פסקי דין על רבקה מזוז | פסקי דין על מועצה מקומית חצור | פסקי דין על יצחק פרץ | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך | פסקי דין על גסטטנר (ישראל) |

6595/96 א     19/01/2005




א 6595/96 רבקה מזוז נ' מועצה מקומית חצור, יצחק פרץ, מדינת ישראל - משרד החינוך, גסטטנר (ישראל) בע"מ




1
בתי המשפט

א 006595/96
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: א 006595/96

19/01/2005
תאריך:
כב' השופטת אריקה פריאל

בפני
:
רבקה מזוז

בעניין:
תובעת
שפרלניג

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. מועצה מקומית חצור

2. יצחק פרץ

3. מדינת ישראל - משרד החינוך

4. גסטטנר (ישראל) בע"מ
נתבעים
1 - 2. הוד

3. פמ"ח

4. זפט
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
כללי
1. התובעת ילידת 1951, מורה במקצועה. ביום 10.1.93 במהלך עבודתה בבית הספר הממלכתי "שבט סופר" בחצור הגלילית (להלן: בית הספר) חדר לתוך עינה השמאלית חומר, אשר נועד לניקוי מכונת השכפול, וגרם לה נזק. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

2. תובענה זו הוגשה בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה ובה נתבעו המועצה המקומית (להלן: המועצה), שהיתה מעבידתם שלה ושל אחראי התחזוקה של בית הספר, הנתבע אף הוא (להלן: אב הבית); המדינה, כמי שאחראית לספק לבית הספר חומרי עבודה וחבה חובה להדריך את המורים בדבר דרך השימוש בהם וספק החומר לניקוי מכונת השכפול (להלן: גסטטנר).

בעלי הדין חלוקים הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה, הן בשאלת האחריות להתרחשותה והן בשאלת הנזק.

העובדות הרלוונטיות בשאלת האחריות
3. במועד הרלוונטי לתובענה עבדה התובעת בבית הספר כמורה ומחנכת. בסמוך לפני התאונה נתבקשה על ידי מנהל בית הספר להכין מרכז למידה בנושא כיבוד הורים. לאחר עבודת תכנון החלה התובעת יחד עם המורה כרמלה סרוסי בהכנת פלקטים. העבודה נעשתה על משטחי "פוליגל" בהם כתבה בעזרת עט פתיליון (המכונה בפי העם "לורד") אשר אינו נמחק במים אלא בחומרים ממיסים ביניהם ethanol המוכר בשם כוהל אתילי, אלכוהול או ספירט.

4. מרכז הלמידה הוכן בחדר המורים. בסמוך לו מצויים חדר מנהל בית הספר והמחסן, שהוא "ממלכתו" של אב הבית בו מאוחסנים חומרי עבודה שונים. בין היתר החזיק אב הבית במחסן מכל בנפח 4 ליטר ואשר נסגר בעזרת פקק מתברג. לפי התווית הכיל "ספירט לשכפול" שהוא כוהל מפוגל (קרי, כוהל אתילי המכיל חומר רעיל במינון נמוך למניעת שימושו בהכנת משקאות חריפים) וסופק על ידי גסטטנר. הספירט לשכפול שימש בעבר הרחוק חומר לניקוי מכונת שכפול שהוחזקה בבית הספר טרם הכנסת אמצעי העתקה משוכללים יותר.

5. ביום 10.1.93 לאחר השלמת מרכז הלמידה פנתה התובעת למנהל בית הספר על מנת לקבל את הערותיו ואת אישורו. האחרון היה בדעה כי אחת הכותרות אינה מתאימה ובקש למחקה. התובעת פנתה אפוא לאב הבית באמצעות אחד מתלמידיה ובקשה לקבל ספירט למחיקה. אין חולק כי כבר בעבר השתמשו בספירט למחיקת כתוביות שנכתבו בעט "לורד" אלא שבפעמים קודמות סיפק אב הבית צלוחית עליה הניח צמר גפן ספוג כוהל או מחק בעצמו את הכיתובית ואילו הפעם מסר מכל בעל קבולת של ארבע ליטר מלא כמעט לגמרי.

