פסקי דין על רפאל פנחסי (סגן שר וחבר-כנסת) | פסקי דין על שבח וייס | פסקי דין על כנסת ישראל | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

1508/93 בג"צ     17/03/1993




בג"צ 1508/93 רפאל פנחסי (סגן שר וחבר-כנסת) נ' שבח וייס, כנסת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה




(פ"ד מז (1) 209)

(פ"ד מז (1) 510)


בבית המשפט העליון בשבתו בית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 1508/93

השופטים:
כבוד המשנה לנשיא מ' אלון

העותר:
רפאל פנחסי, סגן שר וחבר-כנסת
ע"י ב"כ עו"ד אבי-יצחק

נ ג ד

המשיבה:
1. יושב-ראש הכנסת, ח"כ שבח וייס
2. כנסת ישראל
3. היועץ המשפטי לממשלה

בקשה למתן צו-ביניים.

החלטה

1. היועץ המשפטי לממשלה
, הוא המשיב השלישי, הגיש בקשה, לפי סעיף 13(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951, בדבר נטילת חסינות מחבר הכנסת, סגן השר רפאל פנחסי, הוא העותר בעתירה דנן, לאפשר העמדתו לדין פלילי בשל העבירות שבכתב האישום שצורף לבקשה. ועדת הכנסת דנה בבקשה, ובדיוניה היה העותר מיוצג על-ידי בא-כוחו, עו"ד דן אבי-יצחק. בתאריך אתמול,כ"ג באדר תשנ"ג – 16.3.93, החליטה ועדת הכנסת ברוב קולות (15 כנגד 5) להציע לכנסת ליטול את חסינותו של העותר. בסמוך לאחר קבלת החלטה זו נשלחה הודעה לחברי הכנסת ובה נאמר, כי יושב-ראש הכנסת, הוא המשיב הראשון, קבע את מועד קיום הדיון וההצבעה בהצעת ועדת הכנסת הנ"ל בישיבת הכנסת שתתקיים למחרת, כ"ד באדר תשנ"ג-17.3.93, בשעה 15:00; הכול לפי הוראות סעיף 13 לחוק הנ"ל.

עוד סמוך לאחר החלטת ועדת הכנסת הנ"ל פנה העותר, באמצעות בא-כוחו, ליושב-ראש הכנסת, בבקשה לאפשר לעו"ד אבי-יצחק לייצגו בפני
מליאת הכנסת בעת דיונה. יושב-ראש הכנסת הודיע, בכתב, למר אבי-יצחק, כי הוא דוחה את בקשתו. ועל כך באה העתירה דנן.

2. וזה גופה של העתירה: בית-משפט זה מתבקש להורות לשני המשיבים הראשונים, המה יושב-ראש הכנסת וכנסת ישראל
, לאפשר לעותר להיות מיוצג במליאת הכנסת בעת הדיון הנ"ל על-ידי בא-כוחו, עורך הדין מר אבי-יצחק. וכן מוסיף העותר לעתור למתן צו-ביניים, האוסר על יושב-ראש הכנסת והכנסת "לקיים דיון במליאת הכנסת אלא אם כן יתאפשר לעותר להיות מיוצג כאמור על ידי עורך דין מטעמו, וזאת עד להכרעה סופית של בית משפט נכבד זה בעתירה לגופה".

העתירה הוגשה והובאה לפניי אמש. למר דן אבי-יצחק, בא-כוחו המלומד של העותר, היה לילו, ושמעתי את טיעוניו המפורטים. לאחר מכן הודעתי לבא-כוחו המלומד של העותר, כי ההחלטה תינתן היום.

3. בפי בא-כוחו המלומד של העותר טענות מטענות שונות נגד נכונות החלטתה של ועדת הכנסת. באשר לנושא העתירה גופה טוען מר אבי-יצחק, כי הדיון בנטילת חסינות הוא דיון מעין-שיפוטי, וחלים עליו הכללים הדיוניים והאחרים החלים על דיון מעין-שיפוטי (ראה
בג"צ 620/85 מיעארי ואח' נ' יו"ר הכנסת ואח', פ"ד מא (4) 169
). לטענתו, בדיון מעין זה זכאי העותר להיות מיוצג על-ידי עורך-דין, לא רק בדיון שמתנהל בוועדת הכנסת – כפי שכך היה בעניינו של העותר שמר אבי יצחק ייצג אותו בדיוני הוועדה – אלא גם בדיוני מליאת הכנסת בהצעת ועדת הכנסת המובאת לפניה. הדיונים במליאת הכנסת המה הקובעים את גורל הבקשה לנטילת החסינות.

