פסקי דין על פאטמה ברכה | פסקי דין על מוחמד ברכה | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח |

16566-05/09 א     18/09/2014




א 16566-05/09 פאטמה ברכה נ' מוחמד ברכה, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 16566-05-09 ברכה נ' ברכה ואח'



בפני

כב' השופטת
נבילה דלה מוסא

התובעת
פאטמה ברכה


נגד

הנתבעים
1.מוחמד ברכה

2.הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ


פסק דין


1.
בפני
תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, שאירעה ביום 21.8.05.

2.
התובעת, ילידת 1950, נפגעה בגופה בתאונת דרכים, עת נסעה יחד עם נתבע מס' 1 שנהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").
התובעת הובהלה לבית חולים אי.מ.מ.ס. בנצרת, שם התלוננה על כאבים באגודל כף יד שמאל. היא נבדקה על ידי אורטופד ואובחן אצלה קרע ברצועה המייצבת הקולטראלית האולנארית של מפרק ה-
mpj

ביד שמאל. ידה קובעה בגבס ולאחר שחזרה לביקורת, הוחלט לבצע ניתוח, ביום 23.8.05. במהלך הניתוח הקרע נתפר והיד קובעה בסד גבס למשך 6 שבועות.

3.
הנתבעים אינם כופרים בחבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.
מטעם התובעת העידו: התובעת בעצמה ובתה, אח'לאס זידאן. מטעם הנתבעים לא היו עדים.

5.
מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים: ד"ר גנאיים מאג'ד, מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית, וד"ר יהודית רניאל, מומחית לרפואת עיניים.


ד"ר גנאיים קבע בחוות דעתו, כי קיימת הגבלה בכיפוף ה-
mpj

עד 40 מעלות בהשוואה ל-90 מעלות כיפוף בצד ימין. כמו כן, הוא אבחן קיומה של אבדוקציה מאולצת ב-
mpj
של 55 מעלות, לעומת 35 מעלות ב-
mpj

באגודל ימין. לגישת המומחה ממצאים אלו מעידים על חוסר יציבות אולנארית של המפרק ובכדי לייצב מפרק זה יהיה צורך בעתיד לבצע שיחזור של הרצועה תוך כדי שימוש ברצועה מאולתרת. לפיכך, העריך המומחה את נכותה האורתופדית בשיעור של 10% לפי סע' 44(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וזאת בגין קשיון נוח של אגודל שמאל.

כאן המקום לציין, כי לגבי ממצאים אלו, אין חולק בין הצדדים.

חוות דעתה של ד"ר רניאל
6.
ד"ר רניאל בדקה את התובעת וקבעה בחוות דעתה, כי המסמכים הרפואיים שנוגעים לתאונה הנטענת ואשר הונחו בפני
ה, מתייחסים אך ורק לפגיעה באגודל ידה השמאלית ולניתוח שעברה, כשלמעשה, אין כל התייחסות לפגיעה כלשהי בפני
ם, בראש או בעין ואין כל תיאור, לא באנמנזה ולא בבדיקה הגופנית, לסימני חבלה כלשהם בפני
ם. עיון במסמכים הרפואיים מלמד, כי עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות בעיניים. כך, למשל, עולה ממסמך מטעם קופת חולים, מחודש ינואר 2005, אשר מלמד על קיומם של שינויים מקולריים. בצילום פלורסצאין מינואר 2005 לא נראה חור מקולרי ובינואר 2006 נראה חור מקולרי משמאל, מכך ניתן להסיק לגישת המומחית, כי החור המקולרי נוצר בזמן כלשהו בשנת 2005, אך לא ברור מתי. כעבור ארבעה חודשים מיום התאונה, פנתה התובעת לבדיקת עיניים עקב טשטוש ראיה משמאל. בבדיקה נמצא שהרשתית משמאל לא תקינה והיא נותחה לצורך תיקון החור המקולרי.
לגישת המומחית, לאור האמור לעיל, אין כל קשר בין התאונה שעברה לבין החור המקולרי. אומנם חבלה ישירה יכולה לגרום לחור מעין זה, אולם יותר מ-80% מהחורים המקולריים הם אידיופטיים (סיבה לא ידועה) ופחות מ-10% קשורים להיסטוריה של חבלה עינית. במקרה של המבקשת אין כל עדות לחבלה עינית לכן לא ניתן לקבוע, כי החור נגרם בעקבות התאונה.

בגין הממצאים הנ"ל קיימת מחלוקת בין הצדדים כשמצד אחד לטענת התובעת טעתה המומחית עת קבעה, כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לעין שמאל לבין התאונה דנן, ומנגד לטענת הנתבעים לא נפל כל פגם בקביעות המומחית ויש לאמץ את ממצאיה.

7.
אקדים ואדגיש, כי הלכה ידועה היא שהנטייה לא לסטות מחוות דעתו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, אלא אם כן נמצא בחוות הדעת טעות בולטת לעין
(ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936).
האם נמצאה טעות כזו? סבורני כי התשובה לכך הינה שלילית.

