פסקי דין על מרינה מנחימוב | פסקי דין על וולרי מנחימוב | פסקי דין על גורדי | פסקי דין על נתן פלד | פסקי דין על מצנר לבניין ואח' |

22117-08/09 א     02/11/2014




א 22117-08/09 מרינה מנחימוב, וולרי מנחימוב נ' גורדי בע"מ, נתן פלד, מצנר לבניין בע"מ ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 22117-08-09 מנחימוב ואח' נ' גורדי בע"מ ואח'





בפני

כב' השופט
עמית רוזינס


התובעים

1.מרינה מנחימוב
ת.ז. 011280609

2.וולרי מנחימוב
ת.ז. 011375292


נגד

הנתבעים
שולחי הודעה לצדדי ג'
1.גורדי בע"מ
510858111


2.נתן פלד
ת.ז. 6319958


נגד

הצדדים שלישיים:
1. מצנר לבניין בע"מ ח.פ. 5124134815
2. מאירי אלומיניום ח.פ. 511637169
3. מפעלי עץ כרמיאל בע"מ (התביעה נדחתה)
4. שיווק מוצרי שריונית חסם בע"מ (התביעה נדחתה)
3. עותמאן סעיד אבן ושיש בע"מ ח.פ. 513013003
4. איטום בסט בע"מ ח.פ. 512421546
5. פלוטקה דוד ת.ז. 59185546




פסק דין


1.
התובעים הם זוג נשוי אשר רכשו מן הנתבעת 1 דירה בעלת שלושה מפלסים במקרקעין הידועים כחלקה 100 בגוש 10045 המצויים ברחוב גוש חלב 7 בקריית ביאליק (להלן: הדירה) על פי הסכם רכישה מחודש יולי 2007 (להלן: ההסכם).

בחודש אוגוסט 2007 קיבלו התובעים את החזקה בדירה. בתחילת שנת 2010, לאחר שהוגשה התביעה, התובעים מכרו את הדירה לצד שלישי, ומסרו את החזקה בה לרוכשים מספר

חודשים לאחר מכן.

2.
הנתבעת 1 , היא חברה לבניין שהייתה בעלת זכות הבנייה של הדירה והקבלן הראשי (להלן: הנתבעת). הנתבע 2 הוא מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת 1
(שניהם יכונו יחד: הנתבעים).

הנתבעים הגישו הודעות צד ג' כלפי צדדים שלישיים, הם:
צד ג' 1 - קבלן האינסטלציה, שביצע את עבודות האינסטלציה בדירה.
צד ג' 2 - קבלן
האלומיניום שביצע עבודות האלומיניום בדירה.
צד ג' 5 - קבלן האבן אשר ביצע את עבודות חיפוי האבן בדירה.
צדדי ג' 6 ו- 7 - קבלני האיטום שביצעו את עבודות האיטום בדירה.
3.
בשלב כלשהו התובעים התלוננו בפני
הנתבעים על ליקויים בדירה. עקב כך ביצעה הנתבעת עבודות תיקון בדירה. בהמשך, לאחר שהתובעים שבו והתלוננו על ליקויים בדירה, הצדדים ניהלו מגעים על מנת לתקן את הליקויים, כפי שתועדה בחלופת מכתבים שצורפה ע"י הצדדים. משניסיונות אלה לא הצליחו, הוגשה התביעה דנן.

4.
התובעים צרפו לכתב התביעה את חוות דעת המהנדס יואל בן עזרא (להלן: המהנדס בן עזרא). הנתבעים הגישו מטעמם את חוות הדעת של המהנדס מרדכי שטיינר (להלן: המהנדס שטיינר).

5.
לאור הפער בין חוות הדעת של הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אדריכל ושמאי מקרקעין מר אסא זוהר (להלן: המומחה מטעם ביהמ"ש או המומחה אסא). יצוין, כי מינוי מומחה בית המשפט נעשה בהסכמת התובעים וללא הסכמה מצד הנתבעים אשר ביקשו לעמוד על חוות הדעת מטעמם.

המומחה אסא אישר רק חלק מן הליקויים בחוות דעת המהנדס בן-עזרא, והעריך את עלות כל
התיקונים בסכום כולל של
29,003 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ).

טענות הצדדים:
התובעים:

6.
התובעים טוענים, כי הנתבעים אחראים לקיומם של ליקויי רטיבות וליקויי בניה אחרים שנתגלו בדירה בהתאם לחוות דעת המהנדס בן עזרא. בכתב התביעה עתרו לפצותם בגין נזקים שונים שנגרמו להם עקב ליקויים אלה בסכום כולל של 120,000 ₪ לצרכי אגרה. בסיכומיהם הם תובעים לזכותם בסך של 77,136 ₪ כולל מע"מ, בתוספת שיערוך, וכן בתוספת פיצויים עבור עוגמת נפש.

7.
לטענתם, הבנייה לוקה בליקויים רבים וחמורים המהווים סטיות חמורות ומהותיות מן המוסכם בין הצדדים, הנתבעים הפרו את תנאי ההסכם באשר לטיב הבנייה, התרשלו כלפיהם
ו/או הפרו כלפיהם חובות חקוקות.

8.
לעמדתם יש להטיל אחריות ישירה על הנתבע 2. הנתבע 2 הוא בעליה של הנתבעת וההתקשרות בכל הנוגע לדירה ולתיקונים נערכה בינו לבין התובעים. הוא בעל אחריות אישית, אחריות שילוחית וכן אחריות מעביד למעשי עובדיו.


הנתבעים:

9.
הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות.

10.
התובעים רכשו את הדירה כשהיא מושלמת ובנויה והחליטו לרכשה על פי מצבה בפועל. על כן הם מנועים ומושתקים לטעון לליקויים שהיו נגלים לעין, ושוכללו במחיר הרכישה של הדירה.

11.
אשר לליקויי הרטיבות, נטען כי הנתבעת תיקנה תוך זמן סביר את הליקויים הנ"ל לאחר
תלונות של התובעים. תיקונים אלה פתרו את בעיית הרטיבות בדירה.

12.
ועוד, מקורם של הליקויים הנטענים, ובכללם ליקויי הרטיבות, הם ברשלנות של התובעים עצמם שביצעו באופן עצמאי עבודות בדירה.

13.
התובעים מנעו מן הנתבעת לבצע תיקונים בדירה, ועל כן היא זכאית לתקנם באופן עצמאי. עובר להגשת כתב התביעה, הנתבעת תיקנה ליקויי רטיבות בהתאם לתלונות התובעים. התובעים לא התלוננו בפני
ה אז על קיומם של ליקויים או אי התאמות נוספים למרות שידעו עליהם באותה העת. בהמשך, לאחר שהודיעה לה עליהם הערימו על הנתבעת קשיים כדי למנוע ממנה להגיע לדירה ולבצע את התיקונים.

נטען כי בהתנהלותם זו התובעים הגישו את התביעה לשווא, במטרה להתעשר על חשבונה של הנתבעת, ובכתב ההגנה נטען גם למניעות והשתק (סעיף 12).

14.
העובדה שהתובעים מכרו את הדירה ולא נגרם להם נזק כספי במכירתה, שוללים את זכות התביעה שלהם בגין ליקויים בדירה.

15.
אין עילה או הצדקה להטיל חבות אישית ישירה על הנתבע 2 כלפי התובעים, ויש לדחות על הסף את התביעה נגדו.

16.
הנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעים סך של 10,000 ₪ בשל הוצאות מיותרות שנגרמו לנתבעת בגין מחדלי התובעים, רשלנותם וחוסר תום ליבם.


צדדים שלישיים:

17.
למעט צד ג' 5, יתר הצדדים השלישיים לא הגישו כתב הגנה ו/או סיכומים (יוער כי ב"כ צד ג' 2
וצד ג' 5 בעצמו התייצבו לחלק מן הדיונים). אישורי המצאת הודעת צד ג' לצדדים השלישיים 1, 2, 6, ו- 7 הוגשו לבית המשפט.

18.
בסיכומיו, צד ג' 5 זנח את מרבית הטענות בכתב ההגנה, וטען רק כי בהתחשב בחלקו המזערי ביחס להיקף התביעה, כפי שנקבע ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש, יש לדחות את הודעת צד ג' נגדו, וכן לחייב את הנתבעת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה:

19.
עובר לבירור טענות התובעים בקשר לליקויי הרטיבות בדירה, ובקשר לליקויי הבניה הנוספים, אתייחס למספר סוגיות
שהעלו הצדדים.


מעמדו של מומחה מטעם ביהמ"ש

20.
התובעים טוענים בפתח סיכומיהם כי מאחר שמעמדו של המומחה מטעם ביהמ"ש, אינו כזה של מומחה מוסכם, ביהמ"ש לא אמור להעדיף את חוות דעתו על פני חוות הדעת של המומחה מטעם הצדדים, ומכל מקום אין להתייחס לחוות דעתו בבחינת "כזה ראה וקדש".

21.
במקרה שבפני
נו המומחה מטעם ביהמ"ש מונה על מנת לסייע לביהמ"ש ולתת לו כלים אובייקטיבים לפתרון הסכסוך נוכח הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים. גם בנסיבות כגון אלו שבפני
נו, בהן לא ניתנה הסכמת הצדדים למינויו מומחה מטעם ביהמ"ש, המומחה מוחזק כגורם ניטרלי ואובייקטיבי המשמש זרועו הארוכה של ביהמ"ש, ומבחינה עקרונית,
סביר שביהמ"ש יאמץ את חוות דעתו, בהיעדר קיומה של סיבה נראית לעין שתחייב מסקנה אחרת. כל זאת בכפוף לכלל הידוע שאין בדעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת (
ע"א 293/88

חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי
, פסקה 4 (23.4.1990)).

בעניינו מצאתי כי המומחה אסא הותיר רושם של מומחה מקצועי. חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל היו הגיוניות וסבירות. בחקירתו הוא חזר בעקביות על עמדותיו, וכפי שיפורט בהמשך, מצאתי לקבל את רובן ככולן.

הזכות של הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה והתנהלות התובעים

22.
הנתבעת עומדת על זכותה לביצוע בעין של התיקונים, ככל שיקבע כי באחריותה לתקן את הליקויים בדירה. לטענתה עובר להגשת כתב התביעה, היא תיקנה ליקויים בהתאם לתלונות התובעים שהביעו בפני
ה שביעות רצון מתיקונים אלה, ומבלי שהביאו לידיעתה את הליקויים בחוות הדעת של המהנדס בן עזרא, למרות שחוות דעת זו הייתה ערוכה באותה העת.


עוד נטען כי לאחר שנשלחה לנתבעת חוות דעת המהנדס בן עזרא, הנתבעת ביקשה לבדוק את עצם קיומם של התיקונים כמפורט בחוות דעת זו ועמדה על זכותה לבצע את התיקונים, אך התובעים הערימו עליה קשיים ומנעו זאת ממנה.

23.
השאלה אם יש לאפשר למוכר של נכס לבצע תיקונים בעצמו או לחייבו בפיצויים תיבחן על פי נסיבות המקרה ונתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פסקה 11 (28.02.2005) (להלן: עניין סגל)).

במקרה דנן, נוכח מכירת הדירה לצד שלישי, נראה שביצוע תיקונים ע"י הנתבעת אינו סעד יעיל. סעד של תיקונים גם אינו ראוי נוכח חוסר האמון בין הצדדים, והיחסים העכורים שנוצרו ביניהם, כפי גם שעולה מן התכתובת בין הצדדים שנערכה עובר להגשת התביעה.

24.
בנוסף, בהתחשב שעיקר הליקויים בהם מצאתי שהנתבעת אחראית כלפי התובעים, הם ליקויי הרטיבות, לגביהם הנתבעת קיבלה הודעה, והנתבעת ביצעה מספר ניסיונות לתקנם, שלפחות חלקם כשלו, נראה כי היא קיבלה הזדמנות נאותה לבצעם ומיצתה את זכותה לבצעם בעצמה
(ראה בעניין זה
בר"ע (חיפה) 1942/07

סעדון נגד משהב חברה לבניין בע"מ
, פסקה 3 (3.4.2008)
;ע"א 656/99
ד"ר בר שירה
נגד מעונות ובנין בע"מ
פ"ד נז

(5) 1, פסקה 17 לפסק דינה של
השופטת נאור (2003)).

25.
בהקשר זה איני מקבל את טענת הנתבעים שבמועד בו ביקרה הנתבעת בדירה וביצעה את התיקונים, התובעים לא הביאו לידיעתה במכוון את תוכן חוות דעת של המהנדס בן עזרא חרף העובדה שהייתה בידם באותה העת.

חוות הדעת של המהנדס בן עזרא נערכה ונחתמה ביום 30.3.09, ונשלחה לנתבעת בצירוף מכתב מיום 11.5.09 כאשר בין לבין חל גם חג הפסח. מן התכתובת בין הצדדים עולה שהתיקונים שביצעה הנתבעת בדירה החלו עובר לעריכת חוות הדעת של המהנדס בן עזרא והסתיימו לכל המוקדם ביום 22.4.09. ב"כ התובעים התייחס לטענה זו בזמן אמת במסגרת התכתובת בין הצדדים והשיב כי במועד ביצוע התיקונים, חוות הדעת לא הייתה בידי התובעים (מכתב מיום 1.6.09).

