פסקי דין על גיא כץ | פסקי דין על יצחק גולן | פסקי דין על פנחס ארז טובלי ואח' | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על המשרד לביטחון פנים | פסקי דין על מדינת ישראל – משרד האוצר |

15374-06/12 סעש     10/11/2014




סעש 15374-06/12 גיא כץ, יצחק גולן, פנחס ארז טובלי ואח' נ' משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, מדינת ישראל – משרד האוצר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 15374-06-12
+
סע"ש 15482-06-12
+
סע"ש 15471-06-12

+
סע"ש 15453-06-12
+
סע"ש 15451-06-12
+
סע"ש 15427-06-12
+
סע"ש 15411-06-12
+
סע"ש 15384-06-12
+
סע"ש 15376-06-12

10 נובמבר 2014

לפני
:

כב' השופט
דורי ספיבק
– אב בית הדין
נציג ציבור מעסיקים מר אלעזר פרידמן
נציג
ציבור עובדים מר דוד נס

ה
תובעים:
1
.
גיא כץ
2
.
יצחק גולן

3
.
פנחס ארז טובלי
4
.
עמית קנון
5
.
ניסים קנטי
6
.
גבי טייאב
7
.
רוי בן שאול
8
.
מוטי שדה
9
.
יעקב תומר
10
.
אשר מנור
ע"י ב"כ עו"ד משה דנוך

-

ה
נתבעים
1. משטרת ישראל
2. המשרד לביטחון פנים

3. מדינת ישראל – משרד האוצר

ע"י ב"כ עו"ד איה דויטשר-קורנהאוזר




פסק דין


1.
התובעים הינה עשרה שוטרים המשרתים ביחידת השיטור הימי של משטרת ישראל
, שייעודה הינו מילוי תפקידי המשטרה ברצועת מימי החופים באופן כללי, ואכיפת החוקים הנוגעים לכלי שיט בפרט. המדובר ביחידה ייחודית, ששוטר המעוניין לשרת בה נדרש לעבור מסלול הכשרה ייעודי.
התובעים פנו בשנת 2,010 למדור שכר במשטרה, וטענו שהם זכאים לתוספת פעילות רמה א' וכן לתמריץ מקצועי נוסף. זאת, לאור החלטת הממשלה משנת 1979 לפיה הוצמד שכר השוטרים לשכר המשרתים בצה"ל, ולאחר שהם בדקו ומצאו לטענתם שבצה"ל מתוגמלים מרבית הימאים ברמת פעילות א'. בקשתם נדחתה. מכאן התביעה שבפני
נו, שבגידרה אנו מתבקשים ליתן סעד הצהרתי בדבר זכותם לקבל את תוספת הפעילות ואת התמריץ המקצועי. זאת, הן במבט לעבר והן במבט הצופה פני עתיד.

רקע נורמטיבי
2.
בית הדין הארצי עמד על האופן שבו נקבעים תנאי העסקתם של שוטרים בפרשת
טרר
( דב"ע מד / 59-3
טרר
נ'
מדינת ישראל
(פד"ע טז 32 (10.9.84)):

"היחסים בין המדינה לבין שוטר

הם יחסי עובד-מעביד, בכפוף להגבלות מפורשות שנקבעו בחוק, כגון ההגבלה שבסעיף
93
א שבפקודת המשטרה. מהיותם של היחסים יחסי עובד-מעביד עולה, כי היחסים הם חוזיים. במסגרת אותם יחסים חוזיים יש מהמיוחד, ולענייננו - מהמיוחד לעניין קביעת תנאי עבודה...
"התארגנות" אסורה על שוטרים. מכאן שנחסמה הדרך לקביעת תנאי עבודה בדרך

הסכם קיבוצי.... נותרת הדרך, שאותה יש לראות כחלק מהמוסכם בחוזה העבודה, שתנאי העבודה ייקבעו על-ידי המדינה כמעבידה - כמעבידה ולא כ"רשות שלטוני. לפנינו, אפוא, המבנה הבא:

היחסים הם יחסים חוזיים ובמסגרת אותם יחסים חוזיים מוסכם שאחד הצדדים יקבע תנאי שכר ואשר יקבע – יהווה חלק מהחוזה".

