פסקי דין על אליהו קורנפלד | פסקי דין על שלמה מדמון | פסקי דין על רן לוי ואח' | פסקי דין על רה"מ בנימין נתניהו – יו"ר תנועת הליכוד | פסקי דין על ח"כ דני דנון | פסקי דין על יו"ר מרכז הליכוד | פסקי דין על גדי אריאלי | פסקי דין על מנכ"ל הליכוד ואח' |

41280-12/14 הפ     28/12/2014




הפ 41280-12/14 אליהו קורנפלד, שלמה מדמון, רן לוי ואח' נ' רה"מ בנימין נתניהו – יו"ר תנועת הליכוד, ח"כ דני דנון, יו"ר מרכז הליכוד, גדי אריאלי, מנכ"ל הליכוד ואח'




לפני
כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן
בעניין:
1. אליהו קורנפלד

2. שלמה מדמון

3. רן לוי
ע"י ב"כ עוה"ד מוני עזורה
ואודי דנהירש

4. עו"ד אביעד ויסולי
המבקשים

נ ג ד
1. רה"מ בנימין נתניהו – יו"ר תנועת הליכוד

2. ח"כ דני דנון
, יו"ר מרכז הליכוד

3. גדי אריאלי
, מנכ"ל הליכוד
4. הליכוד – בית הדין העליון של הליכוד
5. תנועת הליכוד
6. שי גלילי, מבקר תנועת הליכוד
המשיבים 1, 3 , 4 ו-5 ע"י ב"כ עו"ד אבי הלוי

המשיב 1 גם ע"י עו"ד דוד נ. שמרון
המשיבים
פסק דין

המבקשים 1-3, חברי מרכז הליכוד, הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבים 1-6, ובהם תנועת הליכוד, רה"מ, בינימין נתניהו וחה"כ דנון, לקיים בחירות מקדימות לראשות תנועת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת באותו מועד, ביום 31.12.14, ולהורות על בטלות החלטת מרכז הליכוד, שלפיה הבחירות יתקיימו במאוחד. מבקר הפנים של הליכוד, המשיב 6, הגיש בתגובה דו"ח ביקורת, שבו הוא קובע כי כריכת מועדי הבחירות לא נעשתה כדין, ומצטרף לטיעוני המבקשים. בית הדין העליון של הליכוד דן בשאלה בשני הרכבים, ולבסוף קבע כי ההחלטה התקבלה כדין.

עניינה של החלטה זו בשאלה, האם על בית המשפט להתערב בפסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד מיום 17.12.14 שהורה כי קבלת ההחלטה על איחוד מועד הבחירות ליו"ר התנועה ולחבריה לכנסת נעשתה כדין. בהחלטה אעמוד על היקף ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות טריבונלים פנימיים דוגמת בית הדין של הליכוד.

1. רקע הדברים והליכים קודמים
המבקשים 1-3, שלושה מחברי מרכז "הליכוד", תנועה לאומית ליבראלית (להלן: הליכוד או התנועה), הגישו בצהרי יום 10.12.14 בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את הליך הבחירות שהתקיים בתנועה באותו היום, החל משעות הבוקר (עת"מ 23349-12-14). ברקע להגשת הבקשה, החלטת מרכז הליכוד לאשר את התקנון לבחירות המקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת, אשר הוצע על ידי ועדת החוקה של התנועה ואמור היה לעמוד להצבעה חשאית של חברי מרכז הליכוד ביום 10.12.14. הוראות התקנון, נשוא ההצבעה, כללו הוראה שלפיה יו"ר התנועה יהיה זכאי לאייש, לפי שיקול דעתו, את המקומות ה- 11 וה-23 ברשימת מועמדי התנועה לכנסת. במסגרת ההצבעה שיועדה להתקיים ביום 10.12.14, אמורה הייתה גם להיבחן הצעה שלפיה הבחירות המקדימות לראשות התנועה והבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת תתקיימנה באותו מועד, ביום 31.12.14, וכן הצעה שלפיה ידחה כינוס המרכז לדיון בתיקוני חוקה הנוגעים לשיטת בחירת מועמדי המפלגה לכנסת ליום 28.4.15. חברי המרכז נתבקשו לאשר או לדחות את הצעת ההחלטה כמכלול, מבלי שתערך הצבעה נפרדת על מרכיביה השונים.

בפתחו של הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, שהתקיים שעה קלה לאחר הגשת הבקשה, הבהירו המבקשים, כי מאחר שהבחירות החלו כבר בשעה 10:00 בבוקרו של אותו היום ואילו הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה רק בשעה 16:00 אחר הצהריים, כאשר הבחירות היו בעיצומן, הרי שהם אינם עומדים עוד על הבקשה המקורית לבטל את הליך הבחירות ותחת זאת הם עותרים לקבלת סעד חלופי של עיכוב פרסום תוצאות הבחירות בעשרים וארבע שעות, עד לאחר הדיון בבקשתם לביטול ההליך, שאמור היה להתקיים בבית הדין העליון של הליכוד למחרת היום. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון ונתתי דעתי לבקשה, החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, וזאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שדיון בשאלה האם נפלו פגמים בהחלטה על קיום הצבעה חשאית אמור היה להתקיים לפני בית הדין העליון של התנועה למחרת היום, כאשר לא שוכנעתי כי החלטת בית הדין תושפע מתוצאות ההצבעה.

בערבו של יום הבחירות הסתבר, כי חברי המרכז החליטו, ברוב של 65% שהתקבל בהצבעה חשאית, לאשר את התקנון לבחירות המקדימות ואת ההצעה שלפיה הבחירות המקדימות לראשות התנועה והבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת תתקיימנה באותו מועד, ביום 31.12.14, וכי כינוס המרכז לדיון בתיקוני חוקה הנוגעים לשיטת בחירת מועמדי המפלגה לכנסת ידחה ליום 28.4.15.

למחרת היום, ביום 11.12.14, התקיים דיון בבית הדין העליון של הליכוד, שבמהלכו נדונה עתירת המבקשים וכן עתירות נוספות, בהן עתירת המבקש 4, עו"ד אביעד ויסולי, שכולן הוגשו כנגד החלטת מרכז הליכוד לאשר את התקנון לבחירות המוקדמות שהוצע על ידי ועדת החוקה של התנועה וכן את ההצעה שלפיה הבחירות המקדימות לראשות תנועת הליכוד והבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת תתקיימנה באותו מועד, ביום 31.12.14, וכי כינוס המרכז לדיון בתיקוני חוקה הנוגעים לשיטת בחירת מועמדי המפלגה לכנסת ידחה ליום 28.4.15.

במהלך הדיון האמור, טען המשיב 6, מבקר התנועה, כי איחוד מועדי הבחירות המקדימות לראשות תנועת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת מעניק יתרון מימוני בלתי הוגן למועמדים לראשות התנועה שמתמודדים גם על מקום ברשימה לכנסת. זאת, משום שחוקי מימון מפלגות מאפשרים למועמד לראשות המפלגה להוציא סכומים גבוהים בהרבה על מסע הבחירות מאשר למועמד לכנסת, כאשר הכסף שמוציא מועמד לראשות התנועה על ארגון מסע הבחירות עשוי לשרת גם את מועמדתו לרשימה לכנסת. מנגד, עמד מנכ"ל התנועה על החיסכון במשאבים שייווצר ככל שמועדי הבחירות יאוחדו, תוך שהבהיר, כי התנועה נמצאת בגרעון והיא אינה יכולה להרשות לעצמה שני ימי בחירות בלוח זמנים כה קצר המתחייב מתאריך הבחירות הכלליות שנקבעו לחודש מרץ. היועץ המשפטי של התנועה טען בתשובה לעתירות, כי ההצבעה החשאית נערכה כדין וזאת מכוח הסמכות הטבועה של יו"ר המרכז בענייני נוהל וסדרי דיון; כי איחוד המועדים הוא לטובת התנועה ונועד לחסוך במשאביה; וכי שריון מקומות ריאליים למועמדים מטעם יו"ר התנועה הוא אמצעי מידתי שנועד לשרת תכלית ראויה של יצירת רשימה אטרקטיבית שתמשוך את קולות הבוחרים. נטען, בהקשר זה, כי הרוב הסוחף שלו זכתה ההצעה מצביע על טובת התנועה בכללותה.

