פסקי דין על אילן לוין סחר בע"מ | פסקי דין על אורית בן-גיגי | פסקי דין על סמי בן גיגי | פסקי דין על מורן בן גיגי ואח' |

7541-02/11 א     23/10/2014




א 7541-02/11 אילן לוין סחר בע"מ נ' אורית בן-גיגי, סמי בן גיגי, מורן בן גיגי ואח'








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 7541-02-11 אילן לוין סחר בע"מ
ואח' נ' בן-גיגי ואח'


בפני

כב' השופטת
הדסה אסיף

בעניין:



תובע
ת

אילן לוין סחר בע"מ
, ח.פ. 511666562

נגד

נתבעים
1.אורית בן-גיגי
, ת.ז. 055030746
2.סמי בן גיגי
, ת.ז. 063315436




ובעניין:


תובעים שכנגד

1. אורית בן גיגי, ת.ז. 55030746
2. סמי בן גיגי
, ת.ז. 63315436
3. מורן בן גיגי, ת.ז. 043487578


נגד

נתבעים שכנגד
1. אילן לוין סחר בע"מ
, ח.פ. 511666562
2. אילן לוין, ת.ז. 022254916



פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית לפיצוי בגין הפרת חוזה, שהגישה חברת 'אילן לוין סחר בע"מ
' (להלן: "החברה") כנגד בני הזוג בן-גיגי (להלן: "בן-גיגי" ו/או "בני הזוג"); ותביעה-שכנגד שהגישו בני הזוג ובנם נגד החברה ונגד אילן לוין (להלן: "לוין"), בגין ליקויי בנייה.

2.
משפחות לוין ובן-גיגי גרו בשכנות בחדרה, ואין חולק כי עם השנים נוצרה ביניהם ידידות חמה.

לפני מספר שנים רכשו בן-גיגי בית בקיסריה, רשמו אותו על שם הבן מורן בן-גיגי, והחלו לשפצו.

אין חולק, כי על רקע יחסי השכנות והידידות בין הצדדים, שיתפו בן-גיגי, את אילן לוין - ברצון להתקין בריכה בחצר הבית בקיסריה ובהצעות המחיר שקיבלו לצורך כך (עמ' 50 שו' 24).

לגרסת בן-גיגי, אילן הציע לבצע עבורם את הקמת הבריכה בעלות זולה יותר. על רקע זה, טוענים בן גיגי, הם התקשרו אישית עם אילן לביצוע הבריכה, על סמך ההיכרות האישית עמו ומתוך האמון בו כמי שהציג עצמו מומחה להקמת בריכות, וזאת על סמך הבטחות בעל פה של אילן בשיחה עם בן גיגי (שבבסיסן כנראה נספח א לכתב התביעה), שכללה, לטענת בן גיגי, את כל הבריכה והמתקנים הנלווים לה.

בן גגי טוענים כי נוכח יחסי השכנות, האמון והידידות ששררו בין הצדדים, לא החליפו הצדדים הסכם או הצעת מחיר מסודרים.

לימים, ולאחר שבן גיגי עברו להתגורר בבית, הגישה החברה תביעה, כמי שהתקשרה לכאורה עם בן-גיגי, בטענה לחוב כספי בגין הקמת הבריכה. בן גיגי הגישו כתב הגנה ובו טענו, בין היתר, כי כלל לא התקשרו עם החברה ולכן אין יריבות ויש לדחות את התביעה. בן גיגי הגישו גם כתב תביעה שכנגד כנגד החברה ואילן לוין, לפיצוי בגין ליקויי בנייה בבריכה ואיחור בביצוע העבודות.

3.
שמיעת הראיות הסתיימה ביום 09.07.13. הסיכומים האחרונים הוגשו ביום 25.02.14. מתן פסק הדין התעכב עד כה, משהתברר, לאחר הגשת הסיכומים, כי מנהל התובעת, מר אילן לוין, הלך לעולמו. לאור ההכרות הטובה בין הצדדים, אפשרתי להם לנהל משא ומתן גם באותו שלב, ורק לאחר שהתברר כי המו"מ לא צלח, הובא בפני
התיק למתן

פסק דין
.

תביעת החברה נגד הזוג

4.
לטענת החברה, חבים לה בן גיגי סך של 71,299 ₪.

