פסקי דין על אברהם לב-ארי | פסקי דין על שלמה לחיאני | פסקי דין על משה בן אבו |

5594-09/13 פ     15/09/2014




פ 5594-09/13 מדינת ישראל נ' אברהם לב-ארי, שלמה לחיאני, משה בן אבו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"פ 5594-09-13 מדינת ישראל
נ' לב-ארי ואח'





בפני

כב' השופט
ד"ר שאול אבינור

בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה


נגד


1. אברהם לב-ארי
2. שלמה לחיאני
(עציר)
3. משה בן אבו
(עציר)



הנאשמים


גזר דין
(נאשם 2)

א.
רקע כללי:
1.
שלושת הנאשמים, לרבות נאשם 2 (להלן – הנאשם) הורשעו – במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה עונשית – על יסוד הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות בהן הואשמו בכתב האישום המתוקן. באשר לנאשם דנא מדובר בשני אישומים (האישום הראשון והאישום השלישי שבכתב האישום המתוקן).
2.
על פי עובדות האישום הראשון, עובר ליום 20.8.13 קשר הנאשם קשר עם נאשם 1 לביצוע פשע, דהיינו: לפרוץ לדירתה של מתלוננת 1, ילידת שנת 1929 המתגוררת יחד עם מטפלת, בעיר רחובות. במסגרת הקשר ולשם קידומו בוצעו פעולות לבירור פרטים אודות הדירה והמתלוננת 1, וזאת ביום 18.8.13 וביום 19.8.13.
3.
לאחר מכן, ביום 20.8.13 בסמוך לשעה 17:10, הגיעו שלושת הנאשמים בשני כלי רכב לסביבת דירת מתלוננת 1. הנאשם הגיע למקום ברכב מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 64-471-17 (להלן – הרכב), ושני הנאשמים הנוספים הגיעו ברכב אחר. בהמשך הדברים פרצו נאשמים 2 ו-3 לדירת מתלוננת 1 ונטלו ממנה רכוש, הכולל שעון ותכשיטים.
4.
על פי עובדות האישום השלישי, עובר ליום 28.4.13 קשר הנאשם קשר עם נאשם 1 לביצוע פשע, דהיינו: לפרוץ לדירתה של מתלוננת 3, ילידת שנת 1928, בגבעתיים. באותו יום נכנס נאשם 1 לדירת מתלוננת 3 באמתלת של בקשה לקבל כוס מים. במסגרת הקשר ולשם קידומו הגיעו הנאשם ונאשם 1 לבניין בו מצויה הדירה גם ביום 29.4.13 וגם ביום 5.5.13. ביום 5.5.13 פרץ נאשם 1 לדירת מתלוננת 3 בעוד הנאשם מסייע בידו. הנאשמים נטלו רכוש, שהיה בדירה, אשר כלל שעון זהב ותכשיטים יקרי ערך.
5.
הנאשם הודה בעובדות הנ"ל ועל יסוד הודאתו זו הורשע, באישום הראשון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי הוראות סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי הוראות סעיפים 406(ב) ו-29(א) לחוק העונשין, וגניבה, לפי הוראות סעיפים 384 ו-29(א) לחוק העונשין. באישום השלישי הורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי הוראות סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, סיוע להתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי הוראות סעיפים 406(ב) ו-31 לחוק העונשין, וסיוע לגניבה, לפי הוראות סעיפים 384 ו-31 לחוק העונשין.
6.
הנאשם ביקש לצרף שני תיקים נוספים: ת.פ. 9169-10-09 של בית משפט זה (להלן – התיק המצורף הראשון) ות.פ. 43925-12-11 של בית משפט השלום באשדוד (להלן – התיק המצורף השני).
7.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק המצורף הראשון, ביום 13.7.09 התפרץ הנאשם, בצוותא חדא עם אדם נוסף שהואשם יחד עמו באותו כתב האישום, לבית מגורים ברמת השרון. ההתפרצות בוצעה תוך פתיחת דלת הבית באמצעות מפתח מותאם. הנאשם והאחר נכנסו לבית ונטלו ממנו תכשיטים של הבעלים. הנאשם הודה בעובדות אלה ועל יסוד הודאתו זו הורשע בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי הוראות סעיף 406(ב) לחוק העונשין, וגניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין.
8.
על פי עובדות כתב האישום בתיק המצורף השני, ביום 3.10.11 התפרץ הנאשם, בצוותא חדא עם אדם אחר, לדירת מגורים באשדוד. ההתפרצות בוצעה תוך דחיפת דלת הזזה בקומה העליונה. הנאשם והאחר נכנסו לבית ונטלו ממנו שלושה שעונים ותכשיטים של הבעלים. הנאשם הודה בעובדות אלה ועל יסוד הודאתו זו הורשע – כמו בתיק המצורף הראשון – בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי הוראות סעיף 406(ב) לחוק העונשין, וגניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין.
9.
שלושת הנאשמים הורשעו, כאמור, יחדיו, ושירות המבחן התבקש לערוך תסקירים בעניינם. עקב התמשכות הטיעונים לעונש בעניינם של נאשם 1 והנאשם דנא עתרה בזמנו ב"כ נאשם 3 לגזירת דינו בנפרד, וכך אכן נעשה ביום 22.7.14. כעת נגזר דינו של הנאשם דנא (נאשם 2), במועד מוקדם מהמתוכנן, וזאת בנסיבות שעוד יובהרו להלן.

