פסקי דין על אלי בן חמו | פסקי דין על זאקי יצחק דוקאן | פסקי דין על ויויאן דוקן |

32824-11/13 תאמ     22/10/2014




תאמ 32824-11/13 אלי בן חמו נ' זאקי יצחק דוקאן, ויויאן דוקן








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 32824-11-13 בן חמו נ' דוקאן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
נעם חת מקוב


תובע

אלי בן חמו

ע"י ב"כ עו"ד עינב וקנין חימי


נגד

נתבעים
1.זאקי יצחק דוקאן

2.ויויאן דוקן

ע"י ב"כ עו"ד פ. לוטר ועו"ד ל. חן




פסק דין


1.
תביעה לתשלום 52,500 ₪, בגין מתן שירותי הנהלת חשבונות.


כללי
2.
התובע, טוען כי בשנים 2007 עד 2011, ביצע עבור הנתבעים עבודה של הנהלת חשבונות עבור העסק שלהם (דוקן מרכז ממתקים מחנות לוטו וטוטו) ולא קיבל את שכרו בתמורה לעבודה שביצע.
3.
הנתבעים טוענים כי התובע לא ביצע עבורם עבודה של ממש אלא רק סייע בידם והנתבעת ממילא מנהלת חשבונות בעצמה ואינה זקוקה למנהל חשבונות חיצוני.
לטענת הנתבעים ככל שבוצעה עבודה על ידי התובע הרי שהיא בוצעה בשל מערכת היחסים שהייתה לו עם בתם, שהתובע היה בן זוגה בשנים הרלוונטיות.
לטענת הנתבעים התובע מעולם לא דרש מהם תשלום עבור עבודה שביצע, הם מעולם לא הסכימו לשלם לו עבור עבודה כזו והסיוע שלו ניתן במסגרת מערכת היחסים המשפחתית.


המחלוקות בין הצדדים וטענותיהם
4.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם הוסכם בין הצדדים כי התובע יקבל שכר עבור השירות שסיפק לנתבעים או שמא כטענת הנתבעים, מדובר היה בסיוע לא משמעותי שנעשה במסגרת מערכת יחסים משפחתית וללא תמורה.
הצדדים חלוקים אף בשאלת גובה השכר הנדרש, שכן לטענת הנתבעים, הסכומים שנתבעים על ידי התובע חריגים וגבוהים ביחס לעבודה שהוא טוען כי ביצע עבורם לעומת המקובל בשוק.

5.
לטענת התובע, היה בינו לבין הנתבעים הסכם בעל פה למתן שירות בתמורה.
לטענתו, הבטיחו לו הנתבעים כי ישלמו לו את שכרו ולא עשו כן, אולם כל זמן שהוא ובתם של הנתבעים היו בני זוג, לא מצא לנכון להגיש תביעה.

6.
לטענת הנתבעים, אין לקבל טענת התובע כי היה בין הצדדים הסכם בעל פה שכן לטענתם הסכם טעון גמירות דעת ומסוימות ושני יסודות אלה לא התקיימו במקרה זה.
גמירות דעת, משום שהנתבעים לא נזקקו לשירותיו של התובע ואילו היה דורש שכר בעבור שירותיו היו מוותרים על שירותים אלה והנתבעת הייתה פועלת באופן עצמאי. מסוימות – משום שלא הייתה הסכמה על גובה השכר שישולם או על היקף העבודה.

7.
כמו כן לטענת הנתבעים, במהלך כל התקופה הם נעזרו בשירותים של אנשי מקצוע אחרים ועל כן לא נזקקו לשירותים בתשלום של התובע.
כך לטענתם, עד שנת 2008 נעזרו בשירותים של יועצת המס גרוס נוימן, לאחר מכן עד שנת 2010 נעזרו בשירותים של יועץ המס מאיר שמחון ומשנת 2011 בשירותים של רו"ח אלמקייס.

8.
לטענת הנתבעים, התובע סבר כי הנתבעת עושה שימוש בתוכנת ניהול חשבונות מיושנת והציע לה לעשות שימוש בתוכנה חדישה הקיימת במשרדו של מר שמחון, אצלו עבד התובע וכך אכן עשה.
לטענתם בשום שלב לא דרש התובע תשלום בעד עבודתו זו והם מצידם לא הבטיחו לשלם.

