פסקי דין על חיה כהן | פסקי דין על מוסך שגב בע"מ

49518-07/12 סעש     17/11/2014




סעש 49518-07/12 חיה כהן נ' מוסך שגב בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 49518-07-12


17 נובמבר 2014

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דני צוקרמנדל

ה
תובעת
חיה כהן
, ת.ז. 55095350
ע"י ב"כ: עו"ד עלי חוסין
-

ה
נתבעת
מוסך שגב בע"מ
, ח.פ. 511250888
ע"י ב"כ: עו"ד ליאור בר-סלע



פסק דין


זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

להלן עובדות המקרה:

1.
התובעת עבדה אצל הנתבעת כפקידה החל מחודש 11/98 ועד ליום 23.1.12.

2.
בתאריך 19.10.11 התובעת נפצעה ברגלה עקב נפילה לשוחת ביוב לא מחופה ליד ביתה. כתוצאה מהתאונה שהתה התובעת בתקופת מחלה ממושכת, ונקבעה לה ע"י המל"ל נכות זמנית בשיעור של 100%.

3.
לטענת התובעת במהלך תקופת המחלה, כחודש וחצי-חודשיים לאחר התאונה, הגיע לביתהּ מר יורם שטימפרס, מנהל הנתבעת, והודיע לה על פיטוריה מעבודתה.

4.
בתאריך 16.2.12 נשלח מכתב לתובעת על הפסקה עבודה, בו מצוין, כי נערך לה שימוע בתאריך 23.1.12 ועקב פציעתה וחוסר יכולתה לשוב לעבודה נפסקה עבודתה אצל הנתבעת בתאריך 19.10.11.

5.
לאחר מכן, נשלח לתובעת מכתב נוסף על הפסקת עבודה בו מצוין כי השימוע נערך בתאריך 26.1.12, וכי עבודתה של התובעת אצל הנתבעת הופסקה בתאריך 19.10.11.

6.
לאחר מכן נשלח לתובעת מכתב שלישי על הפסקת עבודה, ובו צוין, כי נערך לה שימוע בתאריך 5.2.12 וכי עבודתה נפסקה בתאריך 23.1.12.

7.
לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה ללא שימוע, ללא אישור רופא תעסוקתי ובמהלך 90 ימי המחלה.

על כן, הוגשה התביעה דנן.

טענות התובעת:

8.
הנתבעת לא ערכה שימוע לתובעת אלא החליטה על פיטוריה על דעת עצמה, כחודש וחצי לאחר התאונה, עת הייתה התובעת בתקופת מחלה.

9.
כחודש וחצי לאחר התאונה הגיע מנהל הנתבעת לביתה של התובעת והודיע לה על פיטוריה, וביקש דף עליו רשם טיוטה של מכתב הפיטורים.

10.
התובעת פוטרה מעבודתה מבלי שנדרש אישור רפואי מרופא תעסוקתי המעיד על אי יכולתה של התובעת לשוב לעבודה.

11.
פיטורי התובעת היו שלא כדין, ללא שימוע ותוך כדי 90 ימי חופשת מחלתה.

12.
התובעת החלימה וחזרה לתפקד לאחר 4 חודשים מפציעתה בלבד.

13.
לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשווי 14 משכורות * 6,000 ₪ , בסך של 84,000 ₪, ופיצוי בגין עגמת נפש.

טענות הנתבעת :
14.
הלכה היא, כי משנוצר מצב בו ברור, כי לא באשמתו, עובד אינו מסוגל לעמוד לרשות העבודה, יראו את החוזה כחוזה שסוכל.

15.
התובעת הודיעה לנתבעת כי אין באפשרותה להמשיך את עבודתה עקב פציעתה, ועל כן יש לראות בהודעתה כהתפטרות.

16.
אף אם תתקבל טענת התובעת, כי לא הודיעה באופן רשמי על התפטרותה, הרי שמצב בריאותה הקשה הביא את החוזה בין הצדדים לסיום, מחמת שסוכל.

17.
נסיבות פציעתה של התובעת ונכותה המלאה והשבתתה המוחלטת לחודשים ארוכים אינן מותירות ספק באשר למצב הדברים אשר הביא את חוזה העבודה עימה לסיומו.

18.
בתביעה שהגישה התובעת כנגד עיריית כרמיאל בחודש 12/12 היא טענה כי כושרה לתפקד נפגע, וכי עד היום היא נעזרת במקל הליכה וקיימת הגבלה ניכרת בתנועות ברך שמאל. כמו כן, טענה התובעת כי עקב מוגבלויותיה לא יכלה לשוב לעבודה, ולא שבה למעגל העבודה עד עצם היום הזה.

