פסקי דין על יעקב בן יזרי | פסקי דין על יניב כחלון | פסקי דין על מוסכי השרון |

32944-02/12 תאמ     20/10/2014




תאמ 32944-02/12 יעקב בן יזרי נ' יניב כחלון, מוסכי השרון בע"מ








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בכפר סבא



תא"מ 32944-02-12 בן יזרי נ' כחלון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשם הבכיר
צוריאל לרנר


תובעים

יעקב בן יזרי


נגד


נתבעים

1.יניב כחלון

2.מוסכי השרון בע"מ



פסק דין


רקע
1.
בפני
תביעה כספית בסך 50,000 ₪ (אשר במהלך המשפט הופחת סכומה לסך 46,000 ₪), שעניינה אחריותם הנטענת של בעלי מגרש ומוסך לנזקיו של בעלי רכב שנשרף בשטח המגרש, אולם לא היה מבוטח. התובע הוא בעלי הרכב ואילו הנתבעים הם חברה בע"מ, שלטענת התובע הפעילה מוסך, וכן בעליה. אלה יכונו בשמות: התובע, הנתבעת והנתבע, בהתאמה. דמות מפתח נוספת היא בנו של התובע, אבשלום בן יזרי, שיכונה: אבשלום.

כתבי הטענות
2.
עפ"י כתב התביעה, בסוף 2007 או תחילת 2008 מסר התובע לנתבעים את רכבו, מסוג סיטרואן
c5
משנת ייצור 2002, לצורך הצגתו במגרש מכוניות המצוי במתחם המוסך, לשם מכירתו לקונה פוטנציאלי. מצבו של הרכב היה מצוין, ומד-האוץ הראה על נסועה נמוכה במיוחד (30,000 ק"מ – לימים תוקן פרט זה, והועמד על 100,000 ק"מ). מאחר שהרכב היה, בנסיבות אלה, מבוטח על ידי הנתבעים, ביטל התובע את פוליסת הביטוח שלו. הנתבעים התחייבו למכור את הרכב (וליטול את עמלתם כמקובל בענף, בשיעור 10%) או להחזירו לתובע אם לא יעלה בידם למוכרו. בחלוף שנה, בחודש דצמבר 2008 נשרף המוסך לרבות מכוניות רבות שעמדו בשטחו, ולרבות הרכב המדובר. אלא, שהתברר שאין כיסוי ביטוחי לרכב זה ע"י פוליסת הביטוח של המוסך, ומכאן התביעה.
התובע טוען ששווי הרכב, על פי מחירון לוי יצחק, הוא 44,000 ₪, ועוד הוא תובע פיצוי בגין נזקים כלליים ובלתי ממוניים בסך 6,000 ₪.

3.
עפ"י כתב ההגנה, הנתבעים כלל אינם עוסקים במכירת רכב מסוג יד שניה, ואינם מורשים לכך, אלא שמדובר במוסך המנוהל על ידי הנתבעת באמצעות הנתבע, ובמוסך זה אכן טופל הרכב המדובר מעת לעת. הנתבעים מכחישים כי הרכב נמסר להם לשם מכירתו, ומתנערים מכל אחריות לכך שהתובע ביטל, על דעת עצמו, את פוליסת הביטוח המקיף של רכבו. הנתבעים טוענים, כי לנתבע עסק נוסף, של שטיפת כלי רכב, המצוי בצמידות למוסך, ובעסק זה שותף עמו אבשלום, בנו של התובע, ובשטחו של עסק זה הועמד הרכב לשם הצגתו לעוברי אורח, בהסכמת הנתבע, אולם בלא כל התחייבות מצדו בקשר למכירתו. עוד טוענים הנתבעים, כי שווי הרכב למועד השריפה אינו כמופיע בכתב התביעה, אלא 36,500 ₪ בלבד, על פי המחירון, אולם אם לא נמכר במשך שנה, הרי שהן בשל מצבו הירוד והן בשל כך שעמד למשך שנה בלא ניע, יש להפחית כ-30%, ולפיכך שוויו אינו עולה על 25,550 ₪. בהקשר זה הם טוענים, כי מד האוץ הראה על 130,000 ק"מ, ולא כנטען בכתב התביעה.

