא אחד מהיועצים מסר גרסה עובדתית לגבי היקף עבודתו, ואופן חישוב שכרו. לא ניתן להסתפק באמירה כללית של יוקלה בתצהירו שמדובר "בהיקף עבודה עצום", ללא כל פירוט ותוך הפניה למסמכים בלבד. (נספחים ד 1-8 לתצהיר יוקלה). אין גם להסתפק בעדותו של יוקלה לגבי אישור השכר לקונסטרוקטור וליועצת התנועה. ככלל התביעה מבוססת על דרישות התשלום של יוקלה, ובכך לא סגי.

11.
פעם אחר פעם נקבע כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה בהיעדר הסבר
אמין וסביר פועלת לחובתו כאשר על פניה מתחייבת המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נגד
מתיתיהו, מה (4) 651, 658-659). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין מלהעיד. במצב דברים זה רשאי בית המשפט להעניק ל"שתיקתו" של בעל דין משקל ראייתי לחובתו. משקל זה עולה על המשקל שמייחסים בדרך כלל לאי העדתו של עד, בעוד שבעל דין מוחזק ככלל כעד מרכזי (ע"א 216/73 סולומונוב נגד אברהם, כח(1)
עמ' 184, ע"א 795/99 פרנסואה נגד פוזיס , נד (3)
­­­­­117,107).
נוכח האמור לעיל אני דוחה את תביעת היועצים.

12.
יכולתי לסיים את פסק הדין כאן, אך הואיל והצדדים הכבירו מילים בסיכומיהם באשר לחבותו האישית של פרידמן, לא מצאתי לפטור עצמי בלא כלום. אקדים ואומר שאפילו והייתי מקבלת את התביעה כלפי החברה לפיתוח, עדיין לא היה בכך כדי לחייב את פרידמן באופן אישי, הכל כפי שיפורט בהמשך.

חבותו האישית של פרידמן

13.
לטענת התובעים, קיימת הצדקה לחיובו האישי של פרידמן כצד ישיר להתקשרות בין הצדדים. פרידמן הפר את חובת תום הלב בשלב קיום החוזה כאשר מנע את תשלום התמורה המגיעה לתובעים, והפר את התחייבותו האישית שהחוב ישולם תוך העדפת נושים פסולה. בכל מקרה, פרידמן כאורגן של החברה הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו ופעל ברשלנות והצגת מצג שווא כלפי התובעים, כאשר הפר את ההתחייבות שנתן להם לשלם את שכר טרחתם.

14.
פרידמן טען כי לא חתם באופן אישי על ההסכמים ועל כן ובהיעדר עילה להרמת מסך אין לחייבו באופן אישי. אישורו את שכר היועצים נעשה במסגרת תפקידו ואין בו לכשעצמו כדי להטיל עליו חבות אישית. לשיטתו, פעל בתום לב ובסבירות במסגרת תפקידו ועשה כל שניתן על מנת להציל את החברה לפיתוח
אשר מסיבות עסקיות וכלכליות קרסה.

15.
יוקלה אישר בחקירתו הנגדית, שהוא זה שניסח את ההסכמים, מדובר בהסכמים סטנדרטיים אשר שונו והותאמו לפרוייקט (עמ' 20 שו' 13-18). יוקלה גם הסכים שהוא והיועצים התקשרו באמצעות חברות מטעמם, כי זה הנוהל (עמ' 26 שו' 13) וכי הוא מבין את ההבדל בין חברה לבין האורגנים שלה (עמ' 26 שו' 1-4, שו'11) ועל כן גם הפנה את דרישת התשלום לכתובת החברה לפיתוח (עמ' 23 שו' 30). מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה שיוקלה הבין שהבטחתו של פרידמן לסילוק החוב, ניתנה במסגרת תפקידו כדירקטור וכמנכ"ל החברה לפיתוח ולא היה בה התחייבות אישית שלו.