ואכן, נוכח סמיכות הזמנים בין ביצוע התיקונים ועריכת חוות הדעת, נראה לי שסביר כי התובעים לא ידעו על תוכנה של חוות הדעת במועד ביצוע התיקונים בדירתם.

ועוד בהקשר זה, לא מצאתי בתכתובת בין הצדדים, הודעה מצד התובעים על כך שהתיקונים בוצעו לשביעות רצונם. כך גם לא ראיה אחרת התומכת בכך.

26.
בנוסף, מן התכתובת בין הצדדים עולה שהייתה נכונות מצד התובעים לכך שהנתבעת תבצע את התיקונים בדירה, לרבות תיקוני הרטיבות, וזאת גם לאחר שהנתבעת קיבלה לידה את חוות הדעת של המהנדס
בן עזרא. ככל הנראה הדבר לא הצליח עקב אי הסכמות מצד שני הצדדים שנבעו מקשיים לתאם מועדי ביקור בדירה, ומדרישת הנתבעת לתשלום כספים בגין התיקונים שביצעה, ולא עקב ניסיון מכוון להכשיל את התיקונים מצד התובעים כפי שנטען.

27.
בנסיבות אלה אני דוחה את בקשת הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה. כך גם נדחית
בקשתה להפחית מסכום הפיצויים שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש ב-30% בטענה שהייתה יכולה לבצע את התיקונים בעלויות נמוכות באופן משמעותי.

הטענה כי התובעים רכשו דירה גמורה

28.
בנסיבות העניין, איני מקבל את טענת הנתבעים לפיה התובעים מושתקים להעלות טענות בקשר למצב הדירה או אי התאמות ברורות וגלויות לעין, בהתחשב שרכשו אותה בסמוך לקבלת טופס 4, והחליטו לרכוש אותה על פי מצבה בפועל.

זאת בעיקר בהתחשב בכך שהליקויים אשר אושרו על ידי המומחה אסא ואשר החלטתי לקבל, אינם בבחינת ליקויים גלויים לעין או ברורים למי שאיננו איש מקצוע.

העדת התובע 2

29.
הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי יש לזקוף לחובתם של התובעים שלא הזמינו להעיד מטעמם את התובע 2, בהיותו בעל דין, ובהתחשב שעדותו רלוונטית מאחר שהיה לו חלק נכבד בהתנהלות בין הצדדים, והוא ביצע עבודות בדירה שלטענת הנתבעים גרמו לליקויי הרטיבות בדירה.

30.
איני סבור שבנסיבות העניין עדותו של התובע 2 הייתה רלוונטית ועל כן אין לזקוף את אי זימונו להעיד לחובת התובעים. התובעת 1, אשתו, הגישה תצהיר עדות מפורט וארוך בקשר להתנהלות בני הזוג מול הנתבעים. היא נחקרה על תצהירה, והתרשמתי שהייתה מעורבת לפחות כמו התובע 2 בהתנהלות מול הנתבעים, ולא היה בעדותו של התובע 2 כדי להוסיף לעדותה פרטים משמעותיים.

ואוסיף, טענת הנתבעים שהתובע 2 היה מעורב בביצוע עבודות בדירה שגרמו לליקויי הרטיבות הנטענים, ממילא אינה רלוונטית, נוכח מסקנתי שתידון בהמשך, שאין בעבודות אלה כדי לשנות מן המסקנה שהאחריות לליקויי הרטיבות מוטלת על הנתבעת.

הוצאת מסמכים

31.
איני מקבל את בקשת התובעים להתעלם או להוציא חלק מן המכתבים ששלחו הנתבעים לתובעים במסגרת התכתובת בין הצדדים עובר להגשת התביעה.

הטענה המרכזית של התובעים בעניין זה היא שהמסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעים לא גולו למרות שניתנה החלטה על גילוי מסמכים. אלא שהמסמכים אליהם מפנה ב"כ התובעים צורפו כולם לכתב ההגנה מטעם הנתבעים, ואף מכתב אחד (מיום 6.5.09) צורף ע"י התובעים עצמם לכתב התביעה. מכל מקום, המסמכים הנ"ל הוגשו (פעם נוספת) כדין באמצעות הנתבע 2 שערך אותם.

ראשי הנזק
ליקויי רטיבות
א. קיומם של הליקויים הנטענים

32.
התובעת טוענת בתצהיר עדות ראשית כי כבר בעונת החורף הראשונה (2008), לאחר שהתובעים נכנסו לדירה, התגלו ליקויי רטיבות בדירה. למרות שהנתבעת תיקנה את הליקויים, הם שבו בעונת החורף בשנת 2009. עקב כך, פנו התובעים לנתבעת והאחרונה ביצעה עבודות שונות בדירה. עם זאת, לא נפתרה בעיית הרטיבות בדירה, וזו חזרה בעונת החורף בשנה לאחר מכן.
בחוות דעת המהנדס בן עזרא, שצורפה לכתב התביעה, נטען כי עקב התפוררות האבנים של חיפוי החוץ, והחורים הרבים בהן, חודרת רטיבות אל הבניין.
עוד נטען כי הרטיבות פעילה בשלושת המפלסים בדירה, לרבות בתקרות ובקיר הסלון שבקומת הקרקע.

33.
הנתבעים אינם חולקים כי בעבר הייתה רטיבות בדירה, אלא שלטענתם ליקויי הרטיבות תוקנו במסגרת העבודות שביצעה הנתבעת בדירה, כך שלא נותרה רטיבות פעילה בדירה. בחוות דעת המהנדס שטיינר נטען כי לא נמצאו ליקויי רטיבות כנטען בחוות דעת המהנדס בן עזרא.

34.
עדיפה עליי קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש שקיימים ליקויי רטיבות בשני מוקדים באזור סלון הדירה.

35.
כבר בשלב זה אומר כי אני דוחה את הניסיון של הנתבעים להטיל דופי במהימנותו של המומחה מאחר שלא צרף תמונות של הדירה שטען שצילם או בקשר להסברו לסיבה בגינה נמנע ממנו לשלוח את התמונות. המומחה הסביר בחקירתו, והסברו מקובל עליי, כי בחוות הדעת מטעם הצדדים משולבות תמונות שאין טענה לגבי האותנטיות שלהם ועל כן לא מצא צורך לצרף עוד תמונות.

גם הסברו של המומחה כי לא ערך רישום של ממצאי הבדיקה של הדירה בזמן אמת, אינה פוגמת במשקל שיש לתן לעדותו כפי שנטען. לא מוטלת על המומחה חובה לערוך רישום כזה. מחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה, ומחקירתו, התרשמתי כי ממצאי הבדיקה של הדירה לא נשכחו ממנו, והוא נתן הסברים מקצועיים, ומניחים את הדעת.

36.
המומחה אסא הצביע על שני מוקדים בסלון הדירה בהם נמצאו סימני רטיבות פעילה: בקיר סלון הדירה הפונה אל המרפסת, ובתקרת הסלון.

בחוות הדעת נרשם כי בסלון נמצאו "סימני התנפחות קלים"
וכן כי "נמצאו עדויות לרטיבות בתקרת הסלון" (סעיף 22.2).

בחקירתו, חזר על עמדתו שמצא ליקויי רטיבות בסלון והבהיר כי הליקויים מתייחסים לשני מוקדים עצמאיים כאשר "סימני ההתנפחות הקלים" מתייחסים לרטיבות בקיר בסלון הדירה הפונה למרפסת הסלון (עמ' 15 שו' 16-14). הוא ביסס את טענתו לגבי הרטיבות בשני המוקדים בסלון על בדיקה שבוצעה באמצעות מכשיר למדידת רטיבות (עמ' 15 שו' 11-2).
אשר לרטיבות בקיר הפונה למרפסת העיד כי "נמדדה דרגת רטיבות המעידה על
מקור רטיבות פעיל אשר מזרים רטיבות לאזור, כולל התנפחויות...זה נקרא רטיבות פעילה." (עמ' 15 שו' 20-19).

לגבי תקרת הסלון אמר כי אמנם הרטיבות שם התייבשה "אך יש עדויות ברורות לכך שהיתה קיימת רטיבות, ממקור משמעותי, אשר גרם להתנפחות הטיח." (עמ' 15 שו' 9-8).

37.
בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים, לא עולה מעדותו של המומחה כי הרטיבות תוקנה ונפתרה.

המומחה העיד: "נכון למועד הביקור, לא מצאתי שהאזור עצמו רטוב, אך היה עדויות ברורות כי האזור מקבל רטיבויות אשר גורמת להתנפחויות..." (עמ' 15 שו' 24-23).

המומחה אמנם לא היה יכול לשלול בוודאות שהליקויים הוסרו כך שסימני הנפיחות נגרמו ע"י נזילה שתוקנה בעבר, אך העריך כי הדבר אינו סביר. (עמ' 15 שו' 32).

הגם שהמומחה הסביר, כי לקח בחשבון את הדברים שאמרו לו התובעים לפיהם התיקון שנעשה בעבר לא עזר, ברור מעדותו כי לא הסתמך על דברים אלה לצורך הקביעה שקיימות עדויות לרטיבות, אלא בעיקר על בדיקה והתרשמות מקצועית שלו. בהקשר זה אמר בין היתר: "כגורם מקצועי אני מתייחס למה שראיתי." (עמ' 15 שו' 27-26).

38.
איני מקבל את טענת הנתבעים שיש לזקוף לחובת התובעים שמחודש אוגוסט 2009 לא זעקו או התלוננו על רטיבות בדירתם, או לא הציגו תמונות עדכניות של הרטיבות.


ראשית, הטענה בדבר ליקויי רטיבות הועלתה בכתב התביעה, ובחוות דעת שצורפה לה. בנוסף, התובעת טענה בתצהיר עדות ראשית כי בחורף 2009 הרטיבות חזרה (סעיף 11), ואף צרפה צילום מן הדירה בטענה כי מדובר בתמונה עדכנית מהעת האחרונה המעידה על מצב הרטיבות בדירה (נספח ה' לתצהיר). עדותה לעניין זה לא נסתרה בחקירה נגדית, להיפך. התובעת חזרה בחקירתה מיום 29.5.13 על גרסתה בתצהירה שתיקוני הרטיבות שבוצעו בדירה לא פתרו את בעיית הרטיבות: "אני יודעת ש-3 שנים מבצעים תיקונים ואין תוצאות." (עמ' 43 שו' 12).

39.
למעלה מן הצורך, ולמרות שהתובעים לא השיגו בסיכומיהם על קביעת המומחה בעניין ליקויי הרטיבות, יובהר כי איני מקבל את טענת התובעת בתצהיר עדות ראשית, שנתמכה בחוות דעת מטעם המהנדס בן עזרא, כי ליקויי הרטיבות הופיעו במספר מוקדים נוספים בדירה הממוקמים במפלס השני והשלישי בדירה. המומחה אסא, העיד כי בדק את כל הליקויים הנטענים בדירה על פי הרשום בחוות הדעת של המהנדס בן עזרא. מחקירתו עולה כי הבדיקה נעשתה ביסודיות בכל שטח הדירה ומלבד ליקויי רטיבות בסלון, לא נמצאו ליקויי רטיבות נוספים בדירה.

ב. האם קיים אשם תורם של התובעים?

40.
לטענת הנתבעת, האחריות לליקויי הרטיבות אינה מוטלת עליה מאחר שהתובעים הם אלה שגרמו להם. זאת בדרך של
קידוח חורים בחדר השינה לצורך תליית וילון שפגעו במרזב סמוי; שבירה של הרעפים הסמוכים לחדר השינה של ההורים במסגרת התקנת סורגים ומזגן, שגרם לחדירת המים

;
וקידוח רשלני בקירות חוץ לצורך הכנה למזגנים.

בהתחשב שאין מחלוקת כי האחריות העקרונית לתיקון ליקויי הרטיבות הייתה מוטלת על הנתבעת במועד בו הוצגה לאחרונה הדרישה לתקנם, על הנתבעת היה מוטל הנטל להוכיח את טענתה שהתובעים גרמו במעשיהם לליקויי הרטיבות. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

41.
המומחה אסא שלל שהרטיבות באזור הסלון יכולה להיגרם מהסיבות עליהן הצביע

ה הנתבעת.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה לב"כ הנתבעים מיום 7.11.11, השיב כי מוקדי הרטיבות שנמצאו על ידו אינם יכולים לנבוע מהטענות שהעלתה הנתבעת (סעיף 5.1). בחקירתו חזר על כך והבהיר כי טענות הנתבעים בקשר לאחריות התובעים לרטיבות הועלו במהלך הסיור בדירה ונבדקו על ידו. הוא שלל קשר כלשהו בין טענות אלה לבין הרטיבות שדווחה על ידו באזור סלון הדירה.

