פסקי דין על מרואן חנג'ר מג'יד חנג'ר | פסקי דין על סאלח טריף | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על פאדי מיעארי ואח' |

1346/08 א     05/10/2014




א 1346/08 מרואן חנג'ר מג'יד חנג'ר נ' סאלח טריף, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פאדי מיעארי ואח'








בית משפט השלום בעכו



ת"א 1346-08 חנג`ר מג`יד חנג'ר
ואח'

נ' טריף ואח'


05 אוקטובר 2014




בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובע
מרואן חנג`ר מג`יד חנג'ר
ע"י עו"ד ויסאם נבואני

נגד

נתבעים

המודיעה לצדדי ג'
1.סאלח טריף
ע"י עו"ד ג'רייס בולוס

2.קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י עו"ד שור
את פיגנבוים

3.פאדי מיעארי
4.מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבעים 3-4 ע"י עו"ד שגיא, שיפמן, אמסלם


נגד


צדדי ג'




1.סאלח טריף
המודיע לצדדי ד'



ע"י עו"ד ג'רייס בולוס





2.נאיף חמזי

ע"י עו"ד מישל זהר


נגד

צדדי ד'



1.מרואן ח'נג'ר

ע"י עו"ד ויסאם נבואני


2.נאיף חמזי

ע"י עו"ד מישל זהר

3.מיעארי פאדי


4.מגדל חברה לביטוח בע"מ

שניהם ע"י עו"ד שגיא, שיפמן, אמסלם


פסק דין


התביעה שבפני
י היא לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

נתוני רקע ועיקר טענות התובע:
1.
התובע, מר מרואן חנג'ר
, הינו יליד שנת 1983, תושב הכפר ג'וליס (להלן - "התובע").

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 26.1.2003, כאשר נסע התובע על אופנוע מספר רישוי
22-345-00 אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1, מר סאלח טריף
(להלן – "סאלח"), אירעה תאונת דרכים עקב התנגשות בין האופנוע לבין רכב מסוג שברולט מספר רישוי 64-093-06 (להלן – "הרכב") אשר היה נהוג באותה עת על ידי הנתבע 3, מר פאדי מיעארי
(להלן – "פאדי").

אשר לנסיבות התאונה טען התובע, כי עת עמד בשעות הערב בטרמפיאדה מחוץ לכפר ג'וליס, עצר סאלח את האופונע לידו והציע לו להסיעו. התובע נעתר להצעה, עלה על האופנוע וישב מאחורי סאלח. אלא שתוך כדי נסיעה פרץ הרכב אשר היה בצד ימין של הכביש לתוך נתיב הנסיעה של האופנוע, וכתוצאה מכך התנגשו והתובע נפגע בגופו (להלן – "התאונה").

2.
אין חולק, כי בעת התאונה האופנוע היה גנוב ולא היה מבוטח בביטוח חובה, וכי לסאלח כלל לא היה רישיון נהיגה. לעומת זאת, הרכב היה מבוטח באותה עת בביטוח חובה אצל הנתבעת 4, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "חב' מגדל").

כמו כן, אין חולק כי צד ג' 2, מר נאיף חמזי (להלן - "נאיף"), היה באותו זמן המחזיק באופנוע ביודעו כי הוא גנוב, וכי סאלח ביקש לרכוש את האופנוע מנאיף אף שהאחרון הודיע לו כי מדובר באופנוע גנוב.

לסיום אין מחלוקת, כי התאונה אירעה כאשר סאלח נהג על האופנוע במסגרת נסיעת מבחן טרם ביצוע עסקת הרכישה מנאיף, ותוך כדי נסיעה נתקל בתובע עומד בתחנה, הוא הציע לו להסיעו בטרמפ, התובע נעתר להצעה והתיישב על האופנוע מאחוריו, והתאונה אירעה זמן קצר לאחר מכן.