מנהל בית הספר ידע על השימוש שנעשה בספירט לשכפול ולדבריו ידע על תכונתו עוד משירותו הצבאי.

6. לא הוברר די הצורך האם התובעת ניגשה אישית למחסן או שאב הבית הביא לה את המכל לחדר המורים. אין לשאלה זו חשיבות מיוחדת, שהרי התובעת נפגעה בתאונה אשר אירעה שעה שהיא שהתה בחדר המורים והמכל בידיה.

7. לגרסתה החזיקה את המכל בידיה וסובבה את הפקק על מנת לפתחו כאשר לפתע התפרץ החומר שהיה בתוכו, ניתז על פלג גופה העליון ועל פניה וחדר לתוך עינה השמאלית. בסיוע אחת המורות שטפה במשך כמחצית השעה את פניה ואת עינה השמאלית במים זורמים מברז שהיה מותקן בתוך חדר המורים. למחרת היום, ומשלא חלפו הכאבים והצריבה בעינה פנתה לחדר המיון של בית החולים זיו בצפת, שם קבלה טיפול רפואי.

החומר במכל
8. חומר השכפול בו עסקינן הכיל כוהל אתילי לו הוספו ברוצין (brucine) ובוטנול (butanol) בכמות מזערית כחומר פיגול. המומחה מטעם התובעת אשר אסבן, מומחה לבטיחות, חיווה את דעתו כי החומר הותז על פניה כתוצאה מ"תגובה איטית של החומר שנגרמה כתוצאה ממגע עם שאריות חומר אחר (שהיה בשימוש קודם) ושיצרה גז" או עקב "התפרקות התוסף "בוריצין" (בטמפרטורות נמוכות) שיצרה תחמוצות גזיות".

9. חוות דעתו התבררה כבלתי מבוססת. בניגוד לאמור בחוות הדעת אין יסוד להנחה כי המכל שימש לאחסון חומר אחר מלבד ספירט לשכפול (התעלמתי משינוי חזית אפשרי שכן בכתב התביעה נטען כי המכל הכיל ספירט). כמו-כן, ההנחה לפיה יכול היה להווצר לחץ העולה על הלחץ האטמוספרי אשר היה גורם להתפרצות החומר אינה עומדת במבחן הנסיבות. המדובר במכל מפלסטיק הנסגר באמצעות פקק מתברג שכבר נפתח בעבר, כך שגם אם נניח שמלכתחילה היה אטום הרי בעת שהתובעת קבלה אותו לידיה כבר נפגמה אטימותו.

10. זאת ועוד, אפשרות צבירת הכוהל האתילי או הברוצין כגז אינה אפשרית בנסיבות, שכן נקודת הרתיחה של כוהל אתילי הנה 78 מעלות צלסיוס ואילו נקודת הרתיחה של ברוצין הנה 178 מעלות צלסיוס (זאת בניגוד לכתוב בחוות דעת המומחה מטעם התובעת). לפי עדות אב הבית המכל אוחסן במחסן מאוורר. גם אם נניח ששררה בו טמפרטורה גבוהה, ואין עדות כזו, אין חולק כי המכל לא נחשף לטמפרטורות כגון אלו.

11. לכן אין יסוד לקביעת מומחה התובעת, כי תנאי אחסון בלתי נאותים בטמפרטורה העולה על 50 מעלות צלסיוס יכלו לגרום לתסיסת החומר ולהתפרצותו כפי שאירע לטענתו במקרה דנן. כאמור, גם בהנחה שתנאי האחסון במחסן היו בלתי נאותים משום ששרר בו חום גבוה, בשום מקרה לא נחשף המכל לטמפרטורת הרתיחה של כוהל, לא כל שכן של ברוצין.

