פסקי דין על חג'בי יזהר | פסקי דין על שלום חג'בי | פסקי דין על יוסף חג'בי | פסקי דין על מגדלי פרחים יכיני |

2618/97 א     31/01/2000




א 2618/97 חג'בי יזהר נ' שלום חג'בי, יוסף חג'בי, מגדלי פרחים יכיני בע"מ




בעניין:
חג'בי יזהר

(הנתבע שכנגד)
ע"י ב"כ עוה"ד
גדעון אליאב ואח'

התובע

נגד
1. שלום חג'בי

2. יוסף חג'בי

3. מגדלי פרחים יכיני בע"מ

(התובעים שכנגד)
ע"י ב"כ עוה"ד
רחל דעבול - גרטל ואח'

הנתבעים

פסק דין
א. העובדות

א.1 התובע והנתבעים 1,2 הינם קרובי משפחה ומתגוררים במושב יכיני. הצדדים ספקו במשותף, שירותי קציר, לחב' מושבי הנגב. העבודה המשותפת החלה שנים רבות קודם לכן, כאשר שלמה חג'בי , אביו של התובע, הנתבע מס' 1 ושמואל חג'בי ז"ל, אביו של נתבע מס' 2, עבדו במשותף, בעבודות הקציר. לימים, נכנסו הבנים, התובע והנתבע מס' 2 בנעלי אבותיהם. (להלן: "הקבוצה").

א.2 שכר הקציר שולם לאנשי הקבוצה, באמצעות הנתבעת מס' 3, אשר קיבלה את התמורה ממושבי הנגב. הנתבעת מס' 3 העבירה לכל אחד מחברי הקבוצה את חלקו היחסי, בהתאם לשעות העבודה/עמידה והתפוקה של כל אחד מהקומביינים, שנמצאו בבעלות חברי הקבוצה, בניכוי עמלה בשיעור של 1% מהתמורה שהתקבלה.

א.3 חלוקת התמורה בין חברי הקבוצה נערכה לפי מספר גורמים:
א.3.1 תפוקת הקומביין
א.3.2 שעות עבודה של כל קומביין
א.3.3 שעות העמידה של כל קומביין
א.3.4 שעות העבודה הכלליות של כל הקבוצה
א.3.5 מספר הדונמים שעובדו על ידי כל חברי הקבוצה

א.4 בשנת 83' רכש אביו של התובע קומביין חדש מדגם 860. בעקבות רכישתו, התגלעה מחלוקת בין אנשי הקבוצה, באשר לפערים בין הספקי הקומביינים השונים. בין אנשי הקבוצה נערכה בוררות, בראשותו של מר נתנאל חג'בי, אשר קבע כי התפוקה של הקומביין החדש, דגם 860 גדולה יותר ב - 5% מהקומביינים הגדולים האחרים, שהיו בבעלותם של יתר אנשי הקבוצה.

א.5 על אף שקביעתו של הבורר היתה יפה לאותה שנה בלבד, קרי, שנת 1983 - המשיכו הצדדים, בהסכמה מיכללא, לנהוג על פי חלוקה זו, לאורך השנים הבאות, עד לשנת 1988.

א.6 בשנת 1988 רכשו הנתבעים 2, 3 (להלן: "הנתבעים") קומביינים חדשים. עם רכישתם, הודיעו הנתבעים לתובע כי הם אינם מסכימים עוד לחלוקת התפוקה הקיימת וכי הם עומדים על כך שהחלוקה, מאותו מועד ואילך, תהא שוויונית.
הנתבעים העמידו עמדתם זו כתנאי לחתימתם על דו"ח חלוקת הפדיון, אשר התובע ערך מידי שנה ואשר על פיו, שילמה הנתבעת מס' 3 את התמורה לחברי הקבוצה.

א.7 על מנת לזכות בתמורת קציר שנת 1988, נאלץ התובע נאלץ להכנע לעמדתם של הנתבעים, על אף שלא הסכים לה. לטענתו, הפער של 5% בין תפוקת הקומביינים, קרי בין דגם 860 אשר בבעלותו לבין הקומביינים מדגם 8060 שהנתבעים רכשו - נותר בעינו. עם זאת, הואיל והוא נקלע למצוקה כלכלית ונזקק לתמורת הקציר, בגין שנת 1988 - הוא נאלץ, כאמור, לוותר על התוספת בשיעור 5%, לאחר שנוכח כי, הנתבעים עמדו בסרבנותם ומיענו לחתום על דו"ח חלוקת פדיון הקציר לשנת 88'. בתאריך 6.5.89 ערך התובע את הדו"ח, לשנת 88', על בסיס חלוקה שוויונית בין הצדדים ובשוליו כתב (נספח ג' לתצהיר התובע):

"הערה חשובה: אין החלוקה הנ"ל לוקחת בחשבון את ה - 5% (חמישה אחוז) שמגיעים לחג'בי שלמה (אביו של התובע - ו.מ.) עבור קומביין פרגוסון 860, כפי שנקבע בבוררות שנערכה בענות קציר 1983, ע"י החבר חג'בי נתי. אבקש להעביר את ההפרשים בחשבון בהקדם".

