פסקי דין על סעד סמיה | פסקי דין על פארס הדיה | פסקי דין על מר שפיק אסעד | פסקי דין על המועצה המקומית בית ג'אן |

4/99 עאח     25/04/1999




עאח 4/99 סעד סמיה, פארס הדיה נ' מר שפיק אסעד, המועצה המקומית בית ג'אן






בבית הדין הארצי לעבודה

עא"ח 4/99

1. סעד סמיה

2. פארס הדיה
המערערות
1. מר שפיק אסעד

2. המועצה המקומית בית ג'אן
המשיבים
בשם המערערות:עו"ד קבלאן יוסף
בשם המשיבים:עו"ד סעיד נפאע

לפני: הנשיא ס. אדלר
פסק-דין
1. לפני ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור גרודסקי וצימט; בש"א 1129/99, עב 5681-2/98 ) מיום 22.2.1999, אשר דחתה את הבקשה לפסילת אב בית הדין שהגיש ב"כ המערערות.

2. א. ב"כ המערערות הגיש תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני, המונע את פיטורי המערערות ומורה על החזרתן לעבודה אצל המשיבה מספר 2 (להלן:המועצה). לטענתו, המערערות הן עובדות קבועות במועצה והפסקת עבודתן נעשתה ללא כל הצדקה ומשיקולים פוליטיים זרים ובניגוד לחוק. בחודש נובמבר 1998 נערכו בחירות למועצה ולראשות המועצה נבחר המשיב מספר 1. לטענת ב"כ המערערות, מייד עם כניסתו לתפקיד החל הלה לפגוע בעובדים שאינם נמנים על מחנהו הפוליטי. בראשית חודש דצמבר 1998, קיבלו המערערות הודעות על הפסקת עבודתן.

ב. עם הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני, החליט בית הדין קמא להוציא צו מניעה זמני לבל יאויישו המשרות של המערערות, עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית הדין.
בית הדין קמא (השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור צימט וגרודסקי; בש"א 7801/98, עב 5681-2/98, עב 6414/98) דחה, ביום 22.1.1999, את הבקשה למתן צו מניעה זמני וכך נאמר:

"שיקול כלל נסיבות העניין מעלה כי על נסיבות העסקתן של המבקשות [המערערות בהליך שלפני] רובצת עננה כבדה של חשש כי העסקה זו לא היתה
תקינה, וראשיתה באי מילוי ההוראות הרלוונטיות באשר להעסקת עובדים ברשויות מקומיות...עז הרושם המתקבל כי המשיב מס' 1 -ראש המועצה הנבחר, אכן פעל לתיקון עיוותים שנגרמו קודם לתחילת עבודתו, ולא מצאנו - לכאורה - כי עשה כן שלא כדין...לפנינו הועלתה טענה כי מאז מינויו של ראש המועצה הנ"ל לתפקידו, נתקבלו לעבודה עובדים חדשים ממחנהו, וראש המועצה לא הכחיש מינויים חדשים, אלא טען כי המינויים החדשים נעשו כדין (בניגוד לקודמים). אנו מבהירים, כי בכל מקרה, נתונים מעשיו של ראש המועצה החדש לביקורת שיפוטית...".

בית הדין הדגיש, כי "מסקנותינו מבוססות על פני הדברים לכאורה, כי אנו מצויים בשלב של החלטה בבקשה לסעד דחוף, ולא בהכרעה בתיק העיקרי. יתרה מזאת, ההלכה הפסיקתית חוזרת ומדגישה כי טוב הוא שבית הדין לא יקשור עצמו, בשלב זה, בקביעות לגופו של ענין". בית הדין קמא הוסיף, כי בדעתו ליתן קדימות לבירור ההליך העיקרי, "כך שהענין לגופו יתברר לעומקו במהירות ראויה, ואין מניעה כי בית הדין יגיע למסקנות אחרות-אם המבקשות יראו כי תמונת המצב הלכאורית אינה כפי המתואר לעיל. במקרה זה, יוכל בית הדין להחזיר מצב לקדמותו". בית הדין קבע דיון מוקדם ליום 12.3.1999. לעניין ההוצאות נאמר, כי הוצאות הבקשות, בסך של 10,000 ש"ח יחולו על הצד שיפסיד בהליך העיקרי.