החברה טוענת כי בהסכם שהיה בינה ובין בן גיגי סוכם כי התמורה תהיה 81,084 ₪. בנוסף ביצעה החברה, לטענתה, עבודות נוספות בשווי 33,640 ₪. לאחר ניכוי 45,000 ₪ ששילמו הנתבעים, נותר חוב של 71,299 ₪ שאותו על בן גיגי לשלם לחברה.

5.
נוסף לכך תובעת החברה פיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 50,000 ש"ח.

זאת, לאחר שלטענתה סבלה החברה הוצאות ביטול זמן שבאו לידי ביטוי בנסיעות רבות אל הנתבעים, שיחות טלפון רבות, ניסיונות ליצור קשר עם הנתבעים וכו'.

לטענת החברה, נגרמה לה עוגמת נפש מהתנהלות מי שנחשבו כחברים של מנהל התובעת במשך שנים רבות.

לטענת החברה, היא חברה משפחתית, ולכן יש משמעות רבה לזהות הנתבעים ולאופן ההתקשרות עמם. זו גם הסיבה שהחברה שמה את מבטחה בנתבעים באופן שבו היא אינה נוהגת עם לקוחותיה האחרים. בנוסף טוענת החברה כי נגרמו לה הוצאות מימון בנקים כתוצאה מכך שהתמורה המגיעה לה לא שולמה.

6.
שוכנעתי כי יש לדחות את תביעת החברה.

החברה לא עמדה בנטל להוכיח כי בן-גיגי התקשרו עמה, ולא הצליחה להוכיח כל חוב של בן-גיגי כלפיה. כפי שיפורט בהרחבה להלן, אין שום תיעוד ברישומי החברה לחוב פתוח של בן גיגי.

7.
התובעת חזרה באופן עיקש על הטענה, לפיה, היא שהתקשרה עם בן גיגי, ולא מר לוין אישית, על אף הזדמנויות חוזרות בהן נדונה הסוגיה בפני
.

ביום 07.04.13 יממה לפני אחד מדיוני ההוכחות בתיק, הגישה התובעת בקשה לצירוף אילן לוין כתובע, בד בבד עם הודעה כי היא מוותרת על חקירה נגדית של רואה החשבון שלה, שהעיד מטעם הנתבעים ביום 14.01.13.

הבקשה לצירוף אילן לוין כתובע, נדחתה בדיון ביום 08.04.13 לאחר שמיעת טיעוני הצדדים. בין היתר קבעתי באותה החלטה כי "הנימוקים העובדתיים שבבסיס הבקשה עומדים לכאורה בסתירה לטענות עובדתיות אחרות שטען מר לוין עצמו, הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו בבית המשפט, ואין הסבר בבקשה או בתצהיר לסתירה עובדתית זו". נימוקים נוספים לדחיית הבקשה היו מועד הגשתה, כאשר ההליך כבר היה בעיצומו וחלק ניכר מהעדים כבר נשמע, ובכלל זאת עדות מר אילן לוין עצמו. זאת, מבלי שבבקשה עצמה או בתצהיר התומך בה ניתן הסבר כלשהו למועד הגשתה, וכאשר גם בדיון בבקשה ניתנו רק הסברים מעורפלים ובלתי מפורטים להגשת הבקשה בשלב כה מאוחר.

יצוין, כי גם במהלך הדיון בבקשה שונתה הבקשה ותוך כדי הטיעונים נוספו לפתע בקשות חדשות.

8.
והנה זה פלא, בהודעת התובעת מיום 17.04.13, לפיה החליטה שלא לערער על ההחלטה שלא להוסיף תובע, לא חזרה בה התובעת מהטענה כי החברה היא שהתקשרה בהסכם עם בן גיגי. למעשה, לאור ההודעה האמורה מיום 17.04.13 ברור כי בדין נדחתה הבקשה. כפי שנכתב באותה הודעה: "יודגש, כי התובעת סבורה, כי היא זו אשר התקשרה בהסכם עם הנתבעים 1 ו- 2, והם אלה אשר חייבים בסכום התביעה. הבקשה להוספת תובע היתה אמורה ליצור פיקציה, אשר הפועל היוצא שלה הינו ביטול אחת מן הפלוגתאות העומדות להכרעה במסגרת התיק דנן. כפי שציין ב"כ התובעת בדיון מיום 8.4.13, התובעת ביקשה לייצר פיקציה, אגב נטרול אחת המחלוקות בין הצדדים, על אף שלשיטתה, היא זו אשר התקשרה בהסכם עם הנתבעים 1 -2. ...כעת נותרה גרסתה העובדתית של התובעת, ולפיה היא זו אשר התקשרה בהסכם עם הנתבעים 1 ו-2, והיא זו אשר הקימה את הבריכה נשוא התובענה דנן" [הדגשה שלי, ה.א.].