8.
ד"ר רניאל נחקרה בפני
י והשיבה לכל אותן שאלות שהופנו אליה. ממצאיה ומסקנותיה מקובלים עליי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים סביב ממצאי ד"ר רניאל נסובה סביב שאלת הקשר הסיבתי.

ד"ר רניאל, כפי שפורט בהרחבה לעיל, קבעה, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען בעיניים לבין התאונה וזאת בהתבסס על מספר טעמים. האם מדובר בטעמים סבירים שמהן אכן ניתן להסיק על אי קיומו של קשר סיבתי? סבורני כי התשובה לכך הינה חיובית.

9.
אחת מהסיבות שנדונו על ידה נעוצה בעצם העובדה, כי במסמכים הרפואיים הנוגעים לתאונה ואשר הונחו בפני
ה, אין כל התייחסות לפגיעה בראש או בעין ואין כל תיאור, לא באנמנזה ולא בבדיקה הגופנית, לסימני חבלה כלשהם בפני
ם.


בחקירתה הבהירה המומחית, כי אכן בדו"ח המיון נרשם שהייתה חבלה בפני
ם. בהמשך חקירתה אף הוצג בפני
ה צילום פנים של התובעת מיום התאונה, שבדיעבד התברר, כי לא הונח בפני
ה לפני עריכת חוות הדעת. עם זאת, בבדיקות שבוצעו ע"י הרופא המטפל, אין כל התייחסות לעניין זה כך שלא ברור מה הסיבה שבגינה נשלחה היא לבצע צילום פנים
(ראו עדות המומחית בעמ' 13, ש' 1-3).
בהקשר זה, בצדק נטען ע"י המומחית, כי
עצם העובדה שבוצע צילום פנים, אינו מלמד בהכרח על קיומה של חבלה בעין.

10.
עניין זה מקבל משנה תוקף לאור היעדרותו של רישום רפואי בעניין הפגיעה או החבלה בעין. זאת בנוסף לגישה שהמומחית מצדדת בה, ואשר לא הופרכה ע"י התובעת, לפיה לא כל פגיעה בפני
ם תבסס קיומו של קשר סיבתי, אלא אך ורק פגיעה בגלגל העין ודחיקה של גלגל העין (
עמ' 11, ש' 28-29)
.
המומחית המשיכה והבהירה, כי אם אכן התאונה גרמה לנזק הנטען, חור מקולרי, הפגיעה מהתאונה אמורה לגרום לקרע ברשתית שאמור להתבטא בסימנים כגון: דימום בעפעפיים או בגלגל העין עצמו. עוד הסבירה המומחית, כי הדימומים צריכים להופיע בלחמית העין וכי מודבר בדימום של ממש:
"ש: אודם בלבן של העין אמור להיות סימן?
ת: לא. יכול להיות דימום בעפעפיים או "פנס", דימומים בלחמית העין אך לא סתם אודם, אלא דימום של ממש.
ש: ואיך זה מתבטא יותר באודם באזור הפגיעה?
ת: נכון שלא יורד דם, אך רואים שזה דימום עורי או תת לחמיתי. בדלקת יכול להיות אודם בגלל התרחבות של כלי דם ולא בגלל דימום. כאשתה אומר "אודם" זה משהו מאוד כללי. זה יכול להיות משהו אחר מדימום וזה יכול להיות דימום"
(עמ' 12, ש'9-15)


סימנים כאלו, לא צוינו ולא אוזכרו במסמכים הנ"ל, מכאן מתחזקת המסקנה, כי הנזק הנטען בעין שמאל אכן לא נגרם לתובעת בעקבות התאונה.

11.
נוסף על כך, גם הסיבה השנייה, שלטענת המומחית תומכת במסקנה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בעין שמאל לבין התאונה, הינה סיבה הגיונית ומשכנעת ואשר מתיישבת עם יתר הראיות שהוצגו.

הרי עיון במסמכים הרפואיים, כפי שצוין גם על ידי המומחית, מלמד כי עובר לתאונה, בחודש ינואר 2005, נמצאו שינויים מקולריים. אומנם באותו מסמך לא פורט באיזה עין מדובר, אולם, דרך ההיגיון, מלמדת כי שינויים אלו נצפו דווקא בעין שמאל ולא בעין ימין וזאת משום שבצילומי רשתית שנעשו מאוחר יותר בשנים 2006 ו-2007 נכתב, כי המקולה בעין ימין תקינה, זאת בנוסף לעובדה ששינויים מקולריים לא נעלמים באופן סתמי ופתאומי, מחזק את העובדה כי שינויים אלו הופיעו בעין שמאל לפני אירוע התאונה, כפי שהטיבה לתאר זאת המומחית בחקירתה:
"...יש כאן עדות לפני התאונה, מישהו כתב בבדיקת עיניים שהיו שינויים מקולריים. הוא לא ציין מהם. הוא לא ציין גם באיזו עין. אני רק יודעת שאחרי התאונה, כשעשתה צילומי רשתית, גם ב- 2006 וגם ב- 2007, שראיתי את התשובות שלהם, כתוב שבעין ימין המקולה בסדר. שינויים מקולריים לא נעלמים סתם. לפי זה, אם אפעיל הגיון, השינויים המקולריים לפני התאונה היו כנראה משמאל, למרות שזה לא צוין"
(עמ' 15, ש' 26-30)