טענות יתר הצדדים:
3.
מאחר שלסאלח לא היה רישיון נהיגה ולאופנוע לא היה ביטוח, הגיש התובע את תביעתו בשתי עילות חלופיות: האחת, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן - "חוק הפלת"ד), כנגד סאלח בהיותו הנוהג באופנוע וכנגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – "קרנית"), ובמסגרתה טען כי על סאלח וקרנית לפצות אותו בגין נזקיו מכוח החוק הנ"ל, שכן כאשר עלה טרמפ על האופנוע הוא לא שאל שאלות ולא ידע כי לסאלח אין רישיון נהיגה או כי האופנוע גנוב וללא ביטוח; העילה השניה הוספה במסגרת תיקון כתב התביעה למקרה בו תידחה התביעה נגד קרנית, והיא לפי פקודת הנזיקין כנגד פאדי, הנוהג ברכב, וכנגד חב' מגדל בהיותה מבטחת השימוש ברכב הפוגע בפוליסת ביטוח חובה, לנוכח אחריותו של פאדי לתאונה.

4.
קרנית הכחישה כל אחריות לפצות את התובע וטענה שהתובע ידע כי האופנוע גנוב וכי סאלח נוהג בו ללא רישיון נהיגה. קרנית הוסיפה, כי מכלול הנסיבות מצביעות על כך שהתובע בחר לעצום את עיניו מהעובדה כי האופנוע גנוב וכי לסאלח אין רישיון נהיגה, לפיכך פטורה היא מחבות לתשלום פיצויים מכוח הוראת סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד.

לחילופין בלבד טענה קרנית, כי במידה ותחוייב לשלם לתובע פיצויים הרי שעל סאלח בתור מי שנהג על האופנוע ללא רישיון וללא ביטוח בתוקף, ועל נאיף בתור מי שמסר את החזקה באופנוע הגנוב לסאלח ומי שהתיר לו לנהוג בו, לשפותה בכל סכום בו תחוייב כלפי התובע, בהתאם להודעה לצדדי ג' אשר הוגשה מטעמה כנגד השניים.

5.
סאלח בתורו הכחיש כל אחריות מצדו לפצות את התובע, וטען כי התובע היה מודע לכך כי השימוש באופנוע נעשה שלא כדין וכי הוא נוהג בו ללא רישיון נהיגה. סאלח אף הגיש הודעת צד ד' כנגד התובע, כנגד נאיף וכנגד פאדי וחב' מגדל.

לגרסת סאלח, כשבוע או שבועיים לפני התאונה הוא ראה במקרה את האופונע בחצר של נאיף ואז ניגש אליו לברר אם האופנוע למכירה. נאיף מסר לו שהאופנוע אכן למכירה במחיר של 1,000 ש"ח בלבד נוכח העובדה כי מדובר באפונע גנוב.

סאלח הוסיף, כי אין הוא זוכר אם התובע היה איתו עת ראה את האופנוע, אך הוא זכר שסיפר אודות האופנוע לחבריו בכיתה - שהתובע הוא אחד מהם – ואמר להם כי הוא מעוניין ברכישת אופנוע מנאיף שדרש ממנו סכום נמוך מאחר שהאופנוע גנוב. זאת ועוד, לטענת סאלח עת עצר לתובע בטמפיאדה הוא אמר לו שזהו האופנוע המדובר.

6.
גם נאיף, צד ג' 2, טען כי התובע ידע שהאופנוע גנוב מאחר ונכח יחד עם סאלח בזמן שהוא (נאיף) אמר לסאלח בתגובה להתעניינות של סאלח ברכישתו, כי מדובר באופנוע גנוב. מתוקף כך, התובע אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד.

7.
לעומתם טענו פאדי והמבטחת שלו חב' מגדל, כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפלת"ד, וכי התובע לא ידע שלסאלח אין רישיון נהיגה ולא ידע כי האופנוע גנוב או כי השימוש בו נעשה ללא רשות הבעלים. השניים הוסיפו, כי בכל מקרה הנסיעה של התובע וגם של סאלח הייתה נסיעה ברשות לנוכח הסכמתו של נאיף לאפשר לסאלח לבצע נסיעת מבחן. משכך, ומכוח הכלל בדבר ייחוד העילה, יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדם על פי פקודת הנזקין, ולקבל את התביעה נגד סאלח וקרנית לפי חוק הפלת"ד.

