פסקי דין על ורד ברוך | פסקי דין על דוד ברוך |

5677-05/12 פ     04/09/2014




פ 5677-05/12 מדינת ישראל נ' ורד ברוך, דוד ברוך








בית משפט השלום בכפר סבא

ת"פ 5677-05-12 מדינת ישראל
נ' ברוך ואח'


4 בספטמבר 2014



לפני
כב' השופט
מיכאל קרשן


בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל






נגד


הנאשמים

1.ורד ברוך

2.דוד ברוך





נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד טלי קרת
הנאשמים בעצמם, ב"כ עו"ד מירי ביטון הראל ממשרד עו"ד אבי חימי

גזר דין


1.
הנאשמים, אישה ובעלה, הודו ביום 10.6.2013 בעובדות כתב אישום מתוקן בשנית (להלן – "כתב האישום המתוקן"), במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.
לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 29.4.2012 בשעת בוקר הגיע השוטר ראובן סויד (להלן – "סויד") לפינת הרחובות הגיבור והגיא בהוד השרון, על מנת לטפל בדיווח על חפץ חשוד שנמצא במקום. במסגרת טיפולו באירוע חסם סויד באמצעות ניידת משטרה את הגישה לכלי רכב ברחוב הגיבור לכיוון האזור בו נמצא החפץ החשוד, וכן מנע מהולכי רגל להגיע למקום.

במהלך החסימה, הגיעה הנאשמת כאשר היא נוהגת ברכב. הנאשמת התקרבה ברכבה לסויד, עצרה את הרכב בכיכר סמוכה, פנתה לסויד וביקשה ממנו לעבור כך שתוכל להגיע לביתה הנמצא בקרבת מקום, על מנת לקחת אינסולין עבור בתה. סויד הסביר לנאשמת כי אין מעבר מקום בשל הימצאות חפץ חשוד, אך היא חזרה על בקשתה ונותרה ברכב שעמד באופן שהפריע למעבר התנועה בכיכר.

סויד הורה לנאשמת להזיז את הרכב. הנאשמת חנתה את רכבה בקרבת מקום, יצאה ממנו ברגל והחלה ללכת לכיוון ביתה דרך המקום בו נמצא החפץ החשוד. סויד קרא לנאשמת לעצור והסביר לה שאין מעבר גם להולכי רגל, אך הנאשמת המשיכה בהליכתה וצעקה לעבר סויד בזלזול
"מי אתה?"
. סויד חסם את דרכה של הנאשמת בגופו והיא קיללה אותו וצעקה לעברו לא לגעת בה.

לנוכח האמור הודיע סויד לנאשמת כי היא מעוכבת ודרש ממנה להישאר במקום ולהציג תעודה מזהה. הנאשמת סירבה להזדהות, שבה וקיללה את סויד והמשיכה לנסות לעבור אותו בכוח על מנת להגיע ברגל לביתה. סויד הזהיר את הנאשמת כי אם תמשיך במעשיה יעצור אותה, תוך שימוש בכוח במידת הצורך, והיא המשיכה לקלל את סויד וחזרה לרכב.

בשל טיפולו באירוע החפץ החשוד נותר סויד במקומו מבלי ללכת אחר הנאשמת, והזעיק סיוע מהשוטר יוסי עמר (להלן – "עמר"). עמד הגיע למקום, ניגש לנאשמת אשר ישבה ברכבה וביקש ממנה להציג מסמכים מזהים. הנאשמת מסרה שאין עמה מסמכים כאמור והם נמצאים בביתה. על כן, לאחר שהוסרה החסימה מהכביש לאחר סיום הטיפול בחפץ החשוד, נסע עמר בעקבות הנאשמת לביתה.

כאשר הגיעה הנאשמת לביתה ברחוב הגיא 23, יצאה מהרכב ונכנס פנימה. בינתיים הגיע סויד למקום ושני השוטרים ניגשו לדלת בית הנאשמת, דפקו עליה וצלצלו בפעמון, אך היא לא ענתה ולא פתחה את הדלת. עמר התקשר לטלפון הנייד של הנאשמת וזו מסרה שלא תפתח את הדלת עד שיגיע עורך דינה למקום. לאחר המתנה של מחצית השעה השאירו סויד ועמר עבור הנאשמת זימון לחקירה על הדלת, ועזבו את המקום.

