פסקי דין על חברת בטוח שירביט | פסקי דין על גולוב ויקטור

3469/02 א     12/01/2005




א 3469/02 חברת בטוח שירביט נ' גולוב ויקטור





חברת בטוח שירביט

בעניין:
התובעת
סער

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . גולוב ויקטור

2 . נחום היללי - ע"י עו"ד מיטרני

הנתבעים
צד ג':
1. הכשרת היישוב - ע"י עו"ד חן
2. גולוב ויקטור
החלטה

1. בהתאם להחלטה בתום הדיון מיום 24.10.04, תיוחד החלטה זו לשאלה: האם התנאי בפוליסה של חב' הכשרת היישוב, אשר מחריג את תחולתה לגבי מקרה שבו נהג הרכב היה נתון להשפעת משקאות משכרים - הוא תנאי תקף, אם לאו.

2. ביום 10.1.01, בשעות הערב, נהג מר ויקטור גולוב במונית שנמסרה לנהיגתו על ידי מר נחום הללי.
גולוב נהג תחת השפעה של משקאות משכרים וגרם נזק לשלוש מכוניות, אחת מהן - של מר משה הורביץ.
התביעה שלפני היא תביעת שיבוב של חב' שירביט, המבטחת של הורביץ, להחזר הסכום ששילמה למבוטחה בגין הנזק שנגרם לרכבו על ידי גולוב.
התביעה הוגשה כנגד גולוב וכנגד הללי, והאחרון הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הכשרת היישוב - שהיא המבטחת שלו - וגם כנגד גולוב.
ביום 21.4.04

פסק דין
נגד גולוב, בהעדר הגנה.

3. בדיון ביום 21.4.04 הסתבר כי המחלוקת העיקרית נטושה בשאלה: האם יש כיסוי ביטוחי לתאונה, על פי הפוליסה שבין הכשרת היישוב לבין הללי; וזאת לנוכח התנאי המחריג (מס' 3) אשר בפרק 9: "תנאים כלליים", באותה פוליסה, ולפיו תהא הכשרת היישוב פטורה מחבותה על פי הפוליסה "אם נהג הרכב, בעת שהשתמש ברכב בקרות מקרה הביטוח, היה נתון להשפעת סמים, או משקאות משכרים".
בהתאם להחלטה מאותו מועד, המציא ב"כ הכשרת היישוב, עו"ד חרל"פ, לביהמ"ש את הפוליסה וכן טיעון משפטי בכתב - בתגובה לטיעון של ב"כ של שירביט, עו"ד סער
- ולפיו יש להכיר בתוקפו של החריג לגבי נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
ביום 24.10.04 התקיים דיון נוסף, שבו הרצה עו"ד סער
את טיעונו המשפטי כנגד תוקפו של אותו תנאי מחריג.
ב"כ של מר הללי, עו"ד מיטרני, אימץ טיעון זה והסמיך את עו"ד סער
להעלותו גם מטעמו (בעמ' 4 ו- 8 לפר').
עו"ד שרית חרל"פ הגיבה על טיעון זה בסיכומים בכתב.
כאמור, החלטה זו תדון במחלוקת בעניין תוקפו של התנאי המחריג האמור.

4. ביום 3.5.01 הורשע גולוב, על פי הודאתו, בביהמ"ש לתעבורה באשדוד, בנהיגה תחת השפעת משקה משכר (הפרוטוקול והכרעת הדין הוגשו כמוצג נ/ 1, ביחד עם כתב האישום).
שלושת בעלי כלי הרכב, שגולוב פגע בהם, הגישו תביעות בגין נזקיהם. בשתיים מהתביעות הללו הסכימו התובעים למחוק את התביעה כנגד הכשרת היישוב, לנוכח הטענה כי הפוליסה אינה חלה, כשהנהג היה תחת השפעת משקאות משכרים (תביעתו של מר יפרח, בתיק א 1328/02 בבימ"ש השלום באשדוד - המוצג נ/ 3; תביעתו של מר פלצ'נין בתיק ת.ק. 659/01 בביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד - המוצג נ/ 2).
בתביעתו של מר הורביץ בגין נזקיו העקיפים (ת.ק. 868/01 בביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד) הושג הסדר גישור שבמסגרתו הסכים נציג הכשרת היישוב, ביחד עם גולוב והללי, לשלם להורביץ 1800 ₪ לסילוק התביעה (המוצג ת/ 4).
הסכמתם של שני הניזוקים האחרים למחוק את התביעות כנגד הכשרת היישוב, בשל התנאי המחריג נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אינה מחייבת, כמובן, את שירביט, התובעת שלפני.
הועלתה השאלה אם הסכמתו של נציג הכשרת היישוב לשלם להורביץ, למרות התנאי האמור - במסגרת הסכם הגישור שהושג לגבי תביעתו של מר הורביץ - יוצרת השתק כלפי הכשרת היישוב; אך אין צורך לקבוע מסמרות בעניין זה, הן מכיוון שהליך הגישור מצוי "מחוץ לתחום" של הליך שיפוטי, והן מכיוון שלא נתברר אם במועד של אותו הסכם גישור היתה הכשרת היישוב מודעת לכך שגולוב הודה והורשע בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