ב.
תסקירי שירות המבחן:
10.
התסקיר הראשון שנערך בעניינו של הנאשם סקר בהרחבה את נסיבות חייו ומשפחתו. הנאשם, יליד 1961, נשוי ואב לשלושה ילדים. כמסתבר, הנאשם מעורב בפלילים מאז ימי נעוריו ובגיל 18 כבר ריצה עונש מאסר. לדברי הנאשם, מאז גיל 16 הוא החל להשתמש בסמים מסוכנים וכשנה לאחר מכן כבר התמכר להירואין. לאחר שהות בחו"ל, שאף היא היתה כרוכה במעורבות בפלילים, שב הנאשם ארצה. בגיל 35 התמכר הנאשם להימורים ועל רקע זה שב לבצע עבירות. לדברי הנאשם, עקב התמכרותו האמורה הוא נקלע לחובות ובשל כך נוצרו מתחים קשים בינו לבין אשתו.
11.
שירות המבחן ציין כי הנאשם מוכר לו מזה שנים ארוכות. לאחרונה, בשנת 2012, הומלץ על שחרור הנאשם לקהילה הטיפולית "הדרך". ואולם, כשלושה חודשים לאחר שהשתלב הנאשם בטיפול הוא שבר את ידו ועל רקע זה עזב לדבריו את הטיפול. בחודש ספטמבר 2012 החל הנאשם טיפול ביחידה לנפגעי סמים בבת ים, בפיקוח שירות המבחן, אך הטיפול נקטע בשל מעצרו בתיק דנא.
12.
שירות המבחן הביע אפוא ספקות ביחס ליכולותיו של הנאשם להצליח בהליך טיפולי דרשני במסגרת קהילה טיפולית. יחד עם זאת – והגם ששירות המבחן התרשם כי הנאשם נוקט "בצמצום וטשטוש, כמו כן ממזער את חלקו בביצוע והפגיעה הקשה שפגע במתלוננים, שהינם אנשים מבוגרים" (ר' בתסקיר מיום 8.7.14) – המליץ שירות המבחן, במסגרת תסקירים משלימים, להורות על שחרורו של הנאשם לקהילה הטיפולית מלכישוע; וזאת נוכח השתלבותו של הנאשם בהליך טיפולי במסגרת בית המעצר.
13.
בסופו של דבר, בהחלטה מיום 14.7.14 הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם לקהילה הטיפולית מלכישוע, כלהלן:
עניינו של נאשם 2 אינו פשוט. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של התפרצות וסיוע להתפרצות ועבירות נלוות. בנוסף, בשני כתבי האישום שצירף הנאשם הוא הורשע בשתי עבירות נוספות של התפרצות.
תסקיר שירות המבחן מציין כי הנאשם ממזער את חלקו בביצוע העבירה ואינו מפנים את חומרת הפגיעה שפגע במתלוננים ובביצוע העבירות. בהקשר זה יש לזכור כי מדובר בעבירות המצויות ברף העליון של עבירות הרכוש.
יחד עם זאת, הנאשם מצוי מזה תקופה ממושכת במעצר, וחרף הדברים הנ"ל התסקיר ממליץ על שחרורו לקהילה טיפולית. שירות המבחן מציין כי התרשמותו היא שהנאשם זקוק למסגרת טיפולית ממוקדת בבעיית ההתמכרות, באופן אינטנסיבי ומציב גבולות, ולפיכך ממליץ לשקול את שחרורו לקהילת מלכישוע.
בנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח המלצת שירות המבחן, אני מורה על שחרורו של הנאשם ממעצרו, ביום 17.7.14, בכפוף לקיום התנאים הבאים...
(ר' בפרוטוקול, עמ' 24-23. בהחלטה צוין עוד, כי ככל שהנאשם יפר את תנאי הקהילה הוא ייעצר לאלתר).
14.
הנאשם נקלט בקהילה הטיפולית ביום 17.7.14. למרות זאת, למרבה הצער, כבר ביום 11.8.14 עזב הנאשם את הקהילה הטיפולית, על דעת עצמו. לטענת הנאשם, הדבר נעשה על רקע בעיות בריאות קשות מהן סבל, כאשר לדבריו הטיפול הרפואי שקיבל במסגרת הקהילה לא היה מספק. שירות המבחן ביקש אפוא להורות על הקדמת הדיון בעניינו של הנאשם. דיון כאמור נערך ביום 20.8.14 ובמסגרתו הורה בית המשפט על מעצרו-מחדש של הנאשם ועל הקדמת המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש.
15.
בהקשר זה יש לציין כי ב"כ הנאשם הרחיב מאוד, במסגרת טיעוניו לעונש, באשר לנסיבות עזיבתו של הנאשם את הקהילה הטיפולית. ב"כ הנאשם פירט את בעיותיו הרפואיות של הנאשם, צירף אסמכתאות רפואיות (לרבות מאז מעצרו-מחדש של הנאשם) והדגיש כי הנאשם חש שהוא נחנק בשנתו עד כדי כך שחשש לחייו, כך שלא נותרה לנאשם ברירה אלא לוותר על הזדמנות הפז שניתנה לו על ידי בית המשפט.
16.
עוד ציין ב"כ הנאשם כי לאחר שעזב את הקהילה הטיפולית פנה הנאשם לתחנת המשטרה בבת ים "וביקש להסגיר את עצמו", אלא שנאמר לו שהוא לא מופיע ברישומי המשטרה כדרוש ועל כן לא ניתן לעצרו. ואולם, כך או כך, לא הוצגה לפני אסמכתא רפואית שלפיה הנאשם לא יכול היה להמשיך ולשהות בקהילה הטיפולית מלכישוע, ופשיטא כי תחושותיו הסובייקטיביות של הנאשם אינן יכולות להצדיק עזיבת קהילה טיפולית בניגוד להחלטת בית המשפט.


