פסקי דין על בזל אריאנה | פסקי דין על בזל יוסף (קטין) - ע"י הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים - בזל אריאנה ואיתן | פסקי דין על טויטו אליהו | פסקי דין על "ביטוח ישיר" אי.די.אי - חב' לביטוח | פסקי דין על "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב |

359/98 א     24/12/1999




א 359/98 בזל אריאנה , בזל יוסף (קטין) - ע"י הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים - בזל אריאנה ואיתן נ' טויטו אליהו, "ביטוח ישיר" אי.די.אי - חב' לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:
1. בזל אריאנה

2. בזל יוסף (קטין) - ע"י הוריו ואפוטרופסיו
הטבעיים - בזל אריאנה ואיתן
ע"י ב"כ עוה"ד
יעקב עוז ואח'

התובעים

נגד
1. טויטו אליהו

2. "ביטוח ישיר" אי.די.אי - חב' לביטוח בע"מ

3. "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד
ברג-מזרחי

הנתבעים
פסק דין
א. התאונה

1. עניינו של פסק-דין זה הוא תאונת דרכים מחרידה שאירעה לתובעים ביום 26.3.95 בשעה: 17:30 או בסמוך לכך.

2. התובעת 1 נסעה, ביחד עם שלושת ילדיה הקטינים (התובע - ושתי בנות קטינות ז"ל) כנוסעים ברכב נהוג ע"י הנתבע מס' 1.

3. במהלך הנסיעה איבד הנהג את השליטה על הרכב וזה התהפך והתלקח במהירות.

3.1 הרכב הפך למלכודת מוות לשתי בנותיה הקטינות של התובעת 1 ונגרמו פציעות וחבלות לתובעים.

4. חבותם (הבלתי מוכחשת) של הנתבעים קמה עפ"י כל דין משהוצגו רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח חובה ברי תוקף (נספח ב' לת1/).

5. התובעת מס' 1 עותרת לפצותה בגין כאב וסבל, הפסדי שכר לעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות ונלוות לרבות הוצאות בגין מוצרי קוסמטיקה ומשחות הרגעה, הוצאות נסיעה - הכל לעבר ולעתיד וכן עזרת הזולת - בעבר ובעתיד.

6. כבר בשלב מוקדם זה של פסק הדין ייאמר, כי לא ניתן לכמת בכסף תוצאות תאונה מחרידה מעין זו נשוא משפט זה, כאשר אם רואה לנגד עיניה את שתי בנותיה הקטינות לכודות ברכב העולה באש בלא יכולת להיחלץ ממנו.

6.1 ב

פסק דין
זה ייסקרו רכיבי הנזק להם זכאים התובעים, בהתאם לנזק שהוכח בפני
ביהמ"ש, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בדין ובפסיקה.

6.2 מטעמים שהוסברו ע"י התובעת, היא נמנעה מלפנות למומחים רפואיים, מעבר למומחה בתחום הרפואה הפלסטית, לרבות מומחה בשטח הפסיכיאטרי וכמובן לעובדה זו יש השלכה לגבי אפשרויות הוכחת כל עניין שברפואה.

6.3 אין ספק כי אין בפיצוי בגין אותם נזקים כדי לפצות בגין אובדן הבנות והטראומה אותה חוותה התובעת (וכל שאר בני משפחתה).

ב. תביעת הבן, התובע מס' 2

1. כנטען בכתבי הטענות מטעם התובעים פונה התובע מס' 2 (אז, קטין כבן 5) לאחר התאונה לבית החולים ושם אובחן שבר בכף ידו הימנית.

1.1 היד גובסה, הוא שכב בביתו מספר ימים ולאחר מכן חזר לביה"ס, כדברי אמו בעדותה.

2. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, מן הראוי לפסוק לתובע מס' 2 פיצוי כולל בסך 20,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד, שהוא הפיצוי המירבי בגין כאב וסבל המותר עפ"י התקנות במקרים בהם לא נגרמה נכות צמיתה (15,907 ש"ח - 10% מן הסכום המירבי) בצירוף פיצוי בגין הוצאות שנגרמו בגין טיפולים שעבר התובע בתקופה מסוימת.

3. ב"כ הנתבעים טוענת כי יש לפצות את התובע מס' 1 אך ורק בגין כאב וסבל ובסך של 5,000 ש"ח.