אשר לטענה בדבר פגיעה בצנרת עקב קידוח שנעשה מטעם התובעים, אמר המומחה: "...עשיתי כל מאמץ כדי לבחון ולאמת את הטענות לראות האם קיים קשר בין הקידוח בחדר העליון ובמיקום הצנרת, ואין קשר בין הקידוח לבין הצנרת והמרחק למוקדי הרטיבות ולכן הסקתי שאין קשר ביניהם...המיקום שלהם שונה בתכלית, מבחינת הגבהים. אם הקידוח היה מחדיר את המים, ניתן היה לצפות לרטיבות באזור הקידוח והתפשטות לכיוון מוקד הרטיבות. אך זה לא נמצא. לכן מניסיוני אין מדובר בתוצאה של הקידוח." (עמ' 16 שו' 31-25).
אשר לטענת הנתבעת כי נמצאה, גם לשיטת המומחה מטעם התובעים ולפי הצילומים שצורפו לחוות דעת זו,
רטיבות היורדת לאורכו של הקיר (בקו ישר) באזור הקידוח, המומחה אסא חזר ועמד
על כך שהוא לא מצא רטיבות באזור זה.

מכל מקום, גם בהנחה שהייתה רטיבות באזור הקידוח שתוקנה, כפי שנטען,
המומחה אסא חזר מספר פעמים על עמדתו, כי "אין שום אפשרות" שרטיבות באזור הנ"ל תגרום לרטיבות בסלון. הוא הסביר כי כאשר יש נקב בצינור מי הגשם "המים יורדים בספירלה, חלקם יוצאים דרך הנקב ומרטיבים את האזור אשר צריך תיקון. הרטיבות לא יכולה להגיע מגובה של 2.1מ' בקומה מעל לא לתקרת הסלון ובוודאי לא לרצפת הסלון."
(עמ' 18 שו' 8-6).

42.
לא עלה בידי הנתבעים לסתור דברים אלה. טענתם כי ברור שאם נגרמת רטיבות בצינור מי הגשם העובר לאורך שתי קומות, אזי הרטיבות תעבור לקומה הנמצאת מתחת לאותו החדר, היא מסקנה אישית שלהם שלא מצאתי לה תימוכין בחומר הראיות.

43.
בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים לא הייתה התייחסות ברורה וממילא לא הסבר מקצועי בקשר למקור הרטיבות הנטענת. בקשר לליקויי רטיבות בתקרה ובקיר באזור הסלון (שבקומת הקרקע) נרשם רק כי ברגע שנעשה תיקון בצנרת המרזב, "נראה שאין יותר רטיבות" (סעיף 68(ב)).

44.
הנתבעים מבקשים להסתמך בין היתר על עדותו של מר אלדר פלד, שטען בחקירתו כי ביצע יחד עם בעלי מקצוע בדיקות בדירה לצורך בירור טענת הרטיבות בדירה "והמסקנה היתה שהרטיבות נגרמה כתוצאה מכך שקדחו חור דרך המרזב." (עמ' 52 ש' 3-2). בהמשך הסביר העד כי בבדיקה שערך מצא שכאשר המרזב הוצף במים, החלה נזילה מהמקום בו בוצע קידוח לצורך תליית הווילון, אז חצב עם אחרים בקיר והתקין טלאי על החורים שנמצאו בצינור, ובעדותו הפנה לצילומים שצורפו לתצהירו (נ/4, ו-נ/5).

בקשר לרטיבות בסלון הוסיף וטען כי בדק ומצא ש"עובר מרזב פנימי בתוך הקיר, בסמוך למקום שבו נמצא הקו של המזגן שהתובעים ביצעו...הקו הזה גם עובר מעל הסלון..." (עמ' 52 שו' 25-24).


45.
אלא שטענת העד שחורים שנוקבו במרזב או התקנת המזגנים הם

הגורמים
לליקויי הרטיבות, היא מסקנה אישית שלו. לא הובאו גם עדויות של בעלי מקצוע אחרים שלטענת העד ביצעו יחד עמו בדיקות. ועוד, גם בהנחה שהעד הוא בעל מקצוע או ניסיון בתחום, כפי שנטען, עדותו אינה עדות מומחה, והוא עד בעל עניין בתיק, ועל כן איני מוצא להעדיפה על פני עמדתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.

46.
אף שאני סבור כי הנתבעת הוכיחה שהתובעים קדחו חורים במרזב בעת שהתקינו וילון לחלון וזאת בהתחשב בעדותו של אלדר פלד בקשר לפגיעה במרזב שלא נסתרה, הצילום אליו מפנים הנתבעים ובו נראית באופן ברור רטיבות בקיר שמתחילה מאזור התקנת המוט לווילון (עמ' 14 לחוות הדעת של המהנדס בן עזרא), ועדותה של התובעת לפיה התובעים ביצעו עבודות שונות בדירה לרבות התקנת עמוד לווילון, אין בכך כדי לשנות מן התוצאה הסופית.

עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש, שכאמור מקובלת עליי מהטעמים שפורטו, היא שאין קשר בין הפגיעה במרזב לבין ליקויי הרטיבות שאותרו על ידו.

47.
בנוסף, לשיטת הנתבעים עצמם, הפגיעה במרזב ויתר הליקויים שנטען שגרמו לרטיבות תוקנו ובעיית הרטיבות נפתרה. מכאן, בהתחשב בקביעה שבעיית הרטיבות לא הסתיימה לאחר שהנתבעת ביצעה את התיקונים הנ"ל, המסקנה כי מקורה של הרטיבות היא בגורם אחר שאינו קשור לתובעים, מקבלת משנה תוקף.

48.
לסיכום,
האחריות לליקויי הרטיבות בשני המוקדים בסלון הדירה מוטלת על הנתבעת. בהתחשב שאין מחלוקת כי לנתבעת אחריות עקרונית לתיקון ליקויי הרטיבות, וממילא מוטלת עליה אחריות לכך לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק המכר)
הרי שמדובר בליקוי שעולה כדי הפרה חובה חקוקה כלפי התובעים, וכן מהווה הפרת התחייבות של הנתבעת לפי סעיף 10 להסכם בין הצדדים, המזכה את התובעים בפיצוי.

ג. התיקון הנדרש ואחריות צד ג'

49.
לצורך תיקון ליקויי הרטיבות, קבע המומחה אסא, כי יש לאטום את חדירת המים בקומה ב', לבצע פירוק גגון רעפים, איטום שיפוע הגג, חידוש חיפוי רעפים, איתור מקורות חדירת רטיבות ואטימתם, ולבצע תיקוני חיפוי וצבע, בסכום כולל של 14,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בחקירתו הבהיר כי הסכום כולל תיקון חורים אבני חיפוי שאינם קשורים לליקויי הרטיבות וצריכים לחול על קבלן האבן, בסכום של כ- 2,000 ₪, ויתר הסכום הוא לצורך תיקון ליקויי הרטיבות
כאמור (עמ' 30 שו' 27 עד עמ' 31 שו' 5).

50.
על כן הנתבעת אחראית לפצות את התובעים בגין ראש נזק של ליקויי רטיבות בסכום של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ

.

51.
הנתבעת טוענת כי יש להשית את התשלום בגין תיקון ליקויי הרטיבות על קבלני האיטום בדירה, הם צד ג 6 וצד ג' 7. כאמור צדדים אלה לא הגישו כתבי הגנה ולא הגישו סיכומים.
על כן יש לראות אותם כמודים בפרטי הודעת צד ג' שהוגשה נגדם.

הצדדים ג' 6 ו-7 יחוייבו יחד ולחוד בשיפוי הנתבעת בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ליקויי הרטיבות בדירה.

דלת ההזזה בסלון: תריס ומסילות התריס

52.
בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נטען שמסילת תריס הגלילה בדלת ההזזה הדו-כנפית בסלון, מצרה את הפתח ב-5 ס"מ בכל צד ללא צורך וחוסמת את הגישה לידית הדלת מבחוץ.

53.
המומחה מטעם ביהמ"ש אישר את
הליקוי הנ"ל, וקבע בחוות דעתו כי "אי התאמת אורך התריס לפתח ואופן ביצוע המסילות, חוסם חלק משמעותי מפתח האור השימושי, ובנוסף מהווה פגם אסטטי." (סעיף 6.1).

בתשובות לשאלות הבהרה לב"כ הנתבעים מיום 7.11.11, הבהיר שקביעתו באשר לליקוי בסעיף 6.1 היא בהסתמך על "כללי ביצוע תקין ובדבר המדבר בעד עצמו". וכי "אין לקבל מצב שבו חלק ניכר מפתח האור והאוויר נחסם ע"י פרופיל מעובה שאינו דרוש כלל לתפקוד הדלת." (סעיף 1).

בחקירתו המומחה חזר על כך ואמר שמקורו של הליקוי הנטען בדלת ההזזה בסלון הוא לא בסטייה מהתקנות או מן התקן הישראלי, אלא בהרכבת המסילות בניגוד לכללי הביצוע כך שחלק מן הפרופיל נחתך במידה לא סבירה, ו"חוסם חלק ניכר מפתח האור ביציאה מהסלון החוצה" (עמ' 21 שו' 19-18). ועוד אמר "איני אומר שהפרופיל לא תקני, אך הוא בניגוד לכללי המקצוע המקובלים כפי שאני מכיר מאלפי דירות" (עמ' 21 שו' 27-26). בהמשך הוסיף בהקשר אחר "המשמעות של חריגה מכלל מקצוע מקובלים לגבי הפרופילים היא משמעות ברורה, של הקטנת שטח האור, גובה, שטח יציאה." (עמ' 26 שו' 16-15).

54.
איני מקבל את טענת הנתבעים כי העובדה שהמומחה מטעם ביהמ"ש אישר שמסילת התריס לא נבנתה בניגוד לתקן מחייב, תומכת בעמדתם שלא מדובר בליקוי. סטייה מכללי המקצוע המקובלים אפשר ותוכר כליקוי אף אם אין מדובר בסטייה מתקן מחייב.

55.
יש לדחות גם את טענה הנתבעים לפיה קביעת המומחה שמסילת התריס מהווה ליקוי אסתטי, אינה מזכה את התובעים, שכן מדובר בליקוי גלוי לעין שהתובעים שקללו במחיר הרכישה. הן מחקירתו של המומחה מטעם ביהמ"ש והן מן התמונות שצורפו לחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים (תמונות 500 ו-501), עולה כי הליקוי האסתטי הוא שולי מאוד ואילו הליקוי העיקרי הוא פגיעה בייעוד ובשימוש של הדלת, כמתואר לעיל, שאינו ברור או גלוי לעין.

56.
לאור האמור, ובהתחשב שלא נסתרה עמדת המומחה כי הצרת פתח הדלת פוגעת בשימוש בדלת ובייעודה, כך גם לא עמדתו כי מסילות התריס הותקנו בניגוד לכללי המקצוע המקובלים,
אני מאמץ את עמדתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה התקנת מסילת התריס בדלת ההזזה בסלון מהווה ליקוי המזכה את התובעים בפיצוי.

57.
המומחה מטעם ביהמ"ש קבע ליקוי נוסף בקשר לדלת סלון ההזזה בטענה שגובה המעבר כאשר התריס פתוח הוא
193 ס"מ במקום 199 ס"מ (סעיף 6.2 לחוות הדעת).

בחקירתו, הבהיר כי הוא מדד את גובה הפרופילים ולעמדתו מדובר בגובה החורג מן המקובל ואינו סביר למעבר. הוא שלל כי די בכיוון של התריס על מנת לתקן את הליקוי, כפי שנטען בחוות הדעת מטעם הנתבעים (עמ' 32 שו' 30, עמ' 33 שו' 2-1).

בחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש נרשם גם כי
הליקוי יתוקן במסגרת החלפת התריס כאמור בסעיף 6.1 לחוות הדעת, והתיקון בסעיפים 6.1 ו-6.2 הוערך בסכום כולל של 4,300 ₪.

58.
הגם שהתובעים לא התייחסו בסיכומיהם במפורש לפריט נזק זה, הוא נכלל בהתייחסותם הכללית לעניין הפריטים שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש שהם מבקשים לאמץ. משלא מצאתי התייחסות כלשהי לראש נזק זה בסיכומי הנתבעים, ובהתחשב בקביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, מתקבלת גם התביעה בראש נזק זה.

59.
על כן הנתבעת אחראית לפצות את התובעים בגין שני הליקויים בדלת ההזזה בסלון כאמור בראש פרק זה בסכום כולל של 4,300 ₪ בתוספת מע"מ

.

מסילת התריס בחלון חדר כביסה

60.
באופן דומה לטענה שהועלתה בקשר למסילת התריס של דלת ההזזה בסלון, נטען בקשר למסילת התריס בחלון חדר הכביסה, כי רוחב הפתח בקיר הוא 1.2 מטר, והתריס מצר את רוחב החלון ב- 22 ס"מ מעל הדרוש ומעל הסביר.


61.
המומחה מטעם ביהמ"ש אישר את הליקוי בחוות דעתו והפנה להסבר שניתן בקשר לתריס בדלת ההזזה בסלון בסעיף 6.1 לחוות הדעת (סעיף 11.2).
הוא העריך את עלות התיקון בסכום של 1,200 ₪.

62.
נימוקי המומחה מטעם ביהמ"ש שפורטו בקשר להצרת פתח דלת ההזזה בסלון ונרשמו בראש הפרק הקודם, יפים גם לענייננו, במיוחד מאחר שהצרת פתח חלון ב- 22 ס"מ כאשר רוחב הפתח בקיר הוא 1.2 מטר, מקטינה באופן משמעותי את גודלו של החלון ועל כן פוגעת באופן ברור בייעודו ובשימוש בו.



63.
על כן הנתבעת אחראית לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה בסכום של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ

.