19.
הנתבעת, בעצת נציג ההסתדרות, ערכה פגישת שימוע מתוכננת עם התובעת.

20.
התובעת פוטרה מעבודתה רק ביום 23.1.12, כך גם טענה התובעת בתביעתה כנגד עיריית כרמיאל, וזאת לאחר 90 ימי המחלה הקבועים בדין.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

21.
התובעת טענה, כי פוטרה ללא שימוע במהלך 90 ימי המחלה הראשונים, כאשר החלימה מפציעתה ויכלה לשוב לעבודתה לאחר ארבעה חודשים בלבד.

22.
בניגוד לטענתה כאמור של התובעת בסיכומיה כי, החלימה מפציעתה ויכלה לשוב לעבודה כארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה, טענה התובעת בתצהירה כי יכלה לחזור לעבודה רק שנה לאחר התאונה.

23.
בעלה של התובעת הצהיר כי, כחודשיים לאחר התאונה הגיע לבקרה בביתם מנהל הנתבעת, מר יורם שטימפרס, ו"אמר לה שהוא רואה שהפציעה מאוד קשה היות והיתה מגובסת עד למפשעה, שתה קפה ואחרי חצי שעה הלך".

(ראה סעיף 3 לתצהירו של מר אשר כהן).

עוד הצהיר מר כהן כי, כחודש וחצי לאחר ביקורו הנ"ל של מר שטימפרס, הוא הגיע לביתם עם המחסנאי ואז, לטענתו, הודיע לתובעת על פיטוריה.

(ראה סעיף 4 לתצהיר).

24.
בעדותה בבית הדין העידה התובעת, כי תקופת השיקום נמשכה כתשעה חודשים עד שנה.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 13.7.14 עמ' 6).


עוד העידה התובעת, כי בתקופה זו של השיקום לא עבדה מאחר ולא יכלה לקפל את רגלה, ולא יכלה לשבת.

התובעת הוסיפה, כי האמור בכתב תביעתה כנגד עיריית כרמיאל הינו אמת, אולם לא ידעה להסביר את הסתירה בין טענותיה בתיק הנ"ל, כי יכלה לשוב לעבודה בטרם סיום תקופת השיקום, לבין טענותיה בכתב התביעה כנגד עיריית כרמיאל, כי בשל מגבלותיה עקב הפציעה לא יכלה לשוב למעגל העבודה.
(שם, עמ' 6)

התובעת העידה, כי פוטרה בתאריך 23.1.12, וכי מר שטימפרס הגיע לביתה כשלושה חודשים לאחר הפציעה והודיע לה על פיטוריה.
(שם, עמ' 7).

התובעת טענה, כי הפעם השניה שבה הגיע מר שטימפרס לביתה והודיע לה על פיטוריה הייתה 90 יום לאחר התאונה.
(שם, עמ' 9)

25.
בעלה של התובעת העיד, כי התובעת הייתה מגובסת במשך חודשיים ולא יכלה לזוז, וכי לאחר מכן נעזרה במכשיר שעזר לה להזיז את הרגל.
לטענת מר כהן, התובעת נזקקה לעזרה במקלחת והשירותים במשך כחמישה חודשים.

(שם, עמ' 10)


מר כהן הוסיף והעיד, כי התובעת קיבלה נכות זמנית בשיעור של 100% במשך חצי שנה מהביטוח הלאומי.

(שם, עמ' 11).

26.
בכתב תביעתה כנגד עיריית כרמיאל, אשר הוגש ביום 9.12.12, יותר משנה לאחר התאונה, טענה התובעת, כי עקב פציעתה עברה ניתוח בברכה השמאלית וגובסה עד למפשעה במשך חודשיים וחצי.

(ראה סעיף 8 לכתב התביעה)

בסעיף 14 לכתב תביעה הנ"ל טענה התובעת, כי עקב פציעתה התובעת שהתה באובדן כושר עבודה מוחלט ולא יכלה לשוב לעבודתה בשל מוגבלויותיה, ועל כן פוטרה בתאריך 23.1.12. כמו כן, נטען, כי עקב מוגבלויותיה "התובעת לא שבה למעגל העבודה עד עצם היום הזה. "

27.
ניתן לראות, כי קיימות סתירות מהותיות בין טענות התובעת כאמור בסיכומיה, כי פוטרה במהלך 90 ימי המחלה הראשונים, וכי החלימה מפציעתה ויכלה לשוב לעבודה לאחר 4 חודשים בלבד, לבין תצהירי התובעת ובעלה ועדויותיהם בביה"ד, כמו גם טענות התובעת בכתב תביעתה כנגד עיריית כרמיאל, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לאחר 90 ימי המחלה בתאריך 23.1.12, וכי עקב פציעתה נזקקה התובעת לשיקום ארוך, מאחר ולא יכלה לשבת ולכופף את ברך שמאל, ועל כן לא יכלה לשוב למעגל העבודה בכלל ולעבודתה אצל הנתבעת בפרט, במשך כשנה.

