פסקי דין על יעקב ניניו | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב | פסקי דין על ערן קאופמן (מנהל מיוחד) | פסקי דין על יוסף ספיר |

7994-05/10 פשר     02/10/2014




פשר 7994-05/10 יעקב ניניו נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, ערן קאופמן (מנהל מיוחד), יוסף ספיר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 7994-05-10 ניניו ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב
ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
15

בפני

כב' השופטת
חנה פלינר


מבקש

יעקב ניניו


נגד


משיבים

1. כונס נכסים רשמי תל אביב
2. ערן קאופמן (מנהל מיוחד)
3. יוסף ספיר



החלטה

לפני בקשה למתן הוראות בעלת שני ראשים; האחד, האם חובו של מר ספיר ייחשב כחוב הכולל ריבית מוסכמת (כאשר הריבית הינה ריבית על פי חוק הוצאה לפעול, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל")) או אז חל על החוב סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), או שמא חל על החוב סעיף 75 לפקודה העוסק בחוב שאיננו כולל ריבית מוסכמת עד לצו הכינוס.

במילים אחרות, האם ריבית שהוטלה מכוח חוק הוצאה לפעול יכולה להחשב לריבית מוסכמת על מנת למלט את החוב מהוראות סעיף 75 לפקודה.

השני, האם החלטת בית המשפט להעניק מחצית מהריבית לנושיו של המבקש (החלטה מיום 18.11.2013), תחול רק על הריבית הנצברת מיום מתן צו הכינוס ועד התשלום בפועל.

עמדות הצדדים


באשר למחלוקת הנוגעת לאופן חישוב הריבית, סבר הנאמן כי ריבית שהוטלה מכוח חוק ההוצאה לפועל, מהווה ריבית "מוסכמת" עליה תחול הוראות סעיף 134(א) לפקודה, שכן בכל הליך יש לקרוא הסכמה מכללה לקיום הוראות הדין. או אז מורה סעיף 134(א) כי חישוב הריבית לא יעלה על אופן החישוב על פי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.

באשר לפרשנות ההחלטה מיום 18.11.2013, הנאמן לא התייחס אליה מפורשות.

לעומת עמדת הנאמן, החייב סבור כי כאשר אין בין החייב לנושה הסכם מפורש המסדיר את שעור הריבית במידה והחוב איננו מסולק במועד, חל סעיף 75 לפקודה. לדידו לא ניתן לראות בהוראות חוק ההוצאה לפעול, כהסכמה על שיעור הריבית כיון שהללו נכפות על החייב על פי דין. כיון שבמקרה דנן אין בנמצא הסכמות בין החייב לנושה, חל סעיף 75 לפקודה ומכוחו יש להוסיף על הקרן הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לא צמודה בשיעור 3% לשנה, כמצוות סעיף 1 לפקודה.

בהתחשב במחלוקת הנוגעת לאופן חישוב הריבית שנתגלעה בין החייב לבין הנאמן, אשר יכולה להיות רלבנטית למקרים נוספים פרט למקרה זה, ביקשתי ביום 18.6.2014 את התייחסות כונס הנכסים הרשמי לעניין זה.

חרף החלטה זו ועל אף שחלפו למעלה משלושה חודשים, לא הוגשה לתיק בית המשפט עמדת כונס הנכסים, על כך אין לי אלא להצר.

דיון והכרעה
אופן חישוב הריבית

במחלוקת בין החייב לנאמן הנוגעת לאופן חישוב הריבית, דעתי כדעת החייב.

המחוקק הסדיר את שיעורי הריבית בחובות אשר נתגבשו עובר למתן צו הכינוס בשני סעיפים אליהם הפנו הצדדים. סעיף 75 לפקודה עוסק בחובות אשר אינם כוללים הסכמה בין החייב לנושה לשיעור הריבית, בעוד שסעיף 134(א) עוסק בחובות הכוללים הסכמה שכזו.
הובהר כבר לא אחת בפסיקת בתי המשפט כי מטרת הוראות אלו הינה שמירה על ערכם הריאלי של החובות.