ג. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית דין זה, אשר נדחתה, בעיקר מהטעם
שמסקנתו של בית הדין קמא, כי לא התקיימו שיקולים זרים המצדיקים מתן צו מניעה,
מעוגנת בקביעות העובדתיות הלכאוריות, שבית דין זה, כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בהן (בר"ע 63/99, מיום 4.3.1999).

3. בטרם התקיים הדיון ביום 12.3.1999 הגיש ב"כ המערערות בקשה לפסלות שופט
המכוונת לאב בית הדין. הטעם העיקרי לבקשה הוא, כי למערערות חשש ממשי ומוצק שאב בית הדין נגוע במשוא פנים ובדעה קדומה, הן נגד ב"כ המערערות - ראש המועצה לשעבר, אופן ניהולו את המועצה המקומית בית-ג'אן בתקופת כהונתו, ריבוי ההליכים והתביעות שהוגשו נגדו ונגד המועצה, בקשות הפסילה שהוגשו, החלטות ופסקי דין שניתנו ושעליהם תלויים ועומדים ערעורים המצביעים על עמדה חד צדדית ולא אובייקטיבית של אב בית הדין כנגד ב"כ המערערות והן נגד מחנהו הפוליטי, כפי שהדברים השתקפו בהליך ולנוכח ההחלטה שניתנה ובה קביעות מוטעות, מגמתיות והמתערבות בענייניה הפוליטיים של המועצה והן לאור גובה ההוצאות שנפסקו.

4. בית הדין קמא דחה, כאמור, את הבקשה מהטעם שאין לה כל בסיס הן משפטית והן עובדתית וכך נאמר:
"בית הדין הזה [נזקק] להליכים רבים, שבהם היתה צד-המועצה המקומית בית
ג'אן...בהליכים אלה נתקבלו החלטות שונות, חלקן לטובת המועצה וחלקן נגדה-הכל משיקולים מקצועיים ועניניים, והכל במנומק...אין המותב, כולל אב בית הדין, קשור לאיש מנבחרי המועצה המקומית בית ג'אן
,לא כיום ולא בעבר.
אין לבית הדין ולמותבו כל אינטרס אישי בנעשה במועצה המקומית בית
ג'אן...בקשות רבות קודמות של בא כח התובעות לפסילת המותב, מנימוקים שונים-נדחו, ואין חדש בבקשה זו...עיון בהחלטה [בעניין צו המניעה] הנ"ל מראה עד כמה נזהר בית הדין האזורי מלקבוע עובדות לגופו של ענין ועד כמה הובהר לצדדים כי מדובר בקביעות לכאוריות גרידא...בקשה [למתן צו מניעה] זו הוכרעה, כאמור, לאחר שמיעת מצהירים וטיעונים של הצדדים, וכל אותה עת לא 'הפריע' לבא כוח התובעות ניהול הדיון על ידי האב"ד...מותבים בראשות האב"ד עוסקים בהתדיינויות הנוגעות לרשויות מקומיות שונות, כולל המועצה המקומית בית ג'אן
, וההליכים בתיק מוכרעים על פי הדין ועל פי שיקולים ענייניים בלבד...ויודגש ויובהר - מותב בית הדין הזה יודע וחש כי הוא יכול, גם יכול, להיזקק לעניין תיק זה, בלא פניות, בלא משוא פנים ולגופו של עניין, ואין כל חשש שבית הדין יכריע במחלוקת שבין הצדדים מתוך מעורבות אישית כלשהי, כי אין כל אפשרות לקיום מעורבות אישית, כנטען...מותבים בראשות האב"ד עוסקים בענייני הרשויות המקומיות, אך אין מדובר רק במועצה מקומית בית ג'אן. יתר על כן - התמקצעות כנ"ל מבטיחה כי הטיפול בנושאים אלה יהיה יעיל ומקצועי, וכך מקוויים אנו, יהא גם בתביעה שלפנינו".
על החלטה זו הערעור שלפני.
5. לפני חזר ב"כ המערערות על טענתו, כי קיים חשש ממשי ומוצק שאב בית הדין נגוע במשוא פנים ובדיעה קדומה. ב"כ המערערות הוסיף, כי על נימוק ההתמקצעות בענייני מועצות מקומיות להידחק נוכח זכות המערערות למשפט הוגן.

