פסקי דין על רשות השידור | פסקי דין על מנכ"ל רשות השידור | פסקי דין על כרמלה מנשה | פסקי דין על שלי יחימוביץ |

13/98 דבע 96-     29/11/1998




דבע 96-13/98 רשות השידור, מנכ"ל רשות השידור נ' כרמלה מנשה, שלי יחימוביץ




בבית הדין הארצי לעבודה

דב"ע 96-13/98

1. רשות השידור

2. מנכ"ל רשות השידור
המערערים

-

1. כרמלה מנשה

2. שלי יחימוביץ
המשיבות
לפני הנשיא ס' אדלר
, בלשכתו
פסק דין
1. ההליך:
לפני ערעור על החלטתה של השופטת ברק מיום 18.11.1998 (דב"ע 9-279/98) שלא לפסול עצמה מלדון בבקשה שהגיש בא כוח המערערים למתן רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט תיבון ונציגי הציבור סיוון ומזרחי; בש"א 759/98, בש"א 890/98 עב 2187/98).
המסגרת המשפטית לבחינת נושא פסילת שופט מלשבת בדין מעוגנת בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 ובתקנות 112א - 112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.
בא כוח המשיבות הגיש עתירה בבית הדין האזורי בירושלים נגד המערערים. בד בבד הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שעניינו ביטול נוהל כללי והשעיית החלטתו של המערער מס' 2, המונעת מעובדי הרשות, לרבות המשיבות, להתראיין בכלי התקשורת, לרבות בעניינים שאינם קשורים במישרין בעבודתן אצל רשות השידור
, ללא קבלת אישורו. הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה בהחלטה מיום 25.10.1998.
בא כוח המערערים הגיש לבית דין זה "בקשת רשות לערער וערעור" (דב"ע 9-272/98), שהועברה על ידי להחלטתה של השופטת ברק, זאת תוך חיוב המשיבות להגיש את תשובתן עד ליום 10.11.1998. כמו כן, קבעתי מועד לדיון בבקשת רשות הערעור ליום 11.11.1998. משרדו של בא כוח המשיבות ביקש לדחות את מועד הדיון, מהטעם שבא כוח המשיבות שוהה בחו"ל עד ליום 24.11.1998. בא כוח המערערים התנגד לבקשה. השופטת ברק החליטה, כי הדיון בבקשה יתקיים ביום 30.11.1998, מהטעם ש"איני רואה כי יגרם נזק בכך". בא כוח המשיבות הגיש את תגובתו לבקשת רשות ערעור, שתידון מחר - 30.11.1998.
בא כוח המערערים הגיש ביום 9.11.1998, "בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד". אמנם הבקשה הופנתה לנשיא בית הדין, אולם בעל דין הפונה לבית דין אינו בוחר את השופט שידון בבקשה שהגיש. החלטתי להעביר את הדיון בבקשה לידי השופטת ברק, שדנה בבקשה העיקרית למתן רשות ערעור. הבקשה הועברה לתגובת בא כוח המשיבות. בא כוח המשיבות התנגד לבקשה. השופטת ברק החליטה בו ביום לדחות את הבקשה.
ביום 11.11.1998 הגיש בא כוח המערערים בקשה (דב"ע 9-279/98) לפסילת השופטת ברק. לדעתו, בנסיבות שנוצרו יש בהחלטתה של השופטת ברק יותר מאשר חשש למשא פנים, שכן נקבע בה, כי דחיית הדיון למשך כשלושה שבועות לא תגרום כל נזק למערערים.
בא כוח המשיבות התנגד לבקשה. עיקר טענתו הוא, כי ההחלטה על דחיית מועד הדיון הינה החלטה דיונית, בשאלה צדדית, שאינה יכולה להוות בסיס לבקשה לפסילת שופט.
ביום 18.11.1998 החליטה השופטת ברק לדחות את הבקשה מהטעמים, כדלקמן: ראוי לאפשר לצד את הייצוג שהוא מבקש לקבל ואין לכפות עליו דיון כאשר עורך הדין לא נמצא בארץ, וכי לא נגרם נזק שאינו יכול לבוא על תיקונו במקרה שתינתן רשות ערעור והערעור יתקבל. עוד נאמר, כי אין בהחלטה כדי להצביע על משוא פנים.
על החלטה זו הגיש בא כוח המערערים את הערעור שלפני, וזאת בהתאם לתקנה 112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן: התקנות). תגובת בא כוח המשיבות הוגשה ביום ששי, 27.11.1998.