במסגרת פסק דינו מיום 15.12.14 (להלן גם: פסק הדין הראשון של בית הדין), קבע בית הדין העליון של הליכוד פה אחד (מפי נשיא בית הדין, עו"ד מיכאל קליינר, חבר נשיאות בית הדין, עו"ד אריאל בוכניק וחבר בית הדין, עו"ד יצחק בם), כי אין לבטל את תוצאות ההצבעה החשאית וכי לא נפל כל פגם בהחלטת המרכז על הקדמת מועד הבחירות לראשות הליכוד. אשר להצמדת הבחירות לרשימת הליכוד לכנסת למועד הבחירות לראשות התנועה, קבע בית הדין ברוב דעות (מפי חבר בית הדין, עו"ד בם וחבר נשיאות בית הדין, עו"ד בוכניק, וכנגד עמדת המיעוט של נשיא בית הדין, עו"ד מיכאל קליינר), כי יש לערוך בחירות לראשות התנועה ורק לאחר מכן לערוך בחירות לרשימת הליכוד לכנסת. זאת, לאור לשונו הברורה והבלתי ניתנת לפרשנות, כך לשיטת שופטי הרוב, של סעיף 139(א) לחוקת הליכוד הקובע, כי "לאחר בחירת יושב ראש התנועה, כאמור בסעיף 84(ב), יבחרו כלל חברי התנועה את שאר המועמדים לרשימת הליכוד לכנסת.. סדרי הבחירות ייקבע בתקנון על ידי המרכז, לאחר דיון בוועדת החוקה", ומשנמצא כי אין די בטעם התקציבי כדי לאיין הוראה ברורה זו, כך לעמדתם. לבסוף, בכל הנוגע לשריון המקומות ה- 11 וה-23 ברשימת מועמדי התנועה לכנסת על ידי יו"ר התנועה, קבע בית הדין ברוב דעות (מפי חבר בית הדין, עו"ד בם ונשיא בית הדין, עו"ד קליינר, וכנגד עמדת המיעוט של חבר נשיאות בית הדין, עו"ד בוכניק), כי יש לבטל את השריונים ולקדם את המיקומים כפי שנקבעו בתקנון הראשי. זאת, לאור לשונו של סעיף 139(א) לחוקת הליכוד הקובע, כי המועמדים לרשימת הליכוד לכנסת ייבחרו על ידי כלל חברי התנועה בבחירות "אישיות, כלליות, שוות, ישירות וחשאיות".

לאחר מתן פסק הדין, הגישו המשיבים 1, 3 ו-4 בקשה לדיון נוסף לבית הדין העליון של הליכוד, שבגדרה התבקש בית הדין לקבוע, כי הבחירות לראשות התנועה והבחירות לרשימת הליכוד לכנסת תתקיימנה באותו המועד וכי הוראת סעיף 15 לתקנון הבחירות המקדימות, המקנה ליו"ר התנועה את הזכות לשריון המקומות ה- 11 וה-23 ברשימת מועמדי התנועה לכנסת, הינה תקפה. בקשה זו נדונה על ידי בית הדין העליון של הליכוד ביום 16.12.14 בהרכב מורחב של חמישה מחבריו, שכללו את נשיא בית הדין, עו"ד מיכאל קליינר, וחברי בית הדין עוה"ד יצחק בם, עמנואל ויזר, מיקי מזר ורפי בוקר. יוער, במאמר מוסגר, כי חבר בית הדין, עו"ד בוכניק, שבמסגרת פסק הדין מיום 15.12.14, סבר כי אין לקיים את הבחירות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד, לא שובץ לדיון הנוסף משום שלאחר מתן פסק הדין הראשון, הוא הגיש מועמדות לרשימת הליכוד לכנסת.

במהלך הדיון הנוסף, שהתקיים, כאמור, לפני בית הדין העליון של הליכוד ביום 16.12.14, טענו המשיבים 1, 3 ו-4, כי החלטת בית הדין בפסק דינו מיום 15.12.14, לפיה אין לקיים את הבחירות לראשות התנועה ואת הבחירות לרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד, אינה מתיישבת עם הפרשנות המהותית של הוראת סעיף 139(א) לחוקת הליכוד. נטען, בהקשר זה, כי פרשנות מילולית של הוראת סעיף 139(א) לחוקה פוגעת בזכות של חברי הליכוד לבחור ולהיבחר הן לראשות התנועה, הן לרשימת הליכוד לכנסת, וכי היא פוגעת גם פגיעה קשה במצבו הכלכלי של הליכוד. נטען גם, כי עניינן של העתירות שביקשו להפריד את מועדי הבחירות הוא בניסיון של מיעוט מסוים בתנועה לגרום לכך שרבים מבין כ- 96,000 בעלי זכות ההצבעה לא יבואו להצביע הן בבחירות לראשות התנועה והן בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת, ובכך להביא לשיעור הצבעה נמוך, שיעניק למיעוט משקל גדול יותר בתוצאות הבחירות.

במסגרת פסק הדין מיום 17.12.14 (להלן גם: פסק הדין השני של בית הדין), החליט בית הדין ברוב דעות (מפי נשיא בית הדין, עו"ד קליינר, ובהסכמת חברי בית הדין, עוה"ד מזר ובוקר, וכנגד עמדתם של חברי בית הדין, עוה"ד בם וויזר), לקבל את הבקשה ולהשיב על מכונה את החלטת מרכז הליכוד מיום 10.12.14, שבגדרה הוחלט על עריכת בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד. אשר לבקשה להשיב על מכונה את החלטת מרכז הליכוד מיום 10.12.14 בעניין השריונים, החליט בית הדין לדחות את מתן החלטתו בימים אחדים, לצורך קבלת הודעה מנציג העותרים המייתרת את עתירתם, או המציגה בפני
בית הדין נהלים דמוקרטיים מקובלים ומוסכמים ליישום החלטת המרכז שבטלותה היא נשוא הבקשה לדיון נוסף. על כן עניין השיריונים לא נדון לפניי.

בכל הנוגע להחלטת בית הדין לקבל את עתירת היועץ המשפטי לליכוד ולהשיב על מכונה את החלטת מרכז הליכוד מיום 10.12.14, שבגדרה הוחלט על עריכת בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד, הפנה נשיא בית הדין לעמדת המיעוט שלו בסוגיה זו, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין מיום 15.12.14, שבגדרה הבהיר, כי פרשנות תכליתית של סעיף 139(א) לחוקת הליכוד מאפשרת לערוך בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד, ובמילותיו הוא:
"חוקת התנועה היא חוזה בין חברי התנועה שתכליתו להסדיר את פעולתה בדרך להגשמת מטרותיה. ואכן התכלית היא זו שאנו אמורים לשוות לנגד עיננו בבואנו לבחון את משמעותו של סעיף 139 א לחוקת הליכוד. לשיטת חברי והעותרים המילה "לאחר" ברישא של הסעיף סותמת את הגולל על כל ניסיון לבחון לעומקה את הכוונה האובייקטיבית של מנסחי החוזה הזה הקרוי חוקת הליכוד.. לשיטתי מי שניסח את הרישא ל-139 עשה זאת כמי שמשיח לפני תומו. ללא כוונה עמוקה או מחשבה יתירה. כי הלא מובן מאליו שקודם בוחרים מספר אחד ואחרי אחד באים שתים שלוש וכל היתר. מי שרוצה להציג סיבה מיוחדת, הגיון נסתר, או תובנה מרחיקה לכת שהכתיבה הפרדת ההצבעה כמשתמע לשיטת העותרים וחברי מהשימוש במילה "לאחר", באופן הבא לקבוע ולחייב שבשום מקרה לא ייבחרו כל המועמדים יחידו, מוזמן להציג רציונל כזה.. על פי כללי הפרשנות התכליתית.. במקום שאין פרשנות סובייקטיבית רלבנטית, אין מנוס מפנייה לתכלית האובייקטיבית הנשאבת מעקרונות יסוד משפטיים שבכללם "תוצאה סבירה הגיונית וצודקת".. לשיטתי לא הגיוני ולא סביר לקיים שני סיבובי פריימריס בזה אחר זה הן בגין העלויות העצומות של כל סיבוב והן בשל הקושי להוציא את הקלפיות פעמיים קרוב ל-100,000 בוחרים..".

בפסק הדין השני של בית הדין הוסיף נשיא בית הדין, עו"ד קליינר, על האמור בפסק דינו הקודם בסוגיה זו, כך:
"בקליפת האגוז, אנו סבורים, כי פרשנות דווקנית של לשון סעיף 139(א) אינה מחויבת המציאות. האמירה כי הבחירות לרשימה ייערכו "לאחר בחירת יושב הראש" אינה מוציאה מכלל אפשרות, כי בנסיבות חריגות, הבחירה תעשה באותו יום. "לאחר" – די בכך שהצבעה אחת תהיה מיד לאחר השנייה ואין זה הכרחי שההצבעה לרשימה תהיה לאחר היוודע התוצאות של ההצבעה ליושב הראש. זו פרשנות שלשון החוקה יכולה לשאת וזוהי פרשנות שתכלית החוקה מחייבת בנסיבות העניין. הפרדה בין מועדי הצבעה אינה נועדה להגן על שום אינטרס מהותי של מי מהמועמדים, ולכן פרשנות המאפשרת איחוד המועדים היא לגיטימית בנסיבות העניין. מה שהנחה אותנו הוא מבחן המידתיות במובנה הצר, קרי התועלת במטרה האובייקטיבית אליה ראוי לחתור אל מול הנזק שייגרם עקב השימוש באמצעי הפוגע. התועלת שצומחת לתנועה מאיחוד ימי ההצבעות היא רבה והיא מתבטאת בחיסכון משאבים משמעותי. לפי הנתונים שקיבלנו ממנכ"ל הליכוד, הפרדת ההצבעות עלולה לגזול בין עשירית לחמישית מתקציב הבחירות שנקבל לניהול מערכת הבחירות לכנסת וההערכה שיהיה קשה מאד להניע לקלפיות 95,000 איש פעמיים תוך זמן קצר. מצד שני, לא עומד כנגד שיקול זה כל שיקול מהותי של הבטחת הגינות ושוויון הבחירות. בדיון בפני
נו, מועמד אחד, יו"ר המרכז חה"כ דני דנון, הודיע באמצעות נציגו שאינו נוקט עמדה בסוגיה. נציגו של ח"כ פייגלין חרף פניות חוזרות ונשנות של בית הדין לא הצליח להציג נימוק משכנע לעניין הנזק הממשי שנגרם למועמדותו כתוצאה מאי פיצול המועדים. לא נותר לנו אלא לשער שצירוף בחירת המועמדים לכנסת ובכללם המועמדים באזורים אל הבחירות המקדימות לראשות המפלגה, אמור להעלות באופן משמעותי את אחוז המצביעים ובכך לצמצם את משקלן של קבוצות מאורגנות דוגמת זו שמתמיכתה המגובשת נהנה המשיב חה"כ פייגלין. ומכאן התנגדותו הנחרצת לאיחוד מועד ההצבעות. ניתן להסכים עם הטיעון של עוה"ד אבי הלוי שטובת התנועה עולה בקנה אחד עם אחוז הצבעה גבוה, מבלי לפגוע כהוא זה בזכותו של המשיב פייגלין לפעול באופן לגיטימי לאימוץ החלטות המגדילות את סיכויו לקבל נתח גדול יותר של המצביעים בפועל. עם זאת, אין לו בהכרח זכות קנויה לשיטת הצבעה המורידה את אחוז ההצבעה. על כן ניתן לקבוע שהנזק שייגרם לתנועה מקיום שתי מערכות נפרדות עולה לאין שעור על הנזק שייגרם, אם בכלל, למשיב ולמועמדים שיתמודדו מולו ומול מועמדים אחרים לראשות, על מקום ברשימה לכנסת..".

