פסקי דין על אביטל שמואל | פסקי דין על משרד הבריאות

5454/01 עב     01/01/2002




עב 5454/01 אביטל שמואל נ' משרד הבריאות





אביטל שמואל

בעניין:
המערער
גב' א. ירון-אונגר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. משרד הבריאות

2. המרכז הארצי לפיצויי נפגעי גזזת

המשיבות
הגב' מ. נעים
מפמת"א-אזרחי
ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

1. ביום 16.7.01 הגיש המערער, באמצעות באת-כוחו, ערר על החלטתה של ועדת המומחים מיום 27.12.00, שעפ"י החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן : "החוק") שקבעה כי לא הוכח כי העורר קיבל "טיפול בהקרנות" כמשמעו בחוק, ובהעדר תשתית ראייתית כאמור - נדחתה תביעתו (להלן : "הוועדה").

טוען המערער כי בין השנים 1955-1956 בהיותו בן 10 שנים, קיבל טיפולים של הקרנות במכונות, משיכת דבק על הראש, משיכת שיער, מריחת יוד ומשחות, מריטת שיער, וזאת במרפאת "ose" בעיר ספרו שבמרוקו. מאז סובל הוא מהתקרחות שיער, כתמים ונגעים בקרקפת, נשירת שיניים, כאבי ראש, עצבנות וחרדות, ובשנים האחרונות ממנגיומה.

טוען עוד העורר כי הסברו לוועדה לפיו הוכנס ראשו למכונה ולא ששמו לו מכונה מעל הראש - אינו צריך להיות סיבה לדחיית תביעתו, ודאי כשהיה אז בן פחות מ-10, וקשה לזכור או לקבל פרטים מדוייקים מילד צעיר.
לערעורו צירף תצהיר, תצהיר אחיו הצעיר ממנו וחומר רפואי.
2. בתשובתו מיום 29.10.01 (שמשום מה חסרה בתיק ביה"ד) טען המשיב כי קביעת הועדה מעוגנת בחומר הראיות שהיה מונח בפני
ה ובבדיקות הרפואיות שנערכו למערער, ומשלא נפל פגם בהחלטתה - יש לדחות הערעור.

טוען המשיב כי הועדה היא ועדת מומחים שעפ"י סעיף 8 לחוק כי ביה"ד היושב כערכאת ערעור אינו שומע עדויות. משכך, ביה"ד אינו יכול להתייחס לתצהירים שהוגשו, ושלא היו בפני
הועדה, כמו גם לחומר רפואי המאוחר לועדה, מה גם שהמחלות נבחנות ע"י ועדה רפואית שלאחר ועדת מומחים (אם הוכרה התביעה). משכך, לא ישים עצמו ביה"ד בנעלי הועדה.

לגופא - טען המשיב כי המערער הופיע בפני
הועדה, טען טענותיו, קרקפתו נבדקה ע"י הרופאים שבועדה וכן ע"י רופאה דרמטולוגית.
הועדה דחתה הערר לאחר שבחנה כל העובדות והממצאים שבפני
ה ולאחר שהתייחסה אליהם. משהגיעה הועדה למסקנתה עפ"י קובץ מודן (העדר רישום), התביעה ומסמכיה, עדות המערער (וללא עדים מטעמו - שכן לא הופיעו כאלה) ובדיקת הקרקפת - ביצעה מלאכתה כמתחייב.

3. משהופיעו הצדדים לדיון ביום 6.11.01 טענו באות-כוח הצדדים טענותיהם :

המערער הוסיף וטען כי משמדובר באירוע שלפני כ-50 שנה אין למצוא עדים בין החיים, ואין בכך כדי לפגוע בזכותו של העורר. העובדה כי לא נמצאו סימנים בקרקפת או כי לא מצוי שמו בקובץ מודן, אין בה כדי לשלול זכאותו. באשר לטיפול שקיבל - לו התייחסה הועדה לתביעתו ולעדותו, תוך התייחסות לעובדה כי היה ילד בעת הטיפולים - היה על הועדה להעתר לתביעתו. על הועדה להתייחס למסמכים שצורפו ולזמנו שוב לדיון בפני
ה.
המשיב הוסיף וטען כי אין להתעכב בהחלטה שנתקבלה ע"י הגוף המוסמך ודאי כשאין בפני
נו חוסר סבירות קיצוני.
בפני
הועדה, לאחר ששקלה כל הנתונים שבפני
ה, לא הייתה אינדיקציה שהמערער קיבל טיפול בהקרנה.
מהדוגמאות (של תובעים אחרים) אליהם הפנתה ב"כ המערער אשר בשתיים הופיע שם התובע בקובץ מודן, ובאחרת - היה עדות תומכת על קבלת טיפול בהקרנה - ניתן ללמוד כי הועדה מפעילה שיקול דעת בהחלטתה.
למערער לא היו עדים נוספים, ואין בפני
ה סימן לטיפול בהקרנה שקיבל ואין בפני
ביה"ד נתון מהותי שיצדיק החזרת הענין לועדה.

4. לאחר עיון בכל החומר שבפני
י - להלן הכרעתי :

א. סעיף 8 לחוק קובע סמכותה של הועדה, וזוהי לשונו :
"(א) השר ימנה ועדת מומחים; חברי הועדה יהיו שופט או שופט בקיצבה שימונה בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון הווא יהיה יוב ראש הועדה, ושני רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון.
(ב) ועדת המומחים תדון בתביעה ותקבע אם לתובע או לאדם שמכוחו מוגדת תביעת שאירים כאמור בסעיף 10 (להלן - תביעת שאירים), ניתן טיפול בהקרנה.
(ג) ועדת המומחים לא תהיה קשורה בדיני הראיות וסדרי הדין פרט להראות וכללים שיקבע שר המשפטים.
(ד) קביעות ועדת המומחים יהיו מנומקות.
(ה) ועדת המומחים רשאית לקבוע את
סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק
זה."

