פסקי דין על אורי בן עטיה | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על ראש עיריית בת ים - מר שלומי לחיאני

8046/04 בג"צ     17/01/2005




בג"צ 8046/04 אורי בן עטיה, עו"ד נ' ראש עיריית בת ים - מר שלומי לחיאני






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 8046/04

בפני
:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר:
אורי בן עטיה
, עו"ד



נ ג ד

המשיבים:
1. ראש עיריית בת ים - מר שלומי לחיאני
2. שרת החינוך התרבות והספורט, משרד החינוך התרבות והספורט

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:
י' בחשוון תשס"ה
(25.10.04)

בשם העותר:
בעצמו

בשם המשיב 1:
עו"ד עודד שטרוזמן; עו"ד רינת ש

טרוזמן

בשם המשיבה 2:

עו"ד ענר הלמן
פסק-דין

השופט מ' חשין
:
אמר רב יהודה אמר רב: מהו שנאמר: "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" (דברי הימים א' טז, כב)? "אל תגעו במשיחי" - אלו תינוקות של בית רבן... "ובנביאי אל תרעו" - אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל דברי תורה של תינוקות של בית רבן. אמר לו רב פפא לאביי: לימוד תורה שלי ושלך מהו? כלומר, מדוע יגרע ערך דברי התורה שאנו המבוגרים לומדים? אמר לו: אינו דומה הבל של מבוגרים, שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה: אין מבטלים תינוקות של בית רבן מלימודים אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ויש אומרים מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן לומדי תורה מחריבין אותה, רבינא אמר: מחרימין אותה.
(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיט עמוד ב, על-פי מהדורת שטיינזלץ)
אלו אמיתות הורונו חז"ל על-אודות לימוד וחינוך הטף, הילדים, הנוער; על-אודות לימוד ועל-אודות ביטול קטנים מלימודים.

ולהשבתת לימודים בימינו, כך הורנו הרב עובדיה יוסף:
השבתת תלמוד תורה לשם העלאת שכר במציאות של היום, נראה שהדבר אסור מצד ההלכה... וכן פסק הרמב"ם... וזו לשונו: מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחרימים את אנשי העיר עד שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן... אמר רב המנונא, לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה תינוקות של בית רבן. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ואין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואם כן השביתה בבתי הספר שיש בה ביטול תורה לתלמידים, הוא חטא גדול, שאפילו אם נניח שהמורים צודקים בתביעות שכר שלהם, שאין משכורתם מבטאת את המאמץ והיגיעה שלהם, הרי סוף סוף אין השביתה חלילה על פת לחם, ואין כל הצדקה להפקיר את אלפי ילדי ישראל לחסדי הרחוב ולבטלם מתלמוד תורה, בגלל הטבת שכר ושיפור תנאי העבודה.
(שו"ת יחווה דעת, חלק ד סימן מח, ד"ה אולם כל)

הרב יוסף מדבר אומנם בהשבתת לימודים בידי מורים, ואולם מה לי השבתת לימודים בידי מורים מה לי השבתת לימודים בכל דרך אחרת, שזו רעה חולה וזו רעה חולה כמותה.

וידענו - כולנו ידענו - בייחוד בימינו, כי אין אמיתות גדולות מאמיתות אלו.

2. ביום 1 בספטמבר 2004 - היום הראשון לשנת הלימודים תשס"ה - הורה מר שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים, את בתי-הספר בעיר בת-ים, כי יסגרו את שעריהם וכי לא יתנו לאיש לבוא בהם; וכל הבאים, ולו מורים ותלמידים הם, ישובו כלעומת שבאו. כך בטלו מלימודים חמישה-עשר-אלף שבע-מאות שלושים-ותשעה תלמידות ותלמידים. התלמידים בטלו מלימודים יומיים תמימים, עד שיצא מלפנינו צו-ביניים שאסר על מר לחיאני להוסיף ולהשבית את מערכת החינוך בעיר. ביום 2.9.2004 הוצאנו צו-על-תנאי המורה את מר לחיאני להשיב לעתירה וליתן טעם להוראה שהורה על השבתת מערכת החינוך בבת-ים, מר לחיאני - וכמותו משרד החינוך - השיבו תשובתם בכתב, וביום שנקבע לשמיעה הוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי-כוחם.
המיתווה הנורמטיבי שלעניין
3. כהוראת סעיף 2 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (החוק או חוק לימוד חובה), חלה חובת לימוד-חובה על כל ילד או נער בישראל צעירים מחמש-עשרה שנים. ובלשון החוק:

לימוד חובה לילדים ולנערים

2. (א) לימוד-חובה יקיף כל ילד וכל נער בן 14 או 15.
(ב) ...