המסגרת הנורמטיבית:
8.
סעיף 7 לחוק הפלת"ד מונה רשימת הנפגעים שאינם זכאים לפיצוי מכוח החוק, כדלקמן:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
(1)
מי שגרם לתאונה במתכוון.
(2)
מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד -1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור.
(3)
מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו' 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967.
(4)
מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע.
(5)
מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב.
(6)
בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".

התובע נפגע בהיותו נוסע, אי לכך הסעיף הרלוונטי לענייננו מבין האמור לעיל הינו סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד.

9.
זה המקום לציין כי סעיף 7(2) מפנה לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ"ד -1964. חוק זה בוטל עם חקיקת חוק העונשין, תשל"ז-1977 והוחלף בסעיף 401 אשר כלל נוסח זהה ולפיו: "המשתמש ברכב לנסיעה בלי נטילת רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין, דינו- מאסר שלוש שנים". בשנת 1990 תוקן הסעיף הנ"ל ובמקומו הוסף סימן ה'1 לחוק העונשין אשר כלל מגוון עבירות הקשורות לרכב, כגון גניבת רכב (עבירה לפי סעיף 413ב לחוק), שימוש ברכב ללא רשות (עבירה לפי סעיף 413ג לחוק), וכן קבלת רכב או חלק גנובים (עבירה לפי סעיף 413י לחוק).

בע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה, פ"ד נג(5), 524 נקבע, כי אין בשינוי החקיקתי הנ"ל כדי להשפיע על ההחרגה אליה מכוון סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד. עוד נקבע, שעל מנת להיכלל בגדר האנשים אשר הפיצוי נשלל מהם, אין דרישה שהנוסע ישתתף בפועל במעשה נטילת המכונית ודי לצורך העניין אם ידע שנוהגים בו ללא רשות בעליו.

10.
נטל ההוכחה בדבר קיומו של החריג שבנדון, כמו יתר החריגים שבסעיף 7 הנ"ל, הוא על הטוען לו. מאחר שהנתבעת וצדדי ג' טוענים לתחולת החריג, עליהם הנטל להוכיח כי אכן הוא מתקיים בנסיבות העניין.

לפיכך השאלות שיש להכריע בהן בשלב זה הן שתיים: האחת, האם סאלח נהג ברכב ללא רשות הבעלים או המחזיק בו כדין; והשניה, האם התובע ידע שסאלח נוהג ברכב ללא רשות.

הדיון בשאלות אלו ייעשה בפרק הבא.

האם סאלח נטל את האופנוע ללא רשות והאם התובע ידע על כך?
11.
אפתח ואומר, שאין מחלוקת בין הצדדים כי האופנוע היה גנוב וכי נאיף החזיק בו בחצר ביתו ביודעו שהוא גנוב. כמו כן, אין מחלוקת כי נאיף ביקש למכור את האופנוע למטרות רווח חרף היותו גנוב, ולשם כך התיר לסאלח להשתמש בו לביצוע נסיעת מבחן טרם ביצוע עסקת הרכישה, ברם תוך כדי נסיעה אירעה התאונה שבנדון. בנסיבות אלה ברי, כי על אף שנאיף היה המחזיק בפועל באופנוע אין הוא בגדר המחזיק בו כדין.

אשר לסאלח, עובר לביצוע נסיעת המבחן על ידו סאלח ידע כי נאיף מחזיק באופנוע גנוב וכי האחרון דורש עבורו סכום נמוך יחסית בשל היותו כזה. ומכאן, שגם אם השימוש שעשה סאלח באופנוע היה ברשות נאיף, אין ברשות זו כדי להפוך אותו למשתמש באופנוע בתור המחזיק בו כדין או למשתמש בו ברשות מי שהחזיק בו כדין.

