פסקי דין על עזבון רענן לוי ז"ל (המנוח) | פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על עדינה לוי ואח' | פסקי דין על קיבוץ שפיים אגודה שיתופית | פסקי דין על שפיים הפקות ואירועים אגודה שיתופית חקלאית | פסקי דין על רותם אשריאל ואח' |

48708-11/11 א     08/09/2014




א 48708-11/11 עזבון רענן לוי ז"ל (המנוח), יצחק לוי, עדינה לוי ואח' נ' קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ, שפיים הפקות ואירועים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, רותם אשריאל ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 48708-11-11 לוי(המנוח) ואח'

נ' קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
דליה גנות


תובעים

1
.
עזבון רענן לוי ז"ל (המנוח)

2
.
יצחק לוי

3
.
עדינה לוי

4
.
מירב לוי

על ידי ב"כ עו"ד א. נווה


נגד


נתבעים

1.קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ
2.שפיים הפקות ואירועים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
3.רותם אשריאל
4.אלי וולינסקי
5.מקסימום בטחון בע"מ
6.א.ד.י. מוקד אבטחה ובטחון (כ"א) בע"מ
7.דיינה מוקד אבטחה ובטחון בע"מ
8.מנורה חברה לביטוח בע"מ
9.משטרת ישראל מדינת ישראל
10.פרנסואה אבוטבול

על ידי ב"כ עו"ד ל. בלקין

מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
11.אבי בן גבריאל אבוטבול

על ידי ב"כ עו"ד א. יניר




פסק דין
חלקי (בהתייחס לנתבעים 10 ו-11)

1.
לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי עזבון המנוח לוי רענן ז"ל (להלן: "המנוח") ואח'

כנגד קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ
; כנגד שפיים הפקות ואירועים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
; כנגד רותם אשריאל; כנגד אלי וולינסקי; כנגד מקסימים בטחון בע"מ; כנגד א.ד.י. מוקד אבטחה ובטחון (כח אדם) בע"מ; כנגד דיינה מוקד אבטחה ובטחון בע"מ; כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ; כנגד משטרת ישראל – מדינת ישראל; כנגד אבוטבול פרנסואה; כנגד אבוטבול אבי; וכן הודעת צד שלישי אשר נשלחה על ידי מדינת ישראל – משטרת ישראל כנגד אבוטבול פרנסואה ואבוטבול אבי.




העובדות הצריכות לעניין

2.
בתאריך 18.12.04, בשעות הלילה, פרצה קטטה אלימה במועדון בקיבוץ שפיים בין שתי קבוצות נערים (האחת – קבוצת נתניה, והאחרת – קבוצת ראשון לציון), כאשר על פי הנטען בכתב התביעה, המנוח לא השתתף בקטטה, אלא היה עד לה.


בשלב מסויים הלך המנוח לאיזור החניה של המועדון, "שם עבריינים אשר היו מעורבים בקטטה, קישרו אותו כמי שהשתתף בתגרה והחלו לרדוף אחריו. רענן, אשר ביקש להימלט מהמקום, באיזור החניה של המועדון, החליק על סוללת עפר, כאשר רוצחיו – אשר רדפו אחיו בג'יפ אימתני – הצליחו להשיג אותו, ובאכזריות רצחו אותו בדקירות סכין בחזהו ובגופו. בעקבות רצף התרחשויות מזעזע זה, מצא רענן ז"ל את מותו האכזרי, המעורר פלצות, והוא בן 18 שנים בלבד..." (סע' 16 – 15 לכתב התביעה המתוקן).

3.
בעקבות הרצח המזעזע הוגש כתב אישום כנגד פרנסואה אבוטבול (להלן: "פרנסואה"), כנגד אבי אבוטבול (להלן: "אבי") וכנגד שי מכלוף, שאינו בעל דין בתובענה נשוא

פסק דין
חלקי זה, וזאת במסגרת תפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.


בסופו של יום, ולאחר שמיעת ראיות, הורשע פרנסואה אבוטבול ברצח המנוח, ואילו אבי אבוטבול זוכה מעבירת הרצח, מחמת הספק, אולם הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירה של נסיון לחבול חבלה חמורה שלא כדין, כאשר ההרשעה בעבירה של נסיון לחבול חבלה חמורה שלא כדין, הינה בהתייחס לחבורת ראשון לציון, עמה החלה הקטטה, ולא בהתייחס למנוח.

נוכח הרשעותיהם של פרנסואה ואבי אבוטבול, נגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים.
על פרנסואה אבוטבול נגזר עונש של מאסר עולם, ואילו על אבי אבוטבול נגזרו שש שנות מאסר.