5. מכאן - לגופו של עניין:
הכשרת היישוב המציאה לביהמ"ש את הפוליסה שעל פיה בוטחה המונית של מר הללי.
ה"ג'קט" של הפוליסה מוכתר: "ביטוחית - פוליסה לביטוח רכב מסחרי" ומתחת לכותרת זו נאמר כי הפוליסה היא "לפי תקנות על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986" (צריך להיות: תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח וגו'. תקנות אלה ייקראו להלן, לשם הקיצור: התקנות).
אותה "ביטוחית" מעידה, איפוא, על עצמה כי היא תואמת את הפוליסה התקנית, על פי התוספת לתקנות.
התקנות הותקנו על פי סעיפים 38 ו- 39 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: החוק), שמכוחם מוסמך שר האוצר, בין היתר, לקבוע "הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח וניסוחם".
ואמנם, בתקנה 1 לתקנות נקבע כי הפוליסה שמוסדרת בהן "תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת (להלן - הפוליסה התקנית)".
משמע, כשמדובר בחוזה ביטוח (פוליסה), שהתקנות חלות עליה, אין המבטח חופשי להתנות בה תנאים כרצונו, אלא היא חייבת להיות לפי תנאי הפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות.
בהתאם לכך, נקבע בתקנה 5 לתקנות, כי המבטח רשאי לשנות את הניסוח ואת סדר הסעיפים, ובלבד שלא ישתנו עקב כך התוכן והמהות של הפוליסה התקנית.
עם זאת, תקנה 4 לתקנות מתירה למבטח לשנות תנאי מתנאי הפוליסה התקנית, "אם השינוי הוא לטובת המבוטח".

6. בסעיף 18 של הפוליסה התקנית נמנו החריגים לחבות המבטח. המחלוקת דנן נסבה על החריג שבסעיף 18 (ב) (5) לפוליסה התקנית.
על פי חריג זה, פטור המבטח מחבותו לגבי "אובדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים".
עו"ד סער
טוען כי מכלל הן אתה שומע לאו, קרי: "סמים" נאמר; "תחת השפעת משקאות משכרים" - לא נאמר.
מכאן, שחריג זה לחבות המבטח חל רק כאשר הנהג היה תחת השפעת סמים, אך אינו חל, כאשר הנהג היה תחת השפעת משקאות משכרים.

עו"ד סער
טוען, כי מכוח חיובו של המבטח בפוליסה התקנית, על פי הוראות החוק והתקנות - אין הכשרת היישוב רשאית לכלול בפוליסה החרגה בשל היות הנהג נתון להשפעת משקאות משכרים, אלא אם קיבלה לכך אישור מאת המפקח על הביטוח.
הוא מסתמך על סעיף 40 לחוק וכן על הצו שהותקן על פיו: צו הפיקוח על עסקי ביטוח (תכניות ביטוח חדשות ושינוי תכניות), התשמ"ב - 1981 (להלן: הצו).
בסעיף 40 (ב) לחוק נאסר על מבטח - לגבי ענפי ביטוח שקבע שר האוצר בצו - להנהיג תכנית או שינוי, אלא בהיתר מאת המפקח על הביטוח.

מכוח הוראת חוק זו קבע שר האוצר, בסעיף 2 לצו, את ענפי הביטוח שבהם מדובר, ובהם - בפיסקה (8) של סעיף 2 - "ביטוח רכב מנועי - רכוש (עצמי וצד שלישי)", שהוא הענף הרלבנטי לענייננו.
הכשרת היישוב לא טענה כי ביקשה וקיבלה מהמפקח על הביטוח היתר לכלול בפוליסה התקנית החרגה לגבי משקאות משכרים, ולמעשה אין מחלוקת, כי אין בידה היתר כזה.

