פסקי דין על נתן פלד | פסקי דין על זיו רז

34751-09/12 א     06/10/2014




א 34751-09/12 נתן פלד נ' זיו רז








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 34751-09-12 פלד נ' רז




בפני

כב' השופט
יונה אטדגי


התובע:

נתן פלד
ב"כ עו"ד נועם שלו


נגד


הנתבע:

זיו רז
ב"כ עו"ד הילה תירם




פסק דין


1.
התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב שטר חוב, החתום על ידי הנתבע לפקודת התובע, על סך 7,907,998 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, במסגרתה נטענו שתי טענות מרכזיות:

א – טענת קיזוז, ב- טענות נגד עצם החוב.

בית המשפט (כב' הרשמת אביגיל כהן) נתן לנתבע רשות להתגונן בטענות הקיזוז שפורטו בבקשתו ולא נתן לו רשות להגן בטענות שכנגד עצם החוב (החלטה מיום 5.11.12).

2.
קודם שאגש לגוף ההגנה אני מוצא לנכון להעיר על התנהלות הנתבע ובאת כוחו. למרות החלטתו המפורשת של בית המשפט, לא חדלו הנתבע ובאת כוחו לעשות כל מאמץ לפרוץ את מסגרת ההגנה שהורשתה להם.

תחילה הגיש הנתבע בקשה למחיקת התובענה על הסף, שכללו טענות נגד החוב וטענות בדבר פגמים שונים שנפלו בשטר ובבקשת הביצוע.

בישיבת קדם המשפט מיום 9.1.13 קיבלה ב"כ הנתבע את המלצת בית המשפט למחוק את בקשתה, והבקשה נמחקה, כאשר הובהר בהחלטה כי הנתבע יורשה להתגונן בטענות הקיזוז שהועלו בבקשתו למתן רשות להגן בלבד.

על אף זאת, הגיש הנתבע בקשה להגשת כתב הגנה מתוקן, במסגרתה הוא ביקש להעלות טענות נוספות שלא נכללו בבקשת הרשות להגן.

בקשתו נדחתה על ידי (החלטה מיום 6.6.13) ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (רע"א 4419/13, החלטה מיום 3.7.13).

גם לקראת הדיון ניסה הנתבע להרחיב את יריעת ההגנה, בגינה הוא הורשה להתגונן, על דרך של בקשה לזימון עדים, שלא הוזכרו בבקשת הרשות להגן, ושהענינים שהיו אמורים להעיד עליהם לא נכללו בה. גם בקשתם זו נדחתה על ידי (החלטה מיום 31.12.13). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (רע"א 271/14, החלטה מיום 27.1.14).

ולמרות כל אלה, התובע ובאת כוחו שבו וטענו גם בתצהיר עדותו הראשית וגם בסיכומיו טענות שאינן שייכות כלל לטענת הקיזוז, או טענות קיזוז שלא פורטו בבקשת הרשות להגן.

בית המשפט לא ידון בטענות הללו, והתנהלות התובע ובאת כוחו תבוא בחשבון גם בפסיקת ההוצאות.

תיאור הרקע והמחלוקות שבין הצדדים
3.
הנתבע ניהל עסק של ייצור ושיווק קקאו במדינת חוף השנהב באמצעות חברה שבבעלותו בשם
razcom
(להלן – רזקום).

התובע ניהל באותה מדינה עסק של הקמת תשתיות, באמצעות חברה שבבעלותו בשם
satp
(להלן – סאטפ).

הקשר בין השניים נוצר בשנת 2005.

הצדדים חלוקים בדבר מהותו המדויקת של הקשר. בעוד שלגירסת הנתבע, התובע נכנס כשותף ממש בעסקיו ובחברת רזקום, הרי שלגירסת התובע, הוא לא היה שותף ממש בעסקי הנתבע, ובודאי שלא בחברת רזקום, אלא שהוא השקיע כספים באותם עסקים בתמורה לאחוז מסוים מהרווחים שיופקו מהם.