אחריות לעוולות נזקיות

16.
ההלכה היא כי התאגיד כאישיות משפטית נפרדת נושא באחריות לעוולות בנזיקין, עם זאת גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או נושא משרה בתאגיד איננה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה. אחריותם האישית של הפועלים במסגרת התאגיד עומדת איפוא מכח עצמה. יש להבחין בין הטלת אחריות אישית לבין הרמת מסך. האחריות האישית מקיימת את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בעוד שהרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה.
יתרונה של האחריות האישית הינו הרחבת מעגל היריבויות, בלי לפגוע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לנושא משרה בחברה לא מוקנית חסינות לעוולות נזקיות שביצע באופן אישי, אך משום שהוא אורגן של החברה. פעולותיו ייבחנו כפעולותיו של כל אחד אחר והוא יחוייב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות. (ע"א 8133/03 עודד יצחק נגד לוטם שיווק בע"מ, נט (3) 66, רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נגד יעקב שניר ואחרים נא (5) 855) ; ע"א 3942/98 הבר שפע מזון הדרום בע"מ נגד כונס הנכסים של חברת אלי צבעוני סוכנויות מזון אקספרס בע"מ, נד (5) 132 ; ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בע"מ נגד אורן, לה (4) 253,266 ; ע"א 507/79 מוריס ראונדיף (קורן) נגד אילנה חכים, לו (2) 794,757).
יחד עם זאת, על מנת לגבש חובת זהירות אישית של אורגן בחברה, יש לבסס
מערכת נתונים המצביעה על חריגה מפעילות רגילה ושגרתית של נושאי המשרה. קיומם של שיקולי מדיניות כבדי משקל תומכים בהגבלת הטלת חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה שכן הטלת החובה עלולה לחתור תחת האישיות המשפטית הנפרדת של חברה וליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עיסקיים סבירים. מכאן שאחריותו האישית של נושאי משרה בחברה שמקורה בחוזה שנטלה על עצמה החברה והפרה אותו, תוטל רק במקרים נדירים דוגמת תרמית (ע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפוט, פורסם בנבו 14.12.2006).

17.
מהכלל אל הפרט :
לא הונחה בפני
י תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע שפעולתו של פרידמן חרגה מפעילות רגילה ושגרתית של נושא משרה, ובוודאי שלא הוכח כי התנהגותו של פרידמן סטתה באופן קיצוני מהתנהגות סבירה ואשר היה בה מצג כוזב, הטעיה או חוסר אכפתיות המהווים את יסודות עוולת התרמית.

18.
אני גם דוחה את טענת התובעים שפרידמן ביצע העדפת נושים פסולה. עצם העובדה שהחברה המשיכה לפעול בשנת 2009 ושילמה תשלומים שונים לספקים או עובדים ואפילו ליועצים מסויימים, דווקא מצביעה על רצונה לקדם את הפרוייקט, ולבטח איננה מטילה על פרידמן חבות אישית. טענת התובעים שעל החברה לפיתוח היתה חובה להעדיף אותם על פני נושים אחרים חסרת בסיס עובדתי ומשפטי.

19.
נוכח האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה שיש לחייב את פרידמן מכוח עוולה בנזיקין.




חוסר תום לב בקיום ההסכמים

20.
הכלל הרווח במשפטנו הוא שתאגיד נושא באחריות לעוולות ואף לעבירות פליליות, אולם אין בכך כדי לשלול את האחריות האישית של הפועלים בתאגיד, בין שהם אורגנים ובין שאינם אורגנים. כך הוא לגבי הפרת החובה לנהוג בתום לב בשלב המשא ומתן ובשלב ההתקשרויות החוזיות (ד"נ 7/81 פנידר נגד קסטרו, לז (4) 673, ע"א 148/82 שרה גליק נגד ויקטור ארמן, מה(3) 401 ; ע"א 10385/02 דן מכנס נגד ריג'נט השקעות בע"מ נח(2) 53).
יחד עם זאת, הודגש בפסיקה כי הפרת חוזה על ידי חברה בעצמה, אין בה כדי להטיל חבות אישית על האורגן הפועל בשמה. (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי בע"מ, מח (5) 661, 700 ; ע"א 4612/95 מתיתיהו נגד שטיל, נא (4) 769, 789-790). אדם שמתקשר בחוזה עם חברה ואינו עומד על כך שלחוזה יצורף גורם נוסף, נוטל על עצמו את הסיכון הנובע מכך שהחברה ורק היא בעלת דברו. המקרים שבהם תוטל אחריות חוזית על אורגן ונושאי משרה הם חריגים ביותר רק כאשר האורגן פעל בחוסר תום לב קיצוני לפי סעיף 39 לחוק החוזים (כמו גם לפי סעיף 12 לחוק החוזים) באופן שרובץ עליו אשם אישי סובייקטיבי למעשים ולמחדלים, אשר יש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית. (ע"א 10385/02 לעיל ; ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נגד אחים בן-רחמים (צפון) בע"מ, פורסם בנבו 20.10.2009).

