פסקי דין על עזבון המנוח מחמד תופיק דיאב | פסקי דין על דיאב מחמד דראר | פסקי דין על דיאב מחמד זוריר ואח' | פסקי דין על עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב | פסקי דין על עזבון המנוח יוסף דיאב מחמד | פסקי דין על עלי פואד דיאב ואח' |

696/07 א     05/12/2014




א 696/07 עזבון המנוח מחמד תופיק דיאב, דיאב מחמד דראר, דיאב מחמד זוריר ואח' נ' עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב, עזבון המנוח יוסף דיאב מחמד, עלי פואד דיאב ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 696-07 עז' המנוח מחמד תופיק דיאב ואח'
נ' עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב ואח'


תיק חיצוני:



התובעים
1.
עזבון המנוח מחמד תופיק דיאב

(א)
דיאב מחמד דראר
(ב)
דיאב מחמד זוריר
(ג)
דיאב מחמד טהא
(ד)
דיאב מחמד מייסרה
(ה)
דיאב מחמד חוסאם
ע"י ב"כ עו"ד אליהו כהן


(ו)
דיאב מחמד מוסלח
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם אסבית


(ז)
חולה מחמד מריסאת (דיאב)
(ח)
בושרה מחמד אבו אל היגא (דיאב)
ע"י ב"כ עו"ד אליהו כהן



נגד

הנתבעים
1.
עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב

(א) פאטמה דיאב מחמד דיאב
(ב)
ראיק דיאב מחמד דיאב
(ג)
אחמד דיאב מחמד דיאב


2.
עזבון המנוח יוסף דיאב מחמד

(א) מאהר יוסף דיאב
(ב)
מאהרה יוסף דיאב
(ג)
זאהר יוסף דיאב
(ד) זאהכה יוסף דיאב
(ה) שאהר יוסף דיאב
(ו)
שאהרה יוסף דיאב
(ח)
משהור יוסף דיאב
(ט) ים יוסף דיאב(
(י) נעמה יוסף דיאב
(י"א) ראידה יוסף דיאב
(י"ב) ראד יוסף דיאב
(י"ג) מחמד יוסף דיאב
(י"ד) פדא יוסף דיאב
(ט"ו)סלאם יוסף דיאב
(ט"ז)פאתנה יוסף דיאב
(י"ז) נדא יוסף דיאב
(י"ח) עלי פואד דיאב

ע"י ב"כ עוה"ד ג'ואד סנעאללה

3.
עלי פואד דיאב מכפר טמרה
ע"י ב"כ עוה"ד פייצל חאלד
, טמרה

4.
פקיד הסדר (אזור סידור חיפה)

5.
רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל
ע"י עוה"ד גב' נאוה אביזהר-גרוס
מפרקליטות מחוז חיפה -אזרחי




פסק דין


1.
פתח דבר

לפני תביעה לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969 (להלן – "פקודת ההסדר") בה עותרים התובעים -

"א)
להצהיר כי התובעים הינם הבעלים של החלקות כמפורט בסעיף 3 לכתב התביעה. דהיינו 104 ו- 105 בגוש 18575, 141, 6 בגוש 18591 בשלמות, 31/18531 בשיעור 7615/9240 חלקים (להלן החלקות בסכסוך) שבאו בירושה מאביהם, הבעל הרשום בספרי משלמי המיסים.

ב)
לבטל את הרישום שהושג במרמה ו/או שלא כהלכה לאחר הסדר ע"ש הנתבעים כמפורט בסעיף א דלעיל לכתב התביעה ולרשמן ע"ש התובעים לכל אחד מהתובעים 1/8 חלקים בהתאם לצו הירושה.

ג)
לחייב את הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד".

התובעים טענו בתביעתם כי מספר חלקות הרשומות על שם הנתבעים, נרשמו כך במרמה במהלך הליכי ההסדר וכי על שום כך יש לתקן את הרישום ולרשום את החלקות על שמם שלהם. את טענת המרמה מבססים התובעים על הרישום שנעשה בספר משלם המיסים עובר להליכי ההסדר. טענתם המרכזית היא כי עובר להליכי ההסדר היו החלקות המדוברות רשומות בספר משלם המיסים
על שם אביהם והנתבעים היו מודעים לעובדה זו אולם העלימו אותה מפקיד ההסדר והדברים עולים כדי מרמה.

האם עלה בידי התובעים להוכיח את טענת המרמה במידה הדרושה להצדקת תיקון המרשם בהתאם לסעיף 93 לפקודת ההסדר? זוהי השאלה העומדת להכרעה ב

פסק דין
זה.

2.
כתב התביעה המתוקן

א.
התובעים 1 – 8 (להלן – "התובעים") הם יורשיו על פי דין של אביהם המנוח,
מחמד תופיק דיאב ת.ז. 02017601 (להלן – "המנוח תופיק"), שנפטר ביום 13.12.1977 בהתאם לצו קיום צוואה מיום 5.7.95 ( הצו צורף כנספח "ג" לכתב התביעה המתוקן; תעודת הפטירה של המנוח צורפה כנספח "ז").

כאן המקום לציין כי בסעיף 1 לכתב התביעה נרשם, בטעות, כי המנוח תופיק נפטר ביום 13.12.1997, אולם בהמשך כתב התביעה ובמסמכים שצורפו אליו מופיע התאריך הנכון, היינו ה- 13.12.1977.


ב.
הנתבעים 1 – 3 הם תושבי כפר טמרה והם בני דודם של התובעים.

ג.
הנתבע מס' 4 הוא פקיד ההסדר, והנתבעת מס' 5 היא רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל מחוז חיפה (הנתבעים 4 ו - 5 יקראו להלן, יחדיו, – "מדינת ישראל").

ד.
בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים כי "לאחרונה" נודע להם כי מספר חלקות שהתובעים הם יורשיהן על פי דין, "נרשמו על שם הנתבעים בזמן ההסדר ע"י מרמה ו/או העלמת עובדות".

החלקות הנתבעות במסגרת כתב התביעה המתוקן הן:

חלקה 105
בגוש 18575 ששטחה 8,556 מ"ר בשלמות (ציפורי) (להלן – "חלקה 105"); חלקה 104 בגוש 18575 ששטחה 3,877 מ"ר בשלמות (ציפורי) (להלן – "חלקה 104"); חלקה 141 בגוש 18566 בשלמות (אל דרגאת) (להלן – "חלקה 141"); חלקה 6 בגוש 18591 בשלמות (שראר'ה) (להלן – "חלקה 6").

בכתב התביעה נטען כי החלקות האמורות, חלקות 105, 104, 141 ו- 6, נרשמו על שם הנתבע מס' 1, עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב
ועל שם הנתבע מס' 2 עזבון המנוח יוסף דיאב מחמד
;

כן טענו התובעים לבעלות ב - 7615/9240 חלקים מחלקה 31 בגוש 18581 (להלן – "חלקה 31") שנרשמו על שם הנתבע מס' 3, עלי פואד דיאב.

העתק מן הרישומים בפנקס הזכויות צורף כנספח "ד" לכתב התביעה המתוקן.

כאן המקום להדגיש כי במהלך המשפט חזרו בהם התובעים מתביעתם לבעלות בחלקה 104 בגוש 18575
(ראו: הצהרת בא כח התובעים עו"ד כהן בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13, בעמ' 279 לפרוטוקול; סעיפים 11 ו – 13 לסיכומי התובעים; הצהרת בא כח התובע מס' 6, עו"ד סבית, בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13 בעמ' 307 לפרוטוקול).

על שום כך, הצטמצמה המחלוקת לשאלת הבעלות והליכי ההסדר בחלקות 105, 141, 6 ו- 31.

ה.
התובעים טענו כי על פי הרישום בספר משלמי המיסים (נספח "ו" לכתב התביעה המתוקן) כל הזכויות בחלקות המפורטות לעיל היו רשומות באופן בלעדי ובשלמות על שם אביהם, המנוח תופיק. לטענתם, הנתבעים העלימו עובדה זו במכוון מפקיד ההסדר ולכן רישום זכויות הנתבעים בחלקות אלה נעשה במרמה ו/או בהצהרת שקר ו/או תוך ניצול אי ידיעתו ואי התמצאותו של המנוח תופיק (אבי התובעים) בהליכי ההסדר ותוך ניצול מחלתו הקשה.

ו.
עוד טענו התובעים כי הנתבעים ניצלו את היות התובעים קטינים בעת פטירת אביהם המנוח תופיק, השתלטו על החלקות ותפסו בהן חזקה שלא כדין.

ז.
על שום כל אלה, עתרו התובעים לסעדים שצוטטו לעיל.

3.
כתבי ההגנה

א.
מטעם הנתבעים הוגשו ארבעה כתבי הגנה נפרדים. הנתבעים 1 (א' – ג') הגישו כתב הגנה ביום 2.6.08; הנתבעים 2 (1 – 16) הגישו כתב הגנה ביום 17.5.09; הנתבע 3 הגיש כתב הגנה ביום 16.1.11; והנתבעים 4 ו- 5 (מדינת ישראל) הגישו את כתב הגנתם ביום 11.1.10.

ב.
הנתבעים 1 (א' – ג') (יורשי המנוח דיאב מחמד דיאב; להלן – "יורשי המנוח דיאב") טענו כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. הנתבעים טענו כי החלקות נתבעו על ידי אביהם המנוח במסגרת הליכי ההסדר בשנים 1958 ו- 1960 כאשר מורישם של התובעים (שהוא בן אחיו של הנתבע מס' 1) היה עדיין בחיים ובמלוא כוחו הפיזי ולא התנגד בשום שלב לרישום.


עוד טענו יורשי המנוח דיאב כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל הסבר או הצדקה דבר שגרם לנתבעים נזק ראייתי משמעותי שכן אביהם (המוריש) וסבם אינם עוד בין החיים.


לטענת יורשי המנוח דיאב, טענת התובעים על כך שאביהם המנוח שילם את המיסים בחלקות אינה מספיקה להוכחת בעלות בחלקות. לטענתם, הם מחזיקים ומעבדים את החלקות מזה עשרות שנים, בעוד שהמנוח תופיק מעולם לא החזיק בחלקות ולא תבע אותן במסגרת הליכי ההסדר.

ג.
הנתבעים 2 (1 – 16) (יורשי המנוח יוסף דיאב מוחמד; להלן – "יורשי המנוח יוסף") הצטרפו לטענות הנתבעים 1 (יורשי המנוח דיאב) וטענו כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי ולחילופין לגופה.


תחילה צוין כי הנתבעות מס' 2(2), 2(4), 2(6), 2(9), 2(10), 2(13) – 2(16) הסתלקו מירושת אביהם המנוח לטובת אחיהן (הנתבעים מס' 2(1), 2(3), 2(5), 2(7), 2(8), 2(11) ו- 2(12)) ולכן אין בינן לבין התובעים כל יריבות ודין התביעה כנגדן להדחות על הסף.


יורשי המנוח יוסף טענו כי ידוע להם שבין אביהם המנוח לבין אחיו היתה חלוקת ירושה אשר לא נרשמה עד היום בלשכת רישום המקרקעין ולפיה החלקות 105 בגוש 18575 ו- 141 בגוש 18566 הן בבעלותו הבלעדית של דודם אחמד דיאב והן היו ועודן מוחזקות ומעובדות על ידו ולאחר פטירתו הן מוחזקות ומעובדות על ידי יורשיו. באשר לחלקה 6 בגוש 18591 טענו הנתבעים כי חלקה זו היתה בבעלותו של דודם ראיק ועל כן
"להם אין כל תביעה ו/או דרישה ו/או טענה ו/או זכות ו/או בעלות לגבי חלקה זו" (בסעיף 6 לכתב ההגנה).


