פסקי דין על והבי והיב עומר | פסקי דין על מ.ג. בראון | פסקי דין על בראון מאיר |

130147/98 בשא     29/03/1999




בשא 130147/98 והבי והיב עומר נ' מ.ג. בראון בע"מ, בראון מאיר




בבית הדין הארצי לעבודה בשא 130147/98
המבקש: והבי והיב עומר
בעצמו

המשיבים: 1. מ.ג. בראון בע"מ


2. בראון מאיר
שניהם ע"י עו"ד א' וקסמן

לפני הרשמת ר' איש-שלום
ה ח ל ט ה

1. לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 14.9.98, שהומצא לב"כ המבקש ביום 18.9.98.

2. נימוקי המבקש לבקשה הם:

א. עקב מחלת אביו חולה הלב נבצר ממנו להתייצב במשרד עורך דינו להגשת
הבקשה במועד.

ב. בתקופה האמורה "נפלו החגים ובית הדין היה בפגרה".

ג. יש לו סיכויים טובים לזכות לקבל רשות ערעור ולהצליח בערעור.

3. תגובת ב"כ המשיבים הינה:

א. פסק הדין קמא מבוסס ויסודי ואין למבקש סיכוי בערעור, מה עוד שקודם לכל
עליו לקבל רשות ערעור.

ב. מחלה ממושכת של האב, ללא אשפוז וללא שום אירוע חריג - אין בה כדי להוות
טעם מיוחד.

4. על מנת לזכות בהארכת מועד יש להצביע על טעם מיוחד. לפיכך אתייחס לנימוקי הבקשה
אחד לאחד:

א. מחלת האב - המבקש צרף לבקשתו אישור רפואי, ללא תאריך, שבו צוין שהאב
סובל ממחלת לב איסכמית ולאחרונה מצבו הולך ומחמיר; לתגובתו לתגובת
המשיבים צרף תעודה רפואית נוספת, מיום 2.3.99, לפיה עבר האב ניתוח לב פתוח
בשנת 1994 ומאז הינו במעקב אצל קרדיולוג ובמרפאה קרדיולוגית.
מסמכים אלו אינם מצביעים על אשפוז בתקופה הרלבנטית או על טיפול מיוחד,
שבגינו לא יכול היה המבקש להתפנות לטפל בענייניו ולהגיש בקשת רשות הערעור
במועד.

ההלכה היא כי מחלת אדם יכולה לשמש כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד,
אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי,
מהדורה 7, סעיף 686).

לא זה המקרה שלפנינו - אין מדובר במחלת המבקש ואף לא הוכח, כאמור לעיל,
כי מחלת אביו מנעה ממנו לטפל בענייניו.

ב. תקופת החגים - החגים שנפלו בתקופה הרבלנטית אינם מהווים פגרת בתי
המשפט, ואינם מפסיקים את מניין הימים. מה עוד שהבקשה לא הוגשה למחרת
חג הסוכות, אלא 8 ימים לאחר תום החגים.

ג. אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור - בהעדר טעם מיוחד לאיחור, סיכויי הערעור,
לכשעצמם, אינם מהווים נימוק להארכת המועד. מה עוד שעל פניו, ברמה
הלכאורית, שאני כרשמת רשאית לעסוק בה, פסק הדין קמא מבוסס היטב, תוך
ניתוח העדויות השונות, ואין סיכויי ממשי שתינתן בגינו רשות ערעור.

5. אשר על כן - הבקשה נדחית.

6. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסכום של 300 ש"ח (כולל).

ניתנה היום, 29.3.1999.
רנה איש-שלום
ר ש מ ת










בשא בית הדין הארצי לעבודה 130147/98 והבי והיב עומר נ' מ.ג. בראון בע"מ, בראון מאיר (פורסם ב-ֽ 29/03/1999)