פסקי דין על מתתיהו עובדיה | פסקי דין על יונה פרידמן | פסקי דין על שמחה פרידמן | פסקי דין על עופרה קרביץ ואח' |

40349-05/11 תאמ     31/12/2014




תאמ 40349-05/11 מתתיהו עובדיה נ' יונה פרידמן, שמחה פרידמן, עופרה קרביץ ואח'








בית משפט השלום ברחובות



תא"מ 40349-05-11 עובדיה נ' פרידמן ואח'

תא"מ 21914-06-10 עובדיה נ' פרידמן


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת בכירה
עיריה מרדכי


התובע

מתתיהו עובדיה


נגד


ה
נתבעים

1.יונה פרידמן

2.שמחה פרידמן

3.עופרה קרביץ

4.רחל בן חיון

5.הגר פרידמן

6.יוסי וקנין




פסק דין



א.


רקע כללי:

1.
הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: השוכרים בהתאמה), שכרו מאת התובע, בית מגורים בשטח כ- 170 מטר וחצר, במושב ישרש, למשך שנתיים, החל מיום 15/3/08 ועד ליום 14/3/10. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות לשנה ולאחר מכן, נחתם הסכם לשנה נוספת, מבעוד מועד.

2.
להבטחת חיובי השוכרים כלפי התובע, הם מסרו לידיו שיק בטחון על סך 30,000 ₪ וכן נחתם שטר ערבות על ידי שני ערֵבים, הנתבעים 3 ו- 4 (להלן: הערֵבים).

3.
ההליך שבפני
י מורכב משתי תביעות שהוגשו על ידי התובע לפיצוי כספי, לאחר תום תקופת השכירות, שעה שהדיון בהן אוּחד.

4.
תחילה,

הדיון החל בתיק 21914-06-10, אשר נפתח על ידי התובע כנגד השוכרים, כבקשה לביצוע שטר הביטחון
על סך 30,000 ₪, וזאת לאחר שהתובע הגיש את השטר לפירעון, אך השטר לא כוּבד, מאחר והוא בוטל על ידי השוכרים. השוכרים הגישו בקשת רשות להתגונן, אשר נדונה בפני
כבוד הרשמת צ' פפקין, ביום 15/2/11. הם הכחישו כל חוב וחבות. בתום הדיון ניתן לנתבעים רשות להתגונן.
5.
לאחר מספר חודשים, ביום 23/5/11 התובע הגיש תביעה נוספת, בתיק 40349-05-11. המדובר בתביעה כספית בגין נזקים שהתגלו במושכר לאחר הפינוי; שכר טרחת שמאי; חובות שנותרו מתקופת השכירות (לועד המושב, חברת החשמל, מים , וארנונה וביוב). כמו כן, בגין אבדן שכירות לתקופה של חודש. תביעה זו הוגשה הן כנגד השוכרים והן כנגד הערבים, מכוח ערבותם. התובע ציין בתביעה זו, שיש להפחית מהסכומים את שווי השטר נשוא התיק הראשון, אשר אף הוא הוגש בגין אותן העילות, של הנזקים והחובות שהשוכרים הותירו אחריהם. סכום הנזק הכולל הועמד על סך 63,515 ₪, כאשר לאחר הפחתת שווי השטר (30,000 ₪) הועמד סכום התביעה השנייה על סך 36,128 ₪ (כולל ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/4/10).

6.
התביעה
הנוספת הוגשה על ידי התובע אף כנגד הנתבעים 5 ו- 6, שהינם בִּתם של השוכרים ובעלה. נטען

לגביהם שהחל מ-1/09 ועד תום תקופת השכירות, במשך כ- 14 חודשים התגוררו בני הזוג, במהלך תקופת שמירת הריון ולאחר לידה במושכר, מבלי לשלם דמי שכירות מטעמם, על כן יש לחייבם לשלם לידי התובע (בנוסף לדמי השכירות החודשיים בסך 5,000 ₪ ששולמו על ידי השוכרים - הורי הנתבעת 5 כאמור), סך נוסף, של
1,500 ₪ לחודש, ובסך הכל 18,000 ₪, בגין תקופת ה"שימוש" של 14 החודשים שהם עשו במושכר ללא רשות התובע.

7.
התובע העמיד את מלוא סכום התביעה שבתיק 40349-05-11, על סך "50,000 ₪", על מנת לעמוד בסכום המרבי שניתן היה לתבוע, בסדר דין מהיר.

8.
ביום 5/12/11 לבקשת ובהסכמת הצדדים, הדיון בשני התיקים אוּחד (ראה פרוטוקול מאותו מועד). הנתבעים 3 ו- 6 לא הגישו כתב הגנה עצמאי מטעמם וגם לא הגישו כל תצהיר עדות ראשית עצמאית מטעמם. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26/3/12, הצהיר ב"כ השוכרים שהוא מייצג את כלל הנתבעים וביקש לראות בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2, ככתבי בית הדין ותצהיר עדות מטעם כל הנתבעים.