כך או כך, אין חולק שהשקעתו של התובע היתה על דרך של העמדת ערבויות בנקאיות לרזקום לצורך קבלת אשראי בנקאי, תחילה על סך 300,000 אירו ובהמשך, בשנת 2007, על סך 1,950,000 אירו.

ערבויות אחרונות אלה חולטו על ידי הבנקים, לאחר שרזקום נקלעה לחובות (שהרקע להם רלבנטי למחלוקת נוספת ויתואר בהמשך).

4.
על רקע זה, וכאשר נראה היה כי קרוב לוודאי הערבויות יחולטו (כפי שאכן אירע בהמשך), נחתם בן הצדדים ביום 19.3.09 "הסדר חוב" (נספח 4 לתצהיר התובע).

החובות שהוגדרו ושצוינו בהסדר זה הם: א – סכום של 1,435,000 אירו, ששיקף את יתרת הערבויות הבנקאיות העומדות לחילוט, ב- סכום של 177,000 דולר שניתן לנתבע כהלוואה (הרקע לכך תואר בסעיף 33 לתצהיר התובע, והנתבע לא חלק על תיאור זה).

יצוין שגם חוב א' הוגדר בהסדר כהלוואה שניתנה על ידי התובע לנתבע.

על פי האמור בהסדר (סעיף 3), הנתבע התחייב לשלם לתובע את החובות האמורים, כדלקמן: סכום של 435,000 אירו מתוך חוב א' עד יום 30.6.09, יתרת חוב זה וחוב ב' כולו עד יום 31.12.09.

בהתאם להסדר, הנתבע התחייב להעמיד לתובע בטחונות שונים, בכללם משכון זכויותיו בשתי דירות וחתימה על שני שטרי חוב, האחד בסך 1,435,000 אירו כנגד סכום א' והשני בסך 177,000 דולר כנגד סכום ב' (העתקי השטרות צורפו לנספח 4 הנ"ל).

5.
התובע הגיש את שטר החוב שעל סך 1,435,000 אירו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, כשהחוב הנתבע על פיו הועמד על סך 7,907,998 ₪.

התובע הודה עוד במהלך הדיון בבקשת הרשות להגן בחלק מטענות הקיזוז, להן טען הנתבע, והדבר פורט גם בהחלטת בית המשפט באותה בקשה.

בעקבות ישיבת קדם המשפט הראשונה, ולאחר שהנתבע העביר לו מסמכים מסוימים, הודיע התובע כי הוא מכיר בקיזוזים שנעשו בסך של 4,419,122 ₪, כך שחובו של הנתבע – כלומר החוב שנותר במחלוקת – עומד על סך 5,035,230 ₪ (לפירוט הקיזוזים וחישוב החוב שנותר אני מפנה לסעיף 32 ולנספחים ת/8 עד ת/11 לתצהיר התובע).

6.
הנתבע טען בבקשת הרשות להגן, כי
"מעיקר הדין"
הוא לא היה חייב לתובע דבר,
"מאחר ובעולם העסקים ניתן להרוויח וניתן להפסיד"
(סעיף 9 לבקשה), וכי כל התשלומים שהוא שילם לתובע על חשבון החוב הנטען
"היו כמחווה ורצון טוב"
(סעיף 30 לבקשה).

טענה זו נדחתה, כאמור, בהחלטת בית המשפט בבקשה זו, בין היתר בהסתמך על הסדר החוב הנזכר לעיל, שבו הודה הנתבע בפירוש בקיומו של החוב, התחייב לפורעו, ואף העמיד בטוחות שונות לקיום התחייבותו.

לפיכך, לא אדון, כאמור, בטענות אלה, כאמור ששבו ונשנו בתצהירי ובסיכומי הנתבע.