ג.
הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני ב"כ הצדדים:
17.
כראיות לקביעת העונש הגיש ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ע/1). כעולה מגיליון זה, לנאשם (יליד 1961) 15 רישומים פליליים קודמים, שהראשון בהם מבית משפט לנוער. לנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש – לרבות בגין התפרצויות לדירות מגורים – וכן בגין עבירות סמים ואלימות.
18.
ב"כ המאשימה עתר לקביעת מתחמי עונש הולמים מחמירים. באשר לאישום הראשון בתיק העיקרי עתר ב"כ המאשימה למתחם עונש הולם חמור מזה שנקבע בעניינו של נאשם 3 (על פי המקובל בפסיקה, בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל), דהיינו: למתחם שבין 16 חודשי מאסר בפועל לבין 32 חודשי מאסר בפועל, ובהתאם גם למתחם מחמיר באישום השלישי שבתיק העיקרי. ב"כ המאשימה נימק עתירתו זו בחומרת האירועים – ביצוע מתוכנן ובצוותא חדא של התפרצויות למגורי קשישות – כמו גם באבחנה שבין חלקו בביצוע של הנאשם דנא לבין חלקו של נאשם 3.
19.
באשר לתיקים המצורפים עתר ב"כ המאשימה למתחם העונש ההולם המקובל (בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל). ב"כ המאשימה ציין כי הנאשם הנוסף בתיק המצורף הראשון אמנם נדון לעונש מקל של שישה חודשי מאסר בפועל, בעבודות שירות, אך הדבר היה על רקע חלוף זמן, היעדר תיקים פתוחים והליך שיקומי אותו עשה הנאשם הנוסף.
20.
באשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחמי העונש ההולמים עתר ב"כ המאשימה להשתת ענישה ברף הגבוה. בהקשר זה ציין ב"כ המאשימה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם ואת קביעות שירות המבחן שלפיהן הנאשם ממזער את חלקו בביצוע העבירות ואינו מפנים את חומרת הפגיעה בקשישות בהן פגע. ב"כ המאשימה הדגיש עוד את הפרת האמון מצד הנאשם בכל הקשור להליך הטיפולי. לשיטתו, בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לקראת הנאשם ושחרר אותו לקהילה טיפולית חרף הבעייתיות שהיתה כרוכה בדבר. לפיכך, משדחה הנאשם את העזרה שהושטה לו והפר את האמון שניתן בו יש להענישו באופן הולם ולהרחיקו מן החברה.
21.
ב"כ המאשימה עתר אפוא להשתת עונש ממושך של מאסר בפועל לצד ענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר מותנה ומכביד, וכן קנס ופיצוי למתלוננות. כמו כן, עתר ב"כ המאשימה לחילוט הערבויות שהופקדו לצורך שחרור הנאשם לקהילה הטיפולית וכן לחילוט הרכב.
22.
ב"כ הנאשם מצידו התייחס בהרחבה, כאמור, לנסיבות בהן עזב הנאשם את הקהילה הטיפולית. באשר למתחמי העונש ההולמים טען ב"כ הנאשם כי – בקשר לאישום הראשון בתיק העיקרי – אין כל מקום לאבחן לחומרה את עניינו הנאשם מעניינו של נאשם 3, כעתירת ב"כ המאשימה. יחד עם זאת עתר ב"כ הנאשם לקביעת מתחם עונש הולם קל מזה שנקבע בגזר דינו של נאשם 3, דהיינו: מתחם שבין 5 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. לעניין האישום השלישי בתיק העיקרי הדגיש ב"כ הנאשם כי הנאשם הורשע בעבירות סיוע בלבד, ומכאן שהעונש צריך לעמוד על מחצית העונש שנגזר בגין העבירות נשוא האישום הראשון.
23.
באשר לתיקים המצורפים טען ב"כ הנאשם כי מדובר בתיקים ישנים, שהוראות תיקון 113 לחוק העונשין (להלן – החוק המתקן) אינן חלות עליהם משום שניתנו בהם, בזמנו, הכרעות דין בטרם תחילתו של החוק המתקן. עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי הנאשם הנוסף בתיק המצורף הראשון נדון לעונש מקל של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וזאת לאחר שהמאשימה הסכימה להסדר טיעון בו היא תגביל את עתירתה לעונש ל-12 חודשי מאסר בפועל (ביחס לשני הנאשמים בתיק הנ"ל). בנוסף, השותף בתיק המצורף השני – שהובא לדין בנפרד מהנאשם – הורשע בסופו של דבר, בהסדר טיעון שנערך לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של סיוע להתפרצות וגניבה ונגזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל בלבד.
24.
לבסוף ציין ב"כ הנאשם כי ההלכה המקובלת היא שכאשר מדובר במצב דברים של ריבוי עבירות, אין לגזור את עונשו של הנאשם תוך צבירה אריתמטית של העונש המגיע בגין כל עבירה אלא כעונש כולל אחד הפחות בחומרתו מהחישוב האריתמטי האמור. ב"כ הנאשם עתר אפוא להקל בדינו של הנאשם, תוך התחשבותו בהודאתו ובנטילת האחריות על מעשיו, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות וגם בהשתלבותו המוצלחת בהליך טיפולי במסגרת בית המעצר. עוד יש לציין כי בקשר לעתירת המדינה לחילוט הרכב הודיע ב"כ הנאשם שלנאשם אין כל עניין או אינטרס ברכב.
25.
הנאשם, בדברו האחרון לעונש, הביע צער וחרטה על מעשיו. יחד עם זאת, הנאשם התרכז בדבריו בנסיבותיו האישיות ובאשר לפגיעה במתלוננות הוסיף "אני מצטער על מה שעשיתי לקורבנות. אני לא זה שבחרתי את האנשים המבוגרים. אני מבקש שבימ"ש יתחשב בי" (ר' בפרוטוקול, עמ' 39 שורה 20).