9.
התביעה היא אפוא תביעתה של החברה – וככזו דינה להידחות. זאת, לאחר שהחברה לא הוכיחה כי היא שהתקשרה עם בן גיגי.

לא הוצג ולו מסמך אחד שהוציאה החברה התובעת, הנושא את שם הנתבעים, ולא הוכח כל קשר בין החברה לבן גיגי. שוכנעתי, כי בן גיגי ואילן לוין התקשרו ביניהם, אישית, לבניית הבריכה - על סמך החברות הטובה בין נשותיהם וילדיהם.

10.
הוכח כי בן גיגי שילמו אישית לאילן לוין ולא לחברה. בן גיגי מסר לאילן לוין שתי המחאות ערוכות לפקודתו של אילן לוין, מסומנות "למוטב בלבד". ההמחאות הופקדו על ידי אילן לוין בחשבון הבנק האישי שלו (עמ' 42 שו' 7-10).

כאשר נשאל לוין מדוע ההמחאות לא הופקדו בחשבון החברה, השיב "משיקולים שלי. החשבונית הוצאה מהחברה" (עמ' 42 שו' 25-26).

בניסיון להוכיח כי החברה היא שהתקשרה עם בן גיגי, הציגה החברה חשבונית, ערוכה לפקודת בן גיגי, אשר לטענתה הוצאה על ידה בעקבות השיקים שמסר בן גיגי ללוין. ואולם לא הוכח כל קשר בין שתי ההמחאות ששולמו ע"י בן גיגי לאילן לוין, לבין חשבונית המס שהציגה החברה.

תחילה הוצג עותק החשבונית, ומר לוין טען בעדותו כי מדובר בהעתק מתאים למקור (עמ' 42 שו' 29). ואולם, על פי עדות רואה החשבון של החברה, החשבונית המדוברת הוצאה על שם לקוח אחר – "תמאי יעוץ הנדסי", ושמם של בן גיגי כלל לא נזכר בה (עמ' 131 שו' 9, 22-26). עדות זו של רואה החשבון לא רק ששומטת את הקרקע מתחת טענת החברה כאילו מדובר בחשבונית שהוצאה לבן גיגי, היא גם מלמדת כי אילן לוין לא אמר אמת, כאשר טען בעדותו כי צילום החשבונית שהציג ועליו שמם של בן גיגי הנו נאמן למקור (עמ' 42 שו' 29).

בנוסף, כפי שהעיד רואה החשבון, לא יצאה קבלה מהחברה, במקביל לחשבונית-המס האמורה, כך שלכאורה הסכום הנקוב בחשבונית המס לא שולם לחברה (עמ' 144 שו' 6-10). זאת, בניגוד לטענות התובעת כי הסכום הועבר לה מאוחר יותר מחשבונות האישי של אילן לוין.

למעשה, וכפי שהעיד רואה החשבון, אין כל ראיה הקושרת בין ההמחאות לבין חשבונית המס של החברה, שלטענתה הוצאה בגין המחאות אלה, למעט הסכום (עמ' 145 שו' 8-9). גם אילן הודה בעדותו כי לא ניתן ללמוד מחשבונית המס – על איזה חדר מכונות מדובר (עמ' 212 שו' 21-23).

כך שאין כל ראיה כי בן גיגי שילמו לחברה.

כפי שהעיד רואה החשבון של החברה, גם ההוראה לחייב את אילן לוין בגין הסכום המופיע בחשבונית המס, נעשתה רק לאחר שנמצא בספרי החברה כרטיס הלקוח של "תמאי יעוץ הנדסי" בחובה, ואילן נתן הוראה לעשות כן (עמ' 145 שו' 3-8).

