פסקי דין על אילן סלע | פסקי דין על שרה סלע | פסקי דין על נוה אונו הותיקה

28004-08/12 תק     30/11/2014




תק 28004-08/12 אילן סלע, שרה סלע נ' נוה אונו הותיקה








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 28004-08-12 סלע ואח' נ' נוה אונו הותיקה


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
דנה אמיר


תובעים

1.אילן סלע

2.שרה סלע


נגד


נתבעת

נוה אונו הותיקה




פסק דין


לפניי תביעת התובעים בגין ליקויי בנייה על סך של 26,413 ₪, לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 6,287, הוצאות משפט והוצאות בדיקת המומחה מטעמם בצירוף ריבית והצמדה.
טענות הצדדים
כתב התביעה:
לטענת התובעים ביום 10.9.07 נכרת חוזה מכר לממכר הנכס המדובר (להלן: "הנכס") בינם לבין הנתבעת כאשר החזקה בנכס הועברה במהלך חודש ספטמבר 2009. לאחר החורף הראשון החלו להתגלות ליקויי רטיבות בנכס, כמפורט בכתב התביעה.
להוכחת טענה זו מפנים התובעים לחוות דעת מומחה אשר צורפה לכתב התביעה. בנוסף טוענים התובעים כי ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים.
לטענת התובעים, לפי סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן "חוק המכר (דירות)"), ניתן לנתבעת זמן סביר לתקן את אי ההתאמה ולכן איבדה את זכות התיקון. כן מבקשים התובעים פיצויי על עוגמת הנפש שנגרמה להם שכן נאלצו לגור משך חמש שנים בנכס בו ליקויי הרטיבות. התובעים מעריכים את עוגמת הנפש הנטענת בסך של 10,000 ₪ , אולם על מנת
שלא לחרוג מסכום התביעה המקסימלי הנמצא בסמכות בית משפט זה העמידו את הסכום ע"ס 6,287 ₪.

כתב ההגנה:

טענות הנתבעת המפורטות בכתב ההגנה מתמקדות בבקשה למחיקת התביעה על הסף ממספר עילות:
לטענת הנתבעת לא קיימת יריבות בין הנתבעת לתובעים שכן מעולם לא נכרת בינה לבין התובעים הסכם לרכישת הנכס. הנתבעת הפנתה לת.א. 40270-03-11 שם הוגשה תביעה בגין ליקויי בנייה בנכס ע"י אם התובעת 2, גב' בהיר (להלן: "גב' בהיר") בהיותה רוכשת הנכס מהנתבעת, כאשר על אף שהוגש תצהיר תומך ע"י התובע לתיקון כתב התביעה בתיק, לפיו התובע 1 "הוא הרוכש האמיתי", הנתבעת איננה מסכימה עם טענה זו.
בנוסף, לטענת הנתבעת, בהגשת תביעה זו יש משום פיצול התביעה, כאשר לא התבקש או ניתן פיצול סעדים בת.א. 40270-03-11. להוכחת טענה זו צירפה הנתבעת את כתב התביעה בתיק המדובר.
כן טענה הנתבעת כי ככל שקיימים ליקויים בנכס הרי שלנתבעת זכות מלאה לתקנם עפ"י חוק המכר (דירות).
בקשה לחיוב בהוצאות עפ"י תקנה 90 לתקסד"א מטעם התובעים:
בתאריך 15.12.2013 ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בהוצאות עפ"י תקנה 90 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת בגין טענות שהוכחשו על ידי הנתבעת בכתב ההגנה.
1.
לטענת התובעים, טענותיה של הנתבעת בדבר היעדר יריבות בין הצדדים נגועה בשקר גס, חוסר תום לב וזריית חול בעייני בית המשפט.
התובעים הדגישו כי הם אלו שניהלו את מו"מ לרכישת המכר, חתמו על זיכרון הדברים, שילמו את מלוא עלות הנכס והחזקה בנכס נמסרה לידם,
כאשר כל אלה מהווים ראיה לכך שנתבעת ראתה בתובעים צד לחוזה. להוכחת טענה זו צירפו התובעים תכתובות דוא"ל בינם לבין נציג הנתבעת ובנוסף הוסיפו בתאריך 1.1.2014 מסמכים התומכים בטענתם, העברת תשלום לנתבעת וזיכרון דברים חתום ע"י התובעים עם הנתבעת.
2
התובעים טוענים כי טענת הנתבעת לפיה ליקויי הרטיבות נשוא תביעה זו כלולים בתביעה הקודמת שהוגשה הינה טענה כוזבת שכן הליקויים נשוא תביעה זו לא היו ידועים לתובעים עת הוגשה התביעה הקודמת וכן ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתיקון הליקויים. ואף הצביעו על כך שנדרשו לחוות דעת חדשה לביסוס ליקויים אלה.

