פסקי דין על ישראל פלדמן יצור ושיווק מוצרי בשר בע"מ | פסקי דין על ארז וספיר ניהול מערכות הסעדה | פסקי דין על בכור ארז |

1285/96 א     16/11/1998




א 1285/96 ישראל פלדמן יצור ושיווק מוצרי בשר בע"מ נ' ארז וספיר ניהול מערכות הסעדה בע"מ, בכור ארז




בעניין:
ישראל פלדמן יצור ושיווק מוצרי בשר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
גד כרמי

התובעת

נגד
1. ארז וספיר ניהול מערכות הסעדה בע"מ

2. בכור ארז

ע"י ב"כ עוה"ד
דניאל מקליס

הנתבעים

פסק דין
א. העובדות

א.1 התובעת הינה חברה פרטית העוסקת ביבוא, יצור, שווק ועיבוד מוצרי מזון. (להלן: "התובעת").
הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית, אשר סיפקה שירותי הסעדה, באמצעות מטבחים שונים. (להלן: "הנתבעת").
הנתבע מס' 2 הינו מנהלה של הנתבעת ובעל מניות בה. (להלן: "הנתבע").

א.2 התובעת סיפקה למטבחי הנתבעת מצרכי מזון למטבחיה השונים. המזון סופק ביחד עם חשבוניות מס ובהן פירוט המצרכים המסופקים, כמויותיהם, מחיריהם והחיובים לתשלום בגינם. בתחתית חשבוניות המס, מתנוססות אחת מההצהרות כדלקמן:
"מאשר קבלת הפריטים וערב אישית להתחייבות החברה"
או
“מנהליה (של החברה הקונה, קרי הנתבעת - ו.מ.) ערבים באופן אישי לפרעון מלוא התמורה" (להלן: "החשבוניות" או "הערבות").
על חלק מהחשבוניות מתנוססות חתימותיהם של עובדי המטבחים, אשר קבלו את המזון ואישרו את קבלתו באמצעות חתימותיהם.
א.3 הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים ולא עמדה בחיוביה, לפירעון התשלומים, על פי החשבוניות.
בנסיבות אלו, הגישה התובעת נגד הנתבעים, תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, לפירעון חיוביה הכספיים של הנתבעת. התביעה נסמכת על חשבוניות המס.
הנתבעת נמנעה מלהגיש בקשה לרשות להתגונן וניתן נגדה

פסק דין
, לפיו חוייבה לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה.

א.4 עילת התביעה נגד הנתבע נסמכת על "כתב הערבות", המצוין בשולי החשבוניות ואשר מכוח, כך לטענת התובעת, על הנתבע לשאת בחיובי הנתבעת. התובעת טוענת כי עובדי המטבחים אשר חתמו על החשבוניות, פעלו כשלוחיו של הנתבע ולפיכך, חתימתם מחייבת את הנתבע ומטילה עליו חבות בגין חיובי הנתבעת, כערב. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע, בהתנהגותו, הסכים לתוכן הערבות, המצוינת בחשבוניות, בכך שמעולם לא מחה על האמור בהן.

א.5 הנתבע טוען כי כתב הערבות המפורט בחשבוניות המס, אינו מחייב אותו, הואיל ומעולם לא הסכים לערוב לחיובי הנתבעת. הוא מעולם לא חתם על חשבוניות המס וממילא, לא התחייב לאמור בהן. זאת ועוד, חתימותיהם של עובדיו, על גבי החשבוניות, אינן מחייבות אותו, הואיל ואלו הוסמכו לחתום עליהן, אך ורק לצורך אישור קבלת הסחורה המפורטת בהן ותו לא.
בנסיבות אלו, הנתבע טוען כי לא קמה לתובעת עילת תביעה נגדו ודין התביעה להידחות.