21.
בסיכומיהם זנחו התובעים את הטענה שפרידמן פעל בחוסר תום לב בשלב ניהול המשא ומתן
(ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, מז(1) 311), עם זאת חזרו וטענו שפרידמן פעל בחוסר תום לב בקיום החוזים. פרידמן העיד, ועדותו לא נסתרה, שמעולם לא פגש את היועצים ובהיעדר גרסה נוגדת לא ניתן לייחס לו חוסר תום לב בכל הנוגע לתביעת היועצים.
באשר לתביעת התובעת לא הוכח שבמעשיו של פרידמן דבק אשם אישי במעשה או במחדל המצביע על קיום עוולה כלשהי. אוסיף ואציין שלא מצאתי ליתן משקל מהותי לעובדה שפרידמן פנה ליועצים אחרים למרות שלא אישר את החשבונות שהועברו אליו על פי ההסכמים. פרידמן נתן הסבר בעניין זה, ובכל מקרה חזר והדגיש שלא הייתה כוונה של המזמין להפר את ההסכמים (עמ' 36 שו' 28 - 30).




22.
פרידמן פירט בתצהירו את הנסיבות שהביאו לקריסת החברה לפיתוח. מפאת חשיבותם והיעדר גרסה סותרת, מן הראוי לחזור ולפרטם:
החברה לפיתוח עסקה בשעתו בתחום הנדל"ן והשקיעה בין היתר בנדל"ן בחו"ל (גרמניה והונגריה). בעקבות שורה של אירועים ונסיבות אשר אינם תלויים בה, נקלעו החברה לפיתוח ובית ההתאחדות לקשיים כלכליים ולבעיה תזרימית אשר הביאו בסופו של דבר למינוי כונס נכסים לשתיהן. חלק מהקשיים הכלכליים נבע ממשבר עולמי בשוק הנדל"ן, הפרת הסכם שכירות ואי תשלום דמי שכירות ע"י שוכר של נכס החברה בגרמניה בשנת 2009. בנוסף לכך, החברות סבלו גם מירידת ערך ניכרת של שווי המקרקעין בהונגריה ומירידת שווי נכסי הנדל"ן בגרמניה והונגריה. החברות סברו שניתן לפתור את המשבר מול השוכר בגרמניה על ידי מציאת שוכר חלופי אך הדבר לא צלח, ולא ניתן היה לממש את הנכס כנכס מניב. בבעלות החברה לפיתוח היה שטח קרקע בנתניה אשר יועד לבניית בניין מגורים ומלון, החברה לפיתוח פעלה להשבחת הנכס ובמהלך שנת 2009 פעלה למכירתו כדי לשפר את תזרים המזומנים שלה. הסכם למכירת הנכס נחתם בנובמבר 2009, אך בסופו של דבר חל עיכוב בתשלום וזה בוצע רק בשנת 2010 ועל כן החברות לא יכלו לעמוד בתשלומי הריבית לבעלי האג"ח בתחילת שנת 2010 ולחברה מונה כונס נכסים.
מדובר איפוא בשרשרת אירועים שהגיעה לשיאה במאי 2010, אשר מסיבות עסקיות כלכליות גרידא גרמו לקריסת החברות. הקשיים אליהן נקלעו החברות הינן חלק מהסיכונים העסקיים הרגילים שקיימים בפעילות בתחום הנדל"ן, ועל כך אין לחייב את פרידמן באופן אישי.

23.
מהפירוט העובדתי ברי שבעת ההתקשרות עם התובעים בשנים 2008-2009 היה יסוד סביר להניח שניתן יהיה לבצע את הפרוייקט, ולא ניתן היה להניח שבסופו של דבר תגיע החברה לפיתוח לכינוס והפרוייקט לא ירקום עור וגידים. סביר, שלו החברה היתה יודעת שלא תשלים את הפרוייקט לא היתה מתחילה בו בהיעדר היגיון כלכלי או עסקי להשקיע בפרוייקט שבסופו ירד לטמיון.