ד.
קביעת מתחם העונש ההולם:
26.
בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.
27.
בגזר הדין בעניינו של נאשם 3 כבר עמדתי על כך שנסיבות האירועים דנא – תוך התייחסות קונקרטית לאישום הראשון בתיק העיקרי – אינן מצדיקות סטייה ממתחם העונש ההולם המקובל בגין אירועים של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, דהיינו: מתחם עונש הולם שבין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, ואין בהבדלים בין נאשם 3 לבין הנאשם דנא כדי להצדיק קביעת מתחם עונש הולם שונה ביחס לנאשם זה. מכאן גם עולה שמתחם העונש ההולם לאישום השלישי בתיק העיקרי, ובהתייחס לעבירות הסיוע בהן הורשע הנאשם שלפניי, הינו מחצית מתחם העונש הנ"ל, דהיינו: מתחם עונש הולם שבין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.
28.
מתחם העונש ההולם האמור לאירועי התפרצות למקום מגורים (בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל) מתאים גם לתיקים המצורפים, שכן גם בהם מדובר באירועים כאלה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין מקובלת עליי טענת ב"כ הנאשם כי בתיקים אלה אין תחולה להוראות החוק המתקן. בעניין תיקים אלה יש אפוא לגזור את הדין בהתאם לעקרונות העונשיים המקובלים מקדמת דנא, תוך התחשבות בנסיבותיהם המיוחדות.

