פסקי דין על ארתור הרשקוביץ | פסקי דין על אלן ג'ויס

28512-09/12 א     25/12/2014




א 28512-09/12 ארתור הרשקוביץ נ' אלן ג'ויס








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 28512-09-12 הרשקוביץ נ' אלן





בפני

כב' השופטת
אנה שניידר

התובע
ארתור הרשקוביץ


נגד



הנתבע
ת
אלן ג'ויס



פסק דין




1.
עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 11/9/12, דרישת התובע להחזר סכום של 175,536 ₪ וכן השבת מיטלטלין, ולחלופין – השבת סכום של 2,000 ₪ תמורתם.

2.
על פי כתבי הטענות, אין מחלוקת כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים רומנטית בתקופה שבין חודש יוני 2011, עת הכירו באמצעות מכרים משותפים, ועד לחודש יוני 2012, עת נסעו יחדיו לפריז לחופשה, ובתום החופשה, בעקבות חילוקי דעות,
החליטה הנתבעת לסיים את הקשר (להלן – מערכת היחסים).


המדובר בשני אנשים בוגרים (התובע בשנות ה-60 לחייו והנתבעת בשנות ה-50 לחייה), שניהם גרושים, כאשר במהלך מערכת היחסים חלק מהזמן אף התגוררו יחדיו בדירת הנתבעת, וחלק מהזמן שהה התובע בארץ מולדתו ומקום מגוריו הקבוע (אוסטרליה), והנתבעת אף נסעה לאוסטרליה על חשבונו של התובע ובהזמנתו,
על מנת "לבלות יחד, להכיר את ביתו וסביבתו, ועל מנת לחזק את מערכת היחסים",
כאמור בסעיף 19 לתצהירה של הנתבעת.


3.
אין גם מחלוקת כי התובע סייע לנתבעת בהוצאותיה השוטפות, לאחר שביקש, לטענתה, כי היא תפחית את שעות עבודתה הרבות,
על מנת שיוכלו לבלות יותר יחדיו ולחזק את הקשר ביניהם (ראה סעיף 16 לתצהירה של הנתבעת).


יצוין כי התובע בתצהירו, בסעיף 15, הודה כי הוא שמח בקשר וראה עתיד ליחסים בין הצדדים,
ובמסגרת זו העביר לנתבעת סך של 4,000 ₪ כל חודש, ולעתים אף סכומים גדולים יותר לכלכלת הבית, וכן רכש כלי אוכל לאחר שנוכח שאין ברשותה של הנתבעת כלים כשרים.

4.
כמו כן,
אין מחלוקת כי התובע החליף את מערכת החימום בביתה של הנתבעת הואיל ותכנן להישאר בארץ בתקופת החורף, בין חודש נובמבר 2011 ועד פברואר 2012, בין היתר ,
לרגל חתונת בתה של הנתבעת אשר נערכה בדצמבר 2011.

5.
הקשר הסתיים, כאמור, בחודש יוני 2012, לאחר נסיעה משותפת
של הזוג לצרפת,
פרי יוזמתו
ובמימונו של התובע , שבמהלכה התגלו בין הצדדים חילוקי דעות, ולטענת הנתבעת -
היא נוכחה לדעת כי התובע הינו אדם מניפולטיבי, נקמן, לא ישר
וכוחני,
שניסה להשתלט על חייה ולקבוע עבורה את סוג הקשר עם ילדיה,
ואף להכתיב לה מתי ואיך לתקשר עם משפחתה (ראה סעיף 4 לתצהיר הנתבעת).

6.
לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעת, במניפולטיביות,
הוציאה ממנו במהלך מערכת היחסים סכומי כספים גדולים, אשר ניתנו לה כהלוואה, כאשר ככל הנראה מלכתחילה לא היה בכוונתה להחזירם.
לטענתו, הנתבעת תכננה את מהלכיה כך שלאחר שהתובע הלווה לה כספים לצרכיה הפרטיים ולשיפור רמת החיים שלה – הם לא יוחזרו לו.