מוסיף החוק וקובע, כי כל ילד ונער שחובת לימוד חלה עליהם, זכותו עומדת לו לחינוך חינם (סעיף 6). על הורי הילד - על כל אחד מהם - הוטלה החובה לדאוג כי הילד או הנער ילמדו באופן סדיר במוסד-חינוך מוכר (סעיף 4 לחוק), ואילו על המדינה ועל הרשות המקומית הוטלה - במשותף - החובה לקיים מוסדות-חינוך בהם ילמדו הילדים והנערים. וכהוראת סעיף 7 לחוק:

אחריות למתן חינוך חובה חינם
7. (א) המדינה אחראית למתן חינוך-חובה חינם לפי חוק זה.

(ב) קיום מוסדות-חינוך רשמיים למתן חינוך-חובה חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום-שיפוטה של רשות-חינוך מקומית מסוימת, יהא מוטל על המדינה ועל אותה רשות-חינוך מקומית במשותף ...

רשות חינוך מקומית היא: "לגבי תחום שיפוטה של רשות מקומית - אותה רשות מקומית". (סעיף 1 לחוק); ולענייננו: בת-ים.
4. נוסיף ונזכיר - להשלמת התמונה ולריענון זיכרונם של מי ששכחו - כי הזכות לחינוך זכות מן המעלה העליונה היא בישראל, וכך הוכרה בהלכה שוב ושוב. ראו, למשל: בג"ץ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת נ' שר החינוך, פ"ד נ(3) 2, 24; בג"ץ 2599/00 יתד נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 834; בג"ץ 7374/01 פלונים נ' מנכ"ל משרד החינוך, פ"ד נז(6) 529, 546-545 (והאסמכתאות שם). וכן הוא דברו של החוק החרות; ראו הוראת סעיף 3 לחוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000 (חוק זכויות התלמיד):

הזכות לחינוך

3. כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין.

5. ילדי ישראל מחזיקים אפוא בזכות מפורשת וברורה לחינוך וללימוד חינם בבתי ספר - יש אף אומרים כי הזכות לחינוך זכות היא ממעלת זכויות החוקה; ראו י' רבין, הזכות לחינוך, תשס"ב-2002, 96, 353 - וכנגד אותה זכות נוצקה חובה המוטלת על רשויות הציבור - המדינה והרשויות המקומיות - לאפשר לאותם תינוקות של בית רבן לממש את זכותם לחינוך; [ו]"מימושה של האחריות המדינתית מוסדר בחברה הישראלית באמצעות מארג מקיף של דברי חקיקה, חקיקת משנה והוראות מינהליות מסוגים שונים ברמת השלטון המרכזי והמקומי" (בג"ץ 5108/04 אבו גודה נ' שרת החינוך (טרם פורסם)).
6. הנה-כי-כן, חובה היא המוטלת על עיריית בת-ים - על העיריה ועל מר לחיאני העומד בראשה - לקיים בעירם מוסדות חינוך מתאימים למימוש ולמיצוי זכותם של ילדי העיר לחינוך. השוו: פרשת פלונים, לעיל, שם, 546. ואם זוהי החובה המוטלת על כתפיו של מר לחיאני - ואין חולקים כי מר לחיאני אינו רשאי להתנצל את חובתו זו - כיצד זה מסביר הוא את החלטתו לסגור את בתי הספר בעיר בת-ים?
7. בתשובתו לעתירה מסביר מר לחיאני כי שני טעמים נפרדים עמדו ביסוד החלטתו - נעיר כי נתקשינו להבין מהו היחס בין אותם טעמים ומיהו הבכיר מבין השניים - ואלה הם: האחד, "מצבם הרעוע של מבני החינוך בעיר עד כדי סיכון בטחונם של הילדים בעת שהייתם בהם", וסירובו של משרד החינוך להעביר לעירייה תקציבים מתאימים לביצוע תיקונים נדרשים בבתי הספר; והשני, מחלוקת שנתגלעה בין משרד החינוך לבין עיריית בת-ים באשר למועד ביטול חטיבות-הביניים בעיר, וסירובו של משרד החינוך להיעתר לבקשת העירייה לבטל את החטיבות כבר בשנת הלימודים הנוכחית. מטעמים אלה החליט מר לחיאני - בעצה אחת עם ועד הורי התלמידים בעיר - להשבית את הלימודים בעיר, ועל דרך זה לעורר את הציבור כנגד משרד החינוך שאינו קשוב דיו לצרכיה של העיר בת-ים. וכלשונו בתשובתו לעתירה (בסעיף 24):

