פסקי דין על איירין רוס-גרנות | פסקי דין על יוסף גרנות | פסקי דין על אילנה יניב | פסקי דין על גיל יניב |

2991-09/13 א     15/09/2014




א 2991-09/13 איירין רוס-גרנות, יוסף גרנות נ' אילנה יניב, גיל יניב








בית משפט השלום בירושלים
ת"א 2991-09-13 רוס-גרנות ואח' נ' יניב ואח'





בפני
כב' סגנית הנשיאה עירית כהן


ה
תובעים
1
.
איירין רוס-גרנות

2
.
יוסף גרנות


נגד

ה
נתבעים
1. אילנה יניב
2. גיל יניב


החלטה

1.
בפני
י בקשת הנתבעים להורות על דחיית התביעה על הסף ולחילופין על העברתה לדיון בפני
בורר, וכן בקשתם לאיחוד הדיון בתביעה עם הדיון בתביעה שהגישו הנתבעים כנגד התובעים (ת"א (שלום י-ם) 11324-05-14 יניב נ' גרנות).
2.
התובעים מחזיקים במשק 55 במושב רמת רזיאל, לאחר שרכשו את הזכויות בו מבעליו הקודמים בשנת 2008. הנתבעים הם בעלי משק 56 – הנחלה הסמוכה. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים מסיגים את גבולם של התובעים ובנו מספר מבנים, ללא היתר, תוך חריגה מקו הגבול בין הנחלות ופלישה לנחלת התובעים, וכי הם עושים שימוש שלא כדין ברצועת קרקע בשטח של למעלה מ-200 מ"ר בתוך נחלת התובעים. לפיכך מתבקש סילוק ידם של הנתבעים מנחלתם של התובעים ותשלום פיצוי עבור השימוש במקרקעי התובעים שלא כדין וכיסוי נזקיהם וההוצאות שנגרמו להם עקב התנהלות הנתבעים.
הבקשה לדחייה על הסף
3.
הנתבעים הגישו בקשה לדחות את התביעה על הסף עקב חוסר יריבות. לטענת הנתבעים התובעים טוענים בסעיף 1 לכתב התביעה כי הם בעלי המשק, אולם הם אינם בעלי הזכויות בחלקה ועל כן דין התביעה להידחות. על פי הנטען, התובעים רכשו את זכויותיהם ממשפחת ליבוביץ בחוזה בו הוסכם כי ידוע לתובעים כי קבלתם כחברים במושב טענה אישור מוסדות האגודה והיא תנאי להשלמת העברת הזכויות המלאה – דהיינו העברת זכות החברות – מליבוביץ לתובעים. התובעים התקבלו כ"מועמדים לחברות באגודה", אולם העברת זכויות החברות באגודה של ליבוביץ לתובעים לא הושלמה. האגודה נתנה את הסכמתה להעברת זכויות בר הרשות במשק מליבוביץ לתובעים על מנת שניתן יהיה להשלים את העסקה, אולם הליכי קבלת התובעים כחברים באגודה המשיכו. ביום 9.7.13 דחתה האסיפה הכללית של רמת רזיאל את בקשת התובעים להתקבל כחברים, מה שהביא לכך שהתובעים נדרשו על ידי האגודה להעביר את זכויותיהם בנחלה לצד ג' אשר יתקבל כחבר באגודה וכן להימנע משינוי המצב הקיים ובכלל זה להימנע מלהתגורר בנחלה.
התובעים הגישו המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ (מחוזי י-ם) 17532-07-13 רוס-גרנות נ' רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות ביתר בע"מ) כנגד האגודה, נושאי משרה בה (לרבות הנתבע 2) ורשות מקרקעי ישראל (להלן – רמ"י), וביקשו סעד הצהרתי לפיו התובעים חברים באגודה ובכל מקרה הם בעלי הזכויות ומחזיקים כדין בנחלה 55.
לטענת הנתבעים כל עוד בית המשפט אינו מכריע אחרת אין לתובעים כל זכות בנחלה 55 ונאסר עליהם להתגורר בה, ובנסיבות אלה אין כל יריבות בין התובעים לנתבעים.
לחילופין טוענים הנתבעים כי יש להעביר את התביעה לבוררות. בתקנון האגודה נקבע כי סכסוכי קרקעות בין בעלי הנחלות יידונו בבוררות. ככל שתתקבל עתירת התובעים לקבוע כי הם חברים באגודה, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, יחול עליהם תקנון האגודה. עוד נטען כי התובעים עצמם טוענים בהמרצת הפתיחה כי הם באו בנעליהם של המוכרים לכל דבר ועניין. אין מחלוקת כי המוכרים היו מחויבים לברר את סכסוך הגבולות עם הנתבעים לפי תקנון האגודה ומאחר שכך יש להחיל על התובעים את הוראות סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 הקובע כי "הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם...".
עוד נטען בבקשה כי לאחר שהתעורר הסכסוך בין הצדדים הגישו הנתבעים בקשה ליישוב הסכסוך בינם לבין התובעים בפני