7.
הסכום של 175,536 ₪ אותו דורש התובע מהנתבעת
במסגרת כתב התביעה מורכב כדלקמן:

56,000 ₪ -
השבת יתרת סכום שנתן התובע לנתבעת בשל רכישת רכב ושדרוגו;

59,000 ₪ -
השבת סכומים ששולמו על ידי התובע למימון הוצאות שוטפות של הנתבעת בתקופה שבין אוגוסט 2011 ועד מאי 2012 , לפי סך של 4,000 ₪ לחודש;


16,536 ₪ -
השבת סכומים ששולמו על ידי התובע לרכישת ביגוד ומתנות
על ידי הנתבעת בעת שהותה
בביקור במקום מושבו של התובע באוסטרליה ;

38,000 ₪ -
מימון החלפת מערכת חימום בדירתה של הנתבעת;

6,000 ₪ -
השבת סכום , שלטענת התובע,
לא הושב לו לאחר שהפקיד
למשמורת בדירת הנתבעת
מעטפה סגורה
עם 645 דולר אוסטרלי ועוד 16,000 ₪ במזומן,
לפני
נסיעתם המשותפת לפריז.

8.
עוד דורש התובע מהנתבעת , השבת כל הכלים אותם רכש , לטענתו, עבור עצמו ואשר נמצאים בביתה של הנתבעת, כמפורט במסמך ת/3 מיום 25/6/12, ולחלופין – שווי הכלים בסכום של 2,000 ₪.

9.
התובע טוען כי כל הסכומים ניתנו לנתבעת כהלוואה, אף כי הוא מודה כי לא נערך כל הסכם הלוואה,
אולם
טוען כי העדר הסכם הלוואה הינו טבעי בנסיבות העניין,
כאשר התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים רומנטית בתקופה הרלוונטית.

10.
הנתבעת מצדה טוענת כי מדובר במתנות שניתנו לה על ידי התובע בתקופת מערכת היחסים ביניהם, מרצונו החופשי, וזאת לאור תקווה של שני הצדדים לעתיד משותף.

11.
לעניין הרכב טוענת הנתבעת, בסעיפים 10-15 לתצהירה, כי התובע העביר לה כסף מתוך מגמה לסייע לה לרכוש רכב בסכום של 85,000 ₪, כאשר סוכם בין הצדדים כי התמורה שתתקבל ממכירת רכבה הישן של הנתבעת תועבר לתובע.


על אף שלטענת הנתבעת הרכב נמכר בסכום של 20,000 ₪, הואיל והמחיר האחרון שפורסם על ידי התובע עצמו היה 32,000 ₪ - העבירה הנתבעת לתובע סכום של 32,000 ₪ וזאת, לטענתה,
כדי למנוע כל טענה כלפיה.

הנתבעת טוענת כי היתרה בסך 56,000 ₪ אותה דורש התובע , מהווה אף היא מתנה מצד התובע במסגרת מערכת היחסים ביניהם.





דיון והכרעה

12.
כפי שנאמר לעיל, רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת, והשאלה שעומדת בפני
נו בתיק זה הינה – האם הכספים שניתנו לנתבעת על ידי התובע ניתנו, כטענתו, כהלוואה שיש להחזירה, או שמא מדובר במתנה, כטענת הנתבעת.

13.
על מנת להכריע בשאלה זו, שהיא עובדתית במהותה,
עלינו להכריע תחילה בשאלת נטל ההוכחה – האם מוטל
נטל ההוכחה על התובע או שמא על
הנתבעת.

14.
על פי הפסיקה, מקום בו מודה אדם כי קיבל כספים מפלוני אך כופר בכך שאלו ניתנו כהלוואה – עליו הנטל להוכיח כי הכספים התקבלו כמתנה, אלא אם כן מדובר בנותן שהוא "קרוב-קרוב", כגון אביו של המקבל , או כאשר הכספים ניתנו במהלך מערכת יחסים זוגית.


כמו כן נקבע, כי יש ליחס משקל שונה לרצון הנותן ולבחון את
גמרות דעתו בזמן יצירת החוזה,
ולכך יש ליתן משנה חשיבות.

15.
במלים אחרות, בבוא בית המשפט לבחון את שאלת סיווגם של הכספים אשר ניתנו לנתבעת על ידי התובע , במסגרת מערכת היחסים הרומנטית ביניהם, עליו לבחון מה היה אומד דעתו של התובע בעת שהועברו הכספים לנתבעת.

16.
לאור העובדה כי אין מחלוקת שהייתה בין הצדדים מערכת יחסים זוגית קרובה , ואף דובר ביניהם על עתיד משותף ואף נישואין (פרוטוקול עמ' 5 שורות 3-4), ולאור העובדה כי אין מחלוקת שהכספים ניתנו במסגרת מערכת היחסים – מכאן, שיש במקרה דנן "חזקת מתנה" , ונטל ההוכחה כי מדובר בהלוואה ולא במתנה מוטל על התובע.

17.
האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת רכיבי תביעתו כולם או חלקם?