מטעם המשיבים לא הוגשה כל תגובה.

6. המסגרת המשפטית לבחינת נושא פסילת שופט מלשבת בדין מעוגנת בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 ובתקנות 112א - 112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן:התקנות).

7. ההלכה הנוהגת בעניין פסלות נושא תפקיד שיפוטי, הן בבתי הדין לעבודה והן בבתי המשפט, היא כי אין לקבל טענת פסלות אלא אם קיימות נסיבות מוכחות שעל פיהן קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט או לדעה משוחדת של נושא התפקיד השיפוטי. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה. המבחן בכגון דא הוא אובייקטיבי (ראה: דב"ע נב/ 92-26 תופיק גאנם - משרד החינוך, פד"ע כד 167,166 ; דב"ע נד/ 96-4 שמעון פריזנט - קוינאמטיק ישראל ואח', פד"ע כז 230,227; דב"ע נה/ 96-2 אריק בן-חורין - מדינת ישראל ואח', פד"ע כח 195,189).
8. עיון בהודעת הערעור ובבקשה לפסילה שהוגשה לבית הדין קמא מגלה, כי הבקשה מכוונת למעשה לפסילת השופט מייבלום מלישב בדין בכל הליך שהמועצה הינה צד לו.

9. תקנה 112ב לתקנות עניינה המועד לטענת פסלות וזה לשון תקנה:

"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".
מועד העלאת הבקשה לפסלות אב בית-הדין היה עם תחילת הדיון בהליך הזמני ולא לאחר מתן ההחלטה בו.

10. בקשה למתן סעד זמני נחתכת לפי ראיות לכאורה ולעולם חייב השופט המקיים בה דיון להימנע במחשבה ובניסוח מקביעות מוחלטות המתיימרות להכריע את גורל ההליך העיקרי. נראה, כי החלטת בית הדין קמא ניתנה מטעמים ענייניים ועל-פי התשתית הראיתית שהובאה באותו הזמן וכך אף עולה מהחלטתי בבקשת רשות הערעור.
בית דין זה כבר פסק, כי פסיקה של בית הדין נגד צד להליך, אינה מעידה כי לבית הדין דעה קדומה נגדו (ראה: דב"ע נד/ 96-5;9-98 המוסד לביטוח לאומי - יעקב זילבר, פד"ע כו 394,392;דב"ע 96-3/98 חוה שטיינפלד ואח' - ויקטוריה גליקמן (לא פורסם, ניתן ביום 25.5.1998)).
עיינתי היטב בהחלטתו של בית הדין קמא ובפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבית הדין קמא ולא מצאתי חשש שדעתו של אב בית הדין "נעולה" וכי מנוי וגמור עימו לפסוק נגד המערערות. מעיון בהחלטת הביניים בהליך דנן ברור, כי האמור בה מתייחס לשלב הביניים בלבד, מבלי שנסגרה הדרך לפני ב"כ המערערות לשכנע את בית הדין קמא להגיע לתוצאה שונה. אין לי כל יסוד להניח, כי אב בית הדין, שעה שידון בהליך העיקרי ותפרס לפניו מלוא היריעה של הסכסוך, לא יתן משקל נאות לכל השיקולים הרלוונטיים אותם יש לשקול שעה שמתבקש ביטול הפיטורים; זאת תוך ניהול ההליך באופן ענייני.