אקדים ואבהיר כי סבורני שלא ניתן לראות בריבית מכוח חוק ההוצאה לפועל כריבית הסכמית או ריבית מוסכמת המביאה את החוב לשערי הוראות סעיף 134(א) לפקודה. ריבית זו נכפית על החייב במסגרת הליכי הוצאה לפעול ועל כן היא אף עוגנה בחוק (ראו הערתו האחרונה של כבוד השופט חזק בפש"ר 5583/09 מזל כחלון נ' כונס הנכסים הרשמי באר שבע והדרום, פורסם בנבו (2013) (להלן: "עניין כחלון")).

אך בכך לא סגי, שכן עמדתי הנ"ל אף עולה בקנה אחת עם מטרות סעיף 134(א) לפקודה. אבהיר את הדברים.

בסעיף 134(א) לפקודה מצא המחוקק לנכון להתערב ולהגביל את שיעור הריבית המוסכמת, כאשר זו עולה על הקבוע בחוק פסיקת ריבית. מטרת הגבלה זו היתה שלא להעדיף את הנושה בעל ההסכמות עם החייב על חשבון הנושים נעדרי ההסכמות (ראו רע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מז(4) 866 (1993)).

בעניין כחלון הנ"ל הסביר כבוד השופט חזק כי בדומה לרציונאל של סעיף 134(א) לפקודה, המבקש ליצור אחידות בין נושים הנהנים מריבית מוסכמת לבין נושים שאין נהנים מריבית מוסכמת, אין להעדיף נושה אשר פנה לרשות להוצאה לפעול למימוש השטר זמן רב קודם למועד צו הכינוס והספיק לצבור "לזכותו" את הריביות המיוחדות לחוק ההוצאה לפועל, על פני נושה אשר פתח הליכי ההוצאה לפועל רק זמן מועט בטרם הוכרז החייב כפושט רגל ולא הספיק להנות מאותה צבירת ריבית. שכן על פי עמדת הנאמן הראשון יבוא בשערי סעיף 134(א) לפקודה בעוד השני יוגבל לסעיף 75 לפקודה.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר חלק ניכר מתיקי פשיטות הרגל הנידונים בבתי המשפט מושתתים על חובות אשר נפתחו בגינם תיקי הוצאה לפעול.

לפיכך אני מקבלת את עמדת החייב וקובעת כי על הנאמן לערוך את חישובי הריבית עד למועד הכינוס על פי הקבוע בסעיף 75 לפקודה.

פרשנות החלטת בית המשפט מיום 18.11.2013

כאמור, חלקה השני של הבקשה נוגע לפרשות החלטת בית המשפט, כבוד השופטת אברהמי, מיום 18.11.2013 שזו לשונה:
"לתיק הגיעה עמדתו המשלימה של הכנ"ר והאמור בה מקובל על בית המשפט. בנסיבות העניין ובהסכמת הנאמן (כאמור בעדכונים שהוגשו על ידו), לנושים תועבר מחצית מסכום הריבית בהתאם לחישובי הנאמן (והיתרה תוכל להיות מועברת לחייב)."

הנה כי כן, לשון החלטת כבוד השופטת אברהמי אינה מבחינה בין התקופה קודם לצו הכינוס לבין התקופה שלאחר צו הכינוס. אף בחינת עדכון הנאמן מיום 6.11.2013 בו ניתנה הסכמתו האמורה, איננה מלמדת על הבחנה בין התקופות האמורות בגישת הנאמן.

כפי שציינתי לעיל, בתגובת הנאמן לא מצאתי התייחסות מפורשת לשאלה זו, אך עיון בעמדתו ובהחלטת כבוד השופטת אברהמי הנסמכת על הסכמת הנאמן מלמד כי גם בשאלה זו הצדק עם החייב.

על כן, אני מורה כי על הנאמן להפחית מחצית מהריבית לנושים, הן ביחס לתקופה קודם לצו הכינוס הן ביחס לתקופה שלאחר צו הכינוס.




ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.













פשר בית משפט מחוזי 7994-05/10 יעקב ניניו נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, ערן קאופמן (מנהל מיוחד), יוסף ספיר (פורסם ב-ֽ 02/10/2014)