פסקי דין על הדר חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על צ'יק פיקס חברה לבניין | פסקי דין על דוד טל |

174243/02 א     25/01/2005




א 174243/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יק פיקס חברה לבניין בע"מ, דוד טל




1
בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 174243/02
25/01/2005
תאריך:
כב' השופט יחזקאל הראל

בפני
:
הדר חברה לביטוח בע"מ

בעניין:
תובעת
מ. תגר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
-נ ג ד-
1 . צ'יק פיקס חברה לבניין בע"מ

2 . דוד טל
נתבעים
אריה מוסקונה

ע"י ב"כ עו"ד

נגד

זרגרי ראובן

צד ג'

עו"ד גיורא חומד

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק - דין

מבוא

1. התובעת, הדר חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הדר") הגישה תביעת תחלוף כנגד הנתבעת 1 - צ'יק פיקס חברה לבנין בע"מ (להלן:"החברה") וכנגד הנתבע 2 - מנהל החברה מר דוד טל
(להלן:"דוד"). (החברה ודוד יקראו להלן יחדיו "הנתבעים").

2. תביעת הדר כנגד הנתבעים הינה בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה מר אנדריי הולנדר (להלן:"המבוטח"), בעקבות נזקי שריפה שנגרמו לדירתו הנמצאת ברח' קשאני 3 בתל אביב (להלן:"הדירה").
השריפה פרצה במהלך שיפוצים שבוצעו בדירה ע"י הנתבעים, או מי מטעמם.

3. השריפה פרצה בלילה שבין 16/2/98 ל - 17/2/98 (להלן:"האירוע").
השריפה פרצה כתוצאה מאש שהתלקחה מתנור חימום שהובא לדירה ע"י הצד השלישי - (להלן:"ראובן"). התנור שימש את הפועל, תושב השטחים, שוהה בלתי חוקי אשר עבד בדירה ונותר ללון בה ( להלן:"הפועל").

4. הנתבעים, הגישו כתב הגנה והודעה לצד שלישי כנגד ראובן.
המחלוקת שבין הנתבעים לראובן הינה מי העסיק את הפועל והאם שררו יחסי עובד - מעביד בין ראובן לנתבעים כטענת ראובן, או שמא ראובן היה קבלן משנה עצמאי והפועל הועסק על ידיו, כטענת הנתבעים.

5. הדר פיצתה את המבוטח על פי פוליסה שהוצאה על ידה ושהיתה בתוקף במועד האירוע .

6. טרם שמיעת הראיות,הגיעו הצדדים להסדר פשרה עם הדר ולפיו, התחייבו הנתבעים וראובן, ביחד ולחוד, לשלם להדר סך כולל של 95,000 ₪ בתנאים המפורטים בהסכם. (להלן:"הסכם הפשרה").

בהתאם להסכם הפשרה, אופן חלוקת התשלום בפועל בין הנתבעים לבין ראובן ייקבע בפסק הדין שיינתן לאחר שמיעת הראיות בהליך שבין הנתבעים לבין ראובן. כן הוסכם בין הצדדים כי על אף האמור לעיל, כל צד יהיה אחראי כלפי הדר לתשלום חלקו בלבד בהתאם לקביעות בפסק הדין.

7. ביום 7.12.04 התקיימה בפני
שמיעת הראיות בהודעה לצד שלישי.

8. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של דוד, המבוטח, מר גדי ברק - חוקר מטעם הדר (להלן:"החוקר"), מר לאוניד יעקובוביץ - החשמלאי שביצע את עבודות החשמל בדירה (להלן:"החשמלאי"), מר אסולין רוה"ח של הנתבעת (להלן:"רוה"ח"), ראובן ומר בהאא חג עלי (להלן:"העובד"). כן הובאו בפני
תצהירי העדויות הראשיות שהוגשו על ידי הצדדים על צרופותיהם וסיכומים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים.
הנתבעים הגישו מטעמם את תצהירו של מר משה חצרוני, אולם מאחר והוא לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו, לא יובא תצהירו בחשבון במסגרת הראיות שלפני.

9. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת.