יוער מעבר לאמור לעיל, שסאלח אישר את טענת נאיף כי חרג מהרשות שניתנה לו לגבי היקף השימוש שהוא יכול היה לעשות באופנוע, שכן נאיף התיר לו לעשות נסיעה מסביב לחצר הבית, בעוד שסאלח עלה על האופנוע ונסע הרחק משם עד שנעלמו עקבותיו. דברים אלה הובאו למעלה מן הצורך וכדי להציג בפני
הקורא תמונה מלאה לגבי השתלשלות האירועים עד לתאונה, וברור שגם אם התאונה הייתה מתרחשת במסגרת 'ההיתר' שנאיף נתן לסאלח, לא היה בדבר כדי להעלות או להוריד והשימוש של סאלח היה ונותר בגדר שימוש ללא רשות הבעלים.

12.
וכעת לשאלה השנייה והיא, האם התובע ידע כי סאלח עושה שימוש באופנוע ללא רשות בעליו או רשות המחזיק בו כדין?

התובע טען לאורך כל הדרך כי הוא לא ידע שהאופנוע גנוב, וכלל לא ידע שלסאלח אין רישיון נהיגה. זאת ועוד, התובע הכחיש כי נכח יחד עם סאלח כאשר האחרון ראה את האופנוע אצל נאיף והתעניין ברכישתו, והכחיש כי סאלח סיפר לו ולחבריו בכיתה כי הוא מתכוון לרכוש מנאיף אופנוע גנוב. לסיום, התובע העיד כי סאלח לא סיפר לו על האופנוע מתי שהוא עובר לתאונה, וכי הוא ראה את האופנוע לראשונה כאשר הצטרף אליו לנסיעה שבמהלכה אירעה התאונה.

התובע מסר בזמנו למשטרה גרסה זהה לזן שצוינה לעיל כאשר נחקר בסמוך לאחר אירוע התאונה.

13.
לעומת גרסת התובע עומדות לפניי גרסאותיהם של סאלח ונאיף. כפי שצוין מקודם, סאלח לא זכר אם התובע היה יחד איתו עת ראה לראשונה את האופנוע אצל נאיף, ואולם הוא זכר בוודאות כי סיפר לתובע ולחברים נוספים מהכיתה שהוא עומד לרכוש מנאיף אופנוע גנוב במחיר מוזל. סאלח הוסיף, כי עת עצר לתובע בטרמפיאדה לפני התאונה הוא אמר לו שזהו האופנוע שרכש.

מנגד, סאלח העיד במשטרה כי הוא לא יודע אם התובע יודע אם יש לו או אין לו רישיון נהיגה וכי על אף היותם בני אותה כיתה, אין ביניהם קשר רציני. אגב כך אוסיף, כי סאלח לא הזכיר בדבריו במשטרה כי מדובר באופנוע גנוב.

14.
אחת המחלוקות העובדתתיות שנתגלעו בין בעלי הדין הייתה, האם התובע ידע בזמן התאונה כי לסאלח אין רישיון נהיגה. לטעמי, אין כל צורך להתעכב על מחלוקת זו בהיותה לא רלוונטית להכרעה, שכן סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד דן במקרה של נטילת רכב ללא רשות הבעלים, ואילו סעיף 7(3) שעניינו פטור לגבי מי שנוהג ברכב ללא רישיון נהיגה, אינו מתייחס למי שנסע ברכב ביודעו כי נוהגים בו ללא רישיון.

15.
אשר למחלוקת המרכזית המתייחסת לשאלה, האם התובע ידע כי סאלח נוהג באופנוע גנוב, אני מעדיפה בבירור את גרסתו של סאלח על פני גרסת התובע.

בהקשר זה מצאתי כי עדותו של סאלח היא משכנעת ומהיימנה עליי הרבה יותר מעדותו של התובע, ואפרט – לא זו בלבד שגרסת התובע היא לא סבירה ולא הגיונית, אלא שסאלח מסר בעדותו גרסה שבחלקה עומדת כנגד האינטרסים שלו, בין כנתבע, בין כצד ג' שנתבע על ידי קרנית ובין כמודיע לצדדי ד' בהודעה שהגיש, בין השאר, נגד התובע. כך למשל, בניגוד לטובתו סאלח העיד כי אינו זוכר אם התובע היה יחד עמו כאשר ראה לראשונה את האופנוע וכאשר נאיף אמר לו בתגובה להתעניינותו ברכישתו כי האופנוע גנוב, אך התובע היה אחד מהחברים שסיפר להם אודות תוכניותיו בנדון.