ובהמשך:
"כאשר ברור שכל מתבונן אובייקטיבי יגיע למסקנה שהמילה "לאחר" בסעיף 139(א) אינה תולדה של מחשבה מעמיקה או ניסיון מושכל לקבוע נורמה זו או אחרת, אלא שימוש מקרי הנובע מרוטינה ניסוחית טבעית, שבעצם באה לשלול את המובן מאליו, שלא רצוי, מבחינת הסדר הטוב, בדרך כלל, לבחור ברשימה לפני שמתחילים בתהליך בחירת העומד בראשה. אין פירוש הדבר שלא ניתן לבחור את הרשימה בו זמנית עם העומד בראשה, באותו יום. לעומת זאת לא מצאנו ולא מצאו המשיבים, לשאלותינו, בעת שני הדיונים שנמשכו שעות ארוכות כ"א, הסבר מובהק המצביע על קיומה של כוונה מיוחדת, או מניע משמעותי, לשלילת האפשרות לבחירה בו זמנית של ראש רשימה, יחד עם הבאים אחריו, שהחוקה אפשרה ומאפשרת, במקרים דומים כפי שיוצג בהמשך. פרשנות חוקתית צריכה להיות גמישה ולא מנימליסטית, כדי לאפשר להתאים את פירוש החוקה לתכלית ההתאגדות של המפלגה. הלשון צריכה לשרת את התכלית, ולא להיפך."

במסגרת פסק הדין, עמד נשיא בית הדין גם על הוראות סעיף 124 לחוקת הליכוד הקובע, כך:
"124. (א) בהתחשב בתקנות שהותקנו על ידי נשיאות בית הדין כאמור לעיל, ידון בית הדין לפי חוקה זו, לפי עקרונות הצדק והיושר בהתחשב בטובת התנועה – הכל לפי שיקול דעתו.
(ב) מוסמך בית הדין, במקום שיראה לראוי, לסטות מהוראותיו של הדין המהותי – ואין הוא קשור בדיני הראיות ובסדרי הדין הנוהגים בבית- המשפט."

נשיא בית הדין ציין, בהקשר זה, כי:
"בנסיבות שנוצרו, כאשר אנו נמצאים ערב בחירות והאפשרות למזג שתי מערכות בחירות מקדימות דמוקרטיות ולקיימן באותו יום, מבלי פגיעה בהליך הדמוקרטי של שתיהן, תחסוך לליכוד מיליוני שקלים שיופנו לצורך השגת התכלית שלשמה המפלגה קיימת, אין מנוס מהכנסת סעיף 124 לחוקת התנועה למשוואה, באשר אפשרות שינוי החוקה במועד אינה קיימת. גם סעיף 124 הוא חלק מהחוזה בין התנועה לחבריה. אמנם השימוש בו צריך להיות נדיר ושמור למקרים חריגים. אלא שהנסיבות שתוארו לעיל מצדיקות שימוש, אם יש צורך בכך, בסמכויות מרחיקות הלכת שסעיפים 124א' ו-124ב מקנים לביה"ד.".

נשיא בית הדין התייחס במסגרת פסק דינו גם ליתרון שמקנה איחוד הבחירות למועמדים הרצים לשני התפקידים, ביחס למועמדים אחרים המתמודדים רק על מקום ברשימת הליכוד בכנסת, יתרון שהיווה טעם מרכזי בהחלטת שופטי המיעוט שלא לאפשר את הצמדת הבחירות, בציינו, לעניין זה, כך:
"אכן מועמד לראשות התנועה נהנה מתקרת הוצאה גבוהה בהרבה ממועמדים אחרים המתמודדים רק לרשימה לכנסת. אלא שהעותר עצמו היה זה שטען כי ההתמודדות לראשות דווקא מקשה על ההתמודדות בבחירות המקדימות לכנסת. וכעת מסתבר שעד כדי כך הוא רואה במועמדות לראשות כגורם מפריע ביחס למרוצו לכנסת שהוא מצהיר על כוונתו לוותר על "היתרון הגדול" הזה, שמקנה לו כנטען, המרוץ לראשות (שבכל מקרה לא היה מתפוגג לחלוטין תוך כמה ימי הפרדה בין שתי מערכות הבחירות), כדי להתמקד בבחירתו לרשימה לכנסת."
בהמשך, התייחס נשיא בית הדין גם לקושי הטמון בעריכת הבחירות באותו מועד, הנוגע לגורל הקולות שיקבל מועמד לראשות שהוא מועמד לכנסת במידה ויבחר לראשות, שעליו עמד חבר בית הדין, עו"ד בם:
"לכך יש פתרון פשוט: הקולות האלה לא יספרו. בדיוק כשם שבשיטת ההצבעה המדורגת שהייתה נהוגה בעבר וכונתה "השביעיות", מי שנבחר לאחד מששת המקומות הראשונים בשביעייה, קולות שקיבל למיקום נמוך יותר לא נספרו. ואם רוצים לתת דוגמה מהצבעות שהתקיימו אך לאחרונה, אמנם פחות חשובות, הרי שבבחירות לבה"ד הזה ניתן היה להציג מועמדות הן לחברות בנשיאות בה"ד הן לחברות בבית הדין והן לתפקיד נשיא בה"ד. מי שנבחר לפורום מצומצם, קולות שנתנו לו אם הציג מועמדות לפורום הרחב יותר לא נספרו, כמובן."

לאור כל האמור, ובסופו של פסק הדין, קבע בית הדין, כי הבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת תתקיימנה יחד עם הבחירות לראשות התנועה, כפי שהחליט המרכז.

על רקע האמור, הגישו המבקשים ביום 19.12.14 בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור לקיים, יחדיו, ביום 31.12.14, בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת. זאת, עד למתן פסד דין בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים בד בבד עם הבקשה, שבגדרה הם עתרו לקבלת סעד הצהרתי המורה על בטלות פסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד מיום 17.12.14.

לאחר שהבקשה הובאה לעיוני קבעתי, כי על מנת לאפשר לתנועה להיערך, בהתאם לכל החלטה שתתקבל, ובכדי לאפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם, יש לקיים דיון במעמד הצדדים מוקדם ככל הניתן, לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה.

תגובת המשיבים לבקשה התקבלה ביום 23.12.14 ובו ביום התקבלה גם בקשה מטעם עו"ד אביעד ויסולי להצטרף כמבקש להמרצת הפתיחה. זאת, בשים לב לעובדה שההחלטה נשוא פסק הדין בדיון הנוסף ניתנה, בין היתר, בעתירה שהוגשה על ידו, שבגדרה התבקש בית הדין העליון של הליכוד "להורות כי יש לקיים את הוראות סעיף 139 לחוקת הליכוד כלשונו, ולקבוע את הבחירות לסיעה לכנסת לאחר הבחירות ליו"ר הליכוד". לבקשה זו נעתרתי בפתחו של הדיון שהתקיים לפני ביום 24.12.14 והחלטה זו ניתנת מיד לאחריו. יובהר, כי בהתאם להסכמת הצדדים, ההחלטה ניתנת בהליך לגופו, ולא בבקשה לסעד הזמני.

2. טענות הצדדים
המבקשים 1-3 טוענים, כי אין כל בסיס עובדתי ומשפטי לפסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד במסגרת הדיון הנוסף, כי פסק הדין מוטעה מבחינה משפטית ועובדתית כאחד וניתן בחוסר סמכות. לעניין זה מפנים המבקשים לדעת המיעוט של חברי בית הדין, שהיו בדעה להותיר את פסק דינו הקודם של בית הדין על כנו, וזאת, לאור לשונו הברורה והבלתי ניתנת לפרשנות אחרת, של סעיף 139(א) לחוקת הליכוד. המבקשים 1-3 מדגישים, כי איחוד מועדי הבחירות המקדימות לראשות תנועת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת מעניק יתרון מימוני בלתי הוגן למועמדים לראשות התנועה שמתמודדים גם על מקום ברשימה לכנסת, וכי משמעות פסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד היא כי בזמן בחירות ניתן לשנות את כללי המשחק "תוך כדי תנועה".

