פסקי דין על מנפאואר (ישראל) בע"מ | פסקי דין על חנן מור

62744-11/14 ברע     28/12/2014




ברע 62744-11/14 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' חנן מור








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 62744-11-14



ניתנה ביום

28 דצמבר 2014


מנפאואר (ישראל) בע"מ


המבקשת


-

חנן מור
המשיב



בשם המבקשת: עו"ד אילן וינדר

בשם המשיב: עו"ד חיה ברק דנציגר



החלטה

השופטת לאה גליקסמן

:

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית דין האזורי בתל אביב (סע"ש 23795-08-13; השופטת אורנית אגסי) , שבה נדחה חלקה הארי של בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים שהגישה המבקשת (להלן – החברה).

הרקע לערעור
:
2.
בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב כנגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי על פיטורים שלא כדין, שכר עבודה וזכויות נוספות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.
3.
תפקידו של המשיב בחברה היה מנהל פרויקט הרכבת ומנהרות הכרמל, שבמסגרתו הפעילה החברה את המערך השוטף של ניהול קופות, מערך הדיילות, מכירת כרטיסים והפעלת מכונות אוטומטיות לרכישת כרטיסים בתחנות הרכבת השונות. לצורך תפעול הפרויקט, הועברו כספי פריטה במזומן בהתאם לדרישות שהועברו ממנהל הפרויקט, דהיינו המשיב, וזאת לצורך מכירת כרטיסים והכנסתם למכונות האוטומטיות לקניית כרטיסים בתחנות הרכבת השונות.
4.
לטענת החברה, המשיב פוטר נוכח חשש ממשי ומבוסס כי נטל לכיסו כסף מזומן, אשר על פי מצגים כוזבים שהוצגו על ידו נדרש לצורך ניהול הפרויקט עליו היה מופקד במסגרת עבודתו בחברה. נוכח טענת החברה, נשללו ממנו זכויותיו ובוצע קיזוז מתשלומים שהיו מגיעים למשיב.
5.
החברה הגישה בקשה לגילוי מסמכים, שבה עתרה לגילוי מסמכים אלה:
5.1.
דפי חשבון בנק של המשיב ושל אשתו לשנים 2011 – 2013.
5.2.
דפי פירוט תשלומים בכרטיס אשראי של המשיב ושל אשתו לשנים 2011 – 2013.
5.3.
תלושי שכר ודו"חות מס הכנסה של אשת המשיב ל- 5 שנים אחרונות.
5.4.
פירוט כניסות ויציאות מהארץ של המשיב ב- 5 שנים אחרונות.
5.5.
מסמכים המראים על אמצעי התשלום לחברות התעופה ו/או סוכני הנסיעות ב- 5 שנים אחרונות
5.6.
דו"חות ורישומים בדבר כספים שהתקבלו אצל המשיב, נמסרו לקופאים ראשיים וכספים שנמסרו על ידי קופאים או קופאים ראשיים למשיב.
6.
בבקשה לגילוי מסמכים, שנתמכה בתצהיר, טענה החברה כי במסגרת השיחות עמו וחקירתו טרם פיטוריו, הודה המשיב כי הציג מצגי שווא לפני החברה, זייף דו"חות וחתימות עובדים אחרים וכי קיבל לידיו כסף מזומן בעקבות מצגי שווא אלה, אולם טען כי לא נטל כספים לכיסו וכי כספים אלה נועדו לכסות חסרים בכספים שנבעו ממקורות אחרים. הסברים אלה של המשיב אינם מתיישבים עם שורת ההיגיון. בנוסף, ובהתאם לרושם של מי שעבד עם המשיב, הכיר את אורחות חייו והיה עמו בקשר יומיומי, המשיב חי באופן שחרג באופן משמעותי מן האפשרויות אשר השתכרותו בחברה הייתה יכולה לאפשר, ומתיישב