סעיף 14 (א) לחוק קובע סמכות ביה"ד בערר על החלטת הועדה, בהאי לישנא :

"קביעת ועדת המומחים ניתנת לערעור לפני בית דין איזורי לעבודה."

ב. המחוקק הראשי ראה לציין כי בענין הועדה הרפואית סמכות ביה"ד היא כסמכותו על ועדה רפואית שעפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, קרי : בטענה משפטית.
באשר לסמכות ביה"ד בערר על ועדת המומחים - לא נקבע קריטריון זה.
הנה כי כן ביה"ד יושב כערכאת ערעור על החלטתה של ועדה שלה המומחיות. אזכיר כי עסקינן בועדה בראשות שופט בדימוס וששני חבריה האחרים - רופאים.
ככל שעסקינן בערעור על ערכאה קמא - אין ערכאת הערעור שומעת עדויות, במקומה של הערכאה קמא. ערכאת ערעור אף אינה שומעת עדויות כאלה, שמטעם כזה או אחר - לא הובאו בפני
ערכאה קמא (ככל שאין עסקינן ב"עובדות חדשות שנתגלו").
ערכאת הערעור בוחנת הראיות שהיו בפני
ערכאה קמא, מול קביעתה והנמקתה של זו.
בענייננו, יפים הדברים עוד יותר משערכאה קמא - מקצועית-היא. אם בערעור על פס"ד אין לומר כי המותב קמא "עדיף" על זה שבערעור (למעט בהתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות) בענייננו - שאני.
ועדת המומחים - כשמה כן היא. ממילא, על ביה"ד לשקול בזהירות התערבותו בקביעתה, ועליו לעשות כן אם נפל פגם בפעולתה - ולא אם היה מגיע ביה"ד להחלטה אחרת, מה גם שאין לביה"ד הכלים להחלפת שיקול דעתו בזה של הועדה. ככל שועדת המומחים שמעה הראיות שבפני
ה, בחנה ושקלה אותן, בדקה המערער (רפואית) - שיקללה כל הנתונים שבפני
ה והגיעה להחלטה סבירה ומתקבלת על הדעת, כזו שאינה מתעלמת מהחומר שבפני
ה - אין מקום להתערבות ביה"ד ולהחלפת שיקול דעתו בשיקול שבמומחיות.

ג. בהליך שבפני
נו התייחסה הועדה לכל הראיות שבפני
ה (לצערנו, הובאה בפני
ה אך עדות המערער עצמו), הן מפיו של המערער, הן מקובץ מודן (העדר רישומו של המערער בקובץ) והן לסימנים בקרקפת (להעדרם). מהמקובץ - הגיעה הועדה למסקנתה.

מקבלת אני טענת המשיב כי הועדה התייחסה לנתונים שבפני
ה בכללותם. הועדה ראתה לקבל גם חוו"ד דרמטולוג, בה נקבע כי אין סימנים לקבלת טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק.

ראוי לציין כי המערער טען בפני
הועדה כי "שמו ראשו במכונה" וכי "המכשיר כאב מאוד" - תיאור שאינו מתאים במיוחד להקרנה (אף בהבנתו של הדיוט). כך המצב אף לאור אמירתה של ועדת המומחים בהליך אחר (ענין בתיה נהרי) אליו הופנינו ע"י המערער.
החוק קובע כי "נפגע" הוא מי שועדת מומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה (ואח"כ קבעה ועדה רפואית כי לקה במחלה) (ס' 81, תקנה
4).
מדובר כאמור בקביעה שהינה בחלקה עובדתית ובחלקה עובדתית-רפואית , ויחדיו יוצרות הן מסקנה משפטית, קרי : התובע "נפגע" כהגדרתו בחוק - או שאינו כזה.
אני רואה פגם בנסיונה של הועדה לבחון זכאותו של המערער שלא בדרך אחת בלבד, תוך שמיישמת היא את העקרון שיש להיטיב עמו. הועדה לא הסתפקה במבחן אובייקטיבי של סימנים בקרקפת (בועדה וע"י בדיקת דרמטולוג), ואף לא הסתפקה ברישום בקובץ מודן, אלא אף התייחסה לדברי המערער.
מנסיונה ומומחיותה יודעת הועדה להעריך הנתונים ולקבוע כי מכל המקובץ - אין לקבוע כי עבר טיפול בהקרנה כמשמעו בחוק.
הועדה ערה לעובדה כי למערער אין עדים ואף לכך כי כילד קשה לקבל תיאור מדויק וברור - עם זאת, מרבית התובעים עפ"י החוק נדרשים לתיאור טיפולים שקיבלו בהיותם צעירים ולחלקם - לדאבון לב - אין עדים.

לאחר ששקלתי קביעת הועדה - לא מצאתי פגם בפעולתה שנעשתה בשיקול דעת ובמומחיות.
לאור כל האמור - נדחה הערעור.
אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ח בחשון, תשס"ב (14 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי
, שופטת

קלדנית - אפרת זוהר.
1
בתי הדין לעבודה
עב 5454/01
בית הדין האזורי לעבודה בת"א - יפו
01/01/2002

כבוד השופטת שרה מאירי

בפני








עב בית דין אזורי לעבודה 5454/01 אביטל שמואל נ' משרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 01/01/2002)