המבקש 4, עו"ד ויסולי, מצטרף לטענות המבקשים 1-3 ומוסיף, כי ראיה מובהקת לכך שמחוקקי חוקת הליכוד התכוונו להפריד את מערכת הבחירות לראשות התנועה מזו של רשימת הליכוד לכנסת היא סעיף 140 לחוקת הליכוד, הקובע כי ועדת הבחירות וועדת הפיקוח לבחירת רשימת הליכוד לכנסת תהיה נפרדת ושונה מועדת הבחירות וועדת הפיקוח לבחירות לראשות התנועה. נטען, כי אין זה מעשי או הגיוני לקיים את שתי מערכות הבחירות באותו יום ובאותם אתרי הצבעה, עם שתי ועדות בחירות ושתי ועדות פיקוח שונות זו מזו, המפקחות על אותה הצבעה בקלפיות, ומכאן שעל פי החוקה אין כל אפשרות שהבחירות לרשימת הליכוד לכנסת ולראשות התנועה יתקיימו באותו המועד. נטען גם, כי איחוד מועדי הבחירות המקדימות לראשות תנועת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת מקשה ואף מונע ממועמדים להתמודד בשתי מערכות בחירות ונותן יתרון בלתי מוצדק ליו"ר התנועה, וכי החיסכון הכספי שטמון בעריכת שתי מערכות הבחירות באותו מועד אין בו, כשלעצמו, כדי לאיין את הוראותיו הברורות של תקנון התנועה. המבקש 4 מדגיש, כי בית הדין העליון הפך את החלטתו הקודמת ברוב קולות של שלושה חברים כנגד שניים, וכי כאשר מונים גם את חבר בית הדין שהתנגד לכך במותב הראשון ולא השתתף במותב השני, התוצאה היא כי שלושה מחברי בית הדין החליטו בעד איחוד מועדי הבחירות ושלושה מחבריו התנגדו לכך. עוד מדגיש המשיב 4, כי בעוד שכל אחד משלושת חברי בית הדין שקבעו כי אין לאחד את שתי מערכות הבחירות נימק היטב את עמדתו, הרי שרק חבר אחד משלושת החברים שתמכו באיחוד מועדי הבחירות, הוא נשיא בית הדין, נימק את עמדתו ולצורך כך עשה הוא שימוש חריג בסעיף 124 לחוקת הליכוד.

המשיבים 1, 3, 4 ו-5, התנועה, בית הדין, רה"מ, ומנכ"ל הליכוד (שיכונו להלן, לשם הנוחות: המשיבים), כנגד עמדתו של מבקר הליכוד, טוענים, כי הלכה היא שבתי המשפט אינם מתערבים בהחלטות של בתי דין של מפלגות אלא בעילות מצומצמות, בהן חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי וכי בענייננו המבקשים כלל לא הוכיחו קיומה של עילה להתערבות בית המשפט. בהקשר זה נטען, כי פסק הדין של בית הדין העליון של הליכוד שניתן בדיון הנוסף העדיף, לאחר שפרש את נימוקיו, לאמץ פרשנות מהותית ולגיטימית של הוראה בחוקת הליכוד. נטען, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת בית הדין העליון של הליכוד, כפי שסבורים בטעות העותרים, ואין הוא שם את שיקול דעתו במקום זה של בית הדין העליון של הליכוד. המשיבים מדגישים, כי אפילו היה בית משפט זה מוצא, כי הפרשנות הדווקנית שהוצעה על ידי דעת המיעוט בפסק הדין בדיון הנוסף היא זו העדיפה, לא היה בכך משום עילה להתערבותו של בית המשפט ולביטולו של פסק הדין של בית הדין העליון של הליכוד בדיון הנוסף.

יש לציין, כי בתגובתם לבקשה טענו המשיבים גם, כי למבקשים 1-3 כלל לא עומדת הזכות לעתור לבית המשפט לביטולו של פסק הדין של בית הדין העליון שניתן במסגרת הדיון הנוסף, וזאת משום שבעתירתם לבית הדין העליון הם כלל לא ביקשו סעד הנוגע לשתי ההחלטות נשוא פסק הדין שניתן בדיון הנוסף והם לא היו צד להחלטות נשוא הדיון הנוסף. כל שביקשו המבקשים מבית הדין בעתירתם, כך נטען, היה להורות שההצבעה שהתקיימה ביום 10.12.14 תהייה גלויה. אולם, משצורף המבקש 4 לתובענה, טענה זו אינה עומדת עוד.

המשיב 6, מבקר הליכוד (להלן: המבקר), הפנה בתגובתו לדו"ח הביקורת שהוצא על ידו ביום 9.12.14, שבגדרו התייחס גם להחלטת מרכז הליכוד לקיים יחדיו, ביום 31.12.14, בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת. המבקר ביקש לראות בדו"ח הביקורת תגובה מטעמו לבקשה. על פי האמור בדו"ח הביקורת, המבקר סבור כי ההחלטה האמורה עומדת בסתירה ישירה להוראות סעיף 139(א) לחוקת הליכוד, ויש בה גם כדי לפגוע אנושות בשוויון בין המועמדים. זאת, משום שמועמדים שיגישו את מועמדותם לשני התפקידים האמורים יהיו זכאים לקבל תרומות ולהוציא הוצאות, בסך של פי ארבע מהסך המותר של המועמדים שהגישו את מועמדותם רק לרשימת התנועה לכנסת. על פי הטענה, עניין זה אף עלול להוביל מועמדים להגיש מועמדות פיקטיבית גם לתפקיד יו"ר המפלגה, על מנת להגדיל את תקציב מערכת הבחירות שלהם לרשימת הליכוד לכנסת.

3. ביקורת שיפוטית על עניינים מפלגתיים לאור מהותן ומעמדן של מפלגות
א. מהותן ומעמדן של מפלגות
אין דין מעמדה של מפלגה, ומעמדו של בית דין של מפלגה, כדין מעמדם של ארגונים וגופים אחרים כגון התאחדויות הספורט. אמנם, יש מאפיינים משותפים, בשלהם נקבע, כפי שיפורט להלן, כי התערבות בתי המשפט בהחלטות אורגנים של גופים מסוג זה בכלל, ובהחלטות בתי הדין בפרט, תהיה מצומצמת.

אולם, יש לעמוד על המאפיינים הייחודים למפלגות, ולבחון, האם מעמד זה מחייב צמצום או הרחבת הביקורת השיפוטית. קשה להגדיר מפלגה, אך ניתן לעמוד על מאפייניה (לסקירה מרחיבה על מהות המפלגות ראו ספרו המקיף של ד"ר מרזל: ד"ר יגאל מרזל, המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות (תשס"ה-2004, להלן: מרזל, מפלגות פוליטיות). מדובר בהתאגדות שלה מטרה אידיאולוגית משותפת, המהווה כלי תחרות והשתתפות בדמוקרטיה מודרנית (ראו: מרזל, מפלגות פוליטיות, בעמ' 69).

מקובל לומר כי על מפלגות להתנהל באופן דמוקרטי בעצמן. כפי שמציין מרזל, מפלגות פוליטיות, בעמ' 124: "קשה להלום הגשמת ההצדקות של הדמוקרטיה ברמת המדינה, ללא קיום דמוקרטיה פנימית במפלגות עצמן". עם זאת, מצוין עוד כי מדובר בדרישות דמוקרטיות מינימליות כדי לאפשר פלורליזם מפלגתי ואוטונומיה פנים מפלגתית.
ב. התערבות בתי המשפט בפעילות המפלגות
ניתן לטעון, כי על בתי המשפט למשוך את ידם כליל מהתערבות בעניינים פנים מפלגתיים. הן מטעמים הנוגעים לוולונטריות ההתאגדות והניהול הפנימי, הנוגעים בכלל לגופים וולונטריים, הן מטעמים הנוגעים לפעילות הפוליטית ובחוסר התאמת המערכת השיפוטית, מבחינה מוסדית, לדון בעניינים אלו. מרזל, מפלגות פוליטיות, מציין בעמ' 184:
"שימוש לא מבוקר ב"משפטיזציה של המערכת המפלגתית" עלול להביא להסטה של פעילות המפלגות מן הזירה הפוליטית לזירה המשפטית ולקבע את פעילותן בדפוסים נורמטיביים שאינם גמישים דים לדינמיות של החיים הפוליטיים."

בית המשפט לא קבע כעניין שבעיקרון כי אל לו לדון בענייני המפלגות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי ככל שהאופי הפוליטי של המחלוקת גובר, כך ייטה בית המשפט שלא להתערב. כך קבע כב' הנשיא מ' שמגר בבג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב (2) 441, 515 (1988):
"יכול שהאופי הפוליטי יהיה דומינאנטי עד כדי כך שהמשמעויות המשפטיות של הבעיה ייבלעו בו או יידחקו לקרן זוית. היסודות בעלי המשמעות המשפטית (כגון שאלת הסמכות) מסורים, כמובן, לעולם לביקורתו של בית המשפט; אך אם המכלול מצביע באופן ברור וגלוי על מחלוקת בעלת אופי פוליטי דומינאנטי, לא ייטה בית המשפט לעסוק בה".