בשעה 16:00 או בסמוך נהגה הנאשמת ברכב בהוד השרון, כשעמה בתה. בהגיע הרכב לדרך רמתיים הבחין סויד ברכב, זיהה אותו מהאירועים המתוארים לעיל וקרא לנאשמת לעצור בצד הדרך. הנאשמת עצרה את רכבה, סויד ניגש אליה ולבקשתו מסרה לו הנאשמת תעודה מזהה. סויד שאל את הנאשמת אם הגיעה כבר לחקירה בעקבות אירועי הבוקר ומשהשיבה לו
"מי אתה בכלל"
הודיע לה כי היא מעוכבת. בתגובה התקשרה הנאשמת לבעלה הנאשם, וקראה לו להגיע למקום. הנאשמת סירבה להתלוות לסויד והתנגדה לעיכוב משום שרצתה להוריד את בתה בבית, וסויד הזעיק סיוע מהשוטרת ליהיא פיק (להלן – "פיק"). הנאשמת ניסתה לעזוב את המקום בנסיעה, ומתנדב משטרה שהתלווה לסויד חסם את דרכה בגופו.

לאחר כל האמור הודיע סויד לנאשמת כי היא עצורה והורה לה לצאת מהרכב. הנאשמת ניסתה שוב לנסוע מהמקום, וסויד שלח יד דרך חלון הרכב לעבר מפתח הרכב, כיבה את המנוע, פתח את דלת הרכב והורה לנאשמת לצאת ממנו. פיק הגיעה למקום והצטרפה למאמציו של סויד לעצור את הנאשמת. הנאשמת התנגדה למעצר וסירבה לצאת מהרכב. סויד ופיק ניסו לאחוז בידה ולהוציאה מהרכב, אך זו אחזה בחוזקה בהגה ובעטה ברגליה לכיוון השוטרים

זמן קצר אחר כך הגיע הנאשם למקום וצעק לסויד לא לעצור את אשתו. סויד הזהיר את הנאשם וביקש ממנו לקחת את הבת ברכב לביתם. הנאשם איים על סויד באומרו
"תיזהר ממני, מי אתה?"
, והחל דוחף אותו. בשל כך הודיע סויד לנאשם כי הוא מעוכב לחקירה. הנאשם סירב להתלוות לסויד במסגרת העיכוב והמשיך לדחוף אותו תוך שאומר לנאשמת לנסוע מהמקום. סויד הודיע לנאשם כי הוא עצור וניסה לכבלו. הנאשם התנגד לכך בכוח והכה את סויד בשורש כף יד ימין. הנאשם הצליח להשתחרר מאחיזתו של סויד וברח מהמקום, תוך שהוא מקלל את סויד באומרו
"אני אזיין אותך"
. סויד קרא לנאשם לעצור אך זה המשיך לכיוון ביתו.

לאחר שהצליחו סויד ופיק להוציא את הנאשמת בכוח מהרכב, ניסו לאזוק את ידיה אך היא השתוללה וצעקה, ותוך כדי התנגדותה האלימה לכך נשכה את סויד בזרוע ימין וכן באגודל שמאל. כן ניסתה הנאשמת לתקוף את פיק ובעטה ברגליה לכיוון השוטרים. רק לאחר מאבק שדרש שימוש בכוח מצד השוטרים הצליחו סויד ופיק לכבול את הנאשמת ולהשלים את מעצרה.

תוך כדי מאבקם של סויד ופיק בנאשמת, חזר הנאשם למקום, לקח מהרכב את בתו והתקדם לכיוון ביתם. רק לאחר שסויד דיווח על כך לשוטר נוסף הושלם מעצרו של הנאשם.

