פסקי דין על אברהם גבאי

307/05 בשפ     13/01/2005




בשפ 307/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי






בבית המשפט העליון

בש"פ 307/05

בפני
:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העוררת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיב:
אברהם גבאי


ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 5462/04 (ת.פ. 5462/04) מיום 21.11.04, שניתנה על-ידי כבוד השופט י' גריל

בשם העוררת: עו"ד אפרת ברזילי

בשם המשיב: עו"ד דוד יפתח
החלטה

בפני
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה, מיום 21.11.04, שניתנה בב"ש 5462/04, בת.פ. 5462/04, לפיה נדחתה בקשת העוררת, שהוגשה במסגרת בקשה לעיון חוזר, לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש, ביום 8.10.04, לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק); חטיפה לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 וסעיף 29 לחוק; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 וסעיף 29 לחוק וכן תקיפות שונות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 381 וסעיף 382(א) וסעיף 29 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, המשיב יחד עם אחרים הגיעו לחנותו של המתלונן, הודיעו לו, כי הוא ושותפו חייבים כסף לחברה השייכת למשיב. עוד נטען, כי לאחר שיח ודברים, החלו המשיב והאחרים לתקוף את המתלונן, דחפו אותו חרף התנגדות לתוך רכב, והסיעו אותו לחורשה מחוץ לעיר ואיימו עליו, כי אם לא ישלם את הכסף או את שווי הסחורה שבחנות, העניין יגמר בדם.

בד-בבד עם הגשת כתב-האישום, הגישה העוררת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' גריל) החליט, ביום 18.10.04, כי קיימות כנגד המשיב ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר, אך בנסיבות העניין קבע, שיש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר אודותיו.

ביום 27.10.04 התקיים דיון נוסף בבית-המשפט המחוזי, אשר בסופו הוחלט, בהסתמך על האמור בתסקיר המעצר שהוגש מטעם שירות המבחן, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שעיקרה מעצר בית מלא בישיבת "שובה ישראל", בפיקוח של ערבים, וכן בהפקדת ערבויות כספיות בסכום כולל של 500,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

ביום 20.12.04 הגישה העוררת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של המשיב, בה טענה, כי על-פי חומר מודיעיני חסוי שהגיע לידיה עולה, כי המשיב מתכנן "לחסל" את המתלונן. בתאריך 23.12.04 התקיים דיון בבקשת העוררת. בית-המשפט המחוזי, לאחר שעיין בחומר המודיעיני, החליט להורות על מעצרו של המשיב עד ליום 6.1.05, על-מנת שניתן יהא לברר את מועד שמיעת המתלונן וכן את עניין חלופת המעצר.

ביום 6.1.05, התקיים דיון בבית-המשפט המחוזי, במהלכו הודיעה העוררת לבית-המשפט, כי מועד שמיעת המתלונן נקבע ליום 7.2.05 וטענה, כי עד למועד זה אין מקום להורות על שחרור המשיב. בית-המשפט דחה את הדיון ליום 9.1.05 וביקש לשקול אפשרות, על-פיה ניתן יהא לחזור למתכונת תנאי-השחרור, כפי שקבע בהחלטתו מיום 27.10.04.

ביום 9.1.05 התקיים דיון נוסף בבית-המשפט המחוזי, במסגרתו נחקרו הערבים שאמורים לפקח על המשיב. בית-המשפט קבע, כי בהתחשב בתוכנו של המידע מחד גיסא, ובהתחשב בעובדה שמדובר במידע מודיעיני שאינו מאפשר לסנגוריה להתמודד עם תוכנו ולבחון אותו מאידך גיסא, ראוי לשקול חלופה שיש בה כדי לאזן בין המידע הקיים והחשש הרב הקיים, לבין העובדה שמדובר במידע סודי שאין המשיב יכול לתקוף אותו ולהתמודד איתו. על-כן, ראה בית-המשפט לנכון, להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים שונים, ובכללם מעצר בית מלא, לפיו ישהה המשיב בחדרו בישיבת "שובה ישראל" 24 שעות ביממה בפיקוח מלא וצמוד. עוד נקבע, כי יהא פיקוח צמוד גם על שיחות הטלפון שהוא מקיים ועל תנועותיו.

מכאן הערר שבפני
.

טוענת באת-כוח המדינה, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת חרף הראיות הרבות המעידות על מסוכנותו הן למתלונן והן לציבור, ובמיוחד שאין בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרת המעצר. עוד נטען, כי קיימות ראיות לכאורה המעידות על מסוכנותו הרבה של המשיב, וכי דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד מאוד. בנוסף, טענה באת-כוח העוררת, כי המידע המודיעיני יש בו ראייה למסוכנותו של המשיב כלפי המתלונן כמו גם לחשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט והטלת אימה של ממש על המתלונן.

מנגד, טען בא-כוח המשיב, כי תסקיר המבחן המליץ על שחרור המשיב, לחלופת מעצר לאחר שהצביע על שינוי דרך מהותי בדרכו של המשיב. עוד טען, כי הערבויות הגבוהות ביותר, מהם חצי מיליון ש"ח במזומן, וההתחייבות האישית של הרב פינטו יש בהן כדי להפיג את המסוכנות הנטענת על-ידי העוררת. בנוסף, טען בא-כוח המשיב, כי על-אף העבר הפלילי המכביד, המשיב השכיל לשנות את דרכו, וכי חייו השתנו ועברו תפנית חדה.

לאחר שעיינתי בערר, ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

צדק בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, עת קבע, כי יש לערוך איזון ראוי בין בקשת העוררת לעצור את המשיב עקב החשש הרב שמא יפגע במתלונן, לבין זכותו של המשיב להתגונן ולזכות למשפט הוגן ואף ליתן משקל הולם לעובדה, כי נפגעה זכותו של המשיב להתמודד עם המידע המודיעיני, עקב סיווגו, שעל-פיו מבקשת העוררת לעוצרו עד תום בירור דינו.

על-כן, כאמור, מאחר וזכות המשיב לעיין בחומר נפגעה עקב סיווגו כחומר מודיעיני סבורני, כי חלופת המעצר עליה החליט בית-המשפט המחוזי עומדת במבחן האיזון הראוי, וכי התנאים המכבידים, ובכללם הערבויות הכספיות הגבוהות, והערבים אשר נטלו על שכמם את מלאכת הפיקוח הצמוד, יש בהם כדי להפיג את החשש למסוכנות המשיב מחד, ולהבטיח פגיעה מינימאלית בזכויות היסוד של המשיב, מאידך.

עמדתי זו מקבלת משנה תוקף, לאור העובדה, כי בקשת העוררת לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט המחוזי הוגשה בשיהוי רב. העוררת החזיקה במידע המודיעיני במשך כחודש ימים עד שהחליטה לפנות לבית-המשפט המחוזי ולבקש את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

על יסוד האמור לעיל, הערר נדחה.

המשיב ישוחרר בהתאם לאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.1.05.

ניתנה היום, ג' בשבט תשס"ה (13.1.05).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05003070_h04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 307/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי (פורסם ב-ֽ 13/01/2005)