4. לא הוכח בפני
כי לתובע מס' 2 נגרמו הוצאות כלשהן בגין הטיפולים שקיבל, אולם מן הראוי לפצותו אכן במלוא הסכום המצוי בגדר סמכותו של ביהמ"ש בגין כאב וסבל, בנסיבות אלו.

5. צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה, כי הפעלת הסמכות של ביהמ"ש, כנזק שאיננו ממוני, בשיעור מכסימלי של 10% אינה אוטומטית ואינה דבר שבשגרה, אולם הנזק הנפשי שחווה ילד (בגיל 5) בראותו את אחיותיו נספות בתאונה בתוספת לנזק הגופני שנגרם לו כמפורט לעיל - מצדיקים הפעלת סמכות זו.

6. אשר על כן, זכאי התובע מס' 2 לפיצוי בסך 15,907 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ג. תביעת האם, התובעת מס' 1, הגב' בזל אריאנה
(להלן: "התובעת")

כאב וסבל

1. התובעת נבדקה ע"י רופא מנתח פלסטי (הד"ר אברהם ברוכין) ונקבעו לה 15% נכות אסתטית צמיתה, לפי סעיף 75 (1) ב' ו- ג' לתקנות המל"ל.

2. שני הצדדים מסכימים, כי הפיצוי המגיע לתובעת , בגין רכיב נזק זה, הוא 24,126 ש"ח (24,815 ש"ח ליום פסק הדין).

3. מאחר והתובעת לא נבדקה ע"י מומחה רפואי נוסף, כמפורט בפרוטוקול הדיון ובסיכומי ב"כ התובעים, ולא נקבעו לה אחוזי נכות בתחומים אחרים - מסתכם בכך הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב נזק זה.

הפסדי שכר לעבר

4. עובר לתאונה עבדה התובעת כפקידה ומנהלת חשבונות בתחנת הדלק המשפחתית והשתכרה כ- 1,750 ש"ח לחודש, בממוצע.

4.1 בשערוך להיום עומד שכר זה על 2,450 ש"ח.

5. לטענת התובעת, היא נעדרה מן העבודה במשך 6 חודשים, במהלכם לא קיבלה כל שכר.

5.1 הדברים מקבלים אישור גם מדברי אחיה של התובעת, מר אטיאס, שהוא גם רואה החשבון של תחנת הדלק.

5.2 דברי התובעת ודברי אחיה היו אמינים ונתתי בהם אמון מלא.

6. יחד עם זאת, מן הראוי לקבוע האם ההיעדרות נבעה כתוצאה מאי כושר עבודה שנגרם באותה תקופה לתובעת, או שלפחות חלק מן ההיעדרות אין לייחס לאי כושר העבודה:

6.1 התובעת טענה, במהלך עדותה, כי בדיעבד, לאחר שחזרה לעבודה, בקשה וקיבלה אישור אי כושר עבודה למשך 6 חודשים.

6.2 עוד סיפרה התובעת כי היעדרותה נבעה לאוו דווקא מבחינה נפשית, אלא (כנראה, גם) בשל כאבי הגב, מהם היא סובלת, לטענתה, עד היום.

6.3 ב"כ התובעים ביקש לאפשר לו להמציא את האישור, לאחר שלא מצא אותו במהלך הדיון.

6.4 אישור כזה לא הומצא לתיק עד לכתיבת פסק הדין.

7. ב"כ הנתבעים מוכנה להכיר, למרות העדר אישור רפואי, בתקופת אי כושר של חודשיים, במהלכם קיבלה התובעת טיפול רפואי, אלא שהיא סבורה כי מן הפיצוי יש להפחית 75% מאחר שהתובעת לא מימשה זכותה לקבלת גימלה מן המוסד לביטוח לאומי, מכח חוק ביטוח תאונות.

8. למרות העדר אישור רפואי בדבר אי כושר עבודה למשך 6 חודשים, האמנתי לתובעת כי הומצא לה אישור רפואי כזה וסבורני כי תקופת אי כושר של 6 חודשים לאחר מעורבות בתאונה כה מחרידה - איננה מוגזמת ובהחלט מתקבלת על הדעת.