11. העובדה כי שופט השתתף ודן בהליך קודם בו התדיין צד אינה פוסלת אותו מלישב בהליך נוסף בו אותו בעל דין הינו צד להליך (ראה: דב"ע נז/ 96-4 מלוינה גונן ואח' - הספריה המשותפת "לדורות",לוד (לא פורסם, ניתן ביום 26.3.1997)). אין ספק כי אב בית הדין כשופט מקצועי יודע להבחין היטב בין ראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק אחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר והוא שומע כל הליך בסבלנות ,בפתיחות ובלא שיושפע מדברים שאינם רלוונטיים או שאינם עולים בדיון הקונקרטי שבפני
ו .
מההחלטה שניתנה על-ידי בית הדין קמא עולה, כי בתיקים בהם היתה המועצה מעורבת, ניתנו החלטות לכאן ולכאן. מכאן, הטענה כי עסקינן בעמדה חד צדדית אינה במקומה.

12. כל התבטאות של בית הדין בכל שלבי ההליך, לרבות ההליך הזמני, מן הראוי שתהיה שקולה, מאופקת, מאוזנת ועניינית. התבטאות שופט במהלך משפט, אשר מעוררת בבעל דין או בבא-כוחו חשש כי יש בלבו דעה קדומה נגד בעל הדין או נגד בא כוחו, אינה מצדיקה את פסילתו של השופט אלא במקרה קיצוני ביותר (ראה: ע"ע 10/99 גבור לוקש - הטכניון-מוסד טכנולוגי לישראל (ניתן ביום 14.2.1999)). אין להיתפס לכל אמירה הכתובה בהחלטה כדי ללמוד ממנה על קיומה לכאורה של דעה קדומה.
עם זאת, תתכן התבטאות שתאמר על-ידי שופט או נציג ציבור, שתצדיק את פסילתו מלישב בהליך. אולם, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי התבטאות מעין זו.

13. נראה כי החלטה על מגמה כי אב בית-הדין ידון בתיקים שנושאם ענייני רשויות מקומיות היא במקומה ומבטיחה ייעילות ומקצועיות, לטובת כל הנוגעים בדבר.

14. יתר על כן, בהליך של בקשה לפסילת נושא תפקיד שיפוטי, בית דין זה, כערכאת ערעור, ייחס חשיבות לתחושת הנוגע בדבר, לרבות כל חברי המותב, שאינם רואים עצמם פסולים מלשבת בדין (ראה: דב"ע נז/ 96-11 יעקב נפוסי ואח' - סולומון את ססבון תעשיות זיווד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 17.8.1997); השווה: דב"ע 96-9/98,9-183/98 דב בורג - בתי זיקוק לנפט בע"מ ( ניתן ביום 8.11.1998)).

15. לאור כל האמור נראה כי במכלול הנסיבות דנן לא נוצרו נסיבות שעל-פיהן קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת של אב בית הדין וכי אין מקום להתערב בהחלטת מותב בית הדין קמא שלא לפסול את עצמו מלדון בתובענה שהגישו המערערות נגד המשיבים.

16. בשולי הדברים אוסיף, כי טיעוניו של ב"כ המערערות הועלו בבקשה לפסילת אב בית הדין בהליך קודם ואף שם נדחו (ראה: דב"ע 96-2/98 המועצה המקומית בית ג'אן
- זויהד אברהים ( לא פורסם, ניתן ביום 13.7.1998)).
ניתן בהעדר הצדדים, היום ט באייר תשנ"ט (25.4.1999) וישלח לצדדים.
ד"ר ס. אדלר

נ ש י א
ל.
5








עאח בית הדין הארצי לעבודה 4/99 סעד סמיה, פארס הדיה נ' מר שפיק אסעד, המועצה המקומית בית ג'אן (פורסם ב-ֽ 25/04/1999)