פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על אשר קילגור | פסקי דין על תומר אלי בן חמו | פסקי דין על רינה מזרחי |

22430-04/13 תאק     29/09/2014




תאק 22430-04/13 בנק הפועלים בע"מ נ' אשר קילגור, תומר אלי בן חמו, רינה מזרחי








בית משפט השלום בחדרה



תא"ק 22430-04-13 בנק הפועלים בע"מ
נ' קילגור ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין – פלדמן

התובע
בנק הפועלים בע"מ
ח.פ. 530000118


נגד

הנתבעים
1. אשר קילגור

ת.ז. 024331720
2. תומר אלי בן חמו


ת.ז. 60463890

3. רינה מזרחי


ת.ז. 028508232



החלטה

לפניי שתי בקשות רשות להתגונן, אשר הוגשו על ידי הנתבעים 2 ו-3 שבכותרת, מי שנתבעו מכח ערבותם לחוב הנתבע 1 בגין הלוואה שנטל מאת התובע, ע"ס של 150,000 ₪ מיום 29/3/11, ואשר יתרתה, נכון למועד הגשת התביעה, עמדה על סך של 112,016 ש"ח.

יצויין כבר בפתח הדברים כי הנתבע 1 לא התגונן כנגד התובענה.

לטענת הנתבע 2 (להלן: המבקש) לא גילה לו התובע מידע מהותי בטרם החתימה על כתב הערבות, שלו גולה לו לא היה חותם, כגון, כי החייב העיקרי הוגבל מספר פעמים בבנק והיה מסובך בחובות. עוד טען המבקש כי הבנק לא פנה בדרישה מקדימה לחייב העיקרי, ולא פעל כנגדו, ועל כן אין ולא היה מקום להגיש התובענה דנן כנגדו. מעבר לכך טען המבקש כי התביעה חסרה מסמכים מהותיים אשר חסרונם פגם ביכולתו להעלות טענותיו, כי הבנק הפר חובות זהירות כלפיו וכי הריבית הנדרשת אינה תואמת את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.

לטענת הנתבעת 3 (להלן: המבקשת) חתמה על כתב הערבות מבלי שקיבלה כל הסבר בנוגע למהות הערבות, ואף הובהר לה כי ממילא חתימתה הינה "פורמלית" בלבד, שהרי יש ערב אחר שהוא הערב העיקרי. לשיטתה הסבירה לפקידת הבנק כי היא עצמה אחרי "איחוד תיקים", ועל כן אל לו לבנק להסתמך עליה, ואולם הפקידה ביטלה את דבריה בהסבר כי היא חותמת כ"ערבה שולית" ובכך הציגה בפני
ה מצג שווא. עוד טענה, כי התובע הפר את חובותיו כלפיה שעה שלא הסביר לה מטרת ההלוואה, סכומה, תקופתה, והריבית המוסכמת לרבות הריבית החריגה.

לשיטתה, חתמה על כתב הערבות רק ביום 31/3/11 ולא ביום 29/3/11 כפי שעולה מהמסמך שהוגש לתיק על ידי התובע, עובדה הידועה לה בשים לב לכך שהיא עצמה נישאה ביום 30/3/11, וביום 29/3/11 היתה במקווה ולא בבנק.