ברור אם כן שאילו רצה סאלח למסור גרסה שקרית בבית המשפט, הוא היה דואג לומר כי התובע היה אף היה במעמד הנ"ל כשנודע לו שמדובר באופנוע גנוב, ומשלא עשה כן, אני מוצאת כי יש בדבר כדי לחזק את גרסתו ולהוסיף על אמינותה.

16.
לדבריו הנ"ל של סאלח משמעות ראייתית נוספת, שכן בניגוד אליו נאיף מסר מפורשות בעדותו כי התובע היה יחד עם סאלח (ואדם נוסף) באותו מעמד, ולכן ברור שהתובע ידע כי מדובר באופנוע גנוב. ומכאן המסקנה, כי סאלח ונאיף לא תיאמו גרסאות ביניהם לצורכי המשפט.

17.
זאת ועוד, בניגוד לאינטרס שלו ולתועלתו האישית, סאלח אישר את גרסת נאיף כי לקח את האופנוע לנסיעת מבחן מעבר לרשות שקיבל מנאיף. ויובהר, נאיף מסר בעדותו כי התיר לסאלח לנסוע על האופנוע כדי להתרשם ממנו טרם ביצוע העסקה ובלבד שיסתפק בסיבוב קטן ליד חצר הבית, אך סאלח עלה על האופנוע ונעלמו עקבותיו. מדובר איפוא בדוגמה נוספת למסירת עדות אמת, שכן אישור גרסת נאיף עומדת בניגוד לאינטרס של סאלח בהודעת צד ד' שהגיש נגדו.

18.
ככלל, עדותו של סאלח הייתה מידתית ואינה מצביעה על רצון להדוף מעל כתפיו אחריות כלשהי.

לעומת זאת, גרסת התובע הייתה לא סבירה ולא הגיונית, ובכל מקרה לא משכנעת. זאת משום שהתובע מסר כי על אף שסאלח הוא בן כיתתו ולעתים הסתובבו יחד עם אחרים בשעות אחר הצהריים,
עובר לתאונה לא ידע אם לסאלח יש או אין רישיון נהיגה ולא ידע אם האופנוע הוא שלו, ומכל מקום הוא לא ראה את סאלח נוהג ברכב או באופנוע קודם לתאונה. אם כך הוא הדבר, הרי שגרסת התובע לפיה סאלח עצר לו בזמן שהמתין לטרמפ ועלה לנסיעה על האופנוע מבלי לשאול אותו אף שאלה בנדון, היא גרסה לא סבירה ולא מתקבלת על הדעת. לכל הפחות, ניתן היה לצפות שעת עצר לו סאלח בטרמפיאדה, הוא ישאל אותו - וארשה לעצמי להניח כי היה שואל זאת בהתלהבות שתואמת צעירים בני
גילו - מתי הספיק לקבל רישיון נהיגה או למי שייך האופנוע, כמצופה מבני כיתה י"ב באותו זמן שכל נושא קבלת רישיון נהיגה והחזקת כלי רכב הוא מן הסתם נושא אטרקטיבי עבורם.

מעניין לגלות בהקשר זה שכאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית, האם זה נכון כי שאל את סאלח בזמן שעלה עמו טרמפ: "אם זה האופנוע שסיפרת לנו עליו", הוא השיב באופן תמוה: "לא זוכר, אני חושב שלא היה לי זמן לדבר איתו אז" (עמ' 16 שורות 1-2 לפרוטוקול. ראו גם עמ' 20 שורות 6-7), ומבלי להסביר מדוע לא היה זמן לכך.

