פסקי דין על בנק לאומי סניף נתיבות | פסקי דין על אמיר בניה (1991) | פסקי דין על יהודה אמיר ג%יי | פסקי דין על נתי אמיר (עמר) |

5538/06 א     09/09/2014




א 5538/06 בנק לאומי סניף נתיבות נ' אמיר בניה (1991) בע"מ, יהודה אמיר ג%יי, נתי אמיר (עמר)








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 5538-06 בנק לאומי סניף נתיבות
נ' אמיר בניה (1991) בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
ישעיהו טישלר


תובע

בנק לאומי סניף נתיבות
ע"י ב"כ עו"ד דניאל גרטנר
עו"ד מיכל בוקובזה ועו"ד יאיר מוסקוביץ



נגד

נתבעים

1.אמיר בניה (1991) בע"מ

2.יהודה אמיר ג`יי
3. נתי אמיר (עמר)

ע"י ב"כ עו"ד אבי זילברפלד


פסק דין
בענינו של נתבע 3


1.
תובענה של בנק שהוגשה עוד ביולי 2006. איתרע מזלה ובירורה, כמו גם ההכרעה בה, התעכבו עת רבה. צר לי על כך.

2.
לא ניתן להכריע בתביעה בלי לספר מעט מקורותיה וגלגוליה.

3.
הנתבעים, שני אחים, בני משפחת אמיר, יהודה המכונה גם ג'יי, ונפתלי היו הבעלים והמנהלים של חברת בניה בשם אמיר בניה ופיתוח (1991) בע"מ. להלן "יהודה", "נפתלי" ו"חברת אמיר".

4.
חברת אמיר ניהלה חשבון בנק חח"ד שמספרו 744900/10 (להלן "החשבון") בבנק לאומי (להלן "הבנק").

5.
א) חברת אמיר נקלעה לקשיים. על פי האמור בתביעה, ביום 3.7.2006 הסתכמה יתרת חובה בחשבון בסך 342,818 ₪.

ב) בנוסף, חברת אמיר נטלה מהבנק ביום 27.11.2002 הלוואה בסך 250,000 ₪ לפרעון ב- 60 תשלומים חודשיים. היא פיגרה בפרעון ההלוואה, ופני הדברים, ביום 3.7.06, עובר להגשת התביעה נגדה, היו שיתרת ההלוואה בצירוף הריבית עמדה על 301,495 ₪.

6.
שני הרכיבים האלה: יתרת חובה "רגילה" ויתרת חוב עבור ההלוואה עלו בעת הגשת התביעה כדי 644,313 ₪. זהו הסכום שהבנק תבע מהנתבעים בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

7.
בתאריך 5.3.2007 חצי שנה אחרי שהתביעה הוגשה, התבקש והתקבל

פסק דין
חלקי נגד יהודה שלא התגונן מפני התביעה. פסק הדין הזה בוטל.

8.
א) נפתלי וחברת אמיר הגישו, על פי רשות שניתנה להם כתב הגנה ובמקביל ב- 1.11.09 הגישו גם כתב תביעה שכנגד.

ב) עיקרה של התביעה שכנגד הוא בטענה, שעוד בתאריך 2.5.1995 – למעלה מעשור שנים קודם להגשת התביעה – התקבלה בחברה החלטה לפיה חיוב החברה בחשבונה יהא על פי חתימה משותפת של שני בעלי המניות. החלטה זו באה לשנות מצב קודם ולפיו, די היה בחתימתו של בעל מניות אחד בצרוף חותמת החברה.

ג) הטענה שלעיל נסמכת על טענה עובדתית אחרת לפיה, האח, יהודה, פעל בחשבונה של החברה כבתוך שלו – כשעל פי הנטען, הבנק היה אמור לכבד רק חיובים שנעשו בחתימה משותפת.

ד) על פי הנטען, הבנק איפשר ליהודה לעשות בחשבון החברה כבתוך שלו, בחתימות בלבדיות שלו – בתקופה משנת 1998 ועד חודש מרץ 2001.