כפי שמציין פרופ' יצחק זמיר בספרו: הסמכות המינהלית, כרך ג: הביקורת השיפוטית: כללי הסף, 1795 (תשע"ד 2014, להלן: זמיר, הסמכות המינהלית) בתארו את התייחסות בית המשפט העליון לשאלת השפיטות המוסדית:
"אין מוסד, נכבד וחשוב ככל שיהיה, שכל החלטותיו נחשבות בלתי שפיטות.. אף שבית המשפט פסק כי עניינים פנימיים של הכנסת הם עניינים בלתי שפיטים, הוא מוכן לבדוק את החוקתיות של החלטות בעניינים כאלה אם הן בעלות אופי שיפוטי.. לכן אפשר לומר כי אמנם יש עניינים בלתי שפיטים, אך אין מוסדות בלתי שפיטים.. אם כן מהם עניינים בלתי שפיטים.. .בדרך כלל אלה הם עניינים בעלי אופי פוליטי."

ואם כך לעניין הכנסת, על אחת כמה וכמה בענייני מפלגות.

השאלה מהו עניין בעל אופי פוליטי היא רחבה, אך ברור כי נכללים בה בראש ובראשונה: "עניין השנוי במחלוקת בין מפלגות או עניין שיש לו השלכה על מפלגות" (זמיר, הסמכות המינהלית, בעמ' 1797). החריגים לאי ההתערבות באותם עניינים הם כאשר מדובר בפגיעה בזכויות אדם או בפגיעה חמורה בשלטון החוק, לרבות פגיעה בערכי יסוד כגון הגינות שלטונית ושוויון.

לענייננו נקבע בע"א 197/89 הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל נ' שוורץ, פ"ד מה (3) 320 (1991), כי כללי הצדק הטבעי חלים בפעולות המפלגה כלפי חבריה. כב' השופט י' מלץ קבע (בעמ' 327):
"קיימת חשיבות ניכרת לקיום נוהל תקין ומשטר מסודר והוגן של קבלת החלטות במפלגות תוך שמירה על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים גם במפלגות פנימה. במשטר הדמוקרטי שלנו, בו שותפות המפלגות להפעלת מנגנון הממשל, שומה עליהן לכבד את חבריהן ולאפשר להם ליהנות מזכויות בסיסיות, כמו הזכות להישמע בטרם יוחלט להוציא את אותו חבר משורותיהן."

זאת, עוד טרם חקיקת חוק המפלגות תשנ"ב-1992 (להלן: חוק המפלגות), שקבע הסדרים לעניין זה, כמו חובה על המפלגה בתקנון וקיומם של מוסדות ובעלי תפקידים מסוימים וכן פיקוח שוטף על המפלגה.

בהמשך, נקבע בפסיקה (בדומה למשל לפסיקה בארה"ב), כי המפלגות הן גוף דו מהותי (ראו: אסף הראל, גופים דו-מהותיים: גופים פרטיים במשפט המינהלי (2008); אסף הראל, "גוף דו-מהותי כיציר כפיו של המחוקק בראי חוק הספורט", עלי משפט ט', 419, 432 (תשע"א))-. היינו, כי מבחינה משפטית המפלגה היא גוף שחלות עליו זכויות וחובות של המשפט הציבורי לצד זכויות וחובות מהמשפט הפרטי (ראו למשל: בג"ץ 1601/90 שליט נ' פרס, פ"ד מד (3) 353 (1990); בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה (1) 749 (1991). עוד ראו מרזל, מפלגות פוליטיות, עמ' 255 והאסמכתאות שם, וכן עמ' 463 והאסמכתאות שם. מרזל מותח ביקורת על כך שהפסיקה קבעה את שקבעה ללא דיון תאורטי במעמד המפלגות). קביעה כזו מצדיקה הטלת חובות על המפלגות הנובע ממעמדן זה. אולם, כפי שקבע כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 8414/08 טל נ' פריד (2008, להלן: עניין פריד): "אפיון המפלגה כגוף דו מהותי אינו נותן תשובה לשאלות מהות עצמן, דהיינו, אילו נורמות חלות על המפלגה, והדבר מוליד פתרונות אד-הוק, פניה לבתי המשפט ובחינת כל מקרה לגופו."

מרזל, מפלגות פוליטיות (עמ' 254) סבור, כי לאור בעיתיות זו יש ליצור מודל משפטי, של המפלגה כאורגן חוקתי. אמנם, המלצה זו היא במישור החוקתי, אך יש בה כדי להצביע על השונות בין מפלגות להתאגדויות אחרות. מרזל עצמו מציין, בעמ' 464:
"הרעיון שלפיו המפלגה היא גוף דו-מהותי מקובל גם עלינו ככל שמשמעותו היא כי המפלגה היא גוף מיוחד, שייחודו בא לו בעיקר מן העובדה שיש לו דואליות בשל מיקומו בתווך שבין הפרט לשלטון."

היינו, מהותן של מפלגות מחייבת התייחסות ייחודית להתערבות שיפוטים בעניינים פנים מפלגתיים.

4. התערבות בשיקול דעתו של טריבונל פנימי של מפלגה
היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות של טריבונל פנימי של גופים וולונטריים בכלל ומפלגות בפרט הינו מצומצם ומוגבל למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגמים דומים (ראו ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין, פ"ד לא (2) 265, 270 (1977); ע"א 642/86 חנניה וינברג נ' המפלגה הדתית לאומית, המזרחי, הפועל המזרחי בישראל, פ"ד מג(2) 43, 44 (1989, להלן: עניין וינברג); ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2) 793 (1995); ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629 (1996, להלן: עניין כהן); ע"א 10596/02 לאה נס ואח'
נ' תנועת הליכוד ואח'
, פד"י נז(1) 769 (2003, להלן: עניין נס); ע"א 7162/06 צבי שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (2008); עניין פריד; ע"א 10985/08 עזריאל יפים נ' גיא יפרח (2008, להלן: עניין יפים)).

על הרציונל הטמון בכלל האמור עמד בית המשפט העליון בעניין כהן, כדלקמן (שם, בעמ' 634):
"הלכה מכבר היא, כי בית-המשפט אינו נחפז להתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולנטריות. חזקה על חברי אותן אגודות, כי סברו וקיבלו עליהם מראש הכרעות של אותם טריבונלים, ובהכריע טריבונל שלא לרצונם אל להם לבוא לבית-המשפט ולבקש כי יתערב בהחלטות שנעשו. לפיכך, הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולנטריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום בו חרג טריבונל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום בו פגע טריבונל בעיקרי הצדק הטבעי. ואולם בתי-המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים בהם יראה בית-המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכל מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות (ראה לאחרונה ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (ההדגשה שלי – מ' א' ג')."

נקבע, כי על בית המשפט להתערב רק במקרים חריגים בעניינים פנים מפלגתיים. כפי שציינתי לעיל, כאשר מדובר במפלגות, מתווספים לנימוק ההתארגנות הוולונטרית נימוקים נוספים הנובעים ממהותן של המפלגות ותפקידן בשדה הפוליטי.

יודגש, כי בהתאם לפסיקה, גם מקום שבו מדובר בסוגיה של פרשנות תקנון, היקף ההתערבות של בית המשפט מצומצם הוא, וכפי שהבהיר בית המשפט העליון בעניין נס (שם, בפסקה 14):
"...אכן, התערבותו של בית המשפט בהליכים הפנימיים של מפלגות היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים מיוחדים (ראו ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(629 (1, 634). בנסיבות המקרה שלנו המדובר בשאלת פרשנותו של תקנון הבחירות של משיבה מס' 1 ובסטיה מפרשנות קודמת שניתנה על ידי בית הדין העליון של הליכוד (משיב מס' 2). המערערים לא הצביעו על עילה להתערבות בית המשפט המחוזי בעניינם, לא כל שכן עילה להתערבות בית משפט זה. גם מטעם זה, מן הדין היה לדחות את הערעור."

יודגש עוד, כי אף אם נמצא שהפירוש שנתן בית הדין העליון של המפלגה להוראות חוקת המפלגה בטעות יסודה, לא יתערב בית המשפט בשיקול הדעת של בית הדין, ובמילותיו של כב' השופט ש' לוין בעניין וינברג:
"כמו לשופטת המלומדת נראה גם לנו, כי לכאורה פירושו של המבקש עדיף על פירושו של בית הדין העליון של המפלגה, וכי נדרשת תקופת רציפות של חצי שנה של תשלום מסים כתנאי לזכות הבחירה של חבר המפלגה. עם זאת מסכימים אנו גם עם בית המשפט המחוזי, שאין זה הפירוש האפשרי היחיד של הסעיף האמור. בסעיף 71 לחוקה הוסמך בית המשפט העליון של המפלגה גם לתת פירוש מוסמך לסעיפי החוקה, ונוכח אופייה של החוקה כחוזה בין המפלגה לחבריה, אין המערער יכול להלין לפני בית-משפט זה על כי פירושו, הגיוני ככל שיהיה, לא נתקבל, אלא אם כן הראה שהיתה חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (ע"א 718/82 בעמ' 810), דבר שלא הוכח במקרה דנן."

כך גם בעניין כהן, שם הבהיר בית המשפט העליון, כי בית המשפט לא יתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי אף מקום בו טעה אותו טריבונל בפירוש העובדות או בפירוש הדין, ובלבד שאותה טעות אינה חמורה וכבדה במיוחד עד כדי היותה שקולה לחריגה מסמכות.