19.
ואם לא די בכך, הרי שהתובע בחר כנראה במודע להתחמק בתצהירו מלהתייחס לשאלה שבמחלוקת, אף שהטענה בדבר ידיעתו כי השימוש שנעשה באופנוע הוא שימוש לא חוקי בהיותו אופנוע גנוב נטענה בצורה מפורשת בכתבי הטענות של בעלי הדין (למעט בכתבי ההגנה של פאדי וחב' מגדל).

20.
לא אסיים את הדיון בפרק זה מבלי לציין כי לחובתם של סאלח ונאיף עומד המחדל של אי זימון עד שיכול היה לתמוך בגרסתם, והוא אותו בן כיתה נוסף שהיה עם סאלח בזמן שראה לראשונה את האופנוע ובזמן שנאיף אמר לו כי מדובר באופנוע גנוב. עד זה יכול היה לשפוך אור על המחלוקת וברור שהוא בגדר עד רלוונטי. יחד עם זאת, ולאור הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, ומאחר שמלכתחילה איני נותנת אמון בגרסת התוע לגבי אי ידיעתו שהאופנוע גנוב, אני מוצאת כי גם ללא עד זה המשקל והאמון שאני נותנת בגרסתו של סאלח לא נפגמו, מה גם שנאיף עצמו תמך בגרסת סאלח בנדון.

21.
לסיכום, אני דוחה את התביעה בעילה לפי חוק הפלת"ד בשל התקיימות החריג שבסעיף 7(2) לחוק.

עילת התביעה לפי פקודת הנזניקן:
22.
כזכור, כתב התביעה המתוקן כלל עילת תביעה נוספת לפי פקודת הנזיקין כנגד פאדי, נהג הרכב, וכנגד המבטחת שלו חב' מגדל.

התביעה בעילה זו דינה להתקבל, משום שפאדי הורשע על פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בעכו בתיק ת"ד 10637/03 בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, ואלה הן: נהיגה ברשלנות, גרימת נזק, ופניית פרסה שלא בבטחה.

אין צורך להכביר במלים שעבירות אלו מקימות בבירור אחריות נזיקית כלפי התובע בעוולת הרשלנות והפר חובה חקוקה.

23.
גם בעדותו לפניי, פאדי לא חלק באופן ממשי על האמור לעיל, ועל אף שמדבריו משתמע אשם תורם מצד הנוהג באופנוע (בשל העקיפה שביצע סאלח ונהיגה באופנוע ללא אורות דלוקים), ברי כי אין בדבר כדי להשפיע על התובע בהיותו הנוסע בלבד.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה של התובע בעילה הנזיקית כנגד פאדי ומבטחת רכבו, חב' מגדל.

סיכום ביניים:
24.
על יסוד האמור לעיל ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני מקבלת את התביעה נגד פאדי וחב' מגדל, הנתבעים 3-4, ודוחה את התביעה נגד סאלח וקרנית, הנתבעים 1-2. מתוקף כך אני דוחה גם את ההודעה לצדדי ג' של קרנית נגד סאלח ונאיף וההודעה לצדדי ד' של סאלח נגד התובע, נאיף, פאדי וחב' מגדל.


אעבור כעת לשאלת הנזק.


דיון בשאלת הנזק:
הטיפולים הרפואיים ושיעור הנכות הרפואית:
25.
ממקום התאונה הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים נהריה שם נבדק ואובחן כסובל מנקיעה סגורה של כתף ימין, פצעים קרועים בכף יד ימין ופגיעה בשוק ובברך ימין עם קושי בהרמת הרגל. לתובע בוצע שיחזור של הפריקה בכתף וקיבוע, תפירה של הפצעים ביד וחבישה של היד והרגל, והוא שוחרר עם המלצה למנוחה תוך הרמת רגל ויד ימין ושימוש במשככי כאבים.

לאחר מכן, המשיך התובע להיות במעקב במרפאה האורטופדית של בית החולים ובקופת חולים וקיבל טיפולים פיזיותרפיים.