הפסיקה הוסיפה והדגישה (עע 1093/00
טרר
נ'
מדינת ישראל
(9.6.03)) כי:
"סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם".


מאחר שבמוקד התביעה שבפני
נו עומדת טענה בדבר זכאות התובעים לתוספת פעילות, נדון להלן בהחלטות הממשלה שנתקבלו לאורך השנים בדבר דרך קביעת תוספות הפעילות להם זכאים שוטרים המשרתים ביחידות שונות.
3.
ביום 24.1.79 החליטה הממשלה על הצמדת שכר השוטרים ואנשי השב"ס לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל (להלן:
החלטת הממשלה ש/33
). שכרם של אלה האחרונים הוצמד מכוח החלטת ממשלה אחרת לשכר עובדי המדינה. בהתאם להחלטה זו, הוקמה ועדת מעקב – שחברים בה נציגים ממשרד האוצר ומהמשרד לבטחון פנים – שתפקידה היה לעקוב אחר השינויים שחלו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד יש להחילם על השכר במשטרת ישראל
ובשב"ס (להלן:
ועדת המעקב
). ועדת המעקב עשתה במהלך השנים שימוש ב"טבלת שקילה" הנהוגה בצה"ל לצורך קביעת רמת תוספת הפעילות שלה זכאים שוטרי כל יחידה משטרתית, תוך מציאת קבוצת ההשוואה הרלוונטית בצה"ל. להשלמת התמונה נציין כי בנוסף לוועדת המעקב, פעלה לאורך השנים גם ועדת בינמשרדית, שתפקידה היתה לבחון פניות של יחידות משטרתיות לקבלת תוספת כזו או אחרת, במקרים שבהם לא הייתה קיימת עילה למתן התוספת מכוח החלטה הממשלה האמורה. כך לדוגמא, כשהתעוררה בעיה ממשית בגיוס כח אדם ליחידה שהשירות בה קשה, או במקצוע מסוים, נבחן הנושא ובמקרים מסוימים ניתן מענה בדמות תוספת שכר אף בהעדר עילה לכך מכוח החלטה ש/33.

4.
ביום 21.6.12 התקבלה החלטה ממשלה חדשה, שלמעשה ביטלה את החלטת הממשלה הקודמת בעניין הצמדת שכר השוטרים לשכרם של משרתי הקבע (להלן:
החלטת הממשלה 4800
). בהחלטה החדשה ניתן אישור לסיכום בינמשרדי שנחתם בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים
ביום 4.4.12, שבו נקבע בין היתר כך:
"הואיל ועד למועד חתימת סיכום זה נקבעה רמת הפעילות לשוטרי משטרת ישראל
בזיקה לרמת הפעילות שנקבע למשרתי הקבע בצה"ל, ובהתאם להחלטות ועדת המעקב הידועה בשם ש/33 ולסיכומים בין משרדיים עיתיים בין הצדדים לסיכום זה;

והואיל ונמצא כי החלת טבלת השקילה הנהוגה בצה"ל בחצרי המשטרה אינה ישימה דיה לאור המבנה, הייעוד ותורת ההפעלה השונים של המשטרה מחד גיסא ושל צה"ל מאידך גיסא;

והואיל ובמסגרת מיסוד טבלת השקילה שמו הצדדים לנגד עיניהם למטרה, כי הטבלה תשקף את מדרג רמות הפעילות בארגון, בשים לב לחלוקת התפקידים לתפקידי ליבה, תפקידים תומכי ליבה ותפקידי מנהלה;

הגיעו הצדדים לסיכום הבא:
1.
החל מיום 1.5.12, תיווסף לתוספות בגין רמות הפעילות הנוהגות כעת במשטרה רמת פעילות חדשה, בשם "שיטור+". התוספת מכוח רמת פעילות חדשה זו תחושב לפי 80% מהפער שבין רמת פעילות ג' ("שיטור ישן" לבין רמת פעילות ב'...

2.
החל מהמועד המצויין לעיל (1.5.12) ואילך... ייקבעו רמות הפעילות במשטרה בהתאם ל"טבלת השקילה משטרה) המצורפת לסיכום זה...