7.
טענתו האחרת של הנתבע בבקשת הרשות להגן היא, שהוא פרע את החוב הנזכר בהסדר החוב, בהזדמנויות ובדרכים שונות, כמפורט בבקשתו.

התובע טוען, שחלק מן החוב בלבד נפרע, אך חלקו לא נפרע, והוא הנתבע באמצעות השטר שהוגש לפרעון.

משכך, ההכרעה הנדרשת בפסק הדין היא בטענות הקיזוז השונות שנטענו.

טענות הקיזוז
8.
תחילה יצוין, כי התובע ציין בתצהירו (סעיף 28) כי הנתבע שילם לו סך של 515,000 אירו על חשבון חובו קודם להסדר החוב, כך שהסדר החוב משקף את החוב כפי שהיה ביום שהוא נעשה.

עוד יצוין, כי הנתבע אינו מציין כל סכום ששילם לתובע לאחר הגשת בקשתו למתן רשות להגן, ומכאן גם ההקפדה שנדרשה ממנו לפרט באותה בקשה את כל טענות הקיזוז שלו וההחלטות שלא התירו לו לחרוג מהמסגרת שפורטה באותה בקשה.

9.
טענות קיזוז שהתובע הכיר בהן
א.
העברה בנקאית בסכום של 50,000 אירו ביום 12.8.09 (סעיף 26.5 לבר"ל, סעיף


42(3) לתצהיר הנתבע).
ב.
העברה בנקאית בסכום של 40,000 אירו ביום 24.8.09 (סעיף 26.6 לבר"ל, סעיף
42(4) לתצהיר הנתבע, שם צוין תאריך 20.8.09).
ג.
העברה בנקאית בסכום של 30,000 אירו ביום 13.1.10 (סעיף 26.7 לבר"ל, סעיף 42(5) לתצהיר הנתבע, בתאריך צוין כנראה בטעות 1.10.10).
ד.
העברה בנקאית בסכום של 20,000 אירו ביום 14.1.10 (סעיף 26.1 לבר"ל. הנתבע מציין סכום זה, משום מה, כסכום השנוי במחלוקת למרות שבהחלטה שניתנה בבר"ל צוין במפורש (בסעיף 4) כי התובע הכיר בכך).
ה.
שיק שנמשך לפקודת התובע בסך 380,000 ₪ ביום 27.9.10 (סעיף 26.3 לבר"ל, סעיף 42(2) לתצהיר הנתבע).
ו.
סכום של 535,000 ליש"ט מתוך סכום של 580,000 ליש"ט, לו טען הנתבע בבקשתו למתן רשות להגן (סעיף 26.2). בתצהיר עדותו הראשית הנתבע מציין את הסכום של 535,000 ליש"ט (סעיף 42(1)), ואינו טוען עוד לסכום של 580,000 ליש"ט.
ז.
הסכומים האמורים הומרו על ידי התובע לשקלים חדשים, על פי השער היציג של כל תשלום (נספח 8 לתצהירו) וסכומם הכולל הוא 4,150,045 ₪.

לסכום זה הוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום כל תשלום ועד ליום הגשת התביעה, כך שסכומם הכולל והמשוערך עמד על סך 4,419,122 ₪, וסכום זה קוזז מסכום התביעה המקורי (סעיף 32 לתצהיר התובע).

10.
חובות נטענים של התובע לנתבע בגין עיסקאות מקרקעין וכלי רכב (סעיפים 46(1) עד 46(4) לתצהיר הנתבע).

אין זכר לטענות הללו בבקשת הרשות להגן, ולכן אין מקום לדון בהם, כאמור לעיל.

מעבר לכך, מדובר בעיסקאות שנעשו קודם למועד עשיית הסדר החוב, ואין להן זכר בהסדר, שבו הכיר הנתבע בחובותיו האמורים כלפי התובע.

