פסקי דין על דוד קורן | פסקי דין על מנן מדיקל בע"מ

300351/97 עע     05/09/2001




עע 300351/97 דוד קורן נ' מנן מדיקל בע"מ




בבית הדין הארצי לעבודה
עע 300351/97

דוד קורן
ה מ ע ר ע ר

-

מנן מדיקל בע"מ
ה מ ש י ב ה
עע 300367/97

מנן מדיקל בע"מ
ה מ ע ר ע ר ת

-

דוד קורן
ה מ ש י ב
לפני: הנשיא ס' אדלר
, השופט י' פליטמן
, השופטת נ' ארד

נציג עובדים נ' הרפז, נציג מעבידים פ' תמיר
בשם המערער והמשיב - עו"ד אפרים ברק

בשם המשיבה והמערערת - עו"ד דינה אפרתי; עו"ד אורלי לי
יבו;
עו"ד כרמית שדה

פ ס ק - ד י ן

השופטת נ' ארד
:

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב, מיום 25.8.97, (נד/253-3, נד/1333-12, נד/486-12, נד/1338-12, נד/899-12; השופטת ו' וירט ליבנה1), בו התקבלה חלקית תביעתו של המערער (להלן - קורן).

התשתית העובדתית
2. א. המערערת (להלן - החברה) עוסקת בייצור ושיווק מיכשור רפואי בארץ ובחו"ל. ביום 13.10.1985 התחיל קורן, מהנדס אלקטרוניקה ומומחה בהנדסה רפואית, עבודתו בחברה.
במסמך הנושא תאריך 9.9.85 2 פורטו תנאי העסקתו של קורן בחברה להם הסכים. לפי העולה מאותו מסמך, הועמד שכרו של קורן על סכום קבוע; על החזר הוצאות; ועל "עמלה" שהיוותה סכום משתנה לפי אחוז מן המכירות שביצע. הגדרת תפקידו בהסכם ההעסקה, הייתה "אחראי על מכירות ושירות בישראל". הגדרת תפקיד זו לא השתנתה משך כל תקופת עבודתו בחברה, אם כי לימים השתנה אזור המכירות עליו היה מופקד והורחב למזרח אירופה ובשלב מאוחר יותר אף ליוון, תורכיה, ספרד, פורטוגל ואוסטריה.
ב. פיטוריו של קורן נכנסו לתוקף ביום 14.8.93. פיצויי הפיטורים שולמו לו לפי הרכיב הקבוע בשכרו, ע"ס 9,074₪ במכפלת תקופת עבודתו בחברה.

3. בתביעה נגד החברה שהגיש לבית הדין האזורי, תבע קורן רכיבים אלה: הפרש פיצויי פיטורים והפרשי פדיון חופשה שנתית בגין הרכיב המשתנה בשכרו - הוא ה"עמלה" - שעמד על כ-17,000₪ לחודש; הפרשי שכר בגין מכירות והזמנות שתמורתן נתקבלה לאחר סיום העבודה; תשלום עבור תקופת הסתגלות; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; שכר חודש אוגוסט; והחזר ניכוי הלוואה שניתנה לו על ידי החברה ושלטענתו הייתה צריכה להפוך למענק.

4. לאחר שמיעת העדויות והראיות נקבע בפסק הדין האזורי3:

א. התקבלה התביעה לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים. עיקר טעמיו של בית הדין האזורי היו אלה: מהות תפקידו של קורן הייתה מכירות ובהתאם הוגדר שכרו במסמך ההתקשרות כשכר בסיסי קבוע ורכיב משתנה בשכר. כפי שהוברר מכלל חומר הראיות, לרבות האמור במסמך המעדכן את שכרו של קורן מיום 20.8.92, הרכיב המשתנה שבשכרו של קורן, נמצא להיות במהותו בגדר עמלת מכירות. הגמול העיקרי לעבודתו היה העמלות ששולמו לקורן ולאו דווקא השכר הבסיסי. לעניין זה נאמר בפסק הדין: "שיטת תשלום שכזו מקובלת כאשר מדובר בעובדים הממלאים תפקיד של אנשי מכירות" ואף הוכרה כחלק מן השכר הקובע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.4
נדחו טענותיה של החברה כי העמלה אינה מהווה חלק מהשכר ונקבע כי בנסיבות העניין באה התביעה בגדר הוראתה של תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-19645 (להלן - התקנות). זאת, לאחר שהוכח, כי העמלה היא המרכיב העיקרי בשכרו של קורן, אשר שולמה לו כחלק מן הפדיון. "בהתחשב בכך שעיסוקו של התובע היה איש מכירות הרי שהעמלות הן חלק מן הגמול עבור עבודתו, ועל כן הן גם חלק משכרו לעניין חישוב פיצויי הפיטורים".
בהתאם, חויבה החברה בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים לקורן בסכום של 208,468₪6 בניכוי הסכום שנצבר לזכותו בפוליסת הביטוח ולפני ניכוי ההלוואה. בסך הכל 134,831₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.8.93.
ב. נדחתה התביעה לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים לאחר שנחה דעתו של בית הדין האזורי כי אכן סברה החברה מתוך טעות כנה כי אין היא חייבת בתשלום פיצויי פיטורים מעבר לרכיבים שבהם הופרשו תשלומים לתנאים סוציאליים לרבות ביטוח מנהלים.
ג. התקבלה התביעה לתשלום הפרשים בגין פדיון חופשה שנתית על בסיס חישוב השכר כפי שנקבע, לאמור - כשהוא כולל את רכיב העמלות כחלק משכרו הרגיל של קורן. בהתאם, ולפי הוראתו של סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 חויבה החברה בתשלום הפרשים בסכום של 10,784₪ לקורן, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.8.93.
ד. התביעה להפרשי שכר בגין הזמנות ומכירות שתמורתן נתקבלה לאחר סיום העבודה (להלן - הזמנות ב"צנרת") - נדחתה.
טענתו של קורן הייתה כי מגיעים לו תשלומי עמלות בעבור מכירות שביצע והתמורה בגינן נתקבלה בחברה לאחר מועד סיום עבודתו אצלה. תביעתו ברכיב זה עמדה על כ-218,000₪ עבור מכירות בחו"ל ועל כ-27,000₪ עבור מכירות בישראל.
לאחר ששמע את העדויות מטעם הצדדים קבע בית הדין האזורי כי "על מנת לזכות ברכיב תביעה זה, חייב היה [התובע] להוכיח כי העסקאות בוצעו בפועל והתובע לא עמד בנטל הוכחה זה. התובע הסתמך בתביעתו על דו"ח ה'בוקינג' ולא על דו"ח ה'שיפמנט' ששיקף את ביצוע העסקאות". אי לכך, נדחה רכיב זה של התביעה.
ה. נדחתה תביעתו של קורן להחזר ניכוי ההלוואה. בהסתמך על הראיות שהובאו בפני
ו קבע בית הדין האזורי, ש"אין חולק כי בין הצדדים נחתם חוזה הלוואה שבו אין אפשרות של הפיכת ההלוואה למענק". טענתו של קורן כי הובטח לו שההלוואה תהפוך למענק אם יבצע מכירות מעל 2.7 מליון דולר, שהוכחשה על ידי החברה, אף היא לא סייעה בידו, ש"הרי כפי שהוכח התובע ביצע מכירות בסכום של 2.4 מליון דולר בלבד" וההסתמכות על עסקאות איסטנבול לא הועילה, כיוון שבוצעה זמן רב לאחר סיום עבודתו.
ו. נדחתה תביעתו של קורן לתקופת הסתגלות לאחר שנקבע כי לא הוכח נוהג ליתן תקופת הסתגלות לעובדים שפוטרו מהחברה.
ז. נדחתה תביעתו של קורן לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין מאחר שקורן "לא הוכיח פיטורים בחוסר תום לב המצדיק מתן פיצוי מעבר לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת על פי הדין."
ח. לאור התוצאות לא ניתן צו להוצאות.

5. ערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין של בית הדין האזורי, הם מושא דיוננו. קודם שנדרש לדיון בערעורים נציין, כי כל אחד מהצדדים בתשובתו לערעור של משנהו, ראה לתמוך את יתדות טענותיו בטעמיו של פסק הדין של בית הדין האזורי. נקדים ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שהיה בפני
נו ולאחר ששמענו טענותיהם של הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש להותיר את פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו, באין טעם המצדיק התערבותנו בו. את טעמינו לכך נפרט להלן.

