פסקי דין על גדי פלד | פסקי דין על אמיר פלד |

103/05 רעפ     06/01/2005




רעפ 103/05 גדי פלד,אמיר פלד נ' מדינת ישראל




בבית המשפט העליון
רע"פ 103/05

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. גדי פלד
2. אמיר פלד



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"פ 70253/04 שניתן ביום 30.12.04 על ידי כבוד השופטים ברלינר, המר ושיצר

בשם המבקשים:
עו"ד ירום הלוי
החלטה

א. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטים ברלינר, סגנית נשיא, המר ושיצר) מיום 30.12.04, אשר דחה את ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט ירון לוי) מיום 14.1.04. המבקשים הורשעו בעבירות שעיקרן תקיפה (מבקש 1 - תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואיומים; מבקש 2 - תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש).

ב. המבקש ורעייתו דאז (בנפרד), היו נתונים, במועד הרלבנטי לכתב האישום, בסכסוך גירושין. במועד האירוע בגינו הואשמו המבקשים, נכנסו הרעיה, שתי אחיותיה ושתי חברותיהן לדירת המבקש 1. לפי הכרעת הדין, לאחר זמן מה, משהגיעו המבקשים לדירה, תקפו את חמש הנשים. בהכרעת הדין ובגזר הדין תוארה על ידי בית משפט השלום מסכת אלימות קשה ואכזרית, אשר כללה בעיטות, אגרופים, סטירות ואף איום ברצח מצד המבקש 1 על רעייתו דאז.

ג. (1) בבואו לגזור את הדין, עמד בית משפט השלום על החומרה הרבה שבמעשי העבירה בהם הורשעו המבקשים ועל התנהלותם בהם באופן בריוני, תוך ניצול כוחם הפיזי העדיף. בית משפט השלום הקנה משקל לכך שעל אף שהמדובר היה באירוע חד פעמי, היה זה אירוע מתמשך, וכן קבע כי המבקשים לא הפנימו את חומרת מעשיהם. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינם, ולגבי מבקש 1 אף ציין, כפי שהזכיר בית משפט השלום וציטט לימים בית המשפט המחוזי, חשש למסוכנות, אף גבוהה. בית משפט השלום לא התעלם מעברם הנקי ומתפקודם של המבקשים לאורך השנים, מנסיבותיהם האישיות ומעדויות האופי החיוביות שהובאו בפני
ו. עם זאת, באיזון מכלול השיקולים - ונוכח עוצמת האלימות שהופעלה ומשכה - סבר כי גובר משקלן של הנסיבות לחומרה.

(2) בית המשפט גזר על כל אחד מהמבקשים שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שישה חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, ותשלום פיצויים בסך 8,000 ש"ח כל אחד, אשר יחולקו בין המתלוננות. על גזר דין זה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי.

ד. בית המשפט המחוזי סבר, לאחר שבחן את פסק דינו של בית משפט השלום, השיקולים שעמדו בבסיסו והתרשמות שירות המבחן, כי נוכח מעשי האלימות הקשים יש לדחות את הערעור.

ה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, בה חוזרים המבקשים ומדגישים את עברם הנקי, הזמן שחלף ואורח חייהם הנורמטיבי. כן טוענים המבקשים, כי בית המשפט לא נתן דעתו לכך שמבקש 1 התגרש מליאת ואינם עוד בקשר זה עם זו. עוד מוסיפים הם, כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי לחרטתם של המבקשים ולעדויות האופי החיוביות שהושמעו לזכותם.

ו. (1) לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לה. אין עולות בענייננו שאלות בעלות השלכה ציבורית, חוקתית או משפטית רחבה והסוגיה מתוחמת למקרה שלפנינו ואינה חורגת מגבולותיו (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). לדברים אלו משנה תוקף כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור אשר נסבה על חומרת העונש או קולתו (רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 6645/03 אליהו אמר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). פסקי הדין שאליהם הפנה בא כוח המבקשים, שעשה כמיטב יכולתו לטעון לעניינם, כמקרים שבהם ניתנה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 4732/02 סורפין לביא נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) ורע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)). עניינים במאטריה אחרת, ובנסיבות חריגות ושונות לחלוטין. אין מקרה זה בגדר החריגים שבהם יתערב בית משפט זה בעונש שהוטל.

(2) (א) לגופם של דברים, סבורני כי הערכאות הקודמות השכילו לאזן בצורה נאותה בין השיקולים השונים בענייננו, ונוכח האלימות הקשה אשר נקטו בה המבקשים, היה מקום - כפי שנעשה - לענישתם באורח שיהא משמעותי לגביהם ויהווה גם הרתעת הרבים. בית משפט השלום ציין בצדק, כי "אלימות היא אלימות וככזו יש לעשות ככל שניתן כדי לבערה, בין היתר, באמצעות תגובה עונשית הולמת. קל וחומר בתקופה זו, שבה מצווים בתי המשפט לתרום למיגור התופעה של אלימות על רקע סכסוכי משפחה". בית המשפט המחוזי הצטרף לגישה שעניינה "הצורך בענישה הולמת שתתן ביטוי לחומרת המעשים". אוסיף לכך, כי אלימות כלפי הזולת היא מטבעה פגיעה חמורה בכבוד האדם הבסיסי שלו. אומר ספר החינוך (מצוה תקצ"ה, בעניין איסור לא תעשה של הוספה במלקות, ובכללה איסור הכאה: "ומזה הלאו היא אזהרה מהכות כל איש מישראל, ואם החוטא זה אנו מוזהרים עליו שלא להכותו, שאר כל אדם לא כל שכן. וחכמים מנעו אותנו אפילו מלרמוז להכות, אמרו (סנהדרין נ"ח ע"ב) כל המגביה ידו על חברו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב' י"ג), 'ויאמר לרשע, למה תכה רעך'".

(ב) אכן, כפי שציינו שני בתי המשפט, יש גם לזכות המבקשים נסיבות אישיות של שירות צבאי, תפקוד מקצועי ועזרה לזולת, ואף אני איני מקל ראש בהם, ובחומרתו - לכל אדם - של עונש מאסר בפועל; אך סבורני כי אלימות מעין זו שתוארה בהכרעת הדין ראויה לענישה בהתאם. יש לקוות, כי הלקח יילמד, ולא רק המבקשים לא ישובו עוד לשימוש באלימות, אלא אף אחרים יתנו אל ליבם.

(ג) אשר על כן, אינני נעתר לבקשת רשות הערעור.
ניתנה היום, כ"ה בטבת תשס"ה (6.1.2005).
ש ו פ ט
_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05001030_t01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 103/05 גדי פלד,אמיר פלד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 06/01/2005)