הנתבעים 2 טענו כי "(...) עפ"י הסכם הירושה שהיה בין אביהם המנוח לבין אחיו יורשי הסבא דיאב מוחמד דיאב אין להם כל זכות בחלקות נשוא התביעה ולא תהיה להם כל טענת זכות ו/או בעלות מדודיהם לגבי חלקות אלה ועל כן דין התביעה נגדם להידחות מחוסר יריבות" (בסעיף 6 לכתב ההגנה).

ד.
הנתבע 3, עלי פואד דיאב, טען בכתב הגנתו כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות, שיהוי קיצוני ונזק ראייתי שנגרם לו בחלוף זמן כה רב משנת 1974 שאז הועתק לוח הזכויות למרשם המקרקעין ועד להגשת התביעה.


לגופו של עניין טען הנתבע 3 כי הצוואה אליה הפנו התובעים ואשר לפיה הם טענו כי הם יורשי המנוח תופיק והחלקות הנטענות בכתב התביעה "(...) הינה צוואה מזוייפת וכי היא לא נכתבה על ידי המנוח, לא נחתמה על ידי המנוח וכי היא נערכה ופוברקה תוך כדי ביצוע עבירות פליליות" (בסעיף 7 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 3).


באשר לרישום הבעלות בחלקות והליך ההסדר, טען הנתבע 3 כי רישום הבעלות נעשה כדין ועל פי הזכויות שהיו קיימות בזמן הרישום והתובעים מושתקים מלהעלות טענות כלשהן בקשר לרישום. הנתבע 3 טען כי הוא רכש את זכויותיו בחלקות בתום לב מוחלט וכי התובעים מודעים מזה שנים לזכויותיו בחלקות ולחזקתו ואיש מהם מעולם לא התנגד לכך. עוד טען הנתבע 3 כי אביהם המנוח של התובעים היה עדיין בחיים בזמן ביצוע הרישומים והליך ההסדר ובשנים שלאחר מועד הרישום והוא יכול היה להתנגד בעודו בחיים. לטענתו, גם מן הטעם הזה התובעים מושתקים מלטעון כיום כנגד הרישום שנעשה כדין לפני עשרות שנים.

ה.
מדינת ישראל (הנתבעים 4 ו- 5) טענה בכתב הגנתה, בדומה ליתר הנתבעים, כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות, היעדר עילה ושיהוי. נטען כי לוחות הזכויות בתביעה שבנדון פורסמו בשנת 1971 ובשנת 1974 ולכן התביעה התיישנה לכל היותר בחלוף 25 שנים מעת הליכי ההסדר.


באשר לאפשרות לתיקון הרישום בהתאם לאמור בסעיף 93 לפקודת ההסדר, הפנתה הנתבעת להלכה הפסוקה לפיה תיקון הרישום יעשה רק במקרים נדירים ומיוחדים והוא בגדר החריג לכלל.


בהמשך כתב הגנתה התייחסה הנתבעת באופן פרטני להליך סידור הזכויות בכל אחת מהחלקות הנטענות בכתב התביעה. הנתבעת ציינה כי סידור הזכויות בכל אדמות הכפר תמרה החלו בשנת 1945. לוחות התביעות לגבי החלקות השונות פורסמו בשנים 1958 ו- 1961. נערכו חקירות פומביות ובוצעו הקראות של לוחות הזכויות. תזכירי התביעות שהוגשו הועברו, במידת הצורך, לבתי המשפט ונדונו במסגרת תיקי ההסדר וניתנו פסקי דין.

בסופו של יום, חלקה מס' 105 סופי (מס' זמני 76) נרשמה בלוח הזכויות של גוש 18575 תמרה על שם דיאב מוחמד דיאב; חלקה מס' 104 סופי (מס' זמני 76א') נרשמה בלוח הזכויות של גוש 18575 תמרה על שם מדינת ישראל; חלקה מס' 141 סופי (מס' זמני 115/1) נרשמה בלוח הזכויות של גוש 18566 תמרה על שם דיאב מוחמד דיאב; חלקה מס' 6 סופי נרשמה בלוח הזכויות של גוש 18591 על שם דיאב מוחמד דיאב (ראו: נספחים א' – י"ד לכתב ההגנה מטעם מדינת ישראל).

4.
להשלמת התמונה אציין כי בהחלטה מנומקת מיום 4.1.11 דחיתי את בקשת המדינה לסלק את התביעה על הסף, וזאת בשל העובדה שבאותו שלב של בירור התובענה עדיין לא היו בפני
בית המשפט
ראיות המספיקות להכריע בבקשה.

5.
ראיות התובעים


א.
תצהירו של התובע מס' 3 (דיאב מחמד טהא) ועדותו בבית המשפט

התובע מס' 3 הוא בנו של המנוח תופיק שנפטר, כאמור, בשנת 1977 והוריש את רכושו לתובע 3, לאחיו ולאחיותיו. התובע 3 הצהיר כי אביו היה אדם חולני מאוד ונזקק לטיפולים ולניתוחים רבים זמן ארוך לפני שנפטר.

באשר לחלקות שהיו בבעלות אביו המנוח, הצהיר התובע 3 כי חלקות אלה הועברו לאביו בירושה מאביו (סבו של התובע 3) שנפטר בשנת 1932, שקיבל אותן מסבו שנפטר בשנת 1918 (ראו: גיליון עץ המשפחה, נספח "ת/4" לתצהיר התובע 3). התובע 3 הצהיר כי סבו השאיר בעת פטירתו שלושה יורשים: תופיק (אביהם המנוח של התובעים), דיאב (אביהם המנוח של הנתבעים 1 ו- 2) ועלי (אביו המנוח של הנתבע 3) והם התחלקו ביניהם בחלקות ודבר החלוקה נמצא נרשם בספרי מס הרכוש.

התובע 3 טען בתצהירו, ואף הביא לכך מספר דוגמאות, כי במסגרת הליכי ההסדר הודו הנתבעים בחלוקה שהתבססה על הרישום בספרי המיסים. אלא שלגבי חלקות מסוימות בהסדר (החלקות נשוא התביעה) התברר כי הנתבעים העלימו מפקיד ההסדר כי ישנם יורשים נוספים מלבדם הרשומים כבעלי הזכויות בספרי מס רכוש וכי זו הראיה לכך שהרישום בלוח הזכויות הושג במרמה. עוד הצהיר התובע 3 כי אביו המנוח מעולם לא ויתר על חלקו בירושה לטובת אחיו בזמן כלשהו.



התובע 3 העיד בישיבת בית המשפט מיום 12.12.11 (החל מעמ' 44 לפרוטוקול).

התובע 3 יליד שנת 1956, היה כבן 21 כשנפטר אביו בשנת 1977. התובע 3 העיד כי אביו סבל ממחלת לב משך מספר שנים (כעשר שנים לפחות) עובר למותו ולבסוף נפטר במהלך ניתוח לב שעבר (בעמ' 45, 72, 102 ו – 130 לפרוטוקול). התובע 3 העיד כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב וכי הוא לא למד בבית ספר (בעמ' 47 לפרוטוקול).

התובע 3 העיד כי בעת שאביו היה
בחיים הוא נהג לעבד את החלקות, אולם לאחר פטירת המנוח, התובע ואחיו היו קטנים וכל אחד הלך לדרכו וילדי המנוח לא המשיכו לעבד את החלקות (בעמ' 62 – 63 לפרוטוקול).

התובע נשאל הכיצד יתכן שאביו המנוח ידע על קיומו של הליך ההסדר ואף תבע זכויות במסגרת הליך ההסדר ביחס לחלקות אחרות, אולם לא תבע זכויות בחלקות נשוא התובענה דנן. על כך השיב התובע כי "יתכן בתקופה ההיא אבא שלי היה חולה" (בעמ' 68 לפרוטוקול, שורה 22).

באשר לחלקה 31, אישר התובע 3 בעדותו כי בחלקה יש חממות, עצי זית ורפת שהקים הנתבע 3 (בעמ' 96 – 97 לפרוטוקול).

התובע 3 נשאל לגבי אחיו הגדולים ממנו, שהיו בוגרים יותר בעת הליכי ההסדר ופטירת המנוח. הוא נשאל מדוע הם לא הגישו תצהירים בתיק זה ומדוע לא באו להעיד. על כך השיב כי אחיו לא יודעים קרוא וכתוב והם לא למדו בבית הספר (בעמ' 105 – 106 לפרוטוקול).

בתחילת חקירתו הנגדית של התובע 3 על ידי באת כח הנתבעים 4 ו- 5, עוה"ד גב' נאוה אביזוהר - גרוס, הוגשו שלושה פסקי דין שונים שניתנו בתיקי ההסדר באשר לחלקות נשוא התביעה (פסק הדין 283 טמרה המוצג נ/1;

פסק דין
מאוחד בתיקי ההסדר 220, 220, 224 טמרה המוצג נ/2; פסק הדין בעניין תיק טמרה 281 ו- 284 המוצג נ/3; בנוסף הוגש תיק ההסדר 284 המוצג נ/4).

התובע 3 נשאל מאין קיבל את המסמכים שנטען כי הם רשימות ממס רכוש אותם צירף לתצהירו וסימנם כ – ת/1, ת/2 ו- ת/3. על כך השיב התובע 3 מספר תשובות שונות. תחילה אמר שקיבל אותם מלשכת ההסדר, תשובה אחרת היתה שקיבל אותם מבא כוחו עו"ד כהן, ואחר כך אמר שראש המועצה או סגן ראש המועצה באיעבלין, אדם בשם ארסן, נתן לו אותם בשנת 1983 בערך (בעמ' 112 – 119 לפרוטוקול).

התובע נשאל מדוע המתין עם הגשת התביעה עד לשנת 2007 אם יש ברשותו מסמכים ממס רכוש המוכיחים, לטענתו, בעלות של אביו בחלקות עוד משנת 1983 (בעמ' 124 – 125 לפרוטוקול). לא היה לתובע הסבר מלבד האמירה שעכשיו "הם התעוררו".


ב.
תצהירו של מר חליל רג'א דיב מוחסן ועדותו בבית המשפט

חליל, בן 74 מתושבי טמרה, הצהיר כי הוא קרוב משפחה של התובעים (בן דוד של המנוח). חליל הצהיר כי הוא מכיר את האדמה שנקראת "אלסיפח" וכי ידוע לו שהחלקה הזו היתה תחת חזקה ועיבוד של המנוח (יצוין כי תצהירו של מר חליל ועדותו מתייחסים לחלקה אחת בלבד מבין החלקות שבמחלוקת, היא חלקה 31 הנתבעת מהנתבע מס' 3, ראו: בעמ' 138 ו- 141 לפרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 12.12.11).

חליל הצהיר כי בהיותו רועה צאן הוא נהג להסתובב בחלקות (סעיפים 2 – 3 לתצהיר). עוד הצהיר חליל כי "(...) שטח האדמה היה מחולק לשלושה חלקים, מוחמד היה מעבד בצד הדרומי בערך שני חבלים (14 דונם), בצפון דיאב מוחמד דיאב (כ – 14 דונם), ודרומה עלי דיאב דיאב בערך חבל אחד (5 דונם)" (בסעיף 4 לתצהיר). עוד הצהיר חליל כי עד לפטירת המנוח (אבי התובעים) איש לא התנגד לחזקתו באדמה.