28.
מנגד, טענות הנתבעת בכתבי בי-דין, תצהירו של מר שטימפרס ועדותו בביה"ד היו קוהרנטיים ועקביים.

29.
לפיכך, אנו קובעים כי גרסת התובעת להשתלשלות האירועים במקרה דנן אינה אמינה ומהימנה עלינו.

30.
אנו קובעים כי, התובעת נפצעה בתאריך 19.10.11 בברכה השמאלית.

עקב הפציעה נזקקה התובעת לעבור ניתוח בברך, ונותרה מגובסת עד לאזור המפשעה במשך חודשיים וחצי.

לאחר מכן, נדרשה תקופת שיקום ארוכה שנמשכה כשנה, עד להחלמתה של התובעת.

במהלך תקופת השיקום, ולפחות במהלך חצי השנה הראשונה לאחר פציעתה של התובעת, היא שהתה בתקופת אובדן כושר עבודה מלא, ועל כן, אף נקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי למשך חצי שנה.

כאמור לעיל, מר כהן העיד כי התובעת נזקקה לעזרה בביצוע פעולות בסיסיות, כגון – מקלחת ושירותים, במשך כחמישה חודשים.

31.
ראוי אף לציין ולהדגיש, כי התובעת קיבלה מחברת הביטוח תשלום בגין אובדן כושר עבודה במשך 10 חודשים, לאחר סיום 90 ימי המחלה הראשונים.

32.
יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בתאריך 23.1.12, לאחר סיום 90 ימי המחלה הראשונים ששולמו לה ע"י הנתבעת.

33.
בכל הנוגע לשיחת השימוע – מהעדויות בתיק זה הן של התובעת ובעלה, מר כהן, והן של מר שטימפרס, עולה בבירור כי, מר שטימפרס הגיע לביקור בביתה של התובעת כחודשיים לאחר פציעתה, ונוכח לדעת כי מצבה הרפואי של התובעת קשה.


כחודש לאחר ביקורו הראשון, הגיע מר שטימפרס בפעם השניה לביתה של התובעת, על מנת לשוחח עימה על סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

אין כל רלוונטיות, האם מר שטימפרס הגיע לביתה של התובעת בפעם השניה בתיאום מראש או לאו.

יחד עם זאת, אין כל ספק כי, ביקורו השני של מר שטימפרס בביתה של התובעת, במהלכו הוחלט על סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וניסוחו של מכתב הפיטורים, היה לאחר סיומם של 90 ימי המחלה הראשונים ששולמו לתובעת ע"י הנתבעת.

34.
מר שטימפרס הצהיר והעיד כי, מאחר והועסקה בתקופת סיום יחסי העבודה בין הצדדים פקידה חדשה, נעשו טעויות סופר בתאריכים במכתבי הפיטורים שנשלחו לתובעת, ועל כן, בעלה של התובעת, אשר היה עימו בקשר רציף הסב את תשומת ליבו לטעויות בתאריכים, והמכתבים תוקנו בהתאם.

35.
מר כהן בעדותו טען, כי משהתקבל מכתב הפיטורים העבירו לתובעת והיא ראתה שהתאריך אינו נכון. לטענת מר כהן הוא אינו זוכר אם התקשר למר שטימפרס על מנת לתקן את התאריכים, "קיבלנו אחר כך מכתבים עם תאריכים שונים."

משנשאל מר כהן, אם הסיבה לקבלת מכתבים נוספים עם תאריכים שונים, הייתה שגילו כי התאריכים הינם שגויים, השיב – "היא גילתה. אני לא נוגע במכתבים שלה..."

(ראה פרוטוקול דיון מיום 13.7.14 עמ' 11).

36.
לאור האמור, אנו קובעים כי עדותו של מר שטימפרס בעניין זה אמינה עלינו, וכי נשלחו לתובעת 3 מכתבי פיטורים בשל טעויות סופר בתאריכים, שנעשו ע"י פקידה חדשה, אשר לא הייתה מעורה בעניינה של התובעת, ולאחר שמר כהן, הסב את תשומת ליבו של מר שטימפרס לטעויות, המכתבים תוקנו בהתאם.


בהתאם לכך, הרי שעפ"י מכתב הפיטורים האחרון שנשלח לתובעת, ותוקן עפ"י דרישתה ודרישת בעלה, מר כהן, ביקורו השני של מר שטימפרס בביתה של התובעת במהלכו הוחלט על סיום יחסי העבודה בין הצדדים וניסוחו של מכתב הפיטורים, נערך ביום 5.2.12, כאשר יחסי העבודה הסתיימו ביום 23.1.12, היום בו הסתיימו 90 ימי המחלה המגיעים לתובעת כדין.