מעבר לכך, ציין התובע (סעיפים 50-52 לתצהירו), כי הוא שילם את חלקו ברכישת אחד המגרשים, כי המגרש השני נרכש כולו על ידו, וכי הרכבים נרכשו על ידי חברת סאטפ שבבעלותו.

לפיכך, נדחות כל טענות הקיזוז הללו.

11.
סכום של 80,000 ₪ במזומן (סעיף 26.4 לבר"ל, סעיף 46(5) לתצהיר הנתבע).

לטענת הנתבע, ביום 11.8.10 הוא נפגש עם התובע ובתו בבית קפה בתל אביב והעביר לו מעטפה ובה סכום של 80,000 ₪ במזומן.

התובע טען בתצהירו (סעיף 53), ביחס לסכום זה,
"מעולם לא קיבלתי מהנתבע כספים במזומן, זו לא דרך פעולתי"
.

נטל הראיה בנדון מוטל על הנתבע, מאחר שטענתו היא טענת "פרעתי" וטענת "הודאה והדחה", ומשום שמדובר בטענה החשובה לעמדתו במשפט (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200-205).

הראיה היחידה שהנתבע הציג בענין זה היא דף חשבון, המעיד על כך שבתאריך האמור נמשך במזומן מחשבונו סכום של 80,000 ₪ (נספח 12 לתצהירו).

כמובן, שאין בכך כדי להעיד על העברתו או מסירתו של סכום זה לתובע, ואין כל ראיה אף על עצם המפגש באותו יום.

משכך, נדחית טענת קיזוז זו.

12.
העברות בנקאיות לחשבון אמו של התובע (סעיפים 26.9 ו-26.12 לבר"ל, סעיפים 46(7),
ו-46(8) לתצהיר הנתבע).

על פי הנטען, התובע העביר בהעברה בנקאית מחשבונו לחשבון אמו של התובע, גב' עליזה פלד, סכום של 18,000 דולר ביום 19.1.10 וסכום של 10,000 אירו ביום 6.4.10.

התובע לא הכחיש ממש העברות אלה, וטען כדלקמן (סעיף 54 לתצהירו. יצוין כי בסעיף זה הוא מתייחס גם לסכום הנזכר בסעיף 46(6) לתצהיר הנתבע, אך התובע כבר הודה בקבלת סכום זה. לפיכך ההתייחסות להלן תהיה לגבי שני הסכומים הנוספים בלבד):
"ככל שהנתבע העביר לי את הכספים, אלו מקוזזים מסכום שכר הטרחה ששילמתי לעו"ד ווקר, סכום שלא הוחזר לי על ידי הנתבע, ועל כן אין מקום לקזז סכומים אלו להם טוען הנתבע, אלא ההפך"
.

בענין זה אני סבור כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת העברת הסכומים שנזכרו, הן משום שבנספחים שצורפו לתצהירו בהקשר זה (14 ו-15) מוזכר במפורש שמה של גב' עליזה פלד, והן משום שהנתבע כאמור לא הכחיש למעשה את קבלתם.

משום כך אני קובע שהסכומים האלה אכן שולמו על ידי הנתבע לתובע ונותר רק לדון בשאלה, האם צודק התובע בדרישתו שלא להכיר בקיזוזים הללו.

13.
כאן המקום להידרש לענין נוסף שנזכר בכתבי הצדדים, שכפי שנראה להלן רלבנטי גם לטענת קיזוז נוספת (בענין זה אני מפנה לסעיפים 16-20 לתצהיר התובע, סעיפים 14-26 לתצהיר הנתבע).

אחד הדברים שתרמו, כנראה, למשבר כלכלי אצל רזקום היה סכסוך שהתפתח בינה ובין חברה שוויצרית גדולה למזון, כאשר זו סירבה לשלם לרזקום עבור 500 טון קקאו שסופקו לה, בטענה שרזקום התחייבה לספק לה 1,000 טון נוספים ולא עמדה בכך, והדבר גרם לה לנזקים העולים על התמורה המגיעה לרזקום.