ניתן לסכם ולומר, כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות של טריבונל פנימי שהינו מקצועי או מעין שיפוטי, ובמיוחד טריבונל כגון בית הדין העליון של מפלגה פוליטית, אלא במקרים חריגים. המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים חריגים נוספים, לא ניתן להגדירם מראש, והם ייקבעו ממקרה למקרה. יחד עם זאת, ברור כי הכלל הוא אי התערבות ואילו ההתערבות היא החריג.

5. האמנם יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד מיום 17.12.14
א. החריגים הנטענים
כפי שהבהרתי לעיל, על בית המשפט, ככלל, למשוך את ידו מהתערבות בעניינים פנים מפלגתיים. ההתערבות מוצדקת, על פי הפסיקה, במקרים חריגים. המבקשים טוענים להתקיימותם של מספר חריגים. בראש ובראשונה טוענים המבקשים לחריג של חוסר סמכות. לטענתם, סעיף 139 לחוקת הליכוד הקובע את הבחירות למועמדות ליו"ר התנועה ולחברי המפלגה לכנסת, אינו מאפשר לקיים את הבחירות במאוחד. לאור זאת, ההחלטה על איחוד המועדים התקבלה בחוסר סמכות. הטענה השנייה היא, כי איחוד מועדי ההצבעה פוגעת בזכות לבחור ולהיבחר. אשר לטענת הפגיעה בזכות לבחור, טוענים המבקשים, כי בחירה במועמד ליו"ר התנועה, תביא לאבדן קול הבוחר, אם לא יבחר לרשות התנועה, שאז לא ניתן יהיה להצביע עבורו גם ברשימת התנועה לכנסת. אשר לזכות להיבחר טוענים המבקשים, כי איחוד המועדים מקנה יתרון מימוני למועמדים המתמודדים הן לרשות המפלגה, הן לרשימתה לכנסת. לבסוף, טוענים המבקשים לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, בשני היבטים. הראשון, כריכת ארבע החלטות להצבעה אחת, כולל זו לפיה יאוחדו מועדי הבחירות לראשות התנועה ולחברי המפלגה ברשימה לכנסת, עם החלטות נוספות באופן שאינו מאפשר הצבעה על כל אחת מההחלטות. השני, שינוי הכללים בנוגע לבחירות "תוך כדי תנועה", לאחר שחוקק החוק לפיזור הכנסת, ונקבע מועד קרוב לבחירות הכלליות.

טרם אעמוד על טענות אלו כסדרן, אציין כי בבחינת טענות פרטניות אלו, יש לזכור, בראש ובראשונה, כי שני הצדדים מייצגים מועמד זה או אחר. היינו, מדובר במחלוקת פנים מפלגתית על מועמדות לראשות התנועה, בין שני מחנות במסגרת התנועה. לאור הדברים שאמרתי לעיל, אלו מסוג המקרים שעל בית המשפט להתערב בהם רק אם באמת נגרם עוול ממשי. אין די כי הכללים הופרו במידת מה, או כי לבית המשפט נראה היה כי ראוי היה יותר לנקוט בדרך אחרת. יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם נפגעה זכות מהותית של חברי המרכז או המועמדים. לאור האמור לעיל, רק במקרים של פגם מהותי כאמור נדרשת התערבותו של בית המשפט.

כעת אפנה לבחינה פרטנית של טענות המבקשים, אליהן הצטרף, כאמור, מבקר הליכוד.

ב. פרשנות סעיף 139 לחוקת הליכוד – חוסר סמכות או מחלוקת פרשנית
(1) סעיף 139 לחוקת הליכוד ופרשנותו
כאמור, הטענה היא כי החלטה לפיה יתקיימו באותו מועד הן הבחירות לראשות המפלגה, הן הבחירות למועמדי המפלגה בכנסת, התקבלה בחריגה מסמכות, לאור סעיף 139(א) לחוקת הליכוד הקובע, כי:
"לאחר בחירת יושב ראש התנועה, כאמור בסעיף 84(ב), יבחרו כלל חברי התנועה את שאר המועמדים לרשימת הליכוד לכנסת.. סדרי הבחירות ייקבע בתקנון על ידי המרכז, לאחר דיון בוועדת החוקה (ההגשה שלי – מ' א' ג')".

במסגרת הדיון הנוסף, קבע בית הדין העליון של הליכוד ברוב דעות, כי פרשנות תכליתית של סעיף 139(א) לחוקת הליכוד מאפשרת לערוך בחירות מקדימות לראשות התנועה ולרשימת הליכוד לכנסת באותו המועד. זאת, תוך פרשנות המונח "לאחר" באופן שדי בכך שהצבעה אחת תהיה מיד לאחר השנייה, ואין זה הכרחי שההצבעה לרשימה תהיה לאחר היודע התוצאות של ההצבעה לראשות התנועה. נקבע כי: "הפרדה בין מועדי ההצבעה אינה נועדה [כך במקור] להגן על שום אינטרס מהותי של מי מן המועמדים, ולכן פרשנות המאפשרת איחוד המועדים היא לגיטימית בנסיבות העניין".

טענותיהם של המבקשים נוגעות לגופה של ההחלטה אשר ניתנה על ידי בית הדין העליון של הליכוד, וזאת חרף ניסיונם, במהלך הדיון שהתקיים לפני, לטעון לחריגה מסמכות. טענות המבקשים מתמקדות בפרשנות השגויה, לשיטתם, שנתן בית הדין להוראות סעיף 139(א) לחוקת הליכוד, הא ותו לא, ובכך אין די כדי להצדיק התערבות בהחלטה זו.

סעיף 139(א) לחוקת הליכוד יכול להחיל הן את הפרשנות שניתנה לו על ידי בית הדין העליון של הליכוד במסגרת פסק הדין הראשון מיום 15.12.14, היינו, כי יש מקום לקיים מועדי בחירות נפרדים, הן את הפרשנות שניתנה לו במסגרת פסק הדין מיום 17.12.14, שהתקבל בגדרי הדיון הנוסף, היינו כי ניתן לאחד את מועדי הבחירות. שתי העמדות היו מנומקות, ובכל אחת מהן הגיונה שלה. לאור האמור, אין לומר כי מדובר בחריגה מסמכות, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטה.
(2) סמכות בית הדין העליון של הליכוד להתחשב בטובת הליכוד (סעיף 124 לחוקת הליכוד)
נשיא בית הדין, עו"ד קליינר, נימק את החלטתו בראש ובראשונה בפרשנות מהותית של סעיף 139 לחוקה. אולם, עו"ד קלינר הוסיף, כי יש מקום לעשות שימוש חורג ונדיר בסעיף 124א סיפא לחוקת התנועה הקובע כי בית הדין ידון, בין השאר על פי טובת התנועה. המבקשים טוענים כי לא ניתן לעשות שימוש בסעיף זה כדי להכשיר פעולה בניגוד לחוקה.

עו"ד קליינר הגיע למסקנה שטובת התנועה מחייבת הצבעה מאוחדת משני טעמים. הראשון, כי פיצול המועדים לשני מועדים קרובים יביא לכך שחלק ניכר מהבוחרים לא יגיעו להצביע, לפחות באחת מההצבעות. שנית, ובעיקר, לאור העובדה שלפי הנתונים שהוצגו ע"י מנכ"ל התנועה, ואף אם יערכו בהם קיצוץ משמעותי, עדיין יום בחירות נוסף יעלה לליכוד כ-10% מתקציב הבחירות שאושר לה. עו"ד קלינר ציין (בעמוד האחרון לפסק הדין הראשון של בית הדין) כי:
"הטיית 5 מיליוני שקלים ממשאבי הקרב מול השמאל לצורך סיבוב בחירות פנימי נעדר הצדקה עניינית בעלת משקל, ואינה סבירה."

הצדדים הפנו לה"פ (ת"א) 141/02 מפלגת העבודה נ' ההסתדרות הכללית (2002), שם נאמר ששיקולים כלכלים אינם חזות הכל. אכן, שיקולים כלכליים אינם חזות הכל. אך גם במקרה ההנמקה אינה מבוססת אך על השיקול הכלכלי, אלא שיקול זה מצטרף לפרשנות תכליתית ולכך שטובת התנועה מחייבת הן חסכון במשאבים, הן השתתפות של מירב חברי המרכז, שסביר יותר שיגיעו פעם אחת מאשר פעמים לקלפיות כאשר אם יופרדו המועדים, ובשל מועד הבחירות הכלליות הקרוב יהיה ביניהם הפרש של שבוע ימים לכל היותר.

סעיף 124 (א) לחוקת הליכוד קובע:
"בהתחשב בתקנות שהותקנו על ידי נשיאות בית הדין כאמור לעיל, ידון בית הדין לפי חוקה זו, לפי עקרונות הצדק והיושר בהתחשב בטובת התנועה – הכל לפי שיקול דעתו..."

המבקש 4, עו"ד ויסולי, טען כי טובת התנועה משמעה טובת כל חבריה, והפנה בעניין זה לה"פ (ת"א) 63441-01-14 דני דנון יו"ר ועידת הליכוד נ' יו"ר הליכוד. גם אם נאמר שמדובר בטובת כלל חברי הליכוד (לעניין זה ראו את פסק הדין בערעור (ע"א 1344/14 יו"ר תנועת הליכוד נ' דני דנון, יו"ר ועידת הליכוד (24.2.14)) שם שונה הסעד האופרטיבי בהסכמה), הרי כך נימק זאת עו"ד קליינר – טובת כלל התנועה היא כי יצביעו כמה שיותר חברי מרכז, כך שכל הכרעה תתקבל ברוב המירבי, וכן כי התקציב יופנה להשגת הישגים עבור תנועת הליכוד ולא יבוזבז על שתי מערכות בחירות סמוכות ויקרות. אלו טעמים הנוגעים לכלל חברי הליכוד.