המצהיר מטעם התובעים, מר חליל, העיד בישיבת בית המשפט מיום 12.12.11 (החל מעמ' 140 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, בתשובה לשאלות בא כח הנתבע 3, עו"ד פייסל, העיד חליל כי בא כח התובעים עו"ד כהן החתים אותו על התצהיר דלעיל מבלי להקריא לו את תוכן הדברים בערבית וכי הוא לא ידע על מה מחתימים אותו (בעמ' 147 – 148 לפרוטוקול).

בהמשך לדברים האלה, הוגש במהלך העדות תצהיר נוסף של אותו העד מר חליל אלא שהפעם התצהיר נחתם בפני
ו של עו"ד מוחסן ביום 6.12.11 (המוצג נ/5; בעמ' 142 לפרוטוקול). בתצהיר נ/5 הצהיר מר חליל כי העובדות עליהן הצהיר בתצהירו מיום 19.5.11, שנחתם בפני
עו"ד כהן, אינן ידועות לו וכי הוא נתבקש לחתום "(...) על תצהירים שהיו מוכנים מראש כדי לעזור לו להחזיר את הבעלות על הקרקע" (בסעיף 4 לתצהיר נ/5).

במסגרת חקירתו החוזרת של העד, הגיש עו"ד כהן את תצהירו של העד מר חליל כפי שנכתב בכתב יד בטרם
הודפס (המוצג ת/12). זאת כדי להפריך את טענת העד האמורה לפיה המסמך הוכן, כביכול, מראש על ידי בא כח התובעים והוא רק נתבקש לחתום עליו (בעמ' 150 – 153 לפרוטוקול).


ג.
עדות התובע מס' 6 - מר מוסלח מוחמד דיאב

התובע מס' 6 (להלן – "מוסלח")
העיד בישיבת בית המשפט מיום 20.2.12 מבלי שהגיש קודם לכן תצהיר (החל מעמ' 171 לפרוטוקול).

בחקירתו הראשית העיד מוסלח כי הוא יודע שהוא ואחיו התובעים קיבלו את האדמות נשוא התובענה בירושה מסבו ומאביו המנוח. מוסלח העיד שכשאביו נפטר, לאחר מחלה שממנה סבל מספר שנים לפני מותו, הוא היה כבן 8.
מוסלח העיד כי הוא זוכר את עצמו ואת אחיו הולכים לעבד את האדמות ולטפל בגידולים החקלאיים באדמות עד שאביו נפטר ואולם לאחר פטירת האב כל אחד מהם פנה לדרכו ולעיסוקיו (בעמ' 174 לפרוטוקול).

בשלב החקירה הנגדית נשאל התובע מוסלח מדוע לא הגיש תצהיר מטעם התובעים בתיק זה כפי שעשה אחיו התובע 3. על כך השיב התובע כי בקשו רק מאחד (בעמ' 179 לפרוטוקול). התובע נשאל מדוע אביו המנוח לא תבע במהלך הליכי ההסדר שכן הוא ידע על קיומם של הליכים אלה, על כך השיב התובע כי באותה תקופה אחיו עזב את הארץ לסוריה ואביו היה עסוק בחיפושים אחריו וכן כי אביו חלה (בעמ' 198 לפרוטוקול).

ד.
יצוין כי התובעים בקשו להוציא את תצהיריהם של המצהירים שלא התייצבו להיחקר על תצהיריהם (מר עלי מוחמד מוסא חיג'אזי; מר סאלח יוסף עואד) מתיק בית המשפט, והתצהירים אכן הוצאו מתיק בית המשפט (ראו בעמ' 212 לפרוטוקול הישיבה מיום 17.12.12).

6.
הראיות מטעם הנתבעים 1 ו- 2


א.
תצהירו של הנתבע 1(ג), מר אחמד דיאב מחמד דיאב, ועדותו בבית המשפט

הנתבע 1(ג), יליד 1950, הוא בנו ויורשו של המנוח דיאב ת.ז. 020176475 שנפטר בשנת 1976. הנתבע 1(ג) נתבע בתיק זה ביחד עם אחיו ואחותו [הנתבעים 1(א) ו – 1(ב)]. אביהם של התובעים, המנוח תופיק, הוא בן דודו של הנתבע 1(ג) והוא, כאמור, נפטר בשנת 1977 (בסעיפים 2 – 4 ; 13 לתצהיר).

הנתבע 1(ג) הצהיר כי "המקרקעין נשוא התביעה היו בבעלות אבי ועברו אליו בירושה מאביו מוחמד, סבא שלי אשר נפטר בשנת 1918" (בסעיף 5 לתצהיר). עוד הצהיר הנתבע כי לסבו היו מקרקעין רבים ולאחר מותו הועברו מקרקעין אלה לילדיו בירושה, לרבות לסבם ולאביהם של התובעים אשר קיבלו גם כן חלק מהמקרקעין שהיו בבעלות הסב (בסעיף 6 לתצהיר).

הנתבע 1(ג) הצהיר כי מאז מות אביו הוא ואחיו מחזיקים ומעבדים את המקרקעין שקיבלו בירושה מאביהם וזאת בהתאם לחלוקה פנימית שעשו ביניהם, כשחלקה 105 וחלקה 141 הן בבעלות הנתבע 1(ג), וחלקה 6 היא בבעלות אחיו של הנתבע ראיק (הוא הנתבע 1(ב)) (בסעיף 8 לתצהיר).

באשר למנוח תופיק אבי התובעים, טען הנתבע 1(ג) בתצהירו כי "המנוח, מוחמד תופיק דיאב, אבי התובעים וכפי שצוין לעיל קיבל בירושה מאביו מקרקעין אחרים ולא המקרקעין נשוא התביעה (ההדגשה שלי. ע.ג.) היה מודע בחייו לחלוקה ולהסדר הנ"ל ולא תבע את זכויותיו בחלקות הנ"ל במסגרת ההסדר למרות שבאותה תקופה הוא היה במלוא כוחו הפיזי והנפשי" (בסעיף 9 לתצהיר).

בהמשך תצהירו הוסיף וטען הנתבע כי "המנוח מוחמד תופיק דיאב היה מודע לחלוקה בינו לבין אחיו וביניהם אבי ועל כן לא הביע כל התנגדות לחלוקה ביניהם ובשל כך הוא לא תבע מקרקעין אלה בהסדר בשנות ה- 60 אלא תבע מקרקעין אחרים שהחזיק בהם לפני כן ואשר נתקבלו גם כן בירושה מסבי" (בסעיף 10 לתצהיר).

כדוגמה לדבריו האחרונים, הפנה הנתבע 1(ג) לתזכורת תביעה מס' 2576 במסגרתה תבע המנוח תופיק (אבי התובעים) את חלקה מס' 53 (מס' זמני 50) שבגוש 18591 אשר גם היא התקבלה בירושה מאביו תופיק דיאב שקיבלה בירושה מאביו מוחמד דיאב (בסעיף 10 לתצהיר; צילום של תזכורת התביעה האמורה צורף כנספח לתצהיר הנתבע 1(ג)).

בהמשך לאמור לעיל, טען הנתבע 1(ג) בתצהירו כי טענת התובעים על כך שהנתבעים ניצלו את מצבו ומחלתו של אביהם בעת ההסדר איננה נכונה, שכן "(...) כפי שניתן לראות מתזכורת התביעה 2576 באותה תקופה הוא כן תבע מקרקעין שהיו שלו" (בסעיף 11 לתצהיר).

כן נטען בתצהיר כי גם מצוואתו של המנוח אבי התובעים שנערכה ביום 14.7.69 ניתן ללמוד כי המנוח היה בריא וצלול באותה עת ולכן יש לדחות את טענת התובעים על כך שהנתבעים ניצלו את מצבו הקשה של אביהם בזמן ההסדר (בסעיף 12 לתצהיר).

על שום כל אלה, טען הנתבע 1(ג) בתצהירו כי "הליכי ההסדר בהם עברו המקרקעין נשוא התביעה לאבי היו ידועים למנוח מוחמד תופיק דיאב, אבי התובעים אשר היה בבריאות שלמה ובדעה צלולה ולא תבע אותם אלא תבע חלקות אחרות שהחזיק בהן ושהיו לו" (ההדגשה שלי. ע.ג.) (בסעיף 13 לתצהיר).

עוד הצהיר הנתבע 1(ג) כי במהלך כל השנים הוא, ביחד עם אביו ואחיו, החזיקו ועיבדו את המקרקעין ללא כל התנגדות או הפרעה, וזאת גם בשנים בהן המנוח תופיק היה בחיים (בסעיף 14 לתצהיר). כן טען הנתבע 1(ג) כי משנות השבעים הוא פיתח את חלקה 105, נטע בה עצי זית והוא מעבד אותה ומחזיק בה ללא כל התנגדות (בסעיף 15 לתצהיר).


הנתבע 1(ג) העיד בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 215 לפרוטוקול).

הנתבע 1(ג) העיד כי בעת הליכי ההסדר בשנות ה- 60 המוקדמות הוא היה כבן 10 והוא לא זוכר את הליכי ההסדר וכיצד הם נערכו (בעמ' 227 – 228 לפרוטוקול).

באשר למנוח תופיק, אביהם של התובעים, העיד הנתבע כי המנוח היה קרוב משפחתו (בן דודו). הנתבע העיד כי המנוח חלה רק בזמן האחרון לפני מותו, כחודש לפני מותו (בעמ' 229 לפרוטוקול).

באשר לחלקה 31 באיזור אלסיפח, שרשומה כאמור על שם הנתבע 3, העיד הנתבע 1(ג) כי בבעלותו חלקה הסמוכה לחלקה של הנתבע 3 וכי הוא מעולם לא ראה את המנוח תופיק (אביהם של התובעים) מחזיק, מעבד או משתמש בחלקה 31 (בעמ' 237 – 238 לפרוטוקול).


ב.
תצהירו של הנתבע 1(ב), מר ראיק דיאב מחמד דיאב, ועדותו בבית המשפט

הנתבע 1(ב) גם הוא בנו ויורשו של המנוח דיאב. בתצהירו של הנתבע 1(ב) עלו דברים דומים לדברים שנטענו בתצהירו של הנתבע 1(ג) שפורטו לעיל. בדומה לאחיו, הצהיר הנתבע
1(ב) כי המקרקעין נשוא התביעה היו בבעלות אביו וכי הוא ואחיו קיבלו אותם בירושה. כן הצהיר כי מהתקופה שאביו המנוח היה בחיים ועד היום הוא ואחיו מחזיקים במקרקעין ומעבדים אותם ללא כל התנגדות מצד התובעים.

הנתבע 1(ב) (להלן – "ראיק") העיד בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 238 לפרוטוקול).

ראיק, יליד שנת 1944 ובן 69 ביום מתן העדות, העיד כי הוא ואחיו קיבלו את החלקות נשוא המחלוקת בירושה מאביהם המנוח דיאב שנפטר בשנת 1976 (בעמ' 239 לפרוטוקול). באשר לחלקה 31, העיד ראיק, בדומה לאחיו הנתבע 1(ג), כי הוא מעולם לא ראה את המנוח תופיק (אביהם של התובעים) מחזיק או מעבד את החלקה (בעמ' 245 לפרוטוקול).

ג.
תצהירו של הנתבעת 1(א), הגב' פאטמה דיאב מחמד דיאב, ועדותה בבית המשפט

הנתבעת 1(א) היא בתו ואחת מיורשיו של המנוח דיאב שנפטר, כאמור, בשנת 1976.

