פסקי דין על בארי לנואל | פסקי דין על גליה מאור | פסקי דין על איתן רף | פסקי דין על צבי איצקוביץ ואח' |

3718/14 רעא     22/10/2014




רעא 3718/14 בארי לנואל נ' גליה מאור, איתן רף, צבי איצקוביץ ואח'




החלטה בתיק רע"א 3718/14



בבית המשפט העליון


רע"א 3718/14



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


המבקש:
בארי לנואל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. גליה מאור



2. איתן
רף



3. צבי איצקוביץ


4. עוזי רוזן


5. בנימין נווה


6. בנק לאומי לישראל בע"מ


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתנ"ג 815-09-13 מיום 20.5.2014 שניתנה על-ידי השופט ח' כבוב

בשם המבקש:
עו"ד עמית מנור
; עו"ד ענפל לייפר

בשם המשיבים:
ד"ר ישראל לשם
, עו"ד; עו"ד דרור קדם
; עו"ד גלעד שיף


החלטה

1.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.5.2014 בתנ"ג 815-09-13 (השופט
ח' כבוב
), אשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לזמן את המשיב 4 כעד, לדיון הוכחות בבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת.

עיקרי העובדות
2.
המבקש, בעל מניות במשיב 6 (להלן:
הבנק
), סבור כי בין השנים 2002-2010, היו הבנק וחברת-בת שלו מעורבים בפעילות פלילית לכאורה בארצות הברית, וזאת על רקע חקירה המתנהלת מזה זמן-מה על-ידי הרשויות שם. לאור דיווחיו של הבנק בנושא, מעריך המבקש כי ניתן לאמוד את הנזקים הישירים והעקיפים, אשר נגרמו ועוד יגרמו לבנק כתוצאה מהפרשה, בסך של מאות מיליוני ₪. לפיכך, הגיש המבקש ביום 1.9.2013 בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק (להלן:
בקשת האישור
), נגד המשיבים 1-5, אשר כיהנו בתפקידים בכירים בבנק או בחברת-הבת האמריקאית שלו במועדים הרלבנטיים. לשיטת המבקש, המשיבים 1-5 הפרו את חובותיהם כלפי הבנק בכך שלקחו חלק אקטיבי בפעילותו הפלילית, ולמצער בכך שעצמו את עיניהם מראוֹת וכשלו במניעתה, כל זאת שעה ששכרם, הנגזר לא אחת מביצועי הבנק, הולך ותופח.

3.
ביום 13.4.2014, לקראת דיון ההוכחות בבקשת האישור, הגיש המבקש בקשה לזמן לעדות את המשיב 4, אשר כיהן כמנהלה הכללי של חברת-הבת האמריקאית של הבנק בין השנים 2004-2010 (להלן:
הבקשה לזימון עד
). ביום 20.5.2014 החליט בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"עיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בבקשת האישור, וכן בבקשה לזימון עד, בתשובה לבקשה ובתשובה לתשובה.

על פניו נראה כי בנסיבות ענייננו, היעתרות לבקשה עלולה לגרום נזק לחברה במידה שאינה מצדיקה, בשלב זה, את זימונו של משיב 4 לעדות.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות".


על החלטה זו נסובה הבקשה למתן רשות ערעור שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים
4.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לזימון עד. ראשית, הטענה בדבר פגיעה אפשרית בטובת הבנק היא ספקולטיבית בלבד, והתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בהעדר תשתית ראייתית כלשהי, לאחר שנטענה בעלמא. כמו כן, ניתן היה לאזן את הפגיעה הנטענת, ככל שהיא נובעת מהחקירה המתנהלת במקביל בארצות הברית, באמצעות כלים דיוניים שונים, כגון דיון בדלתיים סגורות או צו איסור פרסום. בין כך ובין כך, טובת הבנק היא שעומדת במוקד בקשת האישור, ואינה אמורה להתברר כלאחר יד במסגרת בקשה מקדמית, בהעדר דיון ומבלי שנוהלו חקירות. החלטת בית המשפט המחוזי בשאלה של טובת הבנק, בשלב הנוכחי, אף עומדת בסתירה להחלטה קודמת שניתנה על-ידו ואושרה בבית משפט זה, אשר במסגרתה נדחתה ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים, שעיקרה בפגיעה האפשרית בטובת הבנק, למועד הדיון בבקשת האישור. יתרה מזאת, החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה כדבעי, ולפיכך אינה מאפשרת לערכאת הערעור להעבירה תחת שבט הביקורת הערעורית. תשובתם הבלתי-עניינית של המשיבים לבקשת האישור נתמכת בתצהיר לקוני של מזכירת הבנק, שאינה מעורה בפרטים, וזאת בניגוד מוחלט למשיב 4, שביכולתו לשפוך אור על הפרשה בשל קרבתו לנושא ובקיאותו בו. אף-על-פי-כן, וחרף
הוכחת התקיימותם של כל הקריטריונים שנקבעו בפסיקה בקשר לשאלת זימונו של עד, שטובת הבנק כלל אינה נמנית עליהם, דחה בית המשפט את בקשת המבקש, ובכך הנציח את פערי המידע האינהרנטיים בין הצדדים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם שיקולי מדיניות ראויים.