אחריות צד ג'2


64.
הנתבעת טוענת שיש לחייב את צד ג2, הוא קבלן האלומיניום שביצע את עבודות האלומינים בדירה, בשיפוייה באם תחוייב לפצות את התובעים בליקויים שהוכרו ע" המומחה מטעם ביהמ"ש בדלת ההזזה בסלון ובחלון חדר הכביסה כמתואר לעיל.

65.
כאמור צד ג' 2 לא הגיש כתב הגנה או סיכומים, ועל כן יראה כמי שהודה בטענות שהועלו נגדו במסגרת הודעת צד ג'.

על כן, צד ג' 2 ישפה את הנתבעת בגין הליקויים במסילת התריס ובתריס של דלת ההזזה בסלון (סעיף 62 לעיל), וכן בגין הליקוי במסילת התריס של חלון חדר הכביסה (סעיף 66 לעיל), בסכום כולל של 5,500 ₪ בתוספת מע"מ
.

נזקים שהנתבעת לא חולקת עליהם:

66.
הצדדים אינם חולקים על יתר הליקויים או אי ההתאמות בהם הכיר המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו. כך גם לא על שווי עלות תיקונם. בהתאם לכך,
אלה הפריטים שאין מחלוקת כי הנתבעת אחראית כלפי התובעים בתיקונם:

א.
פתח ניקוז במרפסת הסלון שאינו בולט ממישור הקיר (סעיף 2.2) – סך של 50 ₪.
ב.
דלת הכניסה לדירה – המלבן והדלת מכילים חורים וטלאים (סעיף 5.2) – סך של 100 ₪.
ג.

דלת חדר שירותים בקומת קרקע – הלבשה רופפת בצד ימין (סעיף 8.1) – סך של 100 ₪.
ד.
צינור הדלוחין מתחת לכיור בחדר השירותים בקומת הקרקע- אינו מתאים לניקוז המים (סעיף 8.9) – סך של 150 ₪.
ה.
מדרגות מקומת הקרקע אל קומה א' - פגמים בשיש של המשטח האופקי (פודסט) העליון
(סעיף 9.3) – סך של
200 ₪.
ו.
רצפה מדורגת בחדר הכביסה, היוצרת סכנה לנפילה מהחלון (סעיף 11.1)– סך של 500 ₪.
ז.
דלת הממ"ד איננה ננעלת כנדרש בסיבוב הידית (סעיף 14.1) – סך של 300 ₪.
ח.
דלת יציאה למרפסת בקומה א' – הרמת התריס (סעיף 15.1) – סך של 100 ₪.
ט.
מעקה הפלדה - במרפסות בקומה א' ו-ב' צבוע בצורה לא מקצועית, הצבע מתקלף, ויש סימני חלודה על מרכיבי המעקה (סעיף 16) – סך של 630 ₪.
י.
דלתות עץ בקומה ב' – "הלבשות" ניתקות סביב דלת חדר הרחצה, גימור פגום עם סיליקון (סעיף 19.1) – סך של 100 ₪.
יא.
ריצוף – בחדר שירותים בקומת הקרקע, הסף בריצוף לא בקו הדלת ויוצר ליקוי אסתטי ופגם באיטום הסף (23.4). במרפסת הסלון – אין סף לגימור משטח מרוצף בשולי המשטח, הרובה ניתקת ממקומה (סעיף 23.5). עלות שני הליקויים סך של 1,000 ₪.
יב.
אבני חיפוי חוץ - בחוות הדעת קבע המומחה מטעם ביהמ"ש שאותרו לוחות חיפוי אבן הסובלים ממעין חללים שמקום אינו ברור, ויש לתקנם ע"י מילוי בחומר מתאים כמו דבק שיש (סעיף 22.2). כאמור המומחה הבהיר בחקירתו שהתיקון עבור ליקוי זה מוערך בסך של כ- 2,000 ₪
(עמ' 31 שו' 5-4).

67.
בגין הנזקים הנ"ל תחויב הנתבעת בפיצוי התובעים בסכום כולל של 5,230 ₪ בתוספת מע"מ

.

אחריות צדדים שלישיים:

68.
חורים באבני חיפוי חוץ (סעיף 69יב לעיל)-

הנתבעים מבקשים לחייב את צד ג' 5, הוא קבלן האבן, בעלות תיקון החורים באבני חיפוי החוץ בהתאם לקביעתו של מומחה ביהמ"ש. ואכן, כאמור המומחה מטעם ביהמ"ש קבע שהאחריות לתיקון החורים באבני חיפוי החוץ צריכה להיות מוטלת על קבלן האבן
(עמ' 30 שו' 26 עד עמ' 31 שו' 5).

כאמור צד ג' 5 זנח בסיכומיו את מרבית טענותיו בכתב ההגנה, וטען רק כי נוכח חלקו המזערי בתביעה, יש לדחות את הודעת צד ג' נגדו, וזאת מבלי שהוא מבקש לסטות מקביעת מומחה מטעם ביהמ"ש אשר לאחריות המוטלת עליו בתיקון חיפוי החוץ או באשר לשווי המוערך של התיקון.

נוכח האמור, יקבע, כי צד ג' 5 ישפה את הנתבעת עבור תיקון אבני חיפוי האבן בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ
.

69.
צינור הדלוחין בחדר שירותים בקומת הקרקע (סעיף 69ד לעיל) ופתח ניקוז במרפסת (סעיף 69א לעיל)

– הנתבעת מבקשת לחייב את צד ג' 1 בשיפוייה עבור עלות תיקון הליקויים הנ"ל. כאמור צד ג' 1 לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיון ולא הגיש סיכומים.

על כן, בהיעדר הגנה, יקבע שצד ג'1 יחויב בשיפוי הנתבעת בגין ליקויי האינסטלציה
הנ"ל בסכום של 200 ₪ בתוספת מע"מ
.





פריטי נזק נוספים:
הכנסת צינור שרשורי לתוך המרזב

70.
התובעים טוענים לראשונה בסיכומיהם כי הנתבעת החדירה צינור שרשורי לתוך המרזב, כך שהוא הקטין את שטח החתך של המרזב בניגוד להל"ת, כפי שאישר המומחה אסא בחקירתו.

הנתבעים טוענים כי מדובר בהרחבת חזית. לגופו של עניין טענו, בין היתר, כי המומחה מטעם ביהמ"ש אישר שהוא כלל לא ראה את הצינור ועל כן אין לייחס משקל לעדותו בעניין זה.

71.
נושא הכנסת הצינור השרשורי לתוך המרזב הועלה ע"י הנתבעים, כדי להסביר כיצד תיקנו את החור במרזב שנוצר בעקבות קידוח שבוצע על ידי התובע לצורך התקנת ווילון. לא מדובר בראש נזק שנזכר בכתב התביעה ואין דרישה כספית בכתב התביעה ובחו"ד מטעם התובעים לראש נזק זה. כמו כן, מדובר בפעולה שבוצעה לצורך תיקון נזק שנגרם על ידי התובעים בעצמם.

כמו כן, לא מצאתי שהוכח ליקוי בפריט זה. המומחה מטעם ביהמ"ש אישר שהוא לא ראה את הצינור השרשורי במסגרת ביקורו בדירה, והוא לא יודע מה הקוטר שלו. כך גם אישר שלא בדק את האינסטלציה בדירה, ואין לו ידיעה ברורה היכן ממוקם המרזב (עמ' 17 ש' 27, עמ' 18 ש' 11-10, עמ' 25 ש' 6-5, עמ' 33 ש' 16-15).

לאור האמור, משהדברים לא נבדקו ע"י המומחה אסא, כך גם לא ע"י המומחים מטעם הצדדים, אינני רואה לנכון לפסוק פיצוי כלשהו בעניין זה.

מדרגה בודדת ברחבת הכניסה לדירה וביציאה למרפסת

72.
המומחה מטעם ביהמ"ש בדק את טענות המומחה מטעם התובעים אשר למדרגה בודדת ברחבת הכניסה לדירה, וביציאה מסלון הדירה למרפסת, ולא הכיר בכך כליקוי. בחוות דעתו קבע שאותרה מדרגה בודדת בכניסה לדירה, אך היא אינה מהווה ליקוי בהתאם לתקנות שהיו תקפות במועד הבנייה (סעיף 3.1). עוד נקבע בחוות הדעת, שאותרה מדרגה בודדת ברום של כ-17.5 ס"מ, ביציאה מהסלון למרפסת, שהיא בתחום הסביר (סעיף 3.2).

בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 20.6.11 התייחס המומחה לטענת ב"כ התובעים כי מדרגה בודדת מחוץ לדירה מנוגדת לתקנות ולפסיקה, וחזר על עמדתו שהבנייה תואמת את הוראת התקנות שהייתה בתוקף במועד הרלוונטי.

73.
אין מחלוקת שנוסח סעיף 3.39 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970 (להלן: התקנות) לאחר התיקון משנת 1998 (פורסם בק"ת 5915)
הרלוונטי לעניינו קובע כי "בדירה בקומת קרקע ובתוך דירה מותר שמספר המדרגות במהלך מדרגות אחד, יפחת מ-3".

74.
לעמדת התובעים הפרשנות הנכונה של הסעיף מתירה התקנה של מדרגה בודדת רק לגבי פנים הדירה, ולא כאשר מדובר במדרגות מחוץ לדירה כפי שבענייננו. עוד נטען שמדרגה בודדת מהווה מכשול בכל מקרה ללא קשר לתקנה כלשהי.

הנתבעים טוענים כי יש לאמץ את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש. כניסת הדירה היא בקומת הקרקע, ועל פי לשון התקנות אין מדובר בליקוי.

75.
הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 3.39 בנוסחו כאמור לעיל, כפי שגם עולה מלשון הסעיף, היא כי ההתרה לגבי מדרגה בודדת לא חלה רק על מדרגות פנימיות בדירה אלא גם על מדרגה בודדת בפתח דירה בקומת קרקע, כפי שמדובר בענייננו (ר' ת"א 1137/00 עמוס נ' אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבניין בע"מ, פסקה 26 (6.2.2007)
;
ת"א 621/95 בן עמי נ' הדר הצפון- הנדסה ובניה, פסקה י' ( 12.11.2002)).

76.
די באמור כדי לקבוע שמדרגה בודדת ברחבת הכניסה לדירה או ביציאה למרפסת, אינן מהוות ליקוי ולדחות את התביעה בראש נזק זה.

גובה הידית בדלת המחסן

77.
בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נטען שגובה ידית דלת המחסן הוא 103 ס"מ מעל הרצפה וזאת בסטייה מת"י 23, כך גם שגובה הידית אינו נוח לשימוש ואינו מקובל.

המומחה מטעם ביהמ"ש שלל טענה זו. בחוות דעתו נאמר כי לפי ת"י 23 גובה ידית הדלת יהיה במרחק 97 ס"מ עד 101 ס"מ מצדה התחתון של הדלת או לפי הסכם בין המזמין ליצרן. במקרה דנן, מדובר בהנחיות לביצוע שניתן לסטות מהן בהסכמה, וסביר שהמידה הקיימת סוכמה בין המזמין ליצרן ללא שתחשב כסטייה. כמו כן מדובר בסטייה בלתי מהותית מהנחיות הביצוע (סעיף 4).

78.
התובעים טוענים כי שגה המומחה מטעם ביהמ"ש מאחר שקביעתו הסתמכה על כך שהמידה של ידית הדלת סוכמה בין המזמין ליצרן ללא שתחשב סטייה. התובעים מעולם לא סיכמו דבר בעניין זה עם הנתבעת, ולא הוכחה הסכמה כזו.

79.
לא
מצאתי הצדקה לסטות מעמדת המומחה מטעם ביהמ"ש. מדובר בסטייה זניחה מן התקן, של 2 ס"מ בלבד, ולמעט אמירה סתמית, התובעים לא הוכיחו שיש בסטייה זו כדי לפגוע בייעוד של הידית או בנוחיות השימוש בה.
די בכך כדי לקבוע שלא מדובר בליקוי המצדיק לפצות את התובעים.

יתרה, בהתחשב שסטייה מן התקן מותרת בהתאם להסכם בין היצרן לבין המזמין, עמדת המומחה כי סביר שהמידה הקיימת סוכמה בין המזמין, הוא הנתבעת בענייננו, לבין היצרן, היא סבירה והגיונית.

ואין לשכוח בעניין זה, כי גם לו היה מדובר בפגם, הרי שאין זה פגם נסתר וכאמור, התובעים רכשו את הדירה לאחר שבנייתה כבר הסתיימה. גם מסיבה זאת אין הם זכאים לפיצוי בשל כך.

מנגנון נעילת דלת הכניסה

80.
בחוות דעת התובעים נטען שבדלת הכניסה הותקן מנגנון נעילה עם בריחים לשלושה כיוונים ללא הכיוון הרביעי (עוקץ אל הרצפה), וזאת בניגוד לסעיף 2.92 לתוספת השניה לתקנות, הדורש מנגנון נעילה לארבעה כיוונים, ועוד נטען שהמנגנון הקיים אינו מספק הגנה זהה בפני
פריצה.

