פסקי דין על גונן שגב

40123/04 פ     19/01/2005




פ 40123/04 מדינת ישראל נ' גונן שגב




370


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040123/04


בפני
:
כבוד השופט שהם
אורי
תאריך:
19/01/2005



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עוה"ד
נאוה שילר וענבר פלש

המאשימה


נ ג ד



שגב גונן
ע"י ב"כ עוה"ד ליאור אפשטיין
, פנינת ינא
י וגדי זילברשלג





הנאשם


החלטה


הבקשה לחיקור דין

1. בפני
י בקשה לאשר גביית עדויות בהולנד, הנוגעת לשבעה עדי תביעה, ששמם מופיע ברשימת עדי התביעה (עדים מס' 5 , 7, 8, 74, 75, 81 ו-82 ברשימת עדי התביעה).
בקשה זו לגביית ראיות, הידועה בשם "חיקור דין", מעוגנת בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזרה המשפטית"), הקובע לאמור:

"הרשות (קרי: היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך על ידו – א.ש.) רשאית להגיש למדינה אחרת בקשה לגביית ראיות, לרבות העברת חפץ לצורך הצגתו בישראל, אם בית המשפט אישר שהראיות דרושות לצורך הליך משפטי בישראל; לעניין סעיף זה, ואם הבקשה היא בשל הליך תלוי ועומד 'בית משפט' – בית המשפט הדן בהליך הקשור לבקשה".

חוק העזרה המשפטית וסעיף 47 בכלל זה, נועד להקנות תוקף מחייב לאמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בעניינים פליליים (להלן: "אמנת שטרסבורג"), אמנה שישראל הצטרפה אליה בשנת 1967. האמנה מחייבת את הצדדים המתקשרים, להושיט עזרה למדינות האחרות, בהליכים הפליליים המתקיימים באותן מדינות.
עזרה זו באה לידי ביטוי בזימון עדים, המצאת מסמכים, גביית ראיות, ביצוע פעולות חקירה, העברת מידע, תפיסה וחילוט רכוש, וכד'.
פניית הרשות המוסמכת בישראל אל המדינה הזרה לקיים הליך של חיקור דין, מותנית באישורו של בית המשפט, כי הראיה דרושה להליך משפטי בישראל.

למותר הוא לציין, כי גביית העדות באופן המתואר בסעיף 47 לחוק העזרה המשפטית, אין בה כדי לשמש תחליף למסירת עדותו של האזרח הזר בבית המשפט, בפני
ו מתקיים ההליך הפלילי.
כידוע, הכלל הוא כי מי שעדותו נדרשת בהליך המשפטי, בין אם מדובר בעד תביעה ובין אם בעד הגנה, חייב להתייצב על דוכן העדים לצורך מתן העדות, ועל מנת שניתן יהא להתרשם ממנו באורח בלתי אמצעי.
ככל שמדובר בעד המצוי בתחומי מדינת ישראל
, ניתן לכפות את הופעתו, תוך שימוש, לעיתים, באמצעים שונים, לרבות מעצרו של העד.
כאשר מדובר בנתין מדינה זרה, רשאי בית המשפט לזמנו לעדות, ובהתאם לאמנת שטרסבורג יבוצע הזימון ע"י הרשות המוסמכת בחו"ל, אך אין דרך לחייב העד להופיע אישית בפני
בית המשפט לישראל.

סעיף 14 לפקודת הראיות

2. כדרכם של עקרונות וכללים חשובים, שלמרביתם ניתן למצוא חריגים, אף כאן קיים חריג לכלל שבבסיסו חובת הופעה אישית של עד. חריג זה מעוגן בסעיף 14 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), שכותרתו "עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי".
סעיף זה משמש כחוט המקשר בין הוראות אמנת שטרסבורג וחוק העזרה המשפטית, לבין כללי המשפט בישראל, ככל שהדבר נוגע לדיני הראיות.

סעיף 14 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

"על אף האמור בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, מקום שנגבתה עדות מחוץ לתחום שיפוטם של בתי המשפט בישראל, מכוח כל אמנה, הסכם או דין, לצורך הליך פלילי בישראל, רשאי בית המשפט להתיר שפרוטוקול העדות שניתנה כאמור יוגש כראיה במשפט, ובלבד שבית המשפט ראה להנחת דעתו שיש סיבה מספקת להיעדרו של העד שהעיד לפי הפרוטוקול וכי לנאשם או לעורך דינו ניתנה הזדמנות לחקור את העד חקירה שכנגד בשעה שנגבתה העדות".