בהקשר זה מן הראוי להביא את לשון הרישא של סעיף 38 לחוק (הסיפא אינה רלבנטית לענייננו):
"שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות, לכל ענפי הביטוח או לענפי ביטוח מסויימים, הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח וניסוחם; הסדר הסותר תנאי שיש לקבעו על פי תקנות שהותקנו כאמור, לא ינהגו לפיו, ויראו כאילו הותנה במקומו התנאי שיש לקבעו כאמור, זולת אם ההסדר הוא לטובת המבוטח" (ההדגשה שלי - י.ק.).

7. העולה מכל האמור:
א. הפוליסה שבה מדובר חייבת להיות תואמת לפוליסה התקנית שעל פי התוספת לתקנות.
ב. היותו של הנהג נתון להשפעת משקאות משכרים לא נקבע בפוליסה התקנית כתנאי ששולל את חבות המבטח.
ג. הוספת תנאי-מחריג זה היא לרעת המבוטח ולא לטובתו.
ד. על כן, אין הכשרת היישוב רשאית להוסיף תנאי זה, כתנאי-שולל-חבות, אלא אם ניתן לה היתר מפורש לכך מאת המפקח על הביטוח.
ה. הכשרת היישוב לא ביקשה, וממילא לא קיבלה, מהמפקח על הביטוח היתר כאמור.
ו. לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 38 לחוק, אותו תנאי מחריג אינו תקף, ואין לנהוג לפיו.

8. כנגד זאת טוענים עוה"ד חרל"פ, כי התקנות אינן חלות כלל על פוליסה לביטוח מונית, ועל כן כל האמור בסעיף 7 לעיל אינו חל במקרה דנן, ויש להכיר בתוקפו של התנאי המחריג, לגבי נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

פרטי הטיעון הם כלהלן:
תחולת התקנות נקבעה בתקנה 1 שלהן, אשר לשונה:
"הפוליסה בחוזה לביטוח רכב פרטי (נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד ג') תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת (להלן - הפוליסה התקנית). לעניין תקנות אלה, "רכב פרטי" - רכב פרטי כהגדרתו של מונח זה בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), לרבות רכב מסחרי כהגדרתו של מונח זה בפקודה, שמשקלו עד 4 טון, למעט "אופנוע"" (ההדגשות שלי - י.ק.).

התקנות חלות, איפוא, על "רכב פרטי" ועל "רכב מסחרי" (עד 4 טון), כמשמעותם בפקודת התעבורה; אולם מונית אינה באה בגדרם של אף אחד מאלה:
"רכב מסחרי" מוגדר בפקודת התעבורה: "רכב המשמש, או המיועד לשמש, להובלת משא, בין בשכר ובין בקשר לעסקו או למסחרו של בעל הרכב".
"רכב פרטי" מוגדר בפקודת התעבורה: "רכב שאיננו רכב ציבורי ולא רכב מסחרי".
הגדרה שיורית זו מצריכה אותנו להגדרת "רכב ציבורי":
"רכב המשמש, או המיועד לשמש, להסעת נוסעים בשכר".
ומכאן - להגדרתה של "מונית" בפקודת התעבורה:
"רכב מנועי ציבורי המיועד להסיע עד עשרה אנשים מלבד הנהג, ואשר צויין ברישיון הרכב כמונית" (ההדגשה שלי - י.ק.).

מצינו איפוא: מונית אינה רכב מסחרי, שכן היא משמשת להובלת נוסעים ולא להובלת משא. מונית היא בגדר "רכב ציבורי", הן על פי ההגדרה של "רכב ציבורי" והן כפי שנאמר במפורש בגוף ההגדרה של "מונית".

"רכב פרטי" הוא רכב שאינו בגדר "רכב מסחרי" ואינו בגדר "רכב ציבורי".
מכיוון שמונית היא "רכב ציבורי", הרי שאינה בגדר "רכב פרטי".
תקנה 1 לתקנות מחייבת את הפוליסה התקנית לגבי "רכב פרטי" ולגבי "רכב מסחרי" (עד 4 טון). מונית אינה באה בגדרם של אלה, ועל כן אין התקנות חלות עליה.

9. טיעון זה נכון, כשלעצמו, אלא שאינו שלם:
בסעיף 17 של הפוליסה התקנית, שמהווה חלק בלתי נפרד מהתקנות, פורטו השימושים ברכב, אשר הפוליסה התקנית תחול עליהם.
והנה, בפיסקה (4), של סעיף זה נאמר: "הסעת נוסעים בשכר למטרות רווח".
הגדרת-שימוש זו תואמת את ההגדרה של "רכב ציבורי" בפקודת התעבורה,
וכמובן - גם את מהות השימוש שנעשה במונית.