העותר זכאי, לפי הוראות סעיף 13 הנ"ל, להופיע לפני מליאת הכנסת ולטעון את טיעוניו בדיונים אלה, אך אין אדם טוען לעצמו כפי שעורך-דין יכול להציג את טיעוניו ולייצגו. ועוד הפנה מר אבי-יצחק לסעיף 22 של חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. טענות אלה, וכיוצא באלה, העלה מר אבי-יצחק לפני יושב-ראש הכנסת, במכתבו מיום 16.3.93, שבו ביקש את אישורו להופעה במליאת הכנסת, בעת הדיון בהצעת ההחלטה של ועדת הכנסת, בתור בא-כוחו של העותר.

4. למכתבו הנ"ל של מר אבי-יצחק השיב יושב-ראש הכנסת לאמור:

"קראתי בעיון את מכתבך, וגם נועצתי במזכיר הכנסת וביועצים המשפטיים האמונים על החוק ועל הנוהג והנוהל בכנסת.

מבוקשך להופיע בפני
מליאת הכנסת ולטעון בפני
ה בשם חבר הכנסת רפאל פנחסי, בענין נטילת חסינותו, אינו אפשרי, ועיקרם של דברים הם כפי שיובאו להלן.

מאז היווסדה של הכנסת, מופיעים בפני
מליאתה אך ורק חברי הכנסת בתוקף תפקידם ובהיותם נבחרי העם. רק במקרים מיוחדים שנקבעו במפורש בחוק, כגון: פתיחת הכנסת לפי סעיף 13 לחוק-יסוד: הכנסת או הזמנתם של ראשי מדינה למסור את ברכתם, על פי החלטה מיוחדת של ועדת הכנסת, לא ניתנה מעולם הזדמנות של ייצוג חבר הכנסת על ידי מישהו אחר מטעמו, בענין כלשהו.

פתיחתה של מליאת הכנסת בפני
מי שאיננו חבר הכנסת, תיצור תקדים מסוכן של הפיכת המליאה לבמה ציבורית ומשפטית ככל הבמות. ייתר על-כן, יהיה בכך משום חזרה על כל ההליך שהתקיים בועדת הכנסת.

יוצא מן הכלל נקבע מפורשות בסעיף 20 (ד) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, על פיו רשאי הנשיא, בהליכי העברה מכהונה, להיות מיוצג בפני
הכנסת על ידי בא כוחו, וזאת בשל סופיותו ותוצאתו החמורה של ההליך – העברתו מכהונה של נושא המשרה הרמה ביותר במדינה. לא כן הוא במקרה שלפנינו, בו מקבלת הכנסת החלטה בעלת אופי דיוני, לאפשר העמדת חבר הכנסת לדין, ככל האדם.

אינני רואה לנכון, לראוי ולהולם, לשנות מן הנוהג ומן הנוהל הפרלמנטרי המקובלים כיום ולאפשר הופעתך בפני
מליאת הכנסת ולטעון בשמו ובמקומו של חבר-הכנסת הנבחר.

אין כמובן כל מניעה שחבר הכנסת פנחסי ישא דברו בפני
המליאה מן הכתובים, לרבות דברים שתכין אתה עבורו, אם יראה לנכון לעשות כן".


5. בליל זה, ובשלב זה, אין מקום להכריע בנושא העתירה לגופה, והיא, האם אמנם דרוש ונכון וראוי שטענותיו של חבר-כנסת, בנושא דנן, יובאו וייאמרו במליאת הכנסת, ומעל בימה, על-ידי מישהו אחר, או
גם
על-ידי מישהו אחר, ולו יהא אותו אחר עורך-דין המייצגו; וזאת לאחר שאותו חבר-כנסת, באותו עניין גופו, כבר מיוצג היה על-ידי עורך הדין בוועדת הכנסת, וזו ישבה על המדוכה ושמעה ודנה והחליטה להציע מה שהציעה, וכאשר חבר הכנסת עצמו יכול להעלות בעת הדיון במליאת הכנסת כל טענה שהיא ולטעון לעצמו, הן על-פה והן מן הכתב, ככל שייאמר לו וייכתב עבורו. כידוע, אף היועץ המשפטי לממשלה
אינו מופיע מעל בימתה של מליאת הכנסת, ואם יופיע בה עורך-דינו של חבר הכנסת, ייתכן כי מן הראוי יהיה שיופיע בה היועץ המשפטי בשם שלטונות המשפט, ונמצאנו פותחים תיבה שלא נדע כיצד תיסגר. וכל זה בניגוד לנוהל ולנוהג המקובלים בבית הנבחרים מימים ימימה, כאמור במכתבו הנ"ל של יושב-ראש הכנסת. בנושא זה של נוהליה, כבודה ודמותה של
מליאת
הכנסת, שיועצים ומומחים אינם מופיעים על בימתה אלא בוועדותיה, מחד גיסא, מול כבודו וזכותו של
חבר-
כנסת בנושא אישי מעין-שיפוטי, מאידך גיסא, תיפול ההכרעה לאחר שמיעת טענותיהם המפורטות – הן אלה שעל הסף והן אלה שלגופו של עניין – של כל בעלי הדין.