סעיף 14 לפקודת הראיות יוצר, אפוא, מנגנון שנועד להכשיר כראיה עדות שנגבתה מחוץ לתחומי מדינת ישראל
, לצורך הליך פלילי בישראל.
זה המקום לציין כי, לכאורה, אמור בית המשפט להחליט אם לקבל העדות כראיה, רק לאחר שהתקיים חיקור הדין, בהתאם לאמנה ולסעיף 47 לחוק העזרה המשפטית.
ואולם, מקובלנו כי ראוי שבית המשפט יקבע עמדתו עוד טרם הוחל בהליך חיקור הדין, על מנת שלא יתבצע מהלך סרק, אשר לא ישיג את מטרתו, היינו, קבלת פרוטוקול העדות כראיה במשפט.
מסיבה זו, טרחה התביעה והגישה את בקשתה, עוד טרם ננקטו צעדים ממשיים לקראת חיקור הדין.
התנאים אשר נקבעו בפסיקה, לקבילותה של עדות שהתקבלה בדרך של חיקור דין, הם אלה:
א. על העדות להיות חיונית, במסגרת ההליך המשפטי או לפחות דרושה להליך הפלילי המתקיים בישראל (ראו לעניין זה דעתה של כב' השופטת אופיר-תום ב-ת.פ. (ת"א) 128/96 מדינת ישראל
נגד אוחנונה (לא פורסם), שם נקבע כי על העדות להיות "חיונית לצורך ההליך הפלילי", לעומת עמדתה של כב' השופטת רוטלוי ב-ת.פ. (ת"א) 360/96 מדינת ישראל
נגד זאב בן אליהו, תק-מח 97(3),1848, הסבורה כי די בכך "שהעדות תועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט ושלגביה חלוקים הצדדים בעמדותיהם").

ב. העדות נגבתה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל מכוח "אמנה, הסכם או דין".
כאשר מדובר בצדדים לאמנת שטרסבורג, הרי שאין כל קושי לקבוע, כי העדות תתקבל מכוח האמנה.

ג. קיימת סיבה מספקת להיעדרו של העד שהעיד במסגרת חיקור הדין, או שמתכוונים לגבות את עדותו.
בעניין זה קיימת תמימות דעים בפסיקה, כי אין חשיבות לסיבה העומדת בבסיס העדרו של העד, או שמא תאמר סירובו להגיע לישראל.
כפי שנקבע בע"פ 440/87 חדד נגד מדינת ישראל
, פ"ד מג(1)793, ניתן להכשיר את העדות שנגבתה בחו"ל:

"כל אימת שלא ניתן בידו (של בית המשפט בישראל – א.ש.)
לגרום לכך כי העד יבוא לארץ כדי שעדותו תישמע לפני בית המשפט. בלי למצות את רשימת המקרים, ניתן לומר, כי אם לא נענה העד הנמצא בחוץ לארץ להזמנה; אם שוכנע בית המשפט, טרם שהוצאה ההזמנה, כי אין בכוונתו או אין ביכולתו של העד (מסיבות רפואיות, או אחרות) לבוא ארצה לעדות; אם שוכנע בית המשפט כי בואו של העד לשם חקירה בארץ כרוך בקשיים אחרים שהינם רציניים בשבילו ... כי אז רשאי בית המשפט להורות על חיקור דין במקום מושבו של העד. פירוש זה הוא שמתיישב עם שורת הצדק ועם צרכיו של ההליך הפלילי" (שם, בעמ' 808).

וכך גם נקבע בת.פ. (ירושלים) 353/97 מדינת ישראל
נגד רודען, תק-מח 99(2):

"נראה כי אם עד שאינו תושב ישראל, מודיע למדינת ישראל
כי אינו מוכן לבוא מחו"ל להעיד בישראל בתיק שהוא עצמו אינו צד בו (ותהא הסיבה אשר תהא) – די בכך שסירוב זה יניח את דעת בית המשפט בישראל 'שיש סיבה מספקת להעדר העד' לפי סעיף 14 לפקודת העדות".