ה) על פי הנטען בתביעה שכנגד -
האח, יהודה
משך כספים מהחברה שלא כדין, השתמש בכרטיס אשראי וחייב את חשבונה של החברה בסכום של 154,519 ₪, הורה לבנק, שלא כדין, להעביר מחשבונה של החברה לצדדי ג' סכומים שונים שהסתכמו בכמעט 102,000 ₪. גם נטען, שהבנק העמיד לאח הלוואות שונות בסכומים מצטברים של למעלה מ- 0.5 מליון ₪.


ו) עילת תביעה נוספת מתייחסת לשני שיקים משורטטים שהופקדו בבנק לזכותה של חברת אמיר. אלו שיקים שהחברה קיבלה מ"מקורות" על פי

פסק דין
שבו זכתה. טענת התובעים שכנגד (כזכור, נפתלי וחברת אמיר) שהשיקים האלה – בסך כולל של 1,208,839 ₪ אמנם נפדו, נפרעו, אבל לא בחשבונה של החברה.

ז) נטען שההתרשלויות שבהן הבנק התרשל, גרמו לתובעים שכנגד נזקים ישירים בסכום של למעלה מ- 2.5 מליון ₪ ונזקים עקיפים נוספים בשיעור של למעלה ממליון ₪.

9. א) בשלב זה אתספק בכך, שאציין, כי הבנק הגיש כתב הגנה ובו נטענו טענות מקדמיות שונות ביחס לכושרם המשפטי של שתובעים שכנגד להגיש את התביעה (נפתלי הוכרז כפושט רגל) ונטען שבשל כך, הוא משולל כושר לתבוע. כמו כן נטענו טענות
של העדר יריבות והתיישנות. בנוסף, נטענו כמובן גם טענות לגופה של התביעה.

ב) התובעים שכנגד הגישו ב- 15.8.2010 גם כתב תשובה.

10. בישיבות המקדמיות הראשונות שהתקיימו בפני
ב- 29.10.11 וב- 28.11.2011 התבררו העובדות הבאות:

אחת – שבמסגרת הליכי פשיטת רגל נגד נפתלי, הבנק לא הגיש תביעת חוב.

שתיים – שהחברה (חברת אמיר בניה) היא חדלת פירעון.

שלוש – באת כוח הבנק הודיעה שתעתור לבית המשפט המחוזי בשתי בקשות: ראשית, בקשה להאריך לבנק את המועד להגיש תביעה חוב ושנית, בקשה לאפשר לבנק לנהל את ההליך הנוכחי.

11.
ב- 25.11.12 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הבנק להמשיך את התביעה העיקרית מחוץ להליך פשיטת הרגל.

12. המסקנה המתבקשת היא, איפוא, שנוכח היותו של נפתלי מצוי במשטר של פשיטת רגל, התביעה נגדו נדונה לעיכוב הליכים. כידוע, הוראת סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]
תש"ח – 1980, שעניינו עיכוב הליכים לאחר מתן צו כינוס, משמיעה לנו, שממועד מתן צו הכינוס לא תהיה תרופה לנושה כנגד החייב לגבי חוב בר תביעה, אלא במסגרת הליכי פשיטת רגל. שנית, שהליכים תלויים ועומדים בבית המשפט בעת מתן צו הכינוס יעוכבו אלא אם ניתנה רשות להמשיכם.
ראו: ע"א 1516/99 לוי ואח' נ. נזיה חיג'אזי ואח' פד"י נה 4, 730, 740 וראו גם : רע"א 5137/11 פלוני נ. עו"ד עודד הכהן בפיסקה 10. פסק דינה של השופטת נאור.