9.
לטענת הנתבעים, מדובר במערכת יחסים משפחתית, במסגרתה הם נהגו בתובע כבן ובמסגרת זאת, מימנו לתובע ולבתם סופי שבוע ונופשונים בארץ ובחו"ל.
לטענתם, התביעה הנוכחית נובעת מהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בין בתם של הנתבעים לבין התובע, בו בתם תובעת מן התובע סכומים שהושקעו על ידה בדירה שהיא והתובע התכוונו לרכוש במשותף, עת עמדו להינשא.
לטענת הנתבעים התובע רשם את הדירה על שמו בלבד ולאחר מכן נפרד מבתם וסוגיה זו מתבררת בבית המשפט לענייני משפחה.


הראיות שבאו בפני
10.
מטעם התובע, העיד התובע עצמו וכן העיד מר מאיר שמחון.
התובע עבד כשכיר במשרד ייעוץ המס של מר שמחון עד שנת 2009 ולטענתו קיבל אישורו של מר שמחון לבצע עבודה פרטית עבור הנתבעים ולעשות לשם כך שימוש במערכת המחשוב של משרדו של מר שמחון.
מר שמחון בתצהירו ובעדותו אישר טענה זו של התובע.
11.
התובע טען כי הנתבעים ביקשו את שירותיו לאחר שנתן להם שירות בעקבות ביקורת מס הכנסה שהייתה אצלם והוא הציע להם את שירותיו בתמורה לתשלום של 1,000 ₪ לחודש ובנוסף 2,000 ₪ להגשת הדוח השנתי.
הצעה זו לטענתו ניתנה וקובלה בעל פה בלבד.
התובע העיד כי בניגוד לרו"ח אלמקייס שביצע את הנהלת החשבונות עבור הנתבעים החל משנת 2011, הוא טיפל גם בחייבים וזכאים ולכן דרש סכום כפי שדרש, בעוד שהצליח להשיג הנחה לנתבעים מרו"ח אלמקייס.
12.
במהלך עדותו טען התובע כי עד שנת 2009, היה אמור להיות מועסק כשכיר על ידי הנתבעים ולקבל תלוש שכר עבור עבודתו ותחילה אף הגיש תביעה בבית הדין לעבודה, אולם תביעתו סולקה על הסף.
אציין כי טענה זו לא נטענה על ידו בכתב התביעה שהגיש והיא אף עומדת בסתירה לטענתו כי ביקש ממר שמחון רשות לבצע עבודה פרטית עבור הנתבעים.
אילו רצה התובע להיות שכיר במקום נוסף, מן הסתם היה מציין כי זו הייתה בקשתו ממר שמחון.
אף רצונו של התובע לעשות שימוש במערכת המחשוב של מר שמחון, אינה מתיישבת עם טענה כי חשב להיות שכיר אצל הנתבעים.

13.
התובע בעדותו, לא השיב על שאלות שעניינן הוצאת חשבוניות עסקה, תיעוד עסקאות בספר הלקוחות וכיו"ב מחשש הפללה עצמית ויש להניח עקב כך לצורך הליך זה, כי לא הוציא חשבוניות עסקה.
מן הסתם אילו עשה כן היה מצרף חשבוניות אלה לראיותיו.
כמו כן הדבר מתיישב עם טענת התובע כי היה שכיר אצל מר שמחון באותה תקופה ואח"כ אצל מעסיק אחר (בצון נעים) ולא ביצע עבודות פרטיות עבור לקוחות נוספים מעבר לנתבעים.

14.
מטעם הנתבעים העידו הם עצמם ובתם. הנתבעת הסכימה כי התובע ערך את דוחות המע"מ של העסק.
היא הסבירה זאת בכך שכל הנתונים היו במחשב של המשרד של מר שמחון ועל כן הפקת הדוח לא הייתה כרוכה במאמץ נוסף ובכל מקרה הנתונים היו אצלו ועל כן היא לא יכולה הייתה לערוך את דוחות המע"מ.