4.
בתאריך 30.10.13 ניתן תוקף של

פסק דין
חלקי להסכם שהושג בין התובעים לבין נתבעים 1 – 4, על פיו נדחתה התביעה כנגדם, ללא צו להוצאות.

5.
בישיבת בית המשפט מתאריך 22.7.13 הוחלט, על דעת ב"כ הצדדים, כי הדיון בעניינם של נתבעים 10 – 11 (פרנסואה ואבי אבוטבול) יופרד מהדיון בעניינם של הנתבעים האחרים, ובהתאם לאמור נקבעו תאריכים לשמיעת ראיות, תוך מתן הנחיות להגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים.
בדיון מתאריך 2.2.14 הודיעו ב"כ ה"ה אבוטבול, כי הם מוותרים על חקירת התובעים (עמ' 18 לפרוטוקול), וטוב שכך, אולם עקב תקלה שנפלה אצל ב"כ הנתבעים, נדחתה שמיעת הראיות בעניינם של ה"ה אבוטבול לתאריך 4.5.14.


בתום הדיון הוריתי על סיכומים בעל פה, תוך מתן אפשרות להגשת מסמכים רלבנטיים בתוך 21 ימים ממועד זה, אלא שבפועל, איש מהצדדים לא המציא מסמכים, או אסמכתאות, ואשר על כן, נסללה הדרך ליתן

פסק דין
בעניינם של נתבעים 10 ו- 11, פרנסואה ואבי אבוטבול.

דיון והכרעה

6.
התובעים הסתמכו בתביעתם על הרשעתם של הנתבעים, הרשעה המהווה

פסק דין
חלוט על פי סע' 42(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") הקובע:

"הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי"

באשר למשקלו הראייתי של פסק הדין שניתן בהליך הפלילי, כראיה במשפט האזרחי, נקבע, כי משקלו אינו שונה ממשקלה של כל ראיה אחרת, והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה: קדמי "על הראיות" חלק שלישי, עמ' 1363). ודוק: הגשת פסק הדין הפלילי כראיה במשפט האזרחי, אינה מעבירה את נטל השכנוע לסתור אותו לכתפי הצד שכנגד, וכאמור, כוחו הראייתי אינו מוגבר יחסית לכל ראיה אחרת המוצגת במשפט האזרחי. (בשונה ממעמדו של

פסק דין
מרשיע במסגרת הגשת תובענה אזרחית נגררת לפלילים, בהתאם לסע' 77 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, שם משמשת ההכרעה הפלילית כראיה מכריעה במשפט אזרחי).

7.
זה המקום להבהיר, כי סעיף 42ג' לפקודת הראיות מאפשר לבעל דין להביא ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות שפורטו בהכרעת הדין הפלילית, וזאת "ברשות בית המשפט, מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין". עוד נקבע, כי כאשר נמנע המורשע מהגשת בקשה להבאת ראיות לסתור, משתנה מעמדה של הכרעת הדין הפלילית, והיא עולה מדרגת "ראיה לכאורה" (סע' 42א') לדרגת "ראיה כמעט מכרעת". הרציונל העומד בבסיס כלל זה מוסבר במאמרו של המחבר פרופ' דניאל פרידמן "

פסק דין
פלילי כראייה במשפט אזרחי", הפרקליט כה, 372:

"1. עקרון העקביות המחייב למנוע סתירות בפסיקת בתי המשפט.
2. במשפט פלילי נדרשת מידת הוכחה גבוהה יותר מאשר במשפט האזרחי. משום כך, יש לחייב את הנתבע במשפט האזרחי על יסוד קל וחומר.
3. הואיל וניתנה לנתבע הזדמנות מלאה להתגונן במשפט הפלילי, הרי שהיה לו יומו בבית הדין ואל לו להטריח מחדש את בית המשפט ולעורר במשפט האזרחי שאלות שהוכרעו נגדו במשפט הפלילי".

8.
בענייננו, ב"כ הנתבעים הודיעו, כי אין בכוונתם להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסע' 42ג' לפקודת הראיות, והמסקנה היא, כי פסק הדין המרשיע, על קביעותיו העובדתיות, הינו חלוט ובעל ערך ראייתי "כמעט מכריע", ומכל מקום, עוד שאלה באשר לאחריותם המלאה של ה"ה אבוטבול לנזקי התובעים, כאשר, מטבע הדברים אחריותו של פרנסואה אבוטבול, שהורשע בביצוע הרצח המזעזע, גדולה לאין שיעור מאחריותו של אבי אבוטבול, שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, תוך זיכויו, מחמת הספק ,מעבירת הרצח.

9.
התובע 1 – העזבון – עותר לפיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה; אובדן השתכרות; כאב וסבל; קיצור תוחלת חיים; פיצוי עונשי.