9.
הצדדים הציגו גרסאות עובדתיות סותרות אודות המגעים ביניהם במועד הפינוי וסיום השכירות. כמו-כן, הצדדים חלוקים באשר לטענות של התובע אודות הנזקים שנגרמו למושכר על ידי הנתבעים ובאשר לחובות אשר נטען כי לא שולמו על ידי הנתבעים.

10.
באשר לתביעה כנגד הערֵבים, אין מחלוקת כי הינם אכן חתומים על שטר הערבות הכוללת נטילת אחריות לכל התחייבויותיהם של השוכרים בחוזה, כלפי התובע. לטענת הנתבעים לא היה מקום להגשת התביעה כנגד הערֵבים בטרם מתן

פסק דין
כנגד החייב (בהפניה לסעיף 27 א' לחוק הערבים) ותוך כדי טענה כי מדובר בערב מוגן.

11.
באשר לנתבעים 5 ו- 6 נטען כי שולמו דמי שכירות נוספים "מן הצד", בהסכמת הצדדים, בעבור התקופה האמורה, וכן שהנתבעים הסכימו להותיר מזגן שהם התקינו בבית במקום. בנסיבות המתוארות, אין כל מקום להיעתר לתביעה לחייבם בדמי שימוש כלשהם.

12.
ההוכחות בתיק נשמעו בשני מועדים. מטעם התובעים העיד התובע בעצמו; מר שמואל ניסים (ע.ת. 1) אשר צילם את המושכר לבקשת התובע, בסמוך לאחר הפינוי, וכן השמאי מר אבנר גירון (ע.ת. 2) שערך חוות דעת לבקשת התובע , ביום 25/3/10, לאחר ביקור במקום. מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 2 בעצמה ומר שגיא אבורוס (ע.ה. 1) אשר לטענתו ביקר במושכר ביחד עם הנתבעת 2 ביום 15/1/12.

ב.
טענות הצדדים אודות המגעים ביניהם בתום תקופת השכירות ומיד לאחריה:

13.
אין מחלוקת שהשוכרים לא חידשו את תקופת השכירות בגין מעבר מתוכנן לביתם החדש, כשהפינוי בוצע בתום תקופת השכירות (14/3/10).

14.
לטענת התובע העזיבה בוצעה ללא תיאום עמו ומבלי שנערך פרוטוקול מסירה מסודר. המפתח הושאר לו במקום, אולם, בעת הגעתו למקום, חשכו עיניו. המדובר בבית מגורים חדש אשר נבנה זמן לא רב לפני שהשוכרים שכרו אותו. הם קיבלו מבנה תקין וכמעט חדש לידיהם, אולם הם החזירו אותו לידי התובע כחורבה של ממש. על אף שהתובע פנה אליהם לאחר הפינוי וביקש שהם יגיעו למקום ושהצדדים יבדקו ביחד את מצב המושכר ויגיעו להסכמות, השוכרים סרבו. הם דחו את טענות התובע לנזקים והציעו לשלם "1,000 ₪", בעבור ניקיון בלבד.

15.
בהעדר כל שיתוף פעולה מטעם השוכרים, התובע ביקש מחברו לצלם את המצב שהוא מצא במושכר. התובע מודה שבנוסף לשיק הביטחון (נשוא תיק 21914-06-10), נותר בידו שיק נוסף על סך 15,000 ₪, שהיה מוטל עליו להחזיר לידי השוכרים, ככל שמדובר בשיק שניתן בזמנו לתשלום דמי שכירות והוא קיבל מידי השוכרים סכום זה במזומן חלף אותו השיק. במקום להחזיר לידי הנתבעים את השיק, כאמור, הוא ניסה להפקידו ביום 21/3/10. בעקבות פניית הבנק של השוכרים לנתבעת, ניתנה הוראת ביטול ושיק זה לא כוּבד. בו זמנית, התובע הזמין שמאי מטעמו להעריך את נזקיו באמצעות חוות דעתו.

16.
ביום 17/4/10 פנה ב"כ התובע בכתב לערֵבים, וכן פעל לבצע המצאת העתק לשוכרים אודות נזקיו הנטענים והחובות שהשוכרים הותירו, תוך כדי המצאה גם של העתק מחוות דעת השמאי. התובע ניסה לגבות את שיק הביטחון, שאף הוא בוטל ומסיבה זו נפתח ההליך הראשון של הבקשה לביצוע השטר.

17.
לטענת השוכרים, הם שילמו לידי התובע את כל המיסים וכל ההוצאות ולא נותר חוב כלשהו. בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן, טענה השוכרת בנוסף טענה אשר מלווה אותה לאורך כל ההליכים ולפיה מבנה המגורים הושכר לשוכרים, על אף שטרם הונפק לו טופס 4 . בכך, התובע סיכן את השוכרים ובני משפחתם בסכנה ממשית, כך שהתובע חתם על חוזה שכירות עם השוכרים, שהינו נגוע ב"אי התאמה יסודית". כמו כן, מאחר ותשלומי המיסים נמסרו במזומן לידי התובע באופן שוטף, וככל שלמבנה לא היה טופס 4, הרי שהתובע גבה כספי מיסים מהשוכרים, על אף שאין הוכחה כי המבנה חייב בהם בפועל וכי הם שולמו לרשויות כלל. על כן, השוכרים זכאים להשבתם/קיזוזם, בהתאם.