3.
טבלת השקילה-משטרה, על המדדים והניקוד הקבועים בה, תהא ייחודית למשטרה... "

המחלוקת שבפני
נו ומהלך ההתדיינות

5.
כתב התביעה שבפני
נו הוגש ביום 10.6.12, דהיינו כעשרה ימים קודם שהתקבלה החלטת הממשלה 4800, שכאמור ביטלה למעשה את החלטת הממשלה ש/33, בכל הנוגע למתן תוספות פעילות ליחידות משטרה שונות על פי עקרון ההצמדה של שכר השוטרים לשכר חיילי צה"ל ועל יסוד הזקקות ל"טבלת השקילה" הצה"לית.
טענות התובעים בכתב תביעה זה, רובן ככולן, מתבססות על החלטה ש/33. בתמצית, התובעים טענו שבצה"ל מתוגמלים מרבית הימאים בתוספת רמת פעילות א', ועל כן אף הם זכאית לתוספת זו. ברם, לטענת המדינה, במהלך השנים נבדקה רמת הפעילות של ימאים בצה"ל, לעומת רמת הפעילות של הימאים במשטרה – אלה מהם המשרתים על כלי לחימה, ואלה המשרתים על כלי שיט אחרים – אף תוך הזקקות לטבלת השקילה הצה"לית, ונמצא שאין בסיס לטענות שוטרי היחידה הימית בדבר זכותם לתוספת זו.
התובעים הדגישו בכתב תביעתם שלשיטתם אין בסיס לטענתה זו של המדינה. הם טענו שבידם להוכיח עובדתית שהסיכון אליו הם נחשפים הינו רב ורמת פעילותם גבוהה, וברת השוואה לפעילות לוחמי צה"ל המשרתים על כלי שיט ימיים. משכך, הם טענו שהחלטת המדינה לוקה בהפליה, חוסר סבירות קיצוני ושרירות, ועתרו כאמור לכך שבית דין זה ייתן סעד הצהרתי בדבר זכותם לקבלת התוספות המבוקשות. להשלמת התמונה נציין שהתובעים אף הלינו על אופן ביצוע תהליכי הבדיקה וההשוואה על ידי המדינה, ובין היתר טענו שלא שותפו בתהליך שוטרי השיטור הימי, והדגישו שהדירוג השגוי לשיטתם של יחידתם הינו תוצאה של אותו הליך לקוי.

6.
את כתב ההגנה פתחה המדינה בכך שעל פי הסיכום הבינמשרדי מיום 4.4.14, שקיבל תוקף של בהחלטת הממשלה 4800 אותה הצגנו קודם לכן, נקבעה לשוטרי השיטור הימי נורמת שכר חדשה, לפיה מקבלים כל התובעים החל ממאי 2012 תוספת פעילות שיטור חדשה, המהווה 80% מהפער הכספי בין תוספת פעילות רמה ג' – הזהה בגובהה לתוספת פעילות שיטור – לבין תוספת פעילות ב'. המדינה הדגישה שהחלטת הממשלה החדשה הינה תוצר של עבודת מטה שנמשכה לאורך שנים, עבודה שבסופה נקבעה טבלת שקילה משטרתית המהווה חלק בלתי נפרד מההחלטה. על פיה ברור, שהתובעים אינם זכאים לתוספת פעילות שמעבר לזו אותה קיבלו עם כניסתה לתוקף במאי 2012. אשר לתקופה שקדמה לכך, הדגישה המדינה שאין כל יסוד לנסיונם של התובעים להתבסס בתביעתם על הצעת לטבלת שקילה משטרתית משנת 2008, שהינה אך אחת מני הצעות רבות שהוצגו במסגרת עבודת המטה שקדמה להחלטת הממשלה 4800. בהמשך לכך, הסבירה המדינה את עמדתה לפיה לא נפל כל פגם באופן טיפולה בפני
ות התובעים בכלל, ובעניין רמת הפעילות שנקבעה ליחידתם בפרט. על כן, היא ביקשה את דחיית התביעה במלואה.