הראיות
4.
התובע צרף לכתב התביעה תצהיר מטעמו, ערוך שלא על פי ט' 17א לתוספת לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא כתצהיר עדות ראשית (אם כי הוא מנוסח בגוף שלישי, שלא כדין), ועוד צרף בהמשך תצהיר עדות ראשית של אבשלום, בנו. מטעם הנתבעים הוגש רק תצהירו של הנתבע, בתמיכה בכתב ההגנה, ושלושה עדים אלה נחקרו בדיון שהתקיים.

5.
בפתח עדותו, הצהיר התובע על הטעות שנזכרה לעיל לעניין הנטען אודות הנסועה שעבר הרכב (ושחזרה והופיעה, כמות שהיא, הן בכתב התביעה, הן בתצהיר התובע והן בתצהיר אבשלום), ואמר כי מקור הטעות בכך שבשנת 2006, עת התמנה לתפקיד ציבורי, מסר את הרכב לאבשלום, ואז הראה מד האוץ על 35,000 ק"מ. התובע העיד, כי לא השתמש ברכב מאז שנת 2006, אם כי נשא בתשלומי הרישוי והביטוח לשנים 2006 ו-2007. אבשלום הוא שיזם את מכירת הרכב ומי שטיפל בכך. התובע אישר, כי הוא עצמו אינו יודע פרטים אודות כל מה שהוסכם עם הנתבעים, אלא מפי אבשלום. עוד אישר, כי אבשלום הוא שאמר לו שאין צורך לבטח את הרכב לשנת 2008, ודי יהיה בביטוחו לתקופה קצרה כשיהיה קונה. התובע העיד, שדברים אלה נאמרו בשעה שחידש את הרישיון השנתי לרכב, מאחר שנאמר לו על ידי הנתבע כי ישנו מתעניין ברכב. בחקירה חוזרת העיד, כי לא ידע שלנתבעים היה ביטוח מקיף עבור כלל הרכבים שניזוקו בשריפה.

6.
אבשלום אישר את האמור לעניין הנסועה, והעיד כי מד האוץ הראה בפועל על מספר שנע בין 110,000 ק"מ ל-120,000 ק"מ. הוא אישר כי הוא שותף של הנתבע בעסק שטיפת כלי הרכב, מאז תחילת 2009, דהיינו: לאחר השריפה, ושהעסק והמוסך סמוכים זה לזה ושוכנים על מגרש אחד. הוא אישר כי הוא שסיכם עם הנתבע כי הרכב ימסר לו לצורך מכירה, אולם לא ידע להסביר מדוע בתצהירו אין אזכור לכך. הוא העיד כי בעבר כבר מכר רכב באופן זה, בסיועו של הנתבע, ולעניין הביטוח טען, כי באותו מקרה קודם אמר לו הנתבע כי כלל המכוניות שבמגרש שלו מבוטחות על ידו. במקרה הנוכחי, בעת שהושם הרכב ברשות הנתבעים, נותרו לביטוח חודשים ספורים בלבד, ולפיכך לא טרחו לבטלו. הוא אישר שלנתבע יש עסק נוסף, העוסק בליסינג, ועוד עסק העוסק בהשכרת מכוניות, מלבד עסק המוסך המנוהל על ידי הנתבעת.

7.
הנתבע העיד, כי כלי הרכב שהוא מחזיק במגרש הם של עסק הליסינג שלו או כלי רכב המטופלים במוסך, וכי כלי רכב אלה מבוטחים, בעוד כלי רכב אחרים העומדים במגרש אינם מבוטחים על ידו. הם אישר כי במגרש נמצאות גם מכוניות של עובדי המוסך ושלו-עצמו, ככל שיש בו חניה פנויה, אחרת מכוניות אלה מועמדות מחוץ למגרש. הוא אישר כי רכב התובע עמד במגרש במשך כשנה, וכי נאות לכך כטובה אישית לתובע ולאבשלום. הוא הכחיש כי סוכם על תמורה כלשהי שתינתן לו אם יימכר הרכב. הוא לא זכר להגיד אם ידע בזמן אמת כי הרכב כבר אינו מבוטח, ואם שוחח בעניין עם התובע או עם אבשלום. עם זאת, אישר כי אמר לתובע כי ישנו מתעניין ברכב, אשר התכוון לשלם עבורו 19,000 ₪, וכי אף טיפל בהכשרת הרכב לשם עמידה במבחן הרישוי השנתי (טיפול שעלותו כ-9,000 ₪). הוא אמר כי הדברים ארעו בסמוך לפני השריפה, וכי זו הסיבה שהרכב לא נמכר בסופו של יום. באשר לטיפול שנתן לרכב לקראת המבחן הסביר כי טיפול זה לא הפך את הרכב למבוטח לאור משך זמן הטיפול בו, ופקיעת הביטוח עם תום הטיפול. הוא אישר כי הוא מוכר מכוניות שהיו בליסינג אצלו, עד כדי 10-20 מכוניות בשנה, אולם אינו עוסק במכירתן. הוא הוסיף עוד, כי מד האוץ של הרכב הראה על 112,000 ₪ בסוף שנת 2006, בעוד השריפה היתה שנתיים לאחר מכן.