5.
מנגד, עמדת המשיבים היא כי בסוגיה של סדרי דין עסקינן, אשר בגדרה מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בו. הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שהרי האדם שעדותו מתבקשת הוא אחד מהנתבעים בתיק, וגם זאת לצורך דיון בבקשת ביניים בלבד. מעבר לכך, זימון עדים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת מהווה חריג, ולא בכדִי הוצבו לו תנאים וסייגים מיוחדים בפסיקה.
מכל מקום, בקשת הרשות לערער היא תאורטית, שכן בית המשפט המחוזי טרם הכריע בעניין זימון המשיב 4 לעדות באופן סופי, ואף ציין מפורשות כי אין לזמנוֹ
"
בשלב זה"
. העדתו של המשיב 4, עובר לסיומה של החקירה המתנהלת בארצות הברית, עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לבנק, וממילא אינה משרתת את האינטרסים של בעלי מניותיו, לרבות המבקש. טענה זו אינה ספקולטיבית, כטענת המבקש, אלא נתמכה כדבעי בתצהירים שהוגשו. ככל שתישמע עדותו של המשיב 4, הרי שלא יהא כל מקום 'להסתירה', וברי גם כי אין בדיון בדלתיים סגורות, בצו איסור פרסום, ובשאר כלים דיוניים כיוצא באלה, כדי למנוע מהרשויות בארצות הברית לדרוש מהבנק או מהמשיב 4 ישירות את תוכן העדות. ככלל, בית המשפט רשאי לשקול את טובת הצדדים גם במסגרת בקשה מקדמית, ובפרט כשהיא מהווה חלק מהליך לאישור הגשת תביעה נגזרת, לאור מאפייניה הייחודיים של זו. כמו כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי בענייננו נומקה, והיא אף מאוזנת ומידתית בהתחשב בהחלטתו הקודמת בעניין הסילוק על הסף. על-ידי זימון המשיב 4 לעדות, מנסה המבקש למלא בתוכן את בקשת האישור שהגיש, המכילה האשמות חמורות, אך נשענת על השערות ורסיסי מידע גרידא. בכל אופן, הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם הקריטריונים המחמירים שנקבעו בפסיקה לזימון עדים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, ואף יש בה כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב 4 עצמו.

דיון והכרעה
6.
עניינה של בקשה זו הוא ב
"החלטה על דחיית בקשה לזמן עד"
, המוחרגת
בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, כך שאין מניעה עקרונית ליתן רשות לערער עליה
(
סעיף 1(5) סיפא). עם זאת, זימון עדים הוא עניין מובהק שבסדרי דין.
כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין זו, אשר בגדרן מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, אלא במצבים חריגים, בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או טומנת בחובה עיוות דין לאחד מן הצדדים (ראו, למשל:

רע"א 124/13
עמאר נ' עמותת לבנות ולהבנות
(5.2.2013)
;
רע"א 2148/09
עיריית גבעתיים נ' חיוטין
(6.4.2009)). לפיכך, סבורני כי אף מבלי להידרש למאפייניה הייחודיים של התביעה הנגזרת, דין הבקשה להידחות.

7.
כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי
"על פניו נראה כי בנסיבות ענייננו, היעתרות לבקשה עלולה לגרום נזק לחברה במידה שאינה מצדיקה, בשלב זה, את זימונו של משיב 4 לעדות"
(ההדגשה הוספה).
לפיכך, אין זה מן הנמנע כי אם יתברר לאחר סיום חקירות המצהירים, כי עובדות חשובות הנתונות במחלוקת עדיין חסרות, וכי הן מהותיות לצורך הכרעה בבקשת האישור, יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון מחדש בשאלת זימונו של המשיב 4 כעד, וזו תישקל בהתאם.
בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי אם הערעור על
ההחלטה לא ידון באופן מיידי,
"יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות [המבקש] או שעלול להיגרם [לו] נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך... בדרך שגויה"
(סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). לפיכך דין הבקשה לדחייה.

8.
אציין, כי טובת הבנק מהווה שיקול רלבנטי לעניין בקשת האישור, ומקל וחומר שיש לתת עליה את הדעת גם במסגרת הבקשות המקדמיות המוגשות בגדרה, כגון בקשה לזימון עד. בהקשר זה, דומני כי די במצב העובדתי לכאורה, שאותו הציג המבקש עצמו בבקשתו,
בכדי לשמש תשתית מספקת
לקביעתו המתוחמת של בית המשפט המחוזי מושא דיוננו. עם זאת, אין משמעות הדבר כי שאלת טובת הבנק כבר נדונה והוכרעה לעניין בקשת האישור, בניגוד לחששותיו של המבקש, וכך ברי מדברי-החלטתו של בית המשפט המחוזי.

9.
אשר על כן, כאמור, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ₪.


ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשע"ה (22.10.2014).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14037180_o06.doc

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






רעא בית המשפט העליון 3718/14 בארי לנואל נ' גליה מאור, איתן רף, צבי איצקוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 22/10/2014)