פסקי דין על גד זאבי | פסקי דין על זאב רום

8419/14 דנא     01/01/2015




דנא 8419/14 גד זאבי נ' זאב רום




החלטה בתיק דנ"א 8419/14



בבית המשפט העליון


דנ"א 8419/14



לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס


העותר:
גד זאבי



נ


ג


ד



המשיב:
זאב רום


עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון
מיום 25.11.2014 בע"א 8845/12 ובע"א 8847/12
שניתן על ידי כבוד השופטים:
ח' מלצר
,
נ' הנדל
,
י' עמית

בשם העותר:
עו"ד גיורא ארדינסט
; עו"ד רן שפרינצק
;

עו"ד רותם ידידיה; עו"ד אורן בלומנפלד


החלטה

1.

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 25.11.2014 בע"א 8845/12 ובע"א 8847/12 שניתן על ידי השופט
נ' הנדל
, בהסכמת השופט
ח' מלצר
, ובהסכמה, למעט לגבי נושא אחד שיפורט, של השופט
י' עמית
.

2.
עניינו של פסק הדין בתביעה לתשלום חוב כספי אותה הגיש המשיב (להלן –
רום
) נגד העותר (להלן –
זאבי
). במרכז התביעה עומדת טענתו של רום, כי בשלהי שנות התשעים של המאה שעברה, נכרת בינו לבין זאבי חוזה בעל פה לגבי שירותי תיווך שהעניק לזאבי. בכתב התביעה נטען, כי זאבי שילם לרום חלק מן התמורה המגיעה לו על פי החוזה ביניהם, וכי בשלב מאוחר חתמו חברות הקשורות לרום ולזאבי על חוזה בכתב להבטחת תשלום יתרת החוב. לטענת רום, יתרת החוב האמורה לא שולמה מעולם, ובשל כך הוגשה התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של זאבי כי החבות הנזכרת בחוזה בכתב היא של התאגיד הקשור אליו (שלא היה צד להליכים), וקיבל את טענתו של רום, לפיה זאבי חייב באופן אישי בתשלום יתרת החוב נושא החוזה בכתב.

3.
בפסק הדין קיבל בית המשפט העליון, פה אחד, את טענותיו של זאבי, וקבע כי בית המשפט המחוזי סטה סטייה ניכרת מן המחלוקת שהונחה לפתחו על ידי בעלי הדין. שלושת שופטי ההרכב הסכימו, כי בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על עובדות מהותיות ועל טענות משפטיות שלא הוצגו בכתב התביעה ושלא נטענו בצורה מפורשת וברורה על ידי רום במהלך הדיון. בית המשפט קבע, כי נשללה מזאבי זכותו להתגונן מפני היסודות - העובדתיים והמשפטיים - עליהם הושתת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך הורה על ביטול פסק הדין. לצד זאת, נקבע, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הביא לפגיעה גם בזכויותיו של רום, שכן הטענות שהעלה בכתב התביעה לא נדונו ולא הוכרעו לגופן (שכן התביעה הוכרעה על סמך קונסטרוקציות משפטיות חלופיות). שלושת שופטי ההרכב סברו, כי הפגיעה ההדדית בזכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין מחייבת את החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. עם זאת, השופטים נחלקו בשאלה האם ראוי להתיר לרום לתקן את כתב התביעה. דעת הרוב, השופטים
הנדל
ו-
מלצר
, קבעה כי שיקולי "צדק דיוני" ו"בירור האמת" תומכים במתן אפשרות לרום לתקן את כתב תביעתו. לעומת זאת, השופט
עמית
סבר, כי הדרך הראויה וההוגנת כלפי שני הצדדים, היא ליתן לרום הזדמנות שתביעתו תידון בהתאם למערך העובדות והטענות שנטענו על ידו בכתב התביעה המקורי. לפיכך, ולאור העובדה שגם בשלב הערעור עמד רום על גרסתו כפי שנטענה בפני
בית המשפט המחוזי, סבר השופט
עמית
כי אין להתיר לרום לתקן את כתב התביעה.


4.
דין העתירה להידחות. במקרה דנא, לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לא מצאתי בפסק הדין נושא העתירה, כל סתירה להלכה קודמת, חשיבות או קושי, שיש בהם כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף.