נוסף על כל אלו טענה המבקשת כי לא קיבלה כל התראה אודות אי עמידת החייב העיקרי בהסכם ההלוואה, לא ניתנה לה הזדמנות להיכנס בנעליו בפרעון ההלוואה ולא קיבלה דיווח שוטף אודות עמידת החייב העיקרי בהסכם, והכל בניגוד לחובות התובע, ובניגוד לחובת תום הלב המוגברת החלה עליו כלפיה.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי בנוגע לבקשות שעל הפרק נחקרו המבקשים, ומחקירותיהם עלו העובדות הבאות:
1.
בין המבקש לחייב העיקרי קשר משפחתי (כהגדרתו – גיסים לשעבר);
2.
המבקש הגיע אל הבנק כדי לחתום כערב על הלוואה שביקש החייב העיקרי לקחת, לאור בקשתו של האחרון, ומבלי שהלה יבהיר מה מטרת ההלוואה או מדוע נדרשת חתימתו;
3.
למבקש נודע כי החייב העיקרי היה מוגבל בבנק מפי החייב העיקרי ובדיעבד;
4.
המבקש לא ידע לאשר או להכחיש העובדה העולה לכאורה ממסמך ההלוואה, כי ההלוואה ניטלה לצורך מעבר בנק;
5.
מאישור בנק ישראל שהוצג לעיונו של המבקש עלה כי החייב העיקרי הוגבל מיום 30/11/13 ועד 29/11/14, וזה לא הכחיש זאת;
6.
המבקש אינו מכחיש כי במועד החתימה על כתב הערבות לא היה החייב העיקרי מוגבל, אך לטענתו נודע לו מהחייב העיקרי עצמו כי בעבר היה מוגבל בבנק עוד מספר פעמים;
7.
המבקשת אישרה כי הגיעה לחתום על ערבות הואיל והחייב העיקרי טען לפניה שהוא מסובך בחובות, ואף הלחיץ אותה;
8.
המבקשת והחייב העיקרי היו שכנים במועדים הרלוונטיים;
9.
החתימה נערכה על ידי המבקשת בבנק ביום שלאחר החינה ויום לפני חתונתה. יצויין כי בהמשך העדות טענה כי החתימה נערכה ביום חתונתה;
10.
המבקשת טוענת כי לא הסבירו לה על מה היא חותמת, וכי כאשר הגיעה המסמכים היו מלאים והיא נדרשה רק לחתום עליהם, לטענתה בלחץ. יצויין כי עיון בכתב הערבות מלמד כי בין הפרטים הנקובים בכתב יד על גבי כתב זה, אשר לכאורה היה מלא זה מכבר במועד חתימתה של המבקשת על הכתב מופיעים אף אלו – סכום ההלוואה, שיעורי הריבית, לרבות חישובי ריבית דריבית שנתית, ומתואמת, מספר התשלומים, מטרת ההלוואה, מספר הערבים וחלקו היחסי של כל ערב בערבות (100%) וכיוב';
11.
המבקשת נוהגת לחתום על מסמכים מבלי לקרוא אותם אם הם למטרה אישית שלה;
12.
המבקשת העבירה מסמכים המעידים על הכנסותיה ומצבה הכלכלי לידיו של החייב העיקרי טרם שהתבקשה להגיע אל הבנק כדי לחתום על כתב הערבות;
13.
בזמן החתימה על כתב הערבות המבקשת לא היתה מוגבלת בבנק, וזו אכן הציגה בין היתר מסמכים המעידים על מקום עבודה קבוע ועל חשבון בנק פעיל במשך שנים ארוכות;
14.
המבקשת מאשרת כי קיבלה מהבנק מכתב התראה מיום 5/3/13, וכי כאשר קיבלה את המכתב האמור פנתה אל החייב העיקרי. לשיטתה גם באותה עת לא יכולה היתה להיכנס בנעלי החייב העיקרי "ולשלם את זה", אך יכולה היתה להגיע להסדר חיצוני מחוץ לבנק.
15.
המבקשת טענה כי הפקידה בבנק ציינה לפניה כי יש ערב נוסף, וכי אין לה מה לדאוג במקרה שבו החייב העיקרי לא ישלם.

דיון ומסקנות -
לאחר ששמעתי את חקירות המבקשים ובחנתי את הטענות אני רואה לנכון לקבוע כי לכל אחד מהמבקשים תינתן הרשות להתגונן בטענות המפורטות להלן, בכפוף לביצוע הפקדה בלבד, והכל כפי שיפורט מטה –

א.
ראשית, ראוי להבהיר בעניינו של המבקש כי מהחקירה עלה כי החייב העיקרי היה בן משפחתו, אשר פנה אליו לצורך חתימה על ערבות להלוואה. תמונת מצב זו ביחד עם עדות המבקשת בנוגע לתחינתו של החייב העיקרי ורעייתו כלפיה לחתימה על ערבות בשל מצוקתם הכלכלית, מביאים את ביהמ"ש כאן למסקנה כי הסיכוי שהמבקש לא ידע כי החייב העיקרי מצוי במצוקה כלכלית כזו או אחרת אינו מבין הגבוהים. מבלי להיכנס לשאלה מהו הרושם שהותיר מבקש זה על ביהמ"ש, בשים לב לשלב הדיון (אף שהתרשמתי כי הלה בוודאי לא היה חותם על ערבות לאדם מבלי לברר תחילה מהו מצבו הכלכלי ויכולת ההחזר שלו, משהותיר זה רושם של אדם מחושב והגיוני כאן), הרי שהגיונם של דברים וטבעו של מצב הוא כי בן משפחה בוודאי בקיא יותר משכן אודות מצבו הכלכלי של קרובו, ובמיוחד נכונים הדברים שעה שהשניים עבדו במקום אחד, והחייב העיקרי אף מצא לנכון, נוכח הקרבה, לפנות אל קרובו – המבקש – ולבקש כי יחתום כערב לחובותיו.
בנוסף, מדבריו עלה כי מידע אודות הגבלותיו של החייב העיקרי קיבל מאת החייב העיקרי, לשיטתו זמן קצר לאחר החתימה, ועובדה זו מביאה את ביהמ"ש כאן להניח כי לו רצה המבקש לדעת אודות מצב קרובו ערב החתימה יכול היה על נקלה לברר זאת ישירות מולו, ואין לנו עניין בערב מזדמן התלוי במידע המונח לפניו על ידי הבנק לשם בחינת מצבו של החייב העיקרי ערב החתימה.