13. חלק מהזמן ההליך דנא היה ב"השראה"


של הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו, כמובן, בבית המשפט המחוזי. כך למשל, נרשם בפרוטוקול מיום 28.11.11 מפי באת כוחו של הבנק ש: "נשקול להגיש בקשה להתיר לנו כן להמשיך את התביעה הזו". הנימוק העיקרי להגשת בקשה כזו היה שבית המשפט המחוזי התיר לנפתלי להגיש תביעה נגד הבנק. באת כוח הבנק טענה, כי העדר הסימטריה שבין הצדדים, כאשר התובע העיקרי מנוע מלהמשיך בתביעה, אבל מאידך, יש בכוחו
של הנתבע לנהל תביעה שכנגד – מצדיקה מתן היתר לבנק להמשיך בתביעתו. בהקשר הזה לא מיותר לציין, כי
בישיבה שהתקיימה בפני
חברתי, כב' השופטת עירית קויפמן ביום 1.3.2011, נרשם מפיה של באת כוח הבנק כי "נוכח הליכי פש"ר אין התנגדות לעיכוב הליכים נגד הנתבע 3 (נפתלי – י.ט.) בתביעה הראשית, ואולם ככל שמסיבה כלשהי ייפסקו הליכי הפש"ר נבקש מחברי למסור הודעה לאלתר לתיק בית המשפט". למיטב ידיעתי ובדיקתי, הודעה כאמור לא נמסרה. התוצאה היא, שהתביעה העיקרית נדונה ל"עיכוב" ונותר לדון רק בתביעה שכנגד. אין זה מקרה, איפוא, שסיכומיו של הבנק התמקדו רק בתביעה שכנגד.

14. א) כאמור לעיל, כיוון שהנתבע שכנגד היה נתון במשטר של פשיטת רגל, ממילא גם הוא נזקק לאישורו של בית המשפט המחוזי כדי לנהל את תביעתו. אישור כזה ככל הנראה ניתן לו (ראו דברי באת כוח הבנק בישיבה מיום 1.3.2011 שורה 8.


ב) אבל אישור זה נוגע רק ליכולתו של הנתבע לנהל את התביעה. אין באישור הזה משום "חסינות" נגד טענות סף של הבנק. אחת מטענות הסף של הבנק התייחסה לעניין התיישנותה של התביעה שכנגד. כאמור לעיל, התביעה שכנגד הוגשה ב- 1.11.2009 . על פי הנטען בה, בחודש מרץ 2001, הבחין נפתלי בהתנהגות קלוקלת ורשלנית של הבנק שנמשכה מנובמבר 1995 ועד ינואר 2001 (סעיף 7.8 לתביעה). כמו כן, התביעה מתייחסת לתקבולים שהחברה קיבלה באפריל ובמאי שנת 1998 מ"מקורות", אבל תקבולים אלה לא נזקפו לזכותה של חברת אמיר.

15. בכתב ההגנה שהוגש רק ב- 26.5.2010 נטען על דרך הסתם, בלי פירוט, שהתביעה התיישנה (סעיף 4) בכתב התשובה אין התייחסות לטענת ההתיישנות.



16. האם התביעה שכנגד התיישנה?
סעיף 4 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 קובע:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או התיישנה, אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה התובענה נושאם אחד, או כשהם נובעות מאותן הנסיבות"

מנוסח הסעיף עולה, כי על מנת שתובענה לא תידחה בטענות התיישנות, עליה למלא אחר שני תנאים מצטברים: הראשון, סיווג התובענה כתובענה שכנגד, או כטענת קיזוז באותה תובענה. השני, כי נושא התביעה שכנגד והתביעה העיקרית יהיה אותו נושא או כי שתי התביעות תנבענה מאותן הנסיבות.

אומר מיד, כי תנאים אלה שבסעיף 4 לחוק, אינם מתקיימים בענייננו.
כאמור לעיל, ענינה של התביעה ה"עיקרית" הוא ביתרת חובה שנותרה בחשבונה של חברת אמיר ובאי פרעון הלוואה שהחברה נטלה ב- 27.11.2002.