18.
בזמנו, נטענו אף טענות בכל הקשור לזכויות התובע במושכר, אולם בסופו של יום, אין מחלוקת אודות זכויותיו וטענות אלה נזנחו. בתצהיר הרשות להתגונן נטען אף שמערכת החשמל בבית לא הייתה תלת פאזי, המרתף לא היה תקני, והחור בשיש למתקן מי עדן (ראה חוות דעת השמאי של התובע) בוצע על ידי הדיירת הקודמת.

19.
השוכרת טענה שהשוכרים החליפו בעצמם שני ברזים, על חשבונם. הסחורה/חומרים ששימשו לבניית הבית היו מסוג "ו", תריסי החשמל היו לקויים ובכלל המצב של המושכר, היה בכי רע. לכתב ההגנה בתיק הנוסף צורף תצהיר של השוכרת, בו היא חזרה על אותן טענות הגנה והוסיפה וטענה שהגינה נמסרה במצב "קטסטרופלי" והתריס החשמלי היה "מקולקל" כשהשוכרים בעצמם הזמינו איש תריסים מטעמם, אולם התובע לא רצה לשלם את עלות התיקון. כן, נטען כי ארונות המטבח הינם פשוטים ועשויים מחומרים עלובים. היא הכחישה שהייתה רטיבות בארונות המטבח בעת הפינוי.

20.
באשר לצבע, נטען שבעת הכניסה לבית השוכרים סיידו והכל היה "נפלא ושטוף אור". השיש "הפשוט" לא נפגע ולא נשבר. לעניין החור לחיבור בלון הגז, נטען כי התובע נכח בעת הביצוע ואף הסכים לו. באשר לארון האמבטיה, נטען כי לא נפגע והוכחשה העלות שנקבעה על ידי השמאי. הנתבעת הכחישה כי בוצעו קידוחים כלשהם בקירות וטענה שהשוכרים סבלו במהלך תקופת השכירות ממערכת חשמל לקויה, שפגעה במכשירי החשמל של השוכרים ואף גרמה למחסור במים חמים, מהדוד החשמלי.

21.
בדיון בבקשת הרשות להתגונן (מיום 15/2/11), הנתבעת 2 הוסיפה בחקירתה הנגדית את טענתה שביום האחרון של תקופת השכירות, בזמן שהשוכרים סיימו להעמיס הובלה לביתם החדש, התובע הגיע לדירה ובדק עמה, "פינה פינה", כולל החצר. התובע לא העלה כל טענות, פרט להסכמה שהושֹגה, כי השוכרים ישלמו לו סך של 1,000 ₪, בעבור ניקיון. כן, הוסכם שהנתבעת תשאיר את המפתח לתובע, ככל שנותרו חפצים של השוכרים במקום, אשר טרם נטלו על ידם, באותו מועד.

22.
התובע מכחיש טענות הנתבעת, אודות נסיבות מועד הפינוי. הוא טוען שהעזיבה בוצעה ללא תיאום והובטח לו טלפונית, שהוא יקבל את המושכר "מדונדש", הבטחה שהתגלתה כהבטחה ריקה והפוכה מהמציאות שבה חשכו עיניו כאמור עם הגעתו למושכר.

23.
באשר למחלוקת עובדתית, זו הנני סבורה שגרסת התובע משקפת נאמנה יותר את הנסיבות, מאשר גרסת השוכרת. בין אם התובע עבר במקום בשלבי הפינוי ובין אם לאו, איני סבורה שהוא עבר על הבית יחד עם הנתבעת "פינה פינה" או באופן אחר. הנני סבורה, שאף אם התובע עבר במקום (טענה שלא הוכחה), הרי שבאותו מועד השוכרים היו עסוקים במעבר לביתם החדש ונושא זה העסיק אותם, בעדיפות ראשונה ועיקרית. במהלך הפינוי שבוצע ביום סיום השכירות לא נערך כל
פרוטוקול מסירה, שעה שהבית היה הפוך ו"על גלגלים". אדרבה, התובע נתן את הסכמתו שהשוכרים ישאירו לו את המפתח. אמינה עליי טענתו שהנתבעת הבטיחה שלאחר הפינוי, הוא יקבל את המקום לשביעות רצונו, או כמטבע לשון שהיא בחרה - "מדונדש". כן, אמינה עליי טענת התובע שכאשר הוא הגיע למושכר, לאחר הפינוי, אכן חשכו עיניו, ככל שהמקום הושאר כ-"חורבה".