הנתבעים חתמו על הדו"ח וכספי התמורה חולקו בין חברי הקבוצה.


א.8 בתאריך 22.8.89, כ - 3 חודשים לאחר עריכת דו"ח שנת 88', ערך התובע את דו"ח פדיון הקציר לשנת 89'. בדו"ח זה, כמו גם בדוחו"ת הבאים אחריו, נמנע התובע מלציין את העובדה כי בפועל, השיב את המצב לקדמותו, וזיכה את חלקו בחלוקת תפוקת הקציר בתוספת של 5%. לכאורה, מדו"ח 89' עולה, כי החלוקה, לשנה זו, אף היא נעשתה על בסיס שוויוני. לעניין זה, ראה נספח א4' לתצהיר התובע, ממנו עולה כי חלקיהם של הנתבעים בקומביין 8060 שווה לחלקו של התובע בקומביין 860 - כל אחד מהם זוכה ב - 3386.5 דונם.

א.9 בשנת 94' התחוור לנתבעים, בדיעבד, כי במהלך 5 השנים, משנת 89' ואילך - ערך התובע את דוחו"ת תפוקת פדיון הקציר על בסיס חלוקה לפיה, חלקו זוכה בשיעור של 5% יותר מחלקם של הנתבעים. הנתבעים אינם חולקים כי אישרו בחתימתם את הדוחו"ת הללו, מדי שנה בשנה, אולם לטענתם, הם עשו כן, הואיל ונתנו אמון בתובע ולא שיערו בנפשם, כי לאחר שהתגלעה המחלוקת, בשנת 88', בנוגע לחלוקת התפוקה - אשר הסתיימה בוויתור התובע על חלקו - הוא שב ועשה כן, מאחורי גבם ומבלי ליטול את הסכמתם. לטענתם, הם סמכו את ידם על התובע, ולא בדקו את הדוחו"ת, שהגיש לחתימתם. לראשונה, בשנת 94, שתו ליבם לכך, כי חרף העובדה שהקומביין בבעלותו של התובע עמד שעות רבות, התמורה לה זכה - היתה גבוהה מזו שלהם. עובדה זו עוררה את חשדם , כי התובע נוטל מתוך התמורה שיעור של 5% ביתר . מששאלו על כך את התובע, השיב זה בחיוב ולא כיחד, כי למעט שנת 1988 - בה היתה חלוקת שוויונית, על אפו וחמתו - ביתר השנים, הוא השיב את ההסדר המקורי על כנו.

א.10 הנתבעים סירבו להמשיך ולחתום על דוחו"ת התפוקה שהתובע ערך ובנסיבות אלו, לא בוצעה חלוקת כספי התמורה במהלך השנים 95', 96'.
בנסיבות אלו, הגיש התובע את תביעתו דנן, נגד הנתבעים לרבות נגד הנתבעת מס' 3, אשר החזיקה בכספי התמורה, לתשלום חלקו בתמורה, לרבות שיעור של 5% ביתר.

א.11 במהלך הדיון, הגיעו התובע והנתבעת מס' 3 להסדר, לפיו הנתבעת מס' 3, שילמה לתובע את כספי תמורת הקציר, למעט התוספת בשיעור 5%, אשר נותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, השאלה שעל בית המשפט להכריע בה, הינה באם התובע זכאי לתוספת תמורה, בשיעור 5%, בגין תפוקת הקציר לשנים 95', 96' המגיעה לכדי סך של 19,003 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית, לרבות מע"מ, נכון למועד הגשת התביעה.