ראש העיר נאלץ לנקוט בצעד קיצוני וכואב של השבתת מערכת החינוך בעירו, על מנת שסוף סוף תשמע זעקתו וזעקת הורי התלמידי בבת-ים על כך שמשרד החינוך התרבות והספורט, איננו קשוב לצורכי העיר ולשלום הילדים ואינו מקיים את מחוייבותיו והתחייבויותיו החינוכיות והכספיות כלפיהם.

ומה טעם נבחרה דרך השביתה דווקא? מסביר לנו מר לחיאני (בסעיף 27) כי:

השביתה היא דרך מקובלת במדינה, והיא אחד מאמצעי המאבק המוכרים בה כרוך מאבק בשלטונות שאינם ממלאים את תפקידם ואת חובתם כלפי האזרחים והרשויות.

ושוב, בעיקרי הטיעון מטעמו של מר לחיאני (בסעיף 6):

המשיב [מר לחיאני] יוסיף ויטען כי, לצערו, ההשבתה היא דרך מקובלת במדינה כאמצעי מאבק ציבורי בשלטונות בעת שאינם ממלאים את תפקידם ואת חובתם כלפי האזרחים והרשויות, כאשר אין מנוס מכך.

מר לחיאני - ראש עיר נבחר ומכהן במדינת ישראל - סבור אפוא כי השבתת בתי-ספר וביטול תלמידים מתלמודם דרך ראויה היא ל"מאבק בשלטונות" ולהסדרת סיכסוכים שנפלו בין העירייה לבין משרד החינוך; ולא עוד אלא שדרך זו דרך עדיפה היא על פני דרכים אחרות הפתוחות לפני ראש-עיר מכהן.
8. טיעוניו ודרך הילוכו של מר לחיאני אינם מקובלים עלינו מכל-וכל.
9. אשר לטענת הבטיחות בבתי הספר: נסכים, כמובן - כיצד נוכל אחרת? - כי חובתה של רשות מקומית לקיים מוסדות-חינוך מטילה על הרשות אחריות לדאוג לשלום התלמידים בשהותם בתחומי המוסדות, ולהבטיח כי אותם מוסדות יהיו בטוחים וראויים ללימודים. נעלה מספק, אפוא, כי אם נמצא לה לרשות המקומית כי מיבנה בית-ספר פלוני אינו בטוח לשימוש בו וכי מסכן הוא את התלמידים, חייבת היא הרשות - וחייב הוא משרד החינוך - למנוע את הלימודים באותו מיבנה עד שיתוקנו הליקויים. כך הוא על דרך העיקרון, וכל קטן יבין זאת. ואומנם, לו נמצא לנו כי יש ראיות שבתי הספר בעיר בת-ים מסוכנים הם - כולם או מיקצתם - כצעקה העולה מתשובתו של מר לחיאני, היינו נשמעים לטיעוניו. אלא שמר לחיאני לא השכיל כלל להראותנו כי מוסדות החינוך בעיר בת-ים מסוכנים הם לשוהים בתוכם, ולמעשה לא הציג לפנינו ולו מיבנה אחד שיש לסוגרו לאלתר מחשש לסיכון הלומדים בו. אכן, לתשובתו של מר לחיאני צורפו ראיות אחדות המגלות מיפגעים שנתגלו בבתי-ספר אחדים בבת-ים, ואולם לא נשתכנענו כי מיפגעים אלה חייבו את סגירתם של אותם בתי-הספר, ובוודאי שלא היה באותן ראיות כדי להצדיק סגירתם של כל מיבני החינוך בעיר ללא יוצא-מן-הכלל.