81.
התובעים טוענים שהנתבעים לא הוכיחו, ועליהם מוטל הנטל להוכיח, כי נעילה ל-3 כיוונים, כפי שבוצעה, היא שוות ערך לנעילה של 4 כיוונים, ומפנים לפסיקה שלטענתם תומכת בעמדתם. הנתבעים טוענים מנגד, שבהתאם להוראות סעיף 2.92 ניתן להמיר את העוקץ לרצפה בכל אמצעי אחר שווה ערך מבחינת חוזקו, כפי שנעשה במקרה דנן. לדלת קיים אישור ייצור לפי תקן של מכון התקנים ובשל כך בלבד אין בסיס לדרישה.
82.
סעיף 2.92 לתוספת השניה לתקנות מפרט את האמצעים שיש לנקוט כדי לבצע נעילה של דלתות, ולפיו "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך..." אחד האמצעים אליהם מפנה הסעיף הוא "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים..."

.

83.
במקרה שבפני
נו אישר המומחה מטעם ביהמ"ש שהנעילה של דלת הכניסה היא לשלושה כיוונים, אך טען כי
התקנת מנגנון הנעילה היא בהתאם לסעיף 2.92, שכן "ניתן להמיר עוקץ תחתון אנכי בעוקץ תחתון אופקי" (סעיף 5.1). בחקירתו, חזר על כך ואישר כי המרת עוקץ תחתון לעוקץ אופקי במלבן הדלת, קרי נעילה צדדית תחתונה, מהווה פתרון חלופי, מספיק מבחינת החוזק ועומדת בדרישות (עמ' 27 שו' 13-9).

84.
קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, שמבוססת על מומחיות, מספיקה כדי לקבוע שהנתבעים עמדו בנטל להוכיח שנעשה שימוש באמצעי חלופי שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, בהתאם לדרישות התקנות.


85.
התובעים לא הצביעו על טעם המצדיק לסטות מקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש. לא נטען, וממילא לא הוכח
שמנגנון של "עוקץ תחתון אופקי" אינו מהווה מנגנון חלופי שווה ערך.

לא ניתן להקיש מן הפסיקה אליה מפנים התובעים (ע"א 4661-03-09, ת"א 19918/99) לענייננו. מעיון בפסיקה זו, עולה כי לא הועלתה שם במפורש הטענה בדבר קיומו של אמצעי חלופי שווה ערך לנעילה של עוקץ תחתון אנכי, כגון עוקץ תחתון אופקי, ועל כן לא ניתן ללמוד ממנה שבכל מקרה בו קיים מנגנון נעילה של דלת רב בריח לשלושה כיוונים מדובר בסטייה מן התקנות.

יתרה, העובדה, שלגביה אין מחלוקת, שלתובעים הוצג אישור כי הדלת היא בעלת תו תקן, מחזקת את המסקנה שמנגנון הנעילה שהותקן בדלת הכניסה, מהווה אמצעי חלופי שווה ערך.

86.
אף שהתובעים לא התייחסו לכך בסיכומיהם, יוער כי התכתובת עם יצרנית הדלת שצורפה לחוות דעת המומחה מטעם התובעים, אינה מלמדת כי בהכרח מנגנון הנעילה שהותקן בדירת התובעים אינו מספק הגנה זהה בפני
פריצה, כפי שטען המומחה מטעם התובעים, וזאת בין היתר מאחר שאין התייחסות בתכתובת זו להתקנה של "עוקץ תחתון אופקי",
כפי שהותקן במקרה דנן, כאמצעי שאמור להיות שווה ערך לנעילת הבריח לכיוון הרצפה. ועוד, במכתב מצויין שבמקרים מסויימים יכולת העמידה של הדלת בפני
פריצה רק "עלולה להיות נמוכה יותר" (נספח ב' לחוות הדעת).

87.
על כן אני דוחה את הטענה בראש נזק זה.

אדני חלון

88.
התובעים טוענים לליקוי באדני החלונות בהתבסס על חוות דעת המומחה מטעמם, שהכיר בליקויים בחלונות בקומת הקרק,ע בנימוק שאדן השיש בחלונות של הסלון והמטבח אינם חודרים מספיק לתוך הקיר בצד אחד, ואדן השיש בחלון בחדר האוכל אינו חודר בשני צדדים, וזאת בניגוד לדרישות שבמפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה, ולשרטוט מת"י 77 (נספח ג' לחוות הדעת). בחוות הדעת של המהנדס בן עזרא הוסבר כי הדרישות הללו חיוניות מבחינת רמת גימור, מניעת חדירה של רטיבות לפנים הבניין דרך פתחי החלונות ומניעת הכתמת קירות החוץ (עמ' 6, ו-27 לחוות הדעת).

התובעים טוענים כי אף שלא מדובר בהוראות מחייבות, ביצוע תקין בהתאם לכללי הביצוע הטובים, מחייב יישום הוראות המפרט הבינמשרדי.

89.
המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי ממצאי המומחה מטעם התובעים אותרו, אך המפרט הבינמשרדי אינו מהווה תקן מחייב, ואין מדובר בליקוי (סעיפים 7.3-7.1). בתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11, המומחה חזר על כך שהמפרט הבינמשרדי הוא מנחה ואינו מהווה תקן מחייב. הוא הוסיף כי "התקנת האדנים נעשתה באופן החופף את אדן החלון ו/או מעבר לו באופן המבטיח אי חדירת רטיבות." בהקשר זה ציין המומחה כי גם בחוות הדעת מטעם התובעים נרשם שיש חדירה של אדן השיש (סעיף ד').

90.
עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש תומכת בממצאי בדיקתו של המומחה מטעם הנתבעים שמצא כי בכל פינות החלונות לא חודרת רטיבות (סעיף 11(ב)), והיא עדיפה עליי.

91.
בהתחשב שהמפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה, הוא בגדר הנחיה לא מחייבת, ומשנמצא כי בניית האדנים מבטיחה אי חדירת רטיבות דרך החלונות, לא מצאתי הצדקה לסטות מקביעת מומחה ביהמ"ש שאין מדובר בליקוי.
92.
התביעה בראש נזק זה נדחית.

שטחי גישה בחדר השירותים שבקומת הקרקע

93.
בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נטען כי חדר השירותים בקומת הקרקע מכיל אסלה וכיור בצפיפות ותוך אי התאמה לת"י 1205.3, הכיור נמצא בשטח הגישה מול האסלה, כאשר רוחב שטח הגישה מול הכיור הוא 60 ס"מ במקום
75 ס"מ כנדרש. ועוד, כנף הדלת נפתחת במרווח של 1 ס"מ מהכיור כך שיוצרת סיכון של תפיסת אצבעות, והדלת יוצרת צפיפות בחדר ובשימוש בו. נטען כי בגין הצפיפות בחדר והעדר שטחי גישה מול קבועות שרברבות כנדרש חלה ירידת ערך, וכי יש להצר את הדלת על מנת לרווח את החדר (סעיף 8).


התובעים טוענים בסיכומים כי משלא נסתרה העובדה שרוחב הגישה מול הכיור הוא קטן מהנדרש, אין לסטות ממידות מינימאליות אלה. ועוד, עקב שטחי גישה מצומצמים נוצר מצב מסוכן של מרווח מינימאלי של 1 ס"מ בפתיחת הדלת, שניתן לתקנו באמצעות הצרת הדלת כדי לשפר את הצפיפות בחדר.

94.
התקן אליו מתייחסים הן התובעים והן המומחה מטעם בית המשפט, תקן 1205.3, קובע כי המידות הנזכרות בנספח לו (נספח א') יחולו רק במקרה בו מיקום "קבועות השרברבות" לא יקבעו בתכניות המתכנן, אז "מומלץ" לקבוע את המיקום והמידות בהתאם לנספח א'.

מלשון זו עולה במפורש כי המידות האמורות אינן מחייבות כמידות מינימום
אלא הן בגדר המלצה מנחה לתכנון סביר של מידות חדרי רחצה ודרישות מינימום בקשר למרחקים בין האביזרים הסניטריים (השווה
ת"א 32237-01-10 אוצ'לדייב נ' ע.ע. אבו ראס - חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ

(23.1.2012)). יוער כי הסעיפים בהל"ת אליהם מפנים התובעים לא צורפו לסיכומיהם.

95.
במקרה דנן המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי אין מדובר בליקוי. בחוות הדעת הוא אישר שקיימת סטייה מתקן 1205.3 אך הסביר כי הדבר נובע מאילוץ תכנוני שמאלץ לסטות מן התקן: "אכן מדובר בתכנון צפוף ההמלצות לגבי המרחקים בין הקבועות ומרחבי הגישה שבתקן 1205.3 אינן ניתנות למימוש במלואן, ואולם כאמור מדובר בהמלצות בלבד. במקרה שלפנינו מדובר בקומת קרקע בשטח מצומצם ועקב כך באילוץ תכנוני".

בהמשך הוסיף:

"מיקום כיור נטילת ידיים בתא השירותים הינו ראוי למרות הצפיפות שהוא יוצר, שכן היתרונות במקרה זה גוברים על החסרונות.
" (סעיף 8.6).

בתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11 הוסיף המומחה בעניין זה:
"התקנת הכיור בחדר השירותים אינה מחויבת המציאות, ונעשתה בהתאם להנחיות המתכנן, ומהווה שיפור ביחס לחדר שירותים ללא כיור." (סעיף ה').


96.
עמדת המומחה מקובלת עליי. איני סבור שסטייה מן התקן, שהוא כאמור בגדר הנחייה לביצוע סביר, מהווה ליקוי בנסיבות דנן. הקטנת המרחק בין הכיור לאסלה ב-15 ס"מ מן ההמלצה הייתה הכרחית עקב מידות חדר השירותים (שאין טענה כי מהווים ליקוי כלשהו). על כן, בהתחשב בגודל הסטייה, ובקביעת המומחה כי מיקומו של הכיור הוא ראוי, איני סבור כי מרחב הגישה הוא בניגוד לכללי הביצוע הסבירים.
יתרה, כפי שעולה מדברי המומחה, גם אם נגרמה חוסר נוחות מסוימת עקב הצפיפות בתא השירותים, התקנת הכיור, שלא הייתה מחויבת, היוותה שיפור שהגדילה בסופו של דבר את הנוחות בשימוש בתא.

97.
גם בעניין זה יש לציין כי לא מדובר בפגם נסתר וכי התובעים רכש את הדירה במצבה.

98.
לאור האמור, ובהתחשב בדברי המומחה בתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11 כי "הצרת הדלת תקשה על כניסה נוחה לשירותים" (סעיף ה'), אני דוחה גם את טענת התובעים בדבר המרווח הצר בפתיחת הדלת של תא השירותים.

מדרגות פנימיות

99.
התובעים טוענים, בהתבסס על חוות הדעת המומחה מטעמם והצילומים שצורפו לה, כי המדרגות הפנימיות של הדירה אינן מתאימות לתכנית המכר, ונבנו בסטייה מן התקנות.

100.
בחוות הדעת מטעם התובעים צוין כי המדרגות הפנימיות בדירה מקומת הקרקע אל קומה א', כוללות שלושה מהלכי מדרגות, המופרדים על ידי משטחים אופקיים (פודסטיים), ונטען: (א) עומק הפודסטים סוטה מן המחייב בסעיף 3.37 לתקנות
;
(ב) המדרגה הראשונה במהלך אחד מצרה את רוחב המדרגה העליונה במהלך שמתחתיו ובכך יוצרת ליקוי בטיחותי, אי התאמה לתוכנית המכר, ואי התאמה לסעיף 3.34 לתקנות לפיו רוחבן של המדרגות יהיה אחיד לאורך מהלך אחד (ג) המשטחים האופקיים אינם עומדים בדרישות התקנות ויוצרים אי נוחות וסיכון בטיחותי. לאור האמור, נטען כי יש לבצע מחדש את חלוקת המדרגות.

101.
צדק המומחה מטעם ביהמ"ש בקביעתו כי לפי המידות שצויינו בחוות דעת מטעם התובעים, מידות עומק הפודסטים אינן סוטות מן הדרישה בתקנות.

בתקנות, כנוסחן במועד הרלוונטי, עובר לתיקון מס' 3, נקבע:


"3.37
(א)
העומק של משטח אפקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף זה – עומק), לא יפחת מרחבן המינימלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ-1.00 מ'.
(ב)
....
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א) העומק במדרגות פנימיות
(ההדגשה לא במקור – ע.ר)
בדירה יכול שיפחת מ-1.00 מ'."

ס'
3.34 לאותן תקנות קבע כי רוחבן של מדרגות פנימיות בתוך הדירה לא יפחת מ-80 ס"מ.



צירוף הדרישה בתקנות בנוסחן במועד הרלוונטי מלמד, בניגוד לפרשנות שהציע המומחה מטעם התובעים, כי מהלך מדרגות פנימי בדירה הוא תקין, כל עוד עומק הפודסט לא יפחת מ-80 ס"מ וזאת גם אם רוחב המדרגות גדול מ-80 ס"מ. משכך, בהתחשב שלפי המידות שצויינו בחוות דעת מטעם התובעים, המדרגות עומדות בדרישות אלה, לא קיימת חריגה מן התקנות.

102.
לא מצאתי לקבל גם את הטענה בדבר ליקוי שנובע מכך שמדרגה במהלך אחד מצרה את רוחב המדרגה שמתחתיה. לא הוכח כי המידות ביחס למדרגות הנ"ל סוטות מן הדרישה בתקנות. יתרה, בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים שלא נסתרה, רוחב המדרגה שנמדד הוא 80 ס"מ בהתאם לדרישת התקנות.