היטב עם החשדות המופנים כלפיו. בהקשר זה ציינה החברה כי המשיב גר בשכירות ברמת חיים שנראית גבוהה; המשיב הרבה לשלם במזומן והחזיק חבילות של שטרות; המשיב נסע פעמים רבות לחופשות יקרות בחו"ל. על מנת להוכיח עובדות אלה, ואת העובדה המרכזית – שלפיה כספים במזומן של החברה או חלקם עשו דרכם לכיסו של המשיב – נדרש עיון במסמכים המצויים בחזקתו הבלעדית של המשיב אשר לחברה אין כל דרך להשיגם בדרך אחרת. בשל טבעם החמקמק של כספים במזומן דרוש גילוי אשר יאפשר את בדיקת התנהלותו הכספית של המשיב.
7.
בית הדין האזורי דחה את בקשתה של החברה מנימוקים אלה:
7.1.
סדר הדברים הנכון הוא שהחברה צריכה להוכיח תחילה ברמת הוכחה גבוהה שהמשיב אכן נטל כסף מקופתה. חשיפת חשבונות בנק ודו"חות כרטיס אשראי של המשיב ואשתו יכולים לכל היותר להיות השלב השני לאחר שהועלתה ראייה לדבר הגניבה. כאשר מעסיק מייחס לעובדו ביצוע מעשים חמורים המהווים עבירה פלילית, עליו מוטל הנטל להוכיח את טענותיו ברמת הוכחה גבוהה מזו הנדרשת במשפט האזרחי. לא העובד נדרש להוכיח שלא גנב אלא המעסיק הוא שנדרש להוכיח את דבר הגניבה ואת אשמת העובד.
7.2.
אין הצדקה בשלב זה לחשוף מידע אישי הנוגע לאשת המשיב ולהוצאותיה.
7.3.
לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי המשיב ימסור לחברה רק את פירוט הכניסות והיציאות מהארץ משנת 2008, והבקשה לגילוי המסמכים האחרים נדחו.
החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור
:
8.
החברה טענה כי בית הדין האזורי לא יישם נכונה את ההלכה בעניין גילוי מסמכים, שכן נקודת המוצא היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת; המסמכים הספציפיים רלוונטיים להליך, ועל פי הפסיקה די בכך שהמבקש את הגילוי יוכיח שהמסמכים עשויים להיות רלוונטיים בהמשך בירור המחלוקת; מעשים מסוג זה המיוחסים למשיב הם כאלה אשר אינם נעשים לאור השמש, וחשיפתם דורשת גילוי של נתונים ומסמכים דוגמת אלה שנתבקשו על ידי החברה; במקרה הנדון, נוכח הרלוונטיות של המסמכים להכרעה בהליך, אינטרס הגילוי גובר על אינטרס הפגיעה בפרטיות של המשיב; מה גם שניתן לנקוט אמצעים על מנת לצמצם את הפגיעה בפרטיות של המשיב – קיום דיון בדלתיים סגורות, איסור פרסום; אכן על החברה מוטל נטל ההוכחה, אולם אין הוא חייבת לעשות כן רק באמצעות המסמכים שבידיה; ההיפך הוא הנכון. דווקא משום שמוטל על החברה נטל הוכחה מוגבר יש מקום לחייב בגילוי המסמכים המבוקשים, שכן על בעל דין לגלות גם מסמכים רלוונטיים להליך הפועלים "לרעתו", ועשויים לשמש את בעל הדין שכנגד להוכחת גרסתו.

הכרעה
:
9.
לאחר בחינת הבקשה, ההחלטה וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין מקום למתן רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה, אולם החברה תהיה רשאית לפנות לבית הדין האזורי ולבקשו לדון שנית בבקשתה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה.