עניינה של התביעה שכנגד הוא שונה לחלוטין. אין בה כמעט שום התייחסות לאמור בתביעה העיקרית, ואין בה התמודדות עם הנטען בה. עניינה של התביעה שכנגד הוא בכל מיני התרשלויות ועוולות, שעל פי הנטען, הבנק חטא בהן בתקופה לגמרי אחרת, הקודמת בהרבה לתקופה הרלבנטית על פי התביעה העיקרית. עניין דומה התברר בע"א 219/11
גד חברה להפצה
בע"מ נ. הבנק הבינ"ל הראשון
. פסק הדין העיקרי נכתב בידי כב' השופט נ. סולברג בהסכמת השופטים א. חיות וע. פוגלמן. בענין שנדון שם, התביעה שכנגד לא עמדה אף לא באחד מהתנאים המצטברים. בענין דנא, די בכך, שאין היא עומדת בתנאי הדורש כי נושאן של התביעה ושל התביעה שכנגד יהיה אחד, או שהשתיים תנבענה מאותן נסיבות.
הנסיון לטעון שמדובר במסכת יחסים נמשכת בין הצדדים, והעובדה שנפתלי וחברת אמיר ניהלו את פעילותם הכספית בבנק לאורך שנים – אינו מוביל למסקנה, כי יש לראות את כל הפעולות שנעשו בחשבון במשך עשרות שנים כנושא אחד, או לראות את ההליכים שננקטו מזה ומזה כנובעים מאותן נסיבות. פרשנות שכזו תהיה רחבה יתר על המידה, תחטא לתכלית סעיף 4 לחוק, ולמעשה לא תאפשר לבנק לטעון להתיישנות, אף לא לאחר חלוף עשרות שנים. לא די בכך שמדובר באותם הצדדים, כדי לראות את שתי התביעות כנובעות מאותן הנסיבות, או ככאלו שנושאן אחד (ראו בפיסקה 18).



גם בעניין שבנדון ברע"א 4223/06 כץ נ. גוטליב (25.5.08) נדרש בית המשפט העליון למשמעות המונח "תביעה שכנגד", במיוחד ביחס להקשרו עם סעיף 4 לחוק ההתיישנות. נקבע שם כי:
דומה כי התכליות העמודות ביסודן של סעיף 4 אינן מצדיקות מתן פרשנות מרחיבה ל
"תביעה שכנגד" בגדר הסעיף, החורגת ממשמעותו הבסיסית של המונח, גם אם מבקשים לנקוט גישה "מהותית" שאינה "טכנית". החריגים לכך יכולים להיות רק כאלה שעודם באים בגדר אותו הליך ואפשר לקרוא עליהם באופן ישר וישיר את השם "תביעה שכנגד" (בעמ' 15 לפסה"ד של כב' ה שופט א. רובינשטיין).
ראו גם פסק דינו של השופט אברהם יעקב בתיק 13229-1-09 שנדון בערעור בע"א 219/11 הנ"ל. כללו של דבר, עמדתי היא, שהתביעה שכנגד התיישנה.

17. כדי להפיס דעתו של נפתלי, התובע שכנגד, אומר, כי ממילא התביעה שכנגד הוגשה רק כמשקל נגד לתביעה העיקרית, ואלמלא הגיש הבנק תביעה זו, התביעה שכנגד לא היתה באה לעולם. ראו עדותו של נפתלי בענין זה, בעמ' 62 שורה 12.
וגם: אפילו הייתי דן בתביעה שכנגד לגופה, קיימת הסתברות גבוהה למדי, שהייתי דוחה אותה. ההסברים של נפתלי, כאילו הבנק התנהל במשך שנים בחשבונו, בלי שלו עצמו היה מושג קלוש מה קורה בחשבון
– הם הסברים דחוקים שאינם מתיישבים עם השכל הישר, ההגיון ונסיון החיים. גם בענין יחסיו הטעונים עם אחיו, יהודה, כשלטענתו הוא
(נפתלי) נמנע אפילו מהצגת השאלות המתבקשות ליהודה - ניתנו הסברים שקשה לאמצם. ויותר ממה שאמרתי כאן, היה נאמר אילו התביעה נדונה לגופה.

18. נוצר מצב של מעין "תיקו". תביעת הבנק אינה יכולה להיות מוכרעת מטעמים שבדין, והתביעה שכנגד נדונה לדחיה בשל התיישנותה. בנסיבות אלה, אני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.







חתימה








א בית משפט שלום 5538/06 בנק לאומי סניף נתיבות נ' אמיר בניה (1991) בע"מ, יהודה אמיר ג%יי, נתי אמיר (עמר) (פורסם ב-ֽ 09/09/2014)