12. אני קובעת אפוא כי המכל הכיל כוהל אתילי מפוגל וכי על מנת שמרכיביו ישנו את צורת הצבירה, מנוזל לגז, נדרשה טמפרטורה המגיעה לכדי 78 מעלות צלסיוס לכל הפחות וכי המכל לא נחשף לטמפרטורה זו או קרובה לה. בכל מקרה, בהיות המכל בלתי אטום הרי שלא התאפשרה הצטברות גזים בתוכו בגינם ייווצר לחץ העולה על הלחץ האטמוספרי. מכאן, שהתרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי התובעת בלתי אפשרית.
נסיבות קרות התאונה
13. משנדחתה גרסת התובעת ביחס לנסיבות אירוע התאונה יש להכריע בשאלה האם דחיית התובענה תהא בלתי נמנעת. התשובה לכך שלילית. לפי עדויות התובעת והמורה כרמלה סרוסי אירעה התאונה שעה שהתובעת פתחה את המכל. אז ניתז על פניה החומר שהיה בתוכו. נכון כי בדיווח התובעת למוסד לביטוח לאומי (ראה נספח לתצהיר ת/2) מסרה כי התאונה אירעה שעה שעסקה במחיקת כיתוב ולא בזמן פתיחת המכל ברם סתירה זו הנה לכאורה בלבד, שהרי פתיחת המכל מהווה חלק מתהליך המחיקה. מה גם, שתביעתו למוסד לביטוח לאומי נדרש הנפגע לפרט את נסיבות התאונה באופן תמציתי והזכות לקבלת תגמולים אינה מושפעת מהאופן בו אירעה התאונה אלא מהשאלה האם המדובר בתאונת עבודה במובן חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995

14. זאת ועוד, אופי הפגיעה - חדירת חומר מזיק לעינה של התובעת - מתיישב עם גרסתה כי החומר הותז מתוך המכל. גם העובדה שמנהל בית הספר הוזעק לחדר המורים שם שמע כי התובעת נפגעה בעת פתיחת המכל תומכת באמיתות גרסתה (עמ' 98 ש' 9).

15. מכאן, שהתובעת נפגעה כאשר הותז חומר מתוך המכל בעת שעסקה בפתיחתו. לא הובהר מה גרם להתזת החומר. יתכן כי הסיבה נעוצה בטלטול המכל לאחר פתיחתו או לחיצתו (גוף המכל עשוי חומר גמיש) תוך כדי פתיחת הפקק. היות שהמכל היה גדוש נוזל לא מן הנמנע כי פעולות כגון אלו המצוינות לעיל גרמו לשחרור הנוזל ולהתזו כלפי גוף התובעת.

16. העובדה שהתובעת העידה כי הנוזל התפרץ "כמו הר געש" אינה מעידה על אי-אמירת אמת או על הגזמה מצדה. יש לזכור כי כל האירוע התרחש תוך זמן קצר ביותר וכתוצאה ממנו חדר נוזל לתוך עינה, מכאן שהנוזל התפרץ כלפי מעלה. הדימוי בו השתמשה אינו רחוק אפוא מהמציאות גם אם ההסבר המדעי שניתן לו היה שגוי.

אחריות המעביד
17. חובת המעביד לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח, לרבות חומרי עבודה מתאימים. לטענת התובעת התרשל המעביד בכך שסיפק לה מכשיר כתיבה (לורד) שלא ניתן למחוק את הכתוב בו אלא בעזרת חומר ממיס מזיק. משנזקקה לחומר זה, בניגוד לפעמים קודמות בהן קבלה צמר גפן ספוג בחומר, נמסר לה הפעם מכל מלא.

18. אין למצוא רשלנות בעצם השימוש בעט פתיליון (לורד) שכן אין בשימוש בו למטרה לשמה נועד סכנה כלשהי. מה גם שהתובעת בגירה, מורה במקצועה והשימוש בעטים בכלל ובעט פתיליון בפרט אינו זר לה. כמו כן, חומרים ממיסים מצויים בשימוש נרחב גם במשקי בית ונמכרים באופן חופשי בחנויות. לכן, אין לייחס רשלנות למעביד משום שסיפק לתובעת מכשיר כתיבה המחייב שימוש בחומר ממיס לשם מחיקת הכתוב בו או משום שלא הדריך אותה כיצד להשתמש בהם.