11.
רואה החשבון של החברה אף אישר בעדותו, שלו היו בן גיגי חייבים כסף לחברה, היה אמור להיות לכך תיעוד בכרטיס הלקוח של בן גיגי (עמ' 140 שו' 21) ובמאזן הבוחן של החברה (עמ' 141 שו' 1-5). מסמכים אלה לא הוגשו ע"י החברה. יותר מכך - רואה החשבון נתבקש ע"י ב"כ הנתבעים – ובהסכמת ב"כ החברה (עמ' 141 שו' 21-26), לבדוק בספרי החברה ולהגיש תצהיר, האם משפחת בן גיגי מופיעים כחייבים בספרי החברה נכון לתאריך כלשהו שלא ניתן לשנות אותו היום. רואה החשבון השיב כי הוא יכול לבדוק זאת (עמ' 143 שו' 3-4). גם לאחר עדותו של רואה החשבון תיעוד כזה לא הוצג ע"י התובעת, ונראה כי לא בכדי.

12.
לאור התוצאה אליה הגעתי, דין התביעה שהגישה החברה להידחות מחמת העדר יריבות, ואין מקום
או צורך לדון ביתר טענות הצדדים בנוגע לתביעה.

התביעה-שכנגד

13.
בן גיגי הגישו תביעה שכנגד, לפיצוי בגין האיחור בביצוע הבריכה, ובגין ליקויי בנייה.

לטענתם, בנית הבריכה התעכבה מאד, וגרמה לעיכוב בעבודות נוספות בבית ומחוץ לו, דבר שגרם לנזקים שונים. בנוסף, לטענתם, התברר כי בבריכה ליקויים רבים.

שוכנעתי, כי גם דינה של תביעה זו להידחות, שכן בן גיגי לא הוכיחו את הליקויים הנטענים ואף לא את האיחור הנטען.

14.
לעניין האיחור בבניית הבריכה:

בן גיגי טוענים כי אילן לוין התחייב להשלים את בניית הבריכה תוך לכל היותר חודש וחצי מעת ההתקשרות. ואולם לא עלה בידם להוכיח טענה זו.

התמונות שצורפו לתצהירי בן גיגי מוכיחות כי התקנת הבריכה הסתיימה לפני התאריך 19.08.10 (ראה צילום א38 נספח לתצהירי בן גיגי). אין כל ראיה לכך שהיה צריך לסיימן קודם לכן.

נספח א' לתצהיר רועי בן גיגי (נספח ג' לתצהיר סמי בן גיגי

), שלטענת בן גיגי סיכם את הסכמות הצדדים בעת ביצוע הזמנת העבודה, אינו מפרט את מועד ביצוע העבודות, כך שאין כל ראיה לסיכום בין הצדדים על הזמן לביצוע העבודות.

עדויות בן גיגי בעניין האיחור היו מבולבלות (ראה לעניין זה סעיף 136 לסיכומי בן גיגי), ודי להפנות בהקשר זה לכך שגם סמי בן גיגי
העיד, כי סיום העבודות נקבע לסוף יולי – תחילת אוגוסט (עמ' 249 שו' 15-20.

נספח י"א לתצהירו של הנתבע
, הנו מכתב עוה"ד עידן, בכ' בן גיגי, אל עוה"ד דן-גור, ובו מצוין במפורש בסעיף 12, כי אילן לוין סיים את העבודות בחודש אוגוסט או בתחילת ספטמבר. ראייה נוספת, לכך שהעבודה הסתיימה לפני חודש ספטמבר, הנה העובדה כי גיא עמיאל, המפקח מטעם בן גיגי, לא קיבל שכר עבור חודש ספטמבר (עמ' 199 שו' 22-26; עמ' 200 שו' 18-20), ובחודש ספטמבר כבר הורכב השער (עמ' 200 שו' 32).

מאחר שאין ראיה מתי היה צריך לסיים את העבודות, לא ניתן לקבוע שסיומן באוגוסט הוא איחור.

15.
מעבר לכך – לא רק שלא עלה בידי בן גיגי להראות שעבודות הבריכה הסתיימו באיחור, גם לא עלה בידם להוכיח כי עבודות הבריכה גרמו לעיכובים בעבודות אחרות בבית ובחצר:

עדותו של גיא עמיאל הייתה רצופה סתירות, ולא ניתן להסתמך עליה לעניין טענת בן גיגי לעיכוב בעבודות הבריכה. כך, למשל, טען תחילה עמיאל כי קבלן הטיח סיים את העבודה לפני קבלן האלומיניום (עמ' 205 שו' 7-8) ובהמשך טען ההפך (עמ' 205 שו' 15 ואילך). בניגוד לסעיפים 5ג-ד לתצהירו, העיד עמיאל כי העיכוב לא היה בתום העבודות אלא לפני שהגיעה הבריכה לשטח בחודש יולי (עמ' 203 שו' 25-32), וכי בסיום העבודות באמצע יולי ניתן היה להמשיך בבניית הבית, השביל, פיגומים וכו' (עמ' 203 שו' 28-32; עמ' 206 שו' 10-13).