אין גם ממש בטענה של זאבי כאילו נפסקה הלכה דיונית חדשה בפסק הדין, אשר יש בה משום שינוי מושכלות יסוד של השיטה האדוורסרית הנהוגה בישראל. כידוע, ערכאת הערעור רשאית לבחור את הפתרון הדיוני ההולם את נסיבות המקרה שלפניה, ובכך אין כל חידוש (ראו, דנ"א 5144/98
ברקת נ' כל בו הפקות (1979) בע"מ
, פיסקה 6 (24.2.1999); תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
856 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן –
סדרי הדין האזרחי
)). לגופו של עניין, הרי שהחלופה בה בחר בית המשפט בענייננו אינה סוטה מהכללים המנחים בדין ובפסיקה בסוגיה של תיקון כתבי טענות. אכן, בית המשפט יישמר ממתן היתר לתיקון של כתב תביעה, מקום בו יש בתיקון כדי לקפח את הצד שכנגד, למשל
במקרים בהם התיקון ישלול זכות שכבר הוקנתה לנתבע או כשעלול להיגרם לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לריפוי בדרך של פסיקת הוצאות. דוגמה מובהקת לכך היא תיקון מבוקש לגבי עילה שהתיישנה (ראו, ע"א 728/79
קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד
, פ"ד ל"ד(4) 126, 131 (1980); ע"א 3092/90
אגמון נ' פלדבוי
, פ"ד מו(3) 214, 219-218 (1992) (להלן –
עניין אגמון
)). אלא שהדברים אמורים כאשר יש בתיקון משום הוספת עילת תביעה חדשה (בין במקום העילה המקורית ובין בנוסף אליה), שעה שבעת הגשתה של בקשת התיקון התיישנה עילה זו. עם זאת, כאשר מדובר בתיקון העילה המקורית, הרי שאין מניעה להתיר את התיקון גם אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות (ראו, רע"א 2607/12
אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
, פיסקה 10 (29.4.2012);
סדרי הדין האזרחי
, בעמ' 353-350). במקום אחר ציינתי כי
השאלה אימתי יש לראות את עילת התביעה עליה מבוסס כתב התביעה המתוקן כזהה לעילה עליה נסמך כתב התביעה המקורי, ואימתי ראוי לקבוע כי מדובר בעילה חדשה אשר התיישנה טרם הגשתה של הבקשה לתיקון כתב התביעה, איננה תמיד כה פשוטה
(ראו, רע"א 11137/05
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל
, פיסקה 4 (21.3.2006)).
מכל מקום, פסק הדין מתיישב עם העקרונות המקובלים בסוגיה זו, וממילא ההכרעה במסגרתו תחומה לנסיבותיו של המקרה הנדון. לא למותר לציין, כי בית המשפט אף הדגיש כי טענות הצדדים, לרבות בשאלת ההתיישנות, שמורות להם. אמת,
בתיקון כתב התביעה בשלב מאוחר, כפי שנקבע בענייננו, יש כדי לסרבל את הדיון ולהאריכו, ועל כן אין בית המשפט מתיר תיקון שכזה כדבר שבשגרה.
ברם, לא יכולה להיות מחלוקת לגבי כוחו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות בכל שלב משלבי הדיון, ואפילו בשלב הערעור (עניין
אגמון
, בעמ' 218). מעבר לכך, יתר הטענות בעתירה אינן אלא טענות בעלות אופי ערעורי מובהק, אשר מלינות על המשקל שנתן בית המשפט לשיקולים השונים בהחלטה להתיר את תיקון כתב התביעה. טענות מעין אלה אינן מצדיקות דיון נוסף,
שהרי אין המדובר במסגרת לקיום הליך ערעורי נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון (ראו, דנ"א 6230/12
מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל
, פיסקה 3 (4.9.2012)).

5.
אשר על כן, העתירה נדחית. לפיכך, מתייתרת בקשת המשיב להארכת מועד להגשת תשובה לעתירה, ומשתשובה כאמור לא הוגשה, לא ייעשה צו להוצאות.


ניתנה היום,
י' בטבת התשע"ה (1.1.2015).



ה נ ש י א

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14084190_s01.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






דנא בית המשפט העליון 8419/14 גד זאבי נ' זאב רום (פורסם ב-ֽ 01/01/2015)