ככלל, ראוי להדגיש, אמנם קיימת חובת גילוי על הבנק לגלות לערב מהו מצבו הכלכלי של החייב העיקרי, ככל שמידע זה אמנם קיים בידיו, ואולם חובה זו אינה מוחלטת, ומקום שידע הערב ערב החתימה מהו מצבו של החייב העיקרי, הרי שאין בהפרת החובה על ידי הבנק כדי להצדיק הפטרו של הערב מחיובו.

ב.
דברים דומים יש לומר כמובן גם על המבקשת, אשר למעשה אישרה כי ידעה גם ידעה מהו מצבו הכלכלי של החייב העיקרי ערב החתימה, ואף הביעה דאגתה בעניין, כך לטענתה, לפני פקידת הבנק.

ג.
אשר לטענה כי המשיב לא פנה תחילה אל החייב העיקרי, אציין כי הגם שהערבים כאן הם ערבים יחידים לא הראו הללו כי התקיימו במקרה דנן הנסיבות המצדיקות הגדרת כערבים מוגנים. למעשה, סכום ההלוואה הנערבת ביחד עם מטרת נטילתה, כעולה מכתב הערבות, מעידים מניה וביה כי אין מדובר בערבות מוגנת. משאלו פני הדברים כל טענה בנוגע לחובת מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי תחילה אין לה מקום. יצויין כאמור כי החייב העיקרי נתבע במסגרת ההליך דנן ביחד עם הערבים, כנתבע 1.

ד.
הטענה כי המבקשת לא קיבלה התראה בנוגע לאי עמידת החייב העיקרי בהסכם ההלוואה קרסה במהלך חקירתה הנגדית, ולאחר שאישרה כי קיבלה לידיה את מכתב דרישת התשלום כבר בחודש מרץ 2013.
עיון במכתב מש/1 מלמד כי למבקשים ניתנה במסגרתו הזדמנות להודיע כי מבקשים להיכנס בנעלי החייב העיקרי בסילוק יתרת הלוואה על פי לוח הסילוקין. בעדותה הבהירה המבקשת כי מצבה הכלכלי לא אפשר לה לעמוד בתנאים אלו ולמעשה כך עלה גם מטענותיה בנוגע להצעות שהוצעו על ידה לסילוק חובה.

נראה אם כן כי טענת המבקשת בנוגע להפרת חובות הבנק כלפיה, באי גילוי מידע אודות הפרת ההסכם על ידי הערב העיקרי, ובהתאמה בדבר הפגיעה בזכותה להיכנס בנעליו והנזק שלכאורה נגרם לה בשל כך אין לה על מה לסמוך, מה עוד שנדמה כי אף לו היה ממש בטענה בדבר העדר הודעה וגילוי כאמור, הרי שלמבקשת לא נגרם כל נזק של ממש, בשים לב לכך שלשיטתה בכל מקרה לא יכולה היתה לפרוע את ההלוואה בעצמה.