בורר שהתמנה בהתאם לתקנון האגודה, אולם לפני שהחל דיון ענייני בתובענה הגישו התובעים בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן צו כנגד ניהול הבוררות, ובית המשפט הוציא צו מניעה זמני. בטרם הגיע ההליך העיקרי לדיון דחתה האסיפה הכללית של האגודה את בקשת התובעים להתקבל כחברים בה. עקב כך הודיעו הנתבעים לבית המשפט כי הדבר מייתר את הבוררות, שכן לשיטתם על התובעים לעזוב את האגודה ולמכור את הנחלה, תוך שהדגישו כי אם ימשיכו התובעים להתגורר במושב אז יש לברר את הסכסוך בין הצדדים בבוררות. לאור עמדת הנתבעים נסגר ההליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענת הנתבעים, הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה מבקשים התובעים כי יינתן סעד הצהרתי בדבר חברותם באגודה, מחזירה את הרלבנטיות של הבוררות.
4.
לטענת התובעים מדובר בבקשה מוזרה המושתתת למעשה על שתי הנחות סותרות – מחד נטען כי אין יריבות בין הצדדים מאחר ולתובעים אין זכויות בנחלתם, ומאידך נטען כי יש להעביר את הסכסוך לבוררות מאחר ומדובר בסכסוך בין שני בעלי נחלות – ובכך מודים הנתבעים כי התובעים הם בעלי זכויות בנחלה ובקיומה של יריבות ביניהם.
ביחס לטענת היעדר היריבות טוענים התובעים כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהם רכשו את הנחלה וזכויותיהם נרשמו ברמ"י כדין, וגם הנתבעים בבקשתם מודים אינספור פעמים כי המשיבים הם בעלי הנחלה.
באשר לקיומה של תניית בוררות נטען כי כותרת הבקשה מפנה לסעיפים 4 ו-5 לחוק הבוררות אולם עיון בסעיפים האמורים מגלה כי המבקשים אפילו לא התחילו להניח תשתית לעיכוב ההליכים. סעיף 4 כלל אינו עוסק בעיכוב הליכים. סעיף 5 גם הוא אינו מסייע כלל למבקשים מן הטעם שהם לא הצביעו ולו על תנאי אחד לקיומו, מה גם שאף כאשר מתקיימים תנאי הסעיף עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת אם לעכב את ההליכים. לטענת התובעים אין בין הצדדים כל הסכם בוררות שעל בסיסו ניתן לעכב את ההליכים והנתבעים מתבססים על תקנון האגודה, כאשר אין מחלוקת כי התובעים כלל אינם חברים באגודה. התובעים אמנם מנהלים הליכים כנגד האגודה במסגרתם הם מבקשים כי יהפכו לחברים, אך גם בכך אין בסיס לעיכוב ההליכים, שכן אין בחוק עילה לעיכוב הליכים מן הטעם שבעתיד – אולי – יהיה מקום לבוררות.
עוד לטענת התובעים, גם אם היו הם חברים באגודה השיתופית לא היה יסוד לעכב את ההליכים מן הטעם שמדובר בסכסוך שאין התקנון יכול לחול עליו. על מנת שתחול החובה לפנות לבוררות יש צורך שהסכסוך יהיה בנוגע לעסקי האגודה, ואילו לפנינו סכסוך שכנים – לא בין האגודה לבין חבר בה ולא בין שני חברים – שבכל מקרה אינו קשור כלל ל"עסקי האגודה". התובעים מפנים בהקשר זה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשתם לצו מניעה זמני כנגד הליך הבוררות בו פתחו הנתבעים (ה"פ (מחוזי ת"א) 31545-03-13 רוס-גרנות נ' קוכמן (פורסם במאגרים, 7.4.13)), בה נקבע כי על פני הדברים נושא הסכסוך בין הצדדים איננו בגדר הנושאים אותם ניתן להעביר לבוררות שכן אין מדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה.
התובעים מוסיפים ומציינים כי בהמשך, ובהמלצת בית המשפט המחוזי, החליטו הנתבעים למשוך את הליכי הבוררות וההליך שם התייתר. עתה, משעה שהתובעים מבקשים להגן על זכויותיהם, מבקשים הנתבעים לנסות שוב לכפות עליהם בוררות, כאילו לא נקבע כבר מפורשות בהליך שיפוטי ביניהם כי אין מקום לחייב את התובעים בבוררות בנוגע לטענות הנוגעות לגבול בין הנחלות וכי אין מדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה וכאילו לא הסכימו לבטל את הליך הבוררות בו החלו נגד המשיבים. לטענת הנתבעים לפיה ההליך בבית המשפט המחוזי בת"א נמחק על יסוד הודעתם כי ההליך התייתר לאור דחיית בקשתם של התובעים להתקבל כחברים באגודה וכי אם ימשיכו התובעים להתגורר במושב אזי יש לברר את הסכסוך בבוררות, משיבים הנתבעים כי בית המשפט המחוזי דחה את ניסיונם של המבקשים להימנע מהכרעה ודרש מהם הודעה ברורה בנוגע להמשך הבוררות בה פתחו. רק משהודיעו הנתבעים מפורשות כי אינם עומדים על הליך הבוררות הורה בית המשפט על מחיקת ההליך כנגדם.