12.
מסקנה זו מקובלת עלי. התובעת לא הציגה כל הסבר רפואי שיש בו כדי להפריך מסקנה זו, או שיש בו כדי להסביר את ההנחה המנוגדת לפיה, אם השינויים היו דווקא בעין ימין, הכיצד הם "נעלמו" באופן פתאומי, כשלמעשה, בהתאם לגישה הרפואית שצוינה ע"י המומחית, אין המדובר בשינויים אשר עשויים להיעלם באופן פתאומי.

13.
מהאמור לעיל, מתקבלת המסקנה כי לא נפל כל פגם או טעות בולטת לעין שמצדיקה לסטות מחוות דעתה של ד"ר רניאל. על כן, הנני מאמצת את מסקנותיה במלואן וקובעת, כי לא התקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען בעין שמאל.

הנזק
14.
התובעת, עקרת בית, ילידת 1950, טוענת שיש לפצותה בגין הכאב וסבל שנגרם לה בעקבות התאונה ובגין עזרת צד ג', הוצאות וטיפולים רפואיים.

כאמור, התובעת נחבלה באגודל, ידה קובעה בגבס וכעבור יומיים מהיום שבו אירעה התאונה, היא עברה ניתוח שבמהלכו הקרע נתפר והיד קובעה בסד גבס למשך 6 שבועות, ולאחר מכן עברה סדרה של טיפולים פיזיותראפיים.

15.
התובעת ובתה העידו בפני
י. מתצהיריהן
(ת/3 ו-ת/4)
עולה, כי התובעת נזקקה לעזרת בתה לצורך ביצוע הפעולות היום יומיות: אכילה, שתיה, רחצה, בישול, ניקיון וכו', וזאת לפחות בתקופה הסמוכה לתאונה.

לאחר
שהתרשמתי מהעדויות הנ"ל, ולאור מהות הפגיעה, והעובדה שהתובעת סבלה מקרע ב
רצועה אשר נתפר במהלך ניתוח, כשלאחר הניתוח ידה קובעה בגבס למשך 6 שבועות, אין ספק, כי היא נזקקה לעזרת צד ג', עזרה החורגת מן המקובל בין בני המשפחה, אולם עזרה זו הלכה ופחתה עם הזמן. כמו כן, בהתחשב באופי פגיעתה, והעובדה, כי לתובעת אירעה תאונה נוספת שבגינה נקבעה נכות רפואית ע"י המל"ל, לא שוכנעתי, כי בעקבות התאונה היא תיזקק לעזרת צד ג' לעתיד.

16.
הוא הדין לגבי הוצאות הנסיעות והטיפולים הרפואיים שהתובעת נאלצה לקבל בעקבות התאונה. לא שוכנעתי כי בעתיד, היא תיאלץ להוציא מכספה עבור הוצאות אלו. אולם, אכן יש מקום לפצותה בגין ההוצאות שהוציאה עבור הנסיעות ובעיקר עבור הטיפולים הפיזיותראפיים שקיבלה.

אומנם, התובעת הסתפקה בהצגת תעודות רפואיות המעידות על פנייתה לקבלת טיפולים רפואיים, אך היא לא צירפה קבלות או ראיות כלשהן אודות הנסיעות, הטיפולים הרפואיים וההוצאות השונות שפורטו בסעיף 9(ו) לסיכומיה. עם זאת, ברור, כי מצבה הרפואי דרש מעקב וליווי רפואי, דבר שכרוך הן בקבלת טיפולים אצל מומחים רפואיים ונסיעות לצורך קבלת טיפולים אלה והן לצורך רכישת תרופות שונות. כשאין ספק הוא, כי לא כל ההוצאות הנ"ל מכוסות ע"י קופת חולים.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הנני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' וההוצאות השונות, על סך של
8,000 ₪.



כאב וסבל - לאור שיעור הנכות הרפואית (10%), תקופת האשפוז (2 ימים) ובניכוי מרכיב גיל (ילידת 1950), הפיצוי המגיע לתובעת בגין כאב וסבל, משוערך להיום בצירוף ריבית, הוא 19,000 ₪.

סיכום
17.
הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 27,000 ₪.
מסכום זה יש לנכות סך של 5,900 ₪ בגין שכ"ט המומחית בתחום העיניים, וזאת בהתאם להחלטה שניתנה ביום 22.6.10. אי לכך הננתבעים מחוייבים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 21,100 ₪.
כמו כן ישאו בהוצאות משפט בגין האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום,
כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 16566-05/09 פאטמה ברכה נ' מוחמד ברכה, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/09/2014)