לטעמי, החשוב הוא עצם הימצאותו של סעיף זה בחוקת הליכוד. כאשר בחוקת מפלגה מצוי סעיף כסעיף 124(א) המאפשר לבית הדין של התנועה, המוסמך לפרש את חוקתה, סמכות להתחשב בשיקולים כטובת התנועה, הדבר מצביע על כך שאין מקום להתערבות בית המשפט, שכן מדובר בשיקולים שרק גוף פנימי מוסמך יכול להפעיל. כאשר יש סמכות לבית הדין להתחשב בשיקולים פנימיים כמו טובת התנועה, משמעות הדבר היה מתן שיקול דעת רחב לבית הדין, המצמצם ממילא את היקף ההתערבות של בית המשפט. כפי שנאמר בעניין כהן (והובא לעיל): "חזקה על חברי אותן אגודות, כי סברו וקיבלו עליהם מראש הכרעות של אותם טריבונלים, ובהכריע טריבונל שלא לרצונם אל להם לבוא לבית-המשפט ולבקש כי יתערב בהחלטות שנעשו."

המבקשים הפנו לה"פ (ת"א) 1306-01-10 יעקב גולדרייך נ' בנימין נתניהו (2010), בו נפסק כי בהעדר שינוי חוקה, אין די שההחלטה, בניגוד לחוקה, התקבלה ברוב מכריע. אכן, לו הייתי סבורה כי הסעיף העוסק במועדי הבחירות הינו חד משמעי, ואינו סובל פרשנות לפיה ניתן לאחד את מועדי הבחירות, היה מקום להידרש לשאלה האם די ברוב המכריע בו התקבלה ההחלטה, כבענייננו, כדי להכשיר פעולה בניגוד לחוקת הליכוד. אך כשהסעיף סובל פרשנויות שונות, הרי שקבלתו ברוב מכריע, אותו רוב הנדרש לשינוי החוקה, מצביע על כך שלאור העובדה שמרבית חברי המרכז סבורים כי החלטה זו ראויה, הרי שאכן מדובר בטובת הליכוד כפי שקבע בית הדין בפסק הדין השני.

משכך, בית משפט זה לא יתערב בפסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד בעילה של העדר סמכות, שכן מדובר למעשה במחלוקת פרשנית לגיטימית של חוקת הליכוד. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו לאור הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בעניין וינברג, שהרי במצב דברים זה, התערבותו של בית משפט זה בהחלטה האמורה משמעה, הלכה למעשה, החלפת שיקול דעתו בשיקול דעת בית הדין העליון, באופן שהופך את בית המשפט לערכאת ערעור על בית הדין העליון.

ג. פגיעה בזכויות: הזכות לבחור ולהיבחר ופגיעה בעקרון השוויון
(1) הזכות לבחור
טענת המשיבים לעניין זה היא כפולה. ראשית טוענים המבקשים כי הבוחר, שיאלץ לבחור באותו מועד מועמד הן לרשות המפלגה הן לכנסת, יאבד את קולו, אם המועמד בו בחר לראשות המפלגה לא יזכה ברוב הנדרש, ואז לא יוכל כבר להצביע עבורו לכנסת.

בנוסף טוענים המבקשים כי דווקא הפרדת המועדים תפגע בזכות לבחור שכן, לטענתם, הליכה לבחירות בשני מועדים סמוכים (המתחייבים, כאמור, ממועד הבחירות הכלליות) תפגע בבוחרים, שיקשה עליהם להגיע בשני מועדים סמוכים, ועל כן יוותרו על אחד מהם. עו"ד בם, בפסק הדין השני, אותו מאמצים המבקשים, טען כי לחברי המרכז זכות להצביע והם מחליטים אם לממשה אם לאו. לדבריו ההפרדה בין מועדי הבחירות אינה מקשה באופן בלתי סביר על הזכות להצביע.

אשר לאבדן הקולות של מועמדים הן לראשות המפלגה הן למועמדות לכנסת – בטענה זו יש ממש. אולם, בדיון לפניי התחייב עו"ד שמרון, ב"כ רה"מ כי בעיה זו תיפתר על ידי כך, שניתן יהיה להוסיף את שמות שני המועמדים המתמודדים הן לראשות הליכוד, הן לרשימתה לכנסת, כמועמדים מעבר למספר המועמדים שכל בוחר רשאי לבחור. אם יבחר אותו מועמד לראשות הרשימה, ממילא יגרע שמו מהרשימה לכנסת. אם לא יבחר, יספרו הקולות שתמכו בו ברשימה לכנסת. לאור הבהרה זו, נראה שעניין זה בא על פתרונו.

אשר לפגיעה הנטענת בזכות לבחור מאיחוד מועדי הבחירות - אני סבורה, כי איחוד מועדי הבחירות, אינה פוגעת בזכות לבחור. יתכן כי ההפך הוא הנכון וכי איחוד ההצבעות יביא יותר חברי מרכז לקלפיות (על החשיבות בבחירות מקדימות במפלגות ראו: איל בנבנישתי ומיכל גינוסר-לוי, "הבחירות המקדימות במפלגות לקראת הבחירות לכנסת והשפעתן על הדמוקרטיה בישראל", משפט וממשל ז', 207, 213 (תשס"ד)., ועל כן, אין מדובר בפגיעה המחייבת התערבות של בית המשפט.

(2) הזכות להיבחר
בהקשר זה הועלו שלוש טענות. הראשונה, לפיה יש יתרונות מימוניים למי שמתמודד הן לראשות התנועה הן למועמדות לכנסת. השנייה, כי מועמדות כפולה, הן לראשות התנועה, הן למועמדות לכנסת עלול להביא לאבדן קולות למועמדים לכנסת (בעניין זה דנתי לעיל במסגרת הפגיעה הנטענת בזכות לבחור, וכיון שהעניין בא על פתרונו, לא אדון בו עוד). והשלישית, כי חברים חדשים המעוניינים להציג מועמדות לא יספיקו לעשות כן בשל לוחות הזמנים הקצרים.

אשר לטענת אי השוויון במימון - חוק המפלגות מסדיר את גובה התרומות וההוצאות המותרות בבחירות פנימיות. על פי החוק, מועמדים לראשות מפלגה זכאים לתרומות והוצאות בסך הגבוה פי ארבע מהמותר למועמדים לרשימת המפלגה לכנסת. כאשר הבחירות לראשות המפלגה ולמועמדיה לכנסת מתקיימים באותו מועד, נטען כי מי שהגישו מועמדות לשני התפקידים יזכו ליתרון בלתי הוגן, ולכן יפגע השוויון, ותפגע זכותם להיבחר של אלו שאינם מועמדים לשני התפקידים. המבקר אף מוסיף וטוען, כי הדבר עלול להביא מועמדים ל"פיתוי בלתי נמנע של הגשת מועמדויות, באופן מלאכותי, גם לראשות המפלגה, לשם הגדלת תקציבם" כך כלשונו.

גם עו"ד בם בפסק דינו הראשון של בית הדין של הליכוד ציין כי "כאשר שתי מערכות בחירות נערכות במקביל, השפעת המימון המושקע במסע אחד עלולה לזלוג למסע אחר" (סעיף 44 לפסק דינו). בהמשך מצטרף עו"ד בם לחשש באשר להצגת מועמדויות פיקטיביות לצרכי מימון.

ראשית, ככל הנראה חששם של המבקר ועו"ד בם התבדה שכן מצויים אנו ארבעה ימים לפני מועד הבחירות המיועד ויש רק שלושה מועמדים לראשות המפלגה. בנוסף, מר בנימין נתניהו, מתמודד רק לראשות התנועה ולא למועמדות לכנסת (כח"כ מן המניין) ולכן אינו זוכה ביתרון זה.

לגופו של עניין, לו ניתן היה להפריד לחלוטין בין מועדי הבחירות, יתכן שהמימון העודף למועמדים לראשות התנועה לא היה משפיע על הבחירות למועמדי המפלגה לכנסת. אך, לאור סמיכות הזמנים בין הבחירות לראשות המפלגה, לבין הבחירות לחבריה לכנסת, הנגזרת ממועד הבחירות הכלליות, הרי גם לו היה פער של מספר ימים בין המועדים, עדיין היה אי השוויון בהוצאות ובתרומות משפיע במועד המאוחר. לאור זאת, איחוד מועדי הבחירות אינו פוגע בזכות להיבחר בהיבט זה.

אשר ללוחות הזמנים הקצרים להגשת מועמדות לכנסת - טענה נוספת של המבקשים בהקשר לזכות להיבחר היא, כי לא יהיה בידם של חברים חדשים המעוניינים להגיש מועמדות לרשימת התנועה לכנסת, להתארגן, שכן רק לפני שבועיים פורסם ספר הבוחרים. אולם, המועדים הקרובים נגזרים ממועד הבחירות הכלליות, ומהמועד בו מחויבות המפלגות להציג את רשימותיהן לבחירות הקרובות לכנסת.