בשל נשיכותיה של הנאשמת נגרמו לסויד חבלות בשתי ידיו והוא נזקק לטיפול רפואי שכלל חבישה וקבלת חיסון נגד טטנוס; בשל מכתו של הנאשם נגרם לסויד שבר בשורש כף יד ימין, והוא נזקק לטיפול רפואי שכלל גיבוס ידו הימנית, ובהמשך ניתוח לקיבוע פנימי של השבר.

3.
במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי הנאשמת תישלח לשירות המבחן על מנת שיבחן אפשרות לביטול הרשעתה, אך המאשימה הודיעה מראש שתתנגד לכך ותבקש לגזור על הנאשמת עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על-תנאי ופיצוי לשוטר סויד. הוסכם כי גם בעניינו של הנאשם יוגש תסקיר והובהר כי בעניינו אין הסכמה לעונש.

כבר עתה יצוין כי בהמשך הדרך שינו הצדדים מעמדות עונשיות אלה והציגו עמדות אחרות לבית המשפט.

4.
לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות, בעבירות אלימות. לנאשמת אין עבר פלילי.

5.
לקראת הדיון ביום 25.12.2013 הגיש שירות המבחן תסקירים בעניינם של שני הנאשמים.

שירות המבחן סקר את תולדותיו של הנאשם, מצא כי התייחסותו להתפרצותו במסגרת האירוע מצומצמת, ובין היתר נוכח הסכמתו לטיפול – המליץ שירות המבחן להעמידו במבחן ולגזור עליו מאסר על-תנאי ופיצויים למתלונן.

שירות המבחן העריך כי הנאשמת פעלה במסגרת האירוע מתוך דאגה לבתה, הסובלת מסכרת נעורים, וכן מתוך רגשות חרדה ותסכול נוכח תפיסתה את התנהגות השוטרים כחסרת אמפתיה. הנאשמת חשה בושה וחרטה על התנהגותה, וכיוון שהביעה מוטיבציה לטיפול – המליץ שירות המבחן בעניינה על של"צ. אף כי הנאשמת לא הציגה נימוקים קונקרטיים לביטול הרשעתה המליץ על כך שירות המבחן.

6.
ישיבת הטיעונים לעונש נדחתה על מנת לאפשר לצדדים להידבר ביניהם אודות הענישה הראויה. במהלך תקופת הדחיה הוריתי, לבקשת הצדדים, לקבל אודות הנאשמים חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות וכן תסקירים משלימים.

הממונה על עבודות השירות קבע כי הנאשמים אינם מתאימים לביצוע עבודת שירות מטעמים רפואיים.

שירות המבחן הגיש אודות הנאשמים תסקירים משלימים, בגדרם חזר על המלצותיו בעניינם.

7.
בישיבה ביום 26.3.2014 דיווחו הצדדים כי כעת הגיעו להסכמה כי הנאשמים ירצו עונש של של"צ, ונותרה ביניהם מחלוקת אחת – והיא הרשעת הנאשמת. לבקשת הצדדים הוריתי פעם נוספת לשירות המבחן לערוך תסקירים משלימים אודות הנאשמים.

התסקירים המשלימים שהוגשו לא שינו מאום מתמונת הדברים הקודמת לגבי הנאשמים, אך בנוסף גיבש שירות המבחן בנוגע לכל אחד מהם תכנית של"צ.

8.
בישיבה הבאה הודיעו הצדדים כי התקשרו ביניהם בהסכמה לפיה ייגזרו על נאשם 2 מאסר על-תנאי, פיצוי בסך 5,000 ₪ לשוטר סויד ושל"צ כפי התוכנית שגיבש שירות המבחן. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלה האם ראוי לבטל את הרשעת הנאשמת, אך הבהירו כי לעמדתם בכל מקרה יש לחייבה בשל"צ ובפיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.

תמצית טיעוני הצדדים
9.
ב"כ המאשימה טען כי הנאשמים עברו כברת דרך מאז האירוע מושא כתב האישום, וכברת דרך זו מצדיקה הקלה בעונשם כפי הסכמת הצדדים, אך לא עד כדי ביטול הרשעת הנאשמת. בעניינה של הנאשמת טען התובע כי אין להקל ראש בחומרת מעשיה וכי לא הצביעה על פגיעה קונקרטית בעתידה.