6. ערעורה של החברה7 סב על קביעתו של בית הדין האזורי בדבר סיווגו של רכיב השכר המשתנה כחלק משכר העבודה של קורן ועל חיובה, כתוצאה מכך, בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי פדיון חופשה שנתית.
לשיטתה, הרכיב המשתנה לא היה חלק משכרו הקובע של קורן לצורך תשלום פיצויי פיטורים ודמי חופשה שנתית וזאת בעיקר מן הטעמים הבאים: סכומי העמלות הותנו במכירות בפועל; העמלות לא היוו את גמולו העיקרי של קורן; הוא היה ער לכך שהעמלות אינן חלק מהשכר והסכים למדרג העמלות שהשתנה מידי שנה; במשך כל שנות עבודתו של קורן, החברה נהגה בעמלות כאילו אינן חלק מהשכר, ואף לא הופרשו בעבורן תשלומים עבור תנאים סוציאליים;
בטענותיה, סמכה החברה על מסמכים שהוגשו לבית הדין האזורי; על עדויות שנשמעו מהן עולה, לשיטתה, כי נקבעה "רצפה" של מכירה ותגמול, וניתנה "פרמיה" בגין מכירות שמעבר לה; על נוסחו של הסכם ההעסקה וכוונות הצדדים המשתמעת הימנו; ועל התנהגות הצדדים.
בנוסף טענה החברה, כי תקנה 1 לתקנות אינה מזכירה עמלת מכירות כרכיב הנכלל בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים וכי קורן לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו בנדון זה.

7. בתשובתו לערעור החברה, תמך קורן יתדותיו בפסק הדין ובמסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה רכיב השכר המשתנה היווה חלק משכרו לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. עוד הוסיף, כי החברה כינתה את רכיב השכר המשתנה בכינויים שונים ומגוונים לאורך שנות עבודתו (מענק, עמלה, בונוס), הן בתלושי משכורתו, והן במסמכים בהם נקבעו מדרגות לתחשיב רכיב השכר המשתנה. אולם, הוכח, לטענתו, כי בכינויים משתנים אלו לא היה כדי לשנות את מהותו של רכיב השכר.
את טענותיו ביסס קורן, בין היתר, על מכלול הראיות שהיו בפני
בית הדין האזורי, לרבות אלה שנגעו במפורש לכוונת הצדדים עת חתמו על הסכם ההעסקה, ובמיוחד עדותו של מי שהיה אז מנכ"ל החברה. עוד הפנה להסכם ההעסקה בו נקבע, כי המרכיב היחיד שלא יילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויים הוא החזר ההוצאות, בעוד אשר אין מחלוקת כי הרכיב המשתנה אינו חלק מהחזר ההוצאות.
קורן הוסיף וטען, כי אין להעלות כלפיו טענת מניעות בשל כך בלבד שידע כי ההפרשות בגין תנאים סוציאליים מתבצעות רק על בסיס השכר הקבוע, שכן, כזאת נקבע באופן חד צדדי על ידי החברה, בעוד אשר הוא מצדו עשה את המוטל עליו בכך שביקש לכלול אף את הרכיב המשתנה בהפרשות אלה.

8. סבורים אנו, כי התוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי לפיה בא עניינו של קורן בגדר הוראתה של תקנה 9 לתקנות, מעוגנת היטב בחומר הראיות ואין לנו צורך להתערב בה. נחה דעתנו, שכאיש מכירות, היוו העמלות חלק אינטגראלי מהשכר הרגיל שהשתלם לו עבור עבודתו. על כן יש לראות בעמלות חלק משכרו לעניין חישוב פיצויי פיטורים, כפי שנקבע בפסק הדין.
משכך, אין לנו להידרש לטענות הצדדים בנוגע לתחולתה של תקנה 1 לתקנות בה מנויים רכיבי השכר "שיובאו בחשבון שכר עבודה" לצורך תשלום פיצויי פיטורים. עם זאת נציין, כי מהותו של רכיב שכר, כאמור, תקבע לפי כלל נסיבות העניין כפי שהובררו והוכחו במקרה הספציפי, ולא על פי השם או הכינוי שנתנו לו הצדדים, ככל שאין בו כדי לשקף נאמנה את מצב הדברים לאשורו.8

9. משמצאנו אף אנו כי יש לראות בעמלות חלק משכרו של קורן, דין ערעורה של החברה להדחות באשר לחיובה בהשלמת פיצויי הפיטורים לקורן, על בסיס השכר שנקבע והכולל גם את הרכיב המשתנה בשכרו, הן העמלות.