19. על אף האמור לעיל יש לייחס למעביד התובעת רשלנות. כאמור, למד אב הבית מנסיונו כי ספירט לשכפול יעיל למחיקת כתוביות בעט פתיליון, ומזה זמן רב השתמש בו למטרה זו. עצם השימוש אינו מהווה רשלנות. עם זאת עד למקרה דנן מעולם לא מסר את המכל למאן דהו. גם אם פתיחת מכלים מהסוג הנדון הנה פעולה פשוטה הנעשית מידי יום במשקי בית רבים, יש בה משום סיכון שכן התזת תוכן המכל אפשרית.

20. המעביד יכול היה למנוע על נקלה את אירוע התאונה לו נמנע מלמסור לתובעת את המכל. עובדה היא שעד לתאונה נשוא הדיון נהג אב הבית למחוק בעצמו או מסר למי שנזקק צלוחית ובה צמר גפן ספוג בחומר. מכאן, שהיה מודע לסכנה הטמונה בפתיחת המכל. למותר לציין כי פתרון זה פשוט, ישים ואינו כרוך בהוצאות מיוחדות.

21. על מעביד מוטלת החובה לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה. משסיפקה המועצה מכל מלא חומר מזיק בניגוד לפעמים קודמות הפרה חובה זו ועל כן יש לייחס לה אחריות לאירוע התאונה ולתוצאותיה.

22. אין מקום לייחס לתובעת תרומת רשלנות שכן היא ביצעה את הפעולה על מנת לקדם את ענייני המעביד.

23. אספקת חומרי עבודה הנה באחריות המועצה. התערבות המנהל הצטמצמה לפן הפדגוגי ולכן אין לייחס אחריות למדינה. ידיעת המנהל בנוגע לשימוש שנעשה בספירט לשכפול כחומר מחיקה אין בה כדי להטיל עליו אחריות כלשהי. כאמור, עצם השימוש בכוהל כחומר ממיס אינו מהווה רשלנות.

24. אין גם מקום לייחס רשלנות לגסטטנר אשר ספקה את הספירט לשכפול לבית הספר. אף אם היה מקום לייחס רשלנות למאן דהו בגין עצם השימוש בו כחומר מחיקה, ואין הדבר כך כאמור, הרי משספקה גסטטנר את החומר לשימוש במכונת השכפול אין לייחס לה רשלנות כלשהי אם נעשה שימוש שונה מזה שלשמו נועד.

הנזק
25. התובעת, ילידת 23.10.51, עבדה במועד הרלוונטי כמורה בבית ספר שבט סופר בצפת. לגרסתה, למחרת יום התאונה פנתה לרופא וקבלה טיפול תרופתי. משלא חל שיפור במצבה פנתה ביום 15.1.93 לחדר המיון של בית החולים רבקה זיו בצפת. גרסת התובעת לפיה פנתה לרופא למחרת היום אינה מעוגנת בתיעוד הרפואי. עם זאת אין לכך חשיבות מיוחדת שכן אין חולק שהתובעת נפגעה בעינה בעת עבודתה במועד הנקוב.

בבדיקה בחדר המיון אובחנו כתמים בקרנית כתוצאה מכוויה כימית קלה. כן נמצא ממצא בלחמית והפרשת רירית קלה. התובעת שוחררה בהמלצה לחבוש את העין וטיפול תרופתי מקומי. אושרו לה שלושה ימי מחלה.

26. ביום 19.1.93 פנתה שוב לחדר המיון. בבדיקה אובחנה corneal erosion + opacity בעין שמאל וצוין כי הלחמית גרויה. התובעת שוחררה שוב בהמלצה לחבישת העין וטיפול תרופתי מקומי. אושרו לה שלושה ימי מחלה נוספים.

27. ביום 29.1.93 שבה התובעת לחדר המיון שם התלוננה על כאבים בעין שלא חלפו חרף הטיפול. בבדיקה אובחנה עכירות בקרנית ושוחררה בהמלצת חבישת העין, טיפול תרופתי וחופשת מחלה בת ארבעה ימים נוספים.

