פסקי דין על שיקגו החדשה עסקי רכב (1997) בע"מ | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על אייל לוי |

769/02 הפ     11/01/2005




הפ 769/02 שיקגו החדשה עסקי רכב (1997) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, אייל לוי




1
בתי המשפט
ה"פ 000769/02
בבית משפט השלום ירושלים
11/01/2005
תאריך:
כב' השופטת עירית כהן

לפני

המבקשת
שיקגו החדשה עסקי רכב (1997) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גיורא דבל

בעניין:
- נגד -

המשיבים

1. בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מיכל לוי

2. אייל לוי

ע"י ב"כ עו"ד שי שלמה
פסק דין

1. 1. ביום 7.6.01 הוטל לבקשת בנק לאומי לישראל בע"מ
עיקול על הזכויות של המשיב 2 (אשר ייקרא להלן: אייל לוי
) ברכב מסוג ב.מ.וו מספר רישוי 08-877-82 בתיק הוצל"פ 9-00-07854-03 בירושלים.
המבקשת (אשר תיקרא להלן: שיקגו החדשה) עותרת לקבלת

פסק דין
הצהרתי לפיו הזכויות ברכב עברו אליה ביום 20.7.00, דהיינו עוד לפני שהוטל העיקול, ולפיכך דין העיקול להתבטל.
לטענת בנק לאומי לא הייתה עסקה אמיתית בין הצדדים במועד הנטען ומטרת מכוניות שיקגו היא לאפשר לאייל לוי
להבריח רכוש מפני נושיו.
אייל לוי
העיד בפני
אולם לא התייצב למרבית הדיונים שהתקיימו בתיק ולא הגיש סיכומים.
2. 2. במשרד הרישוי רשום הרכב על שם אייל לוי
ואת טענותיה ביקשה מכוניות שיקגו להוכיח באמצעות חוזה אשר נחתם, לטענתה, ביום 20.7.00 בינה ובין אייל לוי
ובאמצעות מסמכים ועדים נוספים.
3. 3. בין העדויות מטעם המבקשת התגלו סתירות, אי התאמות ותמיהות המפורטים בהרחבה בסיכומים שהגישה ב"כ בנק לאומי, אשר אינם מאפשרים לקבל את גירסתה.
המבקשת הציגה, כאמור, חוזה מכר שנערך לכאורה בינה ובין אייל לוי
ביום 20.7.00. מנהל מכוניות שיקגו, זוהר חי, העיד כי הרכב הגיע למגרש ביום 20.7.00 לאחר שאחיו, אורי, הציע שמכוניות שיקגו ירכשו אותו (עמוד 12 לפרוטוקול).
גם בתצהירו מיום 20.12.02 הצהיר זוהר חי (סעיף 5 לתצהיר) שהרכב נמסר לידי מכוניות שיקגו ביום 20.7.00.
אלא שמהראיות שהגיש בנק לאומי עולה כי הרכב בוטח על ידי חברת הפניקס בביטוח חובה בין התאריכים 5.4.00 ל- 30.4.01, דהיינו עוד קודם למועד המכירה, על שם אדם בשם ינון בנין, וינון בנין העיד שהוא קיבל את הרכב ממכוניות שיקגו בתקופה זו, על מנת לנסות ולמכור אותו לאחר (עמוד 38 לפרוטוקול). לפי גרסה זו, היה הרכב במגרש עד לפני מועד המכירה הנטען.
הגרסה לפיה הרכב נרכש ביום 20.7.00 וכי רק ביום זה הגיע הרכב למגרש אינה מתיישבת גם עם עדותו של אייל לוי
לפיה עוד קודם למכירה היה הרכב במגרש של המבקשת, על מנת שתנסה למוכרו, כאשר באותו שלב הייתה בין הצדדים עיסקה של תיווך (עמוד 25 לפרוטוקול).