24.
עדות התובע על הלכלוך, העזוּבה והנזקים שהוא ראה עם הגעתו למקום ושהוא אף ביקש מחברו לצלם, הינה אמינה והנני סבורה שהתמונות שצולמו משקפות את המצב כפי שהוא מצא אותה. תמונות אלה מדברות כאלף עדים, ומעידות לא רק על הותרת אי-סדר ולכלוך, במסגרת פינוי לחוץ וחפוז אלא על הזנחה והצטברות של נזקים, לאורך תקופה. אין המדובר בתמונות "מבוימות" או בנזקים שהתובע "יצר", מבחינת יש מאין, בניסיון הזדוני המיוחס לו ל"גלגל" לפתחם של השוכרים, נזקים לא להם.

25.
הטענה שהתובע ויתר על כל טענה והסכים שהשוכרים ישלמו לו
"1,000" ₪ לניקיון, אינה אמינה עליי. אדרבא, הנני סבורה שהתובע אכן פנה, בצר לו, לשוכרים והשמיע טרוניות קשות, אך הוא לא זכה להתייחסות מרובה וטענותיו נדחו על ידי הנתבעים שבוודאי מצאו את עצמם עסוקים ושקועים בטיפולים הכרוכים במעבר לבית חדש.

ג.

שווי/הערכת הנזקים:

26.
הניסיון של התובע לגבות את השיק על סך 15,000 ₪ (שאין מחלוקת שלא הייתה לו כל זכות להפקידו) כשל והעדר שיתוף פעולה הוביל אף להזמנת השמאי, מטעמו. התובע פעל להמצאת דרישה לערֵבים, עם העתק לשוכרים, כולל המצאת חוות דעת השמאי, אולם אלה גם לא זכו להתייחסות.

27.
הנתבעים לא ביקשו להביא למושכר כל שמאי או בעל מקצוע מטעמם להערכת נזק או לביצוע תיקונים. כך היה עוד בטרם הגשת השטר לביצוע, וכן לאחריו. יתרה מכך, לאחר הגשת תצהירי הצדדים ובטרם שמיעת התיק, בדיון שהתנהל בפני
י ביום 26/3/12 (בו נרשמה הצהרת ב"כ הנתבעים אודות ייצוג כל הנתבעים), התרתי לנתבעים, לפנים משורת הדין, להגיש חוות דעת נגדית וכן תצהיר משלים מפורט אודות טענת "הקיזוז", להחזר תשלומים אשר שולמו לתובע בעבור מיסים. ביום 30/4/12 הגישה השוכרת תצהיר משלים, באשר לתשלומי המיסים הנטענים למועצה האזורית. לא הוגשה כל חוות דעת נגדית על ידי הנתבעים, גם במועד זה, על אף הארכה האמורה שניתנה.

28.
נותרנו על כן עם אומדן והערכה של נזקים, שנקבעו על ידי השמאי של התובע בחוות דעתו מיום 25/3/10, הנתמכת בעדותו בבית המשפט, כמו גם בתמונות שצולמו על ידי מר שמואל ניסים, (ע.ת. 1), לבקשת התובע (ראה עמוד 10 שורות 8-19 לפרוטוקול). בחקירתו, השמאי לא עומת עם נתונים אובייקטיבים נגדיים או סותרים כלשהם, בכל הקשור לערכים הכספיים אשר הוא קבע לתיקונים ו/או לנזקים שהוא ראה במושכר ושפורטו, בחוות דעתו.

29.
חוות דעת זו נערכה מלכתחילה, לא כמחטף, ולא כניסיון ליצור עילת תביעה כספית מבחינת "יש מאין", אלא בגין העובדה הפשוטה, שלאחר שהתובע גילה את המצב שבו הוחזר המושכר לידו ואת הפער, בין מצב זה, להבטחות שהוא שמע בעל-פה, הוא לא מצא "עם מי לדבר", כשפרט להצעה טלפונית לשלם לו 1,000 ₪ בעבור ניקיון, לא הייתה נכונות מטעם השוכרים להגיע למקום, להגיע לידי הסכמות או לקבל את הטענות הקשות שהתובע העלה.

30.
בהעדר חוות דעת נגדית כלשהי, אין כל ראיה הסותרת את הסכומים שנקבעו באשר לתיקונים או נזקים השונים, שנקבעו בחוות דעת השמאי מטעם התובע. השֹגותיהן הכלליות של הנתבעים כנגד קביעות השמאי גופן, הושמעו ללא הגשת כל חוות דעת נגדית, כאמור. עדות ע.ה. 1 אינה רלוונטית. אין לקבל מפיו כל עדות שבמומחיות אשר לא נערכה כחוות דעת וכנדרש בהוראות הדין. מה שעיניו ראו בשטח, זמן רב אחרי הפינוי והפעולות של התובע לתיקון המעוות ולהסדרת המבנה, אינה גורעת מהנזקים שהתגלו בזמן אמת. הנתבעים בחרו שלא להגיש כל חוות דעת נגדית גם לאחר שניתנה להם אפשרות נוספת על ידי בית המשפט

31.
מאידך, בהעדר מחלוקת שהשמאי לא בדק את הבית בתחילת השכירות, אלא במועד החזרתו, הרי שחוות דעתו מהווה ראי ותשקיף של מצב הדירה כפי שהתגלה לעיניו לאחר הפינוי. מאחר והנתבעים העלו טענות עובדתיות כנגד גרסת התובע, אודות מצב הבית, כולל פרטי חוות הדעת, בתחילת השכירות, אין מנוס מאשר לבחון ולהתייחס לטענות אלה, הן באופן כללי, והן, אחד לאחד.