יש, איפוא, אי-תואם בין הגדרת סוגי הרכב שבתקנה 1 לתקנות לבין הגדרת השימושים ברכב, שלגביהם תחול הפוליסה התקנית, כפי שהיא מופיעה בסעיף 17
(4) לתוספת לתקנות.
במצב דברים כזה, האם נכון לקבל את טיעונם של עוה"ד חרל"פ, שמתעלם מסעיף 17 (4) לתוספת לתקנות ומבקש לקבוע את תחולתן רק על פי תקנה 1 שלהן; או שנכון יהיה לקבוע את תחולת התקנות, גם בהתחשב בסעיף 17 (4) לתוספת.

אני סבורה, כי הדרך הפרשנית השניה היא הנכונה.
כאשר יש אי-תואם פנימי בהוראות חיקוק, יש לחתור לפרשנות שתיישב את אי-התואם, במידת האפשר, ושתיתן את הביטוי הנאות לכוונת המחוקק (פרשנות "תכליתית").
במקרה דנן, קביעת התחולה של התקנות על פי הצירוף של תקנה 1, ביחד עם סעיף 17 (4) לתוספת, היינו: התקנות יחולו הן על רכב פרטי, הן על רכב מסחרי עד 4 טון,

והן על רכב המשמש להסעת נוסעים בשכר למטרות רווח - אין בה כל "צרימה", מבחינת תוכן התקנות והפוליסה התקנית, והיא אף תואמת את הפרשנות התכליתית.
קביעת תחולתן של התקנות בדרך זו מתיישבת היטב עם מטרות חוקי הביטוח, שנועדו להגן על המבוטחים ועל צדדים שלישיים (כאשר יש פוליסה לביטוח נזקי רכוש של צד ג').

"חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים, שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שיוויון בין הצדדים, ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השיוויון שביניהם. חוק חוזה הביטוח מכיל רשימה ארוכה של לא פחות מ- 39 הוראות קוגנטיות לטובת המבוטח, וחוק הפיקוח על עסקי ביטוח מקנה לשר האוצר סמכות להתערב בתוכן ההתקשרות על ידי הכתבת תנאים בפוליסות תקניות, שאין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח" (מתוך פסק דינה של כב' השופטת נתניהו ב- ע"א 391/89 וייסנר ואח' נ. אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ז (1), 837, בעמ' 855).

הדברים יפים, מקל וחומר, כשמדובר במונית, שהיא רכב ציבורי אשר מיועד להסיע נוסעים מהציבור הרחב.
אין היגיון בפרשנות שלפיה יחולו התנאים המחייבים של הפוליסה התקנית על רכב פרטי, אך לא יחולו על מונית.

הפרשנות שמחילה את התקנות גם על מונית מתיישבת היטב אף עם ההוראות שבסעיף 40 לחוק, ועם ההוראות שבצו, כפי שפורטו לעיל.
על פי הוראות הדין הללו, אין המבטח רשאי להנהיג תכנית ביטוח, או לשנותה, אלא בהיתר מאת המפקח על הביטוח. ציינתי כבר כי על פי סעיף 2 (8) לצו, הוראה זו חלה על הענף של ביטוח רכב מנועי - רכוש (עצמי וצד ג').

בהתאם להוראות אלה, כשלעצמן, ממילא אין הכשרת היישוב יכולה להנהיג את תכנית ה"ביטוחית" שלה - ובה התנאי המחריג לגבי היות הנהג תחת השפעה של משקאות משכרים - אלא על פי היתר מאת המפקח על הביטוח.
החלת התקנות, והפוליסה התקנית, על מונית שבוטחה לפי תכנית ה"ביטוחית" מתיישבת, איפוא, היטב גם עם ההוראות שבסעיף 40 לחוק ובצו.

מכל הטעמים הללו מסקנתי היא, כי יש לפרש את התקנות כחלות גם לגבי מונית.