4. 4. על פי חוזה המכר, היה על מכוניות שיקגו לשלם 100,000 ₪ להסרת השעבוד וסכום נוסף של 60,000 ₪ עם ביטול השעבוד וקבלת רישיון ללא הגבלה. גם בנושא התשלום ואופן התשלום התגלו סתירות בין העדויות.
בתצהיר מיום 20.12.02 הצהיר זוהר חי כי הרכב נמסר לתובעת ביום 20.7.00 ובאותו יום הוא שילם סך של 100,000 ₪ לבנק דיסקונט וקיבל אישור על ביטול השעבוד (סעיף 5 לתצהיר). גם אייל לוי
הצהיר כי סוכם שמכוניות שיקגו תשלם 100,000 ₪ ישירות לבנק דיסקונט (סעיף 4 לתצהירו). לעומת זאת, בתצהיר משלים שנתן זוהר חי ביום 22.9.03, בעקבות החלטת כב' השופט כרמל מיום 9.7.03, הוא שינה את גרסתו והצהיר כי הסכום של 100,000 ₪ שולם על ידו במזומן, לידי אייל לוי
, על מנת שהוא יפקיד אותו בבנק דיסקונט להסרת השעבוד.
בנוגע לאופן התשלום העיד זוהר חי כי נתן את הכסף לאייל לוי
במזומן (עמוד 5 לפרוטוקול) ואילו אייל לוי
השיב כי קיבל שיק (עמוד 27 לפרוטוקול). במהלך החקירה הנגדית של זוהר חי עלתה גירסה נוספת לפיה הוא שילם את הסכום לאחיו, אורי, ואורי הוא שנתן את הסכום לאייל לוי
(עמוד 3 לפרוטוקול).
5. 5. אשר לגובה הסכום ששולם העיד זוהר חי כי ביום בו הגיע אליו אייל לוי
עם הרכב הוא שילם לו 100,000 ₪ להסרת השעבוד וסכום נוסף של 5,000 ₪ לעו"ד רשף (עמוד 11 לפרוטוקול) אלא שמהקבלה שנתן עו"ד רשף עולה שהסכום של 5,000 ₪ שולם עוד ביום 17.7.00, דהיינו שלושה ימים לפני המועד בו נטען שהרכב נמכר ועוד לפני שהרכב הגיע למגרש, לפי הגרסה המופיעה בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם מכוניות שיקגו.
בחקירה החוזרת נשאל זוהר חי על סתירה זו אך לא נתן לכך הסבר (עמוד 21 לפרוטוקול).
6. 6. זוהר חי העיד כי הרכב היה כל הזמן במגרש, וכי פרט לקונה אחד, הוא לא מסר את הרכב לאיש (עמוד 16 לפרוטוקול).
החוקר פרוספר בן אבו נתן תצהיר לפיו ביקר מספר פעמים במגרש של המבקשת, וכי הוא לא ראה את הרכב במגרש אף לא פעם אחת. זוהר חי השיב כי שוחח עם החוקר ואמר לו שהרכב נמכר (עמוד 17 לפרוטוקול) אולם עדותו זו של זוהר חי נסתרה על ידי תצהיר נוסף של החוקר לפיו הוא כלל לא דיבר עם זוהר חי כאשר היה במגרש ולא נאמר לו שהרכב נמכר לצד שלישי (תצהיר מיום 12.5.04).
7. 7. במהלך החקירה הנגדית של זוהר חי התברר כי בניגוד לתשובה שנתן בתחילת עדותו לפיה הרכב היה כל הזמן במגרש, הוא נתן את הרכב לאייל בנין, אשר עשה בו שימוש תקופה מסוימת וגם לגיל נחמיאס (עמוד 18 לפרוטוקול).
8. 8. בנוסף לסתירות בגרסאות שהציגה, נמנעה המבקשת מלהציג אסמכתאות אשר יכולות להוכיח את טענותיה.
המבקשת לא הציגה את ספרי המלאי שלה ואת הדיווחים למס הכנסה, למרות שזוהר חי העיד כי את ההוצאה הוא רשם בספרי החברה (עמוד 7 לפרוטוקול) וכי הרכב נרשם במלאי העסקי של החברה (עמוד 8 לפרוטוקול).
המבקשת לא הציגה כל אסמכתא לכך שאייל לוי
קיבל לידיו את הסכום של 55,000 ₪ או 100,000 ₪ במזומן. לא הוכח גם כי הסכום הופקד במועד זה בבנק דיסקונט, כנטען.