ב. דיון והכרעה

ב.1 חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול (ראה סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973). תנאי מוקדם לכריתת חוזה, הוא קיומה של גמירות דעת וכוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים.
סעיף 3 לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות") קובע כי :

"הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה נמסרה לנושה..."
הערבות אף היא חוזה לכל דבר ועניין, אשר מפגש הרצונות וקיומה של גמירות הדעת מהווים תנאי לקיומה.
לפיכך, במקרה דנן, על בית המשפט לבחון, באם הכיתוב בשולי החשבוניות, המהווה לכאורה "כתב ערבות", מהווה חוזה מחייב הצדדים.
ב.2 אין חולק כי הנתבע לא חתם על חשבוניות המס. אין אף חולק כי חלק ניכר מהחשבוניות כלל לא נחתם וחלק אחר, נחתם על ידי עובדי המטבחים, אשר לא הובאו לעדות.
ברי, כי החשבוניות אשר נחתמו על ידי עובדים שלא הובאו לעדות או חשבוניות אשר לא מתנוססת עליהן חתימה - אינן מהוות חוזה וכתב הערבות הכלול בהן, אינו מחייב הואיל ולגביהן, לא הוכחה גמירות הדעת הדרושה לשם כריתתו של חוזה וממילא, לא הוכח כי היה מפגש רצונות בין הצדדים המקים חבות של הנתבע כלפי התובעת.
ב"כ התובעת טען, כי די בעובדה שהנתבעת הודתה בחיוביה, על פי החשבוניות ותלוי ועומד נגדה

פסק דין
בנדון - כדי להקים עילה נגד הנתבע כערב לחיוביה.
אינני מקבלת טענה זו. הודאת הנתבעת מיכללא, בחיוביה על פי החשבוניות, נוגעת לגובה חובה של הנתבעת כלפי התובעת. אין בה כדי ללמד על קיומו של הסכם לכאורה, בין התובעת לבין הנתבע, לפיו הנתבע התחייב לערוב לחיובי הנתבעת, כמפורט בחשבוניות. בהעדר חתימה של הנתבע על החשבוניות - יש לראות בערבות הכלולה בהן, משום הצעה אשר מעולם לא קובלה. לענין זה, ראה ע"א 232/77 רוזנברג נ. אברמוב, פד"י ל"ב (2) עמ' 197 בעמ' 201:

"כאשר נתבע טוען 'לא חתמתי' , נטל הראיה שכן חתם רובץ על התובע"

הנטל להוכחת הטענה כי הנתבע ערב לחיובי הנתבעת, חרף העובדה שלא חתם על החשבוניות - רובץ לפתחה של התובעת וזו לא הרימה אותו.

ב.3 חלק מהחשבוניות (19 חשבוניות) נחתמו על ידי עדת תביעה מס' 1, גב' כגן, אשר עבדה בחב' "טעמון", שעבדה בשיתוף פעולה עם הנתבעת. גב' כגן היתה אחראית על אחד ממטבחי הנתבעת, חרף העובדה שבינה לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.
גב' כגן העידה כי הוסמכה על ידי הנתבע לחתום על החשבוניות, לצורך אישור קבלת הסחורה המפורטת בהן. היא הדגישה כי מעולם לא הוסמכה על ידי הנתבע לאשר בחתימתה את תוכנן של החשבוניות, אלא רק את קבלת הסחורה המפורטת בהן. כך, היא לא בדקה את המחירים המפורטים בהן ואף לא בחנה את החיוב לתשלום המצויין בהן. ראה עדותה בעמ' 9 לפרוטוקול:

"לי היתה הוראה אחת והיא לקבל את הסחורה ולחתום על קבלתה"
ב.4 התובעת טוענת כי הגב' כגן שימשה כשלוחתו של הנתבע ולפיכך, חתימתה על גבי חשבוניות המס מחייבת את הנתבע, אף לעניין הערבות הכלולה בהן. עוד טוענת התובעת, כי העובדה שהנתבע קיבל לידיו את החשבוניות ופעל על פיהן, קרי משך שיקים לפירעונן - מהווה הסכמה לתוכנן.

ב.5 מתוך עדויותיהם של הנתבע ושל הגב' כגן עולה, כי הגב' כגן הוסמכה על ידי הנתבע לחתום על גבי החשבוניות ובחתימתה, אישרה את קבלתה של הסחורה נשוא החשבוניות. השליחות שהוטלה עליה, מטעמו של הנתבע, היתה למטרה זו בלבד. תימוכין לגרסה זו ניתן למצוא במספר חשבוניות, בהן מופיע רישום פריטי סחורה, אשר ככל הנראה לא התקבלו חרף האמור בגוף החשבוניות .