א.12 התובע טוען כי פסק הבוררות, אשר זיכה את הקומביין שברשותו מדגם 860, בשיעור 5% נוספים ואשר על פיו נהגו הצדדים, משך שנים - שריר וקיים ולפיכך, הינו זכאי להנות מפירותיו. לטענתו, ההודעה שמסר לנתבעים בדו"ח של שנת 88', בה ציין מפורשות, כי נאלץ לוותר על חלקו הנוסף בתמורה, תוך מחאה ושמירת זכות - העמידה את הנתבעים ו/או היתה צריכה להעמידם על העובדה, כי לא ישוב על וויתורו זה בעתיד. יתירה מזאת, התובע טוען כי חתימותיהם של הנתבעים, מדי שנה בשנה, על הדוחו"ת שערך והציגם בפני
הם, כמוה כראייה להסכמתם לתוכן האמור בהם ומכל מקום, קמה בפני
הנתבעים מניעות החוסמת את דרכם מלהעלות את טענותיהם נגד תוכן הדוחו"ת, שהינן בבחינת טענות בעל פה נגד מסמך בכתב.

א.13 הנתבעים טוענים מנגד, כי התובע הציג בפני
הם מצג שווא, לפיו הדוחו"ת נערכו על ידו, לכאורה, על בסיס חלוקה שוויונית, לאחר שבשנת 88' הבהירו לו את עמדתם, כי עם רכישת הקומביינים החדשים, אין להמשיך בחלוקה ה"הסטורית" ששררה שנים קודם לכן. בנסיבות אלו, הם סמכו על יושרו ותום ליבו של התובע ולא בחנו את הדוחו"ת שהוצגו בפני
הם, לחתימה. יחסי האמון נבנו בין הצדדים, נוכח הקשרים המשפחתיים ביניהם לרבות העובדה שהינם בני אותו מושב וחלקו עבודה משותפת לאורך שנים רבות. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הדוחו"ת על פניהם, אינם משקפים את החלוקה הבלתי שוויונית, בה נקט התובע והואיל והם סמכו על התובע ולא בדקו את מעשיו - נעלמה מעיניהם החלוקה הבלתי שיויונית שהתובע ערך בנוגע לתפוקת הקציר, ללא הסכמתם ומבלי שנטל את אישורם.

א.14 הנתבעים עותרים לבית המשפט לדחות את תביעת התובע, לתשלום תוספת התמורה בשיעור 5% בגין השנים 95', 96'. יתירה מזאת, הנתבעים הגישו תביעה נגדית ובה עתרו לחייב את התובע להשיב להם את הכספים שנטל מהם, ללא רשות, במהלך השנים 91' - 94' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים העמידו את תביעתם הנגדית על הסך של 33,460 ש"ח.

א.15 לעניין התביעה הנגדית, טוען התובע כי אין הנתבעים זכאים לסעד הנתבע, הן מחמת טענת המניעות, הנסמכת על הדוחו"ת החתומים על ידם והן בשל העובדה שלא הובאו ראיות להוכחת סכום התביעה הנגדית.

א.16 בתום חקירתו הנגדית של התובע, ולאחר שהצדדים התפשרו על החלק הארי מסכום התובענה, הסמיכו הצדדים את בית המשפט להכריע במחלוקות שנותרו ביניהם, הן באשר ליתרת התביעה העיקרית והן באשר לתביעה הנגדית, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

ב. דיון והכרעה

ב.1 התובענה העיקרית

מתוך התובענה העיקרית, נותרה במחלוקת סוגייה אחת בלבד והיא שאלת זכותו של התובע, לקבל תוספת תפוקת קציר בשיעור 5%, בגין הקומביין שברשותו, מדגם 860, עבורהשנים 95' ו - 96' , אשר הנתבעים מנעו מבעדו לעשות כן.

ב.2 לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, תצהירי הצדדים על נספחיהם וסיכומי הצדדים - הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית של התובע, בכל הנוגע לסוגייה זו - להידחות.

ב.3 על אף שלא חלה על

פסק דין
זה חובת הנמקה, אפרט בקצרה את הנימוקים העומדים ביסוד מסקנתי:

ב.3.1 אין חולק כי הצדדים, מיכללא, הסכימו להחיל על היחסים שביניהם את תוצאות הבוררות משנת 83', על אף שלא חלה עליהם חובה לעשות כן. בנסיבות אלו, היתה קנויה לנתבעים זכות לבטל את ההסכם מיכללא שנכרת בין הצדדים, עם שינוי הנסיבות.

ב.3.2 מקובלת עלי הטענה, כי רכישת הקומביינים החדשים על ידי הנתבעים, בשנת 88', היוותה שינוי נסיבות, אשר בעטיין, קמה לנתבעים זכות לשוב ולבחון את עקרונות חלוקת תפוקת הקציר בין הקומביינים ולשנות את דפוסי החלוקה, כפי שנקבעו בשנת 83' ואשר נשענו על כלים אחרים, משומשים, אשר לימים, סיימו את תפקידם.