9. לא קיבלתי את טענת הנתבעים, כי התובעת יכולה הייתה לממש זכותה בביטוח הלאומי לקבלת תגמולים בגין ביטוח עבודה, עקב היותה של התאונה נשוא התובענה תאונת דרכים, שאיננה תאונת עבודה, המקימה חבות המבטחים לשיפוי הנזקים.

10. בנסיבות אלו, הנני קובע כי הפסדי השכר שנגרמו לתובעת עד ליום הגשת התובענה, בגין התאונה, עומדים (כשהם משוערכים להיום) על סך של 14,700 ש"ח.

הפסדי שכר לעתיד

11. כעולה מן האמור בחוות דעתו של המומחה הפלסטיקאי, נותרו בגופה של התובעת צלקות מכוערות כתוצאה מן הפגיעות בתאונה: באזור הירך, הסובך, השוק, גב כף הרגל, גף תחתון ימין ושורש כף יד שמאל.

12. המומחה קובע כי תלונותיה הסובייקטיביות הראשונה והשניה של התובעת מעוגנות היטב בטיב הפגיעה והצלקת.

12.1 תלונות אלו מתייחסות לרגשי בושה ומבוכה בגין הצלקות המכוערות שנותרו ברגליה של התובעת, שבעטיו היא נמנעה מחשיפה בבריכה ובים.

12.2 כמו"כ מתייחסות התלונות לגרד, נימול ועקצוץ טורדניים באזור הכווי, הכופים גירוד עד זוב דם.

12.3 המומחה אינו מסוגל לאשרר את תלונותיה של התובעת על הרגשת חולשה וכבדות בגפיים התחתונות.

13. לטענת ב"כ התובעים, ההלכה וההיגיון הבריא נותנים, שכל תאונה המותירה נכות בגופו או בנפשו של נפגע, תגביל אותו בעתיד בכושר השתלבותו ותפקודו בעבודתו ובעבודה כלשהי, לרבות בתפקוד במשק הבית, בהתמודדות במעגל העבודה ובסיבוכים למצוא עבודה בעתיד.

13.1 ב"כ התובעים מפנה לפסיקה שבה נקבע כי יש לקחת בחשבון שגם נכות אסתטית עלולה בנסיבות מסוימות להקשות על תובע, במידה זו או אחרת, בקבלת עבודה או לנחיתות באפשרות קבלת עבודה והדרך הנכונה לקביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות היא בדרך האומדן ובין היתר : (ע"א 6416/95 אשכנזי נ. עזבון המנוח גד לסרי, ציון חב' לביטוח בע"מ ואח', אשר צילומו צורף לסיכומים - תקדין עליון (98) חלק 2, עמ' 857).

14. עוד טוען ב"כ התובעת, כי במקרה דנן נכותה התפקודית של התובעת גבוהה מנכותה הרפואית ומפנה לעדותה בדבר קשיים בעת עמידה ממושכת וכן עקצוצים בשל הצלקות, אותן היא מגרדת עד זוב דם ונאלצת לצאת מן העבודה, לעיתים, יותר מוקדם כדי לשטוף את הפצעים.

15. לטענת ב"כ הנתבעים, לא נגרם לתובעת כל אובדן כושר השתכרות לעתיד, מאחר והתובעת ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה, תחנת הדלק המשפחתית, גם 5 שנים לאחר התאונה; הצלקות מצויות באזורים מוצנעים בגוף כשמדובר על אישה המקפידה על לבוש צנוע ולגבי הטענה כי לצלקות יש השלכות משניות כגון: עצבנות ויציאה מוקדמת הביתה כתוצאה מגרד הצלקות - לא הובאה לכך כל הוכחה מעבר לדברי התובעת בתצהירה או בעדותה:

15.1 האח שהעיד, לא דיבר על כך, אלא על קשיים בתחום האורטופדי.

15.2 האחות העובדת עם התובעת באופן יומיומי - לא הובאה לעדות ואין בכך אלא לתמוך בכך שכושר ההשתכרות של התובעת לא נגרע.

16. ב"כ הנתבעים מנסה לאבחן את פסק הדין הנ"ל שצוטט וצורף ע"י ב"כ התובעים, שכן במקרה המצוטט היה מדובר על צלקות בפני
ם בשיעור נכות של 28%, אצל בחור צעיר שטרם גיבש לעצמו מקצוע.