7.
ביום 13.6.13 התקיים קדם משפט בפני
כב' הנשיאה
אפרת לקסר
. במהלך הדיון ציינה ב"כ המדינה שלשיטתה על התובעים לתקן את כתב תביעתם, שכן אין הוא מתייחס כלל ל
החלטת הממשלה 4800
, שכאמור נתקבלה כעשרה ימים
לאחר
הגשתו. ב"כ התובעים הבהיר מיד שהוא מבקש לתקוף גם את
החלטת הממשלה 4800
, ומשכך הוא ביקש בו במקום את תיקון כתב התביעה בעל-פה על דרך הוספה לכתב התביעה של סעיף אחד בלבד, בנוסח הבא:

"היות והחלטת הממשלה והחלטת הוועדה הבין משרדית מחודש מאי 2012 לא עמדה מול עיני התובעים בעת הגשת התביעה, הרי שהתובעים יבקשו לטעון כנגד החלטה זו לרבות טבלת השקילות המצורפת לה (נספח 1) לעניין זה שאין התייחסות לאפיונים המיוחדים של השוטרים הימיים, בעוד שיש יחידות אחרות שכן אפיינו אותם באפיונים מיוחדים".

בהמשך לכך הבהירה ב"כ המדינה לפרוטוקול, שלאחר שעיינה בנוסח כתב התביעה, לרבות התיקון, היא אינה מוצאת עילת תביעה חדשה המצדיקה הגשת כתב תביעה מתוקן. היא הוסיפה והדגישה שתעמוד בהמשך ההליך על כך שהתובעים ייצמדו לעילות התביעה כפי שהן מופיעות בכתב התביעה המתוקן, וככל שלא יעשו כן, היא תתנגד להרחבת חזית ותטען להרחבת חזית. בתום הדיון תוקן כתב התביעה כמבוקש.
8.
בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות. בדיון הראשון העידו מטעם התובעים סגן ניצב יובל קרתא, מפקח היחידה לשיטור ימי, ורב פקד רענן סטולוביצקי, קצין ההדרכה ומפקד בית הספר של השיטור הימי. בדיון השני נחקרו התובעים על תצהיריהם, ולאחר מכן נחקרו המצהירים מטעם המדינה: סגן ניצב מיכל שור אדלר, ראש מדור תנאי שכר במשטרה; סגן ניצב שמעון בן לולו, ראש מחלקת סיור ורב פקד עמי שגר, מפקח הגזרה הצפונית במעברי עוטף ירושלים. בתום דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
9.
נקדים ונאמר כבר עתה שלאחר בחינת מלוא חומר הראיות, עדויות הצדדים וטיעוניהם המשפטיים, הגענו לכלל מסקנה שעם כל הכבוד וההערכה שאנו רוחשים לתפקידם של התובעים, אין הם זכאים לדעתנו לסעדים המבוקשים על ידם. את ההסבר כיצד הגענו למסקנה זו נחלק לשניים: ראשית נסביר מדוע אין בסיס להתערבותנו בכל הנוגע לתוספות שקיבלו התובעים במועדים שבהם עמדה החלטת הממשלה ש/33 בתוקף, דהיינו עד 1.5.12, החלטה שלפיה הבסיס למתן תוספות פעילות היה טבלת השקילה הצה"לית. בהמשך לכך נתייחס לטענות הנוגעות לתוספות שקיבלו לאחר ה- 1.5.12, תוספות שהבסיס הנורמטיבי להן החלטת הממשלה 4800, אותה החלטה שאישרה את הסיכום הבין משרדי החדש אודותיו הרחבנו מוקדם יותר, שעל פי נקבעה טבלת שקילה חדשה וייחודית למשטרה.
העדר עילה להתערבות בתוספות שקיבלו התובעים עד ליום 1.5.12
10.
כאמור מעלה, עד ליום 1.5.12, ועל יסוד החלטת הממשלה ש/33, תוספות הפעילות לשוטרים שיקפו את מאפייני העיסוק של כל יחידה, כמו גם את הימצאותה באזור גיאוגרפי מסוכן ופרמטרים נוספים, והכל תוך היזקקות לטבלת השקילה הצה"לית כבסיס להשוואה. לאחר שבחנו את מכלול טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין כל בסיס להתערבות בית דין זה בהחלטה שלא ליתן לתובעים תוספת פעילות רמה א' וכן לבקשתם ליתן להם תמריץ מקצועי נוסף על זה שכבר ניתן לחלק מהם. להלן נפרט את נימוקינו לכך:
ראשית
מעיון בכתב התביעה עולה בבירור שנדבך מרכזי בטיעוני התובעים בפני
נו הינו הצעה לטבלת שקילה משטרתית מיום 25.6.08 (נספח א' לכתב התביעה, וכן ראו בסעיף 13 לכתב התביעה). לשיטת התובעים, על פי הצעה זו "ניתן בוודאות לקבוע כי התובעים זכאים לתוספת פעילות רמה א'". ברם, אף אליבא דתובעים עצמם, מדובר בהצעה בלבד, שלא התקבלה בסופו של יום. משכך, אין כל יסוד לטענות התובעים לפיה קמה להם זכות כזו או אחרת כתוצאה מעצם העלאתה על הכתב של הצעה זו;
שנית
התובעים טענו בסעיף 17 לכתב התביעה, שמאחר שצה"ל מתגמל בתוספת פעילות רמה א' את כל חיילי הקבע שלו המשרתים בחיל הים ועוסקים בביטחון, לרבות כאלה העוסקים בתפקידים טכניים מובהקים כגון אנשי צוות גוררות או אנשי אבטחת נמלים, הרי שנוכח החלטת ממשלה ש/33 בדבר הצמדת תוספות הפעילות של שוטרים לתוספות הפעילות הצה"ליות, ובהתאם לטבלת השקילה הצה"לית, זכאים אף הם לתוספת פעילות רמה א'. ברם, המדינה הוכיחה שההשוואה אותה ביקשו התובעים לערוך אינה תומכת בתביעתם, ודאי לא באופן מלא. זאת, מאחר שהוכח, לדוגמא, שרמת הפעילות ביחידת הגוררות בחיל הים הינה ג' בלבד, אלא אם כמות שעות ההפלגה או מספר הלינות השבועי בבסיס מאפשר ניקוד גבוה יותר (ראו תעודת עובד ציבור רס"ן ורניק, מ/5 למסמכי המדינה, שלא נסתרה);
שלישית
אשר לטענות התובעים בסיכומיהם לפיה המשרתים ביחידת סנפיר של חיל-הים מקבלים תוספת פעילות שאינה ניתנת להם, על אף שלטענתם השירות ביחידת השיטור הימי קשה ומסוכן יותר מהשירות ביחידת סנפיר – אנו מקבלים את טענת המדינה בסעיף 39 לסיכומיה לפיה מאחר שיחידת סנפיר כלל לא הוזכרה בכתב התביעה, הרי שלא ניתנה למדינה ההזדמנות להתגונן מפני הטענה שההשוואה ליחידה הזו דווקא מקימה לתובעים את הזכות לתוספות המבוקשות על ידם. מעבר לנדרש נעיר שהתובעים לא הביאו ולו ראשית ראיה לרמת הפעילות המשולמת ביחידת סנפיר, וממילא גם לא הביאו ולו תחילת הוכחה לקיומה של עילה להתערבות על בסיס ההשוואה הספציפית ליחידה זו;
רביעית
אין מחלוקת על כך שעד ליום 1.5.12 מוקמו התובעים במדרג השכר המשטרתי ברמת פעילות זהה לזו של שוטרי הסיור. התובעים ניסו בכל דרך לשכנע אותנו שהם חשופים לסיכונים רבים ומוגברים משל שוטרי סיור, ולפיכך יש מקום לזכותם בתוספת גבוהה יותר, אך אנו לא השתכנענו שבהכרח כך. על פי הראיות והעדויות שהוצגו לנו, בניגוד לשוטרי סיור, ימאי המשטרה אינם באים במגע אינטנסיבי עם אוכלוסייה קשה. לעומתם,
על כן, אף כי אין מחלוקת שמבחינות מסוימות עבודת השוטרים בים אכן קשה ומסוכנת מזו של שוטרי הסיור שביבשה, הרי שבמבחינות אחרות ההיפך הוא הנכון (ראו הדוגמאות המופיעות בסעיף 45 לסיכומי המדינה). מכל מקום, על פי עקרונות יסוד של המשפט המנהלי, השאלה המשפטית עליה עלינו להשיב איננה האם לדעתנו ההשוואה לשוטרי הסיור הינה סבירה, אם לאו. איננו נדרשים אף להביע את עמדתנו בשאלת ההגיון והסבירות
בעמדתו של מפקד היחידה, שהעיד בפני
נו שלהבנתו "אין ספק" ששוטריו צריכים לקבל תוספות שמעבר לשוטרי סיור "כמו באוויר, בחבלה ובים" (עמ' 18 ש' 17). כל שאנו נדרשים לו הוא לשאול את עצמנו האם מצאנו
חוסר סבירות

