פסקי דין על יוסף כהן | פסקי דין על אהוד אולמרט

5672/04 עא     25/01/2005




עא 5672/04 יוסף כהן נ' אהוד אולמרט




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 5672/04


לפני:
כב' השופט מ' גל

כב' השופט צ' זילברטל

כב' השופטת מ' מזרחי


25/01/2005




המערער - המשיב שכנגד
יוסף כהן

בעניין:


- נ ג ד -





המשיב - המערער שכנגד
אהוד אולמרט






ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-משפט השלום בירושלים, מיום 16.8.04 , בת"א 7374/02 שניתן ע"י כב' השופט נ' סולברג




עו"ד פלדמן ועו"ד לוי

בשם המערער - המשיב שכנגד:

עו"ד ריבלין ועו"ד פולק

בשם המשיב - המערער שכנגד:


פ ס ק - ד י ן

ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים, שניתן במסגרת תביעת לשון הרע שהגיש המערער - המשיב שכנגד כנגד המשיב - המערער שכנגד, על דברים שנאמרו בשש הזדמנויות שונות שהמוטיבים המרכזיים בהם הם, שהמערער הוא עבריין פלילי, שיכור ומי שהורשע בהריגה עקב תאונת דרכים. בית-משפט קמא קיבל את התביעה באשר לארבע מההזדמנויות שבהן התבטא המשיב ודחה אותה לגבי שתיים. אגב כך נדחו טענות המשיב בכל הנוגע להגנת האמת בפרסום, תום הלב וחסינות של עובד ציבור, לפי סעיף 7(א) לפקודת הנזיקין. באשר להגנת תום הלב נקבע באופן כללי, כי בהתחשב בלשון הגוזמה שבה נקט המשיב, עומדת כנגדו החזקה הנקובה בסעיף 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, וחזקה זו לא נסתרה.

משנקבעה אחריות המשיב, בחן בית-משפט קמא את סכום הפיצויים שלו זכאי המערער. לעניין זה הביא בית המשפט בחשבון את העובדה שהמשיב חזר על דבריו בארבע הזדמנויות שונות ואת העובדה שהדברים נאמרו על-ידי מי שכיהן אז כראש עיריית ירושלים, שלדבריו מטבע הדברים תהודה רבה והשפעה ניכרת. מנגד לכך הובאה בחשבון התנהגות תורמת מצד המערער, כמשמעותה בסעיף 65 לפקודת הנזיקין, זאת מכיוון שהמערער, בהיותו עורך מקומון המופיע בירושלים ("כל העיר") הנפיק כותרות וטבע את מטבעות הלשון אשר התוו את הסגנון הבוטה של השיח בין הצדדים. בנסיבות אלו ראה לחייב את המשיב לשלם למערער פיצויים בסך של 10,000 ₪ בלבד, ועוד הוצאות משפט.

על פסק הדין האמור הוגשו הערעור והערעור שכנגד המונחים לפנינו, כאשר כל צד טוען בערעורו לחלקים בפסק הדין שלא קיבלו את טענותיו בבית-משפט קמא. בנסיבות אלו העמידו הצדדים לדיון מחודש לפנינו את הרוב המכריע של הטענות והפלוגתאות שהתבררו והתלבנו בבית-משפט קמא. בחנו את טענות הצדדים ועיינו בהן ולא מצאנו מקום להתערב בפסק-דינו המנומק והמפורט היטב של בית-משפט קמא, אשר עמד אחת לאחת על כל טענות הצדדים והנמקותיו בכל הנוגע לשאלת האחריות מקובלות עלינו במלואן. לאחר עיון נוסף מצאנו שאין הצדקה להתערב בשיקול דעתו גם באשר לקביעת הפיצויים הנמוכים, שנפסקו לזכותו של המערער.

באשר לאחריות, אין לנו כאמור צורך להוסיף דברים על אלה שנפסקו בבית-משפט קמא. הטריד אותנו סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין, שהרי הוא על הצד הנמוך ביותר. אנו כמובן ערים להלכות המתוות לערכאות השונות את מתכונת קביעת הפיצויים ולמגמה הכללית להעמיד את סכום הפיצויים על השיעור הראוי שיש בו כדי לבטא את השימוש לרעה שנעשה בחופש הביטוי (ראו: רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510). עם זאת, בסופם של דברים השתכנענו כי בנסיבות המיוחדות של העניין דנן, אין מקום להתערב במסקנתו של בית-משפט קמא, שכן אפילו מצאנו שהסכום נוטה ביותר לצד הנמוך, עדיין אין הוא חורג עד כדי כך, באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. מקובל עלינו שבאופן כללי סכום הפיצויים במקרה דנן צריך להיות נמוך, לנוכח ההתלהמות ההדדית בין המשיב ובין העיתון שהמערער היה עורכו, כפי שבית-משפט קמא הבהיר בפסק-דינו.

בשולי הדברים נציין, כי לא ראינו לנכון לקבל את בקשת המערער להביא בערעור ראיה נוספת, המלמדת כי המערער לא היה בארץ בעת שפורסמו כתבות העיתון "כל העיר" בעניין אסון וורסאי, מהטעם שלא סברנו כי יש בקבלת הראיה כדי להשפיע על שיעור הפיצוי ההולם, כל עוד המערער איננו טוען שבפרסום במועד הרלוונטי הוא לא היה עורך העיתון.

לאור האמור, הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות אלו אין צו להוצאות. הפיקדון יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, ט"ו בשבט תשס"ה (25.1.05).



ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

















עא בית משפט מחוזי 5672/04 יוסף כהן נ' אהוד אולמרט (פורסם ב-ֽ 25/01/2005)