ה.
המבקשת אישרה חתימותיה על כתב הערבות ואף אישרה כי זה היה מלא בכל הפרטים הנקובים בו טרם שחתמה עליו. לשיטתה חתמה מבלי לבחון את הכתוב ומבלי לקרוא בשל לחץ הזמנים בו היתה נתונה, אלא שעיון במסמכים מעלה כי החתימה בוצעה בחודש מרץ 2011, וזאת לאחר שהסכם ההלוואה שצורף לכתב התביעה מלמד כי זה הוכן כבר בחודש יולי 2010. נראה אם כן כי לחץ ממש מטעם הבנק לא היה בהעמדת ההלוואה ובהבאת ערבים לחתימה, וככל שהיה לחץ כלשהו – הרי שזה הופעל לכאורה על ידי החייב העיקרי. לו אכן היה מדובר בחתימה תחת לחץ, כטענת המבקשת, הרי שומה היה על המבקשת לפעול לביטול ערבותה מיד לאחר שחלף הלחץ, אך זו לא הראתה כי פנתה בכל דרך שהיא אל הבנק לאחר החתימה במטרה לבטל חתימתה ה"כפויה".

זאת ועוד – המבקשת טוענת כי הלחץ נוצר בשל העובדה שחתמה ביום חתונתה או בסמוך לו, אלא שבחירתה להגיע אל הבנק באותו מועד היתה שלה ולא של הבנק, ואין בכך כדי להעלות או להוריד ממשמעות חתימתה.

המבקשת העידה כי ניהלה בעבר עסק, כי העסק נקלע לקשיים ומצאה עצמה בחובות, וכל אלו ראוי היה כי יעמדו לנגד עיניה בטרם תחתום חתימתה על מסמך מבלי שתקרא אותו, וכן יש בהם כדי להעיד כי אין מדובר באישה חסרת נסיון עסקי וחסרת הבנה אשר בשל בורותה נעדרת יכולת להבין מסמכים עליהם היא חותמת.

מכל אלו, נוסף על החזקה הנוהגת לפיה אדם מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנם ואת משמעותם של המסמכים עליהם הוא חותם,
מביאים את ביהמ"ש כאן למסקנה כי אין מקום ליתן למבקשת את הרשות להתגונן בטענה כי לא הבינה על מה היא חותמת כמו גם כי לא הבינה מה שיעור אחריותה על פי כתב הערבות (משאף עניין זה צוין במפורש בסמוך למקום חתימתה).

ו.
אשר לטענת המבקשת כי חתמה על כתב הערבות בשל מצג שווא שהוצג לה על ידי פקידת הבנק, בהקשר זה ראוי לציין שלוש אלו – האחת, כי מדובר בטענה בעל פה העומדת כנגד מסמך בכתב, הוא כתב הערבות על גביו מצוינת מידת הערבות של המבקשת; השניה – כי המבקשת אישרה שהעבירה לידי החייב העיקרי מסמכים בנוגע למצבה התעסוקתי והכלכלי עובר לזימונה אל הבנק לצורך חתימה על מסמכים, דבר המעיד לכאורה על בדיקה מקיפה שנערכה ביחס למצבה הכלכלי עובר לחתימתה, על ידי המשיב, בדיקה שאמורה היתה בה לכל הפחות להדליק נורה אדומה אצל המבקשת שעה שמוצג לה מצג משל היא חותמת כערבה "שולית" בלבד. השלישית – אף לו היה ממש בטענה, הרי שטענה זו הועלתה על ידי המבקשת באופן כללי וסתמי, שהרי זו לא הבהירה באיזה אופן אמורה היתה ערבותה להיות "משנית" מה שיעורה היחסי ביחד לשיעור ערבותו של הערב "העיקרי", ובאילו תנאים לשיטתה אמור היה המשיב לפנות אליה, כערבה. לכאורה בשים לב לשלוש נקודות אלו נדמה כי סיכויי טענתה של המבקשת בנוגע למצג שהוצג לה להתקבל הם מן הקלושים, ומצאתי על כן כי ראוי ליתן למבקשת רשות להתגונן בגינה, אך ורק בכפוף לביצוע הפקדה ראויה, כמפורט בהמשך החלטתי זו.

ז.
שיעור הריבית – בסוגיה זו טען המבקש כי הריבית הנדרשת על ידי המשיב אינה תואמת את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה. טען, סתם ולא פירט. המבקש לא הבהיר מהי הריבית המוסכמת, מהי הריבית המותרת לשיטתו ובמה חורגת הריבית הנדרשת מאיזו מהשתיים הנ"ל. יחד עם זאת נדמה בעיניי כי מחובתו של ביהמ"ש לבחון ולהידרש לשאלת הריבית מקום שהנתבע הוא ערב, וזאת מכח הוראות חוק הערבות, והוראת סעיף 25 במיוחד.