2. הטענה העיקרית של בא כוח המערערים מבוססת על דברי השופטת ברק בהחלטתה: "איני רואה כי [דחיית הדיון בבקשת רשות הערעור] יגרם נזק בכך". לדעתו יש בכך כדי לחרוץ את עמדתה, בכך שהתעלמה מפירוט הנזקים אשר נגרמו למערערים כתוצאה מהחלטת בית הדין האזורי, נושא בקשת רשות הערעור. כל זאת כאשר שאלת הנזק למערערים היא שאלה מרכזית בבקשת רשות הערעור. כמו כן נטען, כי ההחלטה נושא ערעור זה לא התייחסה לטענת הפסילה לגופה. עוד נטען, כי הנימוק שניתן בהחלטה, שאין לכפות על צד דיון כאשר בא כוחו שוהה בחו"ל נוגדת את העובדה, שבמשרדו של בא כוח המשיבות 13 עורכי דין נוספים.

3. עמדת בא כוח המשיבות היתה, כי אין מקום להתערב בהחלטת השופטת ברק, שלא לפסול עצמה, מהטעמים הבאים: קביעת מועד לדיון בהליך אינה נושא לבקשת רשות ערעור; השופטת חושבת שהיא יכולה לדון בבקשת רשות הערעור ללא משוא פנים; לא נתקיימו הנסיבות היכולות להוות בסיס להשערה בדבר משוא פנים.

4. ההלכה הנוהגת בעניין פסלות נושא תפקיד שיפוטי, הן בבתי הדין לעבודה והן בבתי המשפט היא, כי אין לקבל טענת פסלות אלא אם קיימות סיבות מוכחות שעל פיהן קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים או לדעת משוחדת של נושא התפקיד השיפוטי. חשד או חשש בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה (דב"ע נב/ 92-26 גאנם - משרד החינוך, פד"ע כ"ד 166, 167; דב"ע נב/ 96-2 ההסתדרות הכללית ואח' - צים, פד"ע כד 371, 373). זאת ועוד, בית דין זה נותן משקל רב לעמדת השופט הנוגע בדבר (ראה: דב"ע נה/ 96-2 בן חורין - מדינת ישראל ואח', פד"ע כח 189, 195).

5. דברי השופטת, כי "איני רואה כי יגרם נזק בכך", לכאורה יכולות לעורר חשש לגבי דעתה באשר לחשיבות גורם הזמן בניהול הדיון. אולם, אין להיתפס לכל הערה, בפרט כאשר היא נאמרת בהחלטה דיונית בעניין קביעת מועד דיון, כדי ללמוד ממנה על קיומה כביכול של דעה קדומה. מדובר בדחיית הדיון במספר שבועות על מנת לאפשר לבא כוח המשיבות להגיש את תגובתו ולהופיע לדיון. יתרה מזו, הנושאים המתעוררים בבקשת רשות הערעור נוגעים לחופש העיתונות ולחופש הביטוי. יש להניח, כי השופטת ראתה לנכון ליתן לבא כוח המשיבות, שייצג אותן בבית הדין קמא, את האפשרות להכין את תגובתו כראוי ולייצגן בעת הדיון. מכל מקום, דברי השופטת או דחיית הדיון במספר שבועות אינם נופלים בגדר אפשרות ממשית למשוא פנים.

6. הנני דוחה את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן י' בכסלו, התשנ"ט (29.11.1998) בירושלים ויישלח לבאי כוח הצדדים בפקס.
הנשיא
דב"ע 96-13/98
3








דבע בית הדין הארצי לעבודה 96-13/98 רשות השידור, מנכ"ל רשות השידור נ' כרמלה מנשה, שלי יחימוביץ (פורסם ב-ֽ 29/11/1998)