ד.

טענת הנתבעים באשר למצב הבית בעת המסירה, מתחילת השכירות:

32.
לא מצאתי לתן משקל למכלול טענות השוכרים אודות המצב "הירוד" של הבית ו/או של החצר, בעת תחילת השכירות ובכלל זה גם לטענתם שלא היה לבית "טופס 4", בתקופת השכירות. אין מחלוקת שהשוכרת הינה מתווכת מקרקעין במקצועה. היא הודתה בניסיון שלה הרב בתחום זה. אין מחלוקת שמרתף הבית לא הושלם, במועד תחילת השכירות והדבר אף קיבל ביטוי מפורש, בחוזה השכירות. על אף שהבית היה מושכר, לפני השכרתו לשוכרת קודמת, עדיין היה מדובר במבנה חדש אשר בניית חלקים ממנה (כדוגמת המרתף) לא הושלם, במועד תחילת השכירות. אין מחלוקת שכל הנושא של תשלומי המיסים בוצע בתשלומי מזומן לידי התובע, ככל שהיה ברור לשני הצדדים שלא רושמים את חיובי המיסים על שם השוכרים וחשבונות לא יגיעו ישירות אליהם, לצרכי תשלום. היו בידי השוכרים כל הכלים לבדוק באם יש לבית טופס 4 באם לאו, באם הינו רשום במועצה לחיובי מיסים באם לאו, וכד'.

33.
יתרה מכך, הטענות "לתקלות" חשמליות ולמצב ירוד של המושכר עוד מתחילת הדרך, לא נטענו כלל במהלך שנתיים תמימות של שכירת המושכר, אלא רק בדיעבד, בעקבות תביעות אלה. אין מחלוקת שלא רק שהשוכרים מצאו לנכון לשכור את הבית לשנה אלא חתמו על חוזה שכירות נוסף, מבעוד מועד, על מנת להבטיח לעצמם שנת שכירות נוספת. אין זו התנהגות של שוכרים אשר אינם שבעי רצון מהמושכר.

34.
בחוזה השכירות הראשון, וכן בחוזה השכירות הנוסף, השוכרים הצהירו וחזרו והצהירו, כי הם מצאו את המושכר מתאים למטרתם והינם מוותרים על כל טענה לאי התאמה או פגם במושכר. הם נטלו על עצמם להיות אחראיים במשך כל תקופת השכירות לכל נזק שייגרם למושכר והתחייבו לשפות את המשכיר, מיד עם דרישתו הראשונה, על כל נזק שנגרם למושכר. הם הצהירו ב-"רחל בתך הקטנה", כי המושכר נימסר לידם במצב תקין והתחייבו להחזירו כך ולשאת בכל תיקון או נזק שייגרם במהלך המגורים. השוכרים התחייבו, מפורשות, לא לקדוח חורים בקירות לרבות מסמרים וכדומה. הצדדים הסכימו כי מיסי מושב למועצה, אשר יחולו על המושכר, ישולמו על ידי השוכרים. כמו כן, השוכרים התחייבו מפורשות לטפל בגינה, להשקותה ולטפחה, באופן עקבי ורצוף.

35.
אין כל ספק בעיניי שהשוכרים לא היו חותמים על מכלול הצהרות אלה, לולא היו ההצהרות החוזיות, משקפות את המציאות. הם אף מנועים משפטית מלטעון אחרת. לוּ היו מתגלות תקלות חשמליות וטענות להעדר מערכת חשמל תלת פאזי, השוכרים לא היו מצהירים הצהרותיהם מלכתחילה ובוודאי שלא היו חוזרים עליהן בעת שחתמו על חוזה השכירות הנוסף. לוּ הגינה הייתה עזובה, כנטען, התובעים לא היו מתחייבים מפורשות לטפל בה ולטפח אותה, באופן רציף וכן הלאה.