הנתבעת 1(א) (להלן – "פאטמה") הצהירה כי "(...) אין לי כל זכות במקרקעין נשוא התביעה ויש לדחות את התביעה נגדי מחמת העדר עילה ו/או חוסר יריבות" (בסעיף 7 לתצהיר).

פאטמה העידה בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13 (החל מעמ' 284 לפרוטוקול).

פאטמה, כבת 77 ביום מתן העדות, העידה כי היא מכירה את החלקות נשוא התובענה. לדבריה, החלקות ניתנו לאחיה בירושה מאביהם המנוח דיאב מחמוד דיאב, שקיבלן בירושה מהסב. פאטמה העידה כי בני המשפחה מעבדים את האדמות, שותלים בהן ועובדים בהן (בעמ' 287 ו – 291 לפרוטוקול).


ד.
תצהירו של הנתבע 2(א), מר מאהר יוסף דיאב, ועדותו בבית המשפט

הנתבע 2(א), מאהר יוסף דיאב, הוא בנו ויורשו של המנוח יוסף דיאב מוחמד ת.ז. 02017649. המנוח יוסף גם הוא בנו של המנוח דיאב (היינו, המנוח יוסף הוא אחיהם של הנתבעים 1(א) – 1(ג)) (סעיפים 2 – 4 לתצהיר).

הנתבע 2(א) הצהיר לאמור "הנני להצהיר כי אני ואחיי, עזבונו של אבי המנוח אין לנו כל זכות ו/או טענה בקשר למקרקעין נשוא התביעה ואיני מבין את פשר הגשת התביעה נגדי". על כן, טען הנתבע 2(א) כי "(...) יש לדחות את התביעה נגדי בגין העדר עילה ו/או חוסר יריבות" (בסעיפים 5 – 6 לתצהיר הנתבע 2(א)).

הנתבע 2(א) הצהיר כי ידוע לו שהמקרקעין נשוא התביעה הועברו בירושה לנתבעים 1(ב) ו – 1(ג) (ראיק ואחמד דיאב), וכן שבהתאם לחלוקה פנימית ראיק הינו הבעלים של חלקה 6, ואחמד הינו הבעלים של חלקות 105 ו- 141. עוד הצהיר הנתבע 2(א) כי הנתבעים 1, דודיו, החזיקו ועיבדו את החלקות האמורות עוד מהימים שאביהם המנוח היה בחיים ועד היום וזאת ללא כל התנגדות או הפרעה מצד המנוח תופיק אבי התובעים או מצד כל אדם אחר (בסעיפים 7 – 9 לתצהיר).

הנתבע 2(א) (להלן – "מאהר") העיד בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 246 לפרוטוקול).

בחקירתו של מאהר עלו דברים דומים לאלה שעלו בתצהירו. אציין כי מאהר העיד, בדומה לנתבעים (1), כי הוא מעולם לא ראה את המנוח תופיק (אביהם של התובעים) או מישהו מטעמו מחזיק או מעבד את חלקה 31 (בעמ' 253 לפרוטוקול).

7.
הראיות מטעם הנתבע 3


א.
תצהירו של הנתבע מס' 3, עלי פואד דיאב, ועדותו בבית המשפט

תצהירו של הנתבע 3 מתייחס לחלקה 31.

הנתבע
3 הוא קרוב משפחה של התובעים (סבו של הנתבע 3 היה אחיו של סבם של התובעים) (בסעיף 26 לתצהיר).

הנתבע 3 הצהיר כי הוא קיבל חלק מהחלקות הרשומות על שמו במתנה מהוריו (בסעיף 4 לתצהיר). הנתבע 3 הצהיר כי אביו המנוח היה רשום כבעלים של חלקה 31 בגוש 18581 ולאחר פטירתו החלקה נרשמה על שמו ועל שם שני אחיו אחמד ומוחמד פואד דיב (בסעיף 6 לתצהיר). אחיו של הנתבע 3 העבירו לו במתנה וללא תמורה את חלקיהם בחלקה נשוא התביעה (בסעיף 7 לתצהיר).

הנתבע 3 טען בתצהירו כי למנוח תופיק, אביהם של התובעים, מעולם לא היו זכויות כלשהן בחלקה 31 מאדמות טמרה (בסעיף 23 לתצהיר).

הנתבע 3 הצהיר כי הוא מחזיק ומשתמש בחלקה 31 הרשומה על שמו מאז ומתמיד ומעולם לא היתה התנגדות לכך מצד המנוח, מצד התובעים או מצדו של כל אדם אחר (בסעיפים 28 – 29; 33 ; 40 לתצהיר). הנתבע 3 הוסיף והצהיר כי הוא ביצע בחלקה עבודות פיתוח ובניה רחבות היקף לרבות הקמת רפת, נטיעת עצי זית, בניית חממות ודירה והכל על בסיס היתרי בנייה והיתרים אחרים שניתנו כדין (בסעיפים 41 – 45 לתצהיר).

הנתבע 3 טען בתצהירו כי צוואת המנוח תופיק עליה מסתמכים התובעים בתביעתם כמקור לזכויותיהם בחלקות היא צוואה מזויפת: הצוואה לא נערכה על ידי המנוח, לא נחתמה על ידו והעדים המופיעים בה כלל לא היו עדים והם לא חתמו על הצוואה (בסעיף 31 לתצהיר). הנתבע 3 טען בתצהירו כי אינדיקציה נוספת לכך שעסקינן בצוואה מזויפת היא שלמנוח יש בן נוסף בשם תופיק אשר אינו מתגורר בארץ מזה עשרות שנים והוא כלל איננו מוזכר בצוואה (בסעיף 32 לתצהיר).

הנתבע 3 העיד בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 255 לפרוטוקול).

הנתבע 3 העיד כי חלקה 31 מעובדת ונטועה עצים עוד משנת 1974 (בעמ' 259 לפרוטוקול).


ב.
תצהירו של מר מחמוד סהלי ועדותו בבית המשפט

מר סהלי הצהיר מטעם הנתבע 3 כי הוא הופתע לגלות "לפני מספר ימים" כי שמו מופיע על צוואת המנוח תופיק (אביהם של התובעים) כעד לעריכת הצוואה. מר סהלי, יליד שנת 1942 ותושב טמרה, הצהיר כי הוא לא היה עד לצוואה של המנוח כלל וכי הוא אינו חתום על הצוואה (בסעיפים 4 – 6 לתצהיר). על שום כך, טען מר סהלי בתצהירו כי הצוואה של המנוח עליה מסתמכים התובעים בתביעתם היא צוואה מזוייפת והחתימה עליה אמנם דומה לחתימתו אולם היא איננה חתימתו (בסעיפים 8 – 9 לתצהיר).

מר סהלי העיד בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13 (החל מעמ' 299 לפרוטוקול).

מר סהלי הצביע על החתימה שלטענתו היא זיוף של חתימתו על צוואת המנוח (המוצג ת/1; בעמ' 300 לפרוטוקול). מר סהלי העיד כי החתימה על הצוואה אינה חתימתו וכי הוא חותם בעברית (בעמ' 301 – 302 לפרוטוקול). עם זאת, מר סהלי אישר בעדותו כי הוא לא פנה למשטרה בתלונה על זיוף (בעמ' 303 לפרוטוקול).


ג.
תצהירה של הגב' פאטמה עלי דיאב ועדותה בבית המשפט

הגב' פאטמה, ילידת שנת 1932, היא דודתו של הנתבע מס' 3 וקרובת משפחה של המנוח תופיק אביהם של התובעים (המצהירה היא אחות של אשתו של המנוח) (בסעיפים 2 – 4 לתצהיר).

הגב' פאטמה הצהירה כי למנוח תופיק ולבני משפחתו לא היו מעולם כל זכויות במקרקעין הרשומים על שם הנתבע 3 והם מעולם לא החזיקו במקרקעין (בסעיפים 6 – 7 לתצהיר).

עוד טענה הגב' פאטמה בתצהירה כי היא מאמינה שצוואתו של המנוח עליה מתבססים התובעים בתביעתם היא מזויפת וטענה כי "המנוח לא נהג לחתום באותה צורת חתימה המופיעה על הצוואה. לא ידוע לי כי המנוח הותיר צוואה כלשהי" (בסעיף 10 לתצהיר). בנוסף טענה הגב' פאטמה כי העובדה שבן נוסף של המנוח בשם "תופיק" שמתגורר בחו"ל אינו מוזכר בצוואה מעידה גם היא על כך שהצוואה מזוייפת (בסעיף 11 לתצהיר).

הגב' פטמה עלי חאג' דיאב (להלן – "פטמה") העידה בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 272 לפרוטוקול).

פטמה, ילידת ארגנטינה כבת 81 בעת מתן העדות, העידה כי למנוח תופיק לא היה כל שטח בבעלותו בחלקה 31 ובכלל באדמה בסייפה (בעמ' 272 – 273 לפרוטוקול). פטמה העידה כי אחיה (אביו של הנתבע 3) הוא שנטע את האדמה בחבושים, אבטיחים ומלונים (בעמ' 273 לפרוטוקול).


ד.
תצהירו של מר נסר דיאב ועדותו בבית המשפט

מר נסר, יליד שנת 1918 ותושב טמרה, הצהיר שהכיר את המנוח אבי התובעים. לדבריו, בבעלותו ובבעלות משפחתו חלקות קרקע הנמצאות באיזור "אלסיפח" בטמרה בסמוך למקרקעין של הנתבע 3 (חלקה 31).

בהמשך הצהיר מר נסר כי "(...) מאז ומתמיד, הנתבע מס' 3 מחזיק, משתמש ונוהג מנהג של בעלים במקרקעין הסמוכים למקרקעין שלנו באיזור "אלסיפח". חלקת הקרקע של הנתבע ידועה כגוש 18581 חלקה 31. חלקה זו היתה בעבר בבעלות אביו של הנתבע" (בסעיף 7 לתצהיר).

כן הצהיר מר נסר כי עוד לפני הנתבע 3, החזיק אביו המנוח של הנתבע 3 בקרקע ונהג בה מנהג בעלים (בסעיף 8 לתצהיר). מכל מקום, הצהיר מר נסר כי המנוח תופיק (אביהם של התובעים) מעולם לא החזיק, לא השתמש ולא היה הבעלים של המקרקעין הרשומים כיום על שם הנתבע 3 (חלקה 31) (בסעיפים 10 - 11 לתצהיר).

בשל מצבו הבריאותי לא יכול היה מר נסר להגיע להעיד בבית המשפט, ולכן בהתאם להחלטת בית המשפט נשלחו לו שאלות והוא השיב עליהן בתצהיר (ראו את החלטת בית המשפט בישיבה מיום 6.10.13, בעמ' 280 לפרוטוקול).

בעת הכנת פסק הדין התברר כי השאלות שהופנו לעד נאסר דיאב והתשובות עליהן לא הוגשו לבית המשפט. לאחר פניית העוזרת המשפטית שלי, עו"ד הגב' מעין לחם, לבא כח התובע מס' 6 הוגשו השאלות והתשובות לבית המשפט ביום 25.11.14.

העד מר נסר הצהיר בתשובותיו לשאלות עו"ד סבית כי הוא קרוב משפחה של הנתבע מס' 3 (הנתבע 3 עלי פואד נשוי לאחותו של מר נסר, ומר נסר נשוי לאחותו של הנתבע 3). עוד הצהיר העד כי הנתבע 3 מחזיק "מאז ומעולם" בכ- 15 דונם בחלקה 31 וכי בבעלותו גם חלקים מחלקה 32.