28. מטעמה נבדקה התובעת על ידי ד"ר מיכאל פיינר, מומחה בתחום רפואת עיניים, אשר העריך את נכותה בשיעור 9.75% (משוקללת) לצמיתות - 5% בגין דלקת כרונית בינונית בעין שמאל לפי סעיף 59(ב) לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1958 ובשיעור 5% בגין כתמי קרנית כולל בארבעה מילימטרים מרכזיים לפי סעיף 61(א) לתקנות הללו. לדעתו משמעות דלקת כרונית בעין אינה קוסמטית גרידא אלא משפיעה גם על התפקוד שכן "..החולה מוטרד מאד ממצב העין שלו ומהסימפטומים" (עמ' 27 בסוף ו- 28). כמו כן, עכירות בחלק המרכזי של הקרנית משפיעה אף היא על התפקוד, במיוחד בתנאים של תאורה מלאכותית היכולה לגרום לסינוור (ראה עדותו בעמ' 29 משורה 22 ואילך).

29. מטעם הנתבעים נבדקה התובעת על ידי פרופ' ניימן, אשר העריך את נכותה הצמיתה בשיעור 5% לצמיתות לפי סעיף 59(ב) לתקנות הנ"ל אם כי לדעתו אין התובעת סובלת מדלקת כרונית אלא מגודש של כלי דם שנראה לו כגודש כרוני. עם זאת העניק לתובעת נכות לפי סעיף 59(ב) משום שלא שלל אפשרות של דלקת. לדעתו, המדובר בנכות קוסמטית גרידא.
גם פרופ' ניימן מצא בבדיקתו עכירות בקרנית ברם לדבריו הכתמים נמצאו מחוץ למעגל המרכזי שקוטרו 4 מ"מ ולכן אינה מהווה נכות. המומחה הסכים, כי בשיטת הבדיקה בה השתמש (בדיקה במנורת סדק) תתכן החמצת עכירויות עדינות אצל בודק בלתי מנוסה לעומת בדיקה ספקולרית בה אין חשש להחמצה.

30. אף כי אין לייחס לפרופ' ניימן חוסר נסיון בחרתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פיינר על פני חוות דעתו שכן בדיקת ד"ר פיינר נעשתה בשיטה הספקולרית המדויקת יותר ואשר אינה תלויה בהיבט האנושי. עכירות במרכז הקרנית הנה בעלת השפעה על התפקוד גם אם השפעה זו מועטה.

כמו כן, מקובל עליי שדלקת כרונית בעין, אשר אובחנה על ידי ד"ר פיינר (וגם על ידי הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי) ולא נשללה על ידי פרופ' ניימן, עלולה להשפיע על התפקוד. זאת במיוחד כאשר הנפגע עוסק בתחום המחייב קריאה מרובה דוגמת מקצוע ההוראה.

31. אשר על כן אני קובעת, כי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 9.75% בגין דלקת כרונית בעין בדרגה בינונית ועקב עכירויות במרכז הקרנית.

32. התאונה אירעה כאמור במסגרת העבודה והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אין חולק כי עקב התאונה אושרו לתובעת שלושה חודשי אי-כושר. בתום תקופת האי-כושר שבה לעבודה סדירה בהיקף משרה זהה לזה שהיה לה קודם התאונה. מאישור נ/7 עולה, כי היקף משרתה של התובעת השתנה מידי פעם באופן בלתי משמעותי ובכל מקרה אין לייחס את שינוי היקף המשרה לתאונה הנדונה.

33. לטענת התובעת לאחר התאונה נעדרה מהעבודה מידי פעם בשל מיחושים בעינה. בין אם עבדה באופן סדיר ובין אם נעדרה מידי פעם, כגרסתה, קבלה משכורת מלאה כך ששכרה לא נפגע. לא הוכח כי התובעת נאלצה לנצל ימי מחלה שעמדו לזכותה ובכל מקרה לא הוכח כי בעת הפרישה זכאית היתה לפדיון ימי מחלה.