37.
כאמור לעיל, קבענו, כי התובעת שהתה בתקופת אובדן כושר עבודה מוחלט במשך לפחות חצי שנה לאחר פציעתה, במהלכה אף נקבעה לה נכות בשיעור של 100% ע"י המל"ל.

בהתאם לעדותה של התובעת עצמה תקופת השיקום ארכה כשנה במהלכה התקשתה התובעת לשבת ולכופף את ברך שמאל, ועל כן לא יכלה לשוב לעבודה.

בכתב תביעתה כנגד עיריית כרמיאל טענה התובעת כי בשל מוגבלויותיה עקב הפציעה בברכה, לא יכלה לשוב לעבודתה אצל הנתבעת ופוטרה בתאריך 23.1.12, ואף אינה יכולה לשוב למעגל העבודה "עד עצם היום הזה". היינו, עד למועד הגשת כתב התביעה כנגד עיריית כרמיאל, בחודש 12/12, למעלה משנה לאחר פציעתה, לטענת התובעת היא לא יכלה לשוב למעגל העבודה בשל מצבה הרפואי.

בהתאם לעדותה של התובעת עצמה בתיק דנן, האמור בכתב התביעה כנגד עיריית כרמיאל הינו "הכל אמת".

38.
עדותו של מר שטימפרס כי, לאחר סיום 90 ימי המחלה התובעת אמרה לו שאינה יכולה לשוב לעבודה בשל פציעתה, וכי נקבעה לה נכות זמנית למשך חצי שנה ע"י המל"ל בשיעור של 100%, וגם לאחר תקופה זו לא תוכל לשוב לעבודה הינה אמינה ומהימנה עלינו, ונמצאו לה תימוכין וחיזוקים בעדויות התובעת עצמה ובעלה, כמו גם בטענות התובעת בכתב תביעתה כנגד עיריית כרמיאל.

39.
לאור דבריה הנ"ל של התובעת כאמור למר שטימפרס, התייעץ מר שטימפרס עם נציג ההסתדרות בעניינה של התובעת, והלה יעץ לו לקיים עם התובעת שיחת שימוע לצורך סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

40.
בהתאם לכך, הגיע מר שטימפרס בפעם השנייה לביתה של התובעת בתאריך 5.2.12, וסוכם על סיום יחסי העבודה בין הצדדים לאור מצבה הבריאותי של התובעת, ונוסחו של מכתב הפיטורים.

41.
הנתבעת צודקת בטענתה כי בנסיבות המקרה דנן, ביום שבו הסתיימו 90 ימי המחלה להם הייתה זכאית התובעת, למעשה, סוכל חוזה העבודה בין הצדדים מפאת מצבה הרפואי של התובעת, מאחר ולא יכלה יותר לעמוד לרשות העבודה.

משנוצרו התנאים בהם התובעת אינה יכולה לבצע עוד עבודתה סוכל חוזה העבודה בין הצדדים.
(ראה בעניין זה -
דב"ע לט/
19
-2 יוסף הברמן

נ. מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר
, פד"ע י"א 346).

42.
לאור קביעתנו כי, התובעת הודיעה לנתבעת שאין ביכולתה לשוב לעבודה מפאת פציעתה, אף לאחר סיום תקופת הנכות שנקבעה לה ע"י המל"ל, למעשה, סוכל חוזה העבודה בין הצדדים.

43.
בפגישה השניה של התובעת עם מר שטימפרס, הבהירה התובעת למר שטימפרס כי אין באפשרותה לשוב לעבודה עקב הפציעה הקשה בברכה, ומר שטימפרס מצידו הסביר לתובעת כי בשל אופי העבודה וסביבת עבודה במוסך, עם רצפה חלקה וכתמי שמן מסוכן לתובעת לשוב לעבודה.
לאור האמור, סיכמו הצדדים על סיום יחסי העבודה ומכתב הפיטורים נוסח בהתאם לדרישת התובעת.

44.
לפיכך, אנו קובעים כי פיטוריה של התובעת מפאת מצב בריאותי נעשו כדין.

45.
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה דנן לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – להידחות בזאת.

46.
בנסיבות אלה גם התביעה לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש – נדחית בזאת.

47.
על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ תום 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ה, (17 נובמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




השופטת איטה קציר

סגנית נשיא

מר דני צוקרמנדל
נציג מעסיקים














סעש בית דין אזורי לעבודה 49518-07/12 חיה כהן נ' מוסך שגב בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2014)