בנוסף, בניגוד לנטען בסיכומי התובעים, לא ברור מהצילום שצורף לחוות דעת המומחה מטעם התובעים, שהמדרגה הניצבת חודרת למהלך התחתון ומקטינה אותו בכ-10 ס"מ (סעיף 22 לסיכומי התובעים). מכל מקום, גם בהנחה שאקבל את הטענה בדבר הצרה מסוימת של עומק הפודסט כך שהוא אינו מרובע או זהה לרוחב המדרגות כפי שהוא מוצג בתוכנית המכר, המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי אין מדובר בליקוי (סעיף 9.2). קביעה זו לא נסתרה והיא נראית לי סבירה, ועל כן איני סבור שמוצדק לזכות את התובעים בשל כך.

103.
ועוד אוסיף כי לא נטען, וממילא לא הוכח, שמוצדק לסטות מעמדת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה המשטחים האופקיים אינם יוצרים אי נוחות או ליקוי בטיחותי ועל כן גם דינה של טענה זו להידחות.

104.
על כן התביעה בראש נזק זה נדחית.

105.
יצוין, כי בחוות דעת התובעים הועלו גם טענות בקשר לאי התאמה לתקנות ו/או לתוכנית המכר וכן בקשר לליקוי בטיחותי ואי נוחות של מהלך המדרגות המובילות לקומה ב'. מומחה ביהמ"ש קבע כי אין מדובר בליקוי תוך שהפנה להסבריו בקשר לראש הנזק שנדון לעיל, וכן שלל כי קיים סיכון בטיחותי או אי נוחות (סעיף 18). התובעים לא התייחסו במפורש לראש נזק זה בסיכומיהם, ודי בכך כדי לדחותו.

למעלה מן הצורך, יוער כי המידות שנרשמו בחוות הדעת של המהנדס בן עזרא בקשר למהלך המדרגות הנ"ל, מצביעות לכל היותר על סטייה זניחה מאוד (של 1-2 ס"מ) מן התקנות. ועוד, גם כאן לא הוכחה סטייה של ממש מתוכנית המכר, ובכל מקרה לא סטייה שעולה כדי ליקוי.

שטח חלון חדר רחצה הורים

106.
התובעים טוענים, בהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמם, כי מידות החלון בחדר הרחצה הורים סוטה ממידות המינימום שנדרשות בסעיף 2.21 לתוספת השניה לתקנות, וזאת בהתאם להלכה הקובעת שגודל חלון נמדד לפי מידת פתח אור ואוויר, קרי מידות הפתח נטו, ולא לפי מידות הבניה החיצוניות.


107.
המומחה מטעם ביהמ"ש שלל בחוות דעתו ליקוי זה, וזאת מאחר שלעמדתו בהתאם לתקנות, שטח החלון נמדד לפי מידות הבנייה החיצוניות המינימאליות, ועל פי מידות בנייה אלה אין חריגה מן התקנות (סעיף 10.1). על כך חזר בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 20.6.11 (סעיף ז').


108.
סעיף 2.21(ג) לתוספת השניה לתקנות, שהיה תקף גם במועד הרלוונטי, קובע בענייננו:

"
גודל חלונות בדירה

"לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות, למעט חדר ארונות שאין חובה באוורורו, מ-10% משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר, הכל לפי הגדול".
בסעיף 2.01 נקבע:

"
"שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".

אם כן מסעיף 2.01, עולה מפורשות ששטח החלון נמדד על פי מידות מבנה חיצוניות ולא על פי מידות נטו כפי שטוענים התובעים.

התובעים מפנים בהקשר זה לת"א (ת"א) 922/95
סולומון
נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
(21.5.2003), שם נפסק כי מה שקובע הוא שטחם של פתחי האיוורור, ולא מידות הבניה, אלא שבאותו מקרה בית המשפט לא התייחס להגדרה בסעיף
2.01 הנ"ל. בת"א (ת"א) 19583/04

איצקוביץ' נ' ירון ישעיהו בע"מ
(4.3.2007), התייחס השופט ח.ברנר לעניין זה:

"22.
בענין שטח החלונות בחדר השינה ובמטבח טוען המומחה גוכמן כי שטחם קטן מהנדרש בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970
(להלן: תקנות התכנון"). למסקנתו הגיע לאחר שמדד את גודל הפתחים, ולא את מידות הבניה החיצוניות. המומחים גיל ודימנט סבורים כי מה שקובע אינו שטחו של פתח האויר, אלא שטח מידות הבניה של החלון, ועל כן אין ליקוי.

תקנה 2.01 ל
תקנות התכנון והבניה
מגדירה "שטח חלון" באופן הבא: "שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות, המינימליות". מכאן שהצדק עם המומחים גיל ודימנט.


התובעים מפנים לפסק הדין בת.א. 922/95
סלומון נ' שיכון ופיתוח, שם נקבע כי מה שקובע הוא שטחם של פתחי האיוורור, ולא מידות הבניה, אלא שבאותו ענין בית המשפט לא התייחס כלל להגדרה הקיימת בתקנה 2.01, ובה נקבע מפורשות כי מה שקובע הן מידות הבניה החיצוניות".

לקביעות דומות ראה ת"א (נת') 3573/05
אשכנזי נ' בילו גרדוס בע"מ
, פסקאות 14-11 (20.02.2008)
;

ת"א 21419-07 ונדרברג נ' נתנאל גרופ בע"מ, פסקה 11 (11.8.2009).

109.
על כן בהתחשב שאין מחלוקת שמידת הבנייה החיצונית של החלון אינה קטנה משטח של
0.3 מ"ר, והוא המידה הקובעת לעניין סעיף 2.21, מקובלת עליי עמדת המומחה אסא שמידות החלון תואמת לדרישות התקנות ואין מדובר בליקוי.

110.
הגם שהתובעים לא התייחסו לעניין זה במפורש, יצויין כי טענות זהות נטענו גם לגבי החלון בחדר רחצה בקומה ב', והמומחה מטעם ביהמ"ש דחה ראש נזק זה תוך שהפנה להסברו לגבי חלון חדר רחצה הורים שנדון לעיל (סעיף 20.1). כעולה מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים,
גם מידת הבניה החיצוניות של חלון זה אינה קטנה משטח של 0.3 מ"ר ומהווה המידה הקובעת לעניין סעיף 2.21, ועל כן גם התביעה בראש נזק זה נדחית.

חלונות "קיפ" בחדר האמבטיה

111.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי קיימים שלושה חלונות "קיפ" שנפתחים למצב אופקי (בחדרי הרחצה) עם חלק תחתון קבוע,
שעלולים לפגוע בראש בעת פתיחתם, ועל כן מהווים ליקוי בטיחותי.

112.
לא נטען, וממילא לא הוכח שקיימת סטייה מן התקנות, מתקן רשמי או מן המפרט של הדירה. המומחה מטעם ביהמ"ש שלל כי מדובר בליקוי (סעיפים 20.3 , 10.3). די באמור כדי לדחות ראש נזק זה.


113.
למעלה מן הצורך והגם שהתובעים זנחו בסיכומיהם את הטענה בחוות הדעת המומחה מטעמם, כי אין גישה לניקוי אדן השיש והחלק הקבוע של החלון, אעיר כי מומחה ביהמ"ש דחה טענה זו בקבעו כי קיימת גישה לניקוי החלק הקבוע של החלון (סעיפים 10.2, 20.2 לחוות הדעת, סעיף ח' לתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11).

זווית פתיחת דלתות חדרי השינה

114.
התובעים טוענים בהתבסס על קביעת המומחה מטעמם ששתי דלתות חדר השינה בקומה ב' אינן נפתחות לזווית של 90 מעלות, באופן המצר את המעבר, וזאת בניגוד למפרט ולמקובל.

115.
המומחה מטעם ביהמ"ש שלל בחוות דעתו כי מדובר בליקוי (סעיף 19.2). בחקירתו חזר על כך והוסיף כי "...זה לא מפריע להכניס חפצים דרך דלת המשקוף." (עמ' 29 שו' 14). עמדת המומחה אסא עדיפה עליי.


116.
אני דוחה את הטענה כי זוית הפתיחה מנוגדת למפרט. מעיון במפרט עולה שאין רישום מספרי לגבי זוית הפתיחה של הדלתות, והסברו של המומחה כי סימון של הדלתות במפרט בזוית ישרה, היא בגדר "סמל" ולא בגדר מידה מחייבת, הוא סביר ומקובל עליי (עמ' 29 שו' 6-5). יוער, כי הפסיקה אליה מפנים התובעים, אינה רלוונטית מאחר שהיא מתייחסת לדלת של ממ"ד, שלא כמו בענייננו.


117.
על כן התביעה בראש נזק זה נדחית.

מוצא פתחי הניקוז בחצר

118.
בחוות דעת המהנדס בן עזרא נטען שבחצר הדירה ישנם שני מוצאי ניקוז המחוברים בינהם ע"י צינור אופקי. מוצאי הניקוז אינם בגובה הנדרש בהל"ת
ומוצא הניקוז המשותף להם אינו בגובה ובשיפוע הנדרשים בהל"ת. לחוות הדעת צורפו שני צילומים של המקום (עמ' 3).


119.
המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי לא מדובר בהכרח בליקוי (סעיף 2.1).

בחקירתו חזר על כך והסביר כי כאשר ביקר במקום, בוצע תיקון במסגרתו הותקן צינור אופקי שאוסף את המים משני הצינורות
(עמ' 26 שו' 27-26).

120.
ב"כ התובעים טענה במהלך חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש, כי בצילומים (שצורפו לחוות הדעת מטעם התובעים בעמ' 3) רואים שגובה מוצא הניקוז צמוד לפני הקרקע, בניגוד לסעיף 7.3.5.1 בהל"ת הדורש שגובהו יהיה בין 20-15 ס"מ לפני הקרקע.

יש לדחות טענה זו. ראשית, לא נטען בחוות הדעת מטעם התובעים כי גובה הצנרת צמוד לפני הקרקע, ואף לא צויינו המידות שבין מוצא הצינור לפני הקרקע. ועוד, מן הצילומים אליהם הפנו התובעים, מוצא הצינור לא נראה צמוד לפני הקרקע, להיפך, נראה כי הוא מרוחק מעט מן הקרקע. הדברים מתיישבים עם דבריו של המומחה מטעם ביהמ"ש לפיהם בבדיקה שערך מצא שבוצע תיקון (עמ' 26 שו' 26).

יתרה, המומחה השיב בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 20.6.11 כי "הצנרת מונחת על פני מילוי וטוף שנוספו מעל קרקע סופיים" (סעיף א'), כאשר התובעת עצמה הודתה בחקירתה שהתובעים הם שהגביהו את פני הקרקע והוסיפו טוף בשטח שמתחת לצנרת (עמ' 40 שו' 12-9).

121.
נדחית גם הטענה באשר לשיפוע המנוגד להל"ת. המומחה מטעם ביהמ"ש שלל ששיפוע הצינור האופקי המחבר בין שני מוצאי הצינורות, מנוגד להל"ת בקבעו כי "שיפוע הצנרת האופקית תואמת את הנחיות הל"ת בהתאם לקוטר הצינור" (סעיף א' לתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11), והתובעים לא הצביעו על טעם לסטות מקביעה זו.

122.
ועוד יש להוסיף, כי המומחה אסא הסביר שהתקנת מוצאי הניקוז בוצעה באופן סביר, תוך מאמץ ראוי מצד הנתבעת להסדיר את המצב. המים מנוקזים לפתח לאזור הרחבה המשופעת המרוצפת אבנים משתלבות, ואין פגיעה בתפקוד (עמ' 26 שו' 29-26). כך גם הבהיר ששני מוצאי הצינורות, אשר חוברו ביניהם ע"י צינור אופקי, הורחקו מהקיר ללא אפשרות התזה על הקירות או פגיעה ביסודות (סעיף א' לתשובות לשאלות הבהרה מיום 20.6.11).

123.
התביעה בראש נזק זה נדחית.

רוחב משטח חניה

124.
התובעים טוענים, בהסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעמם, כי רוחב משטח החניה בחניון הצמוד לדירה בין עמודים/קירות, המיועד לשלושה תאי חניה, הוא ברוחב 7.9 מטר, שהוא צר מן המידות שנקבעו בהנחיות לתכנון חניה בהוצאת משרד התחבורה המיועדות לחניונים המתוכננים ל"רמת שירות 1", ול"רמת שירות 2", בהתחשב ברוחב המעבר לחניה. התובעים מפנים לעדות התובעת בתצהיר עדות ראשית, המתארת את הקשיים בכניסה לחנייה ואת המריבות בין השכנים עקב כך.

בסיכומיהם הם מבקשים לשקלל זאת בפיצויים בגין עוגמת נפש.

125.
המומחה מטעם ביהמ"ש התייחס בחוות הדעת לראש נזק זה, בקבעו כי משטח החניה אינו חורג מן ההנחיות לתכנון ולבנייה, שכן לפי המידות המיועדות לחניונים המתוכננים ל"רמת שירות 3", עבור רוחב מעבר של 5 מטר (כאשר במקרה דנן נמדד בחוות דעת המומחה מטעם התובעים רוחב של 5.1 מטר), רוחב משטח חניה בין עמודים/קירות עבור שלושה תאי חניה הוא 7.6 מטר, על כן הרוחב הקיים, של 7.9 מטר, הוא מעל המינימום הנדרש. ועוד הוסיף המומחה כי מדובר בהנחיות שהן בגדר המלצה ואינן מחייבות, ובכל מקרה עמדת הרשות המקומית והדין הם שקובעים בקשר לכך (סעיף ח' לחוות הדעת).