10. יתר-על-כן. לו סבר אומנם כי אותם ליקויים מסוכנים הם לתלמידים ומונעים הם את פתיחתה של שנת הלימודים, חזקה על מר לחיאני כי היה מתריע על כך לפני משרד החינוך מבעוד מועד. והנה, משפנה משרד החינוך לעירייה - כחודש ימים לפני פתיחתה של שנת הלימודים - וביקש לדעת "באם (!) יש ברשות מוסדות חינוך שרמת הבטיחות בהם לא מאפשרת פתיחתם לקראת שנת הלימודים התשס"ה תוך פירוט הסיבות", לא התריעה העירייה ולו על מוסד חינוך אחד שרמת הבטיחות בו אינה מאפשרת את פתיחתו בשנת הלימודים תשס"ה. יתר-על-כן: ביום 30.8.2004 - יומיים בלבד לפני תחילתה של שנת הלימודים - פנה מר לחיאני למשרד החינוך במכתב בו פירט ליקויים הדורשים תיקונים בבתי-ספר אלה ואחרים, בלוותו דיווח זה בבקשה כי יותר לו להמיר שתי הרשאות תקציב "ע"מ לאפשר לנו להביא את מצבם הפיזי של בתיה"ס לרמה סבירה ונאותה". לא-זו-בלבד שמר לחיאני אינו מתריע במכתבו זה על אי-יכולת לפתוח את שנת הלימודים, אלא שהמכתב מלמדנו כי ליקויים שנתגלו בבתי-הספר בבת-ים אינם נפרשים על-פני כל מיבני החינוך בעיר ובחלקם אף אינם קשורים לבטיחות התלמידים. להשלמת התמונה נציין את הודעת המדינה, כי "למיטב ידיעתו של משרד החינוך אין בבת-ים ולו בית-ספר אחד שקיימת מניעה ממשית לתפעולו, מבחינת הצורך לשמור על בריאות התלמידים ובטיחותם".
11. לא מצאנו, אפוא, כל תמיכה לטענתו של מר לחיאני כי היו אלה טעמי בטיחות שהצדיקו את סגירת מערכת החינוך, ואנו דוחים טענה זו מכל-וכל. נוסיף ונדגיש - למעלה מן הצורך - כי אפילו היה נמצא לה כי מיבנה חינוך פלוני אינו ראוי ללימודים בו, לא היתה העירייה רשאית לבטל את תלמידי אותו בית-ספר מלימודיהם. בנסיבות אלו חייבת היתה העירייה למצוא פתרונות הולמים ומידתיים שיבטיחו בה-בעת הן את בטיחות התלמידים הן את זכותם לחינוך וחובתם ללמוד. חזקה על העירייה כי היתה מוצאת מוצא מן המצוקה, בין בהעברת הלימודים למיבנה חלופי בין בביצוע תיקון מהיר ומיידי של הניתן לתיקון. ואכן, כפי שמציין מר לחיאני בעיקרי הטיעון שלו, כהיום הזה מתנהלים הלימודים בבת-ים כסידרם, ומשרד החינוך והעירייה משתפים פעולה ביניהם בהסרתם של מיפגעים מהותיים.
12. טעם שני שהוביל לסגירת מערכת הלימודים בבת-ים נדרש, לטענת מר לחיאני, בשל אותה מחלוקת שנתגלעה בינו לבין משרד החינוך באשר למועד ביטולן של חטיבות הביניים בעיר. לא נכביר במילים ונאמר בפשטות: העירייה לא רשאית היתה להפר חובתה לקיים את הלימודים בעיר גם אם נפלו בינה לבין משרד החינוך מחלוקות אלו ואחרות. ראש עיר אינו מחזיק בסמכות לבטל תלמידי בתי-ספר מתלמודם - בחריג מובן מאליו של סיכון חיים ובריאות - גם אם לדעתו פועל הוא לטובתם של התלמידים. טעם זה שהשמיענו מר לחיאני - על-אודות חילוקי-דעות שנתגלעו בינו לבין רשויות משרד החינוך - טעם זה אין הוא טעם לגיטימי להפסקת הלימודים בעיר ולשלילת זכותם של תלמידי העיר לחינוך. בהורותו על הפסקת הלימודים מטעם זה פעל מר לחיאני בחוסר סמכות והחלטתו היתה החלטה בטלה ומבוטלת מעיקרה.