התובעים עומדים על כך שמחד הם בעלי הזכויות במשק 55, ומאידך הם אינם חברים באגודה ובכל מקרה אין המדובר בסכסוך שתקנון האגודה יכול היה לחול עליו, ולפיכך דין הבקשה להידחות.
5.
בתשובת הנתבעים לתגובת התובעים נטען כי התובעים מתעלמים מעמדת האגודה, אותה מאשרת רמ"י, לפיה הפניית התובעים לרמ"י הייתה על תנאי – והוא קבלתם כחברים על ידי האסיפה הכללית של האגודה. משלא התקיים התנאי, בטלה למפרע ההפניה ואין תוקף לרישום הזכויות ברמ"י על שם התובעים. הנתבעים מפנים בעניין זה לעמדת האגודה ורמ"י כפי שהוצגה בהליך המתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים.
אשר לבוררות נטען כי המבקשים עומדים בכל ששת התנאים להעברת ההליך לבוררות – תקנון האגודה מהווה הסכם בוררות, הסכסוך נופל בגדר סעיף 150 לתקנון, המבקשים והמשיבים הם צדדים לתקנון (בהנחה שפורטה לעיל), המבקשים רצו לברר את הסכסוך בבוררות ואף הגישו תביעה לבורר, הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בד בבד עם כתב ההגנה והיא נטענה כטענה מקדמית.
לטענה כי סכסוך הקרקעות אינו מתאים לידון בבוררות משיבים הנתבעים כי יש לדחותה ממספר נימוקים. ראשית נטען כי כב' השופטת אגמון-גונן הכריעה בבקשה לאור קביעה אחרת – כי מאחר והמשיבים אינם חברים באגודה לא חל עליהם התקנון – ויתר הדברים שנאמרו בהחלטה הם בבחינת אוביטר. שנית, נטען כי שאלה זו הוכרעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 26706-12-11 לביא נ' בן-דוד (פורסם במאגרים, 1.2.2012), בה נקבע כי "הסדרת סכסוכי קרקעות בין חברי האגודה הינה בהחלט חלק מ"עסקי האגודה" כמצויין בסעיף 52(1) לפקודה...". שלישית, כי מגמת הפסיקה היא להרחיב את סוגי העניינים הנתונים לבוררות ולא לצמצם אותם.
לטענת הנתבעים לא יכול להיות מצב בו התובעים הם גם בעלי הזכויות במשק וגם אינם חברים באגודה השיתופית – וכך גם התבקש בית המשפט המחוזי בירושלים לפסוק בהליך המתנהל לפניו.
בסיפא של תשובתם מבקשים הנתבעים כי לחילופין, ככל שלא תידחה התובענה על הסף, יותלה הדיון בתובענה זו עד למתן הכרעה סופית בה"פ 17532-07-13.
הבקשה לאיחוד דיון
6.
הנתבעים מבקשים לאחד את הדיון בתובענה עם התביעה שהוגשה על ידי הנתבעים בת"א (שלום י-ם) 11324-05-14, בה מבקשים הנתבעים שבפני
י לקבוע כי השטח שבמחלוקת הוא חלק מנחלתם ולהורות לאגודה ולרמ"י לתקן את התכנית לצרכי רישום בהתאם.
לטענת הנתבעים אין כלל ספק כי יש צורך לקבל הכרעה אחת לגבי השטח שבמחלוקת ולא לקבל שתי הכרעות סותרות לגביו. הצדדים המרכזיים בשתי התובענות הם זהים – המבקשים והמשיבים – והאגודה ורמ"י הינם צדדים נדרשים להכרעה בדבר הזכויות בשטח שבמחלוקת. עוד נטען כי הדיון בתיק זה הינו בתחילתו.
7.
התובעים מתנגדים לאיחוד הדיון וטוענים כי תכלית הבקשה לעכב את הדיון בתובענה זו. לטענת התובעים התביעה שכאן היא תביעה פשוטה לפיצוי וסילוק יד משטח שהוא, על פי הרשום בטאבו ועל פי התב"ע בתוקף, חלק מנחלת התובעים. ככל שמבקשים הנתבעים להשיג על הרישום היה עליהם לפנות ללשכת רישום המקרקעין במועדים הקבועים בדין אך זאת מעולם לא עשו. עניינה של התביעה החדשה – ערעור על גבולות רשומים בטאבו - שונה לחלוטין מעניינה של התביעה שכאן, היא כוללת נתבעים אחרים והיא אמורה להיות מופנית ללשכת רישום המקרקעין. גם אם יוחלט על בירורה הוא יהיה חייב להיעשות בבית המשפט המחוזי שהוא בעל הסמכות העניינית לדון בעניינים הנוגעים לתיקון הסדר רישום מקרקעין וגם מטעם זה אין לאחדה עם התובענה שכאן.
עיכוב הדיון עד להכרעה בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי
8.