עיון בהוראות כתב הערבות מלמד כי הריבית המוסכמת עומדת על שיעור של פריים + 9.8 אחוז לשנה, וזאת במקרה שאין הפרה של ההסכם. בהתאמה, מצופה היה כי הערבות שיידרשו הערבים לשלם בנסיבות המקרה דנן לא תעלה על פריים + 9.8 אחוז ועוד ארבע נקודות אחוז בלבד.

יחד עם זאת כתב התביעה אינו נוקב באופן חישוב הריבית על החוב והוא דורש לחייב את המבקשים בתשלום סכום יתרת החוב בצירוף "ריבית על הסך הנ"ל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וזאת בשיעורים הנהוגים אצל התובע, ריבית בשיעור האמור שתתרבה כל רבעון כאמור לעיל, תצטרף לקרן בסוף כל רבעון" ממש כשם שנדרש החייב העיקרי לשלם, ומבלי שזו תוגבל להוראות חוק הערבות.


נדמה בעיניי כי הגם שטענה זו לא זכתה לפירוט כנדרש באיזה מן הבקשות, די לי שסוגיית חוקיות הריבית הנדרשת אוזכרה בבקשות כדי ליתן בגינה רשות להתגונן. יחד עם זאת, משלא פורטה כנדרש, מצאתי לנכון להכלילה במסגרת הערבון שיידרש למתן הרשות להתגונן.

ח.
לבסוף לעניין הטענה כי המשיב לא גילה ולא צירף מסמכים מהותיים המונעים מהמבקשים את היכולת לפרט את טענותיהם אבהיר, כי כתב התביעה עומד בדרישת הפסיקה לשם הגשה בסדר דין מקוצר. לו ביקשו המבקשים לקבל מסמכים מאת המשיב בדרישה מקדימה בכתב, אשר היתה מוכחת כאן, ולו הראו כי מסמכים אלו, אשר נדרשו בדרישה ספציפית מבעוד מועד, היו מסייעים בפירוט טענת הגנה העומדת להם, הרי שהיה מקום לשקול מתן הרשות להתגונן בשל הסתרת המסמכים האמורים.

יחד עם זאת, משלא הראו המבקשים כי טרחו לפנות מבעוד מועד אל המשיב לקבלת מסמכים על פי דרישה ספציפית ומשלא הראו כי המסמכים הנדרשים על ידם יש בהם כדי לשפוך אור ופרטים על טענת הגנה קיימת – הרי ממילא אין בטענה כפי שעלתה כדי להצדיק מתן הרשות להתגונן.


סיכום ומסקנות –
מכל האמור מעלה עולה כי בשלוש אלו יש ליתן למבקשים את הרשות להתגונן בכפוף לביצוע הפקדה:
1.
הטענה כי המשיב לא גילה למבקש מידע שהיה מצוי בידיו בנוגע לקשייו הכלכליים של החייב העיקרי עובר להחתמתו על כתב הערבות, שעה שזה לא היה מצוי בידי המבקש;
2.
הטענה כי הוצג לפני המבקשת מצג שווא אשר גרם לה נזק, כאשר נטען לפניה לשיטתה כי ערבותה הינה משנית לערבותו של הערב הנוסף;
3.
הטענה כי שיעור הריבית הנדרשת בכתב התביעה אינה הריבית החוקית.

הרשות להתגונן בנקודות האמורות תינתן למבקשת (האוחזת בטענה השניה ועשויה ליהנות גם מהטענה השלישית) בכפוף להפקדת סך של 15,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, ולמבקש (האוחז בטענות הראשונה והשלישית) בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ בתוך אותה תקופה, והכל בשים לב לסיכויי הטענות להתקבל, לשיעור ההוצאות הצפוי לבחינת כל טענה ולאינטרס שלא לחסום את הדרך לביהמ"ש משיקולי יכולת כלכלית גרידא.

הוצאות כל בקשה בסך 2,000 ₪ ומע"מ כדין, יושתו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

לא יופקד הסכום עד יום 5.11.14 יראו את הבקשות כבקשות שנדחו, והחלטה זו כמוה כפס"ד.

ת.פ. מנ"ת ליום 9.11.14 לבדיקת ההפקדה ולמתן הוראות להמשך דיון בתיק בהתאם.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדואר רשום/ בפקס'.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ה, 29 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 22430-04/13 בנק הפועלים בע"מ נ' אשר קילגור, תומר אלי בן חמו, רינה מזרחי (פורסם ב-ֽ 29/09/2014)