פסקי דין על יעקב בר שלום | פסקי דין על מועדון ספורט נס ציונה

4318/01 בשא     13/01/2002




בשא 4318/01 יעקב בר שלום נ' מועדון ספורט נס ציונה





יעקב בר שלום

בעניין:
המבקש
- נ ג ד -
מועדון ספורט נס ציונה
המשיבה
עירית נס ציונה המחזיקה
החלטה

1. בפני
נו מונחת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לאישור עיקול.
רקע
2. ביום 8.3.01 ניתן תוקף של פסק בוררות להסדר פשרה בין המבקש לבין המשיבה.
3. ביום 13.6.01 נענתה בקשתו של המבקש להטלת צו עיקול זמני על כספי המשיבה, ובין השאר על כספים המצויים בידי המחזיקה - עירית נס ציונה.
4. ביום 18.6.01 בוצעה על ידי המבקש מסירת צו העיקול למחזיקה - עירית נס ציונה (להלן - העיריה).
5. ביום 23.8.01 הגיש המבקש בקשה לאישור עיקול אצל המחזיקה - עירית נס ציונה.
6. ביום 7.10.01 הוגשה תגובת המחזיקה לבקשה לאישור הביטול. בתגובה, נטען כי המבקש אחר את המועד להגשת בקשה לאישור העיקול, שהוא 15 יום מיום מסירת צו העיקול למחזיקה.
7. כפועל יוצא מכך, הגיש המבקש ביום 14.11.2001 בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לאישור העיקול, מנימוקים אלה:
א. ביום 18.6.01 בוצעה על ידי המבקש מסירת צו העיקול לעיריה, וביום 28.6.01 בוצעה על ידי המבקש מסירת צו העיקול למשיבה, מועדון ספורט נס ציונה
.
ב. אישורי המסירה נמסרו על ידי המבקש לבא כוחו בתחילת חודש יולי 2001.
ג. המבקש סבור היה, כי יש למסור את האישורים על ביצוע המסירות לב"כ רק לאחר המצאת המסירה האחרונה למשיבה, ולא למוסרן כל אחת בנפרד.
ד. בית הדין מתבקש להתחשב בטעות הכנה שבצע המבקש, ולנקוט בגישה סלחנית גם בשאלת קיומו של טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד שנקבע בחיקוק.
ה. לא נגרם כל נזק למחזיקה, עירית נס ציונה, אשר בתחבולה ניסתה להערים על המבקש, מתוך רצון לקבל לידה נכס מקרקעין (מגרש הכדורגל עליו שיחקה המשיבה כברת רשות) ולמוכרו לצד ג' - חברה קבלנית.
ו. באיזון בין נזקי המבקש לנזקי העיריה, על בית הדין למנוע אי צדק ולתת למבקש את יומו בבית הדין.
8. העיריה התנגדה למתן הארכת מועד, מנימוקים אלה:
א. צו העיקול הזמני מיום 13.6.01 בטל. על פי התקנות, על המבקש היה לבקש מבית הדין את אישור העיקול הזמני, תוך 15 יום מיום
18.6.01, המועד בו הומצא צו העיקול הזמני למחזיקה.
ב. הלכה פסוקה היא, כי במקום בו נקבע מועד למימוש זכות התביעה ולא הותקנו תקנות בדבר הארכת מועד, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה.
ג. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה) קובעת, בין השאר, כי משנקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות, רשאי בית הדין להאריכם מטעמים מיוחדים.
ד. טעות של צד או העדר ידיעה אינם יכולים לשמש טעם מיוחד לצידוק האיחור.

המסגרת המשפטית
9. תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה מחילה על בית הדין לעבודה את תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות סדר הדין), הדנות בעיקול זמני. כיום, לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), תשס"א - 2001 (להלן - תיקון מס' 6), מספרן הוא 374 - 383א. במועד מתן צו העיקול והגשת הבקשה לאישור העיקול היו בתוקף התקנות כנוסחן לפני תיקון מס' 6.
10. תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי (שמספרה 378 לאחר תיקון מס'
6) קובעת, כי :
"(א) לא הודה המחזיק כי נכסי הנתבע מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל תוך המועד שנקבע לו, יהא התובע שלפי בקשתו ניתן צו העיקול רשאי תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או תוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי הענין".
11. תקנה 371 לתקנות (שמספרה 380 לאחר תיקון מס' 6), מוסיפה וקובעת , כי:
"לא ביקש התובע אישור העיקול כאמור בתקנה 369 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו."
(הדגשה הוספה)
הכרעה
12. לדעתנו, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, מהנימוקים שיפורטו להלן.
13. ספק, אם בכלל ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה לאישור עיקול. כבר נפסק כי:
"... בחלוף המועד שנקצב ובאין בקשה לאישור העיקול בטל העיקול מעצמו... אי לכך צדקה הרשמת המלומדת שעה שלא ראתה מנוס מלפניה, בלתי אם לדחות את הבקשה שהוגשה באיחור - ואחת היא מה גודל האיחור - שהרי ביום הגשת הבקשה כבר לא היה העיקול בנמצא ולא נותר עוד מה לאשר..."
דב"ע נג/41-3 רוני עדני משרקי מונה ואח' נ. כחולי תעשיות צמחים בע"מ ואח', סעיף 10 לפס"ד מיום 19.1.93; ההדגשה הוספה.
14. כידוע, תקנה 125 לתקנות בית הדין קובעת כי:
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."
15. לדעתנו, גם אם נאמר כי ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה לאישור עיקול על פי תקנה 125 לתקנות בית הדין, אין מקום להאריך את המועד במקרה זה.
16. לנוכח העובדה, כי צו העיקול נמסר למשיבה ביום 18.6.2001, היה על המבקש להגיש את הבקשה לאישור העיקול עד ליום 3.7.2001. על פי הבקשה (סעיף 4) אישורי המסירה של צווי העיקול נמסרו על ידי המבקש לבא כוחו בתחילת חודש יולי 2001 (לא ננקב מועד מדויק), כיון שצו העיקול נמסר למשיבה ביום 28.6.2001. לפיכך, גם אם, כטענת המבקש, הוא טעה טעות כנה וסבר כי עליו להמציא לבא כוחו את כל אישורי המסירה יחדיו, אין בכך כדי להסביר את האיחור בהגשת הבקשה לאישור העיקול. גם לדברי המבקש, אישורי המסירה היו בידי בא כוחו מספר ימים לאחר ביצוע המסירה למשיבה, דהיינו כבר בתחילת חודש יולי 2001. לפיכך, ניתן היה להגיש את הבקשה בתחילת חודש יולי 2001 (בתוך המועד להגשת הבקשה או באיחור קצר ביותר).
17. לטענת המבקש, יש להתחשב בתקופת הפגרה שלא תבוא במנין הימים בחישוב התקופה. אולם, תקופת הפגרה החלה רק ביום 16.7.2001, פרק זמן משמעותי לאחר שהיו בידי ב"כ הבקש אישורי המסירה, ובו ניתן היה וצריך היה להגיש את הבקשה לאישור העיקול.
18. העולה מן האמור הוא, איפוא, כי הנימוק שניתן להגשת הבקשה באיחור לאו נימוק הוא.
19. זאת ועוד. המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין, שהיה אמור להנחות אותו כיצד לפעול בהקשר לצו העיקול. הנימוק, כי המבקש לא ידע כי עליו להגיש את אישורי המסירה לבא כוחו במועד מוקדם וכי ישנה חשיבות למועד אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. על בא כוחו של המבקש היה להנחות אותו, על מנת שלא להחמיץ את המועד להגשת בקשה לאישור העיקול. בהקשר זה נזכיר כי הלכה פסוקה היא, כי מערכת היחסים בין עורך הדין לשולחו אינה מעניינו של בית הדין ותקלה שארעה במערכת יחסים זו אינה בבחינת "טעם מיוחד" להארכת מועד (עא"ח 3/99 פרומקין נ. ב.נ.ל. - סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 270, 273 -274. דב"ע נו/ 101-13 שובי נ. קרן קיימת לישראל, פד"ע לא 490, 495 ).
20. באשר לבקשת המבקש, כי בית הדין ינקוט גישה סלחנית: בית הדין נוקט בגישה סלחנית מקום שהוכח כי צד שקד לפעול, ככל שניתן במסגרת הזמן הנקובה בחוק ומסיבות סבירות לא עלה הדבר בידו (דב"ע
מה/118-9 ר' וקסלמן ושות' נ. מאיר, פד"ע יז 499, 500). בענייננו, משאישורי המסירה היו בידי בא כוחו של המבקש מתחילת חודש יולי 2001, ברור כי המבקש לא שקד לפעול במסגרת הזמן הנקובה בחוק.
21. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לאישור העיקול נדחית. כפועל יוצא מכך, נמחקת הבקשה לאישור העיקול, ולא יתקיים בה דיון ביום 30.1.2002.
22. המבקש ישלם למחזיקה הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא לו ההחלטה, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 13.1.2002, בהעדר הצדדים.
נ.צ. גב' רבקה הלר

לאה גליקסמן
, שופטת אב"ד

נ.צ. מר מרדכי ימיני
1
בתי הדין לעבודה
בשא004318/01 בתיק עיקרי עב 4781/01
בית דין א. לעבודה ת"א
13/01/2002

כבוד השופטת לאה גליקסמן

נ.צ. מר מרדכי ימיני
נ.צ. גב' רבקה הלר
בפני
:








בשא בית דין אזורי לעבודה 4318/01 יעקב בר שלום נ' מועדון ספורט נס ציונה (פורסם ב-ֽ 13/01/2002)