בעלי המקצוע שזימן אילן לוין, אישרו את גרסתו, לפיה בניית הבריכה לא עיכבה את בניית הבית (מסיקה עזרא, קבלן האינסטלציה בבית בן גיגי, עמ' 25 שו' 4-11, 13-16; עאבד חאטר, חשמלאי, עמ' 87 שו' 1-13, 26, 29-32; עמ' 88 שו' 5-7, 24-25; עמ' 90 שו' 1-5; עמ' 91 שו' 11-24, 31-32; עמ' 92 שו' 1-5, 15-16; מאזן חסן עמ' 167 שו' 3; עמ' 168 שו' 24-31; עמ' 169 שו' 1-8; עמ' 171 שו' 25-26; קבלן האלומיניום עמ' 174 שו' 12-17, 30; עמ' 175 שו' 9-13; עמ' 176 שו' 19-22; קבלן הטיח עמ' 182 שו' 9).
יוער, כי מדובר בעדים שעבדו אצל בן גיגי (עמ' 195 שו' 7-8), ולא אצל אילן לוין, אך זה האחרון ביקש לזמנם ואכן זימן אותם לעדות. ואכן עדויותיהם שמטו את הבסיס מתחת לטענת בן גיגי כאילו היה עיכוב בעבודות הבנייה של הבית כתוצאה מאיחור, כביכול, בבניית הבריכה.

16.
לטענת בן גיגי, כפי שפורטה בתביעה-שכנגד, בעבודתו של אילן לוין התגלו ליקויים משמעותיים, אשר הוערכו על ידי המומחה מטעמם, מר יאיר אברהמי בשווי של 62,000 ₪, ועיקרם:

א.
רצפת הבריכה אינה מישורית ואינה מפולסת, דבר הגורם לטענת בן גיגי, בין היתר, לגלישת מים בצד הנמוך של הבריכה, ועל קיר הבריכה "בליטה" משונה.

ב.
חדר המשאבות אינו אטום, על רצפתו מצטברים מים וקירותיו רטובים – בהעדר איטום, למרות שבתוכו נמצא לוח חשמל. לטענת בן גיגי, הדבר גורם, בין היתר, להפסקות חשמל בכל הבית.

ג.
הבריכה עשויה מחומרים שונים מהמוזמן ונחותים מהם, הסולם כבר החל להחליד, בקר המלח טעון החלפה ועוד.

17.
לא עלה בידי בן גיגי להוכיח את הליקויים הנטענים.

18.
בן גיגי לא הציגו הסבר משכנע מדוע לא הגישו תביעה על ליקויי הבנייה, אלא בתגובה לתביעת לוין בלבד (עמ' 230 שו' 13-15; עמ' 252 שו' 22-27; עמ' 254 שו' 15-19). סמי בן גיגי
אף הודה בעדותו כי אם החברה לא הייתה תובעת, אף הנתבעים לא היו מגישים את התביעה שכנגד (עמ' 253 שו' 28-30). שוכנעתי, שאין למעשה שחר לתביעה הנגדית שהגישו בן גיגי, וכל ייעודה היה כמשקל נגד לתביעה שהוגשה נגדם.

19.
בעדותו, לא הצליח סמי בן גיגי
, להצביע על הליקויים הנטענים בבריכה בצילומים נספח ד לתצהיר לוין (עמ' 231 שו' 3-23) ואף לא בתמונות שצילם בנו (עמ' 231 שו' 26 ואילך; עמ' 232 שו' 1 ואילך).

20.
את טענותיהם בנוגע ליקויים סומכים בן גיגי על חוות הדעת של המומחה מטעמם ואולם מצאתי כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת, כפי שיפורט להלן.

21.
עדותו של המומחה מטעם בן גיגי, הייתה רצופה תשובות מתחמקות ומתחכמות והותירה רושם שלילי ביותר. הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו.
חוות הדעת אינה מפורטת ונוקבת רק בסכום סופי, ללא כל תחשיב של עלות לתיקון הנזקים הנטענים. המומחה לא סיפק מענה ראוי לתמיהות אודות העדר כימות בחוות הדעת והסתפק במענה בעלמא כי ניתן לשאול אותו (עמ' 128 שו' 15-21).