בקשה לדחיית התביעה על הסף
בתאריך 25.4.2014 הוגשה ע"י
הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף, הנתבעת עדכנה את בית המשפט בנוגע למתן

פסק דין
בתא"מ 9618-08-13 אשר התנהל בין התובע וגב' בהיר לבין הנתבעת.
לטענת הנתבעת, לאור קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין מתקיים מעשה בי דין מחייב בין הצדדים ובנסיבות אלה דין תביעת התובעים שבפני
י להידחות.
תגובה לבקשת המחיקה של הנתבעת ובקשה לחיוב בהוצאות אישיות את בא הכח ו/או הנתבעת
בתאריך ה- 25.5.14 הוגשה תגובה מטעם התובעים בה מפורטות בהרחבה טענותיהם לפיהן אין צורך בקשר חוזי פורמלי על מנת לתבוע עפ"י חוק המכר (דירות).
בנוסף טוענים התובעים לחלופות הבאות:
1.
תביעה מכוח ייפוי כוח.
בהקשר זה יצוין כי התובעים הציגו בפני
י בית המשפט ייפוי כוח בלתי חוזר לתובע 1 המסמיך אותו לטפל בכל ליקויי הבנייה ולתבוע בשמה או בשמו במקומה, נושא תאריך 21.2.14.
2.
צירוף התובעים מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי.
3.
החוזה הינו חוזה לטובת צד ג' (התובעים) אשר שילמו את מלוא הסכום ואף חתמו על זיכרון דברים וליקויי ותיקוני בדק.
4.
חוזה בהתנהגות מול התובעים.
5.
חוסר תום לב קיצוני מטעם הנתבעת והכלל "אין החוטא יוצא נשכר".
6.
בקשה להוספת גב' בהיר, היא לטענת התובעים הרוכשת הפורמאלית, כתובעת חדשה מכוח תקנה 24-27 לתקנות סדר הדין האזרחי.
התובעים אף הוסיפו וטענו כי הקביעה בפסק הדין בתא"מ 9618-08-13 אינו מהווה מעשה בי דין, וכי הציטוטים מפסק הדין נעשו באופן כוזב תוך "מלאכת אחיזת עיניים כושלת".
עוד נטען כי העובדה שכב' השופט הדר קבע כי "הדעת לא סובלת שהתובע ייצג תובע אחר ויסכור פיו לעניין עילת תביעתו..." מלמדת כי בית המשפט קובל על כך שהתובע היה צריך להופיע כתובע בתביעה קודמת אך שכר את פיו.
כן טענו התובעים כי השופט הדר קבע שהתובע 1 הינו בעל דין רלבנטי לפי תקנה 24 וזאת מאחר ובהחלטתו בבקשה להוספת התובע קבע כי אינו נדרש לבקשה שכן התובע מופיע כתובע בכתב התביעה.
בנוסף הפנו התובעים לכך שהוגש ערעור על פסק הדין נוכח העובדה שבית משפט השלום אינו מוסמך לקבוע תוקף חוזה.
התובעים אף טענו כי עילת הרטיבות בחלון ובקיר חדר השינה וחדר האמבטיה היא עילה חדשה שמעולם לא נדונה בפני
גורם שיפוטי.
התובעים צירפו מסמכים לביסוס טענותיהם.
בתיק זה התקיימו שני דיונים מהותיים בפני
, זאת לאחר שנעתרתי לבקשת התובע 1 לקיום דיון נוסף על מנת שישטח את מלוא טענותיו בפני
טרם הכרעה.

כן הוגשה בקשה לפסילתי אשר נדחתה על ידי – הכל כמפורט בתיק.