נוסף לכך, הבנק המקומי אשר היה צריך לשמור אצלו את מסמכי השינוע של 500 הטון עד לקבלת מלוא התמורה, מסר אותם לאותה חברה עוד קודם לכן.

רזקום הגישה תביעת בוררות נגד החברה השוויצרית בפני
הפדרציה של ענף הקקאו בלונדון, ולצורך כך היא שכרה עו"ד לונדוני בשם
daniel walker
(להלן – עו"ד ווקר).

רזקום זכתה בחלק מתביעתה וכספי הזכיה בסך 535,000 ליש"ט הועברו לתובע על חשבון חובו של הנתבע, הוא הסכום הנזכר לעיל, שכבר קוזז מסכום התביעה, כאמור.

המחלוקת בין הצדדים נותרה בקשר לתשלום שכר הטירחה ששולם לעו"ד ווקר על ידי הצדדים דנן.

בהקשר לסעיף הנדון כאן טוען התובע (בסעיף 20 לתצהירו), שהנתבע ביקש לקזז משכר טירחתו של עו"ד ווקר סכום של 15,000 אירו, שלטענתו הוא שילם לעו"ד מקומי בחוף השנהב לשם ניהול התביעה נגד הבנק המקומי (לטענת הנתבע, סעיף 26 לתצהירו, הליכי תביעה זו טרם הסתיימו).

עו"ד ווקר סירב לדרישה זו וסירב להעביר את סכום הזכיה האמור לתובע עד להסדרתה של מחלוקת זו.

משום כך, טוען התובע, הוא נאלץ לשלם לעו"ד ווקר מכספו את הסכום שבמחלוקת, בסך 15,000 אירו.

התובע טוען (סעיף 21 לתצהירו), כי הנתבע התחייב להחזיר לו סכום זה ולא עמד בכך,
"ועל כן יש להוסיף סכום זה לתביעתי"
.

ובהקשר לשני הסכומים הנזכרים לעיל, שהועברו לאמו (כטענת הנתבע), הוא טוען
"שככל שהנתבע העביר לי את הכספים"
, צריך לקזזם מתוך הסכום ששילם לעו"ד ווקר.

14.
אני סבור שהתובע לא צודק בדרישתו זו, לכל הפחות בהקשר לתביעה הנדונה כאן.

שטר החוב הנתבע כאן לא נעשה לשם הבטחת תשלום זה, שכן גם על פי טענת התובע, נדרש להוסיף את הסכום ששולם לעו"ד ווקר לסכום התביעה השטרית.

ככל שיש לתובע תביעה מוצדקת בנדון, זו צריכה להתברר בנפרד.

אשר על כן נדחית טענתו של התובע בהקשר זה.

התוצאה העולה מכך היא שיש להכיר בטענת הקיזוז של שני הסכומים הנזכרים: סכום של 18,000 דולר ששולם ביום 19.1.10 וסכום של 10,000 אירו ששולם ביום 6.4.10.

15.
העברות בסך 250,000 אירו לצדדי ג' (סעיף 28 לבר"ל, סעיפים 9-14 לתצהיר הנתבע).

לטענת הנתבע, הוא העביר לצדדים שלישיים שונים, על פי הוראת התובע, ובמשך כשנה וחצי במהלך השנים 2009-2010, סכום כולל של 250,000 אירו.

התובע הגיב על טענה זו (סעיף 55 לתצהירו) במילים:
"לא היה ולא נברא"
.

אני סבור שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, כאמור לעיל, להוכחת טענתו. טענת קיזוז הנטענת בבקשת רשות להגן חייבת להציג במדויק את מערכת הנתונים, שעליהם היא מבוססת (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי ל ישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767).