ב.6 משהוכח כי ה"שליחות" לכאורה, של הגב' כגן, הוגבלה למטרה מסוימת, עליה העידו הן השולח והן השלוחה, אין לקבל את גרסת התובעת, לפיה חתימתה של הגב' כגן על החשבוניות מהווה ראיה לכך שהיתה שלוחתו של הנתבע, ביחס לתוכנן של החשבוניות, על כל הכלול בהן.

ב.7 צודקת באת כוח הנתבע בטענתה, כי אם בקשה התובעת לטעון שגב' כגן יצרה כלפיה מצג, כי הינה שלוחתו של הנתבע, בכל הנוגע לתוכנן של החשבוניות - כי אז מדובר בחריגה מהשליחות, אשר איננה מחייבת את השולח, אלא את השלוחה בלבד. אולם, כפי שנקבע, לא הוכח המצג הנטען ואף לא הוכח כי הגב' כגן חרגה משליחותה. נהפוך הוא, נציג התובעת אישר בעדותו, כי הגב' כגן חתמה על החשבוניות, על מנת לאשר את קבלת הסחורה על פיהן.

ב.8 יוצא אפוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה, כי כתב הערבות הנכלל בחשבוניות - מחייב את הנתבע, מכוח חתימתה של גב' כגן. מקובלת עלי גרסת הנתבע, כי הגב' כגן חתמה על החשבוניות למטרת אישור הסחורה המפורטת בהן ותו לא.

ב.9 התובעת הוסיפה וטענה, כי בהתנהגותו של הנתבע, קרי בהעדר מחאה שלו על כתב הערבות הנכלל בחשבוניות - הוא הסכים לתוכנן. אין לקבל אף טענה זו.
חשבוניות המס נותנות ביטוי, מעצם טיבן, לחיוביה הכספיים של הנתבעת כלפי התובעת. כשלעצמן, אין הן בבחינת חוזה, אלא תוצאה לחוזה קיים, שנכרת טרם הוצאתן. מטבע הדברים, שימת ליבו של הנתבע, היתה נתונה לחיובים הכספיים המופיעים בגוף החשבוניות ולא לכיתוב, באותיות קטנות, בשוליהן .

לפיכך, אין בעובדה שהנתבע נמנע מלהגיב לאמור בחשבוניות, ביחס לכתב הערבות - כדי ללמד על הסכמתו לתוכן הדברים.

ב.10 כאמור, תנאי לקיומו של חוזה הוא גמירות הדעת. כאשר מדובר בערבות, בה אדם נוטל על עצמו חיוביו של אחר, החובה להוכיח גמירות דעת, הינה בבחינת קל וחומר; יש להוכיח ידיעה וגמירות דעת גם יחד. במקרה דנן - לא הוכחה הידיעה המיוחסת לנתבע, בדבר הערבות שנטל לכאורה על עצמו בגין חיובי הנתבעת. מטבע הדברים אף לא הוכחה גמירות הדעת. לענין זה, ראה ע"א 714/87 שר נ. כהן, פד"י מ"ג (3) עמ' 159 בעמ' 161:

"יחסי ערבות אינם נוצרים מהרהורי הלב של הנושה. מעורבותו של המשיב בעניין זה, טובות ההנאה שהפיק מהעסקה ומקור המוטיבציה שלו להביאה לכלל הגשמה, כל אלו נתחוורו באורח חלקי בלבד לפני בית המשפט המחוזי. אולם מהעובדות שהובאו לא הוכחה זיקה, היכולה להעמיד את המשיב כערב לחוב הנכבד ועל כן הטענה נדחית"

יוצא אפוא, כי עילת התביעה לא הוכחה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

ב.11 הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 16.11.98 בלשכתי, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, 16/11/98 בלשכתי, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

מרוז - שופטת

עדה.א / d00128596a.1
בימ"ש שלום אשדוד

תא 001285/96

28
בפני

כב' השופטת ו. מרוז








א בית משפט שלום 1285/96 ישראל פלדמן יצור ושיווק מוצרי בשר בע"מ נ' ארז וספיר ניהול מערכות הסעדה בע"מ, בכור ארז (פורסם ב-ֽ 16/11/1998)