פסקי דין על אברהם הראל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

146/03 עבל     13/01/2005




עבל 146/03 אברהם הראל נ' המוסד לביטוח לאומי




בית הדין הארצי לעבודה

עבל000146/03
אברהם הראל המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: השופטת נילי ארד
, השופט שמואל צור
, השופטת ורדה וירט - ליבנה

נציג עובדים מר יוסף קרא, נציג מעבידים מר דוד בן - הרוש

בשם המערער: עו"ד נירה גולן

בשם המשיב: עו"ד עמי רוטמן
פסק דין
השופטת ורדה וירט - ליבנה
1. 1. בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חגית שגיא ; בל 644/98), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב שארע לו ביום 13.01.96 כבתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2. 2. מן התצהיר שהגיש המערער בבית הדין קמא עולה, כי בתקופה הרלוונטית שימש כיועץ ומנהל תיקי השקעות בבורסה. עובר לקרות האוטם, היה המערער מצוי במערכת זוגית קבועה עם הגב' רחל שטרן. האחרונה עבדה בסניף של בנק הפועלים, בו נוהלו חשבונותיהם של מספר לקוחות שהמערער ניהל את תיקי ההשקעות שלהם. במקביל לעבודתה בבנק, סייעה הגב' שטרן למערער בפעולות אדמינסטרטיביות ובשיווק. אשר לקורותיו ביום הארוע, הצהיר המערער כדלקמן: "בבוקר היום בו ארע האירוע, הגיעה שטרן אל דירתי בבת ים, שם מתגוררת אמי. עם הגעתה, התעמתתי עם שטרן על חשדותי כי קיבלה כספים מלקוחות של החברה בתמורה לייעוץ שקיבלו ממני וכי לא העבירה כספים אלה אל חשבון החברה... כתוצאה מכך התפתח ביני לבין שטרן ויכוח קשה, אשר נמשך מספר שעות, במהלכו התרגזתי וצעקתי על שטרן... מאחר ובתקופה שקדמה לאירוע הייתה לי מערכת יחסים אישית עם שטרן, ומאחר והיה מדובר בסכומי כסף גדולים אשר לא ידעתי כיצד אתמודד עם היעלמותם, גרמו לי הויכוח המר והגילוי המרעיש אשר נבע מהודאתה של רחל לסערת רגשות גדולה, והרגשתי כי אני מתפוצץ עד כדי איבוד עשתונות... לאחר מספר שעות של ויכוחים, הרגשתי לפתע לחצים בחזה ומחנק שהכאיבו לי מאד, וביקשתי משטרן לקחת אותי לטיפול רפואי".
הגב' שטרן ציינה בהודעתה לחוקר המוסד, ששיחתה עם המערער ביום הארוע הייתה בעניינים אישיים, ובלשונה "באותו יום 13.01.96 אני הגעתי אל ד"ר אברהם לדירה שלו בבת ים... והודעתי לו שאני רוצה לסיים את מערכת היחסים האישיים בינינו מסיבות אישיות... וזה פגע בו והתחיל להתווכח איתי" עם זאת ציינה הנ"ל כי אין אפשרות להפריד לחלוטין בין היחסים האישיים לבין ענייני העבודה של המערער. הגב' שטרן ציינה בהודעתה ובעדותה בבית הדין, כי המערער קיבל שיחת טלפון מברוקר בשם עודד ברקוביץ במהלכה התרגז המערער. בהודעתו הראשונה לחוקר המוסד לא הזכיר המערער שיחה כאמור. בהודעתו השנייה, ענה בשלילה לשאלה האם בנוסף לויכוח עם גב' שטרן היה לו ויכוח נוסף באותו היום. בהמשכה של אותה הודעה טען, כי יכול להיות ששוחח עם מר ברקוביץ בטלפון, אך אינו זוכר כל פרטים בקשר לכך כיוון ש"איבד הכרתו" עקב האירוע הלבבי.

3. בית הדין קמא, לאחר שנתן דעתו לכלל העדויות, קבע כי המערער לא הוכיח קרותו של ארוע חריג ביום 13.01.96, בציינו כי "קיימות שתי גירסאות שונות לחלוטין לגבי האירוע הנטען, ולא ניתן לקבוע מה היו הנסיבות העובדתיות שקדמו לאירוע זה". בית הדין יחס אף משקל לעובדה, שבתביעה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הוא ציין בסעיף "תאור הפגיעה: כיצד נגרמה ובמה התעסקת בעת הפגיעה", כי עבד עם הגב' שטרן בהכנת חומר בנוגע לתביעות כספיות, ובטופס 250 מיום 14.05.96, צויין כי "עבודתו הייתה בשבת היות שהייתה דחיפות בהכנת פרוייקט השקעות עבור לקוח בחו"ל", בשני מסמכים אלה לא ציין המערער כל ויכוח שהתנהל בינו לבין הגב' שטרן.

4. במהלך קדם הערעור שנוהל בהליך, ביקשו הצדדים למען קיצור זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שיחשבו לסיכומים בכתב מטעמם, וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

5. עיקר טענות המערער הינן כנגד קביעת בית הדין קמא, כי לאור הגרסאות השונות העולות מהודעות ועדויות המערער והגב' שטרן, לא ניתן לקבוע אל נכון את הנסיבות שקדמו לאירוע האוטם. על פי המערער, יש להבין את עדותה של גב' שטרן ברצונה להרחיק עצמה מכל אחריות להתרגזות ולאוטם ומכל מקום על פי שתי הגרסאות התלקח ויכוח עובר לאירוע האוטם, משכך היה על בית הדין לפסוק כי הוכח קיומו של ויכוח ולהחליט איזו גירסה עובדתית הינו מעדיף.