אין לי אלא להסכים לדברים אלה, שהרי אם נדרוש טעם מיוחד או משכנע להיעדרו של העד מדוכן העדים בישראל, נמצא עצמנו חוטאים להליך הפלילי ומונעים מבית המשפט "לרדת לחקר האמת", כלשון כב' השופט גולדברג בע"פ 440/87 הנ"ל.

ד. התנאי הרביעי הוא, כי "לנאשם או לעורך דינו ניתנה הזדמנות לחקור את העד חקירה שכנגד בשעה שנגבתה העדות".
תנאי זה מחייב עשיית כל הדרוש במדינה הזרה, על מנת לאפשר לנאשם, או לבאי כוחו, לחקור את העד. יצויין, כי אין נדרשת נוכחותו של הנאשם בהליך חיקור הדין, ובעיקר אמורים הדברים בנאשם הנתון במעצר, ודי באפשרות שניתנה לפרקליטיו לחקור את העד או את העדים, חקירה שכנגד.
דיון בבקשה

3. עיינתי בבקשת התביעה ונימוקיה, ונתתי דעתי לתגובת ההגנה, ולאחר זאת הגעתי למסקנה כי במקרה דנן מתקיימים כל התנאים לאישור חיקור דין בהולנד ולקבלת תוצריו של חיקור הדין, כראיה במשפט המתנהל בפני
י.

אשר להיותם של העדים חיוניים או מהותיים במשפט, הוסכם על הצדדים כי תנאי זה מתקיים במלואו, גם על-פי אמת המידה המחמירה (ראו בהקשר זה: ע"פ 6411/98 מנבר נגד מדינת ישראל
, תק-על 2000(4)839] בנוגע ל"חיוניות העדות").
עו"ד אפשטיין, ב"כ הנאשם, הסכים במהלך טיעונו, כי מדובר ב"עדים מהותיים לצורך המשפט".
התנאי השני, שעניינו גביית העדות מכוח "אמנה, הסכם או דין", מתקיים אף הוא, שכן הולנד חתמה ואישררה את אמנת שטרסבורג, כפי שעשתה מדינת ישראל
.
אשר לתנאי בדבר קיומה של "סיבה מספקת להיעדרו של העד", מוסכם על ההגנה, כי העדים הודיעו על סירובם להגיע לישראל, מבלי שפרטו את הסיבה העומדת ביסוד עמדתם זו.
לעניין זה טען עו"ד אפשטיין, כי לא ננקט במקרה דנן צעד מקדמי והוא: הוצאת זימון לאותם עדים מטעם בית המשפט, בהתאם לסעיף 10 לאמנת שטרסבורג.
לזימון זה יש כוח מחייב, מבחינתם של העדים, וחזקה עליהם, כך טען הסנגור, כי יפעלו בהתאם לאותו צו.
טענה נוספת שהיתה בפי עו"ד אפשטיין היא, כי יש לדרוש מכל אחד מאותם עדים, לנמק את סירובו להגיע לישראל, ואם לא יציג טעם של ממש להעדרו, אין לאשר את חיקור הדין.

אין בידי לקבל את טיעונו של הסנגור, על שני חלקיו.
סעיף 49 לחוק העזרה המשפטית קובע, כי הפנייה אל המדינה האחרת לאפשר את התייצבותו של מי שמצוי בתחומה להגיע למתן עדות בבית משפט בישראל, תעשה על-ידי הרשות המוסמכת, היינו: היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך על-ידו. משמדובר בעדים המופיעים ברשימת עדי התביעה, אין נדרש צו מיוחד מטעם בית המשפט, המזמינם להתייצב בבית המשפט בישראל.
לעניין זה, פועלת התביעה כזרועו הארוכה של בית המשפט, ופנייתה אל שלטונות המדינה האחרת ואל העדים עצמם, נעשית מכוחו של בית המשפט.
גם טיעונו האחר של הסנגור, אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה, כפי שפורט לעיל.
הצהרתו של העד, כי אין בכוונתו או ברצונו להגיע לישראל, לצורך מתן עדות, מספקת היא, ואין בית המשפט צריך להשתכנע כי בפי העד סיבה מספקת לעמדתו זו.
התנאי הרביעי מתקיים אף הוא, שכן הוצהר ע"י ב"כ המאשימה, עו"ד שילר, כי יעשו כל הסידורים הדרושים לאפשר לבאי כוח הנאשם לממש את זכותם לחקירה נגדית של העדים. כמו כן, יתועד חיקור הדין בהקלטת וידאו.
על בסיס האמור לעיל, ניתן היה לחתום את דיוננו ולאשר למאשימה לנקוט בהליכים הדרושים לחיקור הדין בהולנד, ולהמצאת הפרוטוקול כראיה במשפט המתנהל בפני
י.
ואולם, הגעתי למסקנה, כי בנסיבותיו של משפט זה, קיימת אפשרות טובה ויעילה יותר לגבות את עדותם של אותם עדים, וזאת במסגרת מה שקרוי "גביית עדות במערכת טלוויזיה סגורה" או במינוח המקובל "ועידת וידאו".