הטענות
8.
בסיכום טענותיו, ביקש התובע ביקש לחייב את הנתבעים מכוח חוק השומרים, בין אם הוא שומר שכר – שאז הוא חייב בכל נזק – ובין אם הוא שומר חינם – שאז הוא חייב מאחר שיכול היה למנוע את הנזק ע"י הודעה לתובע כי הרכב אינו מבוטח. לחילופין, לשיטת התובע יש לחייב את הנתבעים מכוח התחייבותו החוזית למכור את הרכב, ובמשתמע, לבטחו, או בשל רשלנותו באי וידוא כי הרכב יבוטח. התובע נאות לתקן את סכום תביעתו נוכח ההבדל בנסועה בין הנטען לבין המתוקן, ולהפחית סך של 4,000 ₪ ממנו, על דרך האומדנא.

9.
הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי היה פה דבר מה מעבר לטובה שעשה הנתבע לחברו אבשלום. באשר לביטוח, הרי שהעדר הביטוח היה מבחירתם של התובע ושל אבשלום, ולנתבעים אין כל אחריות לכך. ואפילו יש להם אחריות כלשהי, הרי שלתובע רשלנות תורמת מלאה בהחלטתו לבטל את הביטוח. באשר לשיעור הנזק, ככל שיש לנתבעים אחריות לו, הרי שזה אינו יותר מאשר כ-10,000 ₪, נוכח שוויו של הרכב בפועל, מפי הקונה המיועד, בניכוי עלות תיקונו והכשרתו למבחן הרישוי השנתי.

10.
התובע לא ניצל את זכותו להגיש סיכומי תשובה, ויש אפוא להכריע במחלוקת.

דיון והכרעה
11.
דין התביעה להידחות, ולו מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיחה. למעלה מכך, דינה להידחות כלפי הנתבעת גם מחמת שלא הוכחה כל יריבות בין התובע לבינה.

12.
על מנת לזכות בתביעה, על התובע היה לבסס את טענתו, כי הרכב הועבר למשמורתם של הנתבעים, באופן בו הפכו הם אחראים לגורלו, בין על דרך של ביטוחו ובין בכל דרך אחרת. במשימה זו לא עמד.

13.
התובע כשל בהוכחת גרסתו באשר לתנאים שעמדו ביסוד העמדת הרכב במגרש השייך לנתבע ו/או למי מהחברות שבניהולו. עדותו שלו באשר להסכמות, התבררה כלא יותר מאשר עדות שמועה מפיו של אבשלום, זאת למרות שמתחילה באה זו כעדותו-שלו בתצהיר העדות הראשית שלו, שבא בתמיכה בכתב התביעה. כבר בכך שמתחילה לא מצא לנכון התובע להעיד, כי ידיעותיו הן מכלי שני, די כדי לשמוט את מהימנות הגרסה. אף בלאו הכי, אבשלום לא הצליח לשכנע כי כך אכן היה. האינדיקציה היחידה, לבד מדברתו-שלו, היתה סיפורו אודות מכירה קודמת של מכונית שנעשתה ע"י הנתבע. סיפור זה, לבד מכך שצץ לראשונה במהלך החקירה הנגדית, הובא אף הוא בלא כל תימוכין, לרבות באשר לתנאי העיסקה.

14.
סיכומו של דבר, אפוא, אין בראיות שבפני
כדי להביא להעדפת גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, ומאחר שהנטל לשכנע באמיתות הגרסה רובץ לפתחו של התובע – אין מנוס אלא לדחות את גרסתו. למעשה, יש לקבוע כי לא זו בלבד שלא הוכח שהנתבעים היו שומרי שכר או אפילו שומרי חינם, כלל לא הוכח שהיו שומרים.