הנתבע כאן הסתפק בבקשתו למתן רשות להגן בשורה אחת, סתמית, חסרת כל פירוט ואסמכתא (סעיף 28):
"בנוסף שילמתי לפועלים של המשיב סכום של כ-250,000 יורו"
.
גם בתצהיר עדותו הראשית הוא לא טרח במיוחד. כל שהוגש כראיה לדבריו הוא אסופת מיילים (נספח 16) שצירף הנתבע לתצהירו, חלקם בצרפתית וללא תרגום, ללא כל מיון או סדר הגיוניים, וכשאין לדעת כיצד ניתן ללמוד מהם על העברת הסכום האמור, כולו או חלקו.
בית המשפט לא אמור לעשות את מלאכתו של התובע, ואם הוא לא טרח לפרט ולהסביר כיצד מעידים המסמכים שצירף על התשלום שביצע, הוא לא יישמע בטענתו זו.
לבד מכך, בניגוד ל"הבטחתו"

בבקשת הרשות להגן (בסעיף 11), שאף באה לידי ביטוי מפורש בהחלטה שניתנה לגביה (סעיף 3 סיפא וסעיף 5(ג)):
"ויודגש, למבקש קיימים מסמכים שמוכיחים תשלומים אלו, אך הם נמצאים בחוף השנהב והוא ימציא אותם במועד מאוחר יותר, לאור חוסר הנגישות"
, סיפר הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 13), כי
"בשנת 2010 היתה הפיכה בחוף השנהב בה ניזוק משרדי ומחשבי הושמד ובשל כך אין באפשרותי לשחזר את כל ההעברות שנעשו ובידי אסמכתאות מעטות"
.
יצוין, כי תצהירו בבקשה למתן רשות להגן ניתן ביום 6.9.12, כלומר, שהוא כבר ידע את הדברים שסיפר עליהם בתצהיר עדותו הראשית, ולמרות זאת הוא "הבטיח"

בבקשתו האמורה להמציא את המסמכים הנדרשים לאימות טענתו, כאשר בית המשפט בהחלטתו לתת לו רשות להגן בטענה זו (ודומיה) הסתמך, בין היתר, גם על "הבטחה" זו.
משכך, דין טענת קיזוז זו להידחות.

16.
שכר הטירחה ששולם לעו"ד ווקר (סעיפים 13.10-13.12 לבר"ל, סעיף 17 לתצהיר הנתבע).

הנתבע שילם לעו"ד ווקר שכר טירחה בהקשר לתביעת הבוררות של רזקום נגד החברה השוויצרית כמפורט לעיל, ולטענתו, יש לקזז את הסכומים ששילם.

כמה שילם הנתבע? על פי האמור בבקשת הרשות להגן הוא שילם 5,335 ₪ ועוד 13,000 דולר ועוד 16,500 דולר. על פי האמור בתצהיר עדותו הראשית הוא שילם את מלוא שכר הטירחה בסך 75,378 ליש"ט, למעט 8,000 אירו "לערך" ששילם התובע.

מלבד זה, שאין התאמה בין המספרים הללו, גם ביחס למספרים עצמם וגם ביחס למטבע התשלום, על פי המסמך שצירף הנתבע עצמו לתצהירו (נספח 18), שבו מפרט עו"ד ווקר את כל התשלומים שקיבל כשכר טירחה וממי קיבלם, הסכום הכולל שהנתבע שילם (באמצעות רזקום) הוא 36,650 ליש"ט.

אולם, באותו מסמך עצמו מצוין כי התובע שילם לעו"ד ווקר שכ"ט בסכום כולל של 53,073 ליש"ט, הרבה יותר ממה שהנתבע (באמצעות רזקום) שילם.

כאמור לעיל, התובע טוען כי הנתבע עוד חייב להשיב לו סכום של 15,000 אירו ששילם ביתר, אך סירבתי לדון בטענתו זו.

התוצאה היא , שיש לדחות גם טענת קיזוז זו.
17.
השתתפות בסכום שרזקום לא זכתה בו (סעיף 18 לתצהיר הנתבע).