13. מר לחיאני הסבירנו בכתב ועל-פה כי לא ביקש אלא להיטיב עם תלמידי עירו, וכי הלך בדרך שהלך בה "כדי לשפר את מערכת החינוך בעיר ולהפנות את תשומת לב הציבור ותשומת לב משרד החינוך לשורשיות הבעיות עמן הוא מתמודד" (סעיף 27 לתשובתו). אין ספק בליבנו כי מר לחיאני ביקש אומנם את טובתם של תושבי עירו, אלא שבכך לא סגי. על מעשה כמעשהו של מר לחיאני אמר המלאך למלך הכוזרים: "כוונתך רצויה... אבל מעשך אינו רצוי" (ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, בתירגומו של יהודה ב"ר שמואל אבן שמואל, הוצאת דביר, תשל"ג-1972, מאמר ראשון, פתיחה, עמ' א'). ראש-עיר - ככל תופש סמכות אחר, ובעצם ככל יחיד אחר במדינה - חייב בראש-ובראשונה לפעול על פי חוק. אין הוא רשאי להפר חוק אך מפני שסבור הוא כי כך ראוי וכך נכון. יתר-על-כן: נזכור כי במארג היחסים המורכב והסבוך שבין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, אין ראש-עיר רשאי לראות עצמו מנותק מן השלטון המרכזי, וגם אם נתגלעו מחלוקות בינו לבין השלטון המרכזי, על הרשויות לשתף פעולה ביניהן לפתרון המחלוקות. ואסורה היא רשות לעשות דין לעצמה כמעשהו של מר לחיאני. כך על דרך הכלל וכך - במיוחד - בנושא החינוך, שהשלטון המרכזי והשלטון המקומי נושאים במשותף באחריות לו. בוודאי שאסור היה מר לחיאני לחרוש על גבם של התלמידים.

14. דבר אחרון: מר לחיאני סובר כי דרך ההשבתה והשביתה היא "דרך מקובלת במדינה", ולמראה עינינו נשפוט כי אכן כן הוא. יודעים אנו כי השבתת לימודים הפכה איום קבוע בידי מורים והורים שאינם מרוצים מהחלטות הכרוכות בלימודים בבתי-ספר, ובלשונו של המישנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופט חיים כהן, בדברים שנאמרו לפני כרבע מאה:

השבתת הלימודים מכה ממכות המדינה היא, וכשם שהמורים רואים בה נשק לגיטימי להשגת מטרותיהם, טבעי הוא שגם ההורים יראו בה נשק לגיטימי ללחום בה מלחמותיהם שלהם.

(בג"ץ 434/80 חיון נ' ראש העיר הרצליה, פ"ד לד(4) 780, 782). וכדברו של השופט ברק
(שם, 784):

[]שביתה אשר שבתו הורי התלמידים, הריהי מעשה שלא ייעשה ואין להצדיקו, ואין לכפר עליו, לא בטענה בדבר טובת הילדים מזה ולא בשביתתם של המורים עצמם מזה.

כך הם המורים וכך הם ההורים. הייספחו אליהם ראשי הרשויות המקומיות אף-הם? על ימים שמכבר קראנו ושנינו: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶך בְּיִשְֹרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (שופטים יז, ו; שם, כא, כה). הייאמר כך גם על ימינו שלנו? אכן, אם דברים שאמרו המישנה לנשיא השופט חיים כהן והשופט ברק
נכונים הם - ואכן נכונים הם - בהסיבם עצמם על השבתת לימודי תלמידים בידי הוריהם, נכונים הם שבעים-ושבעה מונים לעניינו של ראש-עיר.

15. לעת השמיעה על-פה, ומר לחיאני נוכח באולם בית-המשפט, השמענו דעתנו על-אודות השבתת הלימודים בתחילתה של שנת הלימודים תשס"ה, ונראה היה לנו - כך מדמים אנו, כך מקווים אנו - כי דברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב, אל ליבו של ראש-העיר. שכזאת לא עוד יארע בבת-ים; לא בבת-ים ולא בכל מקום אחר בישראל.

16. לא נותר לנו אפוא אלא להצהיר כי מעשה השבתת הלימודים בבת-ים בימים 1 ו-2 בספטמבר 2004 נעשה שלא בסמכות ושלא בהצדק.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק
:

אני מסכים.

נ ש י א
השופטת ד' ביניש
:

אני מסכימה

ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין
.

היום, ז' בשבט תשס"ה (17.1.2005).
נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04080460_g04.docשל
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 8046/04 אורי בן עטיה, עו"ד נ' ראש עיריית בת ים - מר שלומי לחיאני, [ פ"ד: נט 4 29 ] (פורסם ב-ֽ 17/01/2005)