תמצית גרסת וטענות הנתבעים

10. ראובן הועסק על ידי החברה כשכיר בחודשים פברואר - דצמבר 1997, מועד בו עזב מיוזמתו את החברה והחל לעבוד כעצמאי. לאחר סיום עבודתו בחברה, ביקש ראובן מדוד לספק לו עבודות בנין כקבלן משנה, עבודות שתבוצענה באמצעות כח האדם שהועסק על ידי ראובן (סעיף 3 לתצהירו של דוד).

11. גרסתו של דוד נתמכת באישור רוה"ח ובעדותו של האחרון, לרבות בתלושי השכר לתקופה שעד לחודש דצמבר 1997.

12. לאחר האירוע פנה ראובן למועצת הפועלים בהרצליה בבקשה שתסייע לו בקבלת יתרת השכר המגיעה לו, לטענתו, מהחברה. ממכתב מועצת הפועלים (נספח 6 לתצהירו של דוד), עולה כי ראובן מסר למועצת הפועלים כי הועסק על ידי החברה עד ליום 15.1.98 בלבד והראיה כי באותו מכתב שנכתב על ידי המועצה, (מכתב מיום 5.7.98), אין כל דרישה לשכר עבודה בגין חודש פברואר 1998.

בהמשך, משהבין ראובן את משמעות המידע שמסר למועצת הפועלים הוא שב ופנה למועצת הפועלים ופרש בפני
ה את הנתונים התואמים לגרסתו. בעקבות זאת, נשלח על ידי מועצת הפועלים מכתב נושא תאריך 14.7.98 (נספח ג' לתצהירו של ראובן) ובו נטען כי נפלה שגגה במכתב הקודם וכי ראובן הועסק על ידי החברה עד ליום 17.2.98 מועד בו פוטר על ידה בלא כל התראה.

13. מתצהירו של החשמלאי עולה כי עוד קודם לאירוע סיפר טל לחשמלאי כי ראובן שימש כקבלן משנה לביצוע העבודות בדירה. כן הוסיף והעיד החשמלאי, כי כשביקר לראשונה בדירה, עבדו בה ראובן ועובדיו (סעיפים 3 ו- 4 לתצהירו של החשמלאי).

14. החברה הגישה תביעה כנגד ראובן בת.א. 24408/99 בבית משפט השלום בתל-אביב (ת/9). בתביעה זו נתבע ראובן לשלם לחברה את כל ההוצאות שנגרמו לה במהלך ביצוע העבודות בדירה, לאחר השריפה ואשר נדרשו לשם השבת מצבה לקדמותו.

15. בהסדר הפשרה שהושג בין שני הצדדים ואשר קיבל תוקף של פס"ד (להלן: "הסדר הפשרה"), התחייב ראובן לשלם לחברה את מלוא סכום התביעה וזאת בתנאים שהוסכמו בהסדר הפשרה וכל זאת לסילוק סופי ומוחלט של תביעת החברה כנגד ראובן בגין הוצאותיה בלבד.

הסדר הפשרה נחתם לאחר שראובן קיבל ייעוץ משפטי והוא נחתם "... לפנים משורת הדין, מבלי להודות בטענה כלשהי של מי מן הצדדים, ולחיסול סופי ומוחלט של התביעה בתיק זה ...".

16. יש לדחות את טענות ראובן ולפיהן הבין כי יש בהסדר הפשרה כדי להביא לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות החברה כנגדו, לרבות ההודעה לצד שלישי.

17. טענותיו של ראובן בענין זה, מעידות כי אינו בוחל בשום אמצעים על מנת לנסות ולחלצו מהתביעה ויש בכך כדי לפגוע באמינותו. לו אכן ראובן היה עובד שכיר של החברה, " .... ודאי היה הוא מתנער מהתביעה ולא היה מסכים לשלם סכום נכבד כזה, כפי ששילם בפועל".