בתביעת הבוררות הנ"ל, זכתה רזקום בסכום של 763,751 ליש"ט, ואילו החברה השוויצרית זכתה בסכום של 177,951 ליש"ט (סעיף 60 לתצהיר התובע). הנתבע טוען כי על התובע לשאת, על דרך הקיזוז, במחצית הסכום שרזקום חויבה בו, כלומר בסך של 88,975 ליש"ט.

טענה זו לא הועלתה ולא נזכרה בבקשת הרשות להגן, ולכן דינה להידחות.

מעבר לכך, ציין התובע (סעיף 60) לתצהירו, כי "הפסד" זה נגרם בשל כך שהנתבע לא עמד בהתחייבותו כלפי החברה השוויצרית, ולכן עליו לשאת בהפסד זה לבדו.

18.
"עיסקת הנמל" (סעיף 14 לבר"ל, סעיף 19 לתצהיר).

בבקשת הרשות להגן, הנתבע הסתפק בשורה אחת (סעיף 14):
"המשיב חייב למבקש 300,000 יורו בגין תיווך בעסקה בה הרוויח מעל 600,000 יורו"
, ולא פירט מעבר לכך.

בתצהירו (סעיף 19) הוא מספר כי בשנת 2008 הוא תיווך בין האחראים על הנמל בחוף השנהב ובין התובע בעיסקה לבניית האנגר לנמל, כאשר התובע התחייב לשלם לו סכום של כ-300 אלף אירו, אם הצעתו תתקבל.

לטענת הנתבע, הצעת התובע התקבלה, אך התובע לא שילם לו את שכר טירחתו.

בעניין זה העיד הנתבע שני אנשים נוספים: אהוד מלניק, שהיה שותף של הנתבע בחברות שעסקו באבטחת הנמל וסימון אבוטבול, שעבד באותן חברות כמנהל אדמינסטרטיבי, ושניהם העידו כי הם ידעו על הסיכום שהיה בין התובע ובין הנתבע בהקשר זה.

הנתבע לא הכחיש כי היה הסכם בענין זה, אך טען כי ההסכם היה בין חברת סאטפ שבבעלותו
ובין הנתבע,
"אזי מוטב כי יפנה את הדרישות אליה"
, וכן טען שההסכמה היתה למחצית הרווח, אך לא היה כל רווח, משום שהחברה שבבעלותו לא סיימה את הפרוייקט ולא הרוויחה דבר.

19.
הנתבע העיד בחקירתו (עמ' 16 לפרו'), שההסכם בענין זה עם התובע היה בעל פה.

התובע בחקירתו (עמ' 27-30 לפרו') הסכים להגדרתו של הנתבע כ"מתווך בעיסקה", אך טען שלא סוכם איתו על דמי תיווך, אלא על אחוזים מהרווחים, ומכיוון שלא התקבלו כל רווחים לא מגיע לנתבע דבר.

20.
אינני מקבל את טענת התובע, לפיה, התיווך נעשה בין הנתבע ובין חברת סאטפ, ולכן הוא אינו בעל דין בנדון.

ראינו, כי במשך כל ההתנהלות שביניהם, לא עשו הצדדים הפרדה בינם ובין החברות שבבעלותם, כאשר בראש ובראשונה אני מפנה לכך, ששטר החוב הנתבע כאן ניתן בקשר לחוב שנוצר מחילוט הערבויות שהתובע נתן לטובת רזקום ולא לטובת הנתבע באופן אישי.

לפיכך דין טענתו זו להידחות.
21.
ולמרות זאת, טענת קיזוז זו צריכה להידחות, משום שלא הוכח שהתובע
התחייב לתת דמי תיווך שאינם תלויים ברווחים שיקבל (גם הנתבע אינו טוען כך במפורש), ולא השתתפות ברווחים שיתקבלו, כפי שהתובע טוען.

