פסקי דין על ניר בני פרבר | פסקי דין על עיריית נהריה

11827-12/09 תאק     22/10/2014




תאק 11827-12/09 ניר בני פרבר נ' עיריית נהריה








בית משפט השלום בקריות



תא"ק 11827-12-09 עיריית נהריה
נ' פרבר ואח'




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'


מבקש

ניר בני פרבר



נגד


משיבה

עיריית נהריה



החלטה

בפני
בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן ע"י כב' השופט שחורי (שפרש בינתיים לגמלאות) ביום 19.8.10, ואשר בו חויב המבקש, יחד עם 2 הנתבעים הנוספים בתיק (ה"ה ביטון), לפנות נכס
שהוחזק על ידם, וכן לשאת בהוצאות המשיבה בגין התביעה בסך של 15,000 ₪.

טיעוני המבקש מופנים אך ורק כנגד חיובו בהוצאות המשיבה, שכן אין מחלוקת כי פינוי הנכס בוצע זה מכבר. הבקשה כוללת בתוכה גם בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול.

טענות המבקש
בבקשתו הינן בתמצית:
1. נודע לו על קיום פסק הדין רק בחודש 4/13 וזאת משהתקבלה אזהרה בתיק ההוצל"פ שפתחה המשיבה לגביית סכום ההוצאות.
2. מאז חודש 4/13 היה טרוד בהליכי גירושיו, בגינם היה שרוי במצב נפשי וכלכלי קשה, ולפיכך לא התפנה להגיש בקשה זו אלא כעת.
3. פסק הדין ניתן כנגדו בלא שנעשתה מסירה כדין של כתב התביעה, כאשר אישור המסירה עליו הסתמכה המשיבה מיום 17.12.09 לא נחתם על ידו ותלונה על זיוף חתימתו הוגשה במשטרה ביום 28.8.14. המבקש מוסיף וטוען כי הכתובת אליה בוצעה המסירה, רחוב הזמיר 24 נהריה, לא היתה כתובת מגוריו בעת ביצוע המסירה. אמנם המדובר בדירה שבבעלותו אולם זו הושכרה לאדם אחר באותה התקופה, כפי שעולה מאישורי ארנונה שהנפיקה המשיבה.
4. עו"ד זאבי-וולף, אשר הגיש כתבי טענות בשם כל הנתבעים בהליך, אישר במכתבו מיום 31.7.14 כי לא ייצג את המבקש בהליך זה אלא את ה"ה ביטון בלבד, וכי מעולם לא חתם המבקש על יפוי כוח המסמיכו לייצגו.

טענות המשיבה
הינן בתמצית:
1. אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד לאור העובדה כי מדובר ב

פסק דין
שניתן לפני 4 שנים ואשר הפך להיות חלוט לאחר שגם הליכי ערעור שהוגשו לגביו נדחו.
2. אין מקום להיעתר לבקשות להארכת מועד ולביטול פסק הדין, מאחר וגם באם תתקבל טענת המבקש כי ידע אודות פסק הדין רק בחודש 4/13 אין בבקשתו נימוק מספק מדוע השתהה בהגשת בקשה זו במשך שנה וחצי.
3. המבקש ידע אודות פסק הדין כבר בחודש 10/12 (לכל המאוחר) מועד בו פנה למשרד עו"ד מלך המייצג את המשיבה בתיק ההוצל"פ וטען טענות שונות כנגד חיובו בתיק ההוצל"פ, דבר המעיד שידע אודותיו כבר אז.
4. המבקש יוצג בהליך זה, כמו גם בהליכי ערעור שננקטו ביחס לפסק הדין, על ידי אותו עו"ד שייצג את ה"ה ביטון והדבר עולה ברורות מבקשת הרשות להתגונן, התצהיר הנלווה אליה, ושאר כתבי בי-דין שהוגשו לבית המשפט הן על ידי עו"ד זאבי-וולף והן ע"י עו"ד גולדברג בהליכי הערעור, לרבות הגשת בר"ע לבית המשפט העליון.

הייצוג המשותף של ה"ה ביטון והמבקש, עולה בקנה אחד גם עם ייצוג קודם להגשת התביעה ע"י עו"ד ילון הכט, אשר השיב בשם המבקש וה"ה ביטון למכתב ההתראה שנשלח למבקש.
5.
אישור המסירה מעיד על כך שזה בוצע לידי המבקש, שכן מדובר באישור מסירה של דבר דואר רשום, שנעשה על ידי שליח דואר ישראל, ואשר על פי נוהליו, יש לבצע את המסירה רק לאחר וידוא פרטי המקבל וחתימתו, תוך ציון שמו.