36.
כמו כן, לוּ השוכרים היו סבורים כי הינם ב"סכנה" כלשהי, הם לא היו מחדשים את השכירות, כפי שדאגו לעשות, מבעוד מועד. יתרה מכך, כל מקרה נבחן לגופו ועל פי השלכותיו. אין מחלוקת שאין בפני
נו מקרה, חס ושלום שבו נגרם נזק למאן דהוא נזק, עקב "סכנה" מובנית, במבנה. לא הובאה בפני
כל ראיה המצביעה על לקוי כלשהוא במבנה שהיה קיים בפועל ולא "התגלה", בהעדר טופס 4 או אכלוס למבנה. על אף שהשוכרים טענו ש"נודע להם בדיעבד", שבעת מגוריהם "לא היה טופס 4" למבנה, הרי שבאותו מועד היה כבר בידיהם חוות דעת השמאי של התובע. לוּ רצו הם להוכיח טענה כלשהי אודות בנייה לקויה מלכתחילה או אודות חומרים פשוטים או פגומים מיסודם, הרי שהיה בידיהם להביא כל מומחה מטעמם כדי לסתור את קביעותיו ואף כדי לבסס טענה כלשהי היכולה לקשור קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והטענה שעוד לא היה למבנה, טופס 4.

37.
גם לשוכרים אמור להיות
ברור שחוזה השכירות היה שריר וקיים, הם שילמו דמי שכירות מכוחו והם התגוררו במבנה הלכה למעשה, במשך שנתיים, והם ארחו בו אף את בתם ובעלה, מרבית מתקופה זו. כל אלה אינם נמחקים. החוזה וההתחייבויות של הצדדים אינם נמחקים. ככל שיימצא שהנתבעים אכן גרמו נזקים ו/או הותירו חובות, גם אלה אינם נמחקים, והאחריות שלהם בנדון אינה נמחקת.

ה.
רכיבי הנזק:

38.
לא מצאתי כאמור כל דופי בקביעות של השמאי מטעם התובע ובסכומים שהוא קבע, כרכיבי פיצוי/עלות תיקון, לעניין מצב חצר הבית, התריסים החשמליים, וארון האמבטיה. טענות הנתבעת באשר למצב של חצר הבית, מצב התריסים החשמליים ומצב ארון האמבטיה, בעת קבלת הבית ובעת החזרתו, נדחות מכל וכל.

39.
כפי שכבר ציינתי, לוּ היה פגם במצב המושכר בתחילת השכירות, אין ספק בעיניי שהדבר היה מקבל ביטוי מפורש, בחוזה השכירות. אדרבא, בחוזה השכירות, השוכרים מאשרים, באופן חד משמעי, כי הן הבית והן החצר, נמסרו לידיהם במצב טוב ותקין. הם נטלו על עצמם התחייבויות מפורשות כלפי התובע לשמור על הבית והחצר. הן בחוות הדעת והן בעדותו, השמאי הבהיר את אשר עיניו ראו. גם התמונות, מדברות בעד עצמן. סכומים אלה (בנושא – חצר הבית, התריסים החשמליים, וארון האמבטיה) מגיעים לכדי סך כולל של 10,500 ₪, אשר הוכח, על פי מבחן מאזן ההסתברות, שעל השוכרים לשלם לתובע.


40.
באשר לניקיון הבית, אכן היה צורך בניקיון יסודי. השמאי העריך את העלות בסך 4,500 ₪, אולם התובע אישר בעדותו, שהוא הצליח לבצע עבודה זו בסך 2,500 ₪, על כן סכום הפיצוי בנדון יועמד על סך 2,500 ₪.

41.
באשר לארונות המטבח ומשטח השיש, הן חוות הדעת והן התמונות מצביעות על שברים, עקירות וכדומה, נזקים מיותרים המצביעים על חוסר אכפתיות של השוכרים, בעת השימוש במושכר ובעת עזיבת המושכר. נמצאו גם נזקי רטיבות. השמאי ייחס נזקים אלה לנזילה בסיפון (אם כי הוא אינו מומחה ספציפי לעבודות אינסטלציה). התובע ייחס את הרטיבות לאותם הברזים שהנתבעים התקינו, ומפנה לכך שהשוכרים הודו שהם החליפו ברזים.

42.
איני מטילה ספק באשר למצב ארונות המטבח והשיש שנמצאו על ידי השמאי ובסכומים אשר הוא קבע הינם נדרשים להחלפת ארונות המטבח והשיש לחדשים. מאידך, מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפחות באופן חלקי, שאין לייחס להם את מלוא האחריות לנזקים אלה. התובע טען כי הוא לא החליף אלא ביצע תיקונים במטבח (ארונות ושיש) הקיימים,
בשווי של כ- 2,000 ₪, וזאת, בגין "העדר מקורות כספיים" לבצע החלפה כוללת, כקביעת השמאי. הנני סבורה שיש לחייב את השוכרים בחלק מהאחריות לנזקים כוללים אלה ובהתחשב בטענות הצדדים וחומר הראיות שלפני, הנני מעמידה את סכום הפיצוי בנדון, על דרך האומדנה, בסך כולל של 7,000 ₪.