אדרבא, הסכום שהנתבע טוען לו, 300,000 אירו, מתאים יותר לגירסת התובע, מאחר שהוא מחצית מהרווח שהתובע (או סאטפ) היה צפוי לקבל, סך של כ-600 אלף אירו, כפי שהנתבע עצמו ציין (סעיף 14 לבר"ל).

לא סביר בעיני שמחצית מהרווח יוגדר כדמי תיווך שאינם תלויים ברווח, וסביר יותר בעיני כי דובר על חלוקה ברווחים.

גם העובדה שהתחייבות זו לא בא זכרה בהסדר החוב שנעשה לאחר שעיסקה זו נקשרה מוכיחה לכאורה כי הסיכום היה על חלוקת הרווחים שיבואו בעתיד (כפי שסוכם באופן כללי בסעיף 16 להסדר), ולא בסכום מוגדר ובלתי מותנה בתוצאות, אחרת הוא היה נזכר במפורש בהסדר.

מכל מקום, מאחר שלא נעשה הסכם בכתב, ולאור הנטל המוטל על הנתבע להוכחת טענתו, כאמור לעיל, דין גירסתו זו להידחות, ויש להעדיף את גירסת התובע.

22.
התובע העיד, כאמור, שלא התקבלו כל רווחים מהפרוייקט, מאחר והוא לא הושלם על ידו.

גם הנתבע סיפר (סעיף 23 לתצהירו), כי התובע לא השלים את בניית הפרוייקט, אך טען שהתובע
"קיבל מיליונים על מנת לבנותו"
.

הנתבע לא הביא כל ראיה שתעיד על רווחים כלשהם שהתובע הפיק מהפרוייקט, וסביר להניח שיכל לעשות זאת, לאור הקשרים שהיו לו עם הגורמים האחראים לנמל, כפי שהעיד בתצהירו (סעיף 19), ושהביאוהו לקשירת העיסקה בין הנמל ובין התובע.
מאחר שלא הוכח שהתובע קיבל רווחים כלשהם מהפרוייקט, שהנתבע זכאי לחלק מהם, נדחית גם טענת קיזוז זו.

23.
הפסדי מוניטין (סעיפים 25-26 לתצהיר הנתבע).

הנתבע טוען, כי התנהלותו של התובע בהקשר לפרוייקט הנמל פגעה במוניטין שהיו לו במדינת חוף השנהב וגרמה לו לנזקים כלכליים.

הנתבע עצמו מודה (בסעיף 26), כי
"בתחשיב הקיזוז לא כללתי את כל האמור לעיל"
, כלומר שבבקשת הרשות להגן הוא לא העלה כלל טענה זו, ודי בכך כדי להימנע מלדון בה. נוסף לכך, לא הובאו כל ראיות בדבר הפסדים אלה וגובהם, והנתבע אף נמנע מלציין מהו סכום ההפסד שנגרם לו מכך.

לפיכך נדחית גם טענת קיזוז זו.



סיכום ותוצאה
24.
לאור כל האמור לעיל, נדחות כל טענות הקיזוז של הנתבע, למעט הסכום של 18,000 דולר ששולם ביום 19.1.10 והסכום של 10,000 אירו, ששולם ביום 1.4.10.

הסכומים הללו יומרו לשקלים חדשים לפי השערים היציגים ביום כל תשלום, יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד יום מתן פסק הדין, והסכומים שיתקבלו יופחתו מסכום התביעה המעודכן.

25.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,035,230 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.13 עד יום התשלום בפועל, בהפחתת הסכומים המשוערכים כאמור בסעיף 24.

נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט

עו"ד בסך 50,000 ₪.

התובע יגש פסיקתא מתאימה לחתימתי.


ניתן היום,
י"ב תשרי תשע"ה, 06 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט מחוזי 34751-09/12 נתן פלד נ' זיו רז (פורסם ב-ֽ 06/10/2014)