17. אכן, צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה, כי העובדה שהתובעת ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה מזה 5 שנים לאחר התאונה ואין טענה כי הופחת שכרה בעקבות התאונה, עשויה בדרך כלל ללמד כי אין פגיעה בכושר ההשתכרות.

18. יחד עם זאת, אין לשכוח, כי התובעת ממשיכה לעבוד בעסק משפחתי תומך ומבין, כפי שעולה גם מעדותו של האח, ואכן "אף אחד לא עומד איתי עם סטופר" (עמ' 15 לפרוט' - 4 שורות מהסוף).

19. לא הטלתי ספק באמינות דבריה של התובעת, המקבלים אישור גם מן המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, לפיה היא מתקשה בעת עמידה ממושכת, סובלת מעקצוצים, גרד והרגשת נימול, נאלצה להתגרד עד זוב דם, ונאלצת לשטוף את הפצעים.

20. האמנתי גם לדברי האח, לפיהם, התובעת "מתפקדת פחות טוב, היא ערנית פחות טוב, היא חולמנית - גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית" (עמ' 19 לפרוט' - שורות: 8 ו- 9 מהסוף).

20.1 ייתכן שהתובעת עצמה איננה מודעת לירידה בכושר תפקודה והמשפחה נמנעת מלהעיר לה על כך.

21. כושר ההשתכרות הוא נכס של כל אדם ומן הראוי לפצות בגין פגיעה בו, גם אם בנסיבות הנוכחיות פגיעה זו אינה באה לידי ביטוי בירידה בהכנסה מסיבות שונות.

22. אומנם, כיום ממשיכה התובעת לעבוד בתחנת הדלק המשפחתית, מקום מגונן, בו איש אינו מעיר לה על שעות עבודתה ועל דרך תפקודה, כנראה בשל הטראומה הנוראית שחוותה, אולם אין להוציא מכלל אפשרות שהנסיבות בעתיד תשתנינה; לא ניתן יהיה להעסיק את התובעת בעסק המשפחתי במשך עשרות שנים נוספות (התובעת היא כיום כבת 28 בלבד!), באם יהיה קיים ואז תצא התובעת אל שוק העבודה ותנסה למצוא מקום עבודה:

22.1 אולי היא לא תתקשה למצוא מקום עבודה בהעדר מחסום אסתטי גלוי לעין, אולם בהחלט יש לקחת בחשבון את האפשרות שנכותה זו, על תופעות המשנה שלה, עלולה בנסיבות מסוימות להקשות עליה, במידה זו או אחרת, בהשתלבות בעבודה או התמדה בה.

23. מטבע הדברים, אכן לא ניתן לקבוע את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות והדרך הנכונה היא לקבוע אותה על דרך האומדן.

23.1 לאור גילה הצעיר של התובעת ושנות העבודה הרבות העומדות עוד לפניה (לפחות עוד כ- 32!), סבורני, כי סך של 30,000 ש"ח הוא סכום נאות בנסיבות בעניין.

הוצאות רפואיות ונלוות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

24. לטענת ב"כ התובעים, לא השכילה התובעת, כמו רוב נפגעי תאונות דרכים (?) לשמור על קבלות בגין הוצאותיה הרבות:

24.1 "כלום באמת סוברים הנתבעים - שואל ב"כ התובעים בסיכומיו - כי התובעת ו/או מי ממיטיביה שסעדו וטיפלו בה ברגעים הקשים ואף עזרו לה כלכלית "פרשו כנפיים" התעופפו והגיעו להם בהסעות חינם אין כסף?".

25. איש אינו סובר כך, אולם עזרת משפחה הנופלת במסגרת עזרה סבירה ומקובלת בין בני משפחה בנסיבות אלו אינה ברת פיצוי (ע"א 327/81, כרמלי נ' חפוז, פד"י ל"ח(3) 580: ע"א 810/81, לוי נ' מזרחי, פד"י ל"ט(1) 47).

25.1 כל מה שמעבר לכך - טעון הוכחה.

26. טוענת התובעת, כי נסעה לרמת גן "כדי לקבל טיפול מועיל יותר" (עמ' 14 לפרוט'):

26.1 צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה, כי התובעת לא הבהירה מה מהות הטיפול שקיבלה.