43.
באשר לצביעה של המושכר, השמאי ציין מפורשות את החורים הרבים שהוא מצא. עדותו בנדון הינה עדיפה על עדות השוכרת שהכחישה את הדבר, כחלק מעדותה המגמתית, הכללית. השמאי תיאר את הקירות המלוכלכים, כולל קיר שספג רטיבות עקב חיבור רשלני של מכונת כביסה לברז ועובש בקירות המקלחת. השמאי העמיד את עלות צביעת הבית על סך 15,000 ₪. מאידך, התובע העיד כי בהעדר אמצעים, הוא קנה חומרים בסך כ- 2,600 ₪ וביחד עם פועל שהוא שכר, צבע את הבית, בכוחות עצמם. מקובלת עלי טענת התובע שזמנו ומרצו אף הם ראויים לפיצוי וגם בשעה שהוא הקטין את העלות, באופן שהוא בחר לפעול, הינו זכאי לפיצוי ראוי.

44.
אין זה רלוואנטי, אם השוכרים החליטו לסייד את הבית בעת כניסתם אם לאו, שעה שלא הוכח שהדבר היה כורח המציאות ובשעה שהוכח גם הוכח, שהמצב שבו הם הותירו את קירות הבית היה בכי רע, אכן כעזובה וכחורבה, כפי שעלה בידי התובע להוכיח. זו היא הפרה של התחייבויות השוכרים כלפי התובע, בחוזה השכירות. בהתחשב בכל המפורט, הנני מעמידה את סכום הפיצוי בגין צביעה על סך 5,500 ₪ כאשר סכום זה כולל את נושא צביעת הבית ואף את התייחסות המומחה לקידוחים שנעשו בקרמיקה באמבטיה.

45.
לגבי קידוח צינור הגז למנגל בקיר החיצוני, עדויות הצדדים בעניין זה היו שקולות ובמצב כזה, אין הטיית מבחן מאזן ההסתברות ואיני פוסקת פיצוי בנדון.

46.
לסיכום, בכל הקשור לנזקים שנגרמו על ידי השוכרים לבית שהושכר להם על ידי התובע, הנני מעמידה את סכום הנזק והפיצוי שעל הנתבעים לשלם לידי התובעים על סך 25,500 ₪.

ו.
חובות מתקופת השכירות במושכר, נזק נוסף, וטענת הקיזוז
:

47.
התובע עתר לחוב לוועד המושב בסך 1,062 ₪; חוב חשמל בסך 810 ₪; חוב צריכת מים בסך 153 ₪, וכן חוב ארנונה וביוב בסך 1,090 ₪.

48.
כבר ציינתי דלעיל שכל התשלומים היו מתבצעים בין הצדדים במזומן כנגד בדיקות בינם לבין עצמם שנערכו במהלך תקופת השכירות.
תשלומים אלה במזומן בוצעו לסירוגין בין הצדדים לבין עצמם, אף באשר לדמי וועד המושב.

49.
בחקירתו הנגדית, התובע הודה שהוא קיבל את החובות בעבור המושכר לשלושת החודשים האחרונים, בעבור המיסים.

50.
בחקירתה הנגדית, השוכרת הודתה בחוב החשמל וחוב המים (ר' עמוד 35 שורה 13 עד 16 לפרוטוקול), על אף הכחשותיה הנמרצות בתצהיריה וכן בדיון בפני
כב' הרשמת ולאחר מכן.

51.
לא מצאתי לקבל את טענת ה"קיזוז" של השוכרים, אודות תשלומי מיסים שהם שלמו לתובע אשר לדעתם לא הועברו לרשות המקומית ולא מצאתי שיש בטענות אלה, כולל במסמכים שהוצגו על ידי השוכרים, כדי להרים את הנטל המוטל עליהם על מנת להוכיח את טענת הקיזוז, שלא שולמו בפועל מיסים למושב
או לרשות המקומית, בעבור בית זה
בתקופת השכירות. על פי הפסיקה, ניתן להטיל מיסוי ארנונה ומים גם על מבנים בלתי חוקיים וכך הדבר אף לגבי מבנים מאוכלסים בפועל, גם בשעה שטרם הונפק לגביהם טופס 4 על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. אין גם קשר בין מועד תחילת חיוב הארנונה למבנה, לבין מועד חתימת חוזה החכירה באשר למבנה עם המנהל. אין מחלוקת שהבית מחובר למערכת המים המקומית והנתבעת אף הודתה בחוב המים, בסופו של יום.

52.
כפי שאיני סבורה שטענת הקיזוז הוכחה, כך טענת התובע ל"יתרת חוב" בגין מיסים לוועד ו/או ארנונה ומים לא הוכחה על פי מבחן ההסתברות. נטל הראיה המוטל על התובע, במיוחד בשעה שבמהלך כל תקופת השכירות, הצדדים היו עורכים התחשבנויות אלה בינם לבין עצמם, בהסכמה.

53.
לאור האמור, על
השוכרים לשאת בחוב החשמל והמים בסך כולל של 963 ₪.