10.
ב"כ הנאשמים ביקש לאמץ את הסכמת הצדדים בעניינם. עו"ד אבי חימי תאר את מצוקתה של הנאשמת ביום האירוע – לדבריו יומיים טרם האירוע אובחנה בתה כלוקה בסכרת נעורים והנאשמת הייתה עדיין תחת רושם זה, וביום האירוע נדרשה הנאשמת להביא את תרופת האינסולין עבור בתה מן הבית ובהמשך היתה אמורה לנסוע עם הבת לבית החולים לצורך הזרקת התרופה.

עוד טען הסנגור כי אמנם הנאשמת לא הצביעה על פגיעה קונקרטית כתוצאה מהרשעתה בדין, אולם קיים סיכוי שתיפגע בהיותה לבורנטית העובדת במוסד חינוכי, ובכל מקרה נוכח חריגות המקרה בחיי הנאשמת, ראוי לדעתו לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינה.

ב"כ הנאשמים הגיש פסיקה.

11.
הנאשם בדברו האחרון לעונש אמר כי מדובר במעידה שלא תחזור שנית; הנאשמת בדברה האחרון התנצלה על מעשיה והביעה תקווה כי העניין מאחוריה.

דיון
12.
אין להקל ראש במעשי הנאשמים, אשר לא צייתו להוראות שוטרים, התעמתו עמם ותקפו אותם באופן שהותיר חבלות של ממש בגופו של השוטר סויד. העבירה של תקיפת שוטר היא עבירה חמורה ובתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לביעור התופעה של אלימות כלפי אנשי חוק.

ניתן אמנם להבין למצוקתה של הנאשמת, אשר ביום האירוע עוכבה בדרכה לתת לבתה את הסיוע הרפואי לו נדרשה, אולם אין כל אפשרות לקבל את האופן בו נהגו הנאשמים כלפי אנשי חוק והכול בשל כך שביצעו את תפקידם על פי דין.

13.
בשל המצוקה אליה נקלעו הנאשמים, ונוכח הדברים שנרשמו אודותיהם בתסקירי המבחן, הקלה המאשימה עמם בעתירתה העונשית: במקום לעתור לעונש המתאים דרך כלל לביצוע עבירות שכאלה בנסיבות החמורות הזועקות מכתב האישום המתוקן בשנית, עתרה המאשימה לעונשי מאסר על-תנאי, של"צ ופיצוי.

14.
לא ראיתי קושי לקבל את עתירתם המשותפת של הצדדים בנוגע לנאשם. הנאשם אמנם הסתבך באירוע חמור, ואמנם פגע הוא בידו של השוטר סויד באופן לא קל, אולם האמור בכתב האישום המתוקן בשנית מלמד כי חלקו באירועים היה משני. לא הוא שפתח באירוע, לא הוא שהתעמת ראשון עם השוטרים, לא הוא שהתבטא בגסות ובזלזול כלפי השוטרים, לא הוא שהתנגד לעיכוב ולאחר מכן למעצר, ולא הוא שנשך את השוטר סויד. הנאשם לא נכח כלל בחלקו הראשון של האירוע וחלקו מתמצה במעורבות (משנית אף היא) בחלקו השני. יתרה מכך, הנאשמת הזעיקה את הנאשם לעזרתה וכל פעולותיו היו תחת הרושם כי אשתו ובתו נתונות בסכנה.

לפיכך, למרות העובדה כי במהלך התנהגותו בחלק השני של האירוע פגע הנאשם בידו של סויד וגרם לו לחבלה, ראיתי לנכון לקבל את עתירת הצדדים בעניינו – הגם שזו סוטה ממתחם העונש ההולם את עניינו ואת חלקו.

15.
הנאשמת

הייתה הרוח החיה באירועים כולם. מעשיה חמורים. תוצאתם קשה. כפי שציינתי לעיל ניתן להבין למצוקתה אך לא ניתן לקבל את מעשיה. ניתן להקל בעונשה אך לא ראוי לדעתי להימנע מהרשעתה.