ה.
תצהירו של מר פאהד סמאר ועדותו בבית המשפט

מר סמאר, יליד 1943 ותושב טמרה, הצהיר לבקשת הנתבע 3 כי הכיר את המנוח תופיק (אביהם של התובעים) שהתגורר ליד ביתו בטמרה והיה שכן שלו (בסעיפים 4 – 5 לתצהיר). מר סמאר הצהיר כי בבעלותו חלקת מקרקעין באיזור "אלסיפח" הקרובה לחלקה שבבעלות הנתבע 3. (כאן המקום לציין כי בתצהיר נכתב בטעות "הנתבע 4" אולם הנתבע 4 הוא פקיד ההסדר ולכן, ובהתאם לעדותו של מר סמאר בהמשך, ברור כי המדובר בטעות סופר והכוונה היא לנתבע 3 ולחלקה 31).

מר סמאר הצהיר כי "(...) מאז ומתמיד, הנתבע מס' 4 מחזיק, משתמש ונוהג מנהג של בעלים במקרקעין הסמוכים למקרקעין שלנו באיזור "אלסיפח". אני ראיתי את הנתבע מס' 4 מתעסק באדמה" (בסעיף 8 לתצהיר).

עוד הצהיר מר סמאר כי "(...) המנוח מעולם לא החזיק ולא השתמש ולא היה הבעלים של המקרקעין הסמוכים למקרקעין שלנו. אני לא ראיתי את המנוח מעולם בקרקע נשוא המחלוקת באיזור הסיפח. אני למשל ראיתי את המנוח בקרקע אחרת "דבת אלח'אל"" (בסעיף 9 לתצהיר).

מר פאהד סמאר העיד בישיבת בית המשפט מיום 17.12.12 (החל מעמ' 275 לפרוטוקול).
בעדותו לא עלו דברים חדשים ונוספים מעבר לאמור בתצהירו כמפורט לעיל.

8.
הראיות מטעם הנתבעים 4 ו- 5

א.
תעודת עובד הציבור של הגב' לינדה בוזגן - מנהלת מדור במחלקת התכנון במינהל מקרקעי ישראל מחוז צפון


בתעודת עובד הציבור מיום 20.11.11 העידה נציגת הנתבעת כי בהתאם לתב"ע החלות באיזור, חלקה 31 וחלקה 141 הן ביעוד שטח למגורים; חלקות 104, 105 ו- 6 הן ביעוד מרקם כפרי;


יצוין כי הגב' בוזגן לא נתבקשה להיחקר על תעודת עובד הציבור שהגישה (בעמ' 327 לפרוטוקול הישיבה מיום 6.10.13).

ב.
תעודת עובד ציבור של מר נזאר לוי - עוזר לפקיד הסדר המקרקעין אזור חיפה והצפון

בתעודת עובד הציבור המתוקנת מיום 13.3.12 העיד מר נזאר לוי, עוזר לפקיד ההסדר מחוז חיפה, על הליכי ההסדר שעברו החלקות נשוא התביעה שלפני.

כעולה מתעודת עובד הציבור, הליכי ההסדר בכל אדמות הכפר תמרה החלו בשנת 1945 (בסעיף 1 לתעודה).

עוד נאמר בתעודה כי הנתבע מס' 1, דיאב מוחמד דיאב, תבע בתזכורת התביעה מס' 1014 את חלקות 104 ו- 105 (מס' סופי), ובתזכורת תביעה נוגדת מס' 1441 תבעה מדינת ישראל את חלקה 104 (מס' זמני 76א') (בסעיף 2 לתעודה). תזכירי התביעות לגבי חלקות אלה נשלחו לדיון בבית המשפט המחוזי ונדונו בתיקי הסדר 283 ו- 284/תמרה (המוצגים נ/2 ו- נ/3). פסק הדין 283/תמרה הורה על רישום חלקה 105 סופי על שם הנתבע 1, דיאב מוחמד דיאב, ועל רישום חלקה 104 סופי על שם מדינת ישראל (בסעיף 10 לתעודה).

עוד נרשם בתעודה כי הנתבע 1, דיאב מוחמד דיאב, תבע בתזכורת תביעה מס' 679 את חלקה מס' 141 (סעיף 3 לתעודה; עותק מתזכורת תביעה 679 צורף כנספח "ב" לתעודת עובד הציבור).

במסגרת תזכורת תביעה מס' 1847 תבע הנתבע 1 את חלקה מס' 6 בשלמות (סעיף 4 לתעודה; עותק מתזכורת התביעה 1847 צורף כנספח "ג" לתעודת עובד הציבור).

לוח התביעות של גוש 18575 תמרה אשר לפיו נרשמו התביעות פורסם ביום 6.3.61 (נספח "ד" לתעודת עובד הציבור). לוח התביעות של גוש 18566 פורסם ביום 14.12.58 (נספח "ה" לתעודה). לוח התביעות של גוש 18591 פורסם ביום 13.11.61 (נספח "ו" לתעודה).

לאחר חקירה פומבית שנערכה ביום 24.4.61 הוחלט לרשום את כל הזכויות בחלקה 6 על שמו של הנתבע 1 דיאב מוחמד דיאב בשלמות (נספח "ז" לתעודה).

הקראת לוח הזכויות של גוש 18591 נערכה במועצת הכפר תמרה ועותק מלוח הזכויות פורסם ביום 28.7.74 (נספחים "ח" ו- "ט" לתעודה). הקראת לוח הזכויות של גוש 18575 נערכה במועצה המקומית בכפר תמרה ביום 16.12.71 ולוח הזכויות פורסם ביום 31.12.71 (נספחים "י" ו- "יא" לתעודה).

לאחר חקירה פומבית שנערכה ביום 19.6.68 הוחלט לרשום את כל הזכויות בחלקה 141 על שמו של הנתבע 1 דיאב מחמוד דיאב בשלמות (נספח "יב" לתעודה).

הקראת לוח הזכויות של גוש 18566 נערכה במועצה המקומית בכפר תמרה ביום 24.7.74 ובהתאם פורסם לוח הזכויות (נספחים "יג" ו – "יד" לתעודה).

בהתאם לפסק הדין בתיק ההסדר 200/תמרה, נרשמו הזכויות בחלקה מס' 31 בגוש 18581 על שם פואד אל חאג', אחמד ומוחמד פואד אל חאג', רשות הפיתוח ועלי פואד אל-חאג' (בסעיף 16 לתעודה).

לסיכום, נכתב בתעודה כי חלקה 105 בגוש 18575 נרשמה על שם דיאב מוחמד דיאב; חלקה 104 בגוש 18575 נרשמה על שם מדינת ישראל; חלקה 141 בגוש 18566 נרשמה על שם דיאב מוחמד דיאב; חלקה 6 בגוש 18591 נרשמה על שם דיאב מוחמד דיאב (בסעיף 17 לתעודה).

מר נזאר לוי נחקר בחקירה נגדית על תעודת עובד הציבור בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13 (החל מעמ' 305 לפרוטוקול).

במהלך חקירתו הנגדית של מר לוי הגיש בא כח התובעים מספר תזכורות תביעה של החלקות נשוא התביעה שלא צורפו לתעודת עובד הציבור (תזכורת התביעה מס' 1014 של חלקה 104 הוגשה וסומנה - ת/3; אלא שכאמור לעיל התובעים חזרו בהם מהתביעה לגבי חלקה 104; ראו: בעמ' 307 ו – 309 לפרוטוקול וכן בסיכומי התובעים).

מר לוי אישר בעדותו שאכן ספר משלמי המיסים היווה ראיה ששימשה את פקיד ההסדר במסגרת הליכי הרישום והסדרת הזכויות (בעמ' 309 לפרוטוקול). בהמשך לדברים האלה הגיש בא כח התובעים מסמכים מתוך ספר משלמי המיסים בתקופה הרלבנטית לתביעה (המוצגים ת/4 ו – ת/5; עמ' 311 ו- 315 לפרוטוקול) (הסעיף הרלבנטי במסמך שמעיד מי משלם את המיסים בעבור החלקה הוא בדרך כלל סעיף 6). כן הוגש במהלך חקירת העד "עץ המשפחה" של התובעים והנתבעים ששימש את פקיד ההסדר במסגרת ההליך (המוצג ת/6; בעמ' 319 – 320 לפרוטוקול).

במהלך חקירתו הנגדית ולבקשת בא כח התובעים, עו"ד כהן, התחייב מר לוי להגיש לבית המשפט את מפות הקרוקיז של החלקות הרלבנטיות. מפות הקרוקיז הן מפות הקובעות את זכויות ההחזקה המקוריות בחלקות (בעמ' 320 לפרוטוקול). מר לוי העיד כי מפה זו היא המפה "(...) שהפכה להיות מפת בסיס לקבלת תביעות" (בעמ' 321 לפרוטוקול, שורות 15 – 16). יוער כי בא כח הנתבעים 1 ו- 2, עו"ד סנאללה, התנגד להצגת מפת הקרוקיז וטען כי הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה שכן התובעים לא ביססו את תביעתם על טענת החזקה (בעמ' 325 לפרוטוקול), עו"ד פייסל בא כח הנתבע 3 הצטרף להתנגדות זו, והחלטתי כי אתייחס לטענה בדבר הרחבת החזית במסגרת פסק הדין (בעמ' 327 לפרוטוקול).

9.
תמצית טענות התובעים מס' 1 – 5, 7 ו – 8 בסיכומיהם

א.
התובעים טענו כי החלקות נשוא התביעה הגיעו לאביהם המנוח, ביחד עם אחיו, בירושה מאביו תופיק דיאב שנפטר בשנת 1918. התובעים טענו כי הם הוכיחו את ירושתם מאביהם המנוח על פי צוואה מאושרת כדין בערכאה המוסמכת ואין מקום לטענות שהעלו הנתבעים כנגד תוקף צוואה זו שהינה מסמך רשמי.

ב.
התובעים טענו כי הרישום בספרי משלמי המיסים משליך על שאלת הבעלות בחלקות, שכן כפי שעלה בעדויות עסקינן במסמך רשמי אשר נושא אישור וחתימה של מנהל מס רכוש.

ג.
התובעים הפנו למספר פסקי דין של בית המשפט העליון לפיהם אם מוכח כי בעת הגשת התביעות לפקיד ההסדר הועלמו עובדות הרי זוהי עילה לתקיפת הרישום בלוח הזכויות בטענת מרמה. לשיטת התובעים, מאחר שהוכח באמצעות הרישום בספרי משלמי המיסים כי מחמד תופיק דיאב היה זכאי להירשם בפנקס הזכויות, הרי שהוכח קיומה של מרמה.


עוד טענו התובעים כי טענת מרמה דוחה את טענת ההתיישנות וזאת בהתאם לסעיף 93 לפקודת ההסדר.

ד.
התובעים טענו כי מלבד הרישום האמור בספרי משלמי המיסים, ישנן ראיות נוספות התומכות בתביעתם וסותרות את טענות הנתבעים בתזכורות התביעה. בהקשר האמור, הפנו התובעים ל

פסק דין
שניתן באחד מתיקי ההסדר (תיק הסדר 200,220/ טמרה ביחס לחלקה 31), שם טענו הנתבעים כי אביהם פואד דיאב (אביו של הנתבע 2) קנה את האדמה ממחמד תופיק דיאב, וזוהי טענה הסותרת באופן קיצוני את טענות הנתבעים במסגרת כתב הגנתם ובמסגרת עדויותיהם בהליך דנן שם לא הזכירו כלל עניין של רכישת האדמה אלא של ירושה בלבד.