6. בא כח המוסד סמך טענותיו על פסיקת בית הדין קמא וטען כי אין מקום שבית דין זה יתערב בעובדות שקבע ובמסקנותיו מן העובדות.

7. לאחר שעיינו בכלל החומר שבפני
נו, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא, אשר התרשם מכלל הראיות והעדים שבאו בפני
ו. המערער לא השכיל להוכיח מסכת עובדתית שלמה וקוהרנטית התומכת בטענתו כי ארע לו אירוע חריג בעבודתו. לא למותר לציין בעניין זה, אף את הדברים הבאים, שבהצטברם תומכים במסקנת בית הדין קמא:

א. א. אף כי בהודעתו לחוקר המוסד לא הזכיר המערער כל ויכוח עם מר ברקוביץ, הנה אנו מוצאים בכתב התביעה הראשון שהגיש לבית הדין קמא, כי בעודו מתווכח עם הגב' שטרן "קיבל התובע טלפון מהעיר ניו יורק, ארה"ב מברוקר בשם עודד ברקוביץ... בשיחה אישר אותו ברוקר שלקוח של התובע הפסיד כמיליון דולר ארה"ב בעסקה כושלת, בארצות הברית. דיווח זה גרם לתובע לזעזוע של ממש והשפעת הודעה זו בנוסף לויכוח החריף שנוהל עוד קודם לכן לאוטם החריף שקיבל התובע מיד בסמוך לאחר סיום השיחה". גרסאות אלו של המערער עצמו, אינן מתיישבות זו עם זו.

ב. ב. המערער ציין, כי האוטם נגרם כתוצאה מן ה"גילויים המרעישים" שעלו בויכוח עם הגב' שטרן, בעוד שמהודעותיו לחוקר המוסד, עולה כי החשדות כנגד הגב' שטרן קיננו בו עוד לפני הויכוח הנטען וכי הוא עצמו מיחס את האוטם אף לתנאי עבודתו בכללותם ולמתח שבו היה שרוי, לאמור "לבטח יש השפעה מכרעת לטיב העבודה, לשעות העבודה הרבות, למתח הרב ששרר ביני ובין רחל שטרן באותה תקופה בגלל חששות לקנוניה מצידה נגדי על התקף הלב". וכן "אני חוזר ומציין את העובדות הבאות באופן כללי היו בעיות רציניות ביותר בתיק ההשקעות שאני ניהלתי בבנק הפועלים... ולי היו חששות שרחל וחברה לילדות יוני שקד עושים יד אחד מאחורי גבי... והייתי זקוק נואשות לכסף הזה בגלל שאלף המצב בשוק ההון הישראלי היה גרוע מאוד. בתיק ההשקעות שהתנהל כבר בבנק הפועלים הפסיד, לא היו הכנסות ומצד שני גרושתי תובעת ממני חוב למזונות בסדר גודל של חמש מאות אלף ₪ שבגללם נעצרתי פעמים...".

ג. ג. אשר לחריגותה של השיחה עם מר ברקוביץ, ככל שהתנהלה, מציין המערער "אבל אין לזה שום קשר לענייני השיחות ביני ובין עודד ברקוביץ לבין רחל שטרן לבין עורכי דין נמשכו במשך מספר שבועות לפני האירוע וגם אחרי האירוע". משתמע מהודעתו של המערער, כי אף אם התנהלה שיחה עם מר ברקוביץ, המערער לא ראה בכך עניין חריג.

ד. ד. גם אם התנהל ויכוח בין המערער לגב' שטרן, הרי שאף המערער מציין כי נגרמה לו סערת רגשות גדולה, עת שערך לטענתו בירור עמה בענייני עבודה, דווקא בשל העובדה שהיה מצוי במערכת יחסים אישית עמה. צא ולמד שגם המערער סבור שהתרגשותו נגרמה בשל סיבות מעורבות - אישיות והקשורות לענייני עבודה ואין בידו, אף לשיטתו, ליחס את הארוע, אך ורק או בעיקרו, לעבודתו.

ה. ה. לא מצאנו במסמכים הרפואיים, אף לא בגליון קבלת החולה מיום 13.01.96, איזכור של התרגזות חריגה. ומאידך מצאנו, כפי שציין בית הדין קמא, כי במסמכים לא צויינה תופעה של איבוד הכרה, אשר לשיטת המערער היא הסיבה לכך שאינו זוכר את שיחת הטלפון עם מר ברקוביץ, ככל שהתנהלה, או את פרטיה. נהפוך הוא, בגליון האמור צויין מפורשות שמצבו הכללי של המערער עם קבלתו היה "משביע רצון, הכרה מלאה משתף פעולה מתמצא בזמן ובמקום".

8. לאור קביעותיו של בית הדין האזורי והאמור לעיל, אין בידינו לקבל את הערעור, לקבוע כי אירע למערער אירוע חריג ולהורות על מינוי מומחה - יועץ רפואי.

9. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג' בשבט התשס"ה (13 בינואר 2005), בהעדר הצדדים.
_______________ _______________ _____________________
נילי ארד
, שופטת שמואל צור
, שופט ורדה וירט - ליבנה
, שופטת
_____________________ _________________________
מר יוסף קרא, נציג עובדים מר דוד בן - הרוש, נציג מעבידים









עבל בית הדין הארצי לעבודה 146/03 אברהם הראל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/01/2005)