18. בסעיף 4 להסדר הפשרה הצהיר ראובן "... שאין לו ולא יהיו לו כל תביעות כלפי התובעת הנובעות מיחסי עבודה שהיו בין הצדדים מכל סוג ומין שהוא". ויתורו זה של ראובן כלפי החברה מעיד אף הוא על כך כי בעת ביצוע העבודה בדירה לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין החברה לבין ראובן, מה גם שעד היום לא הגיש ראובן כל תביעה כנגד החברה, בקשר ליחסי העבודה הנטענים על ידיו.

19. עוד בפגישתו עם החוקר, טען דוד כי ראובן היה קבלן משנה של החברה וכי הוסכם בין הצדדים כי התמורה שתשולם לראובן עבור ביצוע העבודות תחושב בהתאם לכתב הכמויות (נספח 5 לתצהירו של דוד, עמ' 2, 28 - 26 לתמליל השיחה שבין החוקר לראובן להלן - "התמליל") .

20. הפועל הועסק על ידי ראובן בשיפוץ דירת אחותו של האחרון, וראובן הביאו לדירה על מנת לשמור על הכלים שהושארו בה וכי הפועל, כדברי ראובן, "... לא עבד שם בכלל" (עמ' 3 לתמליל השיחה שבין דוד לראובן).

21. ראובן הסיע את הפועלים לדירה ברכבו הפרטי. ראובן טען טענות סותרות באשר לשאלה האם קיבל מדוד החזר כספי בגין הוצאות הנסיעה (עדות ראובן בעמ' 34 לפרוטוקול).

22. ראובן סיפק לפועל תנור חימום אותו הביא מיוזמתו לדירה וכן הביא למקום כלי עבודה שלו.

23. ראובן רכש את החומרים לביצוע העבודה, רכישות שבוצעו מספקים מתחרים לאלו שראובן נהג לרכוש מהם חומרים (עדות ראובן בעמ' 26 לפרוטוקול).

24. ראובן הוא זה ששילם לפועל ולעובד את שכרם וזאת באמצעות הסך של 5,000 ש"ח שקיבל מהמבוטח.
ראובן הכחיש בתחילה טענה זו וטען כי "מעולם לא היה מעבר של כסף ביני לבין הפועלים" (עמ' 34 לפרוטוקול) וכך גם טען בהמשך בעמ' 35 לפרוטוקול.
טענה זו עומדת בסתירה למכתבו מיום 10.3.98 של בא כוחו של ראובן (ת/10) בו נטען כי ראובן שילם כספים לפועלים ואף קנה חומרים באמצעות הסך הנ"ל שקיבל מהמבוטח.

25. ראובן ביקר את הפועל בבית החולים, דבר שיש בו כדי ללמד כי המדובר בפועל שהועסק על ידיו.

26. ראובן נרשם ביום 18.5.98 כעוסק מורשה וחודש לאחר מכן נפתח לו תיק במס הכנסה כעצמאי בענף שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים (נספחים ה1-ה/2 לתצהירו של ראובן).

27. אין מחלוקת בין הצדדים כי לפני האירוע ובמשך מספר שבועות לפחות, עסק ראובן בשיפוץ דירת אחותו, דבר שיש בו לתמוך בטענה כי במועד זה החל ראובן לעבוד כקבלן עצמאי וכי במועד זה נותקו יחסי עובד - מעביד בין החברה לראובן.

28. אין לקבל את גרסת המבוטח ולפיה הניח כי ראובן והעובדים שהיו בדירה הועסקו על ידי דוד.

29. עדותו של העובד בבית המשפט עומדת בסתירה לאמור בתצהירו, ועל כן, אין לסמוך על תצהירו זה, מה גם שהסתבר כי הוא אינו יודע את שנכתב בתצהירו מאחר ואינו יודע לקרוא את השפה העברית.

30. אין ליתן אמון בגרסאותיו של ראובן הסותרות זו את זו ומעוררות חוסר אמון.

31. לאור הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), דוד והחברה אינם חבים בגין עוולה שצמחה תוך כדי ביצוע עבודות השיפוץ על ידי ראובן ששימש כקבלן עצמאי וכי בגין מעשיו או מחדליו נגרמה השריפה.

32. לחילופין, אם ייפסק כי ראובן פעל כשכיר של דוד, אזי יש לחלק את הנזק ביניהם באופן שתוטל על ראובן אחריות של 90% לקרות הנזק.