ב.3.3 לפיכך, התובע לא היה רשאי לכבול את הנתבעים, כפי שעשה, להסכם מיכללא, שנכרת לכאורה בשנת 83' ואשר נסמך על ממצאים שנפקותם פקעה. יתירה מזאת, על התובע רבץ הנטל להוכיח, כי תפוקת הקומביין מדגם 860, אשר בבעלותו, עולה בכ - 5% על תפוקתם של הקומביינים החדשים שנרכשו על ידי הנתבעים, בשנת 88'. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

ב.3.4 מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה ה"משבר" שחל ביחסי הצדדים בשנת 88' - אשר מצא את ביטויו בסירובם של הנתבעים לחתום על דו"ח התפוקה, משבר אשר הסתיים בחלוקה שוויונית בין הצדדים, תוך הוספת ה"הערה חשובה", על ידי התובע, לפיה נאלץ לוותר "תחת מחאה", על תוספת חלקו בשיעור 5% - הפקיע את תוקפו של ההסכם מיכללא, שנכרת בין הצדדים בשנת 83', על בסיס תוצאות הבוררות שהיתה ביניהם. סרבנותם הנחרצת של הנתבעים, לחתום על דו"ח 88' - הביאה לביטוי את התנגדותם הבוטה להמשך חלוקת התפוקה, על פי היחסים שנקבעו בשנת 83'. בנסיבות אלו, התובע לא היה רשאי, לאחר חלוף הסערה, לשוב ולערוך את הדוחו"ת, על פי החלוקה ה"הסטורית", תוך השבת המצב לקדמותו, ללא נטילת רשות מפורשת מעם הנתבעים.

ב.3.5 העובדה שהתובע מצא לנכון להעיר בדו"ח 88' את ה"הערה החשובה" , אך מחזקת את המסקנה, כי היה עליו לשוב ולהעיר "הערה חשובה" כל אימת שביקש להכניס שינוי מהותי בחלוקת התפוקה בין הצדדים. בנסיבות אלו, היו הנתבעים רשאים להניח, כפי שעשו, כי כל עוד לא שונו הנסיבות , כי אז, חלוקת התפוקה, על פי הדוחו"ת, הינה שיוויונית.

ב.3.6 טענת התובע, לפיה הנתבעים מנועים מלהעלות כל טענה נגד תוכנם של הדוחו"ת - מחמת עדות בעל פה הסותרת מסמך בכתב - נדחית מניה וביה. הוכח, כי התובע הציג לכאורה, מצג לפיו, ערך את הדוחו"ת, על בסיס חלוקה שוויונית. בנסיבות אלו ונוכח הקושי הרב הכרוך בהבנת הדוחו"ת והנתוח החשבונאי העומד מאחוריהם - מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי חתמו על הדוחו"ת, בנותנם אמון בתובע, כי הוא פועל על פי החלוקה החדשה, השוויונית, עליה הוסכם, לכאורה, החל משנת 88' ואילך.

ב.4 אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אין התובע זכאי לסעד הכספי בגין תוספת תפוקה בשעור 5% עבור השנים 95', 96'.

ב.5 התביעה הנגדית

דחייתה של התביעה העיקרית, משליכה על תוצאות התביעה הנגדית. משנמצא, כי התובע לא היה זכאי לזקוף לזכותו תוספת בשיעור של 5% בכל הנוגע לשנים 95', 96' - ממילא הוא לא היה רשאי לעשות כן, אף בשנים קודמות. לפיכך, לכאורה, זכאים הנתבעים לסעד הכספי, נשוא התביעה הנגדית.

ב.6 דא עקא, צודק התובע בטענתו, כי סכום התביעה הנגדית לא הוכח כדבעי.
בנסיבות אלו והואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקות התלויות ביניהם, על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, סבורתני כי על התובע להשיב לנתבעים, ביחד ולחוד, סכום גלובאלי בסך של 17,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן הפרשי הצמדה בלבד, מיום הגשת התביעה הנגדית ועד למועד התשלום בפועל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, 31.1.00 בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 15.2.00 .
ו. מרוז
- שופטת
תמי ד. / d00261897a.1
בימ"ש שלום אשדוד

תא 002618/97

22
בפני

כב' השופטת ו. מרוז









א בית משפט שלום 2618/97 חג'בי יזהר נ' שלום חג'בי, יוסף חג'בי, מגדלי פרחים יכיני בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/01/2000)