ועידת וידאו – video conferenc

4. בתום הדיון בבקשת המאשימה, פנה הנאשם, גונן שגב
, בדברים נרגשים אל בית המשפט, וביקש שלא לאשר חיקור דין בהולנד, הליך שיתקיים בעדרו.
הנאשם הדגיש את החשיבות הנודעת מבחינתו למתן העדות בפני
השופט הדן בתיק העיקרי, תוך שניתן להציג במישרין שאלות לעדים ולעמתם עם ראיות אחרות המצויות בתיק.
לפיכך, מבקש הנאשם לבחור בדרך של ועידת וידאו, תחת האפשרות של חיקור דין.

גם מבלי להזקק לדבריו אלה של הנאשם, הגעתי למסקנה כי, אם יעמדו העדים בסירובם להגיע לישראל, יש להעדיף את גביית העדות בדרך של ועידת וידאו.
בע"פ 6182/98 שינביין נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1)625, בעמ' 662, עמד בית המשפט העליון על ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות "גביית עדויות וקיום חקירות המתבצעות ממרחק רב".

ואכן, ניתן לקיים הדיון כאשר העד ניצב בהולנד, אך חקירתו נעשית בידי הצדדים המצויים בבית המשפט בישראל. בשונה מהליך חיקור הדין, מתבצעת החקירה תחת עינו הפקוחה והתרשמותו של בית המשפט בישראל, והפרוטוקול מתקבל בו זמנית. אין צריך לומר, כי הדיון מתנהל בנוכחותו של הנאשם עצמו.
אכן, עדיפה על הכל האפשרות כי העדים יגיעו לישראל ויתייצבו בבית המשפט, לצורך מסירת עדותם.
ואולם, משכלו כל הקיצין ואפשרות זו אינה עומדת על הפרק – יש להעדיף את הרע במיעוטו, ולגבות העדות בדרך של ועידת וידאו.
יצויין בהקשר זה, כי התביעה הותירה הנושא לשיקול דעת בית המשפט.


סוף דבר

5. לאחר ששוכנעתי כי עדותם של העדים:
marcus adriaan ,levering (מס' 5 ברשימת עדי התביעה),
carrasco, fabian bartholomew (מס' 7 ברשימת עדי התביעה),
kroeze, henrich johannes (מס' 8 ברשימת עדי התביעה),
krab martijn (מס' 74 ברשימת עדי התביעה),
malaaihollo alfrido vico billy (מס' 75 ברשימת עדי התביעה),
huis erik peter (מס' 81 ברשימת עדי התביעה),
van der voort pauline (מס' 82 ברשימת עדי התביעה), הינה חשובה ואף חיונית כחלק מפרשת התביעה, הנני מחליט לשמוע את עדותם בדרך של ועידת וידאו.

הפרקליטות מתבקשת לפנות, פעם נוספת, אל כל אחד מהעדים הנ"ל ולהביא לידיעתם את דבר זימונם לעדות, זימון שהוצא מטעם בית המשפט בישראל.

יעשה ניסיון לשכנע העדים הנ"ל, להגיע לישראל ולהתייצב לעדות בבית המשפט.

אם בסיומו של מהלך זה, יעמדו העדים בסירובם, כי אז תגבה עדותם בדרך של ועידת וידאו, ויעשו כל הסידורים הדרושים בהולנד ובישראל לשמוע העדויות, בהקדם האפשרי.

מועדי הדיונים יתואמו עם הצדדים, לאחר קבלת תשובתם הסופית של העדים.




ההחלטה ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ה (19 בינואר 2005) ותובא לידיעת הצדדים על ידי המזכירות.

שהם
אורי, שופט






040123/04פ 052 שושנה תייר








פ בית משפט מחוזי 40123/04 מדינת ישראל נ' גונן שגב (פורסם ב-ֽ 19/01/2005)