15.
הנתבעת העידה עוד, כי לפני שהתובע נכנס לתמונה היה רו"ח שעבדה אצלו שנים ארוכות מוציא עבורה את הדו"ח השנתי (רו"ח לינצקי).
לאחר שהתובע נפרד מבתה, היות שכבר העבירה את הנהלת החשבונות של העסק לתוכנה החדשה, החליטה להמשיך ולעשות שימוש בתוכנה זו ועל כן פנתה לרו"ח אלמקייס, מטעמי נוחיות.
16.
הנתבעת טענה כי בניהול חשבונות חד צדדי כפי שיש בעסק שלה, אין ניהול של חייבים וזכאים.
ניהול כזה נעשה רק כשיש הנהלת חשבונות כפולה.

17.
בסיכומים, טענה ב"כ התובע כי היות שאין מחלוקת שנעשתה עבודה, אשר תמורתה הנתבעים שילמו לאיש מקצוע לפני שהתובע עשה את העבודה ואף אחרי שחדל לעשות את העבודה, הרי לכל הפחות יש לשלם לתובע לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
ב"כ הנתבעים טען כי מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה.

דיון והכרעה
האם נכרת חוזה בין הצדדים
18.
לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי לא ניתן לומר כי נכרת בינהם הסכם למתן שירותי ניהול חשבונות, כטענת התובע.
ראשית, התובע עצמו לא היה עקבי בטענותיו בעניין זה.
בכתב התביעה טען התובע להסכם למתן שירותים, אולם במסגרת עדותו טען כי למעשה עד שנת 2009, הייתה הסכמה כי יקבל שכר כשכיר של הנתבעים.
כפי שעלה מחקירתו הנגדית, התובע אף הגיש בעניין זה תביעה לבית הדין לעבודה והופנה עלידי בית הדין לעבודה לבית המשפט האזרחי.
כפי שציינתי לעיל, טענה זו של התובע, לא עולה בקנה אחד עם טענתו לעניין ההסכמה שלו עם מר שמחון לגבי מתן שירותים לנתבעים.

19.
ייתכן ולתובע היה ברור כי מגיע לו תשלום עבור עבודתו, אולם טענתו כי דרש תשלום עבור עבודתו וכי הנתבעים אף הסכימו לשלם, איננה נתמכת בכל ראיה נוספת והיא בבחינת עדות יחידה של בעל דין. יתר על כן, מר שמחון מטעם התובע, אשר תמך בגרסת התובע בנוגע לעצם ביצוע העבודה, לא יכול היה לשפוך אור בשאלת ההסכם בין התובע לבין הנתבעים. כשנשאל ישירות בעניין זה השיב מר שמחון כי התובע לא דיבר איתו על כסף (ע' 14 ש' 25-27).
20.
בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971, על מנת להכריע על פי עדות יחידה של בעל דין אשר אין לה סיוע, נדרשים נימוקים ובענייננו לא מצאתי כי יש טעם לקבל עדותו היחידה של התובע.
הנתבעים העידו נחרצות כי לא היה עם התובע שום דיבור על כסף ובוודאי שלא הייתה הסכמה שלהם לשלם. בתם של הנתבעים תמכה בגרסתם זו וניתן לראות בכך סיוע לעדותם, אולם נוכח הקרבה המשפחתית הייתי מייחסת משקל נמוך לסיוע זה.
עם זאת, נוכח העובדה כי נטל הראיה מוטל על התובע, נראה כי הוא לא הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח קיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים.

21.
נוכח קביעתי זו, אינני נדרשת לשאלה, אם ראוי לחייב את הנתבעים בתשלום על פי חוזה, כשהתובע לכאורה לא הוציא חשבוניות עסקה ולכאורה פעל שלא כדין מול רשויות המס בהקשר זה.


האם התובע ביצע עבודה?
22.
על אף קביעתי כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא בוצעה על ידי התובע כל עבודה שראוי לשלם עבורה.
הנתבעים עצמם מציינים כי הם שכרו ושוכרים שירותים של בעלי מקצוע לאורך כל השנים.