ה.
גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחמי העונש ההולמים:
29.
בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם – למעט מקרים חריגים בהם הוא רשאי לחרוג ממתחם זה, שאין עניינם לכאן – וזאת תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.
30.
באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:
הרשעות קודמות
– לנאשם עבר פלילי מכביד, הכולל 12 הרשעות קודמות ושלושה רישומים ללא הרשעה, בעבירות רכוש, סמים ואלימות. זאת ועוד: לא מדובר במקרה של נאשם העומד בפעם הראשונה בפני
עונש של מאסר בפועל ומכאן שאין מקום לנקוט בעניינו בדרך המקלה הננקטת לעיתים עם מי שעומד לראשונה בחייו בפני
עונש של מאסר בפועל.
הודאה ונטילת אחריות
– הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, כמו גם בעובדות כתבי האישום בתיקים המצורפים. בכך חסך הנאשם מזמנם של העדים, הצדדים ובית המשפט. בנוסף, הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם, ונסיבות אלה יש כמובן לזקוף לזכותו.
נתוניו האישיים של הנאשם
– הנאשם הינו יליד 1961. נסיבות חייו אינן פשוטות, כנראה על רקע התמכרות ממושכת ורבת שנים לסמים מסוכנים ולהימורים. יחד עם זאת, יש להעיר כי דומה שהנאשם לא השכיל לנצל הזדמנויות שיקום שניתנו לו, הן בעבר והן במסגרת התיק הנוכחי.