15.
נותר עדיין להכריע ביסוד השני שעל פיו ניתן לייחס אחריות לנתבעים – והוא עניין הביטוח. לכאורה, אם אכן יצרו הנתבעים מצג בפני
התובע (או בפני
אבשלום), כי הרכב מכוסה ע"י פוליסת הביטוח של הנתבעים עצמם, באופן שגרם להם לשנות מצבם לרעה על דרך של אי-חידוש פוליסת הביטוח המקיף, כי אז ניתן לייחס להם אחריות לנזקי הנתבעים.

16.
אלא, שגם בכך כשל התובע. מפיו-שלו אנו למדים כי בנו, אבשלום, הוא ששכנעו שלא לחדש את פוליסת הביטוח, אולם לא על דרך הסתם, אלא תוך אמירה, שאם יגיע קונה, ניתן יהיה לחדש את הפוליסה לזמן קצר. די מאליה עולה מעדות זאת נכונות של התובע – בהשפעת בנו – לקבל על עצמו סיכון של העדר ביטוח. משתמע מדברים אלה, שלא היתה הסתמכות על פוליסת ביטוח אחרת.
דברים אלה אמנם אינם חד-משמעיים, אולם כאשר מוסיפים להם את אופן מסירת העדות בעניין זה מתחילת הדרך מתקבלת גרסה עמומה, בלתי סדורה, שלא ניתן לייחס לה משקל מספיק עד עמידה בנטל השכנוע.

17.
כך, בתצהיר התובע נטען, כי הרכב בפועל אכן בוטח ע"י הנתבעים, והנתבעים קיבלו את תמורתו מחברת הביטוח, אך לא העבירו את הכסף לידי התובע; גירסה זו חוזרת על עצמה מילה במילה בתצהיר אבשלום, למרות שכבר עמדה בפני
התובע גרסת הנתבעים, כי כלל לא התקבל כסף מחברת הביטוח עבור הרכב, שכן לא היה מבוטח. עם זאת, בעדות התובע בבית המשפט התברר כי אין לו כל ידיעה וגם לא היתה לו כל ידיעה אודות הביטוח מטעם הנתבעים, שכן הסתמך רק על דברי בנו, שאין צורך בחידוש פוליסת הביטוח המקיף, ואילו אבשלום סיפר שהמידע אודות הביטוח "הקולקטיבי" של הנתבע נמסר לו במקרה הקודם של מכירת רכב באמצעות הנתבע.

18.
מעבר לכל האמור לא ניתן גם להתעלם מסוגיית מד-האוץ. אמנם, לכאורה כבר בפתח דיון ההוכחות טרח התובע ותיקן את הנטען בכתב התביעה, אלא שטענתו זו הופיעה גם בתצהירו, ואף אם על כך ניתן למחול, לאור הסברו למקור הטעות, כיצד ניתן להסביר שאותה טעות הועתקה לתצהירו של אבשלום, שהוגש הרבה לאחר מכן, ולאחר שכבר עמדה גרסת הנתבעים בפני
התובע?

19.
כאמור, לא ניתן לבסס על סמך עדויות אלה את גרסת התובע (שממילא השתנתה מאז הגשת כתב התביעה), ועל כן לא ניתן לחייב את הנתבעים או מי מהם באחריות כלשהי לנזק שנגרם עקב העדר ביטוח.

20.
כפי שעוד נכתב בראשית הדברים, ממילא כשל התובע מכל וכל בהוכחת יריבות או עילת תביעה כלשהי כלפי הנתבעת. לא הוכח קשר כלשהו שלה לפרשייה, לבד מכך שהיא מחזיקה ומנהלת מוסך, ולפיכך יש לה זכויות כאלה או אחרות גם במגרש המשמש מספר עסקים.

21.
לא הקדשתי דיון של ממש לעדותו של הנתבע, הגם שגם בה נמצאו מספר קשיים, מהטעם שלדידי לא הצליח התובע להעביר אל כתפי הנתבעים את נטל הבאת הראיות, כלל, וממילא לא מצאתי כי אפילו בהינתן אותם קשיים (כגון: הגירסה אודות הקונה המתעניין וכל הסובב אותו, שהתעוררה רק בשלב החקירה הנגדית, והמסקנה העולה ממנה, לפיה היתה לנתבע מעורבות כלשהי בנסיונות המכירה) מצליח התובע להרים את נטל הבאת הראיות במידה מספקת כדי להעבירו לנתבעים.


תוצאה אופרטיבית
22.
התביעה נדחית בזה, אפוא. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 5,400 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים
.



ניתן היום,
כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 32944-02/12 יעקב בן יזרי נ' יניב כחלון, מוסכי השרון בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/10/2014)