6. בשלב זה אין עלי להכריע אלא בבקשה למתן צו-ביניים, האוסר על הכנסת על יושב-ראש הכנסת לקיים במליאת הכנסת את הדיון שנקבע, כדת וכדין, לשעה 15:00, ביום כ"ד באדר תשנ"ג, 17.3.93, בעניין הצעת ההחלטה של ועדת הכנסת הנ"ל. לצורך הכרעה זו לא אתייחס, ואין צורך להתייחס, לשאלה בדבר היחסים שבין הרשות השופטת לרשות המחוקקת לעניין התערבות על-ידי בית המשפט, היינו מתן איסור מטעם הרשות השופטת על קיום ישיבת המליאה של הרשות המחוקקת שנקבעה על-ידי יושב הראש של רשות זו. השאלה שעליה אתן את דעתי אינה אלא זו – האם מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן צו-ביניים, כל צו-ביניים שהוא, ובמיוחד במקרה דנן.


7. כלל גדול נקוט בידינו, כי מתן צו-ביניים או אי-מתן צו-ביניים עד לבירור העניין לגופו נמדדים ומוכרעים לפי מידת הנוחות והאי-נוחות ולפי שיעור הנזק, שייגרמו לצד זה או אחר על-ידי מתן הצו או אי-מתן הצו.


טוען מר אבי-יצחק, בא-כוחו המלומד של העותר, בעתירתו בכתב ועל כך חזר לפניי, כי אם לא יינתן צו הביניים המבוקש על-ידיו, ייגרמו לעותר עוול, עיוות-דין ופגיעה בזכויותיו, וכי פגיעה זו לא ניתנת לתקנה לאחר קיום הדיון במליאת הכנסת; בלשונו – היא "אינה ניתנת לתיקון". טענה זו ונימוק זה אינם מקובלים עלי. מדובר בהחלטה של מליאת הכנסת באשר לנטילת חסינותו של העותר מפני הגשת כתב-אישום נגדו. אם תתקבל החלטה כזו ויוגש כתב האישום, יתקיים דיון בעתירתו של העותר בפני
בית-משפט זה, ואם יוחלט בגופה של העתירה – ובירורה צריך שיתקיים בהקדם, ללא דיחוי – שצריך היה לשמוע את טענות בא-כוחו של העותר גם במליאת הכנסת ולכן, משלא עשה כך, החלטת הכנסת בדבר נטילת החסינות של העותר בלתי חוקית היא – אזי לא יוגש כתב האישום, ואם הוגש, לא יתחיל הדיון בו, ואם התחיל – יופסק. ברור ואין חולק על כך, שהדיון בתיק ושמיעתם של למעלה
ממאה
עדים מטעם התביעה – כמצוין בכתב האישום – אינו עניין לימים ספורים בלבד.


שאלתי את בא-כוחו המלומד של העותר, על שום מה קיים חשש שייגרם נזק שאינו ניתן לתיקון, ולא קיבלתי תשובה שהניחה את דעתי.


8. זאת ועוד. מתן צו-ביניים, כאמור בנדון דנן, על-ידי הרשות השופטת נגד בית הנבחרים של המדינה נוגד הוא את יחס הכבוד שרוחש בית המשפט לרשות המחוקקת, העומדת בראש רשויות המדינה והמבטאת את ריבונו אזרחיה ומשקפת את רצונם החופשי. אכן, כבר אמרנו ופסקנו, שאף המחוקק מצווה הוא על שלטון החוק, אך הריסון העצמי של הרשות השופטת שבא לאפשר את תיפקודה התקין של הכנסת, לפי הנחיית ראשה ונבחריה, מחייב להימנע ממתן צו הביניים המבוקש, שאינו מוצדק גם לגופו (וראה
בג"צ 325/85 מיעארי ואח' נגד יו"ר הכנסת שלמה הלל ואח', פ"ד לט (3) 122, בעמ' 129
דברי
הנשיא שמגר
, ודברים שאמרנו בבג"צ 620/85
[1], בעמ' 250 ואילך)
.


9. אשר-על-כן אני מחליט לדחות את הבקשה למתן צו-ביניים. הבקשה למתן צו-על-תנאי תידון לפני הרכב כפי שייקבע בהקדם וללא דיחוי.


אם ימצא העותר לנכון לתקן את העתירה, הרשות נתונה לו בזה, ועליו להמציא למשיבים, תוך חמישה ימים, עתירה מתוקנת.


ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ג (17.3.93).






בג"צ בית המשפט העליון 1508/93 רפאל פנחסי (סגן שר וחבר-כנסת) נ' שבח וייס, כנסת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה, [ פ"ד: מז 1 510 ] (פורסם ב-ֽ 17/03/1993)