23.
הנתבעת אומנם נתנה הסברים לכך שבעבר נעזרה ברו"ח אצלו עבדה ולאחר מכן למען נוחותה פנתה לרו"ח שיש ברשותו תוכנה כמו זו של התובע, אולם אין ספק כי הנתבעים נעזרו בשירותים חיצוניים – ללא קשר לסיבות הטובות שהיו לכך.
יתר על כן, הנתבעים לגרסתם שלהם, נעזרו בשירותים חיצוניים מעבר להגשת דוח שנתי.
כך עולה מנספח א2 לכתב ההגנה, כי הגב' גרוס נוימן הכינה תלושי שכר עבור עובדי הנתבעים ואף טופס 126 בשנים 2004-2008.

24.
לגבי חלק מן השנים בהן טוען התובע כי עבד עבור הנתבעים, טענו הנתבעים כי מי שנתן את השירות היה מר שמחון אצלו עבד התובע.
אולם כפי שעלה מעדותו של מר שמחון, בשנים בהן הוא פורמלית היה המייצג של הנתבעים, בפועל העבודה נעשתה על ידי התובע.
התובע עשה שימוש בשמו של מר שמחון כמייצג משום שעשה שימוש במערכת המחשוב של משרדו של מר שמחון.
על כן פורמלית מר שמחון רשום כמייצג, אולם העבודה נעשתה על ידי התובע (ע' 14 ש' 27-32 ע' 15 ש' 1-5).

25.
כאמור לעיל, הגב' גרוס נוימן, נתנה לעסק של הנתבעים שירות של הפקת תלושי שכר לעובדים והגשת טופס 126 בשנים 2004 עד 2008.
יש לשים לב כי הדבר תואם את טענת התובע בכתב התביעה על פיה רק בשנים 2009 ו – 2010 הוא טיפל בתלושי השכר של עובדי הנתבעים וטופס 126 והדבר מהווה סיוע לעדותו של התובע בעניין זה.

26.
הנתבעים טוענים כי החל משנת 2011 הם מעסיקים את רו"ח אלמקייס.
יש לשים לב כי התובע טוען לגבי שנת 2011, כי ביצע ניהול חשבונות לשישה חודשים בלבד ואינו טוען כי ערך דוח שנתי, כך ששוב יש התאמה בין הדברים והדבר מסייע לגרסת התובע.

27.
הנתבעים נמנעו מלציין כמה שילמו לכל אנשי המקצוע שהעסיקו לאורך השנים.
הנתבעים צירפו לכתב ההגנה שלהם הצעות מחיר לניהול חשבונות, של הגב' גרוס נוימן ושל יועץ מס נוסף, אולם לא צירפו תצהירים בעניין זה והמציעים לא התייצבו לחקירה ועל כן לא ניתן להתייחס להצעות מחיר אלה.
אי ציון התשלום שבוצע על ידי הנתבעים בפועל לאנשי מקצוע, צורם נוכח העובדה כי לא היה קושי לציין כמה שולם בעבר לגב' גרוס נוימן, אשר כיום לכאורה מציעה שירותיה בתעריף של 300 ₪ לחודש.

28.
אני סבורה אם כן, כי לא נכרת הסכם בין הצדדים, אולם יש די סיוע לגרסת התובע על פיה נעשתה על ידו עבודה עבור הנתבעים, שאיננה רק בגדר סיוע לא משמעותי.
עילת התביעה במקרה כזה היא עשיית עושר ולא במשפט.
בכתב התביעה לא נטענה עילת תביעה זו, אולם ב"כ התובע הזכירה עילה זו בסיכומיה.
הנתבעים מצדם בסיכומיהם טענו כי מדובר בעילת תביעה שלא נטענה.
נשאלת אם כן השאלה, אם יש לראות בטענה זו של התובע במסגרת הסיכומים משום הרחבת חזית ולדחותה בשל כך, או שיש מקום לפסוק על פיה תשלום לתובע.
29.
שאלה זו נדונה בפסיקה
בהזדמנויות שונות ובין היתר בע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ. מערבי ואח' שם נקבע כדלקמן:
"... ברגיל, בעל דין איננו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת שהוצבה בכתב הטענות אלא אם נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתב התביעה או שהצד השני הסכים, במפורש או מכללא, להרחבת חזית (ראו
רע"א 8600/12