16.
מושכלות ראשונים כי בעניינו של נאשם בגיר הרשעה היא הכלל וביטולה הוא החריג.

פסיקה ענפה קיימת בנוגע למסגרת הנורמטיבית להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בכל הקשור לבקשת נאשם להימנע מהרשעתו [ראו, למשל, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3) 337 (1997), ע"פ 2669/00 מדינת ישראל
נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000)].

תמצית ההלכה היא כי על ביהמ"ש לשקול בכף המאזניים האחת את השפעת ההרשעה על הנאשם, ועל סיכויי שיקומו. בכף המאזניים השנייה ישקול ביהמ"ש את סוג העבירה, חומרתה ואת נסיבות ביצועה, ולאחר מכן יחליט האם כל אלה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה [ראו גם עפ"ג (מרכז) 44065-04-12 מדינת ישראל
נ' דאנו (15.7.2012)].

17.
העבירה שביצעה הנאשמת, בנסיבותיה, היא עבירה חמורה והנאשמת לא הציגה כל נימוק קונקרטי לפגיעה עתידית במקצועה, ובעניין זה אעיר כי עובדה זו הייתה ידועה להגנה לכל המוקדם החל במועד בו הוגש התסקיר הראשון בעניינה (23.12.2013) ובכל זאת לא הוצג לעיוני כל מסמך שיכול היה לשנות ממסקנת כותבת התסקיר. לפיכך לא ניתן לקבל את טענת בא כוחה כי בכל זאת ייתכן שתהיה פגיעה במקום עבודתה. עוד אעיר בהקשר זה כי הנאשמת הורשעה עוד ביום 10.6.2013, לפני למעלה משנה, ולא נטען לפניי כי פוטרה מעבודתה.

18.
עיינתי בפסיקה שהוגשה לי על ידי ההגנה, אך כידוע כל מקרה ונסיבותיו. כך, למשל, בע"פ (ב"ש) 7236/05 מדינת ישראל
נ' מישייב (28.6.2006), אשר הוגש על ידי ההגנה, מצא בית המשפט המחוזי בבאר שבע לנכון לבטל הרשעתו של אדם, שלא זו בלבד שהוכיח פגיעה קונקרטית של ההרשעה בעתידו, הרי שפעל באופן אלים כלפי אנשי משטרה לאחר שהגיע לתחנת משטרה, מצא את אמו שרועה מעולפת על הרצפה וייחס זאת להתנהגות השוטרים (והכול בנסיבות בהן אביו של אותו אדם נפטר שנה קודם לכן מהתקף לב לאחר ויכוח עם שוטרים).

19.
משמצאתי כי המעשים שביצעה הנאשמת חמורים, ואף פגעו בזולת, בהינתן טיב העבירה בה עסקינן והצורך החברתי בהעברת מסר תקיף בעניינה, ובשים לב לכך שהנאשמת לא הראתה כל פגיעה קונקרטית בתחומי פעילותה, החלטתי לדחות את בקשת הנאשמת לביטול הרשעתה.

20.
אני מקבל את עתירת הצדדים לעונש בעניינה של הנאשמת.

21.
לאחר ששקלתי את כל האמור מעלה ואת מלוא טיעוני הצדדים הריני גוזר על כל אחד מן הנאשמים את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי בן שלושה חודשים, והתנאי הוא כי בתקופה בת שלוש שנים לא יעברו כל עבירת אלימות.

ב. של"צ בהיקף 100 שעות לפי התוכנית שגיבש שירות המבחן.

ג. אני מעמיד את הנאשמים במבחן למשך שנה.

ד. כל אחד מן הנאשמים יפצה את נפגע העבירה, השוטר סויד, בסך של 5,000 ₪ - וזאת עד ליום 1.11.2014. בהסכמת הנאשמים יועברו סכומי העירבון שהפקידו במ"ת 5746-05-12 על חשבון הפיצוי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד 4 בספטמבר 2014, במעמד הנוכחים.













פ בית משפט שלום 5677-05/12 מדינת ישראל נ' ורד ברוך, דוד ברוך (פורסם ב-ֽ 04/09/2014)