קיצוני
בהחלטת הגורמים המוסמכים לפיה הבסיס הנכון להשוואה הינו שוטרי הסיור. התשובה שלנו היא ברורה וחדה – לא מצאנו;
חמישית
רבים מהתובעים שהעידו בפני
נו שרתו בעבר ביחידות שהשירות בהן מזכה ברמת פעילות גבוהה יותר מזו הניתנת במשטרה הימית, ובין היתר בתפקידים שמעבר לקו הירוק ובמקומות אחרים שבהם קיימת רמת סיכון ממשית וגבוהה כתוצאה מחיכוך עם האוכלוסייה, כמו למשל במחסום ארז. למרות שאותם תובעים ידעו ששכרם יפחת, הם העדיפו, ושיקוליהם עימם, לעבור לשרת ביחידה השיטור הימי. חלק מהם אף העידו שביקשו לעבור ליחידה זו עקב שחיקה בתפקידים אחרים, הצורך במנוחה ופנאי להשקיע בחיי משפחה, וגם כמובן אהבתם לים (ראו: עמ' 43 ש' 14; עמ' 51 ש' 13; עמ' 57 ש' 13; עמ' 62 ש' 14). נוכח כל האמור, אין זה מפתיע כי אין כיום תקנים לא מאויישים ביחידת השיטור הימי, וזאת להבדיל ממחסור מסויים בכח אדם ביחידות תובעניות יותר במשטרה, אלה המזכות ברמת פעילות גבוהה יותר (עמ' 69 ש' 13). אף מטעם זה, ונוכח העובדה שמפקדי המשטרה, לרבות גורמי האג"מ, דירגו פעם אחר פעם את ימאי המשטרה בדירוג נמוך יותר משוטרי הסיור, שהם המקצוע המרכזי במשטרה (עמ' 75 ש' 22), לא מצאנו בסיס להתערבותנו;
שישית
כמה מהתובעים התייחסו לסוגיית החשיפה הגבוהה לשמש כפרמטר לרמת פעילות. המדינה טענה, בצדק, שקריטריון שכזה אינו בנמצא במסמכים המחייבים. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו שהם נחשפים לשמש יותר מסיירים יבשתיים;
ושביעית
אשר לסוגיית התמריץ – בקשר אליו הוכח שמרבית התובעים מקבלים ממילא תמריץ בגובה 15% עד 20% בגין השכלה או תמריץ שנגרר משירותם הקודם. בנוסף, אין מחלוקת שימאי המשטרה כולם זכאים לתמריץ בשיעור 8% בגין תפקידם, אלא אם השכלתם מאפשרת תמריץ בגובה 20%, שאכן משולם לחלק מהתובעים. בנוסף, 15% מתקני השיטור הימי – המוגדרים ימאי משטרה בכיר ביחידה – זכאים לתמריץ בשיעור 15%. משכך, ומשלא מצאנו מכוח איזו השוואה טוענים התובעים לזכותם לתמריץ גבוה יותר מזה אותו הם מקבלים, ומשכפי שקבענו קודם לכן הם לא הוכיחו את שיש בסיס להשוות את תפקידם לתפקיד אותו ממלאות יחידות צה"ליות אחרות המזכות בתמריץ הגבוה מ- 8%, גם דין רכיב תביעתם זה להידחות.

העדר עילה להתערבות בתוספות שקיבלו התובעים החל מיום 1.5.12
11.
נחזור ונזכיר שהחל מיום 1.5.12 זכות התובעים לתוספות פעילות הינה מכוח החלטת הממשלה 5800, ולא מכוח החלטת הממשלה מ/33. על פי ההחלטה החדשה, הבסיס לקביעת רמות פעילות במשטרה הינו טבלת שקילה משטרתית, חדשה וייחודית. בכך נותק קשר ההצמדה שהיה בין יחידות המשטרה ויחידות צה"ל בכל הנוגע לקביעת רמות תוספות הפעילות.