10. בהתאם, מן הדין הוא, שתעמוד בעינה קביעתו של בית הדין האזורי גם בדבר חיובה של החברה בתשלום הפרשי פדיון חופשה שנתית לקורן. אף בנדון זה דין ערעורה של החברה להדחות.

11. מכאן נפנה לערעורו של קורן9 אשר נוגע בשתיים מתביעותיו שנדחו: פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והפרשי שכר בגין מכירות והזמנות שתמורתן נתקבלה לאחר סיום העבודה. כ,ן מערער הוא על כך שלא נפסקו לזכותו הוצאות ושכר טרחה למרות התוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי.

12. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
לטענתו של קורן זכאי הוא לפיצויי הלנה בגין הפרשי פיצויי הפיטורים שנפסקו לו מתוקף הוראתו של סעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. לדידו, אין כל יסוד לטענות בדבר טעות כנה של החברה, והדבר הוכח בבית הדין קמא. לחברה ניתן ייעוץ שתואם את גרסתו ולכן לא תשמע טענת טעות.
החברה עומדת על טענתה כי סברה מתוך טעות כנה שאינה חייבת בתשלום פיצויי הפיטורים מעבר לרכיבים בגינם הופרשו תנאים סוציאליים, מה גם ששילמה במועד את סכום פיצויי הפיטורים שלא היה שנוי במחלוקת. עצם הגשת ערעור אף מטעמה של החברה בגין הכללת הרכיב המשתנה שבשכרו של קורן לעניין השלמת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, מעיד אף הוא על כך שהחברה סבורה בכנות כי רכיב זה אינו חלק מהשכר.

13. אין אנו רואים להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, לאחר שבנסיבות העניין נחה אף דעתנו כי נפלה טעות כנה אצל החברה ומקובלות עלינו טענותיה בנדון.10 אי לכך נדחה ערעורו של קורן בנוגע לתביעתו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

הפרשי שכר בגין הזמנות ומכירות ב"צנרת"

14. טענותיו של קורן מכוונות בעיקרן נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, וזו תמציתן:
א. החברה חבה בתשלום הפרשי שכר עבור עסקאות שביצע, גם אם התשלום עבורן התקבל אצל החברה לאחר סיום עבודתו. לשיטתו, די בכך שקשר את העסקאות הללו במהלך עבודתו בחברה, כדי להקנות לו זכות לקבל את התשלום בעבורן, כאילו המשיך לעבוד בחברה. אין לכרוך את זכאותו לתשלום במועד קבלת התמורה עבור אותן עסקאות, שחל לאחר פיטוריו.
ב. מהתנהגות הצדדים בעבר עולה, כי היה מקובל שעובדים מקבלים בעת פיטוריהם גם את התמורה בגין עסקאות שביצעו ושטרם נתקבלה תמורתן. אף לגבי המערער עצמו היו מקרים בהם שולמו לו עמלות עבור עסקאות לפני שהושלמה קבלת התמורה עבורן.
ג. בית הדין קמא טעה בכך שהתייחס למכלול העסקאות בהן מדובר, כמקשה אחת, והתעלם מראיות בהן הוכחו נסיבות שונות לגבי כל עסקה ועסקה.
ד. בית הדין קמא לא פסק לו הפרשי שכר בעבור "עסקאות תורכיה" מן הטעם שאותן עסקאות בוצעו בפועל זמן רב אחרי פיטוריו. לשיטתו, הוצאו ההזמנות בתקופת עבודתו והושלמו מבחינת מעורבותו בהן, לפני שפוטר. התארכות ביצוע העסקאות נבע אך ורק מבעיות מימון, להן לא היה לו כל קשר, מעצם תפקידו ועיסוקו בחברה.
אשר לעסקאות חו"ל אחרות, הוכח בבית הדין קמא כי בעת סיום עבודתו היו בפועל הזמנות ביצוע נוספות המופיעות בדו"ח backlog (דו"ח ה'בוקינג' לעיל) מיום 7.7.93, וכן עסקאות שהופיעו בדו"ח מעקב של המשיבה שכונה prospect account report מיום 13.6.93. גם בעבור עסקאות אלה זכאי הוא, לטענתו, לעמלה.
אף בעבור 10 עסקאות של מכירות בישראל אותן ביצע טרם פיטוריו, טען כי לא קיבל את מלוא העמלה המגיעה לו.

15. החברה מצידה אימצה פסק הדין מטעמיו בהקשר זה, וטענה כי יש לדחות את הערעור מן הטעם שהוא סב כולו על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי בהן אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב.