המועד הקרוב לבחירות הכלליות עליו הוחלט, והמועדים הנגזרים ממנו, הם אלו המחייבים בחירות קרובות הן לראשות המפלגה הן למועמדיה לכנסת. הקדמת הבחירות לכנסת מהווה שינוי במערכת הפוליטית, שהינו חיצוני לתנועת הליכוד, אולם על הליכוד, כמו על כל המפלגות האחרות, להיערך בהתאם למועד הבחירות הכלליות שנקבע. לכן גם אם היו מפצלים בין המועדים, היו זוכים החברים החדשים לשבוע נוסף לכל היתר, כך שבמצב הדברים הנוכחי גם בטיעון זה אין ממש.

ד. פגיעה בכללי הצדק הטבעי
(1) כריכה יחדיו של מספר החלטות
כשחברי המרכז הצביעו בעד איחוד מועדי הבחירות, הם הצביעו בצוותא חדה בשלושה נושאים, כאשר לא הייתה אפשרות לפצל בין הנושאים. הנושאים האחרים היו אישור תקנון הבחירות לבחירת רשימת המועמדים של המפלגה לכנסת ה-20 וקביעת מועד להצבעה חשאית לתיקוני חוקה ליום 28.4.15, היינו, לאחר הבחירות הכלליות לכנסת.

מבקר הליכוד בדו"ח שהגיש טען כי כריכת שלושה נושאים עצמאיים להצבעה משולבת פוגעת באופן מהותי בחופש ההצבעה של חברי המרכז. טענת המשיבים היא כי מדובר בנושאים קשורים ועל כן אין כל פגם בכריכת ההצעות.

ראשית, טענה זו נזנחה בדיון הנוסף בבית הדין העליון, ורק מטעם זה דינה להידחות. עם זאת, כיון שמבקר הליכוד העלה טענה זו ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי אכן הכלל הוא שיש להימנע מכריכת הצעות. זהו כלל שנקבע הן בדיני התאגידים, הן לעניינים אחרים (ראו, למשל: ע"א 11533/05 קיבוץ קלי"ה נ' זבולון הרטי (2009); ע"א 512/73 מרי – המחנה הרדיקלי הישראלי נ' ההסתדרות הכללית של העובדים (1973) וכן לעניין הכללת נושאים בחוק ההסדרים: בגץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט (2) 14 (27.09.2004)).

יתכן כי עדיף היה לו יכולים היו חברי המרכז להביע עמדתם בנפרד כלפי כל אחד מהנושאים. אולם, במקרה זה, מדובר בנושאים קרובים שאין סתירה מובנית ביניהם, ועל כן, לא נראה שנגרם נזק מהותי עליו ניתן להצביע מכריכת ההצעות זו בזו (זאת בניגוד לאמור בפסקי הדין המצוינים לעיל, בהם הכריכה הביאה לפגיעה משמעותית).

(2) שינוי הכללים "תוך כדי תנועה" לאחר קביעת מועד הבחירות לכנסת
טענת המבקשים היא כי עצם שינוי הכללים ואיחוד המועדים, לאחר שהוחלט על בחירות לכנסת, ולמעשה כשכבר החלה מערכת הבחירות לראשות המפלגה, מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

מבקר הליכוד טען בדו"ח שהגיש, כי : "לא צלחתי במציאת כל שיקול ענייני, בהעלאת הצעת החלטה לשינוי מועד הבחירות המקדמיות לקביעת יושב ראש המפלגה, מלבד השיקול הפסול שנועד לשרת ולהעניק יתרון בלתי הוגן למר נתניהו (המועמד המכהן כיום בתפקיד)" (סעיף 9 לדו"ח הביקורת.

אכן, ככלל, אין לשנות את כללי המשחק בעת שהבחירות מתנהלות. בבג"ץ 7181/08 רון לוינטל נ' שר הפנים (2008), חזר בית המשפט על ההלכה לפיה אין לבצע שינוי בנוהלי מערכת בחירות לאחר שמערכת הבחירות החלה, וכי אין לשנות את "כללי המשחק" במהלך תקופת הבחירות (עוד ראו בג"ץ 606/01 ברכה נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, פ"ד נה(2) 577, 580 (2001). כך נפסק בבג"ץ 65/05 מוסלח נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נט(4), 553 (פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא ברק) (2005):
"אכן כלל גדול הוא בדיני בחירות, כי יש להיערך אליהן מראש ובזמן; יש להבטיח האפשרות הממשית של הגשמת העקרון כי לכל קול ינתן קול. על כן חייבים לקבוע מראש "כללי משחק" עקביים; יש להבטיח אפשרות של בדיקה מראש כי מצביע יוכל לבדוק אם שמו כלול ברשימת הבוחרים. יש להבטיח נגישות לנכים; יש לשמור על כללי הפרטיות וסודיות ההצבעות; יש לקבוע נוהלים ברורים ומובנים; יש לשנן כל אלה לאחראים על הקלפיות. כל זאת דורש זמן."

אולם, בכל המקרים שנזכרו לעיל, שינוי הכללים גרם לנזק משמעותי עליו הצביעו העותרים באותם עניינים. בעניין לוינטל, למשל, הצביעו העותרים על הסתמכות ממשית על מפתח הנציגים בבחירות לרשויות המקומיות ועל נזק ממשי שיגרם.

במקרה שלפניי אמנם שינו את הכללים לאחר שהחלה תקופת הבחירות, אולם השינוי נגע רק למועדי הבחירות, ולעניין זה, כפי שהבהרתי לעיל, לא הצביעו המבקשים על נזק מהותי שיגרם. בנוסף, הן המבקשים, הן המבקר, לא הצליחו להבהיר, מהו היתרון המשמעותי שמשיג מר נתניהו, בעיקר כשמר נתניהו עצמו הינו מועמד רק לראשות המפלגה ולא לחברות ברשימה לכנסת.

לעניין זה התייחסתי גם לטענת המבקש 4 לעניין הפיקוח על הבחירות, אולם הבהרות המשיבים לעניין זה הניחו את דעתי.

עדיף היה כמובן, לקבל החלטות מסוג זה מראש, לפני תקופת הבחירות, תוך תיקון החוקה או הבהרתה במקומות הנדרשים. עם זאת, לאור האמור, ולאור העובדה כי מדובר בטענות שני מחנות יריבים בתוך תנועת הליכוד, אין מקום להתערבות בית המשפט.

כדי להדגיש עד כמה מדובר בעניין פנים מפלגתי בסכסוך בין שני מחנות יריבים בתוך תנועת הליכוד אביא מדברי עו"ד ויזר בדעת המיעוט בפסק הדין השני של בית הדין (בפסקה 21):
"בשולי הדברים, איני יכול להתעלם מהתקפותיהם האישיות של היועץ המשפטי של הליכוד ושל מנכ"ל התנועה על חברי תנועה ועל חבר כנסת מכהן שנבחר ע"ח כלל חברי התנועה...מעבר לאופן ההתבטאות, הרי שבעלי תפקיד אלו אמורים לייצג את כלל חברי התנועה... יתרה מכך, תפקידם לוודא כי כל המתמודדים זוכים לתנאים שווים וליחס זהה. מבלי לקבוע מסמרות בנושא, התנהלותם והתבטאויותיהם בפני
נו מעלות סימן שאלה בדבר יכולתם לנהוג כך ואני סבור כי על המוסדות המתאימים בתנועה לבחון את הנושא".

ומנגד, לאיזון התמונה אביא מדברים שנכתבו בבקשה לצו מניעה הראשון שביקש למנוע את פרסום תוצאות הבחירות:
"העותרים מגישים עתירה זו מתוך חשש כבד כי יו"ר המפלגה, ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, יו"ר מרכז הליכוד
ח"כ מר דני דנון והמינהלת, עושים שימוש ציני במנגנון התנועה כדי לייצר רווח פוליטי אישי עבורם וזאת תוך פגיעה בחוקת התנועה ורמיסת הרוח הדמוקרטית של תנועת הליכוד ברגל גסה. עתירה זו מוגשת מתוך תחושת בהילות וסיוע בית המשפט נדרש כדי למנוע הפיכת התנועה לרכושו הפרטי של ראש הממשלה"

מדובר בסכסוך פנים מפלגתי שעל בית המשפט למשוך ידיו ממנו.

6. סוף דבר
לאור כל האמור, לא מצאתי כי המבקשים הצביעו על עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין העליון של הליכוד או על עילה אחרת המחייבת למנוע את מועד הבחירות המאוחד ביום 31.12.14 - על כן, התובענה נדחית.

המשיבים יערכו את התיקון הנדרש כך שניתן יהיה להצביע למועמד הן לראשות המפלגה הן למועמדות לכנסת, כפי שהבהיר ב"כ יו"ר התנועה, המשיב 1.

כיון שמצאתי כי התנהלות המשיבים בחלקה לא הייתה ראויה, אף על פי שלא הגיעה כדי פגמים המצדיקים התערבות בית המשפט, איני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע לצדדים היום, ו' טבת תשע"ה, 28 דצמבר 2014.


בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ה"פ 41280-12-14 קורנפלד נ' רה"מ, מר נתניהו, תנועת הליכוד ואח'

1 מתוך 20








הפ בית משפט מחוזי 41280-12/14 אליהו קורנפלד, שלמה מדמון, רן לוי ואח' נ' רה"מ בנימין נתניהו – יו"ר תנועת הליכוד, ח"כ דני דנון, יו"ר מרכז הליכוד, גדי אריאלי, מנכ"ל הליכוד ואח' (פורסם ב-ֽ 28/12/2014)