בהקשר זה מציינת המשיבה כי החתימה המופיעה על אישור המסירה, דומה עד מאוד לחתימה המופיעה על מכתב ששלח המבקש למשיבה בחודש 12/09 (להלן: "מכתב המבקש" – נספח 20 לתגובת המשיבה). מכתב זה, על אף שהוא נושא כותרת של 1.12.109, הגיע למשרדי המשיבה רק ביום 30.12.09, זמן קצר לאחר ביצוע המסירה האמורה ביום 17.12.09.
6. הבקשה אינה מגלה הגנה, שכן במועד הגשת התביעה, בתחילת חודש 12/09 החזיק המבקש בנכס לגביו התבקש הפינוי, ולפיכך היה צורך לנהל את ההליך כנגדו. המשיבה חוזרת ומפנה לכך שמכתב המבקש, המודיע לכאורה על פינוי אותו חלק בנכס שהוחזק על ידו, אמנם נושא בכותרתו תאריך 1.12.09, אולם בפועל הוא הגיע למשרדי המשיבה רק ביום 30.12.09 כפי שעולה מאישור הפקס.

כמו כן, העובדה שהמבקש התיצב לדיון בהליך מקביל שניהלה המשיבה כנגד אותם נתבעים, בגין הפרת צו הפסקה שיפוטי (תו"ב 8398-12-09), וזאת ביום 6.1.10, מעידה כי במועד זה עדיין היה המבקש בעל ענין בנכס ובהליכים שנוהלו לגביו, מה גם שבדיון זה יוצג יחד עם ה"ה ביטון, גם כן, על ידי עו"ד זאבי-וולף.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אשר יש לציין כי הינה מפורטת ונתמכת במסמכים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעם הפשוט שלא מצאתי מקום להארכת המועד להגשת הבקשה מאז חודש 4/13 ועד היום.
אין די בטענה סתמית לחלוטין של המבקש כי היה במצב נפשי וכלכלי קשה בכדי להצדיק אי נקיטת פעולה לביטול פסק הדין במשך שנה וחצי (!) מאז התגלה לו (כך לטענתו) כי הוא נדרש לשלם הוצאות משפט בסכום לא מבוטל בגין ענין, שלכאורה אינו נוגע לו לאחר שפינה את הנכס.
באם באמת האמין המבקש בטענתו זו, הייתי מצפה שינסה לתמוך אותה בבדל ראיה שתשכנע כי אכן מאז חודש 4/13 ועד למועד הגשת הבקשה היה שקוע כל כולו בהליך גירושין קשה במידה כזו, אשר השפיע עליו נפשית וכלכלית כנטען. בהעדר ראיה כלשהי, למעט טענה רפה "מהפה לחוץ", דין הטענה להידחות, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה כולה.

מעבר לצורך אוסיף ואציין כי שוכנעתי מנימוקי המשיבה, ובעיקר נוכח תצהירו של עוה"ד ממשרד עו"ד מלך והרישומים שצורפו אליו, כי המבקש יודע אודות פסק הדין לפחות מאז חודש 10/12, דבר שמעצים את גודל מחדלו בשיהוי בהגשת הבקשה.

לשיהוי זה יש משמעות רבה בבואנו לבחון את טענות המבקש ביחס לזיוף חתימתו על אישור המסירה, שכן ככל שחולף זמן נוסף מאז נחתם אותו המסמך ועד שהטענה מתבררת, קיים קושי ממשי לברר את הטענה לגופה ולהציג עדות של עובד הדואר שהחתים את אישור המסירה (אם כי ברי כי בעיה זו קיימת גם בחלוף שלוש שנים....).
בהקשר זה אציין כי בהתחשב בכך שמדובר באישור מסירה שנערך על ידי הדואר (להבדיל ממסירה המבוצעת על ידי בעל דין או מי מטעמו) יש מקום להקים חזקה (הניתנת לסתירה) לפיה פקיד הדואר אכן פועל על פי ההנחיות ואינו מוסר את דבר הדואר מבלי לוודא את זהות המקבל. חזקה זו קמה מאחר ואין לפקיד הדואר כל אינטרס בביצוע המסירה, ולפיכך גם אין לו אינטרס ליצור מצג לפיו דבר הדואר נמסר ליעדו, אלא באם כך הם פני הדברים.
טענות המבקש כנגד המסירה אינן חזקות.
צודקת המשיבה שעל פני הדברים החתימה על גבי אישור המסירה דומה עד מאוד לחתימה אחרת שאינה מוכחשת על ידו, וסמיכות הזמנים בין ביצוע המסירה לבין קבלת מכתב המבקש אצל המשיבה תומך, נסיבתית, באפשרות שהמבקש קיבל את המסירה, ומשכך הזדרז והמציא הודעה על פינוי הנכס על ידו.
יתירה מכך, עצם העובדה שהמבקש לא התגורר, ככל הנראה, בכתובת הזמיר 24 במועד ביצוע המסירה, אין בה לשלול שקיבל את דבר הדואר בסניף הדואר (שם נמסר דבר דואר רשום), שכן הכתובת האמורה הינה דירה בבעלות המבקש בה התגוררה באותה העת שוכרת מהמבקש (כך לטענתו), ומשכך, אך סביר להניח כי הודעה על דבר דואר רשום הועברה על ידי השוכרת למבקש, וכך הגיע המבקש לסניף הדואר לקבל את דבר הדואר. אמנם נכון כי אין בפני
ראיה פוזיטיבית שכך היה, אולם מדובר על נסיבות סבירות ביותר, הנתמכות באופן ניהול ההליך, כפי שיפורט להלן.