10.
כידוע, השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא מבחן הרלוונטיות, על שני היבטיו – ההיבט הצר (תנאי סף) וההיבט הרחב [ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל – נציבות המים – קלרה אבנצ'יק (28.3.2007)]. ככל שמתקיים מבחן הרלוונטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה הפסוקה כשוללים גילוי, כגון חיסיון סטטוטורי, חיסיון מכוח המשפט המקובל, וחיסיון מכוח ההלכה הפסוקה, וזאת תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו [עניין אבנצ'יק; ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים
בע"מ – יהודה פלצ'י (21.9.2010); ע"ע (ארצי) 1570-10-13 שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ – רפאל בן נון (24.12.2014)].
11.
עוד יש להוסיף כי אין לדחות בקשה לגילוי מסמכים בנימוק שבעל דין הדורש את הגילוי מבקש את המסמכים על מנת להוכיח את טענותיו שלו. צד להליך חייב לגלות לבעל הדין שכנגד גם מסמכים העשויים לתמוך בטענותיו של בעל הדין שכנגד, ואין פסול בכך שהחברה מבקשת להוכיח את טענותיה גם באמצעות מסמכים של המשיב. יתר על כן. ככל שמדובר בטענות על מעשים שלא נעשו בגלוי, והמידע והראיות בקשר אליהם מצוי בידי צד להליך,
גובר משקלו של אינטרס הגילוי.
12.
במקרה הנדון, היה על בית הדין האזורי לאזן בין זכותה של החברה להוכיח את טענות ההגנה לבין זכותם של המשיב ואשתו לפרטיות, וזאת על פי אמות מידה של מידתיות [עניין מכתשים]. בין היתר, ביישום אמות המידה של מידתיות, יש לבחון אם יש ממש בטענות בעל הדין שבקשר אליהן מבוקש גילוי המסמכים הספציפיים. יובהר, כי בשלב של הבקשה לגילוי מסמכים בעל הדין המבקש את הגילוי לא נדרש להוכיח את טענותיו, וכאמור לגיטימי לדרוש לגלות מסמכים שיש בהן כדי לסייע לבעל הדין להוכיח את טענותיו.
אולם,
עת מול אינטרס הגילוי עומד אינטרס כבד משקל אחר, כגון הזכות לפרטיות של בעל דין ושל צדדים שלישיים להליך, יש לבחון כי אין מדובר בטענה בעלמא או בטענה מופרכת על פניה.
13.
כידוע, החלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים, כמו גם היקף הגילוי, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה לפניה מתנהל ההליך, וכלל
ערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה [דב"ע נז/102 – 3 דבורה נבות פיקל – מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460].
לפיכך, לא מצאתי כי לעת הזו נכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי ובאיזון שערך בין
זכות הגילוי של החברה לבין זכותם של המשיב ואשתו לפרטיות. יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, נכון יהיה שבית הדין האזורי יבחן שנית את האיזון הראוי, בהתחשב גם בראיות שתגיש החברה לתמיכה בטענתה כי המשיב נטל כספים לכיסו במסגרת תצהירי עדות ראשית שיוגשו על ידה. זאת, תוך התייחסות להלכה הפסוקה שלפיה בעל דין חייב לגלות לצד שכנגד מסמכים שברשותו שיש בהם כדי להוכיח את גרסתו של הצד שכנגד, במיוחד עת הם נדרשים להוכחת מעשים שמטבע הדברים אינם נעשים בגילוי, וכי בשלב הבקשה לגילוי מסמכים לא נדרש שבעל הדין המבקש יוכיח את טענותיו. לפיכך, בתוך 15 יום לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה תהיה החברה רשאית לבקש מבית הדין האזורי שישקול שנית את בקשתה לגילוי מסמכים, כולה או חלקה.
14.
סוף דבר

– בכפוף לאמור לעיל בדבר זכותה של החברה להגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפי לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, הבקשה נדחית.


ניתנה היום,
ו' טבת תשע"ה (28 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 62744-11/14 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' חנן מור (פורסם ב-ֽ 28/12/2014)