התובעים 2, 3, 4 – הוריו ואחותו של המנוח תובעים פיצוי בגין רכיבים שונים, כמפורט בכתב התביעה, אולם היות ואינם זכאים לפיצוי זה, שכן אינם ממלאים אחר התנאים הנדרשים כדי להכיר בהם כנפגעים משניים, כפי שנפסק בע"א 444/87 אבו סרחאן עארף מקאבל אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל (פ"ד מד (3) 397), נדחית בזאת תביעתם ללא צו להוצאות.

הוצאות קבורה ומצבה

10.
התובעים לא המציאו אסמכתאות המעידות על גובה ההוצאה, ואשר על כן, הנני פוסקת על דרך האומדנא פיצוי בסך של 20,000 ₪.




אובדן השתכרות בשנים האבודות

11.
ב"כ התובעים טוען, כי המנוח הצטיין
בלימודיו, עבר בהצלחה את שלב הסינון הראשוני במסלול הכשרה ועבודה בחברת
hackeru
, וסיים בהצלחה קורס למדריכי טניס במכון וינגייט, נתונים המצביעים, לכאורה, על כי כושר השתכרותו של המנוח היה גבוה מהשכר הממוצע במשק, אלא, שבעניין זה נקבעה חזקה, על פיה חישוב הפסדי שכרו של קטין ייערך על פי השכר הממוצע במשק (ראו: ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה (1) 581, 590; ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נח (4) 486, 544; ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא [פורסם בנבו, 27/9/05]; ע"א 6601/07 סאבר אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
[פורסם בבנו, 23/8/10], ולא הובאה ראייה, המצדיקה סטייה מהיזקקות לחזקה זו. ודוק: אין כל ספק, כי המנוח היה נער מוכשר ושאפתן, אולם לא די בכך על מנת לסטות מהחזקה בדבר חישוב הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק, ובעניין זה הובהר בפרשת אבו סרחאן כדלקמן:



"... האפשרות לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק בעניינו של קטין


תלוייה בשני גורמים עיקריים: הראשון הוא גילו של הקטין ואילו השני


הוא קיומן של ראיות ואינדיקציות נוספות בעלות משקל רב, אשר


מצביעות באופן ברור על הצורך לסטות מהחזקה (ראו והשוו הלכת


אבו חנא, עמודים 63-61; ע"א 1433/98 חמד נ' אחלם [פורסם בנבו,


4/11/99])... ".



אופן חישוב הפיצוי לעזבון המנוח בתקופת "השנים האבודות", נקבע בע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פ"ד סא(1) 325) (להלן: "עניין פינץ"), שם נקבע בסע' 10 לפסק הדין.

"בישראל מסתמנת מגמה בערכאות המבררות להעמיד את הפיצוי על שיעור של 30% מבסיס השכר, שהוא בדרך כלל השכר הממוצע במשק (ראו למשל עניין חטאב הנ"ל). לאומדן דומה ניתן להגיע גם על פי שיטת הידות וזאת בנתון להנחתנו כי אין להקים לניזוק משפחה רעיונית. חישוב הפסדיו של הניזוק בנתונים אלה מבוסס על חלוקת הכנסתו לשלוש ידות – ידת קיום, ידת חסכון וידת משק הבית. זו האחרונה מצטרפת, בהעדר תלויים לידת הקיום ואלה השתיים נגרעות מן הפיצוי, כך שנותרת הידה האחת ששליש שיעורה. הערכאות המבררות בחרו כאמור בדרך האומדן והגיעו לנתון שאמנם אינו זהה אך דומה מאוד (30%), ובפרקטיקה זו המשקפת נסיון שיפוטי רחב אין להתערב. כמובן, שיעור זה עשוי להשתנות בהתקיים, במקרה מסויים, נסיבות ספציפיות המצדיקות זאת".


ובהמשך פסק הדין, בפסקה 11:

"אולם בהעדר ראיות כאלה, תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. חישוב זה, המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסויימות, התקדמות עבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה. שומה זו יאה היא גם לגבי מי שאינו קטין אך בשל גילו או בשל סיבות אחרות, טרם נוצרה לו "היסטוריה" אישית ותעסוקתית המאפשרות שומה אינדיבידואלית. יודגש, כי תוצאת החישוב נתונה להיוון
ותכופות גם להיוון כפול. מטבע הדברים יקטן, לפיכך, הפיצוי, ככל שהניזוק נפגע בגיל צעיר יותר".
(וכן ראו את דברי המשנה לנשיאה (כתוארו אז), כב' השופט א. ריבלין בע"א 5368/06 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח תאבת חוסאם ז"ל ואח'

[פורסם בנבו, 10.5.07].
ובאשר לשאלת הפיצוי בתקופת השירות הצבאי, נקבע בעניין פינץ:



"... הנה כי כן, כאשר מדובר בשנים אבודות, הצבא אמנם לא יישא


בהוצאות המחייה, אולם איש לא יישא בהם, כיוון שלמרבה הצער


הניזוק נפטר לבית עולמו"
(שם, פסקה 14).