10. זאת ועוד: הכשרת היישוב עצמה הגדירה את פוליסת ה"ביטוחית", שעל פיה בוטחה מוניתו של מר הללי, כפוליסה שנערכה על פי התקנות, ובכך גילתה עמדתה - הלכה למעשה, ומבלי להיות מודעת, כנראה, לאי-התואם הפנימי שבתקנות - כי היא מחוייבת לפוליסה התקנית, גם לגבי ביטוח מונית.
נוסף על כך, עו"ד חן, אשר ייצגה את הכשרת היישוב בדיון ביום 24.10.04, הצהירה במפורש לפרוטוקול: "אני מאשרת כי "התנאים הכלליים" שצורפו הם אכן התנאים הכלליים ששייכים לרשימה לפוליסת ביטוח מונית" (בעמ' 4 לפר').
אני סבורה כי די בצירוף הדברים הללו כדי לחייב את הכשרת היישוב, בעניין תחולת הפוליסה התקנית על ביטוח מונית, אך בשל חשיבות העניין, מצאתי לדון בטיעון המשפטי שהעלתה כנגד תחולת התקנות על ביטוח מונית.

11. עו"ד סער
טען אף לגבי ההיגיון שמאחורי החלת הפוליסה התקנית במקרה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר: בשונה מסמים, נהג עשוי, אף בתום לב, "ללגום לגימה" בכמות שאינו מודע לכך שהיא מעבירה אותו מעבר לסף של כמות אלכוהול מותרת,

ביחס לנהיגה. אין זו מדיניות המחוקק, כי במקרה כזה תהיה חברת הביטוח פטורה מחבותה, על כל ההשלכות של פטור כזה, במיוחד לגבי צדדים שלישיים.
על כן, אי ההכללה של השפעת משקה משכר בין החריגים לפוליסה התקנית, בעוד שהשפעת סמים כן נכללה בהם, אינה בגדר השמטה מקרית, אלא הכוונה היא, שבמקרה כזה לא יהיה חריג לתחולת הפוליסה.
על כל פנים, המבטח אינו בן חורין להכניס שינוי בעניין זה, אלא הוא נזקק לשם כך להיתר מפורש מאת המפקח על הביטוח.

בטיעונים הראשונים בכתב של עו"ד חרל"פ נאמר, בסעיף 10, כי כשמדובר במונית, שהיא רכב ציבורי, "לא ייתכן שזה מתיישב אף עם כוונת המחוקק שיתכוון להחריג נהיגה בשכרות, מקום שחיי אדם, היינו הנוסעים העולים על רכב ציבורי מידי יום, יונחו על הכף".
עו"ד סער
טען, כי דברים אלה תומכים דווקא בטיעונו שלו, ולכאורה - כך הדבר.
בסעיף 11 של אותם טיעונים בכתב מציין עו"ד חרל"פ כי בשל העובדה שמדובר ברכב ציבורי, אזי הפרמיה ודמי ההשתתפות העצמית גבוהים פי כמה מאשר לגבי רכב פרטי, וכי נהגי הרכב הציבורי מתפרנסים מהסעת נוסעים.
אף טיעון זה תומך בהחלת הפוליסה התקנית במקרה של השפעת משקה משכר.
כך או כך, אני מסכימה עם עו"ד סער
כי כל עוד לא שונתה הפוליסה התקנית באופן ששולל את תחולתה במקרה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר; או כל עוד לא ניתן היתר של המפקח על הביטוח להכללת תנאי כזה בפוליסה - יש לפעול על פי הוראת סעיף 38 לחוק ולשלול את תוקפו של אותו תנאי מחריג.

עיינתי בפסק דינו של כב' השופט בשן בתיק א 172514/02 (בימ"ש השלום בתל-אביב), שם היו הנסיבות דומות במידה מסויימת לאלה שבמקרה שלנו, אך השוני הוא בכך, שנקבע כי הנהג הפוגע פגע בכלי הרכב האחרים בזדון, ועל כן פסק כב' השופט בשן כי אין מדובר בהתנגשות "מקרית" (סעיף 1 (2) לפוליסה התקנית),

ומכאן - שאין מדובר ב"מקרה ביטוח" שמחיל חבות על המבטח. כמו כן היה בפוליסה, באותו מקרה, סייג מפורש לאחריות, אם הנזק נגרם בזדון או במתכוון.
בענייננו לא עלתה טענה כי הנזק נגרם בזדון.
לגבי נסיבות של השפעת משקה משכר (ללא טענה כי הנזק נגרם בזדון), כותב כב' השופט בשן: "עוד הסתמכו הצדדים על פסיקה המצמצמת את כושרה של מבטחת להשתחרר מחבות תוצאות נהיגה תחת השפעת אלכוהול, מכוח סייגים העוסקים בנהיגה תחת השפעת סמים. אכן, במצב הדין הנוכחי, דומה שנתיב פרשני זה מוצה".
ב"כ הצדדים לפני לא הציגו פסיקה בעניין זה, אך הבהרתי לעיל מדוע אני סבורה, כי עו"ד סער
צודק בטענתו, שהמבטחת אינה רשאית להוסיף, לצד הסמים, תנאי מחריג לגבי נהיגה תחת השפעת משקה משכר.

