פסקי דין על אילנה בר | פסקי דין על אדית נורמה דניאל

31103-11/13 תק     24/11/2014




תק 31103-11/13 אילנה בר נ' אדית נורמה דניאל








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 31103-11-13 בר נ' דניאל




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
דנה אמיר


תובעת

אילנה בר


נגד


נתבעת

אדית נורמה דניאל



החלטה

לפני בקשת הנתבעת להחלפת המותב הדן בתיק, בלשונה של הנתבעת: "להישפט בתיק זה מול השופטת המקורית או שופט אחר שאיננו מכיר את התובעת ויידון במקרה שלי כפי שראוי שיידונו ייקחו בחשבון את השקרים שהוכחתי...".
על אף בקשתי מהנתבעת לא התקבלה הבהרה מטעמה האם בקשתה הינה לפסילתי, ובטרם מתן החלטה בבקשות אשר הוגשו על ידה אני נדרשת לעניין זה עפ"י דין.
אציין עוד כי נתנה לתובעת אורכה להגיב על בקשה זו ועל בקשות נוספות לאור מגוריה בחו"ל עד ליום 20.11.14, אך לא התקבלה תגובה.
בראשית אדגיש ואציין כי אין לי כל הכרות מוקדמת עם התובעת בתיק זה או מי מטעמה.
לטענת הנתבעת הדבר נראה מהתנהלותי, ולאור העובדה שהתובעת מסיקה שתקבל את כל סכום תביעתה ללא צורך בדיון נוסף.
לטענתה מאחר שלא התייחסתי או תיקנתי את טענת התובעת לפיה תקבל את כל סכום תביעתה ויכולה היא להציב תנאים לנתבעת עולה הצורך בפסילתי.
לטענת הנתבעת התובעת יידעה אותה כי תפעיל קשרים ענפים בארץ כדי לקבל שופט שיפסוק לטובתה ועצם העובדה שהוחלף מותב הדן בתיק מלמד שכך עשתה.

המסגרת הנורמטיבית:

עיון בטענות הנתבעת מלמד כי בקשתה לפסילתי נובעת, ככל הנראה, מחשש ממשי למשוא פנים לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

סעיף 77א לחוק בתי המשפט קובע:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"

בישראל נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי המבחן לפסלות שופט הינו מבחן אובייקטיבי. ראה הלכת ידיד.

על פי ההלכה הרווחת המבחן העיקרי לבחינת טענת הפסלות באופן אובייקטיבי הינו מבחן החשש הממשי למשוא פנים בפועל, ולא שיקולים של מראית פני הצדק. (ראה הלכת ידיד (עמוד 381) ויגאל מרזל, דיני פסלות שופט (2006) עמוד 112 ).

לדברי כב' הנשיאה (בדימוס) ד' בייניש:
"מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת הפסלות חייבת להיות משמעותיות (ע"א 10379/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' גולדברג (לא פורסם): מרזל, 84). על כן, ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) : מרזל, בעמ' 85".
ע"א 9311/06 משה סידון נ' רשות הטבע והגנים (2007), נבו הוצאה לאור.

נקודת המבט על פיה יש לבחון את שאלת הפסלות היא זו של השופט הממוצע והסביר, לא בעיני בעל הדין, עורך הדין או הציבור הרחב .

"השאלה איננה מה הרושם שיווצר בציבור הרחב או מה תגובתו של האדם הסביר...'האפשרות הממשית' עניינה התרשמותו הכללית של בית המשפט ממכלול הנסיבות שנוצרו ועל בית המשפט להשיב אם אלו יוצרים יסוד לסכנה שהשופט יהיה בעל דעה קדומה כזאת, שיהיה בכך כדי לשלול יכולתו לקיים משפט צדק. חשד בלבד אינו די לעניין זה, גם חשד סביר אינו יוצא מגדר חשד בלבד ובכך לא סגי".
מאיר שמגר, "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע"
גבורות לשמעון אגרנט (1987), עמוד 107.
וכן ראה ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673 ויגאל מרזל, דיני פסלות שופט (2006) עמוד 140 )

עפ"י הלכת ידיד, אמת המידה לבחינה הינה אפשרות ממשית למשוא פנים וזאת בניגוד לאפשרות סבירה, כאשר אמת המידה העיקרית לבחינת קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים הינה השאלה האם היושב בדין גיבש דעה כך שאין הוא פתוח לשכנוע.

בבג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573
מבהיר בית המשפט כי במבחן הינו "שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור")".

מן הכלל אל הפרט:
כפי שכתבתי בתחילת החלטתי אין לי כל היכרות מוקדמת עם התובעת או מי מטעמה.
לא ניתנה על ידי כל החלטה לפיה אני מקבלת את תביעת התובעת או טענותיה.
לא הונחה בפני
כל תשתית עובדתית המלמדת על חשש ממשי למשוא פנים מצידי.
יתרה מכך, בעת הדיון הקודם שהתקיים, על אף שלא נעתרתי לבקשת הנתבעת לדחות את מועד הדיון והיא לא התייצבה, ולמרות שהתובעת טענה שהגיעה במיוחד מחו"ל לדיון, לא נתתי

פסק דין
כנגד הנתבעת אלא קבעתי שהדיון ידחה למועד אחר על מנת להבטיח לנתבעת את יומה בבית המשפט. אציין עוד כי באותה העת אף הודתה לי הנתבעת, כפי שנכתב בהודעתה לבית המשפט המצויה בתיק.
צר לי על תחושותיה של הנתבעת אך אינני נעתרת לבקשתה לפסול עצמי מלדון בתיק, ככל שזו בקשתה, שכן אין לי היכרות מוקדמת עם התובעת או מי מטעמה והבקשה איננה עומדת במבחנים לפסלות שופט בשל חשש ממשי למשוא פנים עפ"י החוק והפסיקה.

אשר על כן, הבקשה לפסלות נידחת.

הנתבעת תודיע לבית המשפט האם בכוונתה לערער על החלטה זו, נוכח העובדה שהנתבעת איננה מיוצגת, אני מוצאת להפנות את תשומת ליבה לכך שככל שברצונה לערער, על הערעור להיות מוגש תוך 10 ימים על פי תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

יש להעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 31103-11/13 אילנה בר נ' אדית נורמה דניאל (פורסם ב-ֽ 24/11/2014)