24.
אני מוכנה להסכים שכתוצאה משרשרת אירועים כמפורט לעיל מצבה הכלכלי של החברה לפיתוח הדרדר, השאלה המתעוררת בהקשר זה היא האם פרידמן פעל בחוסר תום לב כאשר לא דיווח בזמן אמת ליוקלה על הקשיים הכלכליים.



הפסיקה הכירה בכך שהסתרת מידע בדבר מצבה הכלכלי של חברה עלולה לגרור הטלת אחריות אישית על נושא משרה על נזקים שנגרמו לנושה, וזאת מכוח חובת הגילוי, הנגזרת מחובת תום הלב, בפרט כשמדובר במסכת יחסים מיוחדת הבנוייה על אימון הדדי. (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם בנבו 16.10.2005). יחד עם זאת, לא בנקל יטיל בית המשפט אחריות על נושא משרה בגין הסתרת מידע על מצבו הכלכלי של התאגיד. יפים דברים שנאמרו לעניין זה בע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 מחצבות בע"מ (פורסם בנבו 28.4.2004) :

"השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרבלנטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פרעון. אמנם, גם בהתקיים חשש מעין זה ניתן להקשות, אם ועד כמה חייב צד לעיסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפרעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, ויובילו בכך לקריסתה הוודאי. הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת תציג בפני
מנהל, המאמין בתום לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, מפני גזירה שספק אם יוכל לעמוד בה".

(ראה גם ע"א מחוזי י-ם 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים בע"מ נ' אליהו פז, פורסם בנבו 15.1.2001 ; ע"א מחוזי חיפה 913/08 ויינגוט יהודה נ' יונירנט בע"מ, פורסם בנבו 7.9.2009).
מהמקובץ עולה שלא הוכח חוסר תום ליבו של פרידמן, שכן לא הוכח שפרידמן ידע
שהחברה לפיתוח תקרוס ולא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובעים. ההיפך הוא הנכון ; פרידמן עשה ככל אשר לאיל ידו כדי להציל את החברה לפיתוח מהמצב שנקלעה אליו. ערבותו האישית של פרידמן לחובות החברה לפיתוח בשנת 2009 בסכום של 4.3 מיליון ₪, (עמ' 40 שו' 21-20), יש בה כדי ללמד על מתן אמון בחברה
ונסיונו להצילה.



25.
אמנם מהדוח התקופתי לשנת 2007 עולה שמספר העובדים בחברה הוא תשעה (עמ' 16) וכי אחיו ובנו של פרידמן הם בעלי מניות והועסקו בחברות. אך מכאן ועד המסקנה שמדובר במעין "חברה משפחתית פרטית" המרחק רב. מדובר בחברת בת (100%) של חברה ציבורית וככזו חל איסור בדין על מנהל חברה למסור מידע פנים מהותי על מצב החברה מעבר למידע המתפרסם ברבים. כל גילוי או פרסום כזה עשוי היה להיחשב כמסירת מידע פנים המהווה עבירה פלילית. בחברה ציבורית המידע והפרסום נעשה באופן פומבי ועל כן חל איסור על מנהל חברה לספק אינפורמציה שלא פורסמה ברבים. גם מסיבה זו יש לדחות את טענות התובעים לגבי עדכון שוטף של מצב החברה לפיתוח.

26.
לטעמי, דווקא העובדה שגוייסו יועצים נוספים, איתם לא נחתמו הסכמים, בתקופה שבה החלו קשיי הנזילות של החברה לפיתוח בתחילת שנת 2009, מלמדת על כוונתו ורצונו של פרידמן לעשות הכל כדי להמשיך ולקדם את הפרוייקט. בכל מקרה התובעת יכלה לסרב לגייס יועצים נוספים עד אשר יוסדר התשלום, ולא עשתה כן.

27.
נוכח האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים ביחס לחבותו האישית של פרידמן.

28.
הערה אחרונה לפני סיום התובעים משיקוליהם לא פנו בתביעת חוב לכונס ולא הוכיחו בפני
ו את שכרם הראוי.
לא ניתן כל הסבר בעניין זה.

סוף דבר

29.
אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתן היום,
ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 39980-08/10 אינג' מ.יוקלה ושות' (2000) 1996 בע"מ, ב.ס מהנדסים, ח. דנון מהנדסים בע"מ ואח' נ' אריה פרידמן, חברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/09/2014)