אשר להכרעתנו
16. בפני
בית הדין האזורי נפרשה מכלול מסכת הראיות בהרחבה, נשמעו טענות הצדדים והעדים מטעמם לרבות עדותו של מר פוליבה, מנהל החשבונות הראשי של החברה. על רקע זה, התבססה מסקנתו של בית הדין, לפיה "התובע לא הוכיח כי העסקאות שהוא מציין בתצהירו אכן התבצעו בפועל והוא מסתמך רק על דו"ח הזמנות לעסקאות פוטנציאליות. ובאשר לעסקאות שבוצעו מקובלת עלי עדותו של מר פוליבה, כי הן בוצעו תקופה ארוכה לאחר שהתובע סיים עבודתו. כך למשל, עסקת בית החולים באיסטנבול בוצעה רק במרץ 1995 ועסקת בית החולים הגרמני באיסטנבול בוצעה רק בדצמבר 1994". בהמשך קבע בית הדין האזורי מפורשות, כי "התובע לא עמד בנטל [ה]הוכחה", כי העסקאות בוצעו בפועל.

קביעותיו אלה של בית הדין האזורי, מקובלות עלינו בהיותן מעוגנות בחומר הראיות ואין בטענותיו של המערער כדי לשנות מהן.
כן מקובלת עלינו הקביעה בפסק הדין לפיה, על מנת לזכות בתשלום עמלה בגין העסקאות להן הוא טוען, היה על קורן להוכיח כי הן בוצעו בפועל באופן שהחברה קיבלה את התמורה עבור כל עסקה ועסקה ומשלא עמד בנטל ההוכחה, דין תביעתו להדחות.
הוכח, ואף לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שככלל, בתקופת עבודתו של קורן בחברה, השתלמה לו העמלה בגין מכירות שביצע, רק לאחר שהחברה קיבלה את תמורת העסקה. זאת, למעט במספר מקרים חריגים ויוצאים מהכלל, בהם שולמה העמלה לקורן טרם קבלת התמורה בחברה, כשחישוב השכר נעשה על בסיס חשבוניות שהונפקו ללקוח11.
בית הדין האזורי התייחס בעיקר לעסקאות תורכיה, ומצא כי הן לא עמדו בתנאים האמורים, במיוחד מן הטעם שהתמורה עבורן התקבלה בחברה בחלוף למעלה משנה וחצי לאחר פיטוריו של קורן מהחברה. לא הוכח כי תשלום התמורה עבור העסקאות אכן הייתה תוצאה ישרה מפעילותו העסקית של קורן וכי לא הייתה זו החברה או עובדיה שהביאו את העסקה לידי סיום, העשוי לזכות בעמלה. בנסיבות אלה לא נמצא קורן זכאי לקבלת העמלות בגין העסקאות שאת ראשיתן אכן קשר, אך לא הגיעו לכלל ביצוע בפועל בתקופת עבודתו בחברה.
אשר ל"עסקאות חו"ל" אחרות ולעסקאות שנעשו בישראל, להן טען קורן בתביעתו, קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידו להוכיח שאכן בוצעו בפועל וכי המדובר היה בהזמנות פוטנציאליות בלבד. נוסיף, כי לגבי העסקאות בישראל, אף לא עלה בידו להוכיח כי הובטחה לו עמלה בשיעור גבוה מזה שקיבל. אשר על כן, לא מצאנו טעם מספיק להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי גם בנדון זה.

סיכומו של דבר בפרק זה

17. הלכה פסוקה היא, משכבר הימים, כי נדירים הם המקרים בהם תתערב ערכאת ערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית, "באשר לה היתרון של 'שמיעת הקולות' וראיית העדים בעת מתן עדותם" כדבריה של השופטת פורת ב