26.2 יתרה מכך, היא עצמה מודה כי יש גם הרבה רופאים המתנגדים לאותו טיפול שקיבלה.

26.3 התובעת גם מודה שהטיפול לא היה בהמלצת או בהפניית רופא, אלא בהמלצת חבר של בעלה.

26.4 תיקה הרפואי אצל ד"ר בריטמן לא הומצא למומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

27. אין לי ספק כי התובעת, המוטרדת מן התופעות המלוות את הצלקות, עשתה ועושה כל שלאל ידה כדי להקל על סבלה ומוכנה לנסוע, לשם כך, למרחקים ארוכים. השאלה היא, אם מן הראוי לפסוק פיצוי בגין טיפולים שלא הומלצו או שלא אושרו ע"י רופא ואילו אושרו על ידו - היו ניתנים במסגרת הטיפול בקופ"ח.

27.1 כך גם הנסיעות לאותם טיפולים, מה גם שהאח העיד, שהוא היה מסיע את אחותו, ברכבו ועל חשבונו ואף שילם בכספו בגין הביקורים, כך שמן הראוי, בכל מקרה, להתייחס לנסיעות אלו, במסגרת ראש הנזק של עזרת הזולת.

28. הוא הדין לגבי קרמים ומשחות להקלת הסימפטומים ולהרגעת המקום:

28.1 אילו אכן אושרו ע"י רופא - הם היו ניתנים במסגרת הטיפול הרפואי בקופ"ח.

28.2 משלא אושרו - אין זה מן הראוי לפצות בגין הוצאה עבורם.

29. אין לי ספק שלתובעת היו הוצאות נסיעה מוגברות בגין פגיעתה ברגליים והפגיעה בכושר ניידותה בעבר, לכל הפחות בסמוך לאחר התאונה ובתקופת הטיפולים האינטנסיביים וייתכן שבמידה מועטה גם יהיו בעתיד.

30. לכן, מצאתי לנכון לפסוק בגין ראש נזק זה - בעבר ובעתיד - סך של 3,000 ש"ח.

עזרת הזולת בעבר ועתיד

31. לדברי התובעת היא נעזרה רבות בבני משפחתה:

31.1 במהלך תקופת האישפוז, הייתה מרותקת למיטה ובני משפחתה ישבו לידה, תמכו בה ועזרו לה.

31.2 לאחר שחרורה מבית החולים היא נזקקה לעזרת בני משפחתה, שכן הייתה שבורה והרוסה מבחינה נפשית - וגם לצורך החלפת התחבושות, שטיפת הפצעים וכיו"ב (סעיף 19 לתצהירה).

31.3 לדברי התובעת, לנוכח השתכרותו המועטה של בעלה כאברך, היא גם נזקקה לעזרה כספית מבני משפחתה.

31.4 עוד נעזרה התובעת באחיותיה, לצורך עבודות משק הבית בהעדר אפשרות לממן שכר עוזרת.

31.5 כיום, מעסיקה התובעת מגהצת, אחת לשבועיים, למשך 3 שעות.

32. התובעת מעריכה כי גם בעתיד תזדקק לעזרת הזולת - בעיקר בעקבות רגישותה, כתוצאה מן התאונה, לחומרי ניקוי, והחולשה בגפיים התחתונות (כאמור - טענה זו לא אושרה ע"י הרופא המומחה), בהעדר אפשרות לממן גם בעתיד אחזקת עוזרת.

33. דבריה של התובעת מאומתים בעדותו של האח - שכפי שציינתי לעיל - נתתי גם בהם אמון מלא.

33.1 כך גם האמנתי לתובעת שאחיותיה עזרו לה בעבודות משק הבית, למרות שהאחות עצמה לא התייצבה לעדות.

34. למעשה, גם ב"כ הנתבעים אינה מטילה ספק כי בני משפחתה של התובעת נחלצו לעזרתה בעקבות התאונה.

34.1 לטענתה, לא הוכח שעזרה זו חרגה מן המקובל לגבי עזרה בתוך המשפחה ולכן אין זה מן הראוי לפצות בגינה.