54.
בנוסף לאמור, מקובלת עלי טענת התובע שהינו זכאי לפיצוי נוסף, שווה ערך לחודש שכירות, בסך 5,000 ₪, וטענתו כי הוא נדרש לחודש ימים על מנת להסדיר את הנזקים השונים
(ולו אם באופן חלקי, על מנת להשכיר את הנכס מחדש), הינה סבירה ומתקבלת על הדעת. הנכס הושכר מחדש ביום 1/6/10, לאחר שהוא ביצע את אותם תיקונים שמצא נחוץ לבצע, כולל הסדרה של חלק מהנזקים (במקום החלפתם), במועד האמור. התובע הינו על כן זכאי לסכום זה.

55.
התובע הינו על כן זכאי (כמפורט בפרק זה) לפיצוי נוסף בסך של 5,963 ₪ .

ו.
העילה כנגד הנתבעים 3-6:

56.
לא מצאתי בטענות שהועלו בשם הערֵבים (הנתבעים 3 ו- 4), כדי להקים כל הגנה ראויה מפני התביעה, המופנית כנגדם, מכוח כתב ערבותם.

הפנייה לערֵבים בוצעה לאחר שהשוכרים סירבו להכיר באחריותם לנזקים הנטענים ופנייה זו, ביחד עם חוות דעת השמאי הומצאו לידיעתם בטרם הגשת התביעה כנגדם, המופנית גם אליהם, מכוח ערבותם. המסקנה הינה כי דין נתבעים אלה, כדין השוכרים עצמם, וכל אחד מהם נושא באחריות לתשלום החיובים אשר קבעתי שיש להטיל על השוכרים עצמם, עקב הפרת התחייבויותיהם כלפי המשכיר והנזקים וחובות, שהותירו בנכס.

57.
באשר לעילת התביעה כנגד הנתבעים
5 ו- 6, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיחה. אין מחלוקת שהם אכן התגוררו עם השוכרים בנכס החל מ-1/09 עד תום תקופת השכירות. איני שוללת את האפשרות שמגורים יותר צפופים אלה, תרמו לנזקים שנמצאו במושכר, לאחר הפינוי. טענת הנתבעת שהיא שילמה תוספת, דמי שכירות מ"הצד" לתובע ושהוסכם מלכתחילה, בעת חתימת חוזה השכירות השני, אינה תואמת את המועדים, ככל שחוזה השכירות השני נחתם ב- 12/08, בעוד שעל פי טענות הצדדים, בני הזוג עברו להתגורר בדירה החל מ- 1/09.

58.
מאידך, מגוריהם של בני הזוג במקום לא היה סוד. התובע לא טען שנודע לו רק בדיעבד על כך. לוּ רצה התובע לטעון להפרת חוזה השכירות ו/או לזכאות לדמי שכירות נוספים בגין מגורי הנתבעים 5 ו- 6 במושכר, היה עליו להשמיע טענות אלה בזמן אמת. לא הועלו טענות כאלה כלל מפיו. אף במכתב

הדרישה שנשלח
על-ידי התובע אל הערֵבים, עם העתק לשוכרים, הוא לא העלה כל טענה כזו. הנני סבורה שטענות אלה נולדו בדיעבד, במסגרת מערכת היחסים העכורה שהתפתחה בין הצדדים בעקבות הליכים אלה, וההתבצרות של כל אחד מהם בעמדותיו הוא וב-"צדקתו". ניתן להבין שהתובע חש תסכול מטענות ההגנה המקוריות והעדר נכונות הנתבעים להכיר באחריותם לתיקון נזקים, אולם אין בכך כדי ליצור בדיעבד עילה שלא נטענה בזמן אמת, לתוספת תשלום בגין מגורי הנתבעים 5 ו-6 בבית, עילה התואמת לדעתי את דברי חז"ל, "תפסת מרובה, לא תפסת".

59.
ככל שאין זה סביר ומתקבל על הדעת שהשוכרים היו מקבלים נכס פגום וירוד ומצהירים הצהרות הפוכות בשני חוזי שכירות, כך אין זה סביר ומתקבל על הדעת שהתובע יישב באפס מעשה במשך יותר ממחצית מתקופת השכירות הכוללת , על אף מגורי הבת והחתן בבית, אלא אם הדבר התקבל על דעתו, אף אם בדיעבד, או במעין הסכמה שבשתיקה.

60.
הנני על כן דוחה את הטענות שהועלו לחיוב הנתבעים 5 ו- 6 ב"דמי שימוש ראויים" ודוחה את התביעה שכנגדם.

ו.
סיכום:

61.
לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעים 1 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לידי התובע סך 31,463 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

62.
כמו כן, הנתבעים 1 ו-2 יישאו בהוצאות המשפט של התובע כולל בגין השמאי, שכר עדים, אגרות וכדו', בסך כולל של 6,000 ₪, וכן בהוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל

63.
התביעה כנגד הנתבעים 5 ו-6, נדחית .





זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 40349-05/11 מתתיהו עובדיה נ' יונה פרידמן, שמחה פרידמן, עופרה קרביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)