12.
לאחר בחינת טענות הצדדים, השתכנענו שאין מקום ליתן לתובעים סעד כלשהו אף בקשר לתוספות שהם מקבלים מאז יום 1.5.12, וזאת מהנימוקים הבאים:
ראשית
אנו מקבלים את טענת הסף של המדינה, לפיה כתב התביעה – אף לאחר תיקונו במהלך קדם המשפט כפי שתיארנו מעלה – אינו יכול להוות בסיס לתקיפה החלטת הממשלה 5800. המדינה התריעה, כבר בכתב ההגנה ובהמשך בקדם המשפט ולכל אורך ההליך, כי היא מתנגדת לכל הרחבת חזית, וכי ככל שמבקשים התובעים לתקוף את החלטת הממשלה – שהתקבלה לאחר הגשת התביעה – עליהם לתקן באופן מהותי את תביעתם, ולפרוש בו מחדש את עילות תביעתם. התובעים – שאין מחלוקת שעל פי ההחלטה החדשה הם מקבלים תוספת פעילות חדשה בשם "שיטור חדש" שלא קיבלו קודם לכן משלא עשו כן – כלל לא התייחסו בכתב התביעה למשמעותה של התוספת הזו ולאופן שבו ההחלטה לתת להם אותה משליכה על טענותיהם ועל הסעדים המבוקשים על ידם. כמו כן, הם כלל לא הבהירו מהו הבסיס הנורמטיבי לטענותיהם בדבר המשך הפלייתם לעומת המשרתים בחיל-ים. זאת, שעה שלכאורה על פי החלטה החדשה, ובכוונת מכוון, בוטלה ההצמדה בין שכר שוטרים לשכר חיילים צה"ל בכל הקשור לקביעת תוספות הפעילות המגיעות. משכך, אנו מקבלים את טענות המדינה שתקיפת ההסדר שנקבע בהחלטת החדשה, ובכלל זה תקיפת טבלת השקילה המשטרתית החדשה המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, כפי שנעשתה על ידי התובעים בתצהיריהם, בחקירות הנגדיות ובסיכומיהם, מהווה הרחבת חזית משכך, איננו צריכים להתייחס לה. לכאורה, די בכך כדי להביא לדחיית טענות הצדדים המתייחסות לתוספות אותן הן מקבלים מאז 1.5.14;
שנית
עם זאת, אף לגופה של המחלוקת, דין התביעה להידחות ככל שהיא תוקפת את ההסדר החדש. המדינה הבהירה לנו והוכיחה לנו שההסדר החדש, לרבות טבלת השקילה המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, מבטא סדרי עדיפויות ייחודיים ועדכניים של המשטרה ויש בו משום קיבוע של קריטריונים חדשים וברורים לקביעת רמות פעילות שוטרים. קריטריונים אלה התקבלו לאחר עבודת מטה ארוכה, מורכבת ומסודרת. האם יש מקום שניכנס אנו בנעלי הגורמים המוסמכים, נמיר את שיקול דעתם בשיקול דעתנו, ונקבע אנו שהתובעים זכאים לתוספת פעילות שלה לא זכו על פי ההחלטה החדשה? ודאי שלא. לפני מספר שנים הוגשה לבג"ץ עתירה שבה ביקשו מספר מפעילי מערכות חימוש מוטסות להכיר בהם כ"צוות אוויר מוטס" ולזכותם בהטבות הכספיות הנגזרות מכך. בפסק הדין שבו נדחתה העתירה ((בג"ץ 9628/03
רס"ב אבי צרפתי
נ'
ראש אכ"א – האלוף גיל רגב
(7.3.06) נקבעה ההלכה הבאה, שנקבעה אמנם ביחס למשרתים בצה"ל, אך היא ישימה וחלה לדעתנו אף באשר למשרתים במשטרה:
"נקודת המוצא היא כי מדיניות הצבא בכל הנוגע למערכת היחסים בינו לבין החייל בשירות קבע אינה חסינה מביקורת שיפוטית, והיא נבחנת על-פי אמות מידה מקובלות המנחות את הפיקוח השיפוטי על מעשי הרשות הציבורית. במסגרת פיקוח זה נבחן האם הצבא פועל בגדרי סמכותו, האם הוא עומד בקני המידה של הגינות ותום-לב המתחייבים מרשות ציבורית בביצוע תפקידה, והאם החלטותיו חורגות מגדר הסבירות או מונחות משיקולי שרירות וטעמים בלתי עניינים.