גם אחיו של זוהר חי, אורי, אשר לפי עדותו של זוהר חי היה מעורב בעסקה, לא הוזמן להעיד.
עפ"י ההלכה הפסוקה מעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד (4) 595, 602).
בספרו של המלומד קדמי על הראיות (חלק ב', 1991, בעמוד 915 נאמר בעניין זה:
"הימנעות מהבאת ראיה...מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה...לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע."
9. 9. ספקות נוספים בנוגע לגרסת המבקשת מעוררים הנושאים הבאים:
א. א. זוהר חי העיד כי מכר את הרכב לקונה אשר המתין עד שיוסר השעבוד, אך משלא הוסר השעבוד בוטלה העסקה, הכסף הוחזר לקונה והרכב הוחזר למגרש (עמוד 2 לפרוטוקול). זוהר חי לא זכר את שם הקונה (עמוד 3 לפרוטוקול) והוא לא הציג אף לא מסמך אחד התומך בעדותו זו, למרות שהוא השיב כי נערך עם אותו קונה הסכם כתוב (עמוד 22 לפרוטוקול).
בנוגע לקונה זה אף התגלעה סתירה בעדותו של זוהר חי כאשר בעמוד 2לפרוטוקול הוא העיד שהוא נאלץ להחזיר לקונה זה את הכסף, ואילו בעמוד 22 לפרוטוקול, כאשר הוא נשאל האם החזיר את הכסף, הוא השיב שלא, כי הקונה לקח מכונית אחרת.
ב. ב. אייל לוי
העיד כי לפני שנרכש הרכב, הוא עמד במגרש מספר חודשים (עמוד 28 לפרוטוקול). כפי שכתבתי לעיל, עדות זו סותרת את גרסתו של זוהר חי לפיה הרכב הגיע למגרש ביום בו נעשה הסכם המכר. אם נכונה גרסתו של אייל לוי
(הנתמכת בעדותו של ינון בנין לפיה הוא קיבל את הרכב לידיו קודם למועד הרכישה) והמבקשת לא הצליחה למוכרו משך תקופה זו, לא ברור מדוע היא מצאה לנכון לקנות אותו.
אייל בנין נשאל על כך והשיב כי חלק מהשיקולים היו הטובה האישית שלו עצמו (עמוד 29 לפרוטוקול), אולם אין בתשובה זו כדי להסיר את התמיהה. הסבר זה אף אינו מתיישב עם עדותו לפיה הוא דרש ממכוניות שיקגו 5,000 ₪ על מנת להוכיח את רצינות העסקה (עמוד 28 לפרוטוקול), עדות תמוהה כשלעצמה לאור נסיבות המכירה שעליהן העיד אייל לוי
.
10. 10. על המבקשת מוטל הנטל להוכיח ולשכנע כי היא רכשה את הרכב ביום 20.7.00. המבקשת לא עמדה בנטל זה ולא שכנעה אותי כי רכשה את הרכב כנטען.
גרסת עדי המבקשת לא הייתה עקבית, התגלו סתירות בין העדויות ותמיהות, אשר אינן מאפשרות לסמוך על עדויות אלה ולקבוע על פיהן ממצאים.
11. 11. אני דוחה, אפוא, את הבקשה להצהיר כי הרכב נרכש על ידי המבקשת ביום 20.7.00.
12. 12. אני מחייבת את המבקשת לשלם לבנק לאומי את הוצאות המשפט בהן נשא ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.
לאור התנהלות המשיב 2, אינני מחייבת את המבקשת בהוצאותיו.

ניתן היום א' בשבט, תשס"ה (11 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת









הפ בית משפט שלום 769/02 שיקגו החדשה עסקי רכב (1997) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, אייל לוי (פורסם ב-ֽ 11/01/2005)