שירותי בריאות כללית נ' משטה

[פורסם בנבו]
(3.2.2013);
ע"א 6799/02
יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פ"ד נח
(2) 145, 151 (2003);
רע"א 9123/05

אדמוב פרויקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטיייט מקבוצת אלפו בע"מ
, בפסקה 12 והאסמכתאות שם
[פורסם בנבו]
(25.10.2007) (להלן:
עניין אדמוב פרויקטים
); אורי
גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
90-88 (מהדורה עשירית, 2009)). עם זאת, נקבע בפסיקה כי יש לבחון את הטענה להרחבת חזית מבחינה מהותית ועל רקע הרציונאלים העומדים בבסיסו של הכלל והם: מניעת עיוות דין והגנה על יכולתם של בעלי דין להתמודד עם טענות שהועלו כנגדם (
ע"א 8881/07

לב נ' טובי
, בפסקה 22
[פורסם בנבו]
(27.8.2012) (להלן:
עניין טובי
)).
על רקע רציונלים אלה, הבחינה הפסיקה בין טענות
עובדתיות
חדשות לבין טענות
משפטיות
ונקבע כי הכלל של מניעת הרחבת חזית מופנה בעיקר נגד הראשונות ולא כנגד האחרונות (עניין טובי, שם). באשר לטענות משפטיות חדשות נקבע, כי ככל שהן מצויות בגדרה של מסגרת עילת התביעה הנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני
בעל הדין, לא בהכרח מדובר בהרחבת חזית אסורה (
ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח
(3) 105, 117-116 (2004) (הובא בעניין
טובי
)) ....".
30.
בראיה זו, אני סבורה כי לא ייגרם עיוות הדין לנתבעים מדיון בעילה של עשיית עושר.
לא נטענו בהקשר זה עובדות חדשות, אלא אותן עובדות שנטענו בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובע, הן הבסיס לעילה זו.
התובע צירף לתצהירו מסמכים רבים שעניינם העבודה שביצע והנתבעים הן בתצהירים מטעמם והן בעדותם התייחסו לשאלה עובדתית זו של העבודה שבוצעה על ידי התובע.
על כן אני סבורה כי ניתן לדון בשאלת זכותו של התובע לפיצוי במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.


עשיית עושר ולא במשפט
31.
הוראות הדין לענייננו נקבעו בחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979 (להלן: "החוק"). בסעיפים 1 ו – 2 לחוק זה נקבע:
1.
(א)
מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב)
אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
2.
בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.
32.
בענייננו, קיבלו הנתבעים שלא על פי זכות שבדין, שירות מן התובע שהשבתו בעין איננה אפשרית ועל כן עליהם לשלם לתובע את שווי השירות.
עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי השירות ניתן במסגרת מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים וסביר להניח כי אילו היחסים בין התובע לבין בתם של הנתבעים הייתה נמשכת, תביעה זו לא הייתה מוגשת כלל.

33.
עוד אציין, כי הנתבעים טענו כי מימנו לתובע ולבתם, נופשונים וסופי שבוע בארץ ובחו"ל במסגרת מערכת היחסים המשפחתית ששררה בין הצדדים.
הנתבעים לא הגישו תביעה שכנגד ואינם תובעים השבה של סכומים אלה והם אף לא כימתו את ההוצאה או תמכו אותה בראיה כלשהי למעט התצהיר של בתם.
אף התובע הסכים כי מערכת היחסים עם הנתבעים הייתה טובה ואף ציין זאת בתצהירו.
בבואי לשקול את אי הצדק בהשבה על ידי הנתבעים, אני לוקחת בחשבון גם טענה זו של הנתבעים, המצטרפת למסכת היחסים המיוחדת שהתקיימה בין הצדדים.

34.
אוסיף לכך את העובדה כי התובע לא מצא לנכון לעגן את מערכת יחסיו המקצועית עם הנתבעים בהסכם בכתב המפרט את שכר הטרחה ונראה כי אחריותו לכך כספק השירות, גדולה מאחריות הנתבעים.