פסק דין
ניסן12 שם הוסיפה ואמרה: "רק בנסיבות חריגות, כל אימת שהקביעה העובדתית תלושה מחומר הראיות, או בלתי סבירה בעליל על פניה - רק אז תחרוג ערכאת הערעור ממנהגה - ותתערב בקביעות עובדתיות שיצאו מתחת ידה של הערכאה הראשונה". כך גם קבע הנשיא ס' אדלר
13 והוסיף ואמר: כי לא תתערב ערכאת הערעור, כאמור, "אלא אם יש בהן טעות בולטת ומשמעותית" .
יפים הדברים לענייננו. משהובאו בפני
בית הדין האזורי כל הראיות הצריכות לעניין, בידיו היה לקבוע ולהכריע לפי התרשמותו, אם בכלל ועד כמה בוצעו העסקאות וכך עשה. טענותיו של קורן בערעור מכוונות בעיקרן כנגד קביעות וממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי ובמידת האמון שנתן בעדויות ובראיות שהובאו בפני
ו.
בכל אלה אין אנו רואים, כאמור, להתערב משלא עלה בידי המערער להצביע על טעות בולטת ומשמעותית המחייבת אותנו לעשות כן.
אשר על כן, דין ערעורו של קורן להדחות, בכל הנוגע לתשלום עמלות על עסקאות ב"צנרת" שהבשילו לאחר פיטוריו.

ההלוואה:

18. תביעתו של קורן לראות בהלוואה שקיבל מהחברה בגדר מענק, כרוכה הייתה, אף לשיטתו, בכך שיבצע מכירות בסכום העולה על 2.7 מליון דולר. משדחינו את ערעורו בכל הנוגע לעסקאות ב"צנרת", ממילא עומדת בעינה קביעתו של בית הדין האזורי, כי לא התמלאו התנאים להפיכתה של ההלוואה למענק.
לפיכך, נדחה ערעורו אף בטענה לפיה נוכו שלא כדין סכומי ההלוואה ממשכורת חודש אוגוסט ומפדיון החופשה שהיו צריכים להשתלם לו במועד סיום עבודתו.

הוצאות:
19. איננו רואים מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי שלא לפסוק הוצאות לקורן, לאחר שקיבל חלק מתביעתו ודחה את חלקה האחר.14

סוף דבר:
20. נדחה ערעורה של החברה ונדחה ערעורו של קורן. פסק הדין של בית הדין האזורי עומד בעינו ובהתאם חלים חיוביו על הצדדים.

לאור התוצאות, אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן והודע בהעדר הצדדים, בירושלים, היום י"ז באלול תשס"א (5.9.2001) ויישלח לצדדים.
________________ _________________ __________________
הנשיא ס' אדלר
השופט י' פליטמן
השופטת נ' ארד

_________________ __________________
נציג עובדים נ' הרפז נציג מעבידים פ' תמיר
1 הדיון התקיים בהעדר נציגי ציבור בהתאם להחלטותיה של השופטת ו' וירט ליבנה בדיונים שהתקיימו ביום
14.12.95 וביום 25.2.96.
2 להלן - הסכם ההעסקה.
3 להלן גם - פסק הדין.
4 דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב 215, 219; דב"ע נג/ 85-3 רגב רוני - טלקום, לא
פורסם.
5 "היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסוימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר
שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר
החודשים שקדמו לפיטורים".
6 לפי חישוב שערך ושלא נסתר על ידי החברה.
7 עע 300367/97.
8 דב"ע לה/100-3 נעלי שיינמן בע"מ נ' אספרמוס שם טוב פד"ע ז' 408; ראה גם דב"ע מט/141-3 סלים בלבול נ'
מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא 439.
9 עע 300351/97.
10 ראה לעניין זה מאמרו של ס' אדלר
, פיצוי הלנה: חוק ופסיקה, שנתון משפט העבודה, תשנ"ו-1996, 5, בעמ' 32-29
וההפניות שם.
11 דוגמת העסקה עם קופ"ח.
12 דב"ע נג/ 4 - 1 דוד ניסן - דלאל דוד פד"ע כ"ו 516, בעמ' 519 סעיף 11.
13 דב"ע מט/ 23 - 0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן פד"ע כ' 349, בעמ' 353; דב"ע נה/21-2 איזידור עבו נ' יעקב
הרוש (לא פורסם); וכן ראה: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 632, 643; ועוד ראה: ע"א
734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, 665.
14 לעניין אי התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות של בית הדין קמא ראה דב"ע נא/9-6 חברת מייסון
בע"מ ואח' - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות (אגודה שיתופית בע"מ), פד"ע כג 430,
432 וההפניות שם; דב"ע נו/231-3 מויסה - מפעלי זכוכית ישראליים "פניציה בע"מ", לא פורסם; ראה גם
לאחרונה עא"ח 1013/00 אילן אביבי - ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום
28.6.01.

1








עע בית הדין הארצי לעבודה 300351/97 דוד קורן נ' מנן מדיקל בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/09/2001)