תמצית טענות וגרסת הצד השלישי

33. ראובן הועסק כעובד שכיר של החברה - כמנהל עבודה ולא כקבלן עצמאי (סעיף ב.4 לסיכומי ב"כ ראובן).

34. ראובן הועסק בעבר כמתלמד אצל דוד ולמרות זאת נטען על ידי דוד, (לרבות רוה"ח), כי ראובן הועסק על ידי החברה מחודש פברואר 1997 בלבד. על כן, אין לסמוך על הרישומים שבוצעו על ידי רוה"ח ושבוצעו על בסיס דיווחיו של דוד.

35. קיימת סתירה בין גרסת רוה"ח לבין גרסתו של דוד באשר למועד סיום עבודתו של ראובן בחברה - 21.12.97 לעומת 31.12.97.

36. הוכח כי ראובן שב לעבוד בחברה בתחילת חודש פברואר וכי עבד באותה תקופה בבית אבות בשרון, טענה שנתמכה בעדות העובד. (עדות ראובן בעמ' 37 לפרוטוקול ועדותו של העובד בעמ' 28 לפרוטוקול).

37. אין לקבל את הרישומים שבוצעו ע"י רואה החשבון ככל שהם נוגעים לתקופת ההעסקה של ראובן ע"י החברה, שכן אין לצפות, לאור גרסת הנתבעים, כי החברה היתה מוציאה לראובן תלושי שכר בגין החודשים ינואר-פברואר 1998.

38. דוד הוצג על ידי רוה"ח כמי שנמנה על "... הלקוחות שהקפידו להגיש את הדו"חות בזמן והוא הקפיד מאוד. הספרים שלו היו מאוד מסודרים..." (עמ' 9 לפרוטוקול), טענה שאינה מתיישבת עם העובדה כי דוד לא החתים את ראובן על המפרט הטכני, וכך גם לא חתם עם ראובן על הסכם באשר לתמורה שתשולם לאחרון.

39. דוד שיקר לחוקר במוסרו לאחרון כי בידיו מפרט טכני של העבודות נושא חתימתו של ראובן. (עמ' 28-32 לתמליל ).
יובהר כי מסמך זה לא הוצג בפני
החוקר.

40. לא ברור כיצד התכוונו הנתבעים להזדכות ולהתקזז בהוצאותיהם אל מול רשויות המס, וזאת משראובן לא היה עוסק מורשה ולא ניהל ספרים - עובדה שהיתה ידועה לנתבעים.

41. דוד טען בפני
החוקר ובתצהיר עדותו הראשית, כי לא הכיר את העובדים שעבדו בדירה, טענה שהחוקר אישרה במהלך חקירתו בבית המשפט.
(עמוד 40 לתמליל, סעיף 14 לתצהירו של דוד ודברי החוקר בעמ' 6-7 לפרוטוקול).

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית הודה דוד כי הפועל מוכר לו וכי העסיקו "... עד לאותו ארוע שבו נתפסתי ובגינו הורשעתי..." (עמ' 21-22 לפרוטוקול).

42. חיזוק לטענת ראובן כי העובד והפועל הועסקו ע"י החברה, ניתן למצוא בעדויותיהם של המבוטח והעובד. (עדות המבוטח בעמ' 17 לפרוטוקול). זאת ועוד, המבוטח נתן מלכתחילה את תצהירו לטובת הדר ואין לו כל טובת הנאה במתן עדותו, ועל כן יש לקבל את האמור בתצהירו ולפיו התרשם כי דוד "... מכיר את 2 הפועלים הערבים לפי טיב היחסים שביניהם" (סעיפים 6 ו - 15 לתצהיר המבוטח).
43. דוד התאמץ להסתיר את הקשר שבינו לבין העובדים, וזאת מאחר וזמן מה קודם לכן הוא הועמד לדין בגין העסקת עובדי שטחים בלא היתר, וכי הורשע בגין עבירה זו. דוד חשש, כי ישוב ויסתבך עם שלטונות החוק היה ויתברר כי העובדים הועסקו על ידיו. (עמוד 40 סיפא לתמליל, עמוד 10 לתמליל ועמודים 23 - 25 לתמליל).