ו.
דיון והכרעה:
31.
עניינו של הנאשם דנא – כעניינו של נאשם 3 – אינו פשוט. להבדיל מנאשם 3, הנאשם דנא הורשע בארבעה אירועי התפרצות למקומות מגורים (באחד מהם בעבירות סיוע), בארבע ערים שונות. מדובר בעבירות המצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר של עבירות הרכוש, וממד נוסף של חומרה טמון הן בעובדה שמדובר בעבירות שבוצעו בצוותא חדא והן בעובדה שבאירועים נשוא התיק העיקרי דובר במתלוננות קשישות. מתוך הצטברות העבירות גם נלמד שמדובר לכאורה מדובר בנאשם רצידיביסט, הפוגע ברכוש הציבור, וזאת בפרט נוכח עברו הפלילי המכביד.
32.
יחד עם זאת, התיקים המצורפים הינם בגין אירועים ישנים, כאשר שותפיו של הנאשם למעשים נשפטו לעונשים קלים יחסית ועקרון אחידות הענישה מחייב הקלה גם עם הנאשם דנא. כמו כן, הגם שמדובר בנאשם, שכאמור נראה שאינו מנצל הזדמנויות שיקום וטיפול הניתנות לו, עדיין מדובר בנאשם שאינו צעיר (בן 53), אשר נסיבות חייו ומשפחתו אינן קלות.
33.
בנסיבות אלה מן הראוי לגזור על הנאשם עונש כולל אחד בגין כלל המעשים שבגינם הורשע לפניי. לפיכך, בהתחשב בכל השיקולים שפורטו לעיל – לרבות הודאת הנאשם מחד גיסא וריבוי העבירות מאידך גיסא – יש לגזור את דינו של הנאשם, ברכיב המאסר בפועל, לעונש של 27 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, בנסיבות אלה אין מקום להחמיר עם הנאשם דנא בהשתת קנס כספי מעבר למה שנגזר על נאשם 3.
34.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
(א)
27 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מתקופה זו יש לנכות את ימי מעצרו של הנאשם בתיק העיקרי ובתיקים המצורפים, ובסך הכל ימים.

(ב)
מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עבירה נגד הרכוש למעט עבירה לפי הוראות סעיפים 412 ו-413 לחוק העונשין.
(ג)
מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עבירה של קשירת קשר לבצע פשע.

(ד)
קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בדרך של חילוט ההפקדה במזומן
שהופקדה בקופת בית המשפט לפי ההחלטה מיום 14.7.14.

(ה)
פיצויים למתלוננת באישום הראשון, גב' אסתר ירון, בסך של 1,000 ₪, ופיצויים למתלוננת באישום השלישי, גב' חיה רוזנבלט, בסך של 1,000 ₪. סכומי הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 1.7.15. באשר לתיקים המצורפים לא נטען לפני כי על המעורבים הנוספים הוטלו פיצויים ועל כן אין מקום להטלת פיצויים על הנאשם בתיקים אלה.

(ו)
ניתן בזה צו כללי, לעניין מוצגים, לשיקול דעתו של קצין משטרה. נוכח עמדת הנאשם באשר לחילוט הרכב
(מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 64-471-17), ייערך בעניין הרכב דיון נפרד ללא צורך בנוכחות הנאשם.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, יום שני כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים.

















פ בית משפט שלום 5594-09/13 מדינת ישראל נ' אברהם לב-ארי, שלמה לחיאני, משה בן אבו (פורסם ב-ֽ 15/09/2014)