26.
בהסכמת התובע וקרנית מונה פרופ' מיכאל סודרי כמומחה בתחום האוטופדי אשר בדק את התובע וקבע כי נותרה אצלו נכות בעקבות התאונה בשיעור של 15% בגין השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה של כתף ימין. ואולם, לאחר משלוח שאלות הבהרה למומחה, דרגת הנכות הועמדה על 10% לצמיתות.

הנכות התפקודית והפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד:
27.
בעת התאונה היה התובע תלמיד כיתה י"ב, וביום 3.8.03 כ-7 חודשים לאחר התאונה התגייס לצה"ל והמשיך בשירות עד לשחרורו ביום 23.7.06 בפרופיל 97.

עם שחרורו, התובע התחיל ללמוד החל מחודש 10/06 ועד לחודש 7/07 במכללה לקראת תואר הנדסאי בניין, אך לא סיים את לימודיו מסיבות כלכליות. לפיכך, החל מחודש 9/07 עסק התובע במגוון עבודות כדלקמן: כתצפיתן בתחנת הרכבת עד לחודש 1/08 ושוב במהלך חודש 5/08; כנציג מכירות בחברה פרטית החל מחודש 7/08 ועד לחודש 12/08 שאז טען כי הפסיק לעבוד בשל דרישות המעביד לביצוע עבודות פיזיות; כמלצר במלון החל מחודש 4/09 ולמשך שבועיים בלבד, שאז הפסיק בשל המגבלות הפיזיות שלו; כפועל בחודש 8/09 ולמשך חודשיים והפסיק לעבוד מאותה סיבה; כרתך בחודש 11/09 אך ללא הצלחה; ובשנת 2010 כעוזר בעבודות ניקיון למשך חודשיים, שאז הפסיק מאותה סיבה. בנוסף, החל מחודש 7/10 ועד היום התובע עובד כנציג מכירות בחב' אורנג' ומשתכר סך של 4,200 ₪ לחודש.

28.
אומנם הנכות האורטופדית היא לא בשיעור גבוה, ואולם יש לזכור כי עסקינן בנכות שבמהותה קשורה לגריעה בכושר התנועה של הכתף, ובנסיבות אלו ברור כי היא נכות תפקודית עפ"י מאפייניה, כפי שהוא המצב בדרך כלל לגבי נכויות בתחום האורטופדי.

29.
אשר לנכות התפקודית - התובע לא הביא בפני
בית המשפט די ראיות על מנת להבהיר מהי מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת ההשתכרות שלו. אשוב להזכיר,
שהתובע החל את דרכו התעסוקתית רק שנים לאחר התאונה (בשל היותו תלמיד ומאוחר יותר חייל ולבסוף סטודנט), לפיכך
אין בפני
י נתונים המאפשרים ביצוע השוואה בין ההכנסה קודם לתאונה לבין ההכנסה לאחריה.

יחד עם זאת, במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים אין להתעלם מטענת התובע בתצהיר כי לא הצליח בעבר להתמיד בעבודות אשר דרשו ממנו מאמץ פיזי שאינו תואם את מגבלותיו – טענה שלגביה התובע לא נחקר בחקירה נגדית.

לכך יש להוסיף כי התובע הוא חסר מקצוע וחסר השכלה על תיכונית, וברור אם כן שמגוון המקצועות המתאימים לכישוריו הבסיסיים אם ייפלט לשוק העבודה, הם בעיקר מקצועות המשלבים בחובם מאמץ פיזי כלשהו.

30.
בנסיבות אלה בהן התמונה הראייתית לגבי השפעת הנכות על יכולת ההשתכרות של התובע אינה ברורה דיה, ובפרט שלא נטען כי עבודתו היום מושפעת מנכותו הרפואית, ובאותה מידה לנוכח אופיה של הנכות כנכות המשפיעה על כושר התנועה, אני נמנעת מקביעת שיעור הנכות התפקודית של התובע. תחת זאת, אשקלל את האלמנט התפקודי של הנכות במסגרת הפיצוי הגלובאלי המושתת על חישוב הנופל מחישוב אריתמטי רגיל, הן לעבר והן לעתיד, כאשר לנגד עיניי עומדים בסיס השכר שלו היום, שיעור הנכות הרפואית, ומשך התקופה לחישוב.