34. בסמוך לפני התאונה השתכרה התובעת סך של 4,000 ₪ (מעוגל) לחודש. מעיון בתלוש המשכורת של חודש ינואר 1993, חודש התאונה, עולה, כי באותו חודש שולמה לה על ידי המעביד משכורת מלאה. לפיכך, נגרם לתובעת אבדן שכר מלא במשך חודשיים בלבד. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.93. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 25,330 ₪.
35. עוד טוענת התובעת כי עקב התאונה נאלצה לחבוש את עינה השמאלית ברטייה במשך ששה חודשים. בשל כך נבצר ממנה להשתתף בקורס של האוניברסיטה הפתוחה. לו נטלה בו חלק היתה זוכה בגמול השתלמות בשיעור 7% ממשכורתה. לא הוכח שכיסוי העין תקופה כה ממושכת היה חלק מהטיפול הרפואי ואם עשתה זאת התובעת היה זה משיקוליה היא. מכל מקום, גם אם נזקקה לרטייה לא ברור מדוע בחרה התובעת שלא להשתתף בקורס שהרי באותו זמן תפקדה בעבודה והעבירה שיעורים לתלמידים, עיסוק שמן הסתם דורש מאמץ רב יותר מאשר השתתפות בשיעור כתלמידה מן המניין.

לפיכך, אין לייחס את אי-השתתפותה בקורס לתאונה הנדונה וממילא אין לזקוף לחובת המזיק את אבדן השכר הנטען.

36. אף כי היקף המשרה של התובעת לא נפגע וגם לא שכרה אין לשלול אפשרות שנוכח מצבה הרפואי ביום מן הימים תשפיע הנכות על כושר השתכרותה בין משום שתאלץ להקטין את היקף המשרה ובין משום שתזדקק לעזרת הזולת לביצוע פעולות מסוימות ועל ידי כך תפגע הכנסתה.

בנסיבות אלו יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד או ליתר דיוק אבדן כושר עבודה לעתיד. אני מעריכה פיצוי זה בסך של 30,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

37. התובעת לא הוכיחה הוצאות לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים או הוצאות רפואיות כלשהן. בכל מקרה מכוסות הוצאות אלו על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, יתכנו הוצאות מסוימות שאינן מכוסות על ידי גורם זה או על ידי קופת חולים. על כן יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי צנוע בגין ראש נזק זה אותו אני מעריכה בסך של 1,000 ₪, בעבר ולעתיד נכון ליום מתן פסק הדין.

38. הנזק שנגרם לתובעת אינו מצדיק פיצוי בגין עזרת הזולת. גם אם נזקקה לעזרה כלשהי מבני משפחתה אין להניח שזו חרגה מהעזרה המקובלת המושטת לבן משפחה חולה.

39. התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. בהתחשב בשיעור הנכות, משך זמן ההחלמה והעובדה שנותרה לה פגיעה אסתטית לצמיתות אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 30,000 ₪.

40. התובעת קבלה תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי אשר משוערכים להיום מגיעים לסך של 54,076 ₪ אותו יש להפחית מסכום הפיצויים.
41. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בסך 32,254 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

סוף דבר
42. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו אפוא לתובעת ביחד ולחוד סך של 32,254 ₪ כפיצוי בעד נזקיה הנובעים מהתאונה הנדונה.

כן ישלמו לתובעת הוצאות משפט כפי שיישום אותן רשם בית המשפט או המזכיר הראשי וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין.

התובענה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 שכר טרחת הנתבעת 3 בסך 2,500 ₪ ומע"מ.

איני עושה צו להוצאות לטובת הנתבעת 4, שלא הגישה סיכומים על אף הארכה שקבלה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ה (19 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

אריקה פריאל
, שופטת
00פ6595/96א 110 עליזה שפר








א בית משפט שלום 6595/96 רבקה מזוז נ' מועצה מקומית חצור, יצחק פרץ, מדינת ישראל - משרד החינוך, גסטטנר (ישראל) בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2005)