35.
אוסיף עוד, כי התובע לאורך תקופה ארוכה לא פעל לגבות את שכרו או אף לדרוש אותו בכתב (עד מאי 2011) . אינני מקבלת את טענת השיהוי של הנתבעים כעילה לדחיית התביעה, שכן נראה כי לא נגרם נזק ראייתי לנתבעים עקב השיהוי, אולם במכלול השיקולים נראה כי יש אף בו להוסיף טעם שלא לפסוק לתובע את מלוא שכרו הראוי.
36.
בהקשר זה ראה למשל ע"א 588/87 אליעזר כהן נ. צבי שמש פד מה (5)297 בע' 326 שם נקבע בנוגע לשיקולים שיש לשקול במסגרת סעיף 2 לחוק:
"... כאן מיישמים את שיקולי הצדק והיושר לבדיקת גורמים רבים ושונים, בכללם גם, ואולי בראש ובראשונה, מוסריות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה; ורק אם המסקנה המתחייבת הינה, שאכיפת חובת ההשבה (במלואה או בחלקה) על הנתבע הינה יותר בלתי צודקת מאשר אי-אכיפתה או מאשר אכיפתה החלקית, פוטרים את הנתבע מן ההשבה, כולה או מקצתה....".
37.
נוכח דברים אלה ובהתאם לסעיף 2 לחוק אני סבורה כי ראוי לפטור את הנתבעים באופן חלקי מן התשלום, גם אם לא מכולו.


הפיצוי המגיע לתובע
38.
התובע פירט את החישוב של השכר שתבע.
1,000 ₪ לחודש לגבי החודשים בהם סיפק שירותי הנהלת חשבונות ו – 2,500 ₪ לחודש לגבי הגשת דוח שנתי (בדיון התייחס לסכום של 2,000 ₪ בגין הדו"ח השנתי).
בנוסף בגין שירות מיוחד בשנת 2007 דרש סכום נוסף.
סה"כ תבע התובע סכום של 52,500 ₪.

39.
על אף טענת הנתבעים כי מדובר בסכומים לא סבירים וחריגים בגובהם, לא הביאו הנתבעים ראיות לסתור דרישתו של התובע.
כפי שציינתי לעיל, הצעות מחיר שצורפו לכתב ההגנה, אינן בגדר ראיות והנתבעים אף לא הגישו ראיות בנוגע לתשלום המקובל עבור שירותים מן הסוג שסיפק התובע לעסק כמו שלהם.
הנתבעים יכולים היו להביא עדים בנוגע לתשלום המקובל ויכולים היו לצרף קבלות לגבי תשלומים שהם ביצעו לבעלי מקצוע שנתנו להם בעבר שירות בתחום זה.
הנתבעים נמנעו מכך.

40.
התובע מצידו זימן את מר שמחון כעד ועל אף שבתצהירו לא התייחס מר שמחון נושא זה, הרי שבמסגרת החקירה הנגדית אישש את הסכומים שדרש התובע כסבירים לחלוטין (ע' 15 ש' 24-26).
על כן נראה כי תביעתו של התובע משקפת שכר ראוי וסביר לעבודה שעשה.
אציין, כי אינני נדרשת למחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה אם התובע טיפל בחייבים וזכאים ועל כן זכאי לתשלום כמי שניהל חשבונאות כפולה או שמא מדובר בהנהלת חשבונות חד צדדית, משום שממילא התובע תבע רק סכום המתאים לניהול חשבונאות חד צדדית (לפחות על פי עדותו של מר שמחון).

41.
בהתאם לאמור לעיל, אינני מחייבת את הנתבעים במלוא הסכום הנתבע על ידי התובע ובנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 25,000 ₪.
כמו כן אני מחייבת אותם לשאת בהוצאות התובע בסכום של 700 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 4,500 ₪.
42.
הנתבעים ישלמו סכומים אלה לתובע תוך 30 יום ממועד קבלת

פסק דין
זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום,
כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 32824-11/13 אלי בן חמו נ' זאקי יצחק דוקאן, ויויאן דוקן (פורסם ב-ֽ 22/10/2014)