בעת הדיון השני שהתקיים בפני
ביום 17.11.14 וכן בבקשה לפסילתי הפנו התובעים לפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט שי מזרחי בת"ק 54513-02-14, שם התקבלה תביעת התובעים כנגד הנתבעת.

פסק דין
זה ניתן בהעדר הנתבעת אשר לא התייצבה לדיון, כאשר הוצגו בפני
השופט ייפוי הכוח והמחאת הזכות אשר אף הוצגו בפני
בתיק זה בעת הדיון.
הנתבעת שבה וחזרה על טענותיה להעדר יריבות וקיומו של מעשה בי דין, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיונים.
בדיון זה אף הוצג בפני
ייפוי הכוח מהגב' בהיר וכן המחאת הזכויות מטעמה לתובעים אשר לא סומנה בשגגה בעת הדיון, על אף שהוצגה ונדונה (ראה עמ' 8 ש' 1 וש' 5-6 לפרוטוקול) ואשר מסומנת עתה על ידי ת/5, שניהם נחתמו בחודש פברואר 2014.

דיון והכרעה
האם מתקיים מעשה בי דין:
הבקשה הראשונה הצריכה הכרעה היא בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף בשל קיומו של מעשה בי דין, בשאלה האם התובעים היו צד לחוזה רכישת הנכס נשוא התביעה.
היה ולא מתקיים מעשה בי דין, יש להכריע בטענת חוסר היריבות אשר הועלתה ע"י הנתבעת במסגרת כתב הגנתה.
למעשה, טוענת הנתבעת למעשה בי דין מכוח השתק פלוגתא.
הכלל בדבר "השתק פלוגתא" נועד "למנוע בזבוז משאבים שיפוטיים כתוצאה מכפל התדיינות ולמנוע את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך שבאותו עניין עצמו ניתנות הכרעות סותרות על ידי הרכבים שונים של בתי המשפט, אלא שמטרות אלו אינן עומדות בפני
עצמן, שכן ממולן עומדות זכויות הפרטיים שיינתן להם ”יומם” בבית המשפט תוך שיוכלו הם לשטוח את כל טענותיהם בצורה הטובה ביותר". (רע"א 10288/02 הבנק הבינלאומי נ' פרחאת פ"ד נז (3) 678)

יש לקיים ארבעה תנאים על מנת לבסס טענת "השתק פלוגתא" אשר תקים מחסום דיוני:

"ראשית, כי 'הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים'. שנית, כי 'קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות לאותה פלוגתא'. שלישית, כי 'ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה". רביעית, כי "ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה'
.
ראה ע"א 1041/97 סררו
נ' נעלי תומרס בע"מ
פ"ד נד(1) 642, 650. (להלן: "עניין סררו")

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

בעניין סררו הרחיב בית המשפט העליון את הכלל בדבר השתק פלוגתא גם למקרים בהם אין המדובר בצדדים זהים בשני ההליכים :
"הלכה פסוקה היא, כי מעשה-בית-דין חל גם על חליפיהם ושליחיהם של בעלי הדין וגם על צדדים קרובים למתדיינים


א

ב

ג

ד

ה

ו

ז
. הדרישה של זהות הצדדים לצורך יצירת 'השתק פלוגתא' נועדה לתת הזדמנות לכל בעל דין לומר את דברו לפני בית-משפט, ומצד שני לוודא, שמי ש'היה לו יומו' בבית המשפט לא ישמיע דברו בשנייה, למען יהיה סוף לריב ולדיונים ".
בעניינו הפנתה הנתבעת לפסק הדין בתא"מ 9618-08-13 שם תבע התובע 1, ביחד עם גב' בהיר,
את הנתבעת לפיצוי בגין מטרד ליחיד בקשר לנכס נשוא התביעה שבפני
י.
עיון בפסק הדין בתא"מ 9618-08-13, סעיפים 50-56 , מלמד כי
כב' השופט עדי הדר הכריע באופן פוזיטיבי כי אין לקבל את טענת התובע 1 אשר היה צד להליך, לפיה הינו צד לחוזה הרכישה של הנכס נשוא התביעה. כב' השופט הדר התייחס בפסיקתו לטענת התובע 1 לפיה הוא הקונה האמיתי של הנכס גם אם אין חוזה בכתב בינו לבין הנתבעת.
השאלה הטעונה הכרעה הינה האם בנסיבות אלה מתקיים מעשה בי דין.
כמפורט בכתב התביעה, תביעת התובעים שבפני
מבוססת על הוראות חוק המכר (דירות).
עפ"י חוק המכר (דירות) סעיף 4ב :

" (א)
התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.