במאמר מוסגר אציין, כי באף לא אחד מכתבי הטענות, או הצרופות, לא צויין תאריך לידתו של המנוח, ובהינתן, כי בעת מותו הוא היה כבן 18 שנים, הנני יוצאת מתוך הנחה, כי הוא נולד בתאריך 1/7/86, ועל כן יבוצע חישוב הפסדי ההשתכרות ממועד הגעתו של המנוח לגיל 21, דהיינו: 1/7/07.

נוכח האמור יבוצע חישוב הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות כדלקמן:

א. תקופה ראשונה: מעת הגיע המנוח לגיל 21 ועד תאריך היום, כדלקמן:
9,809 ₪ (שכר ממוצע במשק)
x
86 חודשים =843,574 ₪, בצירוף ריבית חוקית מאמצע התקופה, בסך של 43,463 ₪ = 887,037 ₪
x
30% = 266,111 ₪.

ב. תקופה שנייה: 9,809 ₪
x
257.67 (מקדם היוון ל- 39 שנים) = 2,527,485 ₪
x
30% = 758,246 ₪.

ג. מהאמור עולה, כי סך כל הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות הינו בסך של 1,024,357 ₪.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

11.
מהכרעת הדין בעניינם של הנתבעים עולה, כי במהלך הימלטותו של המנוח מרוצחיו, הוא נתלה על הג'יפ, שנהגו רדף אחריו, וכתוצאה מכך, הוא נגרר על ידי הג'יפ למשך מספר מטרים, עד לעצירתו. לאחר עצירת הג'יפ ירד הרוצח – פרנסואה אבוטבול – מהג'יפ וניגש לכיוונו של המנוח, אשר גונן על פניו באמצעות ידיו וצעק "זה לא אני", אולם לדאבון הלב, לא נכמרו רחמיו של הרוצח, אשר דקר אותו בחזהו – ליבו ובירכו באלימות אין קץ ובאכזריות רבה.

נקל לשער את אימתו הנוראית של המנוח בדקות אלו, טרם מותו, כאשר הבין, כי נסיונו להימלט מרודפיו נכשל וכי דינו נחרץ. נוכח נחישותם, קור רוחם ואכזריותם של רודפיו לתופסו ולמצות עימו את הדין בהתאם לסולם הערכים המעוות, העברייני והחולני, על פיו הם חיים, ניתן רק לשער את החלחלה הנוראית והמצמררת שאחזה במנוח, עת הכיר במלוא משמעותה של הסיטואציה בה הוא נתון, והפנים את עובדת מותו הקרב. ודוק: מדובר בנער צעיר, בן 18 שנים, אשר כל עתידו היה לפניו, ואשר העולם העברייני, אליו שייכים הנתבעים, זר לו ורחוק ממנו.

גדיעת פתיל חייו של המנוח בגיל כה צעיר ובאלימות כה רבה, תוך קיצור תוחלת חייו באופן משמעותי מאד, הינה טראגית, וצריכה להילקח בחשבון בעת פסיקת הפיצוי בגין בגין ראש נזק זה.

נוכח האמור, ונוכח האכזריות האיומה שבה נרצח המנוח, והסבל שעבר עליו בדקות הארוכות עובר לרציחתו, הנני בדעה, כי יש לפצות את התובעים, בגין ראש נזק זה ,בסך של 1,300,000 ₪.

פיצוי עונשי

12.
העתירה לפיצוי עונשי אינה נחשבת בראש נזק "נזקי", כי אם כראש נזק "כספי", ועל כן, חובה היה על התובעים לכמת את הסכום הנתבע בגין ראש נזק זה, ולשלם בגינו אגרה, דבר שלא עשה, ועל כן הנני דוחה העתירה לפיצוי עונשי.

סוף דבר

13.
נוכח האמור, ניתן באת כנגד התובעים 10 ו – 11

פסק דין
על סך 2,324,357 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף הוצאות אגרה, כאשר הנתבע 10 – פרנסואה אבוטבול יישא בתשלום 80% מהסכום, ואילו הנתבע 11 – אבי אבוטבול יישא בתשלום 20% מהסך הנ"ל.

ניתן היום,
י"ג אלול תשע"ד, 08 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 48708-11/11 עזבון רענן לוי ז"ל (המנוח), יצחק לוי, עדינה לוי ואח' נ' קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ, שפיים הפקות ואירועים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, רותם אשריאל ואח' (פורסם ב-ֽ 08/09/2014)