12. משהגעתי למסקנה כי התקנות חלות על ביטוח מונית, הפועל היוצא מכך הוא, כי חל בענייננו האמור בסעיף 7 של החלטה זו, היינו: הכשרת היישוב לא היתה רשאית להוסיף לפוליסה התקנית תנאי-שולל-חבות, לגבי נהיגה תחת השפעת משקה משכר, ואין להכיר בתוקפו של תנאי זה.
התוצאה היא, כי התאונה דנן מכוסה על ידי הפוליסה של מר הללי.

13. למחלוקת שבפני
יש גם פן דיוני: שירביט הגישה את התביעה כנגד גולוב והללי. לטענתה, נושא הללי באחריות שילוחית לנהיגתו של גולוב.
משום מה לא תבעה שירביט גם את הכשרת היישוב - המבטחת של הללי - והאחרונה הפכה בעלת דין, משהגיש הללי הודעה לצד שלישי כנגדה.
הכשרת היישוב טוענת - ובצדק, במישור הדיוני - כי אין יריבות בינה לבין שירביט.
עו"ד סער
"הזעיק" לעזרתו את סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, אך שירביט לא מימשה את היריבות הישירה, שסעיף זה מקים בין הניזוק לבין המבטחת של המזיק, משלא הגישה את התביעה גם כנגד הכשרת היישוב.

עו"ד חרל"פ הקדישה את חלק הארי של סיכומיה בכתב לפן דיוני זה. לשיטתה, עו"ד מיטרני לא יכול היה לאמץ את טיעונו של עו"ד סער
בעניין תחולת הפוליסה על תאונה זו, ועל כן - ככל שמדובר בתביעה כפי שהיא - אין לראות את הנידן בעניין החבות על פי הפוליסה כנידן שניתן להחלטה בשלב זה, לנוכח טענת חוסר היריבות בין הכשרת היישוב לבין שירביט.
איני רואה מדוע לא יכול עו"ד מיטרני לאמץ את טיעונו של עו"ד סער
לגבי תחולת הפוליסה, שהיא ללא ספק הנידן העיקרי בהודעה לצד שלישי שהגיש הללי כנגד הכשרת היישוב.
ההודעה לצד שלישי היא חלק מההליך דנן, ובמסגרתה וודאי שהיה צריך להכריע בשאלה של תחולת הפוליסה.
העמדתה של שאלה זו להכרעה גובשה כבר בדיון הראשון, ביום 21.4.04, ובינו לבין הדיון השני הגישה הכשרת היישוב את טיעונה הראשון שבכתב, שאותו הקדישה למחלוקת בעניין תחולת הפוליסה.
בכך יש לראותה כמוותרת על הטענה כי אין כלל מקום לדון במחלוקת זו, בשלב זה.
משהכרעתי במחלוקת זו כאמור לעיל, יחול האמור בסעיף 4 של החלטתי בתום הדיון מיום 24.10.04, היינו: ב"כ התובעת רשאי, תוך 15 יום מקבלת החלטה זו, להגיש בקשה לצרף את הכשרת היישוב כנתבעת.
אני ממליצה כי ב"כ הצדדים יידברו על מנת להגיע להסכמה לגבי סיום ההתדיינות בתיק זה.

14. המזכירות תביא את התיק לעיוני ביום 15.2.05.

15. אני מקבלת את בקשתו של עו"ד סער
ומורה למזכירות לשלוח אל המפקח על הביטוח את הפרוטוקול של ישיבת 24.10.04; את הטיעון בכתב של עו"ד חרל"פ לגבי תחולת התקנות והפוליסה התקנית; וכן - החלטה זו.
16. המזכירות תשלח החלטה זו אל ב"כ של כל הצדדים.

ניתנה היום ב' בשבט, תשס"ה (12 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
003469/02א 132 פ.ש.

11
בתי המשפט

א 003469/02
בית משפט השלום נתניה
12/01/2005
תאריך:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן









א בית משפט שלום 3469/02 חברת בטוח שירביט נ' גולוב ויקטור (פורסם ב-ֽ 12/01/2005)