לאחר עיון בכל טענות הצדדים ושמיעת העדויות מטעמם – הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל וכי דין התביעה להידחות, כפי שיובהר להלן.

18.
כאשר מתקיימת מערכת יחסים רצינית בין שני בני אדם, המדברים על עתיד משותף ואף על נישואין, אך טבעי הוא שירצו לסייע איש לרעהו מבחינה כספית ומכל בחינה אחרת, וכל אחד תורם לקשר הזוגי כפי יכולתו ורצונו.

הואיל והתרשמתי כי מצבו הכלכלי של התובע טוב יותר מזה של הנתבעת, והואיל והתובע ראה בנתבעת בת זוג פוטנציאלית לקשר קבוע – אך טבעי הוא שהתובע נתן כספים לנתבעת על מנת לשפר את רמת החיים שלה ועל מנת לאפשר לה להתפנות ולבלות עמו כמה שיותר.


נראה כי אומד דעתו של התובע בעת מתן הכספים לנתבעת היה לתתם במתנה,
ורק בדיעבד, כאשר בחרה הנתבעת לסיים את הקשר, החליט התובע שמדובר בהלוואה ושעל הנתבעת להשיב לו את הכספים.

קשה שלא להתרשם כי נודף מן התביעה "ריח" של נקמה כלפי הנתבעת.

19.
לחיזוק סברה זו ראיתי להתייחס לרשימות שערך לעצמו התובע (נספח ד' לתצהירו).


מרשימות אלה עולה , כי התובע נהג לעקוב בקפידה אחר הוצאותיו ולערוך רישומים לגביהן, לרבות הוצאות על בילויים משותפים עם הנתבעת וגם הוצאות ייחודיות לנתבעת.


לפיכך, ניתן להניח,
ברמה גבוהה של סבירות, כי אילו סבר התובע, בזמן אמת, כי מדובר בהלוואות לנתבעת ולא במתנות
– היה הדבר מקבל ביטוי ברישומים אלה, גם אם מטבע הדברים נמנע התובע מלומר דבר בעניין זה באופן מפורש לנתבעת.


בהקשר זה יצוין,
כי המקום היחיד שבו טרח התובע לציין בנספח ד' את המילה "
loan
" (הלוואה) הוא ליד העברה בסך 20,000 ₪ בקשר לרכישת רכב
(עמ' 18 לנספח ד' בשורה העליונה), סכום אשר הוחזר לתובע במסגרת הסך של 32,000 ₪ אותו העבירה הנתבעת לתובע.

20.
זאת ועוד, התובע עצמו הודה כי הכספים הועברו על ידו
לנתבעת במסגרת מערכת היחסים,
וכי "ביחסים מסוג זה לא היה בדעתי להוציא מסמכים כאילו מדובר בעסקה מסחרית" (פרוטוקול עמ' 5 שורות 3-4).


הואיל וברור שלא היה מדובר ב"עסקה מסחרית" מצדו של התובע – מכאן
המסקנה כי היה מדובר במתנות שנתן התובע לנתבעת במסגרת מערכת היחסים ולצורך הידוק היחסים, כשם שמימן בילויים משותפים, נסיעות לחו"ל , מסעדות , וכיוצא באלה.


21.
גם לגבי הסכום של 6,000 ₪, שכביכול היה חסר במעטפה שהנתבעת החזירה לתובע לאחר סיום הקשר ביניהם – לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת הסכום שהיה מלכתחילה במעטפה.


אין מחלוקת כי המעטפה הושארה והוחבאה בדירת הנתבעת
לפני הנסיעה המשותפת לפריז, בהסכמתו של התובע
ובידיעתו, כשהיא סגורה , והתובע אף לא טען בשום מקום כי אמר לנתבעת, בזמן אמת, כמה כסף יש במעטפה.

טענת הנתבעת כי בפעם הראשונה שבה נאמר לה מה הכילה המעטפה היה במייל ששלח לה התובע (פרוטוקול עמ' 14 שורות 12-24)
- לא נסתרה על ידי התובע.


בנסיבות אלה, לא הוכיח התובע כי היו במעטפה 16,000 ₪ ולא 10,000 ₪ בלבד ,
כטענת הנתבעת.

סוף דבר

22.
לאור כל
האמור – דין התביעה להידחות.


התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק
מפסק הדין
לצדדים.

ניתן היום,
ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 28512-09/12 ארתור הרשקוביץ נ' אלן ג'ויס (פורסם ב-ֽ 25/12/2014)