35. אין דעתי כדעת ב"כ הנתבעים:

35.1 ראשית, אחיה של התובעת, רו"ח שמעון אטיאס מתאר בתצהירו עזרה אינטנסיבית של בני המשפחה לתובעת ובני משפחתה; הקפידו על הסעתה תמיד ושהו עמה במסגרת הטיפולים הרפואיים שקיבלה ברמת-גן, אשקלון ונתיבות; "האחיות עזרו לה בעבודות משק הבית בייחוד בתקופה בה שהתה בכיסא גלגלים" (סעיף 5 לתצהיר).

35.2 העד עצמו מספר (עמ' 19 לפרוט') שהסיע את התובעת ברכבו, על חשבון ימי עבודה שלו וגם שילם מפנקס השיקים שלו.

35.3 לדבריו, הוא עצמו נתן לה כ- 13,000 ש"ח מלבד הכספים שקיבלה מן האב והעזרה מן האחיות (סעיף 7 לתצהירו).

35.4 העד מציין, כי לאחר התאונה הטראגית התגייסה כל המשפחה לעזרה והם השתדלו לתמוך בה בכל האפשר, מבחינה נפשית ומבחינה כלכלית.

35.5 בהגינותו, מציין העד (עמ' 9 לתצהירו), כי ככל שהזמן חולף, תדירות העזרה הולכת ופוחתת והדברים גם נשמעים הגיוניים.

35.6 זו בהחלט עזרה החורגת - אולי אף באופן מהותי - ממסגרת עזרה מקובלת של בני משפחה לנפגעי תאונות דרכים ואולי אשריה של התובעת (ושאר בני משפחתה) שיש לה משפחה כזו.

35.7 מן הראוי לפצות בגין עזרה מסוג זה.

35.8 קיבלתי בעניין זה את גירסת ב"כ התובעים בסיכומיו והסכום הנאות לפיצוי בגין רכיב נזק זה, ככל שהוא מתייחס לעבר - הוא 20,000 ש"ח.

36. אמינים עליו דברי האח - וזה גם הגיונם של דברים - שהעזרה הולכת ופוחתת עם השנים וכדברי כב' הרב והרבנית - מן הראוי שהמשפחה תחזור אט אט לאורח חיים שגרתי (סעיף 9 לתצהירו של רו"ח אטיאס), אולם בעקבות רגישותה ומגבלותיה של התובעת (אלו שאושרו ע"י המומחה הרפואי!) יוצא אני מתוך הנחה שגם בעתיד תזדקק התובעת לעזרה לפחות בניקוי יסודי של הבית המצריך עבודה מאומצת ושימוש בחומרי ניקוי מגרים - לפחות 4 שעות בחודש, בעלות של 25 ש"ח לשעה, במקביל לעבודתה, במשך 32 שנה עד לגיל 60.

36.1 מן הראוי שלא להמשך ולהטיל זאת על האחיות.

36.2 בהתאם להכפלה הסכום במקדם 246,6591 עומד סכום הפיצוי על 24,666 ש"ח.
ד. סיכום
עפ"י האמור לעיל, ובהתאם לכל מה שהוכח במשפט, הפיצוי הכולל המגיע לתובעים הוא כדלהלן:

1. לתובעת מס' 1

1.1 כאב וסבל 24,815 ש"ח
1.2 הפסדי שכר לעבר (משוערכים ליום פסה"ד) 14,700 ש"ח
1.3 הפסדי שכר לעתיד 30,000 ש"ח
1.4 הוצאות רפואיות ונלוות נסיעות - עבר ועתיד 3,000 ש"ח
1.5 עזרת הזולת בעבר 20,000 ש"ח
1.6 עזרת הזולת בעתיד 24,666 ש"ח
________
סה"כ 117,181 ש"ח

2. לתובע מס' 2

2.1 כאב וסבל 15,907 ש"ח

3. לאור האמור, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים לעיל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

4. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ מחושב על סכום הפיצוי הכולל.

ניתן היום י"ז בטבת תש"ס, 24 בדצמבר 1999 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
[מותר לפרסום מיום 9/1/00].
ח. חדש
- שופט
לירז ליברטי / d00035998a.1
בימ"ש שלום אשדוד

תא 000359/98

23
בפני

ח. חדש
- שופט








א בית משפט שלום 359/98 בזל אריאנה , בזל יוסף (קטין) - ע"י הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים - בזל אריאנה ואיתן נ' טויטו אליהו, "ביטוח ישיר" אי.די.אי - חב' לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/12/1999)