התובעים הגישו, כאמור, המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים
(ה"פ (מחוזי י-ם) 17532-07-13 רוס-גרנות נ' רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות ביתר בע"מ) כנגד האגודה, נושאי משרה בה (לרבות הנתבע 2) ורשות מקרקעי ישראל (להלן – רמ"י), וביקשו סעד הצהרתי לפיו התובעים חברים באגודה ובכל מקרה הם בעלי הזכויות ומחזיקים כדין בנחלה 55.
9.
בנוסף הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה של האגודה כנגד התובעים ורמ"י לקבוע כי העברת הזכויות בנחלה לתובעים בטלה (ת"א (מחוזי י-ם) 52857-05-14 רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות ביתר בע"מ נ' רוס גרנות).
10.
בקדם המשפט שהתקיים בפני
י ביום 18.6.14 הצעתי לצדדים להסכים כי שתי התביעות שהוגשו לבית משפט זה יאוחדו והדיון יעוכב עד להכרעות בבית המשפט המחוזי בנושא החברות של התובעים במושב והזכויות שלהם בנחלה.
ב"כ התובעים התנגד להצעה וטען כי הנתבעים אינם צד להליך בבית המשפט המחוזי וכי טענות הנתבעים כופרות בגבול הסטטוטורי של הנחלות כפי שהוא רשום בטאבו, ומבחינה זו אין זה משנה אם התובעים הם בעלי הנחלה או קודמיהם. עוד טען ב"כ התובעים כי בהליך בבית המשפט המחוזי הודיעה רמ"י כי הזכויות רשומות על שם התובעים והיא לא תבטל את הרישום בגלל הסכסוך עם האגודה, וממילא זכויות התובעים אינן נתונות למחלוקת אמיתית.
ב"כ הנתבעים הסכים להצעה לעכב את הדיון עד להכרעת בית המשפט המחוזי.
11.
כפי שנפסק:
"לערכאה הדנה בעניין מסורה סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב דיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות (רע"א 3585/10 מגן נ' אופק א. אחזקות (2005) בע"מ, פסקה 3 (לא פורסם, 21.9.2010)). נדרש כי בשני ההליכים תידון סוגיה מהותית זהה, אם כי אין דרישה לחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים (ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975)). במניין שיקוליו יביא בית המשפט בחשבון את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ואת מאזן הנוחות..."
(רע"א 5642/11
דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב
(פורסם במאגרים, 21.11.2011)).
עוד נפסק כי:
"השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד חופפים לשיקולים בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין, וביניהם זהות השאלות שבמחלוקת וזהות הצדדים...
לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי – קרי, פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע אף מבלי שהנתבע הוא צד להליך התלוי והעומד..."
(רע"א 1514/13
נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ
(פורסם במאגרים, 6.11.2013); רע"א 2812/13
קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ
(פורסם במאגרים, 11.7.2013)).
12.
בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי יידונו ויוכרעו החברות של התובעים במושב והזכויות שלהם בנחלה, שני נושאים משמעותיים העומדים בבסיס ההכרעות בהליכים שבפני
י, ודי בכך כדי לתמוך בעיכוב ההליכים שבפני
י עד להכרעות בבית המשפט המחוזי. ניהול מקביל של ההליכים עלול אף להביא למסקנות סותרות בשאלות אלה על ידי בתי המשפט השונים, דבר התומך אף הוא בעיכוב ההליכים.
13.
אני מורה, אפוא, על עיכוב הדיון בתיק זה עד להכרעות בית המשפט המחוזי בהליכים התלויים ועומדים בפני
ו.
14.
לאור החלטתי לעכב את ההליכים בתיק איני רואה לדון בשלב זה בבקשה לאיחוד הדיון בתובענה עם הדיון בת"א 11324-05-14. בקשה זו תידון, במידת הצורך, לאחר שיינתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי.
15.
ב"כ התובעים יגישו עד ליום 15.11.14 עדכון בנוגע להליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 2991-09/13 איירין רוס-גרנות, יוסף גרנות נ' אילנה יניב, גיל יניב (פורסם ב-ֽ 15/09/2014)