פסקי דין על יוסה ירמיהו | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על אלון הרפז | פסקי דין על עירית ירושלים

4510/93 בג"צ     15/08/1994




בג"צ 4510/93 יוסה ירמיהו, עו"ד, אלון הרפז נ' עירית ירושלים




בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 4510/93

השופטים: כבוד המשנה לנשיא א' ברק

כבוד השופט ד' לוין
כבוד השופטת ד' דורנר

העותרים: 1. יוסה ירמיהו
, עו"ד

2. אלון הרפז

3. נציגות הבית המשותף רח' שחר 11, ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד יוסה ירמיהו
נ ג ד

המשיבה: עירית ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד אסא אליאב

בקשה למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: ח' באלול תשנ"ד (15.8.94).
פסק - דין

לאחר שעיינו בחומר שבפני
נו, ושמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו, כי השיטה הקיימת בעירית ירושלים
- וככל שנמסר לנו גם ברשויות מקומיות אחרות - אינה נוגדתם את חוק מדידת מים, תשט"ו-1955 והתקנות שהותקנו בענין מדידת המים. לפי השיטה הקיית, ישנו שעון כללי, בכניסה לנכס, ובמרחק מסויים ממנו מתפצלים השעונים הביתיים ("חנוכית שעונים"). כאשר יש הפרש בין כמויות המים המוזכרות בשעון הכללי לבין סך כל כמויות המים המוזכרות בשעונים הביתיים ("הצריכה המשותפת") זו מתחלקת בין הדיירים השונים. שיטה זו מקיימת לדעתנו את דרישות החוק כי הספקת המים תהיה במדידה (סעיף 2 לחוק מדידת מים, תשט"ו-1955), וכי ההספקה תהיה במדידה לכל צרכן לחוד. (סעיף 3(א)). עקרון זה מקויים בשיטה הקיימת, שכן הספקת המים היא במדידה של השעון הביתי. המדידה הנוספת (באמצעות השעון הכללי) אינו מוסיף תשלום עבור מים שלא נצרכו (וממילא לא סופקו במדידה) אלא עבור מים שנצרכו אך לא נרשמו במד המים הביתי. יתכן שיש שיטות נוספות למדידה זו, אך לא מצאנו כל חוסר סבירות בשיטה הקיימת (ראה בג"צ 428/72 בונה נגד עירית תל-אביב, פ"ד כז(1) 393, 344).

מטעם זה הגענו למסקנה כי יש לבטל את הצו-על-תנאי. העתירה נדחית.

ניתנה היום, ח' באלול תשנ"ד (15.8.94)

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.








בג"צ בית המשפט העליון 4510/93 יוסה ירמיהו, עו"ד, אלון הרפז נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 15/08/1994)