המומחה לא צירף כל תמונה או מדידה בעניין פילוס הבריכה או בענייינים נוספים ותשובותיו לשאלות הנוגעות להעדר תמונות היו תמוהות, בלשון המעטה. כך, למשל, גם לגבי משטח הבטון בחדר המשאבות ולגבי טענת המומחה לשקיעה בריצוף ההיקפי (עמ' 103 שו' 3-9). כאמור, המומחה לא צירף תמונות לחוות הדעת, ולא הציג הסבר מניח את הדעת לכך – על אף שאלות ביהמ"ש בעניין זה (עמ' 103 שו' 10 ואילך).

המומחה גם לא הציג תמונות המתארות את תופעת הגבשושיות (עמ' 124 שו' 15-16), או של שקיעות המשטחים המרוצפים (עמ' 124 שו' 27-31), או של בלאי כתוצאה מהרטיבות (עמ' 125 שו' 26 ואילך).

המומחה הודה בעדותו כי הליקוי הנטען על ידיו, אודות השבתת מערכת החשמל, כלל לא ארע בפועל (עמ' 126 שו' 9-11).

אף שלמועד בנית הבריכה יש, לכאורה, רלוונטיות באשר למצבה של הבריכה, המומחה כלל לא בדק ולא התעניין מתי נבנתה הבריכה (עמ' 96 שו' 29-32, עמ' 97 שו' 1-4). הוא גם טען כי לא היה מודע בעת עריכת חוות הדעת כי ישנה מחלוקת כספית בין הצדדים (עמ' 97 שו' 14-17).

תשובותיו של המומחה בעניין הבלוקים בקירות האורכיים של הבריכה, להבדיל מהקירות האובליים של הבריכה, היו כה תמוהות עד שהיו מביכות ממש, והוא כלל לא ידע מה משמעות המונח "ריטיינינג וול" (מוצג ת/3; עמ' 109 שו' 1-18).

המומחה גם לא ציין בחוות הדעת אילו מסמכים עמדו בפני
ו בעת עריכת חוות הדעת, כמו למשל הפרוספקט נספח א3 לתצהיר לוין. רק לאחר שאלות חוזרות של ביהמ"ש בעניין זה הודה המומחה כי צירף את ת/3 רק באופן חלקי לחוות דעתו (עמ' 101 שו' 7-26), למרות החלטת ביהמ"ש המורה לו להמציא את כל המסמכים שהיו בפני
ו בעת עריכת חוות הדעת (עמ' 100 שו' 30). המומחה גם לא עיין בהיתר הבנייה ו/או במסמכים שנעשו על ידי הצדדים בנוגע להתקשרות לפני שהכין את חוות הדעת (עמ' 105 שו' 6-24; עמ' 105 שו' 27 ואילך).

המומחה טען כי אין מערכת ניקוז. רק לאחר חקירה נגדית התברר כי טענה זו אינה מדוייקת כלל. התברר כי יש נקז בבריכה.
או אז טען המומחה כי בכותבו כי אין מערכת ניקוז התכוון לכך שהנקז הותקן שלא במקום המתאים (עמ' 102 שו' 9-14). למעשה התברר כי את כל טענותיו אודות הליקויים בניקוז מבסס המומחה, לא על בדיקות שעשה בפועל, אלא על תמונה של שלולית, תמונה שכלל לא הוצגה (עמ' 118 שו' 116 שו' 26-29; עמ' 117 שו' 5-7; עמ' 118 שו' 21-26). המומחה כלל לא רוקן את המים לצורך הבדיקה של הבריכה, ואף לא בדק את שיפועי הניקוז באמצעות פלס לייזר אף שלטענתו כך אמורים לבדוק (עמ' 118 שו' 21-26).
כאמור, המומחה טען כי הנקז לא בוצע באופן נכון, אך לא הסביר מה אינו נכון מלבד מיקומו. לטענת המומחה, הנקז אינו במרכז הבריכה, אך כאשר עומת עם תמונות שאינן מתיישבות עם טענתו, לא הצליח להסביר כיצד קבע את שקבע בעניין זה (עמ' 115 שו' 1-7; עמ' 117 שו' 26-29). המומחה גם כלל לא בדק האם הנקז מתפקד כראוי (עמ' 116 שו' 5-6). למעשה, למרות טענתו כי נקז שאינו עובד כיאות גורם להצטברות לכלוך (עמ' 116 שו' 14) הודה המומחה כי בביקורו כלל לא היה לכלוך (עמ' 116 שו' 18-19). בניגוד לטענת המומחה כי הלכלוך הנו אינדיקציה להעדר מערכת ניקוז, הוא טען כי אין צורך לבדוק את הלכלוך (עמ' 117 שו' 10-23).
ניסיונו להסביר את הסתירה בין חוות הדעת שבה נכתב כי הניקוז לא בוצע לבין מה שהתברר , ולפיו יש נקז – היה הסבר שאינו מעורר אמון (עמ' 118 שו' 15-22).