126.
דין התביעה בראש נזק זה להידחות.
127.
ראשית, על התובעים היה הנטל להוכיח מה מעמדן החוקי של הנחיות משרד התחבורה, המהוות האינדיקציה המקצועית היחידה עליה מסתמכת חוות דעתו של המומחה מטעמם בגין ראש נזק זה, במיוחד בהתחשב שאין טענה כי משטחי החניה נבנו בניגוד להיתר של מוסדות התכנון או בניגוד לתוכנית המכר. התובעים לא עשו כן, ואין די בדבריה של התובעת, שהיא בעלת דין ומטבע הדברים בעלת עניין, בדבר צפיפות או חוסר נוחות שנגרמה לתובעים בהחניית רכבם, כדי לבסס תביעתם בראש נזק זה.

128.
ועוד, התובעים לא הבהירו מה היחס בין רמות השירות השונות, והסיבה בגינה יש להתבסס על רמת שירות כזו או אחרת, מלבד טענה כללית בחוות דעת המומחה מטעמם כי "רמת שירות 2" היא נחותה יותר. התובעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו שמוצדק לסטות מעמדת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה ניתן להתבסס על "רמת שירות 3" שעל פיה מידות החנייה בפועל אינן סוטות מן ההנחיות.

ואכן,
ממכתב מיום 22.06.09 שנשלח לנתבעת מטעם ב"כ האדריכל שתכנן את הדירה, עולה לכאורה כי רוחב תאי החניה תוכנן ל"רמת שירות 3" (צורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעים).

ועוד, בת"א (ת"א) 19794-08
בן שושה נ' קרן פייר שותפות מוגבלת
(
29.6.2010) נדון מעמדן של הנחיות משרד התחבורה כאמור, ונקבע שמדובר בהנחיות שרלוונטיות לרשות המקומית, והשימוש בהנחיות נעשה לפי שיקוליה, על כן, משהרשות המקומית נתנה היתר לקבלן יש להניח שהגורמים המתכננים בדקו את כל השיקולים ולפיהם קבעו מהי "רמת השירות" הנדרשת (ר' גם ת"א (א"ש)199-07
קלמיס נ' אמירי גן יבנה בניה ויוזמות בע"מ, פסקה 12(י') (28.10.2011)).

חיפוי חוץ – תפרים גמישים:

129.
בחוות דעת מטעם התובעים, תחת הכותרת "חיפוי ורטיבות" נטען בין היתר כי "אין תפרי התפשטות גמישים בין האבנים במפלס כל קומה על פי התקנים." התובעים טוענים כי הדבר סוטה מהוראת תקן 2378
המחייבת להתקין תפרים גמישים בחיפוי בקירות החיצוניים, בהתאם לסעיף 4.9.2 לתקן הנ"ל שהובא בסיכומיהם.

התובעים מבקשים לאמץ את המחיר שקבע המומחה מטעמם בסעיף 22 לחוות דעתו בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח.

130.
אני דוחה את התביעה אף בראש נזק זה.


131.
המומחה מטעם ביהמ"ש לא הכיר בכך כליקוי בחוות דעתו. בתשובותיו שניתנו כהשלמה לשאלות חקירתו מיום 22.11.12 (הוגש ביום 23.1.13) חזר על עמדתו והסביר כי אין מדובר בתקן רשמי, ואין מקובל ליישמו בבית כגון בית התובעים (סעיף 5). עמדתו מקובלת עליי.



132.
בנוסף, הן בחוות הדעת מטעם התובעים, שעל בסיסה נתבעו סכומי הפיצוי בכתב התביעה, והן בכתב התביעה עצמו, התובעים לא הקצו סכום כלשהו לפצותם בגין אי התקנת תפרים גמישים, אלא רק עבור בדיקות של אבני חיפוי החוץ.

בחוות הדעת של המהנדס בן עזרא נרשם בקשר לעניין זה כי
"דרוש לבצע בדיקות על ידי מעבדה מאושרת לסוג אבן החיפוי ולספיגותה לאיתור מקורות הרטיבויות ולהתאמת האבן לתקנים. על פי תוצאות הבדיקה תהיה התייחסות נוספת לנושא חיפוי החוץ והאיטום. עלות הבדיקה ועבודות נלוות – 6000 ₪." (סעיף 22).

סיכום ביניים: חיובי הנתבעת וצדדים שלישיים בגין הליקויים

133.
הנתבעת אחראית לפצות את התובעים בגין ליקויי רטיבות, ליקויים בדלת ההזזה בסלון ובחלון חדר הכביסה (תריס ומסילות תריס), ובראשי נזק נוספים שהוכרו בחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש לגביהם אין מחלוקת, בסכום כולל של 22,730 ₪ בתוספת מע"מ.

134.
הצדדים השלישיים יחוייבו בשיפוי הנתבעת בסכומים הבאים:

צד ג' 1 בסכום של 200 ₪ בתוספת מע"מ, בגין ליקויי אינסטלצייה (סעיף 69).
צד ג' 2 בסכום של 5,500 ₪ בתוספת מע"מ, בגין ליקויים בתריס ובמסילת התריס בדלת ההזזה בסלון ובחלון חדר הכביסה (סעיף 65).
צד ג' 5 בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין תיקון חיפוי האבן (סעיף 68).
צד ג' 6 וצד ג' 7 יחוייבו יחד ולחוד בסכום של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ליקויי הרטיבות (סעיף 51).

אחריות הנתבע 2

135.
התובעים טוענים כי הנתבע 2, מי שכאמור משמש בעלים ומנהלה של הנתבעת, חייב כלפיהם באופן אישי בחובות הנתבעת. ההתנהלות בין הצדדים, לרבות המו"מ לרכישת הדירה, עסקת רכישת הדירה, והתיקונים שבוצעו בדירה היו מול הנתבע 2 באופן אישי.

הנתבעים טוענים מנגד שלא הוכח בסיס להטלת חיוב אישי נגד הנתבע 2. הנתבע 2 פעל כאורגן מטעם הנתבעת ללא התחייבות או חבות אישית שלו כלפיה, ולא הוכח מדוע התנהלות רגילה של חברה באמצעות בעליה ומנהלה, מצדיקה את חיובו האישי. הנתבע 2 פעל כדין, וכמנהל זהיר וסביר ולא נפל רבב בהתנהלותו.

136.
מקובלת עליי עמדת הנתבעים כי לא הוכח בסיס לחייב את הנתבע 2 באופן אישי לחובות הנתבעת כלפי התובעים.

137.
קיימות שתי דוקטרינות באמצעותן ניתן לחייב את הנתבע 2 לחובות הנתבעת באופן אישי. האחת, היא הטלת אחריות אישית על אורגן החברה עקב פעולותיו האישיות של האחרון בעילה נזיקית או בעילה חוזית. השניה, היא דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות בין האורגן לבין החברה במסגרתה פעל.

אשר לחיוב הנתבע 2 מכח הטלת אחריות אישיות.
אורגן או נושא משרה בחברה יהיה חייב באופן אישי לפי המסלול הנזיקי מקום שבו מעשה או מחדל שביצע מקים כנגדו עילה ספציפית, וכאשר קיימת תשתית ראייתית המקיימת אחר יסודות העוולה הנזיקית (ראה:
ע''א 725/78 ב
ריטיש קנדיאן בילדרס בע''מ נ' אורן
, פ''ד לה
(4) 253, 256 (1981)
;ע"א 8133/03
יצחק נגד לוטם שיווק בע"מ
, פ"ד נט

(3) 66, 77-75 (2004)).

האפשרות להטיל חבות אישית מכח דיני החוזים על אורגן או נושאי משרה בחברה, הוכרה רק במקרים חריגים יותר, כגון
מצבים בהם אורגן החברה או נושא משרה הפועל בשמה של החברה אחראי להפרה בשל התנהגותו חסרת תום הלב, כאשר נקבע שיש להוכיח אשם אישי וסובייקטיבי ולא די במבחן אובייקטיבי של תום לב (ע"א 10362/03 א.ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, פסקה 17 (20.10.2009)
;
ע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל נ' תיווך משכן נכסים בע"מ, פסקה 33 לפסק דינה של השופטת חיות (28.01.2014), וההפניות שם).

138.
בענייננו, לא הוכח שמוצדק לחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובותיה של הנתבעת גם על פי דיני החוזים. לא נטען כי הנתבע 2 נטל על עצמו התחייבויות אישיות במסגרת ההתקשרות לרכישת הדירה. ממילא לא הוכח זאת. התובעים התקשרו עם הנתבעת לצורך רכישת הדירה בהסכם שהנתבע 2 לא היה צד לו, אלא כאורגן של הנתבעת.
יתרה, התרשמתי שלא נפל פגם בהתנהגותו של הנתבע 2, במובן זה, שהיה נכון לבצע את התיקונים בדירה, כפי שאכן עשה, ולא התחמק מאחריותה של הנתבעת כלפי התובעים.

139.
אין גם מקום לחייב את הנתבע 2 על פי דיני הנזיקין. הטענה כי הוא אחראי באופן אישי במעשיו ובמחדליו למעשיה של הנתבעת, נטענה באופן סתמי ומבלי שהתובעים הוכיחו כי מעשיו שלו באופן אישי מקימים עילה בנזיקין. מכל מקום, כאמור, אין בסיס בחומר הראיות לבסס עילה כזו. הקביעה שהנתבעת חבה כלפי התובעים, אין משמעותה שחבות זו חלה על הנתבע 2 באופן אישי, וזאת גם אם האחרון היה "הרוח החיה" של הנתבעת וניהל באופן ישיר את המגעים עם התובעים.

140.
אשר לדוקטרינת הרמת מסך, הרמת המסך היא פעולה קיצונית אשר אינה נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות לבצעה
(סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999

;ע"א 4606/90
מוברמן נגד תל מר בע"מ,
פ"ד מו

(5) , 360,353 (1992)).

ברי כי בענייננו לא הוכחו עילות ספציפיות או נסיבות
חריגות המצדיקות הרמת מסך. לא נטען וממילא לא הוכח, שהנתבע 2 פעל בכוונת מרמה או בכוונה פסולה אחרת, במסגרת ההתנהלות מול התובעים, ועל כן גם מכח דוקטרינת הרמת מסך, לא ניתן לחייב את הנתבע 2 בחובותיה של הנתבעת.

מכירת הדירה לצד שלישי

141.
במהלך ניהול התיק, מכרו התובעים את דירתם לצד שלישי. הודעה על כך בצירוף הסכם הרכישה הוגשו ביום 21.9.11. אין מחלוקת כי התובעים רכשו את הדירה בסכום של 795,000 ₪ ומכרו אותה במחיר של 800,000 ₪.

מכירת הדירה לצדדים שלישים כשלעצמה לא שוללת מהתובעים את זכותם לתבוע מן הקבלן, היא הנתבעת בענייננו, בגין נזקיהם, ככל שנגרמו, עקב ליקויי הבניה. הפסיקה קבעה כי השאלה אם זכות התביעה של בעלי הנכס, הם התובעים בענייננו, עומדת בעינה, תלויה בנסיבות (
ע"א 669/86
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נגד ידין
פ"ד מג
(1) 353, 355-354 (1989)
;
ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858, 865-864 (1996)).

במקרה דנן, אני סבור שהתובעים שיירו לעצמם את זכות התביעה (שם). בהסכם מכירת הדירה לצד שלישי נרשם במפורש כי ידוע לרוכשי הדירה "שבדירה קיימים ליקויי בניה וכי המוכרים מנהלים תביעה כנגד הקבלן, וכי מחיר הדירה נקבע על סמך ידיעה זו." (סעיף 3.2 להסכם). מן ההסכם עולה אפוא כי רוכשי הדירה היו מודעים לטענות התובעים כאן בדבר ליקויים, ובמחיר הדירה גולם ההפסד שנגרם לתובעים עקב הליקויים. כך שלמעשה התובעים שמרו לעצמם את הזכות לקבל את הפיצויים שנתבעים על ידם במסגרת התביעה שבפני
נו.

בהתחשב שהדירה נמכרה בערך בסכום בו נרכשה, סבורני שדי באמור כדי לדחות את טענת הנתבעים שלא נגרם לתובעים נזק עקב המכירה. מן ההיגיון והשכל הישר עולה כי הליקויים עליהם ידעו רוכש הדירה תומחרו בעלות הדירה. כך גם עולה מלשון ההסכם עצמו.

פיצויים בגין עוגמת נפש

142.
התובעים עתרו בכתב התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב הליקויים בדירה בסכום של 20,000 ₪. בסיכומיהם נטען כי הם סבלו מליקויי רטיבות בכל תקופת מגוריהם, וכן מצפיפות בחדרי השירותים ויתר הליקויים עליהם הצביע המומחה מטעם ביהמ"ש. כן סבלו מיחסם השלילי של הנתבעים, ניסיונות תיקון שנכשלו, ו"רדיפה" אחר הנתבעים, עד שנאלצו למכור בסופו של יום את הדירה.

