פסקי דין על אורית חיון | פסקי דין על אסתר סעד

5538-08/13 תאמ     30/09/2014




תאמ 5538-08/13 אורית חיון נ' אסתר סעד








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 5538-08-13 חיון נ' סער






בפני

כב' השופט
אילן סלע


אורית חיון

התובעת


נ ג ד


אסתר סעד




הנתבעת





פסק דין



1.
התובעת הגישה שטר – שיק על סך של 70,000 ₪ - לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר והתנגדותה התקבלה.

2.
בתצהיר שתמך בהתנגדות, טענה הנתבעת כי לבקשת בנה, מר שלום סעד, היא מסרה שיק בטחון כנגד הלוואה שקיבל הבן ממר פליקס חיון, בעלה של התובעת. בתצהירה, הנתבעת לא חלקה על קבלת ההלוואה ואך טענה כי היא נפרעה במלואה על ידי הבן ואף ביתר, והתובעת סירבה להשיב את השיק שנמסר כאמור, לביטחון. כך גם טענה בתצהיר שהגישה לקראת דיון ההוכחות.

3.
את טענתה תמכה הנתבעת בתצהירו של בנה, מר סעד, אשר טען אף הוא כי קיבל את ההלוואה ממר חיון וטען כי פרע אותה במלואה ואף שילם 4,000 ₪ ביתר. לדבריו,
מר חיון סרב להשיב לו את השיק שניתן לביטחון והעבירה לתובעת – אשתו.

4.
בדיון שהתקיים ביום 28.09.14 ביקש ב"כ הנתבעת להרחיב את חזית המחלוקת ולטעון כי ההלוואה כלל לא נתקבלה וכי השיקים שנמסרו לבנה – האחד בסך של 19,000 ₪ והשני בסך של 18,800 ₪, כלל לא נפרעו על ידו.

5.
ואולם, לא זו בלבד ששטר בטחון ניתן ביד צד לחוזה כדי שתהיה לו זכות תביעה מכוח השטר בנפרד מזכות התביעה העומדת לו מכוח החוזה, שכן לוּ היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על ידי נתינת שטר הביטחון הייתה מסוכלת (ע"א 485/67 "גילת" חברה בע"מ נ' קולנוע "אסתר" (פורסם בנבו, 31.12.67), וחזקת התמורה לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את "מימוש הביטחון" על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו (
ע"א 421/74 שגן נ' מדר, פ"ד כט
(1) 445, 446 (1974); ע"א (מחוזי-מרכז) 22401-05-14 לסרי נ' אוצר הארץ שמיטה בע"מ (פורסם בנבו, 22.09.14)). ולא זו בלבד שמדובר בהרחבת חזית ובטענה העומדת בסתירה מוחלטת לטענות הנתבעת ובנה בתצהירים שהגישו, בהם כאמור, הודו בקבלת ההלוואה, אלא שניתן להיווכח כי השיקים חתומים בחתימת היסב ומוטבע עליהם כיתוב הבנק המלמד כי הם הוגשו לבנק לפרעון. מה שמטיל ספק במהימנות טענות הנתבעת ובנה.

6.
לא נותר אפוא, לדון אלא בטענת הנתבעת כי ההלוואה כנגדה ניתן השיק נפרעה. בעניין זה לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל לפתחה להוכיח טענתה זו.

7.
לא זו בלבד שעדותה של הנתבעת נמצאה לא מהימנה, בין היתר נוכח התעקשותה כי כנגד בעלה לא נוהלו כל הליכי הוצאה לפועל, שעה שמנסח המקרקעין שהוגש עולה במפורש היפוכו של דבר שכנגד בעלה של התובעת נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל, כמו גם בשל סתירת טענתה כי השיקים שנמסרו לבנה לא נפרעו כאמור, אלא שלמעשה, חוץ מטענת בן הנתבעת, מר סעד, שנטענה בעלמא ללא כל אסמכתא, לא היה בידה להציג כל ראייה אודות הפירעון הנטען.

8.
מר סעד טען אמנם כי שילם למר פליקס במזומן בכל חודש סך של 2,500 ₪, ואולם גם תשלום במזומן ניתן היה לגבות בראיות - אם בהוכחת משיכת מזומן בסכום זה, שעה שמדובר בתשלום לאורך זמן במועדים קבועים, ואם בדרך אחרת.

9.
יתרה מזאת, מר סעד טען, כי מר פליקס קיים עמו שיחות טלפון בכל ראשון או עשירי לחודש בהן הוא נדרש להעביר לו את התשלום החודשי. ואולם, הנתבעת לא הצטיידה בפלט שיחות המעיד על כך על אף שיכולה הייתה לעשות זאת בנקל. לדברי מר סעד, גם אחיו היה יכול לתמוך בטענה זו. ואולם, האח לא התייצב לדיון. ההלכה מקדמת דנא היא כי הימנעות מהבאת ראייה מקימה חזקה כי ככל שהראייה או העד היו מתייצבים בבית המשפט, הדבר היה פועל לחובת מי שנמנע מלהביא את אותה ראייה (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)).

10.
צודק גם ב"כ התובעת כי לא הוצגה כל פנייה של הנתבעת או של בנה אל התובעת או אל בעלה להשבת השיק בשל השבת ההלוואה, והנתבעת אף לא ביטלה את השיק.

11.
אל מול כל אלו התרשמתי ממהימנות גרסתה של התובעת.


12.
הנתבעת לא עמדה אפוא, בנטל להוכיח את פירעון ההלוואה כנגדה ניתן השיק.

התובעת רשאית אפוא, להמשיך בהליכי הוצל"פ בכל הנוגע לשיק נשוא התובענה.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 6,000 ₪.

ניתן היום,
ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 5538-08/13 אורית חיון נ' אסתר סעד (פורסם ב-ֽ 30/09/2014)