עם זאת, מידת הריסון הננקטת, דרך כלל, בביקורת שיפוטית על מעשי המינהל, חלה ביתר שאת לגבי מדיניות הצבא ביחסיו עם חייליו. כבר נאמר לא אחת כי הצבא מהווה מסגרת מיוחדת, עליה מוטלת המשימה הכבדה ביותר מאלה המוטלות על המערכות הציבוריות – להגן על חיי האזרחים ועל בטחון המדינה. במסגרת החובה לעמוד במטלה זו, נתון לצבא שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע לארגון המערכים המקצועיים בשירותיו וסיווגם לקטגוריות שונות, וקביעת מעמדם לצורך תכליות כאלה ואחרות.

ארגון המערך המקצועי וסיווגו הוא אחד האמצעים החשובים הנתונים בידי צה"ל להבטיח את יכולתו לעמוד כראוי במשימות המוטלות עליו, והוא מצריך ראייה מקצועית רחבת היקף, בד בבד עם בקיאות פרטנית לגבי אופיים הפרטיקולרי של המערכות המקצועיות השונות ותרומתן היחסית לביצוע משימות הצבא. במסגרת קביעת המדיניות הנוגעת למערכים המקצועיים בצבא נשקלים, בין היתר, שיקולים של הקצאת כח אדם, תקציבים, הכשרה וקידום מקצועי, קביעת משקלם היחסי של המערכים השונים על פי נחיצותם וחשיבותם, וכיוצא באלה.

מושכלות ראשונים הם כי בית-משפט זה לא יתערב, דרך כלל, במדיניות הצבא בנושאים אלה, אלא במקרים קיצוניים של סטייה מכללי מינהל תקין, פגיעה באמות מידה של המשפט הציבורי, ובכללם, פגיעה בזכויות אדם. המיוחדות של המערך הצבאי, והמקצועיות הנדרשת בקביעת מדיניותו להגשמת תכליותיו, מדגישים את הריסון המתבקש בהחלת הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל הצבאי. וכך, הביקורת השיפוטית על מדיניות הצבא בהקצאת כח אדם לתפקידים שונים וקביעת מעמדם וזכויותיהם של מערכים מקצועיים שונים היא צרה ביותר".

הנה כי כן. אמת המידה להתערבות בית דין זה הינה צרה ביותר. רק במקרים קיצוניים וחריגים שבחריגים יתערב בית הדין במדיניות המשטרה בנוגע למתן תוספות פעילות (וראו גם: עע 174/03
סגן ניצב שפיק סעיד
נ'
משטרת ישראל

(29.5.05)). דומה שאף התובעים – המשוכנעים לחלוטין שהיה צריכה להתקבל החלטה אחרת, ואף גייסו את חלק ממפקדיהם לשכנע אותנו שנכון היה שתתקבל החלטה אחרת – אינם טוענים לפגם חמור שכזה. משכך, דין תביעתם להידחות אף לגופה.
להשלמת התמונה נציין שלא נעלמה מאיתנו עתירתם החלופית של התובעים – שהובאה רק במסגרת סיכומיהם – לפיה נורה על קיום בדיקה נוספת של עניינם בפני
הגורמים המוסמכים או מי מהם. למען הסר ספק, כל הנימוקים אותם פרטנו עד כה מצדיקים אף את אי מתן סעד זה.

סוף דבר
13.
התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש ערעור בפני
בית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 45 ימים למן מועד קבלתו.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, (
10 נובמבר 2014)
, בהעדר הצדדים.








נ.צ. מר דוד נס,
עובדים

דורי ספיבק
, שופט
אב"ד

נ.צ. מר אלעזר פרידמן,
מעסיקים







סעש בית דין אזורי לעבודה 15374-06/12 גיא כץ, יצחק גולן, פנחס ארז טובלי ואח' נ' משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, מדינת ישראל – משרד האוצר (פורסם ב-ֽ 10/11/2014)