כפי שפירטה המשיבה בתגובתה, ההליך נוהל, לכל אורכו, דהיינו החל מהגשת בקשת רשות להתגונן, עד למתן פסק הדין והגשת ערעור על פסק הדין, לרבות בר"ע לבית המשפט העליון, כך ששלושת הנתבעים מיוצגים בצוותא חדא.
(יצויין כי המקום היחיד בו ניתן ללמוד כי מאן דהוא סייג ייצוג זה, הינו בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי שם צויין בכותרת כי עו"ד גולדברג מייצג את המערערים 2-3 בלבד (ה"ה ביטון)).

מכתבו של עו"ד זאבי-וולף שצורף לבקשה עומד בסתירה ברורה לעולה מכתבי בי-דין שהגיש אותו עו"ד במשך תקופה ארוכה, ולפיכך אין באמור במכתב זה בכדי לסייע למבקש בבקשתו. ככל שיש למבקש טענות ביחס לייצוגו באופן כזה, עליו להפנותן למי שיצר את המצגים כלפי הצד שכנגד וכלפי בית המשפט, אולם אין בכך להקים לו עילה לביטול פסק הדין. ברור למדי כי מי ששכר את שירותיו של עו"ד זאבי-וולף (ולאחר מכן עו"ד גלודברג) היו, ככל הנראה, ה"ה ביטון, שלהם היה אינטרס עיקרי להילחם בתביעה. אלא שאין בכך בכדי לקעקע את פסק הדין שניתן ואת העובדה שזה ניתן על סמך מצגים שנוצרו כלפי המשיבה וכלפי בית המשפט באופן הייצוג.

לו היתה בקשת הרשות להתגונן מוגשת רק מטעם ה"ה ביטון, בניגוד לאמור בכותרתה ובניגוד לאמור בתצהיר מר ביטון שתמך בה, היה בית המשפט, וכך גם המשיבה, דואגים לברר מה עלה בגורל זימונו של המבקש, וניתן היה, "בזמן אמת" לברר את טענותיו ביחס לביצוע המסירה. אולם משנוצר מצג אחר, ועל בסיסו התנהל הליך ארוך שנים, לא ניתן במחי יד ו"בהבל פה" (או ליתר דיוק, בהבל מכתבו של עו"ד זאבי-וולף) למחות תוצאות של מצגים אלו, ולטעון למעשה כי "לא נעשה דבר".

אני סבורה כי בחלוף כמעט חמש שנים ממועד מתן פסק הדין, אין הבקשה מצביעה על סיבה מספקת לבטל את החיוב הכלול בו, גם באם אצא מהנחה כי למבקש הגנה מסוימת כנגד חיובו במלוא סכום ההוצאות, מקום בו הוכיח, ולו לכאורה, כי פינה את הנכס בסמוך לאחר הגשת התביעה כנגדו. באם אכן זה המצב העובדתי (שאלה שהיה מקום לבררה בהליך אילו היה מתנהל באופן שונה), מוכנה אני להניח כי בהחלט יתכן שסכום ההוצאות שהיה מושת על המבקש (להבדיל מאשר על ה"ה ביטון) היה שונה.

אלא שכאמור לעיל, כנגד האפשרות שהחיוב בהוצאות לא צריך להיות מושת כולו על המבקש, עומדים מחדליו של המבקש (או מי מטעמו) כפי שפורטו לעיל, ובעיקר ישיבתו בחוסר מעש מאז נודע לו אודות קיום פסק הדין נגדו, ובשל מחדלים אלו לא מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין.

אין בכך למנוע מהמבקש, ככל שיישא בחיוב כלפי המשיבה באופן מלא או חלקי (ויש מקום לטעמי כי המשיבה תתחשב בכך שהוא נתבע אחד מבין שלושה, ונראה כי לא הוא שעמד מאחורי ניהול המערכה לכל אורכה) לפנות לגורמים האחראים למצב שנוצר ולדרוש שיישאו בתוצאות מעשיהם/מחדליהם.

חרף דחיית הבקשה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 11827-12/09 ניר בני פרבר נ' עיריית נהריה (פורסם ב-ֽ 22/10/2014)