ויובהר, מניין התקופה לשם חישוב הפסדי השתכרות לעבר מתחיל מחודש 8/07 – וכמובן בניכוי התקופות בהן עבד בעבודות מזדמנות - שכן עד למועד זה התובע היה תלמיד ולאחר מכן חייל בשירות חובה, ולבסוף סטודנט במכללה. למן אותו מועד החל התובע בביצוע עבודות מזדמנות והשתכר שכר משתנה שנע בין 1,500 ₪ ל-4,500 ₪ נטו, ואילו
במועד הדיון התובע טען כי החל לעבוד כנציג מכירות בחב' אורנג' ושכרו עמד על 4,200 ₪, ובשלב זה הוא מתמיד בעבודתו.

31.
סיכומו של דבר, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בגין העבר בסך של 30,000 ₪, ולעתיד (מהיום ועד גיל פרישה) סך של 100,000 ₪.

כאב וסבל:
32.
בהתחשב בשיעור הנכות, אופי הפגיעה ומשך התקופה בה היה התובע בטיפולים רפואיים, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין רכיב זה.
הוצאות לעבר ולעתיד:
33.
התובע לא צרף קבלות בגין הוצאות רפואיות או הוצאות בגין נסיעות למוסדות הרפואיים.

לאור זאת, ובהינתן הדעת לעובדה כי כל הטיפולים הרפואיים ניתנו לתובע במסגרת שירותי הבריאות הממלכתיים, אני קובעת שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין הוצאות רפואיות.

34.
לעומת זאת, וחרף העובדה שלא צורפו קבלות בגין נסיעות, ברור כי לתובע נגרמו הוצאות בגין הצורך בקבלת טיפולים כעולה מהמסמכים הרפואיים. בהתחשב בהיקף הביקורים והטיפולים, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין נסיעות לעבר באופן גלובלי בסך של 7,000 ₪.

בהעדר אינדיקציה לגבי הצורך בקבלת טיפולים רפואיים בעתיד, אין מקום לפסיקת הוצאות בגין נסיעות בעתיד.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:
35.
התובע טען כי בעקבות התאונה והמגבלות מהן סבל קיבל עזרה מוגברת מאמו. ואכן, לא ניתן להתעלם מהפגיעה המשמעותית ממנה סבל התובע ויש להניח בסבירות גבוהה, כי התובע אכן נדרש לעזרה מוגברת מצד אמו, מעבר לעזרה המושטת בדרך כלל ע"י בני משפחה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה שאז סבל התובע מהגבלה בתנועות ונצטווה לנוח ולהרים את יד ורגל ימין.

אשר על כן, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בגין עזרה בעבר בסך של 7,000 ₪.

36.
לגבי העתיד – בשים לב לשיעור הנכות שאיננה נכות גבוהה למדי ובהעדר ראיות לגבי הצורך בקבלת עזרה בתקופה שבה נשמעו הראיות בתיק, אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד בגין ראש נזק זה.

אחרית דבר:
37.
אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2. כמו כן אני דוחה את ההודעות לצדדי ג' וצדדי ד'.

בהתחשב במכלול הנסיבות, אני קובעת שכל צד מהצדדים הנ"ל יישא בהוצאות.

38.
אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

בגין הפסדי השתכרות לעבר:


30,000 ₪
בגין הפסדי השתכרות לעתיד:


100,000 ₪
בגין כאב וסבל:




30,000 ₪
בגין הוצאות נסיעות בעבר:


7,000 ₪
בגין עזרה בעבר:





7,000 ₪
סה"כ:





174,000 ₪

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% כולל מע"מ והחזר אגרה כשהיא משוערכת נכון להיום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.



ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 1346/08 מרואן חנג'ר מג'יד חנג'ר נ' סאלח טריף, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פאדי מיעארי ואח' (פורסם ב-ֽ 05/10/2014)