הנתבעים טוענים כי דינה של התביעה בראש נזק זה להידחות, וזאת בין היתר עקב ההיקף הנמוך של הליקויים שנמצאו, העובדה שהתובעים מכרו את הדירה, מרבית הליקויים היו נגלים וברורים לעין בעת הרכישה, ואשם מצד התובעים. ככל שיפסקו פיצויים, הנתבעים מבקשים להשיתם על הצדדים השלישיים.

143.
בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים: האם מדובר בדירת מגורים או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (עניין סגל, פסקה 16). מכירת הנכס לצד שלישי אין בה לאיין את הזכות לפיצויים בגין עוגמת נפש, אף שהיא יכולה בנסיבות מסויימות להשפיע על שיעור הפיצויים (שם, פסקה 17).

144.
התובעים השקיעו ברכישת דירתם לצרכי מגורים מתוך ציפייה סבירה להתגורר בדירה חדשה תקינה וראויה למגורים. בפועל, התובעים סבלו מליקויי רטיבות החל מן החורף הראשון בו נכנסו לדירה, למשך כשלוש שנים עד שמכרו את הדירה ואין ספק שנגרמה להם מידה מסוימת של חוסר נוחות ופגיעה בהנאתם מהדירה בשל כך.
עם זאת, היקף ליקויי הרטיבות שנמצא ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש מצומצם מהליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, באופן משמעותי. בנוסף, מרבית הליקויים עליהם הצביע המומחה מטעם ביהמ"ש, אינם חמורים ואינני סבור שהיה בהם כדי לפגום בהנאתם של התובעים בשימוש בדירה.

לאור האמור, ולאחר שלקחתי בחשבון את התנהלות הצדדים עובר להגשת התביעה ובמהלכה, האחריות של הצדדים לקיומם של הליקויים כפי שנדונה בפס"ד, היקף הליקויים, עלות תיקונם, משך התקופה בה התובעים התגורר בדירה וסבלו מן הליקויים, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש בסכום של 4,000 ₪.

145.
צדדי ג' 6 ו-7, אשר היו קבלני האיטום בדירה ואשר בגין מחדליהם נגרם רוב רובה של עוגמת הנפש לתובעים, יחוייבו בהתאם, לשפות את הנתבעים בגין תשלום סכום זה

.

פסיקת ריבית

146.
לטענת התובעים יש לזכותם בריבית מיום הגשת התביעה ואילו את הפרשי ההצמדה לחשב מיום
הגשת חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש. נטען כי
בתי המשפט נוהגים לזכות
בטעות או מתוך נוחות בהפרשי ריבית והצמדה כמקשה אחד ממועד הגשת חוות הדעת המקצועית,
למרות שהמועד בו כתב המומחה את חוות דעתו הוא אקראי וחסר משמעות.

147.
פסיקת הריבית נתונה לשיקול דעת בית משפט. היא מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר (
ע"א 611/89
דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס
פ"ד מ

ו(2) 60, 68-67 (1992)). מומחה בית המשפט העריך את עלות תיקון הליקויים נכון ליום עריכת חוות הדעת, ולכן, אין כל סיבה להוסיף ריבית לסכומים שקבע המומחה ממועד קודם לעריכת חוות הדעת. בפסיקה של בית המשפט העליון אושרה הקביעה כי מקום שבו מוקד הפיצויים הוא בליקויים, חישוב הריבית למועד קביעת שווי מרבית הליקויים, קרי מועד עריכת חוות הדעת המקצועית, היא ראויה (עניין סגל, פסקה 15 וההפניות שם).

148.
על כן יקבע שעלויות תיקון הליקויים, ישאו בריבית ובהצמדה מיום מתן חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש. מאחר שלא ברור המועד המדוייק בו נחתמה חוות הדעת, יקבע שמועד זה יהיה מועד הגשתה לבית משפט הוא יום 20.3.11.
עם זאת, מועד חישוב הפרשי ריבית והצמדה של פיצויים בגין עוגמת נפש, שאין להם קשר לחוות הדעת של המומחה אסא, יקבעו תוך 30 יום ממועד מתן

פסק דין
זה.

טענת הקיזוז

149.
הנתבעת טוענת שהיא זכאית לקיזוז של ההוצאות המיותרות שנגרמו לה בשל מחדלי התובעים וחוסר תום ליבם בסך של 10,000 ₪.

150.
הנטל על הנתבעת, כמי שמעלה
טענת קיזוז להוכיחה.
הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ועל כן דין הטענה להידחות.

151.
הנתבע 2 טען בתצהיר עדות ראשית, ועל כך חזרה הנתבעת בסיכומיה,
כי התובעים חבים בתשלום הוצאות הנתבעת לצורך תיקונים בדירה, כפי שגם דרשה הנתבעת מן התובעים במכתבים ששלחה להם עובר להגשת התביעה. נטען שהאחריות לתשלום הוצאות הנתבעת מוטל על התובעים נוכח טענות, עליהן הנתבעים שבו וחזרו, לגבי אי גילוי תוכנה של חוות דעת של המהנדס בן עזרא, ביצוע עבודות שגרמו לליקויי הרטיבות, והכשלת ניסיון הנתבעת לתקן את הליקויים לאחר שהוצגה בפני
ה חוות הדעת.

152.
כאמור, טענות אלה, בדבר אשם תורם של התובעים בגין היווצרותם של ליקויי הרטיבות או התנהלות פסולה או בחוסר ת"ל בקשר לאפשרות שהנתבעת תבצע את התיקונים, נדונו ונדחו.

153.
ויובהר, כפי שעולה מעמדת הנתבעים כאן, ומן התכתובת בין הצדדים עובר להגשת התביעה, הדרישה לשאת בהוצאות הנתבעת עקב תיקוני ליקויי הרטיבות בדירה מתבססת רק על טענות בדבר התנהלות פסולה של התובעים. לא נטען שלנתבעת לא הייתה חובה לבצע את התיקונים מכח ההסכם בין הצדדים, מכח חוק המכר או מכח כל דין אחר. ולראיה, במכתב מיום 6.05.09 בו הודיעה הנתבעת לתובעים על סיום תיקון ליקויי הרטיבות, הנתבעת לא דרשה מן התובעים לשאת בהוצאות עבור התיקונים. היא דרשה זאת מהם רק במכתב ששלחה מיום 31.05.09, לאחר שנשלחה אליה חוות הדעת של בן-עזרא בצירוף הדרישה לבצע את התיקונים על פי חוות הדעת.

154.
יתרה, מלבד דרישת התשלום הכללית במכתבים ששלחה הנתבעת לתובעים מיום 31.05.09 ומיום 1.06.09, לא צורפו אסמכתאות אחרות, כגון דוחות עבודה, או פירוט עלות שעת עבודה או חומרים,
שיש בהן כדי לבסס את דרישת הנתבעת לתשלום הוצאותיה.

הוצאות ושכ"ט עורכי דין:

155.
התובעים מבקשים לפסוק לטובתם הוצאות ביהמ"ש בגין חוות דעת המומחה מטעמם, חוות הדעת וחקירת המומחה מטעם ביהמ"ש, אגרות ביהמ"ש, ושכ"ט עו"ד המותאם לאורך היריעה ולהיקף העבודה הרב בתיק זה, ומפנים את האשם, לפחות בחלקו, כלפי הנתבעים.

הנתבעים טוענים כי אין הצדקה לפסוק נגדם הוצאות משפט. לעמדתם נוכח היקף התביעה והעובדה כי מרבית התביעה, התבררה כתביעת סרק, מן הדין הוא לחייב את התובעים בהוצאות משמעותיות.

156.
לבית המשפט שיקול דעת בקביעת סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד. במסגרת שיקוליו, בית המשפט יתחשב בין היתר באופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין, דרך ניהול המשפט ועוד. כן נקבע כי ראוי שצד שזכה במשפט לא יצא בחסרון כיס וידרש לשלם בעצמו את הוצאות המשפט, אלא בנסיבות מיוחדות (
ע"א 419/97

בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר – מכון תערובת בבאר יעקב – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
, פסקה 5 (3.6.1999)
;
ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פ"ד ס(1) 391, 395 (2005) (להלן: ע"א 9535/04)).

בע"א 9535/04 נקבע: "הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת אם בעל הדין האמור זכה בהליך אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן..." (עמ' 395).

157.
בענייננו, ההליכים בתיק זה התארכו יתר על המידה, וכך גם היקף העבודה שנדרשה מהצדדים ומבית המשפט.

בכתב התביעה עתרו התובעים לזכותם בסכום של 120,000 ₪ לצרכי אגרה (כולל פיצויים בגין עוגמת נפש) בטענה שסך הפיצויים מגיע לכ- 145,000 ₪. מרבית הליקויים שקבע המומחה מטעם התובעים נדחו,
כאשר סכום הפיצויים בהם זכו הנתבעים עומד על כ- 29,000 ₪ בלבד.

בנוסף, עיקר הטענות בסיכומי התובעים הופנו נגד קביעות מומחה ביהמ"ש אשר דחה את פריטי הנזק השונים בחוות דעת המומחה מטעמם. רוב הטענות כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הועלו ללא כל בסיס, וכולן נדחו. בכל אחד מראשי נזק אלו התנהל דיון לגופו של עניין, המומחה מטעם ביהמ"ש נשאל לגביהם, ואף נדרש לתמחרם, ובקשר לחלקם הוגשו ראיות. הדבר דומה לדחייה של מספר תביעות גדול לאחר שנמצאו חסרות בסיס בתום דיון לגופן, וקבלה של מספר תביעות קטן.

בנסיבות העניין יש להניח, כי אם היו התובעים באים מראש בדרישה סבירה לפיצוי בסדר גודל דומה לזה שקיבלו בסופו של יום, ניתן היה להגיע להסדר בין הצדדים שיחסוך את ניהול המשפט, או לכל הפחות, הוצאות המשפט שהיו מוציאים הצדדים היו נמוכות באופן משמעותי ביותר.

לאור האמור אני קובע, כי התובעים אינם זכאים להחזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מן הנתבעת.

158.
אשר לנתבע 2, כאמור לעיל, התביעה נגדו הוגשה ללא כל בסיס בדין או בעובדות ודינה דחייה. על כן, זכאי הנתבע 2 לתשלום הוצאותיו מאת התובעים. עם זאת, מכיוון שניהול המשפט מטעמו בוצע במשותף על ידי אותו בא כוח שייצג את הנתבעת, ועיקר המחלוקות שנידונו בתביעה היו משותפות לשניהם ולא דרשו טיפול נוסף, מן הראוי לפסוק לטובתו הוצאות בשיעור מתון, כפי שיפורט בהמשך.

159.
צדדי ג' ישפו את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט, תוך התחשבות בחלקם היחסי, כפי שיפורט בהמשך.

פיקוח הנדסי

160.
המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות הדעת כי הוצאות פיקוח הנדסי יחושבו בשיעור של 10%. הנתבעים לא השיגו על כך בסיכומיהם. על כן יקבע שהנתבעת וצדדי ג' יחויבו בהוצאות פיקוח בשיעור זה באופן יחסי לסכומים שהושתו עליהם.
סיכום

161.
התביעה נגד הנתבעת מתקבלת בחלקה, והתביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

162.
בהתאם לסעיף

133 לעיל, הנתבעת תחוייב לשלם לתובעים עבור תיקון הליקויים סכום כולל של 29,003 ₪ (המורכב מ- 22,730 ₪ בתוספת פיקוח ומע"מ).
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת לא תשלם לתובעים החזר הוצאות ו/או שכ"ט עורכי דין.

163.
התובעים ישלמו לנתבע 2 הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

164.
בהתאם לסעיף 134 לעיל, אני מחייב את הצדדים השלישיים לשלם לתובעת, דמי שיפוי בגין הסכומים שעליה לפצות את התובעים, כפי שיפורט להלן (הסכומים הבאים כוללים תוספת פיקוח ומע"מ):

צד ג' 1 בסכום של
255₪.

צד ג' 2 בסכום של 7,018 ₪.

צד ג' 5 בסכום של 2,552₪.

צד ג' 6 וצד ג' 7, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום של 15,312 ₪ בגין ראש הנזק של ליקויי רטיבות, בתוספת 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש (בהתאם לסעיף 145 לעיל).

165.
בנוסף, הצדדים השלישיים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לפי החלוקה הבאה:

צד ג' 1 – נוכח הסכום בו חוייב, לא ישא בהוצאות או שכ"ט עו"ד.

צד ג' 2 – 500 ₪ בגין הוצאות משפט, ו- 1,300 ₪ עבור שכ"ט עו"ד.

צד ג' 5 – 300 ₪ בגין הוצאות משפט, ו-1,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד.

צדדי ג' 6 ו- 7 – ישלמו יחד ולחוד 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט, ו- 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

166.
כל הסכומים, שחויבו בהם הצדדים, למעט הפיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.3.11, ועד לתשלום המלא בפועל.

הסכומים בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת
יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


















א בית משפט שלום 22117-08/09 מרינה מנחימוב, וולרי מנחימוב נ' גורדי בע"מ, נתן פלד, מצנר לבניין בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 02/11/2014)