עוד טענו התובעים כי גם הרישום במפת הקרוקיז תומך בגרסתם באשר לבעלות על החלקות. התובעים ציינו בסיכומיהם כי למרות שהוריתי בהחלטתי, כאמור, לפקיד ההסדר להגיש לבית המשפט צילום ממפות הקרוקיז הדבר לא נעשה. בא כח התובעים טען כי יש לשוב ולהורות לפקיד ההסדר לפעול ולהגיש את המפות שכן עסקינן בראייה אובייקטיבית בעלת משקל שיכולה ליתן תמונה מדויקת של המצב בשטח ערב הליך ההסדר.

אציין כי ימים מספר לאחר הגשת סיכומי התובעים הגיש פקיד ההסדר (ביום 17.12.13) צילום של מפות הקרוקיז, אתייחס לכך בדיון בהמשך.

10.
תמצית טענות התובע 6 בסיכומיו

א.
באשר לטענות הנתבעים בדבר התיישנות ו/או שיהוי, טען התובע 6 בסיכומיו כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה מניין תקופת ההתיישנות יחל מהמועד שבו נודע לתובעים אודות התרמית. בענייננו, כך נטען, לכל המוקדם נודע לתובעים אודות התרמית בשנת 1983 וזאת בהתאם לדברי התובע 3 בעדותו על כך שהמסמך ממס רכוש הגיע לידיו בשנת 1983. משכך, ולאור העובדה שהתביעה הוגשה בשנת 2007, נטען כי התביעה לא התיישנה. באשר לטענה בדבר שיהוי, טען התובע
6 כי הטענה נטענה בעלמא ומבלי שהנתבעים הוכיחו את היסודות הדרושים, היינו שינוי נסיבות והסתמכות, ולכן דין הטענה להדחות.

ב.
באשר לטענות שהעלו הנתבעים בדבר סופיות המרשם והאפשרות לתיקונו, טען התובע 6 בסיכומיו כי בהתאם להוראות סעיף 93 לפקודת ההסדר ישנם שני תנאים חילופיים לביטול הרישום: האחד, "שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה", והשני, "שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה". אכן, ציין התובע, נקודת המוצא היא כי שימוש בסעיף 93 לפקודה כדי לתקן את הרישום ייעשה במקרים חריגים ונדירים וזאת לאור עיקרון סופיות המרשם, אלא שנאמר בפסיקה כי בתחרות בין האמת ליציב – אמת עדיף וכשמוכח שהרישום אינו כשורה ואינו משקף את זכויות הצדדים יש לפעול לשינויו.

ג.
התובע 6 טען כי ביחס לכל אחת מן החלקות נשוא התביעה (חלקות מס' 105; 141; 6; 31 ) מתקיימת עילה לתיקון בהתאם לסעיף 93 לפקודת ההסדר.


באשר לחלקה 105
, טען התובע 6 כי בהתאם לתזכורת התביעה (המוצג ת/3) חלקה זו נתבעה על ידי המנוח דיאב (בנו של המנוח מוחמד דיאב מנישואיו השניים; "עץ המשפחה" המוצג ת/6) ובהתייחסותו במסגרת ההסדר למקור הבעלות שלו השיב כי היא ניתנה לו בירושה מאביו שנפטר בשנת 1918 ולאחר שהיורשים האחרים ויתרו על חלקם. מר לוי מטעם הנתבעת העיד כי במסגרת תזכורת התביעה לא היתה התייחסות למספר הפיסקאלי של החלקה (היינו, המספר שהחלקה קיבלה בספרי משלמי המיסים). התובע 6 טען כי חלקה 105 היתה ידועה בשם "וערת ספורי" ושם זה מופיע באישור מפנקס משלמי המיסים (המוצג ת/4) על שם המנוח מוחמד תופיק (בנו של המנוח מוחמד דיאב מנישואיו הראשונים) מורישם של התובעים. עוד נטען כי בהיעדר מסמכי ויתור של יתר היורשים הרי שאין מנוס מן המסקנה כי רישומו של המנוח דיאב כבעלים הושג במרמה ו/או בוצע שלא כשורה. בהקשר האמור, הפנה התובע 6 לאחד מפסקי הדין שניתנו בהליכי ההסדר (המוצג נ/2) שם התגלה המנוח דיאב כבלתי אמין ונאמר עליו כי תשובותיו תמוהות.


באשר לחלקה 141
טען התובע 6 כי בהתאם לתזכורת התביעה שצורפה לתעודת עובד הציבור של מר לוי מטעם הנתבעת, גם חלקה זו נתבעה על-ידי המנוח דיאב במסגרת הליך ההסדר. גם כאן טען המנוח דיאב כי המקור לבעלותו הוא ירושה מאביו וויתור של היורשים האחרים. מר לוי ציין בעדותו כי בתזכורת התביעה ביחס לחלקה זו יש התייחסות למספר הפיסקאלי של החלקה שהינו חלקה מס' 935 בגוש פיסקאלי מס' 3. הכינוי של חלקה זו היה "אלדריג'את" ונטען כי שם זה מופיע בספר משלמי המיסים (המוצג ת/4) ביחס למנוח מוחמד תופיק. התובע 6 ציין כי אומנם
המספר הרשום הינו 936 (ולא 935) אולם לטענתו "אין בכך להעלות או להוריד ויש לקבוע גם ביחס לחלקה זו כי תביעתה ורישומה על שם המנוח דיאב בוצעו במרמה וכי הרישום הינו שלא כשורה".


באשר לחלקה 6, טען התובע 6 כי בדומה לחלקות הקודמות גם באשר לחלקה זו צוין בתזכורת התביעה שצורפה לתעודת עובד הציבור כי המנוח דיאב הוא שתבע בעלות וכי המקור לבעלותו הוא ירושה וויתור של היורשים האחרים על חלקיהם. בתזכורת התביעה יש התייחסות למספר הפיסקאלי של החלקה (חלקה 26 בגוש פיסקאלי מס' 8). התובע 6 הודה בסיכומיו כי אכן "מספר החלקות הפיסקלי הרשום באישור מספר משלמי המיסים ביחס למנוח מוחמד תופיק (ת/4) הינם המספרים 21 ו- 66 הדומים למספר 26", ואולם לדעת התובע 6 "אין בהבדל זה בכדי להעלות או להוריד ויש לקבוע גם ביחס לחלקה זו כי תביעתה ורישומה על שם המנוח דיאב בוצעו במרמה וכי הרישום הינו שלא כשורה".


באשר לחלקה 31, טען התובע 6 כי בהתאם לתזכורת התביעה חלקה זו נתבעה על ידי המדינה, ועל ידי המנוח תופיק עלי, הנתבע מס' 3 ושני אחיו אחמד ומוחמד. בתזכורת התביעה ציינו האחים אחמד ומוחמד כי המקור לבעלות הוא ירושה מהבעלים פואד אלחאג' (פואד הוא בנו של המנוח עלי) משנת 1944 וויתור היורשים האחרים על חלקיהם. מר לוי העיד כי אין בתזכורת התביעה של חלקה זו התייחסות למספר הפיסקאלי של החלקה, עם זאת טען התובע כי חלקה זו היתה ידועה בשם "אלסיפח" ושם זה מופיע בפנקס משלמי המיסים על שם המנוח מוחמד תופיק.

ד.
באשר לתקיפת הנתבעים את צוואת המנוח מוחמד תופיק מורישם של התובעים, טען התובע 6 כי עסקינן בנושא שהדיון בו מתייתר שכן לבית המשפט הוגש צו קיום צוואה שהוא בגדר מסמך רשמי ומעשה שיפוטי וטענת הנתבעים בדבר זיוף נטענה בעלמא וללא הוכחה.

ה.
עוד טען התובע 6 בסיכומיו כי טענות הנתבעים להחזקה בלעדית בחלקות לא הוכחו מלבד אמירות כלליות לשימוש וחזקה. נטען כי התובעים לא הציגו ראיות אובייקטיביות להוכחת השימוש והחזקה (כמו, למשל, תשלומי מיסים, מסמכי עיבוד, היתרי בניה וכו'). על כן, דין טענת הנתבעים להוכחת בעלות על ידי שימוש וחזקה רבת שנים להידחות.

ו.
על שום כל אלה, טען התובע 6 כי "חומר הראיות מוכיח במידה הדרושה כי התנהלותם של המנוח דיאב מורישם של הנתבעים 1 – 2 וכן של הנתבע מס' 3 בעצמו הייתה נגועה במרמה, בהצגת בעלויות לא נכונות, העלמת זכויותיו של המנוח מוחמד תופיק (...)" (בסעיף 53 לסיכומי התובע 6). ביחס למנוח עלי מורישו של הנתבע 3, נטען כי "(...) אין ולא היה אמור להיות על שמו כל רכוש משמכר אותו בשל מצבו הכלכלי הקשה" (בסעיף 54 לסיכומי התובע 6).

11.
תמצית טענות הנתבעים 1 ו- 2 בסיכומיהם

א.
הנתבעים טענו כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה תיקון המרשם לפי סעיף 93 לפקודה מותנה בהוכחת שני שלבים. בשלב הראשון על התובעים להוכיח את זכותם במקרקעין. בשלב השני על התובעים להוכיח שאכן הרישום הושג בתרמית וכי הנתבעים היו מודעים לתרמית הזו. הנתבעים טענו כי בעניינו התובעים כשלו מלהוכיח את שני השלבים האמורים.


באשר לשלב הראשון, טענו הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו כי אכן חלקות המקרקעין נשוא התביעה היו רשומות על שם אביהם בספר משלם המיסים.

באשר לחלקה 141, הפנו הנתבעים לתזכורת התביעה שצורפה לתעודת עובד הציבור של מר לוי ושם נרשם בסעיף 6 כי מי שמשלם את המיסים עבור החלקה הוא התובע באותה תזכורת תביעה, היינו אביהם של הנתבעים המנוח דיאב מוחמד דיאב. עוד בתזכורת התביעה צויינו המספרים הפיסקאליים של החלקה (חלקה פיסקאלית 935 בגוש פיסקאלי 3) ומעיון במסמכים המוצגים ת/4 ו ת/5 (העתק מספר משלמי המיסים וזיהוי החלקות לפי מספר פיסקאלי) עולה כי אין זכר לחלקה זו, יש חלקה פיסקאלית 936 אולם זוהי חלקה אחרת. כך גם אישר נציג פקיד ההסדר מר לוי בעדותו.

באשר לחלקה 6, הפנו הנתבעים לתזכורת התביעה שם צויין בסעיף 6 כי הגוש הפיסקאלי הוא 8 והחלקה הפיסקאלית היא 22. גם כאן עיון במסמכים ת/4 ו- ת/5 מעלה כי לחלקה 22 אין זכר במסמכים אלה. כך גם אישר נציג פקיד ההסדר מר לוי בעדותו.

באשר לחלקה 105, הפנו הנתבעים לתזכורת התביעה (המוצג ת/3) שם לא מופיע רישום של מספרי הגוש והחלקה הפיסקאליים. בהתאם לעדותו של מר לוי טענו הנתבעים כי במצב דברים זה לא ניתן לדעת שאביהם של התובעים אכן
היה משלם המיסים בחלקה זו. העובדה שהמנוח שילם מיסים עבור חלקות באותו אזור שבו נמצאת החלקה 105 ("וערת ספורי") איננה מספיקה שכן באזור מסויים יש מספר רב של חלקות, ולכן יש להיצמד למספרי גוש וחלקה ספציפיים.


מכל מקום, טענו הנתבעים, הרישום בספר משלם המיסים, לבדו, אינו מוכיח זכות בעלות במקרקעין. הנתבעים הפנו לעדויות מטעמם מהם עלה כי הם החזיקו ועיבדו את החלקות במשך שנים.


באשר לשלב השני, טענו הנתבעים כי בענייננו התובעים לא עמדו בנטל המוגבר והכבד המוטל עליהם להוכחת תרמית במסגרת הליך ההסדר ואף לא הוכיחו תרמית במאזן ההסתברויות. הנתבעים טענו כי מהראיות עלה כי אביהם לא העלים את הרישום מספר משלמי המיסים אלא גילה את העובדות ואף הפנה למספרי הגוש והחלקה הפיסקאליים.

ב.
הנתבעים טענו כי העדויות מטעם התובעים הן בלתי מהימנות, מבולבלות, רצופות בסתירות, בלתי אמינות וחסרות תום לב בעליל.

ג.
הנתבעים טענו כי הגשת התביעה על ידי התובעים במועד שבו הוגשה בפועל (בשנת 2007) אינה מקרית ואינה תמת לב. בהקשר זה הפנו הנתבעים לתעודת עובד הציבור של הגב' לינדה בוזגן ממחלקת התכנון במינהל מקרקעי ישראל שהוגשה על ידי המדינה ולפיה עובר להגשת התביעה ובסמוך אליה שונה ייעוד החלקות מייעוד חקלאי לייעוד למגורים.

ד.
הנתבעים טענו כי גם בהנחה שתקופת ההתיישנות במקרה דנן הינה 25 שנים (מקרקעין מוסדרים) עדיין התוצאה היא שתביעת התובעים התיישנה זה מכבר. בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות במקרה של תרמית יחל מהיום בו נודע לתובע אודות התרמית. בענייננו, טענו הנתבעים, טענת התובעים לגבי התרמית הינה סתמית, חסרת פירוט וכללית. יתרה מכך, עיון בכתב התביעה, בתצהירו של התובע ובעדותו מעלה כי התובע סיפק לא פחות מששה מועדים שונים שבהם השיג לטענתו את מסמכי ההסדר ונודע לו אודות התרמית.

ה.
על שום כל אלה, טענו הנתבעים 1 ו- 2, דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות וחילופין לגופה.

12.
תמצית טענות הנתבע 3 בסיכומיו

א.
בא כח הנתבע 3 טען כי עדויותיהם של הנתבע 3 ושל שאר העדים מטעמו היו עקביות ומהימנות, בניגוד לעדויות התובעים שהתאפיינו בהתחכמות, התחמקות ומגמתיות. בנוסף נטען כי תמוהה העובדה שהתובעים מס' 1, 2, 7 לא העידו במסגרת הליך זה שכן הם היו מבוגרים יותר מהתובע 3 בזמן שהתקיים הליך ההסדר ולבטח זוכרים טוב יותר את הדברים.

ב.
גם בא כח הנתבע 3 הפנה להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל ייעתר בית המשפט לתביעה שמטרתה תיקון הרישום. תיקון הרישום ייעשה במקרים נדירים וחריגים בלבד וזאת בכדי לקדם את המטרה של וודאות וסופיות המרשם. נטען כי במקרה דנן לא הוכחה זכותם של התובעים בחלקה 31 אשר בבעלות הנתבע 3. לא הוכח כי רישום הזכויות בחלקה 31 נעשה במרמה. הוכח כי במשך שנים ארוכות נהג הנתבע 3 בחלקה מנהג בעלים בידיעת התובעים ולעיני כל.

באשר לספר משלמי המיסים, נטען כי אין לקבל את המסמכים כהוכחה לבעלות אביהם המנוח של התובעים בחלקות. נטען כי הרישום במס רכוש אינו מהווה ראיה על הבעלות. הרישום בספרים אלה נעשה ללא חקירה ולכן אינו יכול להוות ראייה חותכת. כך גם לגבי מפות הקרוקיז שאינן מסייעות לתובעים בתביעתם באופן כלשהו.

13.
תמצית טענות מדינת ישראל (הנתבעים 4 ו- 5) בסיכומיה

א.
המדינה טענה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. לטענתה, תקופת ההתיישנות חלפה והתובעים לא הצליחו להוכיח את החריגים שבסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות המאריכים אותה. באשר לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, טענה המדינה כי מילות הסעיף ברורות וכי נדרש שהנתבע, ובענייננו פקיד ההסדר, ידע על התרמית. מעבר לכך, טענה המדינה, הנטל הראייתי המוטל על התובעים להוכחת התרמית הינו גבוה ביותר. על הטוען לתרמית להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה ולשאת בנטל הוכחה כבד. לא די בהתרשלות או במחדל מטעם פקיד ההסדר כדי להרים את הנטל האמור. לכך יש להוסיף את העובדה שאבי התובעים תבע בעצמו חלקות אחרות במסגרת הליכי ההסדר באותן שנים ממש; ואת העובדה שהליכי ההסדר התבצעו כדין והיו ידועים בכל הכפר; ואת העובדה שמיום פרסום לוחות הזכויות ועד היום חלפו למעלה מ- 40 שנה; הצדדים להליכים האמורים אינם עוד בין החיים; בנסיבות העניין לא די באוסף הניירות המוסדיים שהציגו התובעים, שאינם יכולים ללמד מדוע נרשמו הזכויות כך ולא אחרת, כדי להרים את הנטל שהיה מוטל על שכמם של התובעים.

ב.
המדינה טענה כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר עילה. המדינה טענה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את בעלות מורישם בחלקות הרלוונטיות. באשר למפות הקרוקיז שהוגשו, הפנתה המדינה לפסיקה לפיה עסקינן במפה המלמדת על המצב הכללי בשטח ערב ההסדר, אולם אינה מצביעה על זכויות ואף לא על זכויות לכאורה. היינו, הרישום במפת הקרוקיז אינו יכול לשמש בסיס להוכחת זכויות במקרקעין. עוד הצביעה המדינה על כך שבמהלך כל ניהול התביעה לא הצליחו התובעים להראות מדוע, חרף היות הליכי ההסדר מפורסמים, לא התנגד אביהם מורישם להליכים כפי שבוצעו.

ג.
מכל מקום, טענה המדינה, הוכח שפקיד ההסדר לא חרג מסמכויותיו במקרה דנן, הוא פעל כדין ובהתאם לראיות שהובאו בפני
ו בתוקף תפקידו.

14.
דיון והכרעה

א.
לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ב.
לאחר בחינת מכלול הראיות והנסיבות בתיק שלפני המסקנה הבלתי נמנעת היא כי התביעה התיישנה. ואולם, דין התביעה להדחות לא רק בשל ההתיישנות. לאחר בירור התביעה על פני מספר ישיבות הוכחות בהן נשמעו העדים סבורני כי דין התביעה להדחות גם לגופה מאחר ולא עלה בידי התובעים להוכיח בעלות בחלקות נשוא התביעה כפי שלא עלה בידם להוכיח תרמית.


להלן אדון בכל אחד מן הטעמים שהביאוני למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ג.
התיישנות


סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן – "פקודת ההסדר") מאפשר לבית המשפט להורות על תיקון הפנקס, אם שוכנע שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, וזאת "(...), בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, (...)".


אכן, כל הנתבעים העלו בכתבי הגנתם טענת התיישנות. בהחלטתי מיום 4.1.11 דחיתי את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות בשל השלב המוקדם בו הוגשה ובשל העובדה שבאותו שלב טרם הונחו בפני
בית המשפט ראיות המספיקות להכריע בבקשה. עתה, לאחר שמיעת העדים ובחינת מכלול הראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעים ולהורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות.


על פי הראיות שהוצגו בפני
, הליכי סידור הזכויות באדמות הכפר טמרה החלו בשנת 1945 ולוחות התביעות של החלקות נשוא התביעה פורסמו בשנים 1958 ו- 1963 (ראו: בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי מר לוי מטעם פקיד ההסדר). לוחות הזכויות פורסמו בשנת 1971 ובשנת 1974. על כן, ובהתאם לסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן – "חוק ההתיישנות") תקופת ההתיישנות במקרקעין מוסדרים (25 שנים) חלפה זה מכבר, ולא היה ניתן להגיש את התביעה במועד שבו הוגשה (שנת 2007).


אלא שכאמור, בהסתמכם על הסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, טענו התובעים כי בשל קיומה של תרמית ומאחר שהעובדות המשמשות בסיס לתביעה (המסמכים מ"ספר משלם המיסים") לא היו ידועות להם, הרי שיש למנות את מועד תחילת תקופת ההתיישנות רק מן המועד שבו נודעו להם העובדות. בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים כי "לאחרונה" נודע להם כי מספר חלקות שהם ירשו על פי דין, "נרשמו על שם הנתבעים בזמן ההסדר ע"י מרמה ו/או העלמת עובדות" (בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן). בחקירתו הנגדית העיד התובע מס' 3 כי הוא גילה את המסמכים מספר משלמי המיסים המעידים, לטענת התובעים, על בעלות אביהם בחלקות, בשנת 1983 בערך (בעמ' 112 – 119 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.12.11). משנשאל התובע 3 מדוע המתין משנת 1983 ועד לשנת 2007 עם הגשת התביעה, השיב באופן סתמי כי עכשיו "הם התעוררו" (בעמ' 124 לפרוטוקול). משנשאל התובע 3 כיצד הגיעו לידיו המסמכים מספר משלם המיסים, הוא נתן מספר תשובות וגרסאות סותרות: תחילה השיב שקיבל את המסמכים מפקיד ההסדר, בהמשך השיב שקיבל את המסמכים מבא כוחו עו"ד כהן, ואחר כך שינה תשובתו ואמר שראש המועצה או סגן ראש המועצה באיעבלין אדם בשם 'ארסן' נתן לו את המסמכים (בעמ' 112 – 119 לפרוטוקול).


הנה כי כן, התובע נקב במועד שבו, לטענתו, נודע לו לראשונה על התרמית ועל בעלות אביו המנוח בחלקות והוא שנת 1983. אלא שבעת שהתובע נשאל לגבי פשר התאריך האמור ובאיזה אופן בדיוק הגיעו המסמכים לידיו הוא מסר מספר גרסאות והעיד באופן לא מהימן ולא סדור. בנוסף לכך, התובעים לא העידו את מי שלטענתם מסר להם את המסמכים האמורים, עו"ד כהן או את ארסן מאיעבלין.

על שום כך אני קובע כי התובעים כלל לא הוכיחו כי המועד שבו נודע להם לראשונה אודות "התרמית", כביכול, הוא שנת 1983 דוקא. באותה מידה יכלו להפריח לאוויר כל מועד אחר, בתוך או מחוץ לתקופת ההתיישנות. מסקנתי היא, על כן, שהתובעים לא הצליחו לשכנע כי התביעה לא התיישנה בעת שהוגשה בשנת 2007.

בנסיבות העניין, הואיל והליכי ההסדר הסתיימו לכל המאוחר בשנת 1974, הרי שהתביעה התיישנה בשנת 1999 ולכן דין התביעה שהוגשה על ידי התובעים בשנת 2007 להדחות מחמת התיישנות.


למעלה מן הצורך, ולמקרה שטעיתי במסקנתי האמורה בדבר התיישנות התביעה, אפנה כעת לבחון את טענות התובעים לגוף העניין. כאמור לעיל, סבורני שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם ודינה להדחות גם לגופה.

ד.
התובעים לא הוכיחו את בעלות אביהם המנוח בחלקות ולא הוכיחו את עילת התרמית


כאמור לעיל, טענתם המרכזית של התובעים היתה כי הרישום ב"ספר משלם המיסים" (המוצג ת/4) מוכיח כי אביהם, המנוח תופיק, היה הבעלים של החלקות נשוא התביעה; וכי מורישי הנתבעים, שנטלו חלק בהליכי ההסדר היו מודעים לעובדה זו אולם העלימו אותה במכוון מידיעתו של פקיד ההסדר והדברים עולים כדי תרמית. מכאן העתירה להורות על תיקון פנקס הרישום וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 93 לפקודת ההסדר.


סעיף 93 לפקודת ההסדר מורה לאמור:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".


הנה כי כן, עיון בהוראת סעיף 93 לפקודת ההסדר מעלה כי תובע הרוצה להביא לתיקון פנקס הרישום צריך להוכיח לבית המשפט הן את עובדת בעלותו שלו במקרקעין הרלוונטיים שנרשמו על שמו של אדם אחר, והן את העובדה שהרישום האמור נעשה בתרמית. סבורני כי בענייננו צודקים הנתבעים בטענתם שלא עלה בידי התובעים להוכיח לא בעלות בחלקות נשוא התביעה, ולא את טענתם שרישום בעלי הזכויות במסגרת ההסדר הושג בתרמית.


להוכחת תביעתם הפנו התובעים לתצהירים ולעדויות שהוגשו מטעמם, היינו, לתצהיר התובע מס' 3 ולתצהירו של מר חליל רג'א דיב מוחסן שהוגש מטעמם (התובע מס' 6 העיד, כאמור, ברשות בית המשפט ללא הגשת תצהיר). שבתי ועיינתי בתצהירים שמסרו עדים אלה ובדברים עליהם העידו בבית המשפט והגעתי למסקנה שאין בעדויות האמורות כדי להוכיח את התביעה.

עדותו של התובע 3 היתה בלתי מהימנה בעיני. תשובותיו היו מתחמקות. הוא לא השיב לעצם העניין ולעיתים אף סתר את עצמו. כך, בתשובותיו באשר לאופן שבו המסמכים מספר משלם המיסים הגיעו לידיו, וכך בתשובותיו לגבי מועד הגשת התביעה בשנת 2007 דווקא. כך או כך, לא מצאתי בדברי העד בסיס של ממש להוכחת התביעה.

הוא הדין באשר לעדותו של התובע מס' 6. גם עדותו לא תרמה להוכחת התביעה, לא לעניין הבעלות ולא לעניין התרמית. שני התובעים העידו כי היו ילדים בזמן הליכי ההסדר ולכן הם לא זוכרים את עצם הליכי ההסדר. השענות על דבריהם של מי שהיו ילדים במועד הרלוונטי כדי לבטל רישום זכויות במקרקעין שנעשה כדין מחמת מרמה היא השענות על משענת קנה רצוץ.

העד הנוסף מטעם התובעים, מר חליל, הצהיר והעיד רק לגבי חלקה 31 ולא לגבי יתר החלקות שבתביעה. בנוסף וכמפורט לעיל, במהלך עדותו טען העד במפתיע כי בא כח התובעים, עו"ד כהן, החתים אותו על התצהיר מבלי להקריא לו את תוכן הדברים והוא לא ידע על מה מחתימים אותו, וחתם למעשה על תצהיר מוכן מראש כדי לסייע לתובעים בתביעתם (ישיבת בית המשפט מיום 12.12.11, בעמ' 147 – 148 לפרוטוקול). לא אוכל לסמוך את פסק דיני על דבריו של עד זה.

בנוסף, בקשו התובעים להוכיח את תביעתם באמצעות הרישום בספר משלם המיסים המעיד, לטענתם, על כך שאביהם המנוח תופיק הוא שהיה הבעלים של החלקות נשוא התביעה במועד עריכת הסדר הזכויות ולא מי שנרשם בפועל כבעל הזכויות בסיום הליכי ההסדר. אלא שלאחר בחינת חומר הראיות סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם האמורה ואין במסמכים שהוגשו לבית המשפט כדי לסייע לתובעים בתביעתם.

באשר לחלקה 105, מעדותו של נציג פקיד ההסדר מר לוי עולה כי בתזכורת התביעה של חלקה זו (המוצג ת/3) לא היתה התייחסות למספרי הגוש והחלקה הפיסקאליים ולכן לא ניתן לדעת אם המנוח הוא ששילם את המיסים עבור חלקה זו אם לאו. טענת התובעים בסיכומיהם לפיה חלקה 105 היתה ידועה כ"ספורי" וכי שם זה מופיע בספר משלם המיסים (המוצג ת/4) דינה להידחות. כפי שעלה מספר פעמים בעדויות בבית המשפט הרי שאיזור מסוים שקיבל שם וכינוי מסוים, דוגמת "ספורי" ואחרים, היה איזור שהשתרע על שטח רב והיו בו מספר רב של חלקות ולא חלקה אחת בלבד ולכן לא ניתן להתבסס על הנמקה מסוג זה להוכחת בעלות בחלקה ספציפית. יש להיצמד למספרי גוש וחלקה פיסקאליים ספציפיים.

באשר לחלקה 141, בתזכורת התביעה שצורפה לתעודת עובד הציבור של מר לוי מטעם פקיד ההסדר, הייתה התייחסות למספר הגוש והחלקה הפיסקאליים (חלקה מס' 935, בגוש פיסקאלי מס' 3, וכינוי האיזור "אלדריג'את"). אלא, שבמסמכים מספר משלם המיסים (המוצג ת/4) לא מופיעה חלקה שמספרה 935 (!). תחת זאת מופיעה חלקה שמספרה 936. לטענת בא כח התובע 6 "אין בכך להעלות או להוריד ויש לקבוע גם ביחס לחלקה זו כי תביעתה ורישומה על שם המנוח דיאב בוצעו במרמה וכי הרישום הינו שלא כשורה" (סעיפים 41 – 43 לסיכומי התובע 6). טענה זו טוב היה לה שלא נטענה ואני דוחה אותה בשתי ידיים. זוהי טענה חסרת שחר וברי שלא ניתן להוכיח בעלות של אדם מסוים בחלקה ספציפית באופן זה.

באשר לחלקה 6, בתזכורת התביעה של חלקה זו צוין כי המספר הפיסקאלי של החלקה הוא 26 בגוש פיסקאלי מס' 8. כאן די שאצטט מדברי בא כח התובע 6 בכדי להיווכח כי גם לגבי חלקה זו לא הוכיחו התובעים את בעלות המנוח בחלקה. וכך נכתב בסיכומיו של התובע 6 "מספר החלקות הפיסקלי הרשום באישור מספר משלם המיסים ביחס למנוח מוחמד תופיק (ת/4) הינם המספרים 21 ו- 66
הדומים
למספר 26" (?!) (ההדגשה שלי. ע.ג.)
. לכן לדעת בא כח התובע 6 "אין בהבדל זה בכדי להעלות או להוריד ויש לקבוע גם ביחס לחלקה זו כי תביעתה ורישומה על שם המנוח דיאב בוצעו במרמה וכי הרישום הינו שלא כשורה" (סעיפים 44 – 46 לסיכומי התובע 6). גם טיעון זה אני דוחה מכל וכל.

באשר לחלקה 31, שבו התובעים וטענו שלמרות שלא צויינו בתזכורת התביעה מספרים פיסקאליים של גוש וחלקה הרי שהחלקה נמצאת באיזור "אלסיפח" ואיזור זה כן מופיע בספר משלם המיסים (המוצג ת/4). מן הטעם שציינתי לגבי חלקה 105 לעיל, גם טענה זו דינה להדחות.

הנה כי כן, אין בראיות שהוגשו על ידי התובעים הוכחה בדבר בעלות אביהם המנוח תופיק בחלקות נשוא התביעה. לא זו בלבד שאין בראיות שהגישו התובעים כדי להוכיח את הבעלות ברמת ההוכחה המוגברת הדרושה להוכחת טענות מעין פליליות כמו תרמית המצדיקות את תיקון הרישום לאחר עשרות שנים, אלא שאין בראיות האמורות אפילו כדי להוכיח את התביעה ברמת מאזן ההסתברויות. [לעניין זה, ראו, למשל ע"א 753/87 יוסף בראשי נ' מנהל עיזבון המנוח משה בראשי ז"ל, פ"ד מג(3) 210 (1989); רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עבוד, פ"ד נז(2) 721, 726 (2003)].

זאת ועוד, לקראת סיום שמיעת הראיות בקשו התובעים שפקיד ההסדר יגיש לבית המשפט את מפות הקרוקיז של החלקות הרלוונטיות, שהן מפות הקובעות את זכויות ההחזקה המקוריות במקרקעין והן הפכו להיות הבסיס לקבלת תביעות בהסדר (ראו: עדותו של מר לוי מטעם פקיד ההסדר, בישיבת בית המשפט מיום 6.10.13, בעמ' 320 – 321 לפרוטוקול).

באי כח הנתבעים התנגדו להגשת המפות וטענו להרחבת חזית (שם, בעמ' 325 – 327 לפרוטוקול).

סבורני כי הדין עם הנתבעים ועל כן איני מאפשר את הגשת המפות האמורות כראיות בתיק. קבלת המפות בשלב מתקדם של ההליך מהווה הרחבת חזית אסורה שכן, כפי שפורט לעיל, התובעים לא טענו בכתב התביעה המתוקן לבעלות בחלקות מכח החזקה רבת שנים ומנהג בעלים.

למעלה מן הנדרש אוסיף עוד כי העובדה שהמנוח תופיק (אביהם של התובעים) תבע במסגרת הליכי הסדר אחרים באותן שנים ממש (לדוגמה, תזכורת תביעה מס' 2576) שומטת את הבסיס לטענות התובעים כי אביהם היה חולה בזמן הליכי ההסדר, לא היה מודע להליכי ההסדר, נוצלה חולשתו ועוד.

ה.
איני רואה כל צורך לדון ולהכריע בטענות הנתבע 3 על כך שצוואתו של המנוח תופיק, אביהם של התובעים, היא צוואה מזויפת. די אם אציין בעניין זה כי התובעים צרפו לתביעתם צו קיום צוואה (נספח "ג" לכתב התביעה המתוקן) שניתן כדין על ידי בית המשפט המוסמך וללא התנגדות. בית משפט זה אינו מוסמך, במסגרת ההליך הנוכחי, לדון בטענה האמורה.

15.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.
אני דוחה את התביעה.

ב.
הנתבעים בענייננו מחולקים, הלכה למעשה, לשלוש קבוצות: האחת, הנתבעים מס' 1 ו - 2; השניה, הנתבע מס' 3; השלישית, הנתבעים 4 ו - 5.

לפיכך אני מחייב את כל התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחת מקבוצות הנתבעים המפורטות לעיל, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
י"ג כסלו תשע"ה, 05 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט מחוזי 696/07 עזבון המנוח מחמד תופיק דיאב, דיאב מחמד דראר, דיאב מחמד זוריר ואח' נ' עזבון המנוח דיאב מחמד דיאב, עזבון המנוח יוסף דיאב מחמד, עלי פואד דיאב ואח' (פורסם ב-ֽ 05/12/2014)