המומחה הודה בחקירתו כי הרטיבות המתוארת בחוות דעתו אינה קשה הואיל ולא צירף תמונות (עמ' 103 שו' 31-32). ואילו בהמשך החקירה טען, כי כבר קיימות תמונות שצולמו של הרטיבות הנטענת (עמ' 104 שו' 1). כך שלא ברור האם הכין את חוות הדעת על סמך תמונות ישנות או על סמך ביקור בשטח.

המומחה טען כי רמת הגימור של הבריכה נופלת מרמת הגימור של הבית, מבלי שהוא מסביר כיצד הגיע למסקנה זו או מדוע
לא פירט זאת בחוות דעתו (עמ' 104 שו' 8-18).

לטענת המומחה, בן גיגי מסר לו כי הבריכה תהיה מודולורית (עמ' 107 שו' 17-18; עמ' 108 שו' 2-5), וזאת למרות שבן גיגי כלל לא טען זאת בתצהירו (סעיף 6ב לתצהיר בן גיגי, עמ' 106 שו' 10-16).

הטענה כי קיים שיפוע בין קו המים האופקי לבין המים לא הוכחה בהעדר תיעוד בתמונה (עמ' 119 שו' 1-6).

המומחה טען כי לא בוצע הידוק של הקרקע לאחר החפירה.
לאחר שטען המומחה כי רק בומג יכול לבצע הידוק, ואילו במקום אחר טען כי גם משאית יכולה לבצע הידוק (עמ' 114 שו' 1), בסופו של דבר טען כי בפועל בומג ביצע את ההידוק (עמ' 116 שו' 1-2).

המומחה מטעם בן גיגי הודה כי התמונות שצירפו בן גיגי, אינן מתארות את השקיעה עליה הוא דיבר (עמ' 111 שו' 4-27), ואף אישר את טענת לוין כי זה פירוק של הדשא בשביל למלא אדמה ולהחליק אותה (עמ' 111 שו' 27). המומחה לא צירף כל תמונה של השקיעה הנטענת על ידו בחוות הדעת – ותמונה א39 – לא צולמה על ידי המומחה ומכל מקום רואים בה רצפה שלא הונחה ע"י החברה.

המומחה העיד באופן סותר לעניין קיומו או העדרו של מצע (עמ' 119 שו' 10-15; עמ' 120 שו' 29 ואילך; עמ' 121 שו' 11-13). התשובות שנתן המומחה בעניין המצעים, היו מתחכמות באופן שמערער מאוד את האמון במסקנות חוות הדעת שנתן (עמ' 119 שו' 17-19). לדוגמא, כשנשאל על קביעתו לפיה יש מצעים של 15 ס"מ, השיב:
ש. תסביר איך אתה קובע 15 ס"מ.
ת. ...לא התייחסתי לעובי בתור עובי. אני לא התייחסתי לעובי של השכבה...
ש. אז מאיפה קיבלת את הנתון הזה?
ת. הערכה בעין.
ש. מה עזר לך להעריך?
ת. אינטואיציה הנדסית.
(עמ' 120 שו' 31, עמ' 121 שו' 1-6)

המומחה לא בדק את הבלוקים, שאליהם טען כי נכנסים מים (עמ' 123 שו' 28 ואילך).

סיכומו של דבר, שלא ניתן להסתמך על חוות הדעת שהגישו בן גיגי, ולפיכך ולאור האמור לעיל,
אני דוחה את טענותיהם בכל הנוגע לליקויים בעבודת לוין בבריכה.


22.
התוצאה היא, שאני דוחה גם את התביעה שכנגד.

סופו של דבר, ששתי התביעות נדחות. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 7541-02/11 אילן לוין סחר בע"מ נ' אורית בן-גיגי, סמי בן גיגי, מורן בן גיגי ואח' (פורסם ב-ֽ 23/10/2014)