44. העובדים הגיעו ממקום מגוריהם באיזור יהודה ושומרון למשרדי החברה באיזור לב הפארק ברעננה, ומשם הוסעו לדירה על ידי ראובן. (סעיפים 5 - 6 לתצהיר העובד, עדות העובד בעמוד 29 לפרוטוקול ועדותו של ראובן בעמוד 34 לפרוטוקול).
דוד לא סתר טענה זו וטען כי אינו יודע באם העובדים הוסעו ממשרדי החברה אל הדירה. (עמוד 24 לפרוטוקול).

45. העובד העיד כי כחודש - חודשיים לפני השריפה ואף כמה ימים לאחריה, הוא עבד בבית אבות ששופץ על ידי החברה ואף ידע למסור פרטים באשר לשלבי העבודה באותו בית אבות. (עדות העד בעמוד 28 לפרוטוקול).

46. יציאתו לחופשה של ראובן לתקופה של כחודש ימים נעשתה בתיאום עם החברה ובהסכמתו של דוד ובאם ראובן היה חדל להיות מועסק על ידי החברה, חזקה על האחרונה כי היתה מוציאה מכתב על כך.

47. בחקירתו הנגדית טען דוד בתחילה כי כל כלי העבודה שהיו בדירה היו של ראובן, אולם משעומת עם תמליל השיחה שהתקיימה בינו לבין ראובן חזר בו מטענתו זו, והודה כי היו באתר גם כלים שבבעלותו. (עמודים 25 - 26 לפרוטוקול).

48. גרסתו של דוד, ולפיה, לא הכיר את הדירה - נסתרה בעדות המבוטח, וכך גם במהלך חקירתו הנגדית של דוד. (סעיף 15 לתצהירו של המבוטח ודברי דוד בעמוד 17 לפרוטוקול).

49. בקשתו של דוד מראובן כי יאמר כי הוא היה קבלן משנה, מעידה על כך כי העובדים וכך גם ראובן הועסקו על ידי החברה שאם לא כן, מדוע היה דוד מוטרד מהימצאותו של הפועל בדירה.

50. גרסת דוד מלאת סתירות ותהיות בעוד שגרסתו של ראובן נתמכת בעדויות ובראיות המחזקות אותה.

51. ראובן רכש בעצמו חומרי בניין שונים עבור החברה ובשמה.

52. היחסים שבין הצדדים היו יחסים חבריים ועל כן נענה ראובן לבקשת דוד להביא כלי עבודה לדירה, וזאת משהתברר כי חלק מהכלים היו חסרים בדירה. כן הסכים ראובן להביא מביתו שמיכות שישמשו את העובדים ודאג להביא תנור חימום, וכל זאת בשל היותו אסיר תודה לנתבעים על כי קיבלוהו לעבודה מיד לאחר שחרורו מצה"ל ומינוהו כמנהל עבודה.

53. הסדר הפשרה נעשה אך ורק בשל כך שראובן "... ראה עצמו באופן סובייקטיבי לחלוטין, כאחראי לקרות השריפה" (עמוד 12 לסיכומי ב"כ ראובן).

ממצאים ומסקנות

54. אקדים ואומר, כי גרסאות שני הצדדים אכן נסתרות ואינן אמינות בעיני בעניינים השונים והרבים שפורטו לעיל.
במצב דברים זה, על בית המשפט להכריע האם בסופו של יום הרימו הנתבעים את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענתם, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו שימש ראובן כקבלן עצמאי, וכי על כן עליו לשאת בתשלום הסכום שהוסכם עליו בהסכם הפשרה.

55. בתום שמיעת הראיות בישיבת יום 7.12.04, היה על באי כח בעלי הדין לסכם בעל פה. ברם, באותו מעמד הבעתי בפני
הצדדים את עמדתי ולפיה, לא עלה בידי, באותה נקודת זמן, להגיע למימצא גרסת מי מהצדדים עדיפה בעיני על פני גרסת הצד שכנגד ועל כן הוריתי לבאי כח הצדדים, לשמחתם, להגיש סיכומיהם בכתב.
לצערי, גם עתה לאחר שהבאתי בחשבון את טענות שני הצדדים כפי שנפרשו בסיכומיהם בכתב - לא עלה בידי להחכים.

56. הסבריו של ראובן ולפיהם הוסכם בין הצדדים כי הסדר הפשרה הינו לסילוק סופי ומוחלט של התביעות ההדדיות שבין הצדדים בכל הקשור לאירוע, לרבות תביעה זו, אינם סבירים בעיני, מה גם שראובן זכה לייצוג משפטי נאות והולם.

57. עיון בתמליל מלמד כי לכל אורך השיחה עמד ראובן על עמדתו וגרסתו, ולפיהם, במועד האירוע שימש כשכיר בחברה וכי מעולם לא שימש כקבלן עצמאי.

58. השיחה שהתקיימה בין דוד לראובן הוקלטה על ידי דוד, שלא בידיעת האחרון. מהשיחה עולה בבירור, כי ראובן קיבל קודם לכן ייעוץ משפטי.
גם באם דוד לא קיבל ייעוץ משפטי עובר לשיחה זו, (וספק בעיני אם לא קבלו), ברי , כי כלכל את מהלכיו טרם השיחה, שאם לא כן, לא היה טורח להקליטה.
להערכתי, ראובן לא היה ער לאפשרות כי השיחה בינו לבין דוד מוקלטת, ועל כן, יש להניח כי נשמר בדבריו פחות מדוד.
משדוד מצא לנכון להקליט את השיחה, יש לבחון בקפידה את אמירותיו שלו, כמו גם את נסיונותיו לגרום לראובן להודות בעובדות שדוד ביקש כי ראובן יודה בהן.

59. מעמוד 13 לתמליל השיחה הנ"ל, עולה, כי דוד האיץ בראובן להיפגש עם החוקר, ולומר לו כי הוא זה שהעסיק את העובדים. קבלתי את הרושם כי זה היה בסיס הדיון לשיחת הצדדים, בסיס שיכול היה לקבוע מסמרות באשר למחלוקות נשוא תיק זה.

60. מתמליל השיחה הנ"ל עולה, כי היחסים בין הצדדים היו יחסים חבריים, יחסים שיש בהם כדי להסביר את התנהגות הצדדים במהלך התקופה שקדמה לאירוע, כמו גם בסמוך לאחריו.

61. עיון מדוקדק בתמליל השיחה הנ"ל הביאני למסקנה, כי דוד ביקש "להרחיק" מעצמו, את הטענה כי העובדים הועסקו על ידי דוד, וזאת בשל עברו הפלילי בגין עבירה דומה בגינה הורשע.
התרשמתי כי ראובן "נקרע" בין הייעוץ המשפטי שקיבל מעורך דינו, ולפיו, עליו להימנע מליטול על עצמו אחריות להעסקת העובדים לבין רצונו לסייע לדוד לעמוד בהצלחה בפני
הסיכון הפלילי שניצב בפני
ו.

62. הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן היה מביאן. נא ראה לענין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615.

כאמור בסעיף 8 לעיל, מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדותו הראשית של בן אחותו של דוד - מר משה חצרוני. מסיבה שלא הובררה לי - הנתבעים ויתרו על העדתו של אותו עד, ועל כן תצהירו אינו משמש כראיה בתיק זה.

63. בסעיף 14 לתצהירו, מתאר דוד את פגישתו עם ראובן בחצר הבניין בו נמצאת הדירה, פגישה שהתקיימה מיד לאחר שנודע לדוד על האירוע. מהתצהיר עולה, כי בן אחותו של ראובן, משה חצרוני, נכח במהלך הפגישה.
לטענת דוד, "בשיחה שניהלנו בחצר הבניין הסברתי לזרגרי שהוא היה קבלן המשנה, וכי הפרוייקט הוא באחריותו המלאה, ושאני לא יכול להיענות לבקשתו לקחת אחריות על פועל, שאותו אני לא מכיר, שלא הייתי מעסיק שלו, ושהאחריות על מה שאירע בדירת הולנדר חלה בלעדית עליו. זרגרי הודה בפני
נו על אחריותו לגבי הבאת הפועל הלא חוקי, לעצם אירוע השריפה ולנזק שאירע, וגם הבטיח שיעזור לי בתיקון ובהקטנת הנזקים ככל שניתן. גרסתו כאילו מדובר בפועל שלי, ושאני אמרתי שילין אותו בדירה - איננה גרסת אמת, והיא נוצרה יש מאין...".

64. אין זה ברור מדוע היה על דוד "להסביר" לראובן כי הוא היה קבלן המשנה. לשיטת דוד, עובדה זו היתה צריכה להיות ברורה לראובן ולא היה כל צורך בכל "הסבר".
זאת ועוד, עיון בדבריו של דוד כאמור בסעיף 63 לעיל, מלמד, כי דוד אינו טוען שראובן הודה בפני
ו כי היה קבלן משנה, אלא כי ראובן הודה בפני
ו על אחריותו להבאת הפועל, לעצם אירוע השריפה ולנזק שאירע, כן התחייב ראובן לסייע בתיקון ובהקטנת הנזקים שנגרמו לדירה.

65. גרסתו של ראובן נתמכה על ידי העובד והמבוטח, ואילו גרסתו של דוד הינה עדות יחידה של בעל דין ואין בעדותו של רוה"ח כדי להוות סיוע ממשי לעדותו של דוד מהטעם כי עדות רוה"ח מבוססת על מצג שדוד הציג בפני
ו.

66. ב"כ הדר לא מצא לנכון להגיש את התביעה גם כנגד ראובן וזאת על אף שהחוקר שנפגש עם דוד וראובן עשה את מלאכתו מטעם הדר. בפני
הדר היו מלוא טענות הצדדים, לרבות העובדה כי העובדים הובאו לדירה על ידי ראובן, כמו גם התנור, ולמרות זאת לא מצאו באי כוחה להגיש התביעה גם כנגד ראובן.
יובהר כי לנתבעים וראובן לא היה כיסוי ביטוחי המכסה את אחריות מי מהם לנזקי האירוע.

67. עיון באישורו מיום 26.2.98 של ראובן (ת/8),שנערך 10 ימים לאחר האירוע והמתייחס לקבלת הסך של 5,000 ₪ מהמבוטח, סכום שנועד להגיע בסופו של דבר לנתבעים, מלמד כי הוא נערך, ככל הנראה, על ידי המבוטח ובו הצהיר ראובן כי הוא "... מאשר בזאת שלפי הנחיות של דוד טל
מחב' צ'ק פיקס בע"מ כעובד החברה, בעבודות שיפוץ... המעטפה נמסרה לי כשליח בהסכמתו של א. הולנדר ודוד טל
מח' צ'ק פיקס בע"מ".
68. על בית המשפט לדון בפלוגתאות שבין הצדדים כפי שעולות מכתבי הטענות, ועל כן, איני מוצא מקום להיזקק לטענת הנתבעים, שהועלתה לראשונה בסעיף 18 לכתב סיכומיהם, ולפיה לחילופין, יש לחלק את האחריות בין הצדדים נוכח היותו של ראובן מנהל העבודה בפועל בדירה.

69. סוף דבר, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את תביעתם כלפי ראובן ועל כן הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי.
בנסיבותיו של תיק זה ולאור האמור בפרק זה של פסק הדין - איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

למען הסר ספק, הריני להבהיר כי לא עלה בידי להגיע למימצא ברור באשר לשאלה מה היתה מערכת היחסים בין הצדדים ביום האירוע, דהיינו האם ראובן היה "קבלן משנה" עצמאי, או עובד שכיר של הנתבעים.

70. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 95,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וכן מחצית מהריבית המשפטית וזאת מיום 4.11.04 ועד היום, ומהיום יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית משפטית מלאים על פי דין.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין -לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ה (25 בינואר 2005) בהעדר הצדדים

יחזקאל הראל
, שופט








א בית משפט שלום 174243/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יק פיקס חברה לבניין בע"מ, דוד טל (פורסם ב-ֽ 25/01/2005)