(ב)
חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."
בהגדרות החוק המכר (דירות) מוגדר "קונה משנה" כמי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה.
לאור הוראות החוק, הרי שעל מנת להגיש תביעה מכוחו על התובע להיות "הקונה"
או רוכש הנכס מהקונה או חליפיו וחליפי הקונה.
אין חולק כי עפ"י חוזה המכר התובעים אינם רוכשי הנכס מהנתבעת, כן לא הוצגה בפני
כל ראיה לבעלות התובעים בנכס עפ"י דין, כקונה משנה או חליפו.
טענת התובעים הינה שהם הרוכשים האמיתיים של הנכס מאת הנתבעת, כמפורט בבקשתם להטלת הוצאות עפ"י סעיף 90 לתקנות סדר הדין האזרחי , נוכח העובדה שהם אלה אשר ניהלו את מו"מ לרכישת המכר, חתמו על זיכרון דברים, שילמו את עלות הנכס והחזקה בנכס נמסרה לידם.
השופט הדר סקר את טענת התובע בתיק שלפניו, הזהה לטענה שבפני
י לפיה, "גם אם אין חוזה בכתב בינו לבין הנתבעת אין לתפוס אותו בכגון אלה" והנימוקים המשפטיים
ומצא שאין לקבל את הטענה לפיה התובע הוא צד לחוזה רכישת הנכס.
המדובר באותה הפלוגתא, על רכיביה העובדתיים ומשפטיים, ועניין נדון בין התובע 1 לנתבעת. לטעמי מעמדה ועניינה של התובעת 2 הינו כזה שהיה וחל מעשה בי דין, יחול זה גם בעניינה.
כידוע, התנאי הרביעי לקיומו של מעשה בי דין הינו שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתובענה הראשונה.
עיון בפסק הדין של כב' השופט הדר מלמד כי הכרעה בפלוגתא זו ניתנה על ידו "למעלה מן הדרוש" (ראה פסקה 50 לפסק הדין), על אף שניתנה לאחר בחינת טענות הצדדים, יחד עם זאת, בנסיבות אלה אני מוצאת כי לא מולא התנאי הרביעי
הנדרש לקיומו של מעשה בי דין.
אשר על כן אני דוחה את הטענה בדבר קיומו של מעשה בי דין.
בנסיבות אלה יש להכריע בטענת העדר היריבות אשר נטענה ע"י הנתבעת.
העדר יריבות:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה ואת כלל המסמכים אשר הוצגו בפני
אני מוצאת כי צודקת הנתבעת בטענתה להעדר יריבות עם התובעים.
מקובלת עלי פסיקתו של כב' השופט הדר והנמקתו לפיה אין לאפשר לתובעים, אשר לא חתמו על חוזה המכר מסיבותיהם, לתבוע כ"קונים" או חליפיהם, בעלי הזכויות בדירה, גם אם הם אלה אשר שילמו, התגוררו בנכס, או עצבו אותו כרצונם.
אציין בהקשר זה כי לטענת התובעים הוגש ערעור על פסק הדין בתא"מ 9618-08-13, מאחר והקביעה לפיה אין תוקף חוזי ליחסים בין הצדדים ניתנה בחוסר סמכות עניינית שכן בית משפט השלום אינו מוסמך לקבוע תוקף חוזה, לא כל שכן במקרקעין.
אכן צודקים התובעים בטענתם לפיה אין חובה שיתקיים
קשר חוזי ישיר בין התובעים לנתבעת לצורך הגשת תובענה עפ"י חוק המכר (דירות), ויתכן בהחלט שקונה משנה או חליפו יגישו תביעה מכוחו, אך אלה אינן העובדות בעניינו.
בניגוד לנטען ע"י משפחת גינזבורג בע"מ 1423/99 , אליו הפנה התובע בתגובתו לבקשת המחיקה של הנתבעת, התובעים אינם "קונה משנה" או חליפו, ובמקרה שבפני
י קיימת בעלת זכויות ידועה בנכס, היא גב' בהיר.
חשוב לציין בהקשר זה כי גב' בהיר אף עמדה על זכותה כבעלת הזכויות וכמי שכרתה את הסכם המכר עם הנתבעת , והגישה תביעה בגין ליקויי בנייה (ת"א 40270-03-11) בנכס נשוא תביעה זו, עובדה זו שומטת את הקרקע מתחת טענות התובעים להיותם אלה אשר כרתו את הסכם המכר של הנכס הנדון, כמפורט בכתב תביעתם.
גם ייפוי הכוח והמחאת הזכות (ת/5), מלמדים כי גם לדעת הגב' בהיר ולדעת התובעים עצמם גב' בהיר היא זו אשר כרתה את חוזה המכר ובעלת הנכס ולה זכות התביעה.

לא נעלמה מעיני העובדה שבמסגרת התובענה בת"א 40270-03-11 הגיש התובע 1 תצהיר תומך בו כתב כי "הוא הרוכש האמיתי", כמפורט בכתב ההגנה של הנתבעת, אך טענה זו לא התבררה ואף איננה עובדה המוסכמת על הנתבעת. עוד אוסיף כי תצהיר זה לא מנע מהגב' בהיר להמשיך בתביעתה עד סופה ואף לזכות ב

פסק דין
כנגד הנתבעת בגין ליקויי בנייה. עניין זה אף סותר את טענת
התובעים לחוסר תום הלב של הנתבעת.
כאמור, עסקינן בחוק המכר(דירות) אשר הוראותיו ברורות ומפורשות, רק קונה או קונה משנה או חליפו יכולים לתבוע מכוח חוק זה.
עסקינן בדיני מקרקעין, כאשר נהירה וברורה דרישת הכתב וחשיבותה. לא אוכל לקבל את טענת התובעים לחוזה בהתנהגות בנסיבות אלה ולהיותם הקונים האמיתיים.
נוכח כל המפורט לעיל אני מוצאת כי לא קמה יריבות ישירה בין התובעים לבין הנתבעת.
טענות התובעים הנוספות לקיומה של יריבות:
1.
התובעים הפנו לייפוי הכוח אשר אף צורף לתגובתם לבקשת המחיקה של הנתבעת ולהמחאת הזכויות אותה קיבלו מגב' בהיר, בעלת הנכס.
בעת הדיון ביום 17.11.14, הציגו התובעים בפני
י כאמור את ייפוי כוח הבלתי חוזר לתובע 1 המסמיך אותו לטפל בכל ליקויי הבנייה ולתבוע בשמה או בשמו במקומה, נושא תאריך 21.2.14 והמחאת זכויות בלתי חוזרת של כל זכויותיה בחוזה מול הנתבעת לתובעים נושאת תאריך 20.2.14 (ת/5).
עיון בייפוי הכוח ובהמחאת הזכות מלמד כי אלה ניתנו זמן רב לאחר הגשת התביעה הנדונה, במהלך שנת 2014, בעוד שתביעתם של התובעים הוגשה בשנת 2012 ובעת הגשת התביעה לא היו התובעים הנמחים מכוח המחאת הזכות וממילא גם כתב התביעה אינו מבוסס על המחאת הזכות כי אם על הטענה לפיה נכרת חוזה בין התובעים לנתבעת.
יתרה מכך, עפ"י סעיף 60 (א)(2) חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בבית המשפט לתביעות קטנות לא תדון תביעה בזכות שהומחתה או הוסבה. יש להוסיף באשר לייפוי הכוח, כי אין היתר ייצוג אוטומטי בבית משפט לתביעות קטנות ועל בעל דין לייצג עצמו אלא אם כן קיבל היתר להיות מיוצג מבית המשפט.
גב' בהיר לא פנתה בשום שלב בבקשה כאמור, וספק אם יכולה הייתה לפנות נוכח המחאת הזכויות לתובעים (ת/5).
2.
אינני מוצאת לקבל את טענת התובעים להיותם בעלי דין מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהרי אין המדובר בצורך להוספתם כבעלי דין כי אם בהיותם בעלי הדין הקיימים.
3.
באשר לבקשת התובעים להוספת גב' בהיר כתובעת, גם לו הוספה הגב' בהיר כתובעת, אין בכך כדי להקים יריבות ישירה בין התובעים לבין הנתבעת, כך שגם במקרה של צרופה שלגב' בהיר דין תביעת התובעים להידחות.
ככל שגב' בהיר תמצא לנכון פתוחה דרכה להגיש תביעה כנגד הנתבעת, במקרה כזה יקום הצורך לבחון האם זכותה לתבוע עומדת לה נוכח המחאת הזכות לתובעים (ת/5).
4.
בשולי הדברים אציין כי נתתי דעתי אף לפסק הדין אשר ניתן ע"י כב' השופט מזרחי בת"ק
54513-02-14 אליה הפנו התובעים, וכן להחלטתו מיום 6.10.14 הדוחה את בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה, אך אינני מוצאת לשנות מקביעתי.
אפנה שוב להוראת סעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט, לפיה לא ניתן לתבוע מכוח זכות שהומחתה או הוסבה בבית משפט זה, מה גם שנראה שהתביעה בת"ק 54513-02-14 הוגשה לאחר שהומחו הזכויות כמפורט בהמחאת הזכות לתובעים, בניגוד לעניינו.
סוף דבר:
כידוע, עפ"י תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לצוות על דחיית תובענה על הסף, בין ביוזמתו ובין לבקשת הנתבע, על יסוד נימוק שעל פיו הוא סבור שניתן מלכתחילה לדחות את התובענה.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות והבקשות השונות שהוגשו בתיק, לאחר קיום דיוני הוכחות בהם הועלו ונדונו טענות הצדדים ובכללן הבקשה לדחייה על הסף, הטענה בדבר העדר יריבות וקיומו של מעשה בי דין וטענות התובעים הן באשר לבקשות אלה והן לגופה של התביעה ולאור הנימוקים המפורטים לעיל אני קובעת כי דין תביעתם הישירה של התובעים כנגד הנתבעת להידחות מחמת העדר יריבות.
בנסיבות אלה,
אינני נדרשת ליתר הטענות העולות מכתבי הטענות או לתביעה לגופה.

אבהיר כי אין בהכרעתי כדי לקבוע מסמרות בדבר זכות תביעה או יריבות בין התובעים לנתבעת מכוח המחאת הזכות אשר ניתנה ע"י גב' בהיר לתובעים בשנת 2014 (ת/5), כשנתיים לאחר הגשת התביעה הנדונה.

נוכח כל האמור לעיל, ודחיית התביעה על ידי, אינני נעתרת לבקשת התובעים לפסיקת הוצאות כנגד הנתבעת עפ"י תקנה 90 לתקנות סדר הדין האזרחי, כן אינני מוצאת לפסוק הוצאות אישיות כנגד בא כוח הנתבעת. הנימוקים המפורטים לעיל בגינם הורתי על דחיית התביעה יפים ורלבנטים אף לסוגיית פסיקת הוצאות אשר התבקשה ע"י התובעים.

מנגד, אינני מוצאת לפסוק הוצאות כנגד התובעים וזאת בשל אי התייצבותה של הנתבעת לדיון שנערך ביום 12.12.13. בהקשר זה אני קובעת כי סכום ההוצאות ע"ס 1,000 ₪ אשר הופקד ע"י הנתבעת עבור התובעים, לגביו קבעה כב' השופטת שחם קינן כי יידון בדיון, יושב לנתבעת, חלף פסיקת הוצאות לטובתה בגין הליך זה.
אציין בהקשר זה , לאחר שבחנתי את בקשת הנתבעת לשקול שוב את חיובה בהוצאות, כי יכולה הייתה הנתבעת לידע את התובעים בדבר אי יכולתה להתייצב לדיון שנקבע ליום 12.12.13 גם אם הבינה רק בשעה 11:00 שלא תוכל להתייצב עקב תנאי מזג האוויר .

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום



ניתן היום,
ח' כסלו תשע"ה, 30 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 28004-08/12 אילן סלע